׳אל אלהים ה׳ - האבות המקדימים לדבר עם המטרוניתא
אחרי מות · ׳אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ׳ - שירות המלאכים בזמני היום והלילה · מאמר 24 · פיסקה 12 · דף סה ע"א
לשון הזוהר
תָּאנָא, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, אֲבָהָן מִזְדַּמְּנִין בְּמַטְרוֹנִיתָא, וְקַדְּמִין לְאִשְׁתָּעֵי בַּהֲדָהּ, וּלְאִתְחַבְּרָא עִמָּהּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַלִּיל עִמָּהּ בְּהוּ. וְהוּא קָארֵי לָהּ לְפָרְסָא לָהּ גַּדְפּוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים יהו"ה דִּבֶּר וַיִקְרָא אָרֶץ וְגוֹ'׳ (תהילים נ, א). אֵל - דָּא נְהִירוּ דְּחָכְמְתָא, וְאִקְרֵי חֶסֶד. אֱלֹהִים - דָּא גְּבוּרָה. יְדִֹוִ"ד - דָא שְׁלִימוּ דְּכַלָּא, רַחֲמֵי. וְעַל דָא - ׳דִּבֶּר וַיִקְרָא אָרֶץ וְגוֹ'׳.
תרגום
לָמַדְנוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָאָבוֹת מִזְדַּמְּנִים עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא, וּמַקְדִּימִים לְדַבֵּר עִמָּהּ וּלְהִתְחַבֵּר עִמָּהּ, והקב"ה מְדַבֵּר עִמָּהּ עֲלֵיהֶם, וְהוּא קוֹרֵא לָהּ לִפְרֹס עָלֶיהָ אֶת כְּנָפָיו. זֶהוּ שֶׁכָתוּב ׳מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֱלֹהִים ה' דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ וְגוֹ'׳ (שם נ, א). אֵל - זֶה אוֹר הַחָכְמָה, וְנִקְרָא חֶסֶד. אֱלֹהִים - זוֹ גְבוּרָה. יֱהִֹוִה - זוֹ שְׁלֵמוּת הַכֹּל, רַחֲמִים. וְעַל זֶה - ׳דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ וְגוֹ'׳ (תהלים נ, א).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תאנא, בההיא שעתא, אבהן מזדמנין במטרוניתא, וקדמין לאשתעי בהדה, ולאתחברא עמה. וקודשא בריך הוא מליל עמה בהו. והוא קארי לה לפרסא לה גדפוי, הדא הוא דכתיב, ׳מזמור לאסף אל אלהים יהו"ה דבר ויקרא ארץ וגו'׳ (תהילים נ, א). אל - דא נהירו דחכמתא, ואקרי חסד. אלהים - דא גבורה. ידו"ד - דא שלימו דכלא, רחמי. ועל דא - ׳דבר ויקרא ארץ וגו'׳.
התרגום: למדנו, באותה שעה האבות מזדמנים עם המטרוניתא, ומקדימים לדבר עמה ולהתחבר עמה, והקב"ה מדבר עמה עליהם, והוא קורא לה לפרס עליה את כנפיו. זהו שכתוב ׳מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ וגו'׳ (שם נ, א). אל - זה אור החכמה, ונקרא חסד. אלהים - זו גבורה. יהוה - זו שלמות הכל, רחמים. ועל זה - ׳דבר ויקרא ארץ וגו'׳ (תהלים נ, א).
מן המפרשים
אור החמה: ויצא אל המזבח וגומר אל אלהים ה' דבר ירצה ג' שמות שהם אל בבקר מצד החסד אלי"ם מצד הגבורה בערב י"ה מצד הת"ת דבר ויקרא ארץ משפיע למלכות בעתות אלו שהם עתות שינוי המעשה כדמפרש.
אור יקר: נהירו. דחכמתא דהיינו החסד נקראה אל בחינתה העליונה שהיא דבקה בחכמה והארכתי בספ״ר בשער השמות, שלימו׳ דכולא המכריע בין הימין והשמאל והוא ממוזג רחמי" דבר יפת ונאות בלתי בעל קצוות,
הסולם: תאנא, בהאי שעתא וכו׳: למדנו, בשעה ההיא, שבא הבקר, האבות, שהם חג״ת דז״א, מזדמנים עם המלכה, ומקדימים לספר עמה ולהתחבר עמה. ובהם הקב״ה, ז״א, מדבר עמה, והוא קורא לה לפרוש עליה כנפיו. ז״ש, מזמור לאסף אל אלקים ה׳ דבר ויקרא ארץ וגו'.…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: