ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 9לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת תולדות · מאמר 16

ויקרא את עשו בנו הגדל

זוהר ח"א, פרשת תולדות, דף קמב.
כ-5 דקות קריאה

עשו מצד הדין הקשה - אשרי השם תוקפו בקב"ה

וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל (בראשית כז, א) - שֶׁנִּכְלָל מִצִּדּוֹ שֶׁל הַדִּין הַקָּשֶׁה. וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי (בראשית כז, ב). רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ וגו' (תהלים פד, ו) - אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁמִּתְחַזֵּק בַּקָּבָּ"ה וְשָׂם בּוֹ אֶת תָּקְפּוֹ.

בלשון הזוהר

׳וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדוֹל׳ (בראשית כז, א), דְּאִתְכְּלַל מִסִּטְרֵיהּ דְּדִינָא קַשְׁיָא. ׳וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי׳ (בראשית כז, ב). רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, ׳אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ וגו'׳ (תהלים פד, ו), זַכָּאָה בַּר נָשׁ דְּאִתְתַּקַּף בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְיַשְׁוֵי תוֹקְפֵיהּ בֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בין יציל בין לא יציל - אמונת חנניה מישאל ועזריה

יָכוֹל כַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁהִתְחַזְּקוּ וְאָמְרוּ, הֵן יֵשׁ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָנוּ עוֹבְדִים יָכוֹל לְהַצִּילֵנוּ (דניאל ג, יז) מִתּוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַיּוֹקֶדֶת, וּמִיָּדְךָ הַמֶּלֶךְ יַצִּיל. בֹּא רְאֵה, שֶׁאִם לֹא יַצִּיל וְלֹא יַעֲמֹד עֲלֵיהֶם הקב"ה, נִמְצָא שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הקב"ה לֹא יִתְקַדֵּשׁ בְּעֵינֵי הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ. אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁיָּדְעוּ שֶׁלֹּא אָמְרוּ כָּרָאוּי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ, וְהֵן לֹא יָדוּעַ יְהִי לְךָ הַמֶּלֶךְ וגו' (דניאל ג, יח). בֵּין יַצִּיל, בֵּין לֹא יַצִּיל, יָדוּעַ יְהִי לְךָ הַמֶּלֶךְ וגו'. וְשָׁנִינוּ שֶׁיְּחֶזְקֵאל הוֹדִיעַ לָהֶם דָּבָר, וְשָׁמְעוּ וְקִבְּלוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁהקב"ה לֹא יַעֲמֹד עֲלֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ שָׂכָר. וְאָז חָזְרוּ וְאָמְרוּ, וְהֵן לֹא יָדוּעַ יְהִי לְךָ הַמֶּלֶךְ וגו'.

בלשון הזוהר

יָכוֹל כַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה דְּאִתְתַּקָּפוּ וְאָמְרוּ, ׳הֵן אִיתַי אֱלָהַנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין יָכוֹל לְשֵׁיזָבוּתַנָא׳ (דניאל ג, יז) מִגּוֹ ׳אַתּוּן נוּרָא יָקִידְתָּא וּמִן יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁזִיב׳. תָּא חֲזֵי, דְּאִי לָא יְשֵׁזִיב וְלָא אִתְקַיַּים עֲלַיְיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִשְׁתַּכַּח שְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּלָא יִתְקַדַּשׁ בְּעֵינַיְיהוּ דְּכֹלָּא, כְּמָה דְּאָמְרוּ. אֶלָּא, כֵּיוָן דְּיָדְעוּ דְּלָא אָמְרוּ כִּדְקָא יְאוּת, אַהֲדָרוּ וְאָמְרוּ, ׳וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵי לָךְ מַלְכָּא וגו'׳ (דניאל ג, יח). בֵּין יְשֵׁזִיב, בֵּין לָא יְשֵׁזִיב, ׳יְדִיעַ לֶהֱוֵי לָךְ מַלְכָּא וגו'׳. וְתָנִינָן דְּמִלָּה אוֹדַע לְהוּ יְחֶזְקֵאל, וְשָׁמְעוּ וְקַבִּילוּ מִנֵּיהּ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִתְקַיַּים עֲלַיְיהוּ, בְּגִין דִּיקַבְּלוּן אַגְרָא. וּכְדֵין אַהֲדָרוּ וְאָמְרוּ, ׳וְהֵן לָא יְדִיעַ לֶהֱוֵי לָךְ מַלְכָּא וגו'׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳עוז לו בך׳ - ישים כוחו בקב"ה שיסייעו, ולא יאמר יצילני

אֶלָּא לֹא יִתְחַזֵּק אָדָם שֶׁיֹּאמַר, הקב"ה יַצִּילֵנִי, אוֹ הוּא יַעֲשֶׂה לִי כָּךְ וְכָךְ, אֲבָל יָשִׂים אֶת כֹּחוֹ בַּקָּבָּ"ה שֶׁיְּסַיֵּעַ לוֹ, כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל בְּאוֹתָן הַמִּצְווֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, וְלָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֱמֶת. שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָדָם בָּא לְהִטָּהֵר, וַדַּאי מְסַיְּעִים לוֹ, וּבָזֶה יִתְחַזֵּק בַּקָּבָּ"ה שֶׁהוּא יְסַיֵּעַ לוֹ, וְיִתְחַזֵּק בּוֹ, שֶׁלֹּא יָשִׂים אֶת כֹּחוֹ בְּאַחֵר. וּמִשּׁוּם כָּךְ עוֹז לוֹ בָךְ. מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם - שֶׁיַּעֲשֶׂה לִבּוֹ כָּרָאוּי בְּלִי הִרְהוּר אַחֵר, אֶלָּא כַּמְּסִלָּה הַזּוֹ שֶׁהִיא מִתְיַשֶּׁבֶת לַעֲבֹר בְּכָל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ, כָּךְ גַּם.

בלשון הזוהר

אֶלָּא לָא יִתְתַּקַּף בַּר נָשׁ דְּיֵימָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְשֵׁזְבִינַנִי, אוֹ אִיהוּ עָבִיד לִי כָּךְ וְכָךְ, אֲבָל יְשַׁוֵּי תּוּקְפֵיהּ בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דִּיסַיֵּיעַ לֵיהּ, כַּד אִיהוּ אִשְׁתַּדַּל בְּאִינוּן פִּקּוּדִין דְּאוֹרַיְיתָא, וּלְמֵיהַךְ בְּאֹרַח קְשׁוֹט. דְּכֵיוָן דְּאָתֵי בַּר נָשׁ לְאִתְדַּכָּאָה, מְסַיְיעִין לֵיהּ וַדַּאי, וּבְדָא יִתְתַּקַּף בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִיהוּ יְסַיֵּיעַ לֵיהּ, וְיִתְתַּקַּף בֵּיהּ, דְּלָא יַשְׁוֵי תּוּקְפֵיהּ בְּאָחֳרָא. וּבְגִין כָּךְ ׳עוֹז לוֹ בָךְ׳. ׳מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם׳, דְּיַעֲבִיד לִבֵּיהּ כִּדְקָא יְאוּת בְּלָא הִרְהוּרָא אָחֳרָא, אֶלָּא כְּהַאי מְסִלָּה דְּאִיהִי מִתְיַישְׁבָא לְאַעֲבָרָא בְּכָל אֲתַר דְּאִצְטְרִיךְ, הָכִי נָמֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳עז לעמו יתן׳ - תורה לשמה המרוממת את הקב"ה

דָּבָר אַחֵר אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ (תהלים פד, ו) - עֹז, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, יהו"ה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן (תהלים כט, יא) - מִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ לָאָדָם לְהִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה לִשְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל לִשְׁמָהּ, טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא. מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם, מַה זֶּה מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ (תהלים סח, ה) - זוֹ הַתּוֹרָה הַהִיא, שֶׁהוּא הִשְׁתַּדֵּל בָּהּ לְהָרִים אֶת הקב"ה וְלַעֲשׂוֹתוֹ חֲטִיבָה בָּעוֹלָם.

בלשון הזוהר

דָּבָר אַחֵר ׳אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ׳ (תהלים פד, ו), ׳עֹז׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳יהו"ה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן׳ (תהלים כט, יא), בְּגִין דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ דְּיִתְעַסַּק בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכָל מַאן דְּאִתְעַסַּק בְּאוֹרַיְיתָא וְלָא אִשְׁתַּדַּל לִשְׁמָהּ, טַב לֵיהּ דְּלָא אִתְבְּרֵי. ׳מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם׳, מַאי ׳מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם׳. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳סוֹלּוּ לָרוֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ׳ (תהלים סח, ה). דָּא הַהִיא אוֹרַיְיתָא, דְּאִיהוּ אִשְׁתַּדַּל בָּהּ לַאֲרָמָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּלְמֶעְבַּד לֵיהּ חֲטִיבָא בְּעַלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מעשי יעקב לשם הקב"ה - השכינה מודיעה לרבקה על עשו

בֹּא רְאֵה, כָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל יַעֲקֹב הָיוּ לִשְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה, וּמִשּׁוּם כָּךְ הקב"ה הָיָה עִמּוֹ תָּמִיד, שֶׁלֹּא זָזָה מִמֶּנּוּ הַשְּׁכִינָה. שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁקָּרָא יִצְחָק אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ, יַעֲקֹב לֹא הָיָה שָׁם, וְהַשְּׁכִינָה הוֹדִיעָה לְרִבְקָה, וְרִבְקָה הוֹדִיעָה לְיַעֲקֹב.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, יַעֲקֹב כָּל עוֹבָדוֹי הֲווּ לִשְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה עִמֵּיהּ תָּדִיר, דְּלָא אַעֲדֵי מִנֵּיהּ שְׁכִינְתָּא. דְּהָא בְּשַׁעְתָּא דְּקָרָא לֵיהּ יִצְחָק לְעֵשָׂו בְּרֵיהּ, יַעֲקֹב לָא הֲוָה תַמָּן, וּשְׁכִינְתָּא אוֹדָעַת לָהּ לְרִבְקָה, וְרִבְקָה אוֹדָעַת לֵיהּ לְיַעֲקֹב.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אילו התברך עשו לא שלט יעקב לעולם - הכל מהקב"ה

׳וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב׳.רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, בֹּא רְאֵה,גודל הנס שנעשה ליעקב בשעת הברכות (מהרח"ו) אִם חַס וְחָלִילָה בְּאוֹתוֹ זְמַןשקרא יצחק לעשו לברכו הָיָה מִתְבָּרֵךְ עֵשָׂו,והיה מקדים ליטול את הברכות לֹא הָיָה שׁוֹלֵט יַעֲקֹב לְעוֹלָמִים.והיו בניו נשארים תמיד בגלות אֶלָּא מֵעִם הקב"ה זֶה הָיָה,שגילה את הדבר לרבקה, אף שלא נודע אלא ליצחק ולעשו לבדם (מהרח"ו) וְהַכֹּל בָּא בִּמְקוֹמוֹ כָּרָאוּי.שהברכות הגיעו אל מי שראוי להן, ובאו עתה לתקן את חטא אדם הראשון (מהרח"ו) בֹּא רְאֵה, כָּתוּב וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב (בראשית כה, כח) - וְזֶה נִתְבָּאֵר.שמפני שעסק יעקב בתורה לשמה, לייחד את השכינה עם הקב"ה, אהבה אותו השכינה, ורבקה כנגדה, והשכינה היא שהגידה את הדבר ליעקב על ידי רבקה אמו (מהרח"ו) וּמִשּׁוּם כָּךְ שָׁלְחָה בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב,לקרוא לו בנחיצות ובחפזון, ליעצו שלא יקדים עשו ליטול את הברכות (מהרח"ו) ואמרה לו הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר (בראשית כז, ו).

בלשון הזוהר

רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, תָּא חֲזֵי, אִי חַס וְשָׁלוֹם בְּהַהוּא זִמְנָא יִתְבָּרַךְ עֵשָׂו, לָא שְׁלוֹט יַעֲקֹב לְעָלְמִין. אֶלָּא מֵעִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה, וְכֹלָּא בְּאַתְרֵיהּ אֲתָא כִּדְקָא חָזֵי. תָּא חֲזֵי, ׳וְרִבְקָה אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב׳ (בראשית כה, כח) כְּתִיב, וְהָא אִתְּמָר. וּבְגִין כָּךְ שַׁדְרַת בְּגִינֵיהּ דְּיַעֲקֹב, ׳הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר׳ (בראשית כז, ו).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ערב פסח - ביעור היצר הרע ושליטת הלבנה בשני תבשילים

׳וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְגוֹ׳ לאשר אני מצוה אתך, לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים וכו', כך אמרה רבקה ליעקב אחר ששמעה את יצחק אומר לעשו לצוד ציד ולהתברך,וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וגו' (בראשית כז, ח). בַּזְּמַן הַהוּא,שבו שלחה רבקה את יעקב אל הצאן עֶרֶב פֶּסַח הָיָה, וְצָרִיךְ הַיֵּצֶר הָרָע לְהִתְבָּעֵר,מן העולם, כמו שמבערים בערב פסח את החמץ, שהוא סוד היצר הרע הרומז לשרו של עשו (כתם פז) וְשֶׁתִּשְׁלֹט הַלְּבָנָה,שבליל חמשה עשר עומדת במילואה, והחושך חלף והלך לו (מהרח"ו) סוֹד הָאֱמוּנָה. וְלָכֵן עָשְׂתָהרבקה שְׁנֵי תַבְשִׁילִים.משני גדיי העזים א. אחד כנגד קרבן פסח, שבו מכניעים את הקליפה ומבערים את עשו מן העולם, ואחד כנגד קרבן חגיגה, לחוג עם השכינה ולהתדבק בה שתשפיע על יעקב את ברכותיה (מהרח"ו) ב. להתדבק בשני הצדדים ולכלול חסד עם דין, כדי להציל את יעקב מכחו של עשו הבא מן השמאל (רמ"א)

בלשון הזוהר

׳וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וגו'׳ (בראשית כז, ח). בְּהַהוּא זִמְנָא, עֶרֶב פֶּסַח הֲוָה, וּבָעֵי יֵצֶר הָרָע לְאִתְבָּעֲרָא, וּלְשַׁלְּטָאָה סִיהֲרָא, רָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. וְעַל דָּא עָבְדַת תְּרֵי תַּבְשִׁילִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳שני גדיי עזים׳ - רמז לשני שעירי יום הכיפורים

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כָּאן רֶמֶז שֶׁעֲתִידִים בְּנֵי יַעֲקֹב לְהַקְרִיב שְׁנֵי שְׂעִירִים, אֶחָד לַיהו"ה, וְאֶחָד לַעֲזָאזֵל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ, הִקְרִיבָה שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים (בראשית כז, ט): אֶחָד בִּשְׁבִיל הַדַּרְגָּה שֶׁלְּמַעְלָה, וְאֶחָד כְּדֵי לְהַכְנִיעַ אֶת דַּרְגָּתוֹ שֶׁל עֵשָׂו שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט עַל יַעֲקֹב, וְעַל כֵּן שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים, וּמִשְּׁנֵיהֶם טָעַם יִצְחָק וְאָכַל.

בלשון הזוהר

רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, רָמַז הָכָא דְּזַמִּינִין בְּנוֹי דְיַעֲקֹב לְקָרְבָא שְׁנֵי שְׂעִירִים, חַד לַיהו"ה, וְחַד לַעֲזָאזֵל בְּיוֹמָא דְכִפּוּרֵי. וּבְגִין כָּךְ, קָרִיבַת ׳שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים׳ (בראשית כז, ט): חַד בְּגִין דַּרְגָּא דִלְעֵילָא, וְחַד בְּגִין לְכַפְיָיא דַרְגֵּיהּ דְּעֵשָׂו דְּלָא יִשְׁלוֹט עֲלֵיהּ דְּיַעֲקֹב, וְעַל דָּא ׳שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים׳, וּמִתַּרְוַיְיהוּ טָעִים יִצְחָק וְאָכִיל.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳ויבא לו יין׳ - קירוב ממקום רחוק, והיין לשמח את יצחק

׳וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ׳. יש לדקדק, שהיה לו לומר ׳ויתן לו יין׳ או ׳ויגש לו׳ כמו שנאמר קודם ׳ויגש לו ויאכל׳, ומה ענין ההבאה ומאין הובא, ועוד שבמלת ׳לו׳ שני טעמים (מהרח"ו)וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ (בראשית כז, כה). וַיָּבֵא לוֹ יַיִן - רֶמֶז רָמַז, מִמָּקוֹם רָחוֹק קֵרַב אוֹתוֹאת יצחק עצמו, שהיה נמשך אחר עשו ודבוק במדתו, ויעקב בכוונתו ניתק את מדת הגבורה מעשו והשיבה למקומה למעלה (מהרח"ו) מֵאוֹתוֹ מָקוֹםוהביאו מן החוץ אל הקדושה, אל הבינה הנקראת יין, שמשם מתיקות הדין, ושתה ממנו להתקרב אל הקדושה (או"י) (שֶׁל עֵשָׂו). רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, רֶמֶז מֵהַיַּיִן הַהוּא שֶׁכָּל הַשִּׂמְחָה נִמְצֵאת בּוֹ,א. הוא היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, המשמח אלהים ואנשים, ולא יינו של עשו, יין חמר המשכר (כתם פז) ב. יין הבינה, שהביאו אל הגבורה לשמחה ולמתקה (או"י) כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֶת יִצְחָק, שֶׁצָּרִיךְ שִׂמְחָה,שמדתו מדת הדין, וצריך להמתיק את דינו כדי שיתברך יעקב כהוגן (כתם פז) כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים שִׂמְחָה לְשַׂמֵּחַ אֶת הַצַּד (שֶׁל הַלְוִיִּם) שֶׁלּוֹ,שמדת הלוים היא מדתו של יצחק, והכהנים ממדת אברהם, ולכן היו הלוים משוררים בשעת הקרבן בשירים ובניגונים ערבים להמתיק את מדת דינם (כתם פז וְעַל כֵּן וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ׳וישת׳ ולא ׳וישכר׳, שתיית שמחה ולא שכרות (כתם פז) ולדברי רבי אלעזר מתיישב ׳וישת׳, שיצחק עצמו שתה את היין הנמשך מן הבינה, ולא כפירוש הראשון שבו יצחק עצמו הוא היין (מהרח"ו).

בלשון הזוהר

׳וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ׳ (בראשית כז, כה). ׳וַיָּבֵא לוֹ יַיִן׳, רֶמֶז רָמִיז, מֵאֲתַר רָחִיק קָרִיב לֵיהּ מֵהַהוּא אֲתַר (דְּעֵשָׂו). רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, רֶמֶז מֵהַהוּא יַיִן דְּכָל חֲדוּ אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ, בְּגִין לְחַדְתָּא לֵיהּ לְיִצְחָק, דְּבָעֵי חֶדְוָה, כִּדְקָא בָּעְיָין חֶדְוָה לְחַדְתָּא סִטְרָא (דְלֵיוָאֵי) דִילֵיהּ, וְעַל דָּא ׳וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

ותקח רבקה את בגדי עשו

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.