קריאת הפרשה ביום הכיפורים - לכפר על ישראל בגלות
אחרי מות · ׳אחרי מות שני בני אהרן׳ - מיתת נפשם לא מתו, ותיקונם בפינחס · מאמר 3 · פיסקה 9 · דף נז ע"ב
לשון הזוהר
תָּאנָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בְּהַאי יוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, אִתְתְּקַּן לְמִקְרֵי פַּרְשְׁתָּא דָּא, לְכַפְּרָא לְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, בְּגִין דָּא, סִדְרָא דְּיוֹמָא דָּא, הָכָא אִתְסָדַּר, וּבְגִין דְּמִיתַתְהוֹן דִּבְנֵי אַהֲרֹן, מְכַפְּרָא עַל יִשְׂרָאֵל. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, כָּל הַהוּא בַּר נָשׁ דְּיִסּוּרֵי דְּמָארֵיהּ אַתְיָין עָלֵיהּ, כַּפָּרָה דְּחוֹבוֹי אִינּוּן. וְכָל מַאן דְּמִצְטָעַר עַל יִסּוּרֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, מַעֲבִירִין חוֹבַיָּיא דִּלְהוֹן מֵעָלְמָא. וְעַל דָּא בְּיוֹמָא דָּא, קוֹרִין, ׳אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן׳, דְּיִשְׁמְעוּן עַמָּא, וְיִצְטַעֲרוּן עַל אֲבוּדְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, וְיִתְכַּפֵּר לְהוֹן חוֹבַיְיהוּ. וְכָל דְּמִצְטָעַר עַל אֲבוּדְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, אוֹ אָחִית דִּמְעִין עָלַיְיהוּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַכְרִיז עָלֵיהּ וְאוֹמֵר, ׳וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכוּפָּר׳ (ישעיהו ו, ז). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּלָא יְמוּתוּן בְּנוֹי בְּיוֹמוֹי. וְעָלֵיהּ כְּתִיב, ׳יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךָ יָמִים וְגוֹ'׳ (ישעיהו נג, י).
תרגום
שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה תִּקְּנוּ לִקְרֹא פָּרָשָׁה זוֹ, לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, בִּשְׁבִיל זֶה סֵדֶר הַיּוֹם הַזֶּה כָּאן הִסְתַּדֵּר, וּמִשּׁוּם שֶׁמִּיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל. מִכָּאן לָמַדְנוּ, כָּל אוֹתוֹ בֶּן אָדָם שֶׁיִּסּוּרֵי רִבּוֹנוֹ בָּאִים עָלָיו - כַּפָּרַת חֲטָאָיו הֵם. וְכָל מִי שֶׁמִּצְטַעֵר עַל יִסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים, מַעֲבִירִים חֲטָאֵיהֶם מִן הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן בַּיּוֹם הַזֶּה קוֹרְאִים ׳אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן׳ (ויקרא טז, א) - שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָעָם וְיִצְטַעֲרוּ עַל אָבְדַן הַצַּדִּיקִים, וְיִתְכַּפְּרוּ לָהֶם חֲטָאֵיהֶם. וְכָל מִי שֶׁמִּצְטַעֵר עַל אָבְדָנָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים אוֹ מוֹרִיד עֲלֵיהֶם דְּמָעוֹת, הקב"ה מַכְרִיז עָלָיו וְאוֹמֵר: ׳וְסָר עֲוֹנֶךְ וְחַטָּאתְךְ תְּכֻפָּר׳ (ישעיה ו, ז) - וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בָנָיו בְּיָמָיו. וְעָלָיו כָּתוּב, ׳יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְגוֹ'׳ (שם נג).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תאנא אמר רבי יוסי, בהאי יומא דכפורי, אתתקן למקרי פרשתא דא, לכפרא לישראל בגלותא, בגין דא, סדרא דיומא דא, הכא אתסדר, ובגין דמיתתהון דבני אהרן, מכפרא על ישראל. מכאן אוליפנא, כל ההוא בר נש דיסורי דמאריה אתיין עליה, כפרה דחובוי אינון. וכל מאן דמצטער על יסוריהון דצדיקיא, מעבירין חובייא דלהון מעלמא. ועל דא ביומא דא, קורין, ׳אחרי מות שני בני אהרן׳, דישמעון עמא, ויצטערון על אבודהון דצדיקיא, ויתכפר להון חובייהו. וכל דמצטער על אבודהון דצדיקיא, או אחית דמעין עלייהו, קודשא בריך הוא מכריז עליה ואומר, ׳וסר עונך וחטאתך תכופר׳ (ישעיהו ו, ז). ולא עוד, אלא דלא ימותון בנוי ביומוי. ועליה כתיב, ׳יראה זרע יאריך ימים וגו'׳ (ישעיהו נג, י).
התרגום: שנינו, אמר רבי יוסי, ביום הכפורים הזה תקנו לקרא פרשה זו, לכפר על ישראל בגלות, בשביל זה סדר היום הזה כאן הסתדר, ומשום שמיתת בני אהרן מכפרת על ישראל. מכאן למדנו, כל אותו בן אדם שיסורי רבונו באים עליו - כפרת חטאיו הם. וכל מי שמצטער על יסורי הצדיקים, מעבירים חטאיהם מן העולם. ועל כן ביום הזה קוראים ׳אחרי מות שני בני אהרן׳ (ויקרא טז, א) - שישמעו העם ויצטערו על אבדן הצדיקים, ויתכפרו להם חטאיהם. וכל מי שמצטער על אבדנם של הצדיקים או מוריד עליהם דמעות, הקב"ה מכריז עליו ואומר: ׳וסר עונך וחטאתך תכפר׳ (ישעיה ו, ז) - ולא עוד, אלא שלא ימותו בניו בימיו. ועליו כתוב, ׳יראה זרע יאריך ימים וגו'׳ (שם נג).
מן המפרשים
מקדש מלך: תרי זוג פינחס נ"ב פני היינו יעקב פני"אל: חס אברהם. פינחס גי' יצ"חק עכ"ל ופירוש תרי זוג שני זוגות היו לו לפנחס דהיינו יעקב שהוא פ"ן ואברהם שהוא חס הרי זוג אחד. וזוג השני שהם נדב ואביהו רמוזים גם הם במלת פינחס שר"ל פני חס דהיינו…
אור יקר: [סימן ב] והיינו חלקו, וזה טעם מיתת הצדיקים מכפרת דבההיא דינא דהוה על ישראל אתרק עלייהו וישראל אשארו לרווחא כל זה דחקתי שלא לפרש שני בגי אהרן במקום שני שעירים שחס ושלום שהיה.
הסולם: תאנא א״ר יוסי וכו׳: למדנו אר״י, ביום הזה של יום הכפורים נתתקן לקרות פרשה זו, של בני אהרן, לכפר על ישראל בגלות, שאין להם קרבנות, ומשום זה, סדר הקרבנות של יום זה יוה״כ, נסתדר כאן, בפרשת בני אהרן, והקריאה בהם היא במקום הקרבנות.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: