ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 44: ׳ושבח אני את המתים׳ - שלושה מדורי הצדיקים והגנתם על העולם › פיסקה 9 (עא ע"א)

בכיית החיים על הקברים - דבקות נפש בנפש עד הנשמה

אחרי מות · ׳ושבח אני את המתים׳ - שלושה מדורי הצדיקים והגנתם על העולם · מאמר 44 · פיסקה 9 · דף עא ע"א

לשון הזוהר

וּבְשַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ עָלְמָא רַחֲמֵי, וְחַיָּיא אַזְלֵי וּמוֹדָעֵי לְהוּ לְנַפְשַׁיְיהוּ דְּצַדִּיקַיָּיא, וּבָכָאן עַל קִבְרַיְיהוּ, אִינּוּן דְּאִתְחָזוֹ לְאוֹדָעָא לְהוּ. מַאי טַעְמָא. דְּשַׁוְיָין רְעוּתָא דִּלְהוֹן לְאִתְדַּבְּקָא נַפְשָׁא בְּנַפְשָׁא, כְּדֵין אִתְּעָרִין נַפְשַׁיְיהוּ דְּצַדִּיקַיָּיא, וּמִתְכַּנְּפֵי וְאַזְלִין וְשָׁאטִין לִדְמִיכֵי חֶבְרוֹן, וּמוֹדִיעֵי לְהוּ צַעֲרָא דְּעָלְמָא. וְכֻלְּהוּ עָאלִין בְּהַהוּא פִּתְחָא דְגַּן עֵדֶן, וּמוֹדִיעֵי לְרוּחַ. וְאִינּוּן רוּחִין דְּמִתְעַטְּרָן בְּגַּן עֵדֶן, מַלְאֲכֵי עִלָּאִין אַזְלֵי בֵּינַיְיהוּ. וְכֻלְּהוּ מוֹדִיעִין לַנְשָׁמָה. וּנְשָׁמָה אוֹדָעַת לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכֻלְּהוּ בָּעָאן רַחֲמֵי עַל חַיִּין, וְחָס קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל עָלְמָא בְּגִינֵיהוֹן. וְעַל דָּא אָמַר שְׁלֹמֹה, ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ וְגוֹ'׳.

תרגום

וּבְשָׁעָה שֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ רַחֲמִים, וְהַחַיִּים הוֹלְכִים וּמוֹדִיעִים לְנַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים וּבוֹכִים עַל קִבְרֵיהֶם, אוֹתָם שֶׁרְאוּיִים לְהוֹדִיעַ לָהֶם. מָה הַטַּעַם? כִּי שָׂמִים רְצוֹנָם לְהִדָּבֵק נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ, אָז מְעוֹרְרִים אֶת נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים, וּמִתְכַּנְּסִים וְהוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים לִישֵׁנֵי חֶבְרוֹן, וּמוֹדִיעִים לָהֶם אֶת צַעַר הָעוֹלָם. וְכֻלָּם נִכְנָסִים לְאוֹתוֹ פֶּתַח גַּן הָעֵדֶן וּמוֹדִיעִים לָרוּחַ. וְאוֹתָן רוּחוֹת שֶׁמִּתְעַטְּרוֹת בְּגַן עֵדֶן, הוֹלְכִים בֵּינֵיהֶן מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, וְכֻלָּם מוֹדִיעִים לַנְּשָׁמָה. וְהַנְּשָׁמָה מוֹדִיעָה לַקָבָּ"ה, וְכֻלָּם מְבַקְשִׁים רַחֲמִים עַל הַחַיִּים, והקב"ה חָס עַל הָעוֹלָם בַּעֲבוּרָם. וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה, ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ וְגוֹ'׳ (קהלת ד, ב).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ובשעתא דאצטריך עלמא רחמי, וחייא אזלי ומודעי להו לנפשייהו דצדיקייא, ובכאן על קברייהו, אינון דאתחזו לאודעא להו. מאי טעמא. דשויין רעותא דלהון לאתדבקא נפשא בנפשא, כדין אתערין נפשייהו דצדיקייא, ומתכנפי ואזלין ושאטין לדמיכי חברון, ומודיעי להו צערא דעלמא. וכלהו עאלין בההוא פתחא דגן עדן, ומודיעי לרוח. ואינון רוחין דמתעטרן בגן עדן, מלאכי עלאין אזלי בינייהו. וכלהו מודיעין לנשמה. ונשמה אודעת לקודשא בריך הוא, וכלהו בעאן רחמי על חיין, וחס קודשא בריך הוא על עלמא בגיניהון. ועל דא אמר שלמה, ׳ושבח אני את המתים שכבר מתו וגו'׳.

התרגום: ובשעה שהעולם צריך רחמים, והחיים הולכים ומודיעים לנפשות הצדיקים ובוכים על קבריהם, אותם שראויים להודיע להם. מה הטעם? כי שמים רצונם להדבק נפש בנפש, אז מעוררים את נפשות הצדיקים, ומתכנסים והולכים ומשוטטים לישני חברון, ומודיעים להם את צער העולם. וכלם נכנסים לאותו פתח גן העדן ומודיעים לרוח. ואותן רוחות שמתעטרות בגן עדן, הולכים ביניהן מלאכים עליונים, וכלם מודיעים לנשמה. והנשמה מודיעה לקב"ה, וכלם מבקשים רחמים על החיים, והקב"ה חס על העולם בעבורם. ועל זה אמר שלמה, ׳ושבח אני את המתים שכבר מתו וגו'׳ (קהלת ד, ב).

מן המפרשים

אור החמה: ומודעי להו מה דאינון בעאין. הענין כי החצונים סביב למקדש יחנו ובהיות הדבר מוסכם למעלה לפעול אי זה ענין אין ספק שיש מכריזים שיכריזו משפט המלך ודינו ומשם מאחורי הפרגוד הם שומעי' ויודעים קצת העתידות גם ממה שישפוט הגלגל בדיניו…

הסולם: ובשעתא דאצטרך וכו׳: ובשעה שהעולם צריך רחמים, והחיים הולכים ומודיעים לנפשות הצדיקים, ובוכים על קבריהם, והם ראוים להודיע להם, מה הטעם שראוים, הוא משום ששמים הרצון שלהם להתדבק נפש בנפש, אז מתעוררות נפשות הצדיקים ומתאספות והולכות…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: