׳אחרי מות שני בני אהרן׳
מיתת נפשם לא מתו, ותיקונם בפינחס
׳אחרי מות׳ ו ׳וימתו׳ - שתי מיתות, שלא זכו לבנים
׳שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן׳ (ויקרא טז, א) - הִקְרִיבוּ אֵשׁ זָרָה, שֶׁלֹּא יִחֲדוּ אֶל שְׁמוֹ כָּרָאוּי וְנִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּתוּב ׳אַחֲרֵי מוֹת׳, וְכָתוּב וַיָּמֻתוּ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר ׳אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן׳ - לֹא יָדַעְנוּ שֶׁהֲרֵי וַיָּמֻתוּ? אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, שְׁתֵּי מִיתוֹת הָיוּ, אַחַת לִפְנֵי ה', וְאַחַת שֶׁלֹּא הָיוּ לָהֶם בָּנִים. שֶׁכָּל מִי שֶׁלֹּא זוֹכֶה לְבָנִים, הוּא מֵת. מִשּׁוּם כָּךְ, ׳אַחֲרֵי מוֹת׳, וַיָּמֻתוּ.
בלשון הזוהר
תְּרֵי ׳בְּנֵי אַהֲרֹן׳ קְרִיבוּ אֶשָּׁא נוּכְרָאָה, דְּלָא אִתְיַחֲדוּ שְׁמֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת, וְאִתּוּקָדוּ בְּנוּרָא. רִבִּי יִצְחָק אָמַר, כְּתִיב, ׳אַחֲרֵי מוֹת׳. וּכְתִיב וַיָמוּתוּ. כֵּיוָן דְּאָמַר ׳אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן׳, לָא יְדַעְנָא, דְּהָא וַיָמוּתוּ. אֶלָּא הָכִי תָּנֵינָן, תְּרֵי מִיתוֹת הֲווֹ, חַד לִפְנֵי יהו"ה. וְחַד, דְּלָא הֲווֹ לְהוּ בְּנִין, דְּכָל מַאן דְּלָא זָכֵי לִבְנִין מִית הוּא. בְּגִין כַּךְ, ׳אַחֲרֵי מוֹת׳, וַיָמוּתוּ.
נדב ואביהוא מיתת עצמם מתו ומיתת נפשם לא מתו
רַבִּי אַבָּא אָמַר, מַה שֶּׁכָּתוּב ׳וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר׳ (במדבר ג, ד) - מַה זֶּה לְגַבֵּי זֶה, שֶׁכָּתוּב ׳וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר׳? אֶלָּא סוֹד הַדָּבָר - זֶה שֶׁאָמַרְתִּי, וַיָּמֻתוּ, שֶׁלֹּא הָיוּ לָהֶם בָּנִים. וְכָךְ זֶה וַדַּאי. אֲבָל לֹא כִּשְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, אַף עַל גַּב שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ, שֶׁהֲרֵי אֵלּוּ לֹא מֵתוּ אֶלָּא מִיתַת עַצְמָם, אֲבָל מִיתַת נַפְשָׁם לֹא מֵתוּ.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא אָמַר, מַאי דִּכְתִּיב, ׳וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יהו"ה בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יהו"ה בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר׳ (במדבר ג, ד). מַאי דָּא לְגַבֵּי דָּא, דִּכְתִּיב, ׳וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם, וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר׳. אֶלָּא רָזָא דְּמִלְתָּא. הַאי דַּאֲמֵינָא, וַיָמוּתוּ, דְּלָא הֲווֹ לְהוּ בְּנִין. וְהָכִי הוּא וַדַּאי. אֲבָל לָא כִּשְׁאָר בְּנֵי עָלְמָא, אַף עַל גַּב דְּלָא אַנְסִיבוּ, דְּהָא אִלֵּין לָא מִיתוּ אֶלָּא מִיתַת גַּרְמֵיהוֹן, אֲבָל מִיתַת נַפְשָׁהוֹן לָא מִיתוּ.
׳אלה ראשי אבות׳ בפינחס לבדו - ראיה שנפשם קיימת
מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם׳ (שמות ו, כה) - אֵלֶּה, וַהֲרֵי פִּנְחָס לְבַדּוֹ הָיָה, וְכָתוּב ׳רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם׳ - מִשּׁוּם כָּךְ מֵתוּ מִיתַת עַצְמָם, וּמִיתַת נַפְשָׁם לֹא מֵתוּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מוכיח כי נפשות נדב ואביהוא נתעברו בפנחס, וַדַּאי מַשְׁמָע אֵלֶּה, וּמַשְׁמָע רָאשֵׁי.
בלשון הזוהר
מְנָא לָן, דִּכְתִּיב, (שמות ו כה). ׳וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּנְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחוֹתָם׳. אֵלֶּה, וְהָא פִּנְחָס בִּלְחוֹדוֹי הֲוָה. וּכְתִיב, ׳רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם׳ - בְּגִין כָּךְ, מִיתַת גַּרְמֵיהוֹן מִיתוּ, מִיתַת נַפְשָׁהוֹן לָא מִיתוּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר וַדַּאי מַשְׁמַע אֵלֶּה, וּמַשְׁמַע רָאשֵׁי.
פינחס נקרא ׳בן אהרן הכהן׳ - ואלעזר ׳הכהן׳ בלבד
וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב, ׳פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן׳, וְכָתוּב ׳וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן׳ הָיָה כֹּהֵן בַּיָּמִים הָהֵםוקשה ש - ׳פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר׳ (עזרא ז, ה) - הַכֹּהֵן הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת!כתוב, ומדוע הזכיר היותו 'בן אהרן הכהן', אֶלָּאהדבר בא ללמדנו כי בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּאשמוזכר פִּנְחָס, ׳בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן׳ - כָּתוּב. הכתוב מייחסו אל אהרן, לרמז גם על נשמות נדב ואביהוא בני אהרן הכהן המתייחסות אליו. וראייה לדבר שכשמזכיר את וְאֶלְעָזָר לֹא כָתוּב,הייחוס לאהרן הכהן אֶלָּארק ׳אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן׳,ואף שהוא בנו של אהרן. כמו שֶׁכָּתוּב ׳וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵןוכן׳ (שם כז, ב) - ׳וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְגוֹובהכרח שיש טעם בדבר, והיינו מפני שנשמות נדב ואביהו נתעברו אצל פנחס, ומשום כך בכל פעם שמזכיר ייחוסו של פנחס מזכיר ייחוסם אל אהרן, '׳. וְעַל כֵּןוטעם הדבר שנדב ואביהו מִיתַת עַצְמָם מֵתוּ,הגוף הוא שמת, וּמִיתַת נַפְשָׁם לֹא מֵתוּ.שהרי נתעברו בנשמת פנחס. וְשָׁנִינוּ בְּסוֹד הַמִּשְׁנָה, שְׁנַיִם זוּג - פֶּן חָס. וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר, יוֹ"ד קְטַנָּה בֵּין אוֹתִיּוֹת פִּנְחָס, שֶׁהֲרֵי יוֹ"ד כּוֹלֶלֶת שְׁנַיִם כְּאֶחָד, וְזֶהוּ סוֹד הַדָּבָר, וְזֶה נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן׳ (במדבר כה, ז) וּכְתִיב ׳וּפִנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן׳ הָיָה כֹּהֵן בַּיָמִים הָהֵם, ׳פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר׳ ׳הַכֹּהֵן מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא בְּכָל אֲתַר דְּאָתָא פִּנְחָס׳ ׳בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן׳ כְּתִיב, וְאֶלְעָזָר לָא כְּתִיב אֶלָּא ׳אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן׳. דִּכְתִּיב, ׳וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן׳ (במדבר כז, ב). ׳וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְגוֹ'׳ (במדבר לא, כא). וְעַל דָּא מִיתַת גַּרְמֵיהוֹן מִיתוּ, מִיתַת נַפְשָׁהוֹן לָא מִיתוּ. וְתָנֵינָן בְּרָזָא דְּמַתְנִיתִין, תְּרֵי זוּג, פֶּן חָס. וְהָא אִתְּמַר, יוֹ"ד זְעֵירָא בֵּינֵי אַתְוָון דְּפִנְחָס. דְּהַאי יוֹ"ד כָּלִיל תְּרֵי כַּחֲדָא, וְדָא הוּא רָזָא דְּמִלָּה, וְהָא אִתְּמַר.
שני חצאי גוף היו - ולכן נכללו באחד
רַבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל אֶת אָבִיו וְאָמַר לוֹ, וַהֲרֵי שְׁנַיִם הֵם וּשְׁנַיִם הָיוּ, לָמָּה לֹא נִמְצְאוּ שְׁנַיִם? אָמַר לוֹ, שְׁנֵי חֲצָאֵי גוּף הָיוּ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְּׂאוּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ הֵם נִכְלְלוּ בְאֶחָד, שֶׁכָּתוּב ׳וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי וְגוֹ'׳ (שמות ו, כה).
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאִיל לַאֲבוּי, אָמַר לֵיהּ, וְהָא תְּרֵי אִינּוּן וּתְרֵי הֲווֹ, אֲמַאי לָא אִשְׁתְּכָחוּ תְּרֵי. אָמַר לֵיהּ, תְּרֵי פַּלְגֵּי גּוּפָא הֲווֹ, דְּהָא לָא אַנְסִיבוּ, וּבְגִין כָּךְ, בְּחַד אִתְכְּלִילוּ, דִּכְתִּיב, ׳וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּנְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי וְגוֹ'׳.
נתינת היו"ד בשעת הקנאה - תיקון אש זרה באשה זרה
וְיוֹ"ד שֶׁל פִּנְחָס לֹא נִתַּן בָּהּ לְחַבֵּר הָאוֹתִיּוֹת, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁקִּנֵּא להקב"ה וּבָא לְיַשֵּׁר אֶת הֶעָקֹם, שֶׁרָאָה אֶת אוֹת הַבְּרִית הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ שֶׁהִכְנִיס זִמְרִי לְרָשׁוּת אַחֶרֶת, וּבְמַה שֶּׁהִתְעַקֵּם בָּרִאשׁוֹנָה הִתְתַּקֵּן כָּאן. בְּנָכְרִיָּה הִתְעַקְּמוּ בַהַתְחָלָה, שֶׁכָּתוּב ׳בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה׳, וְכָאן בְּנָכְרִיָּה הִתְתַּקְּנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר׳ (מלאכי ב, יא) - מַה לְּהָלְאָה ׳אֵשׁ זָרָה׳, אַף כָּאן גַּם אִשָּׁה זָרָה.
בלשון הזוהר
וְיוֹ"ד דְּפִנְחָס, לָא אִתְיְיהִיב בֵּיהּ לְחַבְּרָא אַתְוָון, אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּקַנֵּי לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאָתָא לְיַשְּׁרָא עֲקִימָא, דְּחָמָא דְּהַאי אָת בְּרִית קַדִּישָׁא, עָיֵיל זִמְרִי בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא. וּבְמָּה דְּאִתְעַקָּם בְּקַדְמִיתָא, אִתְתָּקַן הָכָא. בְּנוּכְרָאָה אִתְעַקָּם בְּקַדְמִיתָא, דִּכְתִּיב, ׳בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה׳, הָכָא בְּנוּכְרָאָה, אִתְתָּקַן, כְּמָה דִּכְתִיב, ׳וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר׳ (מלאכי ב, יא). מַה לְהַלָּן ׳אֵשׁ זָרָה׳, אַף כָּאן נָמֵי אִשָׁה זָרָה.
זמרי המקריב את הרחוקה - ופינחס המתקן ומתבשר בשלום
מַה נִּרְאֶה כָּאן? אֶלָּא בַּהַתְחָלָה הִקְרִיבוּ אֶת הָרְחוֹקָה, שֶׁכָּתוּב בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה. אַף כָּאן זִמְרִי הָיָה מַקְרִיב אֶת הָרְחוֹקָה, אֶת שֵׁם הַמֶּלֶךְ הָיָה מְקָרֵב לָרְחוֹקָה, מִיָּד - ׳וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה׳ (שם כה) - כָּאן תִּקֵּן אֶת הֶעָקֹם שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה, וְאָז נִתְּנָה יוֹ"ד לִשְׁמוֹ לְחַבֵּר אֶת הָאוֹתִיּוֹת כְּאֶחָד וְהִתְבַּשֵּׂר בְּשָׁלוֹם, שֶׁכָּתוּב ׳לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם׳ (במדבר כה, יב) - (בריתי מַמָּשׁ).
בלשון הזוהר
מַאי אִתְחֲזֵי הָכָא. אֶלָּא בְּקַדְמִיתָא רְחִיקָא קְרִיבוּ, דִּכְתִּיב, ׳בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה׳. אוּף הָכָא זִמְרִי, הֲוָה קָרִיב רְחִיקָא, שְׁמָא דְּמַלְכָּא, הֲוָה קָרִיב גַּבֵּי רְחִיקָא, מִיַּד - ׳וַיַרְא פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה׳ (במדבר כה, ז). הָכָא אַתְקִין עֲקִימָא דְּקַדְמֵיתָא, כְּדֵין אִתְיְיהִיב יוֹ"ד בִּשְׁמֵיהּ לְחַבְּרָא אַתְוָון כַּחֲדָא, וְאִתְבְּשַׂר בְּשָׁלוֹם, דִּכְתִּיב, ׳לָכֵן אֱמוֹר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם׳ (במדבר כה, יב). (בריתי ממש).
׳בריתי שלום׳ - השלמת הכתר שבו העירו קטטה
מָה הַשָּׁלוֹם כָּאן? אֶלָּא בְּאוֹתוֹ הַכֶּתֶר חָטְאוּ בַתְּחִלָּה, בְּאוֹתוֹ הַכֶּתֶר הֵעִירוּ קְטָטָה בַּתְּחִלָּה, וְעַכְשָׁו שֶׁתֻּקַּן, כָּתוּב ׳הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם׳ (במדבר כה, יב) - בְּרִיתִי מַמָּשׁ תִּהְיֶה עִמּוֹ בְשָׁלוֹם, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִתְּנָה יוֹ"ד קְטַנָּה בִּשְׁמוֹ, שֶׁהֲרֵי הִיא מֵהָאוֹתִיּוֹת הַקְּטַנּוֹת, לְהַרְאוֹת שֶׁהֲרֵי תֻּקַּן מַה שֶּׁהִתְעַקֵּם בַּתְּחִלָּה, וַהֲרֵי הִשְׁלִימָה עִמּוֹ. בָּא רַבִּי אֶלעָזָר וְנָשַׁק יָדוֹ וְאָמַר, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁשָּׁאַלְתִּי דָבָר זֶה וְלֹא אָבַד מִמֶּנִּי.
בלשון הזוהר
מַאי שָׁלוֹם הָכָא, אֶלָּא בְּהַהוּא כִּתְרָא, חָבוּ בְּקַדְמִיתָא, בְּהַהוּא כִּתְרָא, אַתְּעֲרוּ קְטָטוּתָא בְּקַדְמִיתָא, וְהַשְׁתָּא דְּאִתְתְּקַן, כְּתִיב ׳הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם׳ (במדבר כה, יב). בְּרִיתִי מַמָּשׁ, תְּהֵא עִמֵּיהּ בְּשָׁלוֹם, וּבְגִין כַּךְ, אִתְיְיהִיב יוֹ"ד זְעֵירָא בִּשְׁמֵיהּ, דְּהָא מֵאַתְוָון זְעִירָאן הִיא, לְאַתְחֲזָאָה דְּהָא אִתְתָּקַּן מַה דְּאִתְעַקָּם בְּקַדְמִיתָא, וְהָא אַשְׁלִימַת עִמֵּיהּ. אָתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וְנָשִׁיק יְדוֹי. אָמַר, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּשָׁאִילְנָא הַאי מִלָּה, וְלָא אִתְאֲבִיד מִנַּאי.
קריאת הפרשה ביום הכיפורים - לכפר על ישראל בגלות
שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה תִּקְּנוּ לִקְרֹא פָּרָשָׁה זוֹ, לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, בִּשְׁבִיל זֶה סֵדֶר הַיּוֹם הַזֶּה כָּאן הִסְתַּדֵּר, וּמִשּׁוּם שֶׁמִּיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן מְכַפֶּרֶת עַל יִשְׂרָאֵל. מִכָּאן לָמַדְנוּ, כָּל אוֹתוֹ בֶּן אָדָם שֶׁיִּסּוּרֵי רִבּוֹנוֹ בָּאִים עָלָיו - כַּפָּרַת חֲטָאָיו הֵם. וְכָל מִי שֶׁמִּצְטַעֵר עַל יִסּוּרֵי הַצַּדִּיקִים, מַעֲבִירִים חֲטָאֵיהֶם מִן הָעוֹלָם. וְעַל כֵּן בַּיּוֹם הַזֶּה קוֹרְאִים ׳אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן׳ (ויקרא טז, א) - שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָעָם וְיִצְטַעֲרוּ עַל אָבְדַן הַצַּדִּיקִים, וְיִתְכַּפְּרוּ לָהֶם חֲטָאֵיהֶם. וְכָל מִי שֶׁמִּצְטַעֵר עַל אָבְדָנָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים אוֹ מוֹרִיד עֲלֵיהֶם דְּמָעוֹת, הקב"ה מַכְרִיז עָלָיו וְאוֹמֵר: ׳וְסָר עֲוֹנֶךְ וְחַטָּאתְךְ תְּכֻפָּר׳ (ישעיה ו, ז) - וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁלֹּא יָמוּתוּ בָנָיו בְּיָמָיו. וְעָלָיו כָּתוּב, ׳יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְגוֹ'׳ (שם נג).
בלשון הזוהר
תָּאנָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, בְּהַאי יוֹמָא דְּכִפּוּרֵי, אִתְתְּקַּן לְמִקְרֵי פַּרְשְׁתָּא דָּא, לְכַפְּרָא לְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, בְּגִין דָּא, סִדְרָא דְּיוֹמָא דָּא, הָכָא אִתְסָדַּר, וּבְגִין דְּמִיתַתְהוֹן דִּבְנֵי אַהֲרֹן, מְכַפְּרָא עַל יִשְׂרָאֵל. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, כָּל הַהוּא בַּר נָשׁ דְּיִסּוּרֵי דְּמָארֵיהּ אַתְיָין עָלֵיהּ, כַּפָּרָה דְּחוֹבוֹי אִינּוּן. וְכָל מַאן דְּמִצְטָעַר עַל יִסּוּרֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, מַעֲבִירִין חוֹבַיָּיא דִּלְהוֹן מֵעָלְמָא. וְעַל דָּא בְּיוֹמָא דָּא, קוֹרִין, ׳אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן׳, דְּיִשְׁמְעוּן עַמָּא, וְיִצְטַעֲרוּן עַל אֲבוּדְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, וְיִתְכַּפֵּר לְהוֹן חוֹבַיְיהוּ. וְכָל דְּמִצְטָעַר עַל אֲבוּדְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, אוֹ אָחִית דִּמְעִין עָלַיְיהוּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַכְרִיז עָלֵיהּ וְאוֹמֵר, ׳וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכוּפָּר׳ (ישעיהו ו, ז). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּלָא יְמוּתוּן בְּנוֹי בְּיוֹמוֹי. וְעָלֵיהּ כְּתִיב, ׳יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךָ יָמִים וְגוֹ'׳ (ישעיהו נג, י).
׳כל הנחלים הולכים אל הים׳
השפע הנמשך לים החכמה וברכות הכהן
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.