ישראל המזמנים טרף לנחש - ולשונו חוזרת לטוב
אחרי מות · ׳הנה מטתו שלשלמה׳ - המטה הנקראת אדנ"י וחילותיה סביבה · מאמר 11 · פיסקה 9 · דף ס ע"ב
לשון הזוהר
מָארֵי דְּלִישָׁנָא בִּישָׁא, כַּד נָחִית חִוְיָא, אִתְעָבִיד מְקַפֵּץ עַל טוּרִין, מְדַלְגָא עַל טִנָרֵי. עַד דְּיִשְׁכַּח טַרְפָּא, דְּאָחִיד בְּטוּפְרֵי וְיֵיכוּל. כְּדֵין שָׁכִיךְ, וְאִתְחַזָר לִישָׁנֵיהּ לְטָב. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דִּמְזַמְּנִין לֵיהּ טַרְפֵיהּ. אַהֲדָר לְאַתְרֵיהּ (ס"א לבתריה), עַיִּיל בְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא.
תרגום
בַּעַל הַלָּשׁוֹן הָרָע, כְּשֶׁיּוֹרֵד הַנָּחָשׁ, נַעֲשֶׂה מְקַפֵּץ עַל הֶהָרִים מְדַלֵּג עַל הַסְּלָעִים, עַד שֶׁיִּמְצָא טֶרֶף שֶׁאָחוּז בְּצִפָּרְנַיִם, וְיֹאכַל. אָז שׁוֹכֵךְ, וְחוֹזֶרֶת לְשׁוֹנוֹ לְטוֹב. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּזַמְּנִים לוֹ טַרְפּוֹ. חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ (לאחריו), וְנִכְנָס לְנֶקֶב תְּהוֹם רַבָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מארי דלישנא בישא, כד נחית חויא, אתעביד מקפץ על טורין, מדלגא על טנרי. עד דישכח טרפא, דאחיד בטופרי וייכול. כדין שכיך, ואתחזר לישניה לטב. זכאין אינון ישראל, דמזמנין ליה טרפיה. אהדר לאתריה (ס"א לבתריה), עייל בנוקבא דתהומא רבא.
התרגום: בעל הלשון הרע, כשיורד הנחש, נעשה מקפץ על ההרים מדלג על הסלעים, עד שימצא טרף שאחוז בצפרנים, ויאכל. אז שוכך, וחוזרת לשונו לטוב. אשריהם ישראל שמזמנים לו טרפו. חוזר למקומו (לאחריו), ונכנס לנקב תהום רבה.
מן המפרשים
מקדש מלך: וכולהו אתחפיין בשערהא פי' שיש להם יניקה מהשערות שהם דינים דמ': מארי דלישנא בישא . פי' כולם מדברים לישנא בישא ומקטרגים: מקפץ על טורין נ"ב היכלות זכרים: מדלג על טינרין נ"ב היכלות נוקבין. עייל בנוקבא דתהומא רבא. פי' בינה דבריאה…
יהל אור: עד דישכח כו'. בסוד לא תבשל. ואינון הנפילים ששניהם עז אלא שהשני קשה עזא"ל אל קשה, והוא נופל, לכן מפילים אותו. ושניהם ראשי תיבות נג"ע (פי' נופל גלוי עינים. כנ"ל המסדר) . ואינון בני אלהים כמש"ל קמ"ד אפי' בני אלהים באוירא ואינון בארץ:
הסולם: מארי דלישנא בישא וכו׳: בעל הלשון הרע. שהוא הנחש. כשיורד הנחש, נעשה מקפץ על הגבעות, מדלג על ההרים. עד שימצא טרף האחוז בצפרנים ואוכל. אז הוא שקט, וחזרה לשונו לטוב. דהיינו שנתבטל הלשון הרע שלו, ונעשה לשון טוב. אשרי הם ישראל…