׳ערות אשה ובתה׳
עונש מגלה עריות, ותשובת דוד ומידת הדין
׳ערות אשה ובתה׳ - הגילוי באחת גורר גילוי עריות אחרות
׳עָרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה׳ (ויקרא יח, יז) - לָמַדְנוּ, בְּתִקּוּנֵי הַמַּטְרוֹנִיתָא בֵּאַרְנוּ אֶת הָעֲרָיוֹת הַלָּלוּ, אַף עַל גַּב שֶׁהֵם (עֲרָיוֹת הֵם) בַּנִּגְלֶה וּבַנִּסְתָּר, וְשָׁם ׳בַּת בְּנָהּ׳ ׳וּבַת בִּתָּהּ׳. שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָם צָרִיךְ אוֹתָם, וְהֵם יִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמִי שֶׁמְּגַלֶּה עֶרְוָה אַחַת מֵהֶן, אוֹי לוֹ וְאוֹי לְנַפְשׁוֹ, שֶׁהֲרֵי גִּלָּה בִּשְׁבִיל זֶה עֲרָיוֹת אֲחֵרוֹת.
בלשון הזוהר
׳עֶרְוַת אִשָּׁה, וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה׳ (ויקרא יח, יז) - תָּאנָא, בְּתִקּוּנֵי מַטְרוֹנִיתָא אוֹקִימְנָא אִלֵּין עֶרְיָין, אַף עַל גַּב דְּאִינּוּן (נ"א עריין אינון) בְּאִתְגַּלְיָיא וּבִסְתִּימָא, וְתַמָּן ׳בַּת בְּנָהּ׳ ׳וּבַת בִּתָּהּ׳. דְּהָא עָלְמָא אִצְטְרִיךְ לוֹן, וְאִינּוּן יִשּׁוּבָא דְּעָלְמָא, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא. וּמַאן דְּגַלֵּי חַד עֶרְיָיתָא מִנַּיְיהוּ, וַוי לֵיהּ, וַוי לְנַפְשֵׁיהּ, דְּהָא גַּלֵּי בְּגִין דָּא עֶרְיָין אָחֳרָנִין.
׳לא תחמד אשת רעך׳ - כלל התורה, ותשובת הפורש מחטאו
לֹא תַחְמוֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ.וְלָמַדְנוּ, הַדִּבּוּר הָאַחֲרוֹן שֶׁל עֶשֶׂר הָאֲמִירוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה - ׳לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךְ, כִּי זֶהוּ הַכְּלָל שֶׁל כֻּלָּם׳ (שמות כ, יד) - וּמִי שֶׁחוֹמֵד אִשָּׁה אַחֶרֶת כְּאִלּוּ עָבַר עַל כָּל הַתּוֹרָה. בְּרַם, אֵין דָּבָר שֶׁעוֹמֵד לִפְנֵי תְשׁוּבָה, וְכָל שֶׁכֵּן אִם קִבֵּל עָנְשׁוֹ כְּמוֹ דָּוִד הַמֶּלֶךְ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, שָׁנִינוּ, כָּל מִי שֶׁחָטָא וּפָרַשׁ מֵאוֹתוֹ חֵטְא, הַתְּשׁוּבָה מוֹעִילָה לוֹ יוֹתֵר. וְאִם לֹא, לֹא עוֹלָה בְיָדוֹ תְּשׁוּבָה וְלֹא מוֹעִילָה לוֹ. אִם כָּךְ, אָז אֵיךְ דָּוִד לֹא פָרַשׁ מִבַּת שֶׁבַע לְאַחַר מִכֵּן? אָמַר לוֹ, בַּת שֶׁבַע הָיְתָה שֶׁלּוֹ, פי' שכל היוצא למלחמת בית דוד היה כותב גט כריתות לאשתו כמ"ש בסבא דמשפטי' ובזוהר בפ' בראשית דף ח'. וְאֶת שֶׁלּוֹ הוּא לָקַח, שֶׁהֲרֵי מֵת בַּעְלָהּ.
בלשון הזוהר
וְתַנְיָא מִלָּה בַּתְרָאָה דְּעֶשֶׂר אַמִירָן דְּאוֹרַיְיתָא, ׳לֹא תַחְמוֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, בְּגִין דְּהַאי כְּלָלָא דְּכֻלְּהוּ׳ (שמות כ, יד) - וּמַאן דְּחָמִיד אִתְּתָא אָחֳרָא, כְּאִלּוּ אַעְבָּר עַל אוֹרַיְיתָא כֻּלָּא. בְּרַם לָא אִית מִלָּה דְּקַיְּימָא קָמֵי תְּשׁוּבָה. וְכָּל שֶׁכֵּן אִי קַבִּיל עוֹנְשֵׁיהּ כְּדָוִד מַלְכָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, תָּנֵינָן, כָּל מַאן דְּחָב וְאִתְפְּרַשׁ מֵהַהוּא חוֹבָא, תְּשׁוּבָה קָא מְעַלְּיָיא לֵיהּ טְפֵי. וְאִי לָאו, לָא סָלִיק בִּידֵיהּ תְּשׁוּבָה, וְלָא מְעַלְּיָיא לֵיהּ. אִי הָכִי, דָּוִד הֵיךְ לָא אִתְפְּרַשׁ מִבַּת שֶׁבַע לְבָתַר. אָמַר לֵיהּ, בַּת שֶׁבַע דִּידֵיהּ הֲוַת, וְדִידֵיהּ נָטִיל, דְּהָא מִית בַּעְלָהּ.
בת שבע מזומנת לדוד מבריאת העולם - ועונשו שדחק השעה
שֶׁלָּמַדְנוּ, מְזֻמֶּנֶת הָיְתָה בַּת שֶׁבַע לְדָוִד מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וּמָה עִכֵּב אוֹתוֹ? שֶׁנָּשָׂא אֶת בִּתּוֹ שֶׁל שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, וְאוֹתוֹ יוֹם נָשָׂא אוֹתָהּ אוּרִיָּה בְּרַחֲמִים, כמבואר בגמ' בסוטה [ובמו''ק יח] שיש לחשוש שמא יקדימנו אחר ברחמים אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא הָיְתָה שֶׁלּוֹ. אַחַר כָּךְ בָּא דָוִד וְנָטַל אֶת שֶׁלּוֹ. וְעַל שֶׁדָּוִד דָּחַק אֶת הַשָּׁעָה לִפְנֵי הקב"ה לַהֲרֹג אֶת אוּרִיָּה וְלַעֲשׂוֹת כָּךְ, הֵרַע לְפָנָיו, וְהֶעֱנִישׁ אֶת דָּוִד, שֶׁהֲרֵי הקב"ה רָצָה לַהֲשִׁיבָהּ לְדָוִד, לְקַיֵּם לוֹ אֶת הַמַּלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה הָעֶלְיוֹנָה.כדי לקיים לו מלכות הקדושה העליונה. כי בת שבע היתה מרכבה למלכות וּכְשֶׁהִשְׁתּוֹקֵק, לְשֶׁלּוֹ הִשְׁתּוֹקֵק.
בלשון הזוהר
דְּתַנְיָא, אִזְדַּמְּנַת הֲוַת בַּת שֶׁבַע לְדָוִד, מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, וּמָה עַכְּבַא לֵיהּ. דְּנָטַל בְּרָתֵיהּ דְּשָׁאוּל מַלְכָּא, וְהַהוּא יוֹמָא נָטַל לָהּ אוּרִיָּה בְּרַחֲמֵי, אַף עַל גַּב דְּלָא הֲוַת דִּילֵיהּ. לְבָתַר אָתָא דָּוִד, וְנָטִיל דִּילֵיהּ. וְעַל דְּדָוִד דָּחִיק שַׁעֲתָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְקָטְלָא לְאוּרִיָּה וּלְמֶעְבַּד הָכִי, אַבְאִישׁ קָמֵיהּ, וְאַעְנָשׁ לֵיהּ לְדָוִד, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא לְאָתָבָא לֵיהּ לְדָוִד, לְקַיְּימָא לֵיהּ מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה. וְכַד תָּאַב, לְדִידֵיהּ תָּאַב.
׳אני ה׳ - הרשעים הופכים מידת רחמים לדין ופוגמים למעלה
אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה.אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה.לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַהוּ שֶׁכָּתוּבבפרשת עריות ׳אֲנִי ההדבר יורה על כך שיש ב' הפכים המשתלשלים מההנהגה התלוי בשם הנ"ל - רמ"ק. ומפרש (ויקרא יח, ב)׳' - אֲנִי ה' - עָתִיד לִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבא. אֲנִי ה' עָתִיד לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא, אוֹתָם שֶׁכָּתוב בָּהֶם הַפֹּשְׁעִים בִּי. וכאן מוסיף לשאול הלא כָּתוּב אֲנִי ה',המורה על מידת הרחמים, ומאידך יורה על מידת הרחמים וְכָתוּב (דברים לב) ׳אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה המורה על מידת הדין. וע"ז משיב (דברים לב, לט)׳ - אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, הָרְשָׁעִים הוֹפְכִים אוֹתִי לְמִדַּת הַדִּין.ומביא ראיה לזה שֶׁלָּמַדְנוּ, שֵׁם מָלֵא - ה' אֱלֹהִים. היינו שהוי"ה הוא ז"א מדת הרחמים. ואלהי"ם הוא מדת הדין וכששניהם משולבים זב"ז הוא זיוג זו"ן ומתגלה השם בשלמות אז אם זָכוּ - ה',יזכו שהרחמים גוברים והמלכות טפל לז"א ונעשית רחמים כמוהו ואז מתנהג עמהם במדת הרחמים, וְאִם לֹאאם לא זכו אז - אֱלֹהִים.שאז הדינים גוברים ושם הוי"ה נטפל לשם אלהי"ם ואני מתנהג עמהם במידת הדין. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הָרְשָׁעִים עוֹשִׂים פְּגָם לְמַעְלָה. אֵיזֶה פְּגָם? כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ פְּגָם מַמָּשׁ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. שם בזוה''ק ויקרא]
בלשון הזוהר
תָּאנָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מַאי דִּכְתִּיב ׳אֲנִי יהו"ה׳ - אֲנִי יהו"ה - עָתִיד לִיתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. אֲנִי יהו"ה עָתִיד לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא, אִינּוּן דִּכְתִּיב בְּהוּ ׳הַפּוֹשְׁעִים בִּי׳ (ישעיהו סו, כד). כְּתִיב אֲנִי יהו"ה, וּכְתִיב ׳אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה׳ (דברים לב, לט) - אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, הָרְשָׁעִים הוֹפְכִים אוֹתִי לְמִדַּת הַדִין. דְּתַנְיָא, שֵׁם מָלֵא - יהו"ה אֱלֹהִים. זָכוּ יהו"ה, וְאִי לָאו אֱלֹהִים. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, חַיָּיבִין עַבְדֵי פְּגִימוּתָא לְעֵילָּא. מַאי פְּגִימוּתָא. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא פְּגִימוּתָא מַמָּשׁ, וְהָא אִתְּמַר.
׳ואל אשה בנדת טומאתה׳
סוד שנתגלה פה אל פה בדורו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.