ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 39: ׳שפחה כי תירש גברתה׳ - גלות המטרוניתא ועתיד השבתה למלך › פיסקה 1 (סט ע"א)

שילוח המטרוניתא והכנסת השפחה - טעם שפלות ישראל בין העמים

אחרי מות · ׳שפחה כי תירש גברתה׳ - גלות המטרוניתא ועתיד השבתה למלך · מאמר 39 · פיסקה 1 · דף סט ע"א

לשון הזוהר

תָּאנָא, יוֹמָא חַד הֲווֹ אַזְלֵי חַבְרַיָּיא עִמֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, חֲמֵינָא אִלֵּין עַמִּין כֻּלְּהוּ עִלָּאֵי, וְיִשְׂרָאֵל תַּתָּאֵי מִכֻּלְּהוּ, מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דְּמַלְכָּא אַשְׁדַר מַטְרוֹנִיתָא מִינֵּהּ, וְאָעִיל אַמָּהוּ בְּאַתְרָהָא (כלומר שפחה). כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳תַּחַת שָׁלֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְגוֹ'׳ (משלי ל, כג). ׳תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְגוֹ'׳ - ׳וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִירְתָּהּ׳ - מַאן שִׁפְחָה. הִיא כִּתְרָא נוּכְרָאָה, דְּקָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בּוּכְרָא דִּלְהוֹן בְּמִצְרַיִם. דִּכְתִיב ׳עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם׳ (שמות יא, ה). ׳אַחַר הָרֵחָיִם׳ - הֲוַת יָתְבָא בְּקַדְמִיתָא, וְהַשְׁתָּא, הַאי שִׁפְחָה ׳תִּירַשׁ גְּבִירְתָּהּ׳.

תרגום

לָמַדְנוּ, יוֹם אֶחָד הָיוּ הוֹלְכִים הַחֲבֵרִים עִם רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, רָאִיתִי שֶׁהָעַמִּים הַלָּלוּ כֻּלָּם עֶלְיוֹנִים, וְיִשְׂרָאֵל תַּחְתּוֹנִים מִכֻּלָּם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַמֶּלֶךְ שָׁלַח מִמֶּנּוּ אֶת הַמַּטְרוֹנִיתָא, וְהִכְנִיס אָמָה בִּמְקוֹמָהּ (כְּלוֹמַר שִׁפְחָה), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳תַּחַת שָׁלוֹשׁ רָגְזָה אֶרֶץ וְגוֹ'׳ (משלי ל, כא). תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְגוֹ' וְשִׁפְחָה ׳כּ ִי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ׳ (משלי ל, כב) - מִי הַשִּׁפְחָה? זוֹהִי כֶּתֶר הַנָּכְרִי, שֶׁהָרַג הקב"ה הַבְּכוֹר שֶׁלָּהֶם בְּמִצְרַיִם, שֶׁכָּתוּב ׳עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם׳ (שמות יא, ה) - אַחַר הָרֵחָיִם הִיא הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת בָּרִאשׁוֹנָה, וְעַכְשָׁו הַשִּׁפְחָה הַזּוֹ תִּירַשׁ גְּבִרְתָּהּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תאנא, יומא חד הוו אזלי חברייא עמיה דרבי שמעון, אמר רבי שמעון, חמינא אלין עמין כלהו עלאי, וישראל תתאי מכלהו, מאי טעמא. בגין דמלכא אשדר מטרוניתא מינה, ואעיל אמהו באתרהא (כלומר שפחה). כמה דאת אמר, ׳תחת שלש רגזה ארץ וגו'׳ (משלי ל, כג). ׳תחת עבד כי ימלוך וגו'׳ - ׳ושפחה כי תירש גבירתה׳ - מאן שפחה. היא כתרא נוכראה, דקטל קודשא בריך הוא בוכרא דלהון במצרים. דכתיב ׳עד בכור השפחה אשר אחר הרחים׳ (שמות יא, ה). ׳אחר הרחים׳ - הות יתבא בקדמיתא, והשתא, האי שפחה ׳תירש גבירתה׳.

התרגום: למדנו, יום אחד היו הולכים החברים עם רבי שמעון. אמר רבי שמעון, ראיתי שהעמים הללו כלם עליונים, וישראל תחתונים מכלם. מה הטעם? משום שהמלך שלח ממנו את המטרוניתא, והכניס אמה במקומה (כלומר שפחה), כמו שנאמר, ׳תחת שלוש רגזה ארץ וגו'׳ (משלי ל, כא). תחת עבד כי ימלוך וגו' ושפחה ׳כ י תירש גברתה׳ (משלי ל, כב) - מי השפחה? זוהי כתר הנכרי, שהרג הקב"ה הבכור שלהם במצרים, שכתוב ׳עד בכור השפחה אשר אחר הרחים׳ (שמות יא, ה) - אחר הרחים היא היתה יושבת בראשונה, ועכשו השפחה הזו תירש גברתה.

מן המפרשים

אור החמה: מן המקבילה בחיי שרה מאמר ג, ה (קכב:) והאי מלך זמנין דאיהו נעבד כלו' שהשכינה משועבדת להשפיעם להמשיכם וזה לסבת עון וכיוצא והיינו עבד הקליפה מולכת בעולם ושפחה שהיא אשת זנונים תירש כל השפע שמשפעת גבירת' אשת חיל עטרת בעלה ובזה הגר…

הסולם: תאנא יומא חד וכו׳: למדנו, יום אחד, היו הולכים החברים עם ר׳ שמעון. א״ר שמעון, אני רואה כל העמים שהם עליונים, וישראל תחתונים מכולם, מהו הטעם. הוא משום שהמלך שלח את המלכה ממנו, והכניס שפחה במקומה. כש״א, תחת שלש רגזה ארץ וגו׳ תחת…

נפש דוד: מן המקבילה בחיי שרה מאמר ג, ה (קכב:) כד כו' להאי שדה כו' אתת שרה ונחתת כו': ולכן זכתה שרה לשדה המכפלה - שדה קדישא, ריח שדה אשר ברכו ה', דהני סליק ריחין כדלקמן (ח"א קכז, ב) .

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: