נחש נכרך ברגלי חמורו של רבי פנחס
סוד שליחות הקבה בימין ובשמאל
נחש נכרך ברגלי חמורו של רבי פנחס - הבהמה הצטערה שלא שמרה קדשתו
עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, הִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה. יָרְדוּ וְהִתְפַּלְלוּ. בְּעוֹד שֶׁהָיוּ מִתְפַּלְלִים, נִכְרַךְ נָחָשׁ אֶחָד בְּרַגְלֵי חֲמוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס. בָּעַט (נבהל) וְגָעָה פַּעֲמַיִם. אַחַר שֶׁסִּיְּמוּ אֶת הַתְּפִלָּה, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס: וַדַּאי צַעַר הוּא לַבְּהֵמָה שֶׁלִּי, שֶׁהֲרֵי הַיּוֹם הַזֶּה הִקְדַּמְתִּי, וְהָיִיתִי מְרַחֵשׁ בַּתּוֹרָה, וְהֶעֱבִיר אוֹתִי בְּמָקוֹם שֶׁשּׁוֹרֶה לִכְלוּךְ, וְעַכְשָׁו מְצַעֲרִים אוֹתוֹ. קָמוּ וְרָאוּ נָחָשׁ אֶחָד קָשׁוּר עַל רַגְלָיו. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס: נָחָשׁ נָחָשׁ, לֵךְ וְסוֹבֵב (וצדד) אֶת קִשְׁרְךְ בְּמִדְרוֹן הַחוֹר. בֵּינְתַיִם נָשַׁר הַנָּחָשׁ וְנָפַל חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת.
בלשון הזוהר
עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי, מָטָא עִדָּן צְלוֹתָא, נַחְתּוּ וְצַלּוּ. עַד דַּהֲווֹ מְצָלֵי, קַפְטָר חַד חִוְיָא בְּרַגְלוֹי דְּחֲמָרָא, דְּרִבִּי פִּנְחָס. קִסְטָא (ס"א קפטא) וְגָעָא תְּרֵי זִמְנֵי. בָּתַר דְּסִיְּימוּ צְלוֹתָא, אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, וַדַּאי צַעֲרָא הוּא לִבְעִירָא דִּילִי, דְּהָא יוֹמָא דָּא אַקְדִּימְנָא, וַהֲוִינָא מַרְחִישׁ בְּאוֹרַיְיתָא, וְאַעְבַּר לִי בַּאֲתַר דְּלִכְלוּכָא שַׁרְיָא, וְהַשְׁתָּא מְצַעֲרֵי לָהּ. קָמוּ וְחָמוּ חַד חִוְיָא קָטִיר אֲרַגְלֵיהּ, אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, חִוְיָא חִוְיָא, זִיל וְאַתְחַר (ס"א ואסטר) קוּטְרָךְ, בְּקִטְפוּרָא דְּחוּרָא. אַדְּהָכִי אִתְנְשַׁר חִוְיָא, וְנָפַל קַפְסִירֵי קַפְסִירֵי.
הקבה מדקדק עם הצדיקים ושולח שליחים בכל הבריות אף בחיות השדה
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וּמַה כָּל כָּךְ מְדַקְדֵּק הקב"ה בַּצַּדִּיקִים? אָמַר לוֹ, וַדַּאי שהקב"ה מְדַקְדֵּק עִם הַצַּדִּיקִים וְשׁוֹמֵר אוֹתָם, וְרוֹצֶה לְהוֹסִיף לָהֶם קְדֻשָּׁה עַל קְדֻשָּׁתָם, וְעַכְשָׁו הַחֲמוֹר הַזֶּה, שֶׁלֹּא שָׁמַר אֶת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁלִּי, הוּא הִצְטַעֵר. וְהַנָּחָשׁ הַזֶּה הָיָה שָׁלִיחַ, וְכַמָּה שְׁלִיחִים יֵשׁ להקב"ה, וּבְכֻלָּם הוּא עוֹשֶׂה אֶת שְׁלִיחוּתוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּחַיּוֹת הַשָּׂדֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם׳ (ויקרא כו) - וַאֲפִלּוּ בְּיַד גּוֹי, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יִשָּׂא ה' עָלֶיךְ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ׳ (דברים כח, מט).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וּמַה כָּל כַּךְ מְדַקְדֵק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּצַדִּיקַיָּיא. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְדַקְדֵק בְּהוּ בְּצַדִּיקַיָּיא, וְנָטִיר לוֹן, וּבָעָא לְאוֹסְפָא לוֹן קְדוּשָּׁה עַל קְדוּשָּׁתַיְיהוּ וְהַשְׁתָּא הַאי חֲמָרָא, עַל דְּלָא נָטַר קְדוּשָּׁתָא דִּילִי אִצְטָעַר. וְדָא חִוְיָא שְׁלִיחָא הַוְיָא, וְכַמָּה שְׁלוּחִין אִית לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבְכֻלְּהוּ עָבִיד שְׁלִיחוּתֵיהּ, וַאֲפִילּוּ בְּחַיוֹת בָּרָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְשָׁלַחְתִּי ׳בָּכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וְשִׁכְּלָה אֶתְכֶם׳ (ויקרא כו, כב). וַאֲפִילּוּ בְּיַד גּוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יִשָֹּׁא יהו"ה עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ׳ (דברים כח, מט).
רשע ביד ישראל רשע אחר עושה שליחות רק כשאינו מכון בו כאשר לא צדה
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וּבְיַד יִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּת? אָמַר לוֹ, כֵּן, כְּמוֹ רָשָׁע בְּיַד צַדִּיק. אֲבָל רָשָׁע בְּיַד יִשְׂרָאֵל רָשָׁע אַחֵר, לֹא עוֹשֶׂה בּוֹ שְׁלִיחוּת, אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְכַוֵּן בּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ׳ (שמות כא, יג) - ׳וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה׳ - דַּוְקָא, שֶׁלֹּא לַהֲרֹג אוֹתוֹ. זֶה ׳וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ׳ - כְּדֵי לְהַעֲנִישׁ אֶת שְׁנֵיהֶם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, וּבִידָא דְּיִשְׂרָאֵל עָבִיד שְׁלִיחוּתָא. אָמַר לֵיהּ, אִין. כְּגוֹן רָשָׁע בִּידָא דְּצַדִּיק. אֲבָל רָשָׁע בִּידָא דְּיִשְׂרָאֵל רָשָׁע אָחֳרָא, לָא עָבִיד בֵּיהּ שְׁלִיחוּתָא, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּאִיהוּ לָא מְכַוְּון בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ׳ (שמות כא, יג). ׳וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה׳ דַּיְיקָא, דְּלָא לְקַטָלָא לֵיהּ. דָּא, ׳וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ׳, בְּגִין לְאַעְנְשָׁא לְתַרְוַויְּיהוּ.
והוא ישקט ומי ירשיע - דרכי הקבה על גוי ואדם יחד לכל העולם ולאחד
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אֵיךְ עוֹשֶׂה הקב"ה שְׁלִיחוּת בִּידֵי אֵלֶּה וּבְיַד גּוֹי? אָמַר לוֹ, וְאָבִיךְ לֹא אָמַר לְךְ? אָמַר לוֹ, טֶרֶם שָׁאַלְתִּי.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הֵיכִי עָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שְׁלִיחוּתָא בִּידָא דְּהָנֵי, וּבִידָא דְּגוֹי. אָמַר לֵיהּ וְאָבוּךְ לָא קָאָמַר לָךְ. אָמַר לֵיהּ עַד לָא שָׁאִילְנָא.
כשמעשי בני אדם כשרים מתעורר ימין ונכנע שמאל וכשלא כשרים מתעורר שמאל
פָּתַח וְאָמַר, ׳וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ וְגוֹ '׳ (איוב לד, כט). וְהוּא יַשְׁקִט - בִּזְמַן שהקב"ה נוֹתֵן שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה לָאָדָם, מִי הוּא שֶׁרַשַּׁאי לְהַזִּיק לוֹ וְלַעֲשׂוֹת לוֹ קָטֵגוֹרְיָה? וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ - וּבִזְמַן שֶׁהוּא מַסְתִּיר אֶת עֵינוֹ מִלְּהַשְׁגִּיחַ עָלָיו, מִי הוּא שֶׁיַּשְׁגִּיחַ עָלָיו לִשְׁמֹר אוֹתוֹ וְלַעֲשׂוֹת לוֹ שְׁמִירָה? וְדַרְכֵי הקב"ה בָּזֶה עַל ׳גּוֹי וְעַל אָדָם יַחַד׳ - בֵּין לְכָל הָעוֹלָם, בֵּין לְעַם אֶחָד, בֵּין לְאֶחָד לְבַדּוֹ.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳וְהוּא יַשְׁקִיט וּמִי יַרְשִׁיעַ וְגוֹ'׳ (איוב לד, כט). וְהוּא יַשְׁקִיט, בְּזִמְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב שְׁקִיטוּ וְשַׁלְוָה לְבַּר נָשׁ, מַאן הוּא רַשַּׁאי לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ, וּלְמֶעְבַּד לֵיהּ קַטֵיגוֹרְיָא. ׳וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ׳. וּבְזִמְנָא דְּאִיהוּ אַסְתִּיר עֵינֵיהּ מִלְּאַשְׁגְּחָא עָלֵיהּ, מַאן הוּא דְּיִשְׁגַּח עָלֵיהּ, לְנַטְרָא לֵיהּ, וּלְמֶעְבַּד לֵיהּ נְטִירוּ. וְאוֹרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּדָא, עַל ׳גּוֹי, וְעַל אָדָם יַחַד׳. בֵּין לְעָלְמָא כֹּלָּא, בֵּין לְעַמָּא חַד, בֵּין לְחָד בִּלְחוֹדוֹי.
חיות ועובדי עבודה זרה שלוחים מצד שמאל וישראל אף רשעים באים מצד ימין
בֹּא רְאֵה, בִּזְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם כְּשֵׁרִים מַעֲשֵׂיהֶם לְמַטָּה, מִתְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם לְמַעְלָה יְמִינוֹ שֶׁל הקב"ה. אָז מִתְעוֹרְרִים כַּמָּה אוֹהֲבִים, כַּמָּה שׁוֹמְרֵי הָעוֹלָם, כַּמָּה שׁוֹמְרֵי הָאָדָם, מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל. וְאָז נִכְנָע הַשְּׂמֹאל וְלֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט. וּבִזְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם אֵין כְּשֵׁרִים מַעֲשֵׂיהֶם לְמַטָּה, מִתְעוֹרֵר הַשְּׂמֹאל, וְכָל אֵלּוּ שֶׁבָּאוּ מִצַּד הַשְּׂמֹאל, כֻּלָּם מִתְעוֹרְרִים וְכֻלָּם נַעֲשִׂים שְׁלוּחִים לְהָרַע לִבְנֵי הָאָדָם. שֶׁהֲרֵי אוֹתָם שֶׁעָבְרוּ עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, כֻּלָּם רְשׁוּמִים בִּפְנֵיהֶם, וְנוֹדָעִים לְאוֹתָם שֶׁמְּעוֹרְרִים מִצַּד הַשְּׂמֹאל.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּזִמְנָא דִּבְנֵי נָשָׁא מִתְכַּשְּׁרָן עוֹבָדִין לְתַתָּא, אִתְּעַר לְגַבַּיְיהוּ לְעֵילָּא יְמִינָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כְּדֵין מִתְעָרִין כַּמָה רְחִימִין, כַּמָה נְטוּרֵי עָלְמָא, כַּמָה נְטוּרֵי דְּבַר נָשׁ, מִימִינָא וּמִשְּׂמָאלָא. וּכְדֵין אִתְכַּפְיָא שְׂמָאלָא, וְלָא יַכְלָא לְשַׁלְּטָאָה. וּבְזִמְנָא דִּבְנֵי אֱנָשָׁא לָא מִתְכַּשְּׁרָן עוֹבָדִין לְתַתָּא, שְׂמָאלָא אִתְּעַר, וְכָל אִינּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, כֻּלְּהוּ אִתְּעֲרוּ, וְכֻלְּהוּ אִתְעָבִידוּ שְׁלוּחִין לְאַבְאָשָׁא לְגַבַּיְיהוּ דִּבְנֵי נָשָׁא. דְּהָא אִינּוּן דְּעָבְרוּ עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין בְּאַנְפַּיְיהוּ, וְאִשְׁתְּמוֹדְעָן לְגַבֵּי אִינּוּן דְּמִתְּעֲרֵי מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא.
ישראל רשע שנפל ביד ישראל רשע אחר בלי כונה כדי שיטהרו שניהם בעונש
וּמִשּׁוּם כָּךְ הַחַיּוֹת וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָל אוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצַּד הַשְּׂמֹאל, כֻּלָּם נִקְרָאִים (הֵם) שְׁלוּחִים לְאוֹתָם הָרִשּׁוּמִים שֶׁמִּתְעוֹרְרִים אוֹתָם. וְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל גַּב שֶׁאֵין מַעֲשֵׂיהֶם כְּשֵׁרִים, כֻּלָּם בָּאִים מִצַּד הַיָּמִין. וּמִשּׁוּם שֶׁהַיָּמִין נִכְנָע מִמַּעֲשֵׂיהֶם שׁוֹלֵט עֲלֵיהֶם הַשְּׂמֹאל, וְכָל אוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצַּד הַשְּׂמֹאל. וְלָכֵן הַשְּׁלִיחוּת בִּידֵי הַחַיּוֹת וְהַגּוֹי וְכָל שֶׁדּוֹמֶה לָהֶם, שֶׁהֵם מִצַּד הַשְּׂמֹאל, וְלֹא בַּיָּד שֶׁל יִשְׂרָאֵל. שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהוּא רָשָׁע, הוּא בָּא מִצַּד הַיָּמִין.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ, חֵיוָותָא וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָל אִינּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, כֻּלְּהוּ אִקְרוּן (נ"א אינון) שְׁלוּחִין, לְגַבֵּי אִינּוּן רְשִׁימִין דְּמִתְּעֲרֵי לְהוּ. וְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל גַּב דְּלָא מְכַשְׁרָן עוֹבָדִין, כֻּלְּהוּ מִן סִטְרָא דִּימִינָא קָא אַתְיָין. וּבְגִין דְּאִתְכַּפְיָיא יְמִינָא בְּעוֹבָדַיְיהוּ, שַׁלְטָא עָלַיְיהוּ שְׂמָאלָא, וְכָל אִינּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, וְעַל דָּא, שְׁלִיחוּתָא בִּידָא דְּחֵיוָותָא וְגוֹי, וְכָל דְּדָמֵי לוֹן, דְּאִינּוּן מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, וְלָא בִּידָא דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאַף עַל גַּב דְּחַיָּיבָא אִיהוּ, מִסִּטְרָא דִּימִינָא קָא אָתֵי.
מפילגש בגבעה למדנו שלא רצה הקבה שיתערבו רשעי ישראל ברשעים אחרים
וְיִשְׂרָאֵל רָשָׁע שֶׁנָּפַל בְּיַד יִשְׂרָאֵל רָשָׁע אַחֵר, בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְכַּוֵּן בּוֹ - כְּדֵי שֶׁשְּׁנֵיהֶם יֵעָנְשׁוּ וִיקַבְּלוּ עֹנֶשׁ לְטַהֵר אוֹתָם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִנַּיִן לָנוּ? אָמַר לוֹ, הֵם בְּיָמִין, וְלֹא נִדְבְּקוּ בַשְּׂמֹאל, וְלֹא הִתְעָרְבוּ עִמּוֹ לְעוֹלָמִים, וְלָכֵן לִזְמַן אַחֵר הֵם יַעַבְרוּ.
בלשון הזוהר
וְיִשְׂרָאֵל חַיָּיבָא, דְּנָפַל בִּידָא דְּיִשְׂרָאֵל חַיָּיבָא אָחֳרָא, בְּזִמְנָא דְּלָא אִתְכַּוָּון בֵּיהּ, בְּגִין דְּיִתְעֲנְשׁוּ תַּרְוַויְיהוּ, וִיקַבְּלוּן עוֹנְשָׁא לְדַכְּאָה לוֹן. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, מְנָלָן. אָמַר לֵיהּ אִינּוּן בִּימִינָא. וְלָא אִתְדְּבָקוּ בִּשְׂמָאלָא, וְלָא אִתְעָרְבוּ בַּהֲדָהּ לְעָלְמִין, וְעַל דָּא, לְזִמְנָא אָחֳרָא אִתְעָבְרוּ.
משל לחכם שהתערב עם בני השוטר ונענש ראשון כך ישראל שמתערב עם שמאל
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מִנַּיִן לָנוּ? אָמַר לוֹ, בֹּא רְאֵה מִפִּילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁהָיוּ רְשָׁעִים, לֹא רָצָה הקב"ה שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ אֲלֵיהֶם רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֲחֵרִים, וְלָכֵן מֵתוּ (מִיִּשְׂרָאֵל) כָּל אוֹתָם פְּעָמִים שֶׁמֵּתוּ. עַד שֶׁכָּל הָרְשָׁעִים שֶׁהִתְעוֹרְרוּ עֲלֵיהֶם מֵתוּ וְנֶאֶבְדוּ, וְנִשְׁאֲרוּ אוֹתָם צַדִּיקִים יוֹתֵר שֶׁיַּעֲשׁוּ אֶת הַדָּבָר בְּדֶרֶךְ אֲמִתִּית. וְאַף עַל גַּב שֶׁהֵם צַדִּיקִים, לֹא נִתָּן הַדָּבָר, אֶלָּא לְאוֹתָם שֶׁנִּתָּן. כְּשֶׁשְּׁקוּלִים הָעוֹלָמוֹת כְּאֶחָד, הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן כְּמוֹ הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא נִמְצְאוּ הָעוֹלָמוֹת שְׁקוּלִים כְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, מְנָא לָן. אָמַר לֵיהּ, תָּא חֲזֵי מִן ׳פִּלֶּגֶשׁ בַּגִּבְעָה, דְּאַף עַל גַּב דְּחַיָּיבֵי נִינְהוּ, לָא בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיִתְעָרוּן גַּבַּיְיהוּ חַיָּיבֵי יִשְׂרָאֵל אָחֳרָנִין׳ (שופטים כ). וְעַל דָּא מִיתוּ (מישראל) כָּל אִינּוּן זִמְנִין דְּמִיתוּ. עַד דְּכֻלְּהוּ חַיָּיבִין דְּאִתְעֲרוּ לְגַבַּיְיהוּ, מִיתוּ וְאִתְאֲבִידוּ, וְאִשְׁתָּאָרוּ אִינּוּן זַכָּאִין יַתִּיר, דְּיַעַבְדוּן מִלָּה בְּאֹרַח קְשׁוֹט. וְאַף עַל גַּב דְּזַכָּאִין אִינּוּן, לָא אִתְיְיהִיב מִלָּה, אֶלָּא לְאִינּוּן דְּאִתְיְיהִיב. כַּד שְׁקִילָן עָלְמִין כַּחֲדָא, עָלְמָא תַּתָּאָה כְּגַוְונָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, וְהַהוּא זִמְנָא, לָא אִשְׁתְּכָחוּ עָלְמִין שְׁקִילָן כַּחֲדָא.
כשישראל גורמים בעונם שנכנע ימין ומתערב עם שמאל הוא נענש ראשון
וְעַל כֵּן, רְשָׁעִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְגַבֵּי רְשָׁעִים אֲחֵרִים אֵינָם שְׁלוּחֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֲרֵי אֵינָם בָּאִים מִצַּד הַשְּׂמֹאל. מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם שֶׁחָטְאוּ לַמֶּלֶךְ. הִתְעוֹרֵר הַשּׁוֹטֵר אֲלֵיהֶם לִתְפֹּשׂ אוֹתָם וּלְהַעֲנִישׁ אוֹתָם, לְאוֹתָם שֶׁחָטְאוּ לַמֶּלֶךְ. קָם חָכָם אֶחָד מֵהֶם וְהִתְעָרֵב עִם בְּנֵי הַשּׁוֹטֵר. הֵרִים הַשּׁוֹטֵר אֶת עֵינָיו וְרָאָה אוֹתוֹ. אָמַר לוֹ, מִי נָתַן אוֹתְךְ בֵּינֵינוּ? וַהֲרֵי אֵינְךְ מֵאוֹתָם שֶׁחָטְאוּ לַמֶּלֶךְ. הֲרֵי אתָּה תֵּעָנֵשׁ בָּרִאשׁוֹנָה! לָקְחוּ אוֹתוֹ וְהָרְגוּ אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, חַיָּיבִין דְּיִשְׂרָאֵל לְגַבַּיְיהוּ דְּחַיָּיבִין אָחֳרָנִין, לָאו אִינּוּן שְׁלוּחֵי מַלְכָּא, דְּהָא לָא אַתְיָין מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא. מְתַל לִבְנֵי נָשָׁא דְּחָבוּ לְמַלְכָּא, אִתְּעַר סַנְטִירָא לְגַבַּיְיהוּ, לְתַפְשָׂא לוֹן, וּלְאַעְנְשָׁא לוֹן, לְאִינּוּן דְּחָבוּ לְמַלְכָּא. קָם חַכִּים חַד מִנַּיְיהוּ, וְאִתְעֲרַב בַּהֲדֵי בְּנֵי סַנְטִירָא, זָקַף סַנְטִירָא עֵינוֹי וְחָמָא לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ מַאן יָהֲבָךְ לְגַבָּן, וְלָאו אַנְתְּ מֵאִינּוּן דְּחָבוּ לְמַלְכָּא, הָא אַנְתְּ אִתְעַנָּשׁ בְּקַדְמִיתָא, שְׁקִילוּ לֵיהּ וְקַטְלוּהוּ.
עת אשר שלט האדם באדם לרע לו - שלמה צווח כנגד המתערב עם שמאל
כָּךָ יִשְׂרָאֵל בָּאִים מִצַּד הַיָּמִין, וְלֹא נִדְבְּקוּ בַּשְּׂמֹאל, וְלֹא הִתְעָרְבוּ עִמּוֹ לְעוֹלָמִים. וּכְשֶׁהֵם גּוֹרְמִים בַּעֲווֹנוֹ תֵיהֶם שֶׁנִּכְנָע הַיָּמִין, וְהַשְּׂמֹאל מִתְעוֹרֵר וְכָל אוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצִּדּוֹ - אִם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד לְהִתְעָרֵב עִמָּם, הֵם מַכִּירִים אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: אֵינְךְ מֵאוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצַּד הַיָּמִין, שֶׁנִּכְנָע מֵהָעֲווֹנוֹת שֶׁלָּהֶם, וְאֵינְךְ מֵאוֹתָם שֶׁחָטְאוּ לַמֶּלֶךְ, מִי נָתַן אוֹתְךְ אֶצְלֵנוּ? נִמְצָא שֶׁהוּא נֶעֱנָשׁ בָּרִאשׁוֹנָה. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ צוֹוֵחַ כְּנֶגְדָּם וְאוֹמֵר, ׳עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ׳ (קהלת ח, ט) - ׳לְרַע לוֹ׳ וַדַּאי, מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ שְׁלִיחַ הַמֶּלֶךְ, וְלֹא בָא מֵאוֹתוֹ הַצַּד.
בלשון הזוהר
כַּךְ יִשְׂרָאֵל מִסִּטְרָא דִּימִינָא קָא אַתְיָין, וְלָא אִתְדָּבָקוּ בִּשְׂמָאלָא, וְלָא אִתְעָרְבוּ בַּהֲדָהּ לְעָלְמִין. וְכַד אִינּוּן גַּרְמִין בְּחוֹבַיְיהוּ, דְּאִתְכַּפְיָא יְמִינָא, וְאִתְּעַר שְׂמָאלָא וְכָל אִינּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרֵיהּ, אִי חַד מִיִשְׂרָאֵל קָם לְאִתְעָרְבָא בַּהֲדַיְיהוּ, אִשְׁתְּמוֹדְעָן בֵּיהּ, אַמְרֵי לֵיהּ לָאו אַנְתְּ מֵאִינּוּן דְּקָא אַתְיָין מִסִּטְרָא דִּימִינָא, דְּאִתְכַּפְיָא מֵחוֹבַיְיהוּ, וְלָאו אַנְתְּ מֵאִינּוּן דְּחָבוּ לְמַלְכָּא מַאן יָהֲבָךְ לְגַבָּן. אִשְׁתְּכַח דְּאִיהוּ אִתְעַנָּשׁ בְּקַדְמִיתָא. וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא צָוַוח לָקֳבְלַיְיהוּ, וְאָמַר ׳עֵת אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם לְרַע לוֹ׳ (קהלת ח, ט). ׳לְרַע לוֹ׳ וַדַּאי, בְּגִין דְּלָאו שְׁלִיחָא דְּמַלְכָּא אִיהוּ, וְלָא אָתֵי מֵהַהוּא סִטְרָא.
יש ימין ויש שמאל רחמים ודין - ישראל בימין אף רשעים ולא נדבקים בשמאל
יְמִֽינְךָ יהֹו"ה תִּרְעַץ אוֹיֵֽב. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי כָּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁיֵּשׁ יָמִין וְיֵשׁ שְׂמֹאל,וענינם להורות על הנהגות של רַחֲמִים וְדִין. יִשְׂרָאֵללעולם (לְיָמִין), וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה לִשְׂמֹאל. יִשְׂרָאֵל, אַף עַל גַּב שֶׁהם רְשָׁעִים וְנִכְנָעִים, ליצה"ר הֵםעדיין שייכים בְּיָמִין וְלֹא נִדְבָּקִים לַשְּׂמֹאל, וְלֹא מִתְעָרְבִים עִמּוֹ לְעוֹלָמִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב, ׳הוֹשִׁיעָה יְמִינְךְ וַעֲנֵנִי׳ (תהלים ס, ז). שֶׁכַּאֲשֶׁר מִתְעַלֶּה הַיָּמִין, יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּדְבָּקִים עִמּוֹ יִתְעַלּוּ וְיִתְעַטְּרוּ בוֹ. ואם ח"ו ישראל שחטא נדבק בשמאל א"כ על מה יתפלל הושיעה ימינך אלא מצד שישראל לעולם אחוזים בשורשם בימין אָז נִכְנָע הַשְּׂמֹאל, כשרואה שהכל נעשה ימין להציל לישראל ולהכניע אויביהם וְכָל אוֹתָם שֶׁבָּאִים מִצִּדּוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יְמִינְךְ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב׳ שלימין האמיתי, שהוא חסד קראו בלשון זכר. ולשמאלית תרעץ אויב בלשון נקבה. והנה ביד יש ב' בחינות עצם היד שיש בו י"ד פרקים וה"ס ב"פ י"ד אותיות שבמילוי המילוי דהוי"ה ויש ה' אצבעות בכל א' חו"ג והם ה' הוי"ות לכל א' כמנין ימי"נך. אבל כשהם כלולות יחד שהם י"פ הוי"ה שאז הוא העוז של יד הגדולה. אז הם עולים ר"ס והתכללות חמשתן גי' נאד"רי ואז הוא בכ"ח כ"ח פרקין מתייחדין. (שמות טו, ו).
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר ודַּאי הָכִי הוּא, דְּהָא תָּנֵינָן, דְּאִית יְמִינָא וְאִית שְׂמָאלָא, רַחֲמֵי וְדִינָא, יִשְׂרָאֵל (לימינא), וְעוֹבְדֵי עֲבוֹדַה זָרָה לִשְׂמָאלָא. יִשְׂרָאֵל אַף עַל גַּב דְּחַיָּיבֵי נִינְהוּ, וְאִתְכַּפְיָין, אִינּוּן בִּימִינָא, וְלָא אִתְדַּבְּקָן בִּשְׂמָאלָא, וְלָא אִתְעָרְבוּן בַּהֲדָהּ לְעָלְמִין. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי׳ (תהילים ס, ז). דְּכַד אִסְתַּלָּק יְמִינָא יִשְׂרָאֵל דְּאִתְדַבְּקוּן בַּהֲדֵיהּ, יִסְתַּלְּקוּן וְיִתְעַטְּרוּן בֵּיהּ. כְּדֵין אִתְכַּפְיָא שְׂמָאלָא, וְכָל אִינּוּן דְּאָתוּ מִסִּטְרֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳יְמִינְךָ יהו"ה תִּרְעַץ אוֹיֵב׳ (שמות טו, ו).
ויהי ביום השמיני קרא
שלמות הכהן בעגל ואיל וערבוביית נדב ואביהוא
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.