יברכך ה מציון
רבי אלעזר ורבי פנחס בן יאיר ועטרת זקנים בני בנים
רַבִּי אֶלְעָזָר פּוֹגֵשׁ אֶת רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר וּמִתְחַבְּרִים לָלֶכֶת כְּאֶחָד בַּדֶּרֶךְ
רַבִּי אֶלְעָזָר הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ. מָצָא אֶת רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר שֶׁהָיָה בָּא. גָּעָה חֲמוֹרוֹ. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, וַדַּאי בְּמִשְׁקַל (בְּקוֹל) שִׂמְחַת הַחֲמוֹר אֲנִי רוֹאֶה שֶׁפָּנִים חֲדָשׁוֹת יִמָּצְאוּ פֹה. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מֵאַחַר עַנְפֵי הָהָר, רָאָה אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה בָּא. אָמַר, וַדַּאי מִשְׁקַל (קוֹל) הַשִּׂמְחָה נִשְׁלָם. יָרַד רַבִּי אֶלְעָזָר אֵלָיו וְנָשַׁק לוֹ. אָמַר לוֹ, אִם צוּרַת הַדֶּרֶךְ הָאַחַת אֵלֶיךְ, נֵלֵךְ וְנִתְחַבֵּר כְּאֶחָד. וְאִם לֹא, קַח אֶת דַּרְכְּךְ וָלֵךְ. אָמַר לוֹ, וַדַּי שֶׁכְּנֶגְדְּךְ אֲנִי הוֹלֵךְ, כֵּיוָן שֶׁמָּצָאתִי אוֹתְךְ, אֵלֵךְ אַחֲרֶיךְ וְנִתְחַבֵּר כְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה אָזִיל בְּאוֹרְחָא, אַשְׁכָּחֵיהּ לְרִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר דְּהֲוָה אָתֵי, גָּעָא חֲמָרֵיהּ. אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, וַדַּאי בְּטַקוּלָא (נ"א בקלא) דְּחֶדְוְותָא דַּחֲמָרָא, חֲמֵינָא (חמית) אַנְפִּין חַדְתִּין יִשְׁתַּכְּחוּן הָכָא, כֵּיוָן דְּנָפַק מִבָּתַר עַנְפּוֹי דְּטוּרָא, חָמָא לֵיהּ לְרִבִּי אֶלְעָזָר דְּהֲוָה אָתֵי, אָמַר וַדַּאי טַקוּלָא (נ"א קלא) דְּחֶדְוְותָא אִשְׁתְּלִים. נָחַת רִבִּי אֶלְעָזָר לְגַבֵּיהּ, וְנָשִׁיק לֵיהּ, אָמַר לֵיהּ אִי טוּפְסָא דְּאָרְחָא, חַד לְגַבָּךְ, נֵזִיל וְנִתְחַבֵּר כַּחֲדָא. וְאִי לָאו טוֹל אָרְחָךְ וְזִיל. אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי לָקֳבְלָךְ אֲזִילְנָא, כֵּיוָן דְּאַשְׁכַּחְנָא לָךְ, אֵיזִיל אֲבַתְרָךְ וְנִתְחַבָּר כַּחֲדָא.
יברכך ה מציון - משם יוצאות ברכות וכשירושלים מתברכת כל העם מתברך
פָּתַח רַבִּי פִּנְחָס וְאָמַר, ׳יְבָרֶכְךְ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב וְגוֹ'׳ (תהלים קכח, ה). ׳יְבָרֶכְךְ ה' מִצִּיּוֹן׳ - מָה הַטַּעַם מִצִּיּוֹן? מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם יוֹצְאוֹת בְּרָכוֹת לְהִשְׁתַּתֵּף (לְהִמָּצֵא). זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, ׳כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם׳ - וּמִשּׁוּם כָּךְ, ׳יְבָרֶכְךְ ה' מִצִּיּוֹן׳ - שֶׁהֲרֵי מִשָּׁם יוֹצְאוֹת בְּרָכוֹת לַכֹּל. ׳וּרְאֵה בְּטוּב׳ יְרוּשָׁלם - שֶׁבִּגְלַל צִיּוֹן יְרוּשָׁלַיִם מִתְבָּרֶכֶת. שֶׁכֵּיוָן שֶׁצִּיּוֹן הִתְמַלֵּא בִּבְרָכוֹת, אָז יְרוּשָׁלַיִם מִתְבָּרֶכֶת, וְנִמְצָאִים בָּהּ רַחֲמִים. וּכְשֶׁיְּרוּשָׁלַיִם מִתְבָּרֶכֶת, כָּל הָעָם מִתְבָּרֵךְ.
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי פִּנְחָס וְאָמַר, ׳יְבָרֶכְךָ יהו"ה מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב וְגוֹ'׳ (תהילים קכח, ה). ׳יְבָרֶכְךָ יהו"ה מִצִיּוֹן׳, מַאי טַעְמָא מִצִּיּוֹן. בְּגִין דְּהָא מִתַמָּן שָׁרָאן בִּרְכָאן לְאִשְׁתַּתְּפָא (ס"א לאשתכחא). הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי שָׁם צִוָּה יהו"ה אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם׳. וּבְגִין כָּךְ ׳יְבָרֶכְךָ יהו"ה מִצִיּוֹן׳ דְּהָא מִתַּמָּן נַפְקֵי בִּרְכָאן לְכֹלָּא. ׳וּרְאֵה בְּטוּב׳ יְרוּשָׁלַם - דִּבְגִינֵי צִיּוֹן יְרוּשָׁלַם אִתְבָּרְכָא, דְּכֵיוָן דְּצִיּוֹן אִתְמְלֵי בִּרְכָאן, כְּדֵין יְרוּשָׁלַם אִתְבָּרְכָא, וְאִשְׁתְּכָחוּ בָּהּ רַחֲמִים. וְכַד יְרוּשָׁלַם אִתְבָּרְכָא, כָּל עַמָּא אִתְבָּרְכָא.
ולא תראה קשת בימיך - שלום על ישראל בזמן שצדיקים נמצאים בעולם
׳כֹּל יְמֵי חַיֶּיךְ׳ (דברים ד, ט), שֶׁלֹּא תֵרָאֶה קֶשֶׁת בְּיָמֶיךְ כְּמוֹ לְאָבִיךְ. וְעַל זֶה - ׳וּרְאֵה בְּטוּב׳ יְרוּשָׁלם ׳כֹּל יְמֵי חַיֶּיךְ׳ - ׳וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךְ׳ - יִרְאֵי חֵטְא, חֲסִידִים, קְדוֹשִׁים. אָז - ׳שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל׳. מַה זֶּה ׳שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל׳? אֶלָּא כְּמִי שֶׁאוֹמֵר: שָׁלוֹם עַל רֹאשׁ הַמֶּלֶךְ, שֶׁלֹּא יֶחְסַר כֹּל. כָּךְ ׳שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל׳, בִּזְמַן שֶׁצַּדִּיקִים יִמָּצְאוּ בָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
׳כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ׳ (דברים ד, ט), דְּלָא יִתְחֲזֵי קֶשֶׁת בְּיוֹמָךְ, כְּמָה לְאָבוּךְ. וְעַל דָּא ׳וּרְאֵה בְּטוּב׳ יְרוּשָׁלַם ׳כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ׳. ׳וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ׳, דַּחֲלֵי חַטָּאָה, חֲסִידִין, קַדִּישִׁין, כְּדֵין ׳שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל׳. מַאי ׳שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל׳. אֶלָּא, כְּמַאן דְּאָמַר שְׁלָמָא עַל רֵישֵׁיהּ דְּמַלְכָּא, דְּלָא יֶחְסַר כֹּלָּא. כַּךְ ׳שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל׳, בְּזִמְנָא דְּצַדִּיקַיָּיא יִשְׁתַּכְּחוּן בְּעָלְמָא.
עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם - אין בנים מתעטרים אלא באבות
פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם׳ (משלי יז, ו) - בָּנִים - הֲרֵי בֵּאַרְנוּ. ׳בְּנֵי בָנִים׳ - אֵלּוּ שְׁאָר כִּתְרֵי הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה'׳ (ישעיה יד, יג). וְכָתוּב ׳בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים׳ (איכה ד, ב), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם׳. אֵין מִתְעַטְּרִים הַבָּנִים אֶלָּא בָּאָבוֹת. מִכָּאן לָמַדְנוּ שֶׁבָּנִים לֹא מִתְעַטְּרִים וְלֹא מֻשְׁקִים מֵהַשְׁקָיַת הַנַּחַל, אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהָאָבוֹת מִתְעַטְּרִים וּמְבָרְכִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם׳.
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם׳ (משלי יז, ו). בָּנִים הָא אוֹקִימְנָא. ׳בְּנֵי בָנִים׳, אִלֵּין שְׁאָר כִּתְרֵי מַלְכָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יהו"ה׳ (ישעיהו נד, יג). וּכְתִיב ׳בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים׳ (איכה ד, ב), כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם׳, לָא מִתְעַטְּרָן בְּנִין אֶלָּא בַּאֲבָהָן. מִכָּאן אוֹלִיפְנָא, דִּבְנִין לָא מִתְעַטְּרֵי, וְלָא מִשְׁתַּקְיָין מִשַּׁקְיוּ דְּנַחֲלָא, אֶלָּא בְּזִמְנָא דַּאֲבָהָן מִתְעַטְּרָאן וּמִתְבָּרְכָאן, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב ׳וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם׳.
נחש נכרך ברגלי חמורו של רבי פנחס
סוד שליחות הקבה בימין ובשמאל
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.