ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 7לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת שמות · מאמר 42

׳ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים׳

זוהר ח"ב, פרשת שמות, דף יח.
כ-5 דקות קריאה
על מה המאמר

דון בממש ולא בדימוי

מחשבת השליט המצרי - ביאה מיוחד שיעשה דין באלוהיהם

וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יהו"ה שְׁפָטִים.אָמַר רַבִּי יוּדַאי אָמַרבשם רַבִּי יִצְחָק, מֶהוהיינו מדוע הָיְתָהתכלית מַחֲשֶׁבֶת הַמִּצְרִים שֶׁתִּמָּנַע פְּרִיָּה וּרְבִיָּה מִיִּשְׂרָאֵל וְהַשַּׁלִּיט הַמְמֻנֶּה עֲלֵיהֶםמה ראה שֶׁהִכְנִיס כָּךְ בְּלִבָּם? אֶלָּא אָמַר לָהֶם,אותו שר הממונה עליהם, הֱיוּ יוֹדְעִים שֶׁעָתִיד בֵּן אֶחָד לָצֵאת מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲשֶׂה דִּין בֵּאלֹהֵיהֶםשל מצרים עַל יָדוֹ.ומשום כך עליכם למנוע פריה ורביה מישראל.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יוּדָאי אָמַר רִבִּי יִצְחָק, מַה הֲוָה מַחֲשַׁבְתְּהוֹן דְּמִצְרָאֵי, דְּמִמְנַע מִיִּשְׂרָאֵל פִּרְיָה וּרְבִיָּה, וְשֻׁלְטָנָא דִּמְמָנָא עֲלֵיהוֹן דְּאָעִיל בְּלִבְּהוֹן כַּךְ. אֶלָּא, אָמַר לְהוֹן, הֲווֹ יַדְעִין, דְּזַמִּין בְּרָא חֲדָא לְמֵיפַק מִיִּשְׂרָאֵל, דְּיִתְעֲבֵיד דִּינָא בֶּאֱלהֵיהוֹן עַל יְדֵיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳יפקוד ה' על צבא המרום׳ - נטילת שררת דומה שר מצרים

והדבר מוכח ממה שֶׁאָמַרודרש רַבִּי יוֹחָנָן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר מֹשֶׁהבשם ה' ׳וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים׳ (שמות יב, יב) - הָלַךְ דּוּמָה, שָׂרוֹ שֶׁל מִצְרַיִם, אַרְבַּע מֵאוֹת פַּרְסָה. שהוא שיעור ארץ מצרים, וכנגדו ברקיע ד' מאות פרסה [וכן כנגד א"י מצד הקדושה], ולרוב צערו היה צריך לצאת חוץ לתחומו במצרים, אל א"י מצד הקדושה, ו אָמַר לוֹהשיב לו הקב"ה, גְּזֵרָה נִגְזְרָה לְפָנַי, שֶׁכָּתוּב ׳יִפְקֹד יהו"ה עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְגוֹ'׳ (ישעיהו כד, כא). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִטְּלָה הַשְּׂרָרָה מִמֶּנּוּ,מדומ"ה, שהיה עד עתה שר של מצרים, ועכשיו שמצרים כלים נתבטל תפקידו, וְנִתְמַנָּה דוּמָהלהיות שַׂר שֶׁל גֵּיהִנֹּם לִדּוֹן שָׁם נַפְשׁוֹת הָרְשָׁעִים. [ראה ברכות יח:]. וְרַבִּי יְהוּדָהחולק ו אוֹמֵר,לא על נפשות הרשעים נתמנה, אלא עַלכל הַמֵּתִים נִתְמַנָּה.להכניסם תח"י במספרם, [בגלגול, ובכניסתם לג"ע] ולהחיותם בזמן התחייה [-רמ"ק].

בלשון הזוהר

דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה, (שמות יב יב) ׳וּבְכָל אֱלהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים׳ הָלַךְ דּוּמָה שָׂרוֹ שֶׁל מִצְרַיִם, ד מֵאוֹת פַּרְסָה׳. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, גְּזֵרָה נִגְזְרָה לְפָנַי, דִּכְתִּיב, (ישעיהו כד כא) ׳יִפְקֹד יהו"ה עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְגוֹ׳׳. בְּאוֹתָה שָׁעָה נִטְּלָה הַשְּׂרָרָה מִמֶּנּוּ, וְנִתְמַנָּה דּוּמָה שַׂר שֶׁל גֵּיהִנָּם, לִידוֹן שָׁם נַפְשׁוֹת הָרְשָׁעִים. וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַל הַמֵּתִים נִתְמַנָּה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳ובאלהיהם עשה ה' שפטים׳ - כסף וזהב נמסו ועץ נרקב

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא,הקשה לרבי יוסי כָּתוּב ׳וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יהו"ה שְׁפָטִים׳ (במדבר לג, ד). וְכִי בֵּאלוֹהַּ שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב וְשֶׁל עֵץ וְשֶׁל אֶבֶן יֵשׁ שְׁפָטִים? ומה שייך להכות חפצים דוממים? אֶלָּא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב הָיוּ נִתָּכִים מֵאֲלֵיהֶם,באיבוד הצורה וְשֶׁל עֵץ מִתְרַקְּבִים.אף באיבוד החומר, והיינו שנשפטו בשפטים הכוחות העליונים, אלא שע"י משפטם שנעשה למעלה, נעשה גם למטה שהיו ניתכים מאליהם בהיותם דוגמא של כחות טומאה עליונים, וכדוגמת השה שהיה ע"ז של מצרים מצד כח אלהיהם שעבדו לטלה ומשו"כ גם נצטוו להקריבו ולשורפו ע"י צלי אש [-רמ"ק].

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי חֲנִינָא, כְּתִיב ׳וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה יהו"ה שְׁפָטִים׳ (במדבר לג, ד). וְכִי בֶּאֱלהַּ שֶׁל כֶּסֶף, וְשֶׁל זָהָב, וְשֶׁל עֵץ, וְשֶׁל אֶבֶן, יֶשׁ שְׁפָטִים. אֶלָּא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב הָיוּ נִתָּכִים מֵאֲלֵיהֶם, וְשֶׁל עֵץ מִתְרַקְּבִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אלוה מצרים שה - שריפתו ופיזור עצמותיו בשוק

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אֱלוֹהַּ שֶׁל מִצְרַיִם שֶׂה הָיָה,מחמת שעבדו למזל טלה שבמרום, עבדו לשה שראו בו דוגמתו בארץ, וְצִוָּה הקב"ה לַעֲשׂוֹת בּוֹ שְׁפָטִים,בג' הבחנות, א. לִשְׂרֹף אוֹתוֹ בָּאֵשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַרבענין ביעור ע"ז ׳פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ׳ומטעם נוסף (דברים ז, כה), כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רֵיחוֹ נוֹדֵף. אף למרחוק, [מעבר לחושי הראייה]. ב. וְעוֹד, ׳רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ׳שיהא ניכר שהוא שה ולא דבר אחר ג. (שמות יב, ט). וְעוֹד, שֶׁעַצְמוֹתָיו מֻשְׁלָכִים בַּשּׁוּק.לבזיון, ומשום כך אמר הכתוב 'ועצם לא תשברו בו', שיהא ניכר שאלו עצמות השה. וְזֹאתההבחנה השלישית הָיְתָה לְמִצְרַיִם קָשָׁה מִכֻּלָּן, זֶהוּ שֶׁכָּתוּבזהו מה שרמוז במה שאמרה תורה שְׁפָטִים.היינו לא רק מצד מכות, אלא מצד 'דינים' שינהגו ישראל בקרבן שהם עצמם יהיו חלק מעשיית 'השפטים' לאלהיהם.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אֱלוֹהַּ שֶׁל מִצְרַיִם שֶׂה הָיָה, וְצִוָּה הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת בּוֹ שְׁפָטִים, לִשְׂרוֹף אוֹתוֹ בָּאֵשׁ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ׳ (דברים ז, כה) כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רֵיחוֹ נוֹדֶף. וְעוֹד, ׳רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ׳ (שמות יב, ט). וְעוֹד, שֶׁעַצְמוֹתָיו מוּשְׁלָכִים בַּשּׁוּק. וְזֹאת הָיְתָה לְמִצְרַיִם קָשֶׁה מִכּוּלָּן, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, שְׁפָטִים.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳באלהיהם ממש׳ - הפקידה על שר מצרים ועל אדמתו כאחד

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֵּאלֹהֵיהֶם מַמָּשׁ,ולא על דוגמתם בארץ, וְזֶהוּ שַׂר שֶׁלָּהֶם, לְקַיֵּםמה שנאמר ׳יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹםבפני עצמם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה׳.בפני עצמם [שלכל אומה יש שר במרום המופקד על עניינה (עי' זוה"ק ח"ג רסד:) וְכָל זֶהשעתיד להיות הָיוּ יוֹדְעִים הַחֲכָמִים שֶׁבָּהֶם,ובזה השיב על קושייתו הראשונה מה היתה מחשבתם של מצרים, וְכָל שֶׁכֵּן שַׂר שֶׁלָּהֶם.שידע על כך, עַל כֵּן כָּתוּב ׳הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ׳נתבאר שהשר עצמו היה חלק מן העצה ולכן נענש..

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בֵּאלהֵיהֶם מַמָּשׁ וְזֶהוּ שַׂר שֶׁלָּהֶם, לְקַיֵּים, ׳יִפְקוֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה׳. וְכָל זֶה הָיוּ יוֹדְעִים הַחֲכָמִים שֶׁבָּהֶם, וְכָּל שֶׁכֵּן שַׂר שֶׁלָּהֶם. עַל כֵּן כְּתִיב, ׳הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

נילוס אלוה מצרים - נלקה ראשון כשריהם למעלה

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, הַרְבֵּה עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ בְּמִצְרַיִם, בשלל צורותיהם ודעותיהם,אבל יותר מכולם ה שהוא וְנִילוּס אֱלוֹהַּהגדול [-רא"ג] שֶׁלָּהֶם הָיָה, וּבִכְלַלכל אֱלֹהֵיהֶם הָיָה הוּא, וּבְכֻלָּם ׳עָשָׂה ה' שְׁפָטִים׳. אָמַר רַבִּי אַבָּא, זֶהשיטתו שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָןגם מְדֻיָּקמצד הפסוק וּפָשׁוּט,מצד הסברא - לבאר מדוע קדמה מכת דם לכל המכות [- אוה"ח], מִשּׁוּם שֶׁאֱלֹהֵיהֶם נִלְקִים בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָאֻמָּה, וְכֵן נִילוּס נִלְקָה בַּתְּחִלָּה,ואח"כ לקו שאר הע"ז כדוגמת וְהָעֵצִים וְהָאֲבָנִים,פסילי עץ ואבן מצד חילוק יסוד המים הכלול בהם אוה"ח זֶהוּ שֶׁכָּתוּבאחר שהיאור לקה ׳וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם׳ (שמות ז, כא) - וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים,והוא משום שֶׁהָיוּ לָהֶםהעצים והאבנים אֱלָהוּת מַמָּשׁ. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק,כתוב בפסוק והיה ביום ההוא יפקוד ה' צבאות ׳עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם׳ועל מלכי האדמה באדמה - כָּתוּב,וא"כ מוכח שלא כדברי רי"ו שהרי וְנִילוּס לֹא הָיָה בַּמָּרוֹם. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן,להשיב על טענת ר' יצחק, רֹב מֵימָיושל נילוס, היינו עוצם הנהר [להוציא יאורים קטנים] כְּדֻגְמָתָםלקו גם כן בַּמָּרוֹם. אָמַר רַבִּי יִצְחָק,לא קיבל דברי ר' יוחנן, אלא פירש את הפסוק ש שַׂר שֶׁלָּהֶם נִלְקָה בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ שְׁאָר אֱלֹהֵיהֶם.

בלשון הזוהר

רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר, הַרְבֵּה עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ בְּמִצְרַיִם, וְנִילוּס אֱלוֹהַּ שֶׁלָּהֶם הָיָה, וּבִכְלַל אֱלהֵיהֶם הָיָה הוּא, וּבְכוּלָּם ׳עָשָׂה ה' שְׁפָטִים׳. אָמַר רִבִּי אַבָּא, הָא דְּר' יוֹחָנָן דַּיְיקָא, וּפְשִׁיטָא, מִשּׁוּם דֶּאֱלֹהֵיהֶם נִלְקִים בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כַּךְ הָאוּמָה, וְכֵן נִילוּס נִלְקָה בַּתְּחִלָּה, וְהָעֵצִים וְהָאֲבָנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיְהִי הַדָּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם׳ (שמות ז, כא) וּבָעֵצִים וּבָאֲבָנִים, שֶׁהָיוּ לָהֶם אֱלהוּת מַמָּשׁ. וְאָמַר רִבִּי יִצְחָק, ׳עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם׳ כְּתִּיב, וְנִילוּס לֹא הָיָה בַּמָּרוֹם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן, רוֹב מֵימָיו כְּדוּגְמָתָן בַּמָּרוֹם. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, שַׂר שֶׁלָּהֶם נִלְקָה בַּתְּחִלָּה, וְאַחַר כַּךְ שְׁאַר אֱלהֵיהֶם.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לקות מצרים בפועל בים - נבואת פרעה שהתקיימה בגאולה

רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר,חלק על כולם, ואמר לְקוּת אֻמָּה שֶׁל מִצְרַיִם מַמָּשׁו מצד עיקרה ותכליתה שלהם לֹא הָיָה אֶלָּא בַּיָּם, שֶׁכָּתוּב ׳לֹא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד׳ומוכח ששם היתה עיקר המכה, (שמות יד, כח). וְקֹדֶם זֶה נַעֲשָׂה שְׁפָטִים בֵּאלֹהֵיהֶם. וְעַל זֶה כָּתוּב, שמפני אותם שפטים שעתידים היו להיעשות באלהיהם, רצו להקדים עצתם הרעה במה שאמרו ׳הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה׳שסיבת יראתם היתה מחמת ש. וְנִתְנַבְּאוּ עַל הֶעָתִיד כְּפִי מַה שֶּׁאֵרַע לָהֶם.שכשאמרו והיה כי תקראינה היה זה מפני ענין השפטים שאכן נעשו באלהיהם, ומה שאמרו באותה העצה של הבה נתחכמה ׳וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂוֹנְאֵינוּ׳ - נִבְּאוּ עַל מַחֲנוֹת עֶלְיוֹנִים שֶׁיִּהְיוּ שְׁרוּיִים בְּתוֹכָם.וכך נתקיים, וכן מה שאמרו ׳וְנִלְחַם בָּנוּ׳ - נִבְּאוּ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב ׳ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְגוֹ'׳ומה שאמרו (שמות יד, יד). ׳וְעָלָה מִן הָאָרֶץ׳נתקיים לבסוף - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה׳וע"ז נתנבאו שעיקר היציאה ממצרים תהיה אחר קריעת ים סוף. (שמות יד, ח).

בלשון הזוהר

רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לָקוּת אוּמָה שֶׁל מִצְרַיִם מַמָּשׁ, לָא הָיָה אֶלָּא בַּיָּם, דִּכְתִּיב, ׳לא נִשְׁאַר בָּהֶם עַד אֶחָד׳ (שמות יד, כח). וְקוֹדֶם זֶה, נַעֲשָׂה שְׁפָטִים בֵּאלהֵיהֶם. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה׳. וְנִתְנַבְּאוּ עַל הֶעָתִיד, כְּפִי מַה שֶׁאֵירַע לָהֶם. ׳וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂוֹנְאֵינוּ׳ - נִבְּאוּ עַל מַחֲנוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁיִּהְיוּ שְׁרוּיִים בְּתוֹכָם. ׳וְנִלְחַם בָּנוּ׳, נִבְּאוּ עַל מַה דִּכְתִּיב, ׳ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְגוֹ'׳ (שמות יד, יד). ׳וְעָלָה מִן הָאָרֶץ׳ - כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר ׳וּבְנִי יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים בְּיַד רָמָה׳ (שמות יד, ח).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳וילך איש מבית לוי׳

סוד השיר וייחוד לוי עד לידת עמרם

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.