ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 6לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת תולדות · מאמר 3

ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו

זוהר ח"א, פרשת תולדות, דף קלז.
כ-4 דקות קריאה

׳ויעתר יצחק׳ - קרבן עולה ואש מלמעלה כנגד האש שלמטה

׳וַיֶּעְתַּר יִצְחָק׳.פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה אַחֲרָיו וְאָמַר, וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהו"ה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ (בראשית כה, כא). מַהוּ וַיֶּעְתַּר שלא כתוב ׳ויתפלל׳, ולשון עתירה אינה רגילה במקרא בענין תפילה, ועוד שהיא נאמרת גם מן המתפלל אל ה' וגם מן ה' אל המתפלל (כתם פז)? שֶׁהִקְרִיב לוֹ קָרְבָּן, וְהִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ ששני דברים כלולים בלשון ׳ויעתר׳, עשן הקרבן העולה כ׳עתר ענן הקטרת׳, וההבל היוצא מן הפה שהוא התפילה (כתם פז). וְאֵיזֶה קָרְבָּן הִקְרִיב? הִקְרִיב עוֹלָה, שֶׁכָּתוּב וַיֵּעָתֶר לוֹ יהו"ה (בראשית כה, כא), כָּתוּב כָּאן וַיֵּעָתֶר לוֹ יהו"ה, וְכָתוּב שָׁם וַיֵּעָתֵר אֱלֹהִים לָאָרֶץ וגו', שנאמר אחר שבנה דוד מזבח והעלה עולות ושלמים ונעצרה המגפה (שמואל ב כא, יד). מַה לְּהַלָּן קָרְבָּן - אַף כָּאן קָרְבָּן בגזירה שוה מלשון ׳ויעתר׳ האמור בשניהם, וכשם ששם נתקבלה התפילה על ידי הקרבן, כך הקריב כאן יצחק עולה כדי שתישמע תפילתו ויהיו לו בנים (מהרח"ו). כָּתוּב וַיֶּעְתַּר יִצְחָק, וְכָתוּב וַיֵּעָתֶר לוֹ, וכאן שואל, אם עתירה היא הקרבן, מה היא עתירה אצל הקב"ה, והרי לשון יצחק אל הקב"ה ולשון הקב"ה אל יצחק שוים - שֶׁיָּצְאָה אֵשׁ מִלְמַעְלָה כְּנֶגֶד הָאֵשׁ שֶׁלְּמַטָּה ׳ויעתר יצחק׳ באש הקרבן שהסיק למטה, ׳ויעתר לו׳ באש שירדה מן השמים לאכול את העולה (מהרח"ו).

בלשון הזוהר

פָּתַח רַבִּי יְהוּדָה אֲבַתְרֵיהּ וְאָמַר, ׳וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיהו"ה לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ׳ (בראשית כה, כא). מַהוּ ׳וַיֶּעְתַּר׳, דְּקָרִיב לֵיהּ קָרְבָּנָא, וְצַלֵּי עֲלָהּ. וּמַה קָרְבָּנָא קָרִיב. עוֹלָה קָרִיב, דִּכְתִיב, ׳וַיֵּעָתֶר לוֹ יהו"ה׳ (בראשית כה, כא), כְּתִיב הָכָא ׳וַיֵּעָתֶר לוֹ יהו"ה׳, וּכְתִיב הָתָם ׳וַיֵּעָתֵר אֱלֹהִים לָאָרֶץ וגו'׳ (שמואל ב כא, יד), מַה לְּהַלָּן קָרְבָּן אַף כָּאן קָרְבָּן. כְּתִיב ׳וַיֶּעְתַּר יִצְחָק׳, וּכְתִיב ׳וַיֵּעָתֶר לוֹ׳, דְּנָפַק אֶשָׁא מִלְּעֵילָא לְקֳבְלָא אֶשָׁא דִלְתַתָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳ויעתר לו ה'׳ - אל תקרי ויעתר אלא ויחתר, חתירה אל המזל שהבנים תלויים בו

דָּבָר אַחֵר, וַיֶּעְתַּר יִצְחָק - שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, וְחָתַר חֲתִירָה לְמַעְלָה, מלשון מחתרת, שאותיות אחה"ע מתחלפות, כאדם החותר בכותל להיכנס במקום שאין הדרך פתוחה לפניו (כתם פז) אֶל הַמַּזָּל עַל הַבָּנִים, הוא המזל העליון, שאין הזכות מגעת עד שם, ואי אפשר להגיע אליו אלא בחתירה (מהרח"ו), שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם תְּלוּיִים הַבָּנִים, כמו שאמרו ׳חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא׳ שֶׁכָּתוּב וַתִּתְפַּלֵּל עַל יהו"ה (שמואל א א, י), וְאָז וַיֵּעָתֶר לוֹ יהו"ה. אַל תִּקְרֵי וַיֵּעָתֶר לוֹ אֶלָּא וַיֵּחָתֶר לוֹ כדרך שדרשו במנשה שעשה לו הקב"ה כמין מחתרת ברקיע לקבלו בתשובה. חֲתִירָה חָתַר לוֹ הקב"ה, שלפי טבעם ומזלם לא היו יצחק ורבקה ראויים להוליד, וחתר להם הקב"ה חתירה שלא כסדר המערכה (כתם פז) וְקִבֵּל אוֹתוֹ, את תפילתו וְאָז וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

בלשון הזוהר

דָּבָר אַחֵר, ׳וַיֶּעְתַּר יִצְחָק׳, דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ, וְחָתַר חֲתִירָה לְעֵילָא לְגַבֵּי מַזָּלָא עַל בְּנִין, דְּהָא בְּהַהוּא אֲתַר תַּלְיָין בְּנִין, דִּכְתִיב, ׳וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה'׳ (שמואל א א, י), וּכְדֵין ׳וַיֵּעָתֶר לוֹ יהו"ה׳. אַל תִּקְרֵי ׳וַיֵּעָתֶר לוֹ׳ אֶלָּא וַיֵּחָתֶר לוֹ. חֲתִירָה חָתַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְקַבִּיל לֵיהּ, וּכְדֵין ׳וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עשרים שנות עקרות - תוספת משחת קדש בתפילת הצדיקים

בֹּא רְאֵה, עֶשְׂרִים שָׁנָה הִשְׁתַּהָה יִצְחָק עִם אִשְׁתּוֹ וְלֹא הוֹלִידָה, שהרי היה בן ארבעים בקחתו את רבקה ובן שישים בלדת אותם עַד שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ. מִשּׁוּם שֶׁהקב"ה מִתְרַצֶּה ומתאוה בִּתְפִלּוֹת הַצַּדִּיקִים, בְּשָׁעָה שֶׁמְּבַקְשִׁים לְפָנָיו אֶת תְּפִלָּתָם עַל מַה שֶּׁהִצְטָרְכוּ ולכן היו האבות והאמהות עקרים. מַה הַטַּעַם? ולמה לא נאמר בהם ׳טרם יקראו ואני אענה׳ (מקדש מלך) כְּדֵי שֶׁיִּתְרַבֶּה וְיִתּוֹסֵף מִשְׁחַת קֹדֶשׁ, הוא השפע העליון הנמשך ביחוד המידות וקישורן, על ידי התעוררות התחתונים בתפילת הצדיקים לְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ בִּתְפִלּוֹת הַצַּדִּיקִים שכשהשכינה מתברכת מתפילתם היא משפיעה למטה, ומתברכים כל בני העולם בשבילם (כתם פז).

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, עֶשְׂרִין שְׁנִין אִשְׁתָּהֵי יִצְחָק עִם אִתְּתֵיהּ וְלָא אוֹלִידַת, עַד דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ. בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בִּצְלוֹתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, בְּשַׁעְתָּא דְּבָעָאן קַמֵּיהּ צְלוֹתְהוֹן עַל מַה דְּאִצְטְרִיכוּ. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּיִתְרַבֵּי וְיִתּוֹסַף רְבוּת קוּדְשָׁא לְכָל מַאן דְּאִצְטְרִיךְ בִּצְלוֹתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳לנכח אשתו׳ ולא לנכח רבקה - ידע שיעקב יצא ממנו, ולא ידע אם מאשה זו

בֹּא רְאֵה, אַבְרָהָם לֹא הִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הקב"ה שֶׁיִּתֵּן לוֹ בָּנִים, אַף עַל גַּב שֶׁשָּׂרָה הָיְתָה עֲקָרָה. כי כבר היה מובטח שממנו קן נשמות הצדיקים, ולא היה צורך להתפלל (או"ה) וְאִם תֹּאמַר, הֲרֵי כָּתוּב הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע (בראשית טו, ג) - הַהוּא לֹא מִשּׁוּם תְּפִלָּה הָיָה (נ"א: הַהוּא לֹא צָרִיךְ בָּנִים), אֶלָּא כְּמִי שֶׁמְּסַפֵּר לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ. אֲבָל יִצְחָק הִתְפַּלֵּל עַל אִשְׁתּוֹ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא לֹא עָקָר, אֶלָּא אִשְׁתּוֹ, שֶׁיִּצְחָק הָיָה יוֹדֵעַ בְּסוֹד הַחָכְמָה, שֶׁיַּעֲקֹב עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ בִּשְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, כי תכלית בריאת העולם בשביל יעקב ובניו, ולכן התפלל על כך (רח"ו) אֲבָל לֹא יָדַע אִם בָּאִשָּׁה הַזּוֹ אוֹ בְּאַחֶרֶת, וְעַל כֵּן לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ (בראשית כה, כא) וְלֹא לְנֹכַח רִבְקָה. כי אילו אמר 'לנוכח רבקה' היה משמע שהתפלל על עקרותה, ועתה, כיון שאמר 'אשתו', כלומר מפני שהיא אשתו יהיו הבנים ממנה (או"ה)

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, אַבְרָהָם לָא צַלֵּי קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיִתֵּן לֵיהּ בְּנִין, אַף עַל גַּב דְּשָׂרָה עֲקָרָה הֲוַת. וְאִי תֵימָא, הָא כְּתִיב, ׳הֵן לִי לֹא נָתַתָּ זָרַע׳ (בראשית טו, ג), הַהוּא לָאו בְּגִין צְלוֹתָא הֲוָה (נ"א: הַהוּא לָא בָּעֵי בְּנִין), אֶלָּא כְּמַאן דְּמִשְׁתָּעֵי קַמֵּי מָרֵיהּ. אֲבָל יִצְחָק צַלֵּי עַל אִתְּתֵיהּ, בְּגִין דְּהָא אִיהוּ הֲוָה יָדַע דְלָאו אִיהוּ עָקָר, אֶלָּא אִתְּתֵיהּ, דְּיִצְחָק הֲוָה יָדַע בְּרָזָא דְחָכְמְתָא, דְּיַעֲקֹב זַמִּין לְמֵיפַּק מִנֵּיהּ בִּתְרֵיסַר שִׁבְטִין, אֲבָל לָא יָדַע אִי בְּהַאי אִתְּתָא אִי בְּאָחֳרָא, וְעַל דָּא ׳לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ׳ (בראשית כה, כא) וְלָא לְנֹכַח רִבְקָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

טעם שאהב יצחק את עשו - כל מין אוהב מינו

אָמַר אוֹתוֹ הַיֶּלֶד, בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה, אִם כָּךְ, לָמָּה לֹא אָהַב יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב כָּל כָּךְ כְּמוֹ עֵשָׂו, הוֹאִיל וְהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עָתִיד לְקַיֵּם מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים? אָמַר לוֹ, יָפֶה אָמַרְתָּ, אֶלָּא כָּל מִין אוֹהֵב אֶת מִינוֹ וְנִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ מִין אַחַר מִינוֹ.

בלשון הזוהר

אָמַר הַהוּא רַבְיָא, בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה, אִי הָכִי, אַמַּאי לָא רָחִים לֵיהּ יִצְחָק לְיַעֲקֹב כָּל כָּךְ כְּמוֹ לְעֵשָׂו, הוֹאִיל וְהֲוָה יָדַע דְּזַמִּין אִיהוּ לְקַיְימָא מִנֵּיהּ תְּרֵיסַר שִׁבְטִין. אָמַר לֵיהּ, שַׁפִּיר קָאֲמַרְתְּ, אֶלָּא כָּל זִינָא רָחִים לֵיהּ לְזִינֵיהּ וְאִתְמְשִׁיךְ וְאָזִיל זִינָא בָּתַר זִינֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עשו יצא אדמוני - מינו של יצחק בדין הקשה

׳וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי׳.בֹּא רְאֵה, עֵשָׂו יָצָא אָדֹם, כַּכָּתוּב וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ וגו' (בראשית כה, כה) - וְהוּא הַמִּין שֶׁל יִצְחָק, שֶׁהוּא הַדִּין הַקָּשֶׁה שֶׁלְּמַעְלָה,שבקדושה, מדת הגבורה שבה אחז יצחק, ולכן נקרא ׳פחד יצחק׳ וְיָצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו, הַדִּין הַקָּשֶׁה לְמַטָּה,שבצד החיצונים, כפסולת היוצאת מן הזהב בשעת צירופו שֶׁדּוֹמֶה לְמִינוֹ, וְכָל מִין הוֹלֵךְ לְמִינוֹ. וְעַל כֵּן אָהַב אֶת עֵשָׂו יוֹתֵר מִיַּעֲקֹב,אף שידע ברוח החכמה שמיעקב עתידים לצאת שנים עשר השבטים כַּכָּתוּב וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו (בראשית כה, כח). כָּתוּב כָּאן כִּי צַיִד בְּפִיו, וְכָתוּב שָׁםבנמרוד עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יהו"הא. כנמרוד שהיה צד את הבריות בפיו ומטען אחר עבודה זרה, כך עשו היה מרמה את אביו בפיו, ושואל כיצד מעשרין את המלח ב. מה ׳ציד׳ שם מצד הגבורה, אף ׳ציד׳ שכאן מצד הגבורה, מינו של יצחק, ולכן אהבו (נפש דוד) (בראשית י, ט).

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, עֵשָׂו נָפַק סוּמָק, כְּמָה דִכְתִיב, ׳וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ וגו'׳ (בראשית כה, כה), וְאִיהוּ זִינָא דְיִצְחָק, דְּאִיהוּ דִינָא קַשְׁיָא דִלְעֵילָא, וְנָפַק מִנֵּיהּ עֵשָׂו, דִּינָא קַשְׁיָא לְתַתָּא, דְּדַמְיָא לְזִינֵיהּ, וְכָל זִינָא אָזִיל לְזִינֵיהּ. וְעַל דָּא רָחִים לֵיהּ לְעֵשָׂו יַתִּיר מִיַּעֲקֹב, כְּמָה דִכְתִיב, ׳וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו׳ (בראשית כה, כח). כְּתִיב הָכָא ׳כִּי צַיִד בְּפִיו׳, וּכְתִיב הָתָם ׳עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יהו"ה׳ (בראשית י, ט).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

ויתרצצו הבנים בקרבה

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.