ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 67: ׳ערות אשה ובתה׳ - עונש מגלה עריות, ותשובת דוד ומידת הדין › פיסקה 2 (עח ע"ב)

׳לא תחמד אשת רעך׳ - כלל התורה, ותשובת הפורש מחטאו

אחרי מות · ׳ערות אשה ובתה׳ - עונש מגלה עריות, ותשובת דוד ומידת הדין · מאמר 67 · פיסקה 2 · דף עח ע"ב

לשון הזוהר

וְתַנְיָא מִלָּה בַּתְרָאָה דְּעֶשֶׂר אַמִירָן דְּאוֹרַיְיתָא, ׳לֹא תַחְמוֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, בְּגִין דְּהַאי כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ׳ (שמות כ, יד) - וּמַאן דְּחָמִיד אִתְּתָא אָחֳרָא, כְּאִלּוּ אַעְבָּר עַל אוֹרַיְיתָא כֻּלָּא. בְּרַם לָא אִית מִלָּה דְּקַיְּימָא קָמֵי תְּשׁוּבָה. וְכָּל שֶׁכֵּן אִי קַבִּיל עוֹנְשֵׁיהּ כְּדָוִד מַלְכָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, תָּנֵינָן, כָּל מַאן דְּחָב וְאִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא חוֹבָא, תְּשׁוּבָה קָא מְעַלְּיָיא לֵיהּ טְפֵי. וְאִי לָאו, לָא סָלִיק בִּידֵיהּ תְּשׁוּבָה, וְלָא מְעַלְּיָיא לֵיהּ. אִי הָכִי, דָּוִד הֵיךְ לָא אִתְפְּרַשׁ מִבַּת שֶׁבַע לְבָתַר. אָמַר לֵיהּ, בַּת שֶׁבַע דִּידֵיהּ הֲוַת, וְדִידֵיהּ נָטִיל, דְּהָא מִית בַּעְלָהּ.

תרגום

וְלָמַדְנוּ, הַדִּבּוּר הָאַחֲרוֹן שֶׁל עֶשֶׂר הָאֲמִירוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה - ׳לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךְ, כִּי זֶהוּ הַכְּלָל שֶׁל כֻּלָּם׳ (שמות כ, יד) - וּמִי שֶׁחוֹמֵד אִשָּׁה אַחֶרֶת כְּאִלּוּ עָבַר עַל כָּל הַתּוֹרָה. בְּרַם, אֵין דָּבָר שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי תְשׁוּבָה, וְכָל שֶׁכֵּן אִם קִבֵּל עָנְשׁוֹ כְּמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, שָׁנִינוּ, כָּל מִי שֶׁחָטָא וּפָרַשׁ מֵאוֹתוֹ חֵטְא, הַתְּשׁוּבָה מוֹעִילָה לוֹ יוֹתֵר. וְאִם לֹא, לֹא עוֹלָה בְיָדוֹ תְּשׁוּבָה וְלֹא מוֹעִילָה לוֹ. אִם כָּךְ, אָז אֵיךְ דָּוִד לֹא פָרַשׁ מִבַּת שֶׁבַע לְאַחַר מִכֵּן? אָמַר לוֹ, בַּת שֶׁבַע הָיְתָה שֶׁלּוֹ, וְאֶת שֶׁלּוֹ הוּא לָקַח, שֶׁהֲרֵי מֵת בַּעְלָהּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ותניא מלה בתראה דעשר אמירן דאורייתא, ׳לא תחמוד אשת רעך, בגין דהאי כללא דכלהו׳ (שמות כ, יד) - ומאן דחמיד אתתא אחרא, כאלו אעבר על אורייתא כלא. ברם לא אית מלה דקיימא קמי תשובה. וכל שכן אי קביל עונשיה כדוד מלכא. אמר רבי יוסי, תנינן, כל מאן דחב ואתפרש מההוא חובא, תשובה קא מעלייא ליה טפי. ואי לאו, לא סליק בידיה תשובה, ולא מעלייא ליה. אי הכי, דוד היך לא אתפרש מבת שבע לבתר. אמר ליה, בת שבע דידיה הות, ודידיה נטיל, דהא מית בעלה.

התרגום: ולמדנו, הדבור האחרון של עשר האמירות של התורה - ׳לא תחמד אשת רעך, כי זהו הכלל של כלם׳ (שמות כ, יד) - ומי שחומד אשה אחרת כאלו עבר על כל התורה. ברם, אין דבר שעומד לפני תשובה, וכל שכן אם קבל ענשו כמו דוד המלך. אמר רבי יוסי, שנינו, כל מי שחטא ופרש מאותו חטא, התשובה מועילה לו יותר. ואם לא, לא עולה בידו תשובה ולא מועילה לו. אם כך, אז איך דוד לא פרש מבת שבע לאחר מכן? אמר לו, בת שבע היתה שלו, ואת שלו הוא לקח, שהרי מת בעלה.

מן המפרשים

מקדש מלך: ודידיה נטיל פי' שכל היוצא למלחמת בית דוד היה כותב גט כריתות לאשתו כמ"ש בסבא דמשפטים ובזוהר בפ' בראשית דף ח'. ומ"ש דאוריה יהיב גט זמן לאתתיה שם פירשנו דעובדא דבת שבע הוה אחר שעבר הזמן שקבע שאם לא בא בזמן הנז' הוי גט. שאז כשהגיע…

הסולם: ותניא מלה בתראה וכו׳: ולמדנו המלה האחרונה, של עשרת הדברות של התורה, היא לא תתמוד אשת רעך. משום שזה הוא כלל כולם. ומי שחומד אשה, אחרת, כאלו עבר על התורה כולה. אמנם אין לך דבר שעומד בפני התשובה. וכל שכן אם קבל ענשו כדוד המלך.…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: