ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 33: ׳נפשי אויתיך בלילה׳ - תשוקת הנפש להקב"ה ושעשוע התורה › פיסקה 4 (סז ע"ב)

ירידת המשפט לבשם העולם - ואז צדק למדו יושבי תבל

אחרי מות · ׳נפשי אויתיך בלילה׳ - תשוקת הנפש להקב"ה ושעשוע התורה · מאמר 33 · פיסקה 4 · דף סז ע"ב

לשון הזוהר

רִבִּי יִצְחָק אָמַר, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּעוֹד דְּנַפְשִׁי בִּי, ׳אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה׳. מַאי טַעֲמָא בַּלַּיְלָה, אֶלָּא בְּגִין דְּהַאי נֶפֶשׁ בְּהַאי שַׁעֲתָא, אִצְטְרִיךְ לְחַמְדָּא לָךְ. ׳אַף רוּחִי בְּקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ׳ - כַּד אִתְּעַר בִּי רוּחָא קַדִּישָׁא, אֲשַׁחֲרֶךָּ בְּאִתְעָרוּתָא לְמֶעְבַּד רְעוּתָךְ. ׳כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ׳ - בְּזִמְנָא דְּמִשְׁפָּט נָחִית בְּאַרְעָא, לְבַשְׂמָא עָלְמָא, כְּדֵין ׳צֶדֶק לָמְדוּ יוֹשְבֵי תֵבֵל׳. כְּלוֹמַר יַכְלִין לְמִסְבַּל דִּינָא דְּצֶדֶק, וְלָא יִשְׁתְּצֵי עָלְמָא מִנֵּיהּ. אֵימָתַי ׳צֶדֶק לָמְדוּ יוֹשְבֵי תֵבֵל׳, ׳כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ׳. רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, ׳נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה׳, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳אַף רוּחִי בְּקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ׳ - דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.

תרגום

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הקב"ה: בְּעוֹד שֶׁנַּפְשִׁי בִּי, אִוִּיתִךְ בַּלַּיְלָה. מָה הַטַּעַם בַּלַּיְלָה? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ בַּשָּׁעָה הַזּוֹ צְרִיכָה לַחְמֹד אוֹתְךְ. ׳אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ׳ (ישעיה כו, ט) - כַּאֲשֶׁר מִתְעוֹרֶרֶת בִּי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אֲשַׁחֲרֶךָּ בְּהִתְעוֹרְרוּת לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךְ. ׳כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךְ לָאָרֶץ׳ - בִּזְמַן שֶׁהַמִּשְׁפָּט יוֹרֵד לָאָרֶץ לְבַשֵּׂם אֶת הָעוֹלָם, אָז ׳צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל׳ - כְּלוֹמַר, יְכוֹלִים לִסְבֹּל אֶת הַדִּין שֶׁל צֶדֶק, וְלֹא יֻשְׁמַד הָעוֹלָם מִמֶּנּוּ. מָתַי ׳צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל׳? ׳כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךְ לָאָרֶץ׳ - רַבִּי חִזְקִיָּה אָמַר, ׳נַפְשִׁי אִוִּיתִךְ בַּלַּיְלָה׳ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. ׳אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ׳ - זֶה הקב"ה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי יצחק אמר, אמרו ישראל קמי קודשא בריך הוא, בעוד דנפשי בי, ׳אויתיך בלילה׳. מאי טעמא בלילה, אלא בגין דהאי נפש בהאי שעתא, אצטריך לחמדא לך. ׳אף רוחי בקרבי אשחרך׳ - כד אתער בי רוחא קדישא, אשחרך באתערותא למעבד רעותך. ׳כי כאשר משפטיך לארץ׳ - בזמנא דמשפט נחית בארעא, לבשמא עלמא, כדין ׳צדק למדו יושבי תבל׳. כלומר יכלין למסבל דינא דצדק, ולא ישתצי עלמא מניה. אימתי ׳צדק למדו יושבי תבל׳, ׳כאשר משפטיך לארץ׳. רבי חזקיה אמר, ׳נפשי אויתיך בלילה׳, דא כנסת ישראל. ׳אף רוחי בקרבי אשחרך׳ - דא קודשא בריך הוא.

התרגום: רבי יצחק אמר, אמרו ישראל לפני הקב"ה: בעוד שנפשי בי, אויתך בלילה. מה הטעם בלילה? אלא משום שהנפש הזו בשעה הזו צריכה לחמד אותך. ׳אף רוחי בקרבי אשחרך׳ (ישעיה כו, ט) - כאשר מתעוררת בי רוח הקדש, אשחרך בהתעוררות לעשות רצונך. ׳כי כאשר משפטיך לארץ׳ - בזמן שהמשפט יורד לארץ לבשם את העולם, אז ׳צדק למדו ישבי תבל׳ - כלומר, יכולים לסבל את הדין של צדק, ולא ישמד העולם ממנו. מתי ׳צדק למדו ישבי תבל׳? ׳כאשר משפטיך לארץ׳ - רבי חזקיה אמר, ׳נפשי אויתך בלילה׳ - זו כנסת ישראל. ׳אף רוחי בקרבי אשחרך׳ - זה הקב"ה.

מן המפרשים

מקדש מלך: בזמנא דמשפט וכו' ושיעור הכתוב כי כאשר נמשך הארת זעיר הנק' משפטיך לארץ שהיא המ' אזי צדק למדו יושבי תבל דהיינו שבני אדם יכולים לסבול דינים דצדק שהיא המ' כיון שנמתקו דיניה ע"י זעיר: דא כ"י פי' נפשי היא המ' ואומרים ישראל אתה המ'…

אור החמה: ר' יצחק אמר אמרו ישראל וגו' הם דברים לנוכח עם הת"ת ואינם קוראים אותי נפשי אלא הם אומרים המ' שהיא נק' נפש סתם כנודע שהיא נפשי ר"ל שלי שוכן בתוכינו. וז"ש בעוד שכינה בי ושוכנת ע"י נפשי אויתיך ולפי זה קשה בלילה.

הסולם: ר׳ יצחק אמר וכו׳: רי״א, אמרו ישראל לפני הקב״ה, בעוד שנפשי בי אויתיך בלילה. מהו הטעם, בלילה. אלא משום שהנפש בשעה ההיא צריכה לחמוד אותך, אף רוחי בקרבי אשחרך, היינו, כשנתעורר בי הרוח הקדוש אשחרך בהתעוררות לעשות רצונך. כי כאשר…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: