ממלכת הזוהר › זוהר › אחרי מות › מאמר 14: ׳מה שהיה כבר הוא׳ - התקנת הנשמות והצדיקים למעלה טרם בואם לעולם › פיסקה 3 (סא ע"ב)

הרשעים דוחקים את השעה ויורדים - והשב בתשובה נוטל חלקו

אחרי מות · ׳מה שהיה כבר הוא׳ - התקנת הנשמות והצדיקים למעלה טרם בואם לעולם · מאמר 14 · פיסקה 3 · דף סא ע"ב

לשון הזוהר

וְכָל אִינּוּן דְּלָא מִשְׁתַּכְּחִין זַכָּאִין בְּהַאי עָלְמָא, אֲפִילּוּ תַּמָּן, מִתְרַחֲקִין מִקַּמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעָאלִין בְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, וְדַחֲקִין שַׁעֲתָא, וְנַחְתִּין לְעָלְמָא. וְהַהִיא נִשְׁמְתָא דִּלְהוֹן, הָא אוֹלִיפְנָא, כְּמָה דְּאִינּוּן קְשֵׁי קְדָל בְּהַאי עָלְמָא, כַּךְ הֲווֹ עַד לָא יֵיתוּן לְעָלְמָא. וְהַהוּא חוּלָקָא קַדִּישָׁא דְּיָהַב לוֹן רָמָאן לֵיהּ, וְאָזְלִין וְשָׁאטִין וְאַסְתַּאָבוּן, בְּהַהוּא נוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, וְנַטְלֵי חוּלָקֵיהוֹן מִתַּמָּן, וְדַחֲקִין שַׁעֲתָא וְנַחְתֵּי לְעָלְמָא. אִי זָכֵי לְבָתַר, וְתָב בְּתִיּוּבְתָּא קָמֵי מָארֵיהּ, הוּא נָטִיל הַהוּא חוּלָקָא דִּילֵיהּ מַמָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מַה שֶׁהָיָה כְּבָר (נקרא שמו) הוּא וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת וְגוֹ' כְּבָר הָיָה׳.

תרגום

וְכָל אוֹתָם שֶׁאֵין נִמְצָאִים צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲפִלּוּ שָׁם מְרֻחָקִים מִלִּפְנֵי הקב"ה וְנִכְנָסִים לְנֶקֶב תְּהוֹם רַבָּה, וְדוֹחֲקִים אֶת הַשָּׁעָה וְיוֹרְדִים לָעוֹלָם. וְאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה שֶׁלָּהֶם, הֲרֵי לָמַדְנוּ, כְּמוֹ שֶׁהֵם קְשֵׁי עֹרֶף בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ הָיוּ טֶרֶם בּוֹאָם לָעוֹלָם. וְאֶת אוֹתוֹ חֵלֶק קָדוֹשׁ שֶׁנָּתַן לָהֶם זָרְקוּ אוֹתוֹ, וְהוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים וְנִטְמָאִים בְּאוֹתוֹ נֶקֶב תְּהוֹם רַבָּה, וְנוֹטְלִים חֶלְקָם מִשָּׁם, וְדוֹחֲקִים אֶת הַשָּׁעָה וְיוֹרְדִים לָעוֹלָם. אִם זוֹכֶה אַחַר כָּךְ וְשָׁב בִּתְשׁוּבָה לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ - הוּא נוֹטֵל אֶת אוֹתוֹ חֵלֶק שֶׁלּוֹ מַמָּשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר (נִקְרָא שְׁמוֹ) הוּא׳ (קהלת ו) - ׳וַאֲשֶׁר לִהְיוֹת וְגוֹ' כְּבָר הָיָה׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכל אינון דלא משתכחין זכאין בהאי עלמא, אפילו תמן, מתרחקין מקמי קודשא בריך הוא, ועאלין בנוקבא דתהומא רבא, ודחקין שעתא, ונחתין לעלמא. וההיא נשמתא דלהון, הא אוליפנא, כמה דאינון קשי קדל בהאי עלמא, כך הוו עד לא ייתון לעלמא. וההוא חולקא קדישא דיהב לון רמאן ליה, ואזלין ושאטין ואסתאבון, בההוא נוקבא דתהומא רבא, ונטלי חולקיהון מתמן, ודחקין שעתא ונחתי לעלמא. אי זכי לבתר, ותב בתיובתא קמי מאריה, הוא נטיל ההוא חולקא דיליה ממש, הדא הוא דכתיב, ׳מה שהיה כבר (נקרא שמו) הוא ואשר להיות וגו' כבר היה׳.

התרגום: וכל אותם שאין נמצאים צדיקים בעולם הזה, אפלו שם מרחקים מלפני הקב"ה ונכנסים לנקב תהום רבה, ודוחקים את השעה ויורדים לעולם. ואותה הנשמה שלהם, הרי למדנו, כמו שהם קשי ערף בעולם הזה, כך היו טרם בואם לעולם. ואת אותו חלק קדוש שנתן להם זרקו אותו, והולכים ומשוטטים ונטמאים באותו נקב תהום רבה, ונוטלים חלקם משם, ודוחקים את השעה ויורדים לעולם. אם זוכה אחר כך ושב בתשובה לפני רבונו - הוא נוטל את אותו חלק שלו ממש. זהו שכתוב, ׳מה שהיה כבר (נקרא שמו) הוא׳ (קהלת ו) - ׳ואשר להיות וגו' כבר היה׳.

מן המפרשים

הסולם: וכל אינון דלא וכו׳: וכל אלו שאינם נמצאים צדיקים בעולם הזה, אפילו שם, למעלה, מטרם שבאו לעולם, מתרחקים מלפני הקב״ה, ונכנסים בנקב תהום הגדול, ודוחקים את השעה, ויורדים לעולם. ונשמה ההיא שלהם, הנה למדנו, כמו שהיא קשת עורף בעולם…

נפש דוד: הה"ד מה שהיה כבר נקרא שמו: נראה ר"ל שרומז על נשמות שכבר היום בעולם וחטאו וחזרו להתקלקל ונתקנו, וכנדב ואביהו שנתקנו בפנחס כדמפרש ואזיל. וכל אינון כו' אפילו תמן מתרחקין כו': עיין בזהר חדש שיר השירים נ"ד ב' ואית לבושין (והיינו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: