ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 2: ׳אשר פדה את אברהם׳ - זכות יעקב העומדת לאברהם ולחנניה מישאל ועזריה › פיסקה 7 (נז ע"א)

שריפת הלועגים - והצלת המייחדים שמו כראוי

אחרי מות · ׳אשר פדה את אברהם׳ - זכות יעקב העומדת לאברהם ולחנניה מישאל ועזריה · מאמר 2 · פיסקה 7 · דף נז ע"א

לשון הזוהר

תָּנָא, כֻּלְּהוּ דַּהֲווֹ חַיְיכִין מִמִּלָּה דָּא, אִתּוֹקָדוּ בְּהַהוּא נוּרָא, וְקָטַל לוֹן שְׁבִיבָא דְּנוּרָא. מַאן שֵׁזִיב לְאִלֵּין. עַל דַּהֲווֹ מְצָלָן קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּמְיַחֲדָן שְׁמֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת, וְעַל דִּמְיַחֲדָן שְׁמֵיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת, אִשְׁתֵּזִיבוּ מֵהַהוּא נוּרָא יָקִידְתָּא.

תרגום

שָׁנִינוּ, כָּל אוֹתָם שֶׁצָּחֲקוּ מֵהַדִּבּוּר הַזֶּה, נִשְׂרְפוּ בְּאוֹתָהּ אֵשׁ, וְהָרַג אוֹתָם שְׁבִיב שֶׁל אֵשׁ. מַה הִצִּיל אֶת אֵלֶּה? עַל שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְלִים לִפְנֵי הקב"ה וּמְיַחֲדִים שְׁמוֹ כָּרָאוּי, וְעַל שֶׁמְּיַחֲדִים שְׁמוֹ כָּרָאוּי, נִצְּלוּ מֵאוֹתָהּ אֵשׁ יוֹקֶדֶת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תנא, כלהו דהוו חייכין ממלה דא, אתוקדו בההוא נורא, וקטל לון שביבא דנורא. מאן שזיב לאלין. על דהוו מצלן קמי קודשא בריך הוא ומיחדן שמיה כדקא יאות, ועל דמיחדן שמיה כדקא יאות, אשתזיבו מההוא נורא יקידתא.

התרגום: שנינו, כל אותם שצחקו מהדבור הזה, נשרפו באותה אש, והרג אותם שביב של אש. מה הציל את אלה? על שהיו מתפללים לפני הקב"ה ומיחדים שמו כראוי, ועל שמיחדים שמו כראוי, נצלו מאותה אש יוקדת.

מן המפרשים

הסולם: תנא כלהו דהוו וכו׳: למדנו, כולם שהיו צוחקים ממלה זו, דהיינו מיעקב, נשרפו באש ההוא, ושביב אש הרג אותם. מי הציל את אלו. הוא, משום שהיו מתפללים לפני הקב״ה ומיחדים שמו כראוי, ועל שייחדו שמו כראוי, נצולו מאש שורפת ההיא.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר