וזאת התרומה
סוד קולות הר סיני ונשיקות האהבה בארבע אותיות אהב"ה
וזאת התרומה - בהר סיני כל אמירה עשתה קול שנחלק לשבעים קולות מאירים
׳וְזֹאת הַתְּרוּמָה׳ (שמות כה, ג) - הֲרֵי נֶאֱמַר, שֶׁכְּשֶׁהִתְגַּלָּה הקב"ה עַל הַר סִינַי, כְּשֶׁנִּתְּנָה תוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל בְּעֶשֶׂר אֲמִירוֹת, כָּל אֲמִירָה וַאֲמִירָה עָשְׂתָה קוֹל, ׳וְאוֹתוֹ קוֹל׳ נֶחֱלַק לְשִׁבְעִים קוֹלוֹת, וְכֻלָּם הָיוּ מְאִירִים וְנוֹצְצִים לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ רוֹאִים עַיִן בְּעַיִן אֶת זִיו כְּבוֹדוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת׳ (שמות כ, טו) - רוֹאִים וַדַּאי.
בלשון הזוהר
׳וְזֹאת הַתְּרוּמָה׳ (שמות כה, ג), הָא אִתְּמַר, דְּכַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְגְּלֵי עַל טוּרָא דְּסִינַי, כַּד אִתְיְהִיבַת אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל בְּעֶשֶׂר אֲמִירָן. כָּל אֲמִירָה וַאֲמִירָה עָבִיד קַלָּא, וְהַהוּא קַלָּא אִתְפְּרַשׁ לְע' קַלִין, וַהֲווּ כֻּלְּהוּ נְהִירִין וְנָצְצִין לְעֵינַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ, וַהֲווּ חֲמָאן עַיְינִין בְּעַיְינִין זִיו יְקָרָא דִּילֵיהּ, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, ׳וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת׳ (שמות כ, טו). רוֹאִים וַדַּאי.
הקול היה מתרה בכל אחד מישראל תקבל עלי מצוות וחזר ונשק אותו בפיו
וְאוֹתוֹ קוֹל הָיָה מַתְרֶה בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: תְּקַבֵּל אוֹתִי עָלֶיךְ בְּכָךְ וְכָךְ מִצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה? וְאָמְרוּ כֵּן. חָזַר לוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְהִתְגַּלְגֵּל עָלָיו, וְהָיָה מַתְרֶה בּוֹ וְאוֹמֵר לוֹ: תְּקַבֵּל אוֹתִי עָלֶיךְ בְּכָךְ עֳנָשִׁים שֶׁבַּתּוֹרָה? וְהָיָה אוֹמֵר כֵּן. אַחַר כָּךְ חָזַר אוֹתוֹ הַקּוֹל וְנָשַׁק אוֹתוֹ בְּפִיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שִׁיר א) יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ.
בלשון הזוהר
וְהַהוּא קַלָּא הֲוָה אַתְרֵי בֵּיהּ בְּכָל חַד וְחַד מִיִּשְׂרָאֵל, וְאָמַר לוֹן, תְּקַבְּלֵנִי עֲלָךְ, בְּכַךְ וְכַךְ פִּקּוּדִין דִּבְאוֹרַיְיתָא, וְאָמְרוּ הִין. אַהְדָּר לֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ, וּמִתְגַּלְגְּלָא עָלֵיהּ, וַהֲוָה אַתְרֵי בֵּיהּ, וְאָמַר לֵיהּ, תְּקַבְּלֵנִי עָלָךְ בְּכַךְ עוֹנָשִׁין דִּבְאוֹרַיְיתָא, וַהֲוָה אָמַר הִין. לְבָתַר אַהְדָּר הַהוּא קַלָּא, וְנָשִׁיק לֵיהּ בְּפוּמֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ׳ (שיר השירים א, ב).
כל מה שראו ישראל בסיני היו רואים באור אחד שקבל כל הגונים
וְאָז כָּל מַה שֶּׁהָיוּ רוֹאִים יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ זְמַן, הָיוּ רוֹאִים בְּתוֹךְ אוֹר אֶחָד שֶׁקִּבֵּל כָּל אוֹתָם הָאוֹרוֹת הָאֲחֵרִים, וְהָיוּ מִשְׁתּוֹקְקִים לִרְאוֹת. אָמַר לָהֶם הקב"ה: אוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁרְאִיתֶם בְּהַר סִינַי שֶׁקִּבֵּל כָּל אוֹתָם גּוֹנֵי הָאוֹרוֹת וּתְשׁוּקַתְכֶם עָלָיו, תְּקַבְּלוּ אוֹתָהּ וְתִקְחוּ אוֹתָהּ אֲלֵיכֶם, וְאוֹתָם גְּוָנִים שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת, אֵלֶּה הֵם ׳זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
וּכְדֵין כָּל מָה דַּהֲווֹ חֲמָאן יִשְׂרָאֵל בְּהַהוּא זִמְנָא, הֲווֹ חֲמָאן גּוֹ חַד נְהוֹרָא, דְּקַבִּיל כָּל אִינּוּן נְהוֹרִין אַחֲרָנִין, וַהֲווּ תָּאָבִין לְמֵחמֵי. אָמַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הַהוּא נְהוֹרָא דְּחָמִיתוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי, דְּקַבִּיל כָּל אִינּוּן גְּוָונֵי נְהוֹרִין, וְתִיאוּבְתָּא דִּלְכוֹן עָלֵיהּ, תְּקַבְּלוּן לָהּ וְתִסְבוּן לָהּ לְגַּבַּיְיכוּ, וְאִינּוּן גַּוְונִין דְּאִיהִי מְקַבְּלָא, אִלֵּין אִינּוּן ׳זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וְגוֹ'׳.
ישקני מנשיקות פיהו - שלמה הכניס דברי אהבה בין העולם העליון והתחתון
דָּבָר אַחֵר ׳יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ׳ (שיר השירים א, ב) - מָה רָאָה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁהִכְנִיס דִּבְרֵי אַהֲבָה בֵּין הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן לָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, וְרֵאשִׁית הַתִּשְׁבַּחַת שֶׁל הָאַהֲבָה שֶׁהִכְנִיס בֵּינֵיהֶם הוּא יִשָּׁקֵנִי? אֶלָּא הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ וְכָךְ הוּא, שֶׁאֵין אַהֲבָה שֶׁל דְּבֵקוּת רוּחַ בְּרוּחַ פְּרָט לִנְשִׁיקָה, וּנְשִׁיקָה הִיא בַּפֶּה, שֶׁהִיא מַבּוּעַ שֶׁל הָרוּחַ וְהַמּוֹצָא שֶׁלּוֹ. וּכְשֶׁנּוֹשְׁקִים זֶה לָזֶה, נִדְבָּקוֹת הָרוּחוֹת אֵלֶּה בְאֵלֶּה וְנִהְיִים אֶחָד, וְאָז זוֹהִי אַהֲבָה אַחַת.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ׳ (שיר השירים א, ב), מַאי קָא חָמָא שְׁלֹמֹה מַלְכָּא, דְּאִיהוּ אָעִיל מִלֵּי דִּרְחִימוּ בֵּין עָלְמָא עִלָּאָה לְעָלְמָא תַּתָּאָה, וְשֵׁירוּתָא דְּתוּשְׁבַּחְתָּא דִּרְחִימוּ דְּאָעִיל בֵּינַיְיהוּ, יִשָּׁקֵנִי אִיהוּ. אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ וְהָכִי אִיהוּ, דְּלֵית רְחִימוּ דִּדְבֵיקוּת דְּרוּחָא בְּרוּחָא, בַּר נְשִׁיקָה. וּנְשִׁיקָה בְּפוּמָא, דְּאִיהִי מַבּוּעָא דְּרוּחָא, וּמַפְקָנוּ דִּילֵיהּ. וְכַד נַשְׁקִין דָּא לְדָא, מִתְדַּבְּקָן רוּחִין אִלֵּין בְּאִלֵּין, וַהֲווּ חַד, וּכְדֵין אִיהוּ רְחִימוּ חַד.
רב המנונא סבא - נשיקה של אהבה מתפשטת לארבע רוחות עולות בארבע אותיות אהב"ה
בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַב הַמְנוּנָא סָבָא הָרִאשׁוֹן הָיָה אוֹמֵר עַל הַפָּסוּק הַזֶּה, נְשִׁיקָה שֶׁל אַהֲבָה מִתְפַּשֶּׁטֶת לְאַרְבַּע רוּחוֹת, וְאַרְבַּע רוּחוֹת נִדְבָּקוֹת כְּאֶחָד, וְהֵן בְּתוֹךְ סוֹד הַמְּהֵימְנוּתָא, וְעוֹלוֹת בְּאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת. וְאוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ תְּלוּיִים בָּהֶם, וְעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים תְּלוּיִים בָּהֶם, וְתִשְׁבַּחַת שִׁיר הַשִּׁירִים תְּלוּיָה בָהֶם. וּמַה הוּא? אַהֲבָ"ה. וְהֵן מֶרְכָּבָה עֶלְיוֹנָה. וְהֵם חֲבֵרוּת וּדְבֵקוּת וּשְׁלֵמוּת הַכֹּל.
בלשון הזוהר
בְּסִפְרָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא קַדְמָאָה, הֲוָה אָמַר עַל הַאי קְרָא, נְשִׁיקָה דִּרְחִימוּ אִתְפָּשַׁט לְד' רוּחִין, וְד' רוּחִין מִתְדַּבְּקָן כַּחֲדָא, וְאִינּוּן גּוֹ רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא וְסַלְּקִין בְּד' אַתְוָון, וְאִינּוּן אַתְוָון דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא תָּלֵי בְּהוּ, וְעִלָּאִין וְתַתָּאִין תַּלְיָין בְּהוּ. וְתוּשְׁבַּחְתָּא דְּשִׁיר הַשִּׁירִים תָּלֵי בְּהוּ. וּמַאן אִיהוּ. אַהֲבָ"ה. וְאִינּוּן רְתִיכָא עִלָּאָה. וְאִינּוּן חַבְרוּתָא וּדְבֵקוּתָא וּשְׁלִימוּ דְּכֹלָּא.
ארבע רוחות אהבה כל אחת כלולה בחברתה ומתחברות בדבקות אחת בלי עצב
אֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת הֵן אַרְבַּע רוּחוֹת, וְהֵן רוּחוֹת שֶׁל אַהֲבָה וְשִׂמְחָה שֶׁל כָּל אֵיבְרֵי הַגּוּף בְּלִי עֶצֶב כְּלָל. אַרְבַּע רוּחוֹת הֵן בִּנְשִׁיקָה, כָּל אַחַת וְאַחַת כְּלוּלָה בַּחֲבֶרְתָּהּ. וּכְשֶׁהָרוּחַ הַזּוֹ כְּלוּלָה בְּאַחֶרֶת, וְאוֹתָהּ אַחֶרֶת כְּלוּלָה בָּזֶה, נַעֲשׂוֹת שְׁתֵּי רוּחוֹת כְּאַחַת, וְאָז מִתְחַבְּרוֹת בִּדְבֵקוּת אַחַת, וְהֵן אַרְבַּע בִּשְׁלֵמוּת, וְנוֹבְעוֹת זוֹ מִזּוֹ וְנִכְלָלוֹת זוֹ בָּזוֹ.
בלשון הזוהר
אִלֵּין אַתְוָון. ד' רוּחִין אִינּוּן. וְאִינּוּן רוּחִין דִּרְחִימוּ וְחֶדְוָה דְּכָל שַׁיְיפֵי גּוּפָא בְּלָא עֲצִיבוּ כְּלַל. ד' רוּחִין אִינּוּן בִּנְשִׁיקָה, כָּל חַד וְחַד כָּלִיל בְּחַבְרֵיהּ. וְכַד הַאי רוּחָא כָּלִיל בְּאַחֲרָא, וְהַהוּא אַחֲרָא כָּלִיל בְּהַאי. אִתְעָבִידוּ תְּרֵין רוּחִין כַּחֲדָא. וּכְדֵין מִתְחַבְּרָן בִּדְבִּיקוּ חַד, אִינּוּן אַרְבַּע בִּשְׁלִימוּ, וְנַבְעִין דָּא בְּדָא, וְאִתְכְּלִילוּ דָּא בְּדָא.
כשמתפשטות נעשה מהן פרי אחד רוח כלולה מארבע עולה להיכל האהבה
וּכְשֶׁמִּתְפַּשְּׁטוֹת (וכשנפרדות), נַעֲשֶׂה מֵאוֹתָן אַרְבַּע רוּחוֹת פְּרִי אֶחָד, וְהוּא רוּחַ אַחַת הַכְּלוּלָה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, וְזֶה עוֹלֶה וּבוֹקֵעַ רְקִיעִים, עַד שֶׁעוֹלֶה וְיוֹשֵׁב אֵצֶל הֵיכָל אֶחָד שֶׁנִּקְרָא הֵיכַל הָאַהֲבָה, וְהוּא הַהֵיכָל שֶׁכָּל אַהֲבָה תְּלוּיָה בּוֹ. וְאוֹתָהּ רוּחַ כָּךְ נִקְרֵאת - אַהֲבָה, וּכְשֶׁרוּחַ זוֹ עוֹלָה, מְעוֹרֶרֶת אֶת אוֹתוֹ הֵיכָל לְהִתְחַבֵּר לְמַעְלָה.
בלשון הזוהר
וְכַד מִתְפַּשְּׁטָן, (נ"א מתפרשן) אִתְעָבִיד מֵאִינּוּן אַרְבַּע רוּחִין חַד אִיבָּא, וְאִיהוּ רוּחָא חֲדָא דְּכָלִיל מְד' רוּחִין. וְדָא סָלִיק וּבָקַע רְקִיעִין, עַד דְּסָלִיק וְיָתִיב לְגַבֵּי חַד הֵיכָלָא. דְּאִתְקְרֵי הֵיכָלָא דְּאַהֲבָה, וְאִיהוּ הֵיכָלָא דְּכָל רְחִימוּ תַּלְיָא בֵּיהּ. וְהַהִיא רוּחָא הָכִי אִקְרֵי אַהֲבָה, וְכַד הַאי רוּחָא סָלִיק אִתְּעַר לְהַהוּא הֵיכָלָא, לְאִתְחַבְּרָא לְעֵילָּא.
ארבע אותיות א' ה' ב' ה' מתחברות בדבקות אהבה ומתעטרות ברוח העולה
אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הֵן אֵצֶל אַרְבַּע רוּחוֹת, וְהֵן אַהֲבָה, וְהַפְּרִי שֶׁלָּהֶן אַהֲבָה. כְּשֶׁמִּתְחַבְּרוֹת זוֹ בָּזוֹ, מִיָּד מִתְעוֹרֵר זֶה בְּצַד זֶה וְזֶה בְּצַד זֶה. א'. מִיָּד יוֹצֵא ה' וּמִתְחַבֵּר בְּא', נִדְבָּק בִּדְבֵקוּת בְּאַהֲבָה. וְנַעֲשׂוֹת (וּמִתְעוֹרְרוֹת) שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת, ב' ה', וְנִכְלָלוֹת רוּחוֹת בְּרוּחוֹת בִּדְבֵקוּת שֶׁל אַהֲבָה, וּפוֹרְחוֹת מֵהֶן הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ בְּאוֹתָהּ רוּחַ שֶׁעוֹלָה, וּמִתְעַטְּרוֹת בּוֹ כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
ד ' אַתְוָון אִינּוּן, לְגַבֵּי ד' רוּחִין. וְאִינּוּן אַהֲבָה. וְאִיבָּא דִּלְהוֹן אַהֲבָה. כַּד מִתְחַבְּרָן דָּא בְּדָא, מִיַּד אִתְּעַר דָּא בִּסְטַר דָּא וְדָא בִּסְטַר דָּא. א'. מִיָּד נָפִיק ה', וְאִתְחַבָּר בְּא', מִתְדָּבַק בִּדְבִיקוּ בִּרְחִימוּ. וְאִתְעֲבִידוּ (נ"א ואתערו) תְּרֵין אַתְוָון אַחֲרָנִין, ב' ה', וְאִתְכְּלִילוּ רוּחִין בְּרוּחִין בִּדְבִּיקוּ דִּרְחִימוּ, וּפַרְחִין אִלֵּין אַתְוָון מִנַּיְיהוּ, בְּהַהוּא רוּחָא דְּסָלִיק, וּמִתְעַטְּרָן בֵּיהּ כְּדְקָא יֵאוֹת.
אותה אהבה שלמה פוגשת בממנה עליון על אלף ותשע מאות ותשעים רקיעים
כֵּיוָן שֶׁהוֹלֶכֶת וְעוֹלָה אוֹתָהּ אַהֲבָה שְׁלֵמָה, כְּלוּלָה בְּכָל אוֹתָן אַרְבַּע רוּחוֹת, פּוֹגֶשֶׁת בִּמְמֻנֶּה אֶחָד עֶלְיוֹן גָּדוֹל שֶׁמְּמֻנֶּה עַל אֶלֶף וּתְשַׁע מֵאוֹת וְתִשְׁעִים רְקִיעִים, וְהוּא מְמֻנֶּה עַל הַשֶּׁפַע שֶׁל שְׁלֹשָׁה עָשָׂר נַהֲרוֹת אֲפַרְסְמוֹן זַךְ שֶׁשּׁוֹפֵעַ מִסּוֹד שֶׁל הַטַּל הָעֶלְיוֹן, וְאוֹתוֹ הַשֶּׁפַע נִקְרָא מַיִם רַבִּים. כֵּיוָן שֶׁפּוֹגֵשׁ לְאוֹתוֹ גְדוֹל הַמַּחֲנוֹת עוֹמֵד אֶצְלוֹ, וְלֹא יָכוֹל לְעַכֵּב אוֹתוֹ, וְעוֹבֵר בָּהֶם עַד שֶׁנִּכְנָס לְהֵיכַל הָאַהֲבָה.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאָזִיל וְסָלִיק הַהוּא אַהֲבָה שְׁלֵימָא, כְּלִילָא בְּכָל אִינּוּן אַרְבַּע רוּחִין, פָּגַע בְּחַד מְמָנָא עִלָּאָה רַבְרְבָא, דִּי מְמָנָא עַל אֶלֶף וּתְשַׁע מֵאָה וְתִשְׁעִין רְקִיעִין, וְאִיהוּ מְמָנָא עַל נְגִידוּ דִּתְלֵיסָר נַהֲרֵי אֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָא, דְּנַגְדָּא מֵרָזָא דְּטַלָא דִּלְעֵילָּא. וְהַהוּא נְגִידוּ אִתְקְרֵי ׳מַיִם רַבִּים׳. כֵּיוָן דְּפָגַע לְגַבֵּי הַהוּא רַב מַשְׁרְיָין קָאִים לְגַבֵּיהּ, וְלָא יָכִיל לְאַעְכָּבָא לֵיהּ, וְאַעֳבַר בְּהוּ עַד דְּאָעִיל לְגַבֵּי הֵיכָל אַהֲבָ"ה.
מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה - אכתריאל מעטר עטרות בשם המפרש
וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה בְּסִיּוּם שִׁבְחוֹ, ׳מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה׳ (שיר השירים ח, ז) - ׳מַיִם רַבִּים׳ - אֵלּוּ מַיִם עֶלְיוֹן שֶׁשּׁוֹפְעִים תּוֹךְ (מִתּוֹךְ) הַטַּל הָעֶלְיוֹן. ׳וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ׳ - אֵלֶּה הֵם נַהֲרוֹת אֲפַרְסְמוֹן זַךְ, שֶׁהֵם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר. אוֹתוֹ מְמֻנֶּה הוּא מַלְאָךְ שָׁלִיחַ מִלִּפְנֵי ה', וְזֶהוּ גְּדוֹל הַמַּחֲנוֹת שֶׁקּוֹשֵׁר כְּתָרִים לְרִבּוֹנוֹ, סוֹד שֶׁל אַכְתָרִיאֵ"ל, מְעַטֵּר הָעֲטָרוֹת לְרִבּוֹנוֹ בְּשֵׁם מְגֻלָּף מְחֻקָּק, יְהֹוָה יָהּ צְבָאוֹת.
בלשון הזוהר
עַל דָּא אָמַר שְׁלֹמֹה, בְּסִיוּם שְׁבָחֵיהּ, ׳מַיִם רַבִּים לא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה׳ (שיר השירים ח, ז). ׳מַיִם רַבִּים׳: אִלֵּין מַיִם עִלָּאִין דְּנַגְדִּין גּוֹ (ס"א מגו) טַלָּא עִלָּאָה. ׳וּנְהָרוֹת לָא יִשְׁטְפוּהָ׳ - אִלֵּין אִינּוּן נַהֲרֵי אֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָא, דְּאִינּוּן תְּלֵיסַר. הַהוּא מְמָנָא אִיהוּ מַלְאָכָא דְּשָׁלִיחַ מִן קֳדָם יהו"ה, וְדָא אִיהוּ רַב מַשִּׁרְיָין דְּקָשִׁיר כִּתְרִין לְמָארֵיהּ, רָזָא אַכְתָרִיאֵ"ל, מְעַטֵּר עִטְרִין לְמָארֵיהּ, בִּשְׁמָא גְּלִיפָא מְחֻקָּקָא, יְהוָֹה יָהּ צְבָאוֹת.
כשנכנס להיכל האהבה מתעוררת נשיקות עליונות כמו וישק יעקב לרחל
כֵּיוָן שֶׁנִּכְנָס לְהֵיכַל (שֶׁהוֹלֵךְ וְעוֹלָה אוֹתָהּ) הָאַהֲבָה, מִתְעוֹרֶרֶת אַהֲבָה שֶׁל נְשִׁיקוֹת עֶלְיוֹנוֹת, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל׳ (בראשית כט, יא), לִהְיוֹת נְשִׁיקוֹת שֶׁל אַהֲבָה עֶלְיוֹנָה כָּרָאוּי - וְאוֹתָן נְשִׁיקוֹת רֵאשִׁית הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל כָּל אַהֲבָה, וְהִתְדַּבְּקוּת וְקֶשֶׁר שֶׁלְּמַעְלָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ רֵאשִׁית הַתִּשְׁבַּחַת שֶׁל שִׁירָה זוֹ הוּא יִשָּׁקֵנִי.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּאָעִיל לְגַבֵּי הֵיכָל (נ"א דאזיל וסליק ההוא) אַהֲבָה, אִתְעַר רְחִימוּ דְּנְשִׁיקִין עִלָּאִין, דִּכְתִּיב, ׳וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל׳ (בראשית כט, יא), לְמֶהֱוֵי נְשִׁיקִין דִּרְחִימוּ עִלָּאָה כְּדְקָא יֵאוֹת, וְאִינּוּן נְשִׁיקִין שֵׁירוּתָא דְּאִתְעֲרוּ דְּכָל רְחִימוּ, וְאִתְדַּבְּקוּתָא וְקִשּׁוּרָא דִּלְעֵילָּא. וּבְּגִין כָּךְ שֵׁירוּתָא דְּתוּשְׁבַּחְתָּא דְּשִׁירָתָא דָּא אִיהוּ יִשָּׁקֵנִי.
מי ישקני - אותו הנסתר תוך הסתר העליון גלה ממנו אור דקיק ונסתר
מִי יִשָּׁקֵנִי? אוֹתוֹ הַנִּסְתָּר תּוֹךְ הַסֵּתֶר הָעֶלְיוֹן. וְאִם תֹּאמַר שֶׁנִּסְתַּר כָּל הַנִּסְתָּרִים בּוֹ תְּלוּיוֹת הַנְּשִׁיקוֹת וְנוֹשֵׁק לְמַטָּה - בּא וּרְאֵה, נִסְתַּר כָּל הַנִּסְתָּרִים אֵין מִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתוֹ, וְהוּא גִּלָּה מִמֶּנּוּ אוֹר אֶחָד דַּקִּיק וְנִסְתָּר שֶׁלֹּא הִתְגַּלָּה, רַק בִּשְׁבִיל אֶחָד דַּקִּיק שֶׁהִתְפַּשֵּׁט מִתּוֹכוֹ, וְהוּא אוֹר שֶׁמֵּאִיר לַכֹּל, וְזוֹ הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל כָּל הַסּוֹדוֹת הָעֶלְיוֹנִים. וְהוּא נִסְתָּר. לִפְעָמִים נִסְתָּר, לִפְעָמִים גָּלוּי, וְאַף עַל גַּב שֶׁלֹּא הִתְגַּלָּה כְּלָל. וְהִתְעוֹרְרוּת הָעֲלִיָּה שֶׁל הַנְּשִׁיקוֹת תְּלוּיִים בּוֹ. וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא נִסְתָּר, רֵאשִׁית הַתִּשְׁבַּחַת הִיא בְּדֶרֶךְ נִסְתָּר.
בלשון הזוהר
מַאן יִשָּׁקֵנִי. הַהוּא דְּסָתִים גּוֹ סְתִימוּ עִלָּאָה. וְאִי תֵּימָא, סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין בֵּיהּ תַּלְיָין נְשִׁיקִין וְנָשִׁיק לְתַתָּא. תָּא חֲזֵי, סְתִימָא דְּכָל סְתִימִין, לֵית מַאן דְּיָדַע לֵיהּ, וְאִיהוּ גַּלֵּי מִנֵּיהּ נְהִירוּ חַד דָּקִיק סָתִים, דְּלָא אִתְגְּלֵי בַּר בְּחַד שְׁבִיל דָּקִיק דְּאִתְפָּשַּׁט מִגַּוֵיהּ, וְאִיהוּ נְהִירוּ דְּנָהִיר לְכֹלָּא. וְדָא אִתְּעֲרוּ דְּכָל רָזִין עִלָּאִין. וְאִיהוּ סָתִים. לְזִמְנִין סָתִים, לְזִמְנִין אִתְגַּלְיָא. וְאַף עַל גַּב דְּלָא אִתְגַּלְיָא כְּלַל. וְאִתְּעֲרוּ דִּסְלִיקוּ דְּנְשִׁיקִין בֵּיהּ תַּלְיָין. וּמִגּוֹ דְּאִיהוּ סָתִים, שֵׁירוּתָא דְּתוּשְׁבַּחְתָּא בְּאֹרַח סָתִים אִיהוּ.
אם בו תלויות הנשיקות מה רוצה יעקב - דבקות בבן שלו במרכבה העליונה
וְאִם בּוֹ תְּלוּיִים, מָה רוֹצֶה יַעֲקֹב כָּאן, שֶׁהֲרֵי בּוֹ תְּלוּיוֹת הַנְּשִׁיקוֹת? אֶלָּא וַדַּאי כָּךְ הוּא. יִשָּׁקֵנִי, אוֹתוֹ הַנִּסְתָּר לְמַעְלָה. וּבַמֶּה? בְּאוֹתָהּ הַמֶּרְכָּבָה (מְנוֹרָה) הָעֶלְיוֹנָה שֶׁכָּל הַגְּוָנִים תְּלוּיִים וּמִתְחַבְּרִים בָּהּ. וְזֶהוּ יַעֲקֹב, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, דְּבֵקוּת לְהִדָּבֵק בַּמֶּלֶךְ בַּבֵּן שֶׁלּוֹ הוּא. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ׳ (שיר השירים א, ב).
בלשון הזוהר
וְאִי בֵּיהּ תַּלְיָין מַה בָּעֵי יַעֲקֹב הָכָא, דְּהָא בֵּיהּ תַּלְיָין נְשִׁיקִין. אֶלָּא וַדַּאי הָכִי הוּא. יִשָּׁקֵנִי, הַהוּא דְּסָתִים לְעֵילָּא. וּבְמָּה. בְּהַהוּא רְתִיכָא (נ"א בוצינא) עִלָּאָה, דְּכָל גַּוְונִין תַּלְיָין וּמִתְחַבְּרָן בֵּיהּ. וְהַאי אִיהוּ יַעֲקֹב. כְּמָה דְּאַמְרִינָן, דְּבֵיקוּתָא לְאִתְדַּבְּקָא בְּמַלְכָּא בִּבְרָא דִּילֵיהּ הוּא. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ׳ (שיר השירים א, ב).
כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ - הַשֶּׁמֶשׁ נוֹטֵל אוֹר הַמְּנוֹרוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמֵאִיר לַלְּבָנָה מִיַּיִן הַמְשֻׁמָּר
׳כִּי טוֹבִים דּוֹדֶיךְ׳ (שיר השירים א, ב), חָזַר לַשֶּׁמֶשׁ שֶׁמֵּאִיר לַלְּבָנָה מִתּוֹךְ הָאוֹר שֶׁל אוֹתָן מְנוֹרוֹת עֶלְיוֹנוֹת, וְהוּא נוֹטֵל אֶת הָאוֹר שֶׁל כֻּלָּם וּמֵאִיר לַלְּבָנָה. וְאוֹתָם נֵרוֹת (נְשִׁיקוֹת) עֶלְיוֹנִים, וְהוּא נוֹטֵל הָאוֹר שֶׁל כֻּלָּם וּמֵאִיר לַלְּבָנָה. וְאוֹתָם הַנֵּרוֹת שֶׁמִּזְדַּוְּגִים בּוֹ, מֵאֵיזֶה מָקוֹם מְאִירִים? חָזַר וְאָמַר מִיַּיִן, מֵאוֹתוֹ יַיִן הַמְשֻׁמָּר, מֵאוֹתוֹ יַיִן שֶׁהוּא שִׂמְחַת כָּל הַשְּׂמָחוֹת. וּמִיהוּ אוֹתוֹ הַיִּין שֶׁנּוֹתֵן חַיִּים וְשִׂמְחָה לַכֹּל? זֶה אֱלֹהִים חַיִּים, יַיִן שֶׁנּוֹתֵן חַיִּים וְחֶדְוָה לַכֹּל.
בלשון הזוהר
׳כִּי טוֹבִים דּוֹדֶיךָ׳ (שיר השירים א, ב), אַהְדָּר לְגַבֵּי שִׁמְשָׁא, דְּאַנְהִיר לָהּ לְסִיהֲרָא, מִגּוֹ נְהִירוּ דְּאִינּוּן בּוּצִינִין עִלָּאִין, וְאִיהוּ נָטִיל נְהוֹרָא דְּכֻלְּהוּ, וְאַנְהִיר לְסִיהֲרָא. וְאִינּוּן בּוּצִינִין (נ"א נשיקין) עִלָּאִין, וְאִיהוּ נָטִיל נְהוֹרָא דְּכֻלְּהוּ, וְאַנְהִיר לְסִיהֲרָא וְאִינּוּן בּוּצִינִין דְּמִזְדַּוְּוגִין בֵּיהּ, מֵאָן אֲתָר נַהֲרִין. הָדָר וְאָמַר מִיַיִן, מֵהַהוּא יַיִן דְּמִנְטְרָא, מֵהַהוּא יַיִן דְּאִיהוּ חֶדְוָה דְּכָל חֶדְוָון. וּמַאן אִיהוּ הַהוּא יַיִן, דְּיָהִיב חַיִּין וְחֶדְוָה לְכֹלָּא. דָּא אֱלהִים חַיִּים, יַיִן, דְּיָהִיב חַיִּין וְחֶדְוָה לְכֹלָּא.
מיין השם יהו"ה יין של שמחה אהבה ורחמים באו החברים ונשקוהו בראשו
עוֹד מִיַיִן - מֵאוֹתוֹ שֵׁם שֶׁנִּקְרָא יהו"ה. זֶהוּ יַיִן שֶׁל שִׂמְחָה, שֶׁל אַהֲבָה, שֶׁל רַחֲמִים, וּמִזֶּה כֻלָּם מְאִירִים וּשְׂמֵחִים. בָּאוּ הַחֲבֵרִים וּנְשָׁקוּהוּ בְרֹאשׁוֹ. (כְּשֶׁהִגִּיעוּ אֶל רַבִּי שִׁמְעוֹן, סִדְּרוּ הַדְּבָרִים לְפָנָיו). בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, יָדַעְתִּי וַדַּאי שֶׁרוּחַ קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה מְכַשְׁכֶּשֶׁת (מנצנצת) בָּכֶם. אַשְׁרֵי הַדּוֹר הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי לֹא יִהְיֶה כַּדּוֹר הַזֶּה עַד שֶׁיָּבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה חוֹזֶרֶת לְיָשְׁנָהּ. אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
תּוּ מִיַיִן, מֵהַהוּא שְׁמָא דְּאִקְרֵי ידִוִֹ"ד, דָּא אִיהוּ יַיִן דְּחֶדְוָה דִּרְחִימוּ דְּרַחֲמֵי, וּמִן דָּא, כֻּלְּהוּ נְהִירִין וְחַדָּאן. אָתוּ חַבְרַיָּיא וְנָשִׁיקוּ לֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ. (כד מטו לגבי דרבי שמעון סדרו מילין קמיה) בָּכָה רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר, יָדַעְנָא וַדַּאי דְּרוּחָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה קָא מְכַשְׁכְּשָׁא (ד"א מנצצא) בְּכוּ, זַכָּאָה דָּרָא דָּא, דְּהָא לָא יְהֵא כְּדָרָא דָּא, עַד זִמְנָא דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא. דְּהָא אוֹרַיְיתָא אִתְהַדְּרַת לְעַתִּיקוּתָהָא. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּא בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
וזאת התרומה אשר תקחו מאתם
סוד המלאכים והגונים בתרומת המשכן
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.