הנקבר בארץ ולא זכה בחייו - עשה קדש חול
אחרי מות · ׳ותבואו ותטמאו את ארצי׳ - זכות הדר בארץ הקדושה וטומאת הזרים בה · מאמר 48 · פיסקה 2 · דף עב ע"ב
לשון הזוהר
וְכָל מַאן דְּלָא זָכֵי בְּחַיּוֹי, וּמַיְיתִין לֵיהּ לְאִתְקַבְּרָא תַּמָּן, עָלֵיהּ כְּתִיב, ׳וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה׳ (ירמיהו ב, ז) - רוּחֵיהּ נָפִיק בִּרְשׁוּתָא נוּכְרָאָה אָחֳרָא, וְגוּפֵיהּ אָתֵי תְּחוֹת רְשׁוּתָא דְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, כִּבְיָכוֹל עָבִיד קֹדֶשׁ חוֹל, וְחוֹל קֹדֶשׁ. וְכָל מַאן דְּזָכֵי לְמֵיפַּק נִשְׁמָתֵיהּ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, אִתְכְּפָּרוּ חוֹבוֹי, וְזָכֵי לְאִתְקַשְּׁרָא תְּחוֹת גַּדְפּוֹי דִּשְׁכִינְתָּא, דִּכְתִּיב, ׳וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ׳ (דברים לב, מג) - וְלֹא עוֹד אֶלָּא אִי זָכֵי בְּחַיּיוֹי, זָכֵי לְאִתְמַשְּׁכָא עָלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא תָּדִיר, וְכָל מַאן דְּיָתִיב בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא, אִתְמְשַׁךְ עָלֵיהּ רוּחָא אָחֳרָא נוּכְרָאָה.
תרגום
וְכָל מִי שֶׁלֹּא זוֹכֶה בְחַיָּיו, וּמְבִיאִים אוֹתוֹ לְהִקָּבֵר שָׁם, עָלָיו כָּתוּבּ ׳וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה (ירמיה ב, ז)׳ - רוּחוֹ יָצְאָה בִרְשׁוּת נָכְרִיָּה אַחֶרֶת, וְגוּפוֹ בָּא תַּחַת רְשׁוּת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה כִּבְיָכוֹל, עָשָׂה קֹדֶשׁ חֹל, וְחֹל קֹדֶשׁ. וְכָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהוֹצִיא נִשְׁמָתוֹ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, מִתְכַּפְּרִים חֲטָאָיו, וְזוֹכֶה לְהִקָּשֵׁר תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁכָּתוּב (דברים לב) ׳וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ (דברים לב, מג)׳ - וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אִם זוֹכֶה בְחַיָּיו, זוֹכֶה לִמְשֹׁךְ עָלָיו רוּחַ קְדֻשָּׁה תָּמִיד, וְכָל מִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּרָשׁוּת אַחֶרֶת, נִמְשֶׁכֶת עָלָיו רוּחַ אַחֶרֶת נָכְרִיָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וכל מאן דלא זכי בחיוי, ומייתין ליה לאתקברא תמן, עליה כתיב, ׳ונחלתי שמתם לתועבה׳ (ירמיהו ב, ז) - רוחיה נפיק ברשותא נוכראה אחרא, וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא, כביכול עביד קדש חול, וחול קדש. וכל מאן דזכי למיפק נשמתיה בארעא קדישא, אתכפרו חובוי, וזכי לאתקשרא תחות גדפוי דשכינתא, דכתיב, ׳וכפר אדמתו עמו׳ (דברים לב, מג) - ולא עוד אלא אי זכי בחייוי, זכי לאתמשכא עליה רוחא קדישא תדיר, וכל מאן דיתיב ברשותא אחרא, אתמשך עליה רוחא אחרא נוכראה.
התרגום: וכל מי שלא זוכה בחייו, ומביאים אותו להקבר שם, עליו כתוב ׳ונחלתי שמתם לתועבה (ירמיה ב, ז)׳ - רוחו יצאה ברשות נכריה אחרת, וגופו בא תחת רשות הארץ הקדושה כביכול, עשה קדש חל, וחל קדש. וכל מי שזוכה להוציא נשמתו בארץ הקדושה, מתכפרים חטאיו, וזוכה להקשר תחת כנפי השכינה, שכתוב (דברים לב) ׳וכפר אדמתו עמו (דברים לב, מג)׳ - ולא עוד, אלא אם זוכה בחייו, זוכה למשך עליו רוח קדשה תמיד, וכל מי שיושב ברשות אחרת, נמשכת עליו רוח אחרת נכריה.
מן המפרשים
אור החמה: לאתמשכא וגו' כי קישוטין אלו אינה מראה אותם אלא אחר שמשך הגלות הרבה כאשר הגיעו ע' שנים לבבל והיה רוצה הגלות להמשך עוד אז שלחה אל חמיה פי' קשטה עצמה אל הייחוד לצאת מהגלות. ממנו לא כתיב פשטן של דברים ממנו אנכי הרה היל"ל כי אומרה…
הסולם: וכל מאן דלא וכו׳: וכל מי שלא זכה בחייו, בארץ הקדושה, ומביאים אותו להקבר שמה, עליו כתוב, ונחלתי שמתם לתועבה . רוחו יצא ברשות אחר זר, וגופו בא תחת רשות ארץ הקדושה, כביכול, עשה קדש חול וחול קודש. וכל מי שזכה שתצא נשמתו בארץ…
אור יקר: וכפר אדמתו עמו, ולא עוד אלא אי את משפטי בגופו ובנפשו, ואחר מיתתו וי ליה׳ וי לנפשיה נפשו ביניהם וגופו מתנער ומתגרש. הקליפות הדקות הקרובות אל הקדושה וסביב למשכן יחנו, וכמו שמשם נתן חלק אל הקליפות מהיכל המלך כן ינתן להם חלק אור…