ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 4: ׳כל הנחלים הולכים אל הים׳ - השפע הנמשך לים החכמה וברכות הכהן › פיסקה 6 (נח ע"א)

שיבת הנחלים לנצח והוד - ללכת בצדיק למצוא ברכות

אחרי מות · ׳כל הנחלים הולכים אל הים׳ - השפע הנמשך לים החכמה וברכות הכהן · מאמר 4 · פיסקה 6 · דף נח ע"א

לשון הזוהר

וְאִי תֵּימָא, דְּהָא מָטוּ לַאֲתָר דָּא, וּפַסְקִין, וְלָא תַּיְיבִין, לְבָתַר כְּתִיב, ׳אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הוֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת׳ - בְּגִין דְּהַהוּא נַהֲרָא לָא פָּסִיק לְעָלְמִין. ׳הֵם שָׁבִים׳, לְאָן אֲתַר שָׁבִים, לְאִינּוּן תְּרֵין קַיְימִין, נֶצַח וְהוֹד. לָלָכֶת, בְּהַאי צַדִּיק, לְאַשְׁכְּחָא בִּרְכָאָן וְחִידוּ. וְהַיְינוּ רָזָא דְּתָנֵינָן, ׳לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ׳ (תהילים קד, כו), דָּא צַדִּיק.

תרגום

וְאִם תֹּאמַר שֶׁהֲרֵי מַגִּיעִים ׳לַמָּקוֹם הַזֶּה׳ וְלֹא שָׁבִים - כָּתוּב אַחַר כָּךְ, ׳אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת׳ (קהלת א, ז) - מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ נָהָר לֹא פוֹסֵק לְעוֹלָמִים. ׳הֵם שָׁבִים׳, לְאֵיזֶה מָקוֹם ׳הֵם שָׁבִים׳? לְאוֹתָם שְׁנֵי עַמּוּדִים, נֵצַח וְהוֹד. לָלָכֶת, בַּצַּדִּיק הַזֶּה, לִמְצֹא בְּרָכוֹת וְשִׂמְחָה. וְזֶהוּ הַסּוֹד שֶׁשָּׁנִינוּ, ׳לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ׳ (תהלים קד, כו), זֶה צַדִּיק.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ואי תימא, דהא מטו לאתר דא, ופסקין, ולא תייבין, לבתר כתיב, ׳אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת׳ - בגין דההוא נהרא לא פסיק לעלמין. ׳הם שבים׳, לאן אתר שבים, לאינון תרין קיימין, נצח והוד. ללכת, בהאי צדיק, לאשכחא ברכאן וחידו. והיינו רזא דתנינן, ׳לויתן זה יצרת לשחק בו׳ (תהילים קד, כו), דא צדיק.

התרגום: ואם תאמר שהרי מגיעים ׳למקום הזה׳ ולא שבים - כתוב אחר כך, ׳אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת׳ (קהלת א, ז) - משום שאותו נהר לא פוסק לעולמים. ׳הם שבים׳, לאיזה מקום ׳הם שבים׳? לאותם שני עמודים, נצח והוד. ללכת, בצדיק הזה, למצא ברכות ושמחה. וזהו הסוד ששנינו, ׳לויתן זה יצרת לשחק בו׳ (תהלים קד, כו), זה צדיק.

מן המפרשים

מקדש מלך: אל מקום שהנחלים פי' למלכות ששם הנחלים הולכים תמיד הם שבים אליה: תרין קיימין נ"ה. נ"ב תרין ביעין ללכת בהאי צדיק. ושיעור הכתוב אל מקום שהיא המ' שהנחלים הולכים אליה הם שבים תחילה לנצח הוד כדי ללכת ליסוד ומשם למלכות. לוייתן זה.…

הסולם: ואי תימא דהא וכו׳: ואם תאמר, כשמגיעים הנחלים למקום הזה, מלכות, הם פוסקים, ואינם חוזרים, כתוב אחר זה, אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, משום שהנהר ההוא אינו פוסק מימיו לעולם. הם שבים, לאיזה מקום הם שבים. ומשיב, ששבים לאלו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: