ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 69: גילוי הסודות בימי רשבי - ונעילת הפה משנסתלק › פיסקה 1 (עט ע"א)

חידת הביצה של רבי ייסא - והסתלקותו באדרא קודם שתתבקע

אחרי מות · גילוי הסודות בימי רשבי - ונעילת הפה משנסתלק · מאמר 69 · פיסקה 1 · דף עט ע"א

לשון הזוהר

דְּיוֹמָא חַד שָׁאִיל רִבִּי יֵיסָא אָמַר, בֵּיעָא דְּקוּשְׁטָא (ס"א דקוסטא), דְּנָפְקָא מֵעוֹפָא דְּשַׁרְיָא (ס"א דשדי) בְּנוּרָא, וְאִתְבָּקַע לְאַרְבַּע סִטְרִין. תְּרֵין סַלְּקִין מִנַּיְיהוּ, וְחַד מָאִיךְ, וְחַד רְבִיעַ בִּרְבִיעָא (ס"א נביעי נביעא) דְּיַמָּא רַבָּא. אָמַר רִבִּי אַבָּא, עַבְדַת קַמֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, קֹדֶשׁ חוֹל, דְּהָא כְּתִיב ׳פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ׳ - אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן, עַד לָא יִתְבְּקַע בֵּיעָא, (שמות ס"א ע"ב, קע"ד ע"א) ׳תִּסְתָּלַּק מֵעָלְמָא׳. וְכַךְ הֲוָה בְּאִדָּרָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.

תרגום

שֶׁיּוֹם אֶחָד שָׁאַל רַבִּי יֵיסָא, אָמַר, בֵּיצָה שֶׁל אֱמֶת (מִדָּה) שֶׁיָּצְאָה מֵעוֹף שֶׁשָּׁרוּי (שנזרק) בְּאוּר, וְהִתְבַּקְּעָה לְאַרְבָּעָה צְדָדִים, שְׁנַיִם עוֹלִים מֵהֶם, וְאֶחָד מִתְנַמֵּךְ, וְאֶחָד רוֹבֵץ בְּמִרְבָּץ (מבועי הַמַּעְיָן) שֶׁל הַיָּם הַגָּדוֹל. אָמַר רַבִּי אַבָּא, עָשִׂיתָ לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן קֹדֶשׁ חֹל, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ׳ (במדבר יב, ח) - אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, טֶרֶם שֶׁתִּתְבַּקַּע הַבֵּיצָה, תִּסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם. וְכָךְ הָיָה בָּאִדְּרָא שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דיומא חד שאיל רבי ייסא אמר, ביעא דקושטא (ס"א דקוסטא), דנפקא מעופא דשריא (ס"א דשדי) בנורא, ואתבקע לארבע סטרין. תרין סלקין מנייהו, וחד מאיך, וחד רביע ברביעא (ס"א נביעי נביעא) דימא רבא. אמר רבי אבא, עבדת קמיה דרבי שמעון, קדש חול, דהא כתיב ׳פה אל פה אדבר בו׳ - אמר ליה רבי שמעון, עד לא יתבקע ביעא, (שמות ס"א ע"ב, קע"ד ע"א) ׳תסתלק מעלמא׳. וכך הוה באדרא דרבי שמעון.

התרגום: שיום אחד שאל רבי ייסא, אמר, ביצה של אמת (מדה) שיצאה מעוף ששרוי (שנזרק) באור, והתבקעה לארבעה צדדים, שנים עולים מהם, ואחד מתנמך, ואחד רובץ במרבץ (מבועי המעין) של הים הגדול. אמר רבי אבא, עשית לפני רבי שמעון קדש חל, שהרי כתוב ׳פה אל פה אדבר בו׳ (במדבר יב, ח) - אמר לו רבי שמעון, טרם שתתבקע הביצה, תסתלק מן העולם. וכך היה באדרא של רבי שמעון.

מן המפרשים

מקדש מלך: ביעא דקושטא וכו' נ"ב ביעא דקושטא היא הי"וד שהיא כביצה שאין לה פה אלא סתומה מכל צדדיה. כך עולם האצילות שהיא היו"ד והיה סתום באויר הסתום הקדמון הנק' כתר עליון כמ"ש הזוהר בטש ביהמאן דלא בטש ונתפשטה נקודה ונשאר אור ומכח הגבורות…

יהל אור: ביעא דקושטא. הוא סוד הדעת שהוליד' אימא ויוצא מיסוד שלה. וז"ש מעופא דשריא בנורא ( א"ה עוף גימטריא יוסף , יסוד דאימא, נורא) סוד דחילו ואימתני כו': ואתבקע לד' סרטין. כידוע ד' פרשיות: תרין סלקין. דחו"ב: וחד מאיך. שהוא חסד שמתפשט…

זוהר הרקיע: דף ע"ט ע"א דיומא חד שאיל ר' ייסא אמר ביעא דקושטא (נ"א דקוסט') דנפקא מעופא דשריא (נ"א ושדי) בנורא ואתבקעת לארבע סטרין תרין סלקין מינייהו וחד מאיך וחד רביע ברביעאה (נ"א נביע בנביעו) דימא רבא וכו'.‏ הנה ר"י דיבר בעניני מוחין דז"א…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: