׳ותבואו ותטמאו את ארצי׳
זכות הדר בארץ הקדושה וטומאת הזרים בה
רשבי מטהר שוקי טבריה - והנקשר בארץ נקשר בעליונה
וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה מְטַהֵר אֶת (הֲרֵי) שׁוּקֵי טְבֶרְיָה, מטומאת מת, וְכָלמקום שֶׁהָיָה שָׁם מֵת, הָיָה מַעֲלֶה אוֹתוֹלקברו בבית הקברות, וע"י כך וּמְטַהֵר אֶת הָאָרֶץ.כדי שהכהנים יוכלו לעבור שם [שבת לד. ירושלמי שביעית ט. א.]. לָמַדְנוּ, כָּתוּב ׳וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְגוֹ'׳ (ירמיה ב, ז). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁזּוֹכֶה בְחַיָּיו לְהַשְׁרוֹת מְדוֹרוֹ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה.ואינו ח"ו ממי שנאמר עליו ותטמאו את ארצי. שֶׁכָּל מִי שֶׁזּוֹכֶה לָהּ, זוֹכֶה לְהַשְׁפִּיעַלמשוך הארה מִטַּל הַשָּׁמַיִם שֶׁלְּמַעְלָה שֶׁיּוֹרֵד עַל הָאָרֶץ. וְכָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִקָּשֵׁר בְּחַיָּיו בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ, ע"י שחי בה בקיום ושמירת תורה ומצוות התלויים בה, זוֹכֶה לְהִקָּשֵׁר אַחַר כָּךְאחר הסתלקותו לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הָעֶלְיוֹנָה. בסוד המלכות.
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה מַדְכֵּי טוּרֵי (ס"א שוקי) דִּטְבֶרְיָא, וְכָל דְּהֲוָה תַּמָּן מִית, הֲוָה סָלִיק לֵיהּ, וּמְדַכֵּי אַרְעָא. תָּאנָא, כְּתִיב ׳וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְגוֹ'׳ (ירמיהו ב, ז) אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מַאן דְּזָכֵי בְּחַיּיוֹי לְמִשְׁרֵי מָדוֹרָא בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא. דְּכָל מַאן דְּזָכֵי לָהּ, זָכֵי לְאַנְגְּדָא מִטַּלָּא דִּשְׁמַיָּא דִּלְעֵילָּא, דְּנָחִית עַל אַרְעָא. וְכָל מַאן דְּזָכֵי לְאִתְקַשְּׁרָא בְּחַיּיוֹי בְּהַאי אַרְעָא קַדִּישָׁא, זָכֵי לְאִתְקַשְּׁרָא לְבָתַר בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה.
הנקבר בארץ ולא זכה בחייו - עשה קדש חול
אבל לעומתו וְכָל מִי שֶׁלֹּא זוֹכֶה בְחַיָּיו,להתקשר בה ע"י שחי בה בשמירת תורה ומצוות, וּמְבִיאִים אוֹתוֹאחר מותו לְהִקָּבֵר שָׁם, עָלָיו כָּתוּבּ (ירמיה ב ז) ׳וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָהכי בעוד ש (ירמיה ב, ז)׳ - רוּחוֹ יָצְאָהבשעת מיתתו בִרְשׁוּת נָכְרִיָּה אַחֶרֶת, היא טומאת ארץ העמים, וְגוּפוֹ בָּאליקבר תַּחַת רְשׁוּת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה כִּבְיָכוֹל, עָשָׂה קֹדֶשׁ חֹל, את נשמתו שהיא קודש לחול, וְחֹל קֹדֶשׁ. ואת גופו לקודש באדמת א"י. וחוזר לראשונה כי וְכָל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהוֹצִיא נִשְׁמָתוֹ בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, בכאן מתבאר שאף יציאת נשמה בארץ הקדושה יש לה מעלה, ועי"כ מִתְכַּפְּרִים חֲטָאָיו, כמו שנתבאר בכתובות קיא., וְזוֹכֶה לְהִקָּשֵׁר תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁכָּתוּב (דברים לב) ׳וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ (דברים לב, מג)׳ - וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אִם זוֹכֶה בְחַיָּיו, לחיות בקיום תורה ומצוות כראוי בארץ הקודש זוֹכֶה לִמְשֹׁךְ עָלָיו רוּחַ קְדֻשָּׁה תָּמִיד, וְכָל מִי שֶׁיּוֹשֵׁבוחי בְּרָשׁוּת אַחֶרֶת,היא טומאת ארץ העמים, נִמְשֶׁכֶת עָלָיו רוּחַ אַחֶרֶת נָכְרִיָּה.היא שנקראת רוח נכריה מצד הסטרא אחרא.
בלשון הזוהר
וְכָל מַאן דְּלָא זָכֵי בְּחַיּוֹי, וּמַיְיתִין לֵיהּ לְאִתְקַבְּרָא תַּמָּן, עָלֵיהּ כְּתִיב, (ירמיהו ב ז) (ירמיה ב ז) ׳וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה׳ - רוּחֵיהּ נָפִיק בִּרְשׁוּתָא נוּכְרָאָה אָחֳרָא, וְגוּפֵיהּ אָתֵי תְּחוֹת רְשׁוּתָא דְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, כִּבְיָכוֹל עָבִיד קֹדֶשׁ חוֹל, וְחוֹל קֹדֶשׁ. וְכָל מַאן דְּזָכֵי לְמֵיפַּק נִשְׁמָתֵיהּ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא, אִתְכְּפָּרוּ חוֹבוֹי, וְזָכֵי לְאִתְקַשְּׁרָא תְּחוֹת גַּדְפּוֹי דִּשְׁכִינְתָּא, דִּכְתִּיב, (דברים לב מג) ׳וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ׳ - וְלֹא עוֹד אֶלָּא אִי זָכֵי בְּחַיּיוֹי, זָכֵי לְאִתְמַשְּׁכָא עָלֵיהּ רוּחָא קַדִּישָׁא תָּדִיר, וְכָל מַאן דְּיָתִיב בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא, אִתְמְשַׁךְ עָלֵיהּ רוּחָא אָחֳרָא נוּכְרָאָה.
רב המנונא סבא עולה לארץ להשיב הפקדון לבעליו
לָמַדְנוּ, כְּשֶׁעָלָה רַב הַמְנוּנָא סָבָא לְשָׁם, הָיוּ עִמּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר בְּנֵי הַיְשִׁיבָה שֶׁלּוֹ. אָמַר לָהֶם, אִם אֲנִי הוֹלֵךְ לַדֶּרֶךְ הַזּוֹ,לא"י, לֹא עַל שֶׁלִּי אֲנִי עוֹשֶׂה,לא למעני אני עושה כן מצד תורת א"י וזכות א"י, אֶלָּא כְּדֵי לְהָשִׁיב הַפִּקָּדוֹן לִבְעָלָיו. שמקום יצירתו מצד אדמת א"י. שָׁנִינוּ, כָּל אוֹתָם שֶׁלֹּא זָכוּ לָזֶה בְחַיֵּיהֶם, הֵם מְשִׁיבִים אֶת פִּקְדוֹן רִבּוֹנָם לְאַחֵר.משרי הממונים על ארצות העמים שהם ישיבו הפקדון לריבונם.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, כַּד סָלִיק רַב הַמְנוּנָא סָבָא לְהָתָם, הֲווֹ עִמֵּיהּ תְּרֵיסָר בְּנֵי מְתִיבְתָּא דִּילֵיהּ, אָמַר לוֹן, אִי אֲנָא אָזִיל לְאָרְחָא דָּא, לָאו עַל דִּידִי קָא עֲבִידְנָא, אֶלָּא לְאָתָבָא פִּקְדוֹנָא לְמָארֵיהּ. תָּנֵינָן כָּל אִינּוּן דְּלָא זָכוּ לְהַאי בְּחַיּיוֹי, אָתִיבִין פִּקְדוֹנָא דְּמָארֵיהוֹן לְאָחֳרָא.
המכניס רשות אחרת לארץ - ׳יתמו חטאים׳ אף בתחיית המתים
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִשּׁוּם כָּךְ, שאדמת א"י קדושה כל כך, כָּל מִי שֶׁמַּעֲבִיר מֵאוֹתָם מִינִים רָעִיםכשפים וכדו' אוֹ רָשׁוּת אַחֶרֶת לָאָרֶץ, הָאָרֶץ נִטְמֵאת. אוֹי לְאוֹתוֹ הָאִישׁ!לגופו אוֹי לְנַפְשׁוֹ! שֶׁהֲרֵי הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁהא. היא הארץ העליונה בסוד מלכות דקדושה, ב. והשכינה לעוה"ב לֹא תְקַבֵּל אוֹתוֹ אַחַר כָּךְ, אחר מיתתו, וע"י כך אף לא יקום לתחיית המתים, עָלָיו כָּתוּב ׳יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ התחתונה - בתחיית המתים ׳ (תהלים קד, לה) - בָּעוֹלָם הַזֶּהוהארץ העליונה ל וּבָעוֹלָם הַבָּא.ומשום כך שלא יקומו הרשעים הרי ׳וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם׳ - בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים. אָזכל הנפשות שכן יקומו בתחיית המתים הם אשר יזכו ל - ׳בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'׳ - הַלְלוּיָהּ.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יִצְחָק, בְּגִינֵי כַּךְ, כָּל מַאן דְּאַעְבָּר מֵאִינּוּן זִינִין בִּישִׁין, אוֹ רְשׁוּתָא אָחֳרָא בְּאַרְעָא, אַרְעָא אִסְתְּאָבַת, וַוי לֵיהּ לְהַהוּא גְּבַר, וַוי לְנַפְשֵׁיהּ, דְּהָא אַרְעָא קַדִּישָׁא לָא מְקַבְּלָא לֵיהּ לְבָתַר. עָלֵיהּ כְּתִיב, ׳יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ׳ (תהילים קד, לה) - בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבָעוֹלָם הַבָּא. ׳וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם׳ - בִּתְחִיַּית הַמֵּתִים. כְּדֵין ׳בָּרַכִי נַפְשִׁי אֶת יהו"ה׳ הַלְלוּיָהּ.
׳את משפטי תעשו׳
רושם הקדש שבישראל והאיסור למסור תורה לזרים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.