רבי חייא בפרגוד רשב"י
׳ברח דודי׳ וגילוי כבוד התורה
פרגוד בביתו של רשב״י- תמיהת ר׳ חייא
רַבִּי חִיָּיא הַגָּדוֹל הָיָה הוֹלֵךְ לְבַעֲלֵי הַמִּשְׁנָה לִלְמֹד מֵהֶם. הָלַךְ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, וְרָאָה פַּרְגּוֹד אֶחָד שֶׁהָיָה מַפְסִיק בַּבַּיִת. תָּמַהּ רַבִּי חִיָּיא. אָמַר, אֶשְׁמַע דָּבָר מִפִּיו מִכָּאן.
בלשון הזוהר
רִבִּי חִיָּיא רַבָּא, הֲוָה אָזִיל לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן דְּמַתְנִיתָא, לְמֵילַף מִנַיְיהוּ. אָזָל לְגַבֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, וְחָמָא פַּרְגּוֹד חַד, דְּהֲוָה פָּסִיק בְּבֵיתָא. תָּוָה רִבִּי חִיָּיא, אָמַר, אֶשְׁמַע מִלָּה מִפּוּמֵיהּ מֵהָכָא.
׳ברח דודי׳ - כיסופי ישראל שיברח כצבי ולא ירחק
שָׁמַע שֶׁהָיָה אוֹמֵר, ׳בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךְ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים׳ (שיר השירים ח, יד) - כָּל הַכִּסּוּף שֶׁכּוֹסְפִים יִשְׂרָאֵל (מִלִּפְנֵי) מהקב"ה, הוּא שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תַּאֲוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיֶה הקב"ה לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא מִתְרַחֵק, אֶלָּא בּוֹרֵחַ כִּצְבִי אוֹ כְּעֹפֶר הָאַיָּלִים.
בלשון הזוהר
שָׁמַע דְּהֲוָה אָמַר, ׳בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעוֹפֶר הָאַיָּלִים׳ (שיר השירים ח, יד). כָּל כִּסּוּפָא דִּכְסִיפוּ יִשְׂרָאֵל מִּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תַּאֲוָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיֶה הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הוֹלֵךְ וְלֹא מִתְרַחֵק, אֶלָּא בּוֹרֵחַ כַּצְּבִי אוֹ כְּעוֹפֶר הָאַיָּלִים.
טעם משל הצבי - מחזיר ראשו לאחור וישן בעין אחת
מָה הַטַּעַם? אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין חַיָּה בָּעוֹלָם עוֹשָׂה כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּעֹפֶר הָאַיָּלִים. בִּזְמַן שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ, הוֹלֵךְ מְעַט מְעַט וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָם הוּא תָּמִיד מַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל: רִבּוֹן הָעוֹלָם, אִם אָנוּ גוֹרְמִים שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִבֵּינֵינוּ - יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּבְרַח כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּמוֹ עֹפֶר הָאַיָּלִים, שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחַ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם׳ (ויקרא כו, מד). דָּבָר אַחֵר - הַצְּבִי, כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן, הוּא יָשֵׁן בְּעַיִן אַחַת, וְהָאַחֶרֶת הוּא נֵעוֹר. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֲשֵׂה כְּמוֹ הַצְּבִי, שֶׁהִנֵּה ׳לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל׳.
בלשון הזוהר
מַאי טַעְמָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין חַיָּה בָּעוֹלָם עוֹשָׂה כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּעוֹפֶר הָאַיָּלִים, בִּזְמָן שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ הוֹלֵךְ מְעַט מְעַט, וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לְמָקוֹם שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ, וּלְעוֹלָם תָּמִיד הוּא מַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו. כַּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אָנוּ גּוֹרְמִים שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִבֵּינֵינוּ, יְהִי רָצוֹן, שֶתִּבְרַח כְּמוֹ הַצְּבִי אוֹ כְּמוֹ עוֹפֶר הָאַיָּלִים, שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ וּמַחֲזִיר אֶת רֹאשׁוֹ לְמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלא גְעַלְתִּים לְכַלּוֹתָם׳ (ויקרא כו, מד). דָּבָר אַחֵר, הַצְּבִי כְּשֶׁהוּא יָשֵׁן, הוּא יָשֵׁן בְּעַיִן אַחַת, וְהָאַחֶרֶת הוּא נֵעוֹר, כַּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עֲשֵׂה כְּמוֹ הַצְּבִי, שֶׁהִנֵּה ׳לא יָנוּם וְלא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל׳.
בכיית ר ׳חייא מבחוץ הקול העוצר את ר׳ אלעזר
שָׁמַע רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, אִם עֶלְיוֹנִים (פוסקים) עוֹסְקִים בַּבַּיִת, וַאֲנִי יוֹשֵׁב בַּחוּץ?! בָּכָה. שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַדַּאי שְׁכִינָה בַּחוּץ, מִי יֵצֵא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ. אִם אֲנִי אֶשָּׂרֵף - (כְּחוֹל) לֹא אֶשָּׂרֵף, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה מִחוּץ אֵלֵינוּ. שֶׁתִּכָּנֵס הַשְּׁכִינָה, וְתִהְיֶה אֵשׁ שְׁלֵמָה. שָׁמַע קוֹל שֶׁאוֹמֵר: עֲדַיִן לֹא נִסְמְכוּ הַסּוֹמְכִים, וְהַשְּׁעָרִים עֲדַיִן לֹא הֻתְקְנוּ, וּמִקְּטַנֵּי (נ"א: ומאהלי) הַבְּשָׂמִים שֶׁל עֵדֶן, שֶׁכָּעֵת הוּא. לֹא יָצָא רַבִּי אֶלְעָזָר.
בלשון הזוהר
שָׁמַע רִבִּי חִיָּיא וְאָמַר, אִי עִלָּאִין (פסקין) עַסְקִין בְּבֵיתָא, וַאֲנָא יָתִיב אַבְרָאי, בָּכָה. שָׁמַע רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וַדַּאי שְׁכִינְתָּא לְּבָרָא, מַאן יִפּוּק. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ. אִי אֲנָא קָלֵינָא, (כחולא) לָא קָלֵינָא דְּהָא שְׁכִינְתָּא בָּרָא מִנָּנָא, לֵיעוּל שְׁכִינְתָּא, וְתֶיהֱוֵי אֶשָּׁתָא שְׁלֵימָתָא. שָׁמַע קָלָא דְּאָמַר, עַד לָא סַמְכִין אִסְתְּמָכוּ, וְתַרְעִין לָא אִתְתָּקָנוּ, וּמִזוּטְרֵי (נ"א: ומטוטרי) דְּבוּסְמַיָּא דְּעֵדֶן דִּכְעָן הוּא, לָא נָפַק ר' אֶלְעָזָר.
היפתחות הפרגוד- ניצוץ האור שהאלים את פי ר׳ חייא
יָשַׁב רַבִּי חִיָּיא, בָּכָה וְנֶאֱנַח. פָּתַח וְאָמַר, ׳סֹב דְּמֵה לְךְ דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים׳ (שיר השירים ב, יז). נִפְתַּח שַׁעַר הַפַּרְגּוֹד, לֹא נִכְנַס רַבִּי חִיָּיא. זָקַף רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶת עֵינָיו וְאָמַר, מִזֶּה נִשְׁמָע שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְמִישֶׁהוּ בַּחוּץ, וְאָנוּ בִּפְנִים?! קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן. הָלְכָה הָאֵשׁ מִמְּקוֹמָהּ עַד מְקוֹם רַבִּי חִיָּיא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, נִיצוֹץ אוֹר הַקְּלִיטָה (ס"א: דקלדיטא) בַּחוּץ, שֶׁל הַמַּפְתֵּחַ וְאָנוּ כָּאן בִּפְנִים?! הִתְאַלֵּם פִּיו שֶׁל רַבִּי חִיָּיא.
בלשון הזוהר
יָתִיב רִבִּי חִיָּיא, בָּכָה וְאִתְגַּנַּח, פָּתַח וְאָמַר, ׳סוֹב דְּמֵה לְךָ דּוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים׳ (שיר השירים ב, יז). אִתְפְּתַח תַּרְעָא דְּפַרְגּוֹדָא, לָא עָייִל רִבִּי חִיָּיא, זָקִיף רִבִּי שִׁמְעוֹן עֵינוֹי וְאָמַר, שְׁמַע מִינָּהּ אִתְיְהָיב רְשׁוּתָא לְמַאן דְּאִיהוּ אַבְרָאי וַאֲנָן לְגוֹ. קָם רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָזַל אֶשָּׂא מִדּוּכְתֵּיהּ, עַד דּוּכְתָּא דְּרִבִּי חִיָּיא, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, קוּזְטִיפָא דִּנְהוֹרָא דְּקַלִיטְרָא (ס"א: דקלדיטא) לְבַר, וַאֲנָא הָכָא לְגוֹ, אִתְאַלַּם פּוּמֵיהּ דְּרִבִּי חִיָּיא.
העברת היד על פי ר׳ חייא- טוב למות באש הזהב
כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס פְּנִימָה, הוֹרִיד אֶת עֵינָיו וְלֹא זָקַף רֹאשׁוֹ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, קוּם הַעֲבֵר יָדְךְ עַל פִּיו, שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ בָּזֶה, שֶׁלֹּא רָגִיל בּוֹ. קָם רַבִּי אֶלְעָזָר וְהֶעֱבִיר יָדוֹ עַל פִּי רַבִּי חִיָּיא. פָּתַח פִּיו רַבִּי חִיָּיא וְאָמַר, רָאֲתָה עֵינִי מַה שֶּׁלֹּא רָאִיתִי. הִזְדַּקַּפְתִּי שֶׁלֹּא חָשַׁבְתִּי, שֶׁטּוֹב לָמוּת בְּאֵשׁ שֶׁל זָהָב טוֹב שֶׁדּוֹלֵק.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּעָאל לְגוֹ, מַאִיךְ עֵינוֹי, וְלָא זָקִיף רֵישֵׁיהּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, קוּם אַעְבָר יָדָךְ אֲפוּמֵיהּ, דְּלָא יָדַע בְּהַאי, דְּלָא רָגִיל בֵּיהּ. קָם רִבִּי אֶלְעָזָר, אַעְבָּר יְדֵיהּ אֲפוּמֵיהּ דְּרִבִּי חִיָּיא. פָּתַח פּוּמֵיהּ רִבִּי חִיָּיא, וְאָמַר, חָמָא עֵינָא מַה דְּלָא חֲמֵינָא. אִזְדְּקַף דְּלָא חֲשִׁיבְנָא, טָב לְמֵימַת בְּאֶשָּׁא דְּדַהֲבָא טָבָא דָּלִיק.
מסע ניצוצות האש - עד עתיק יומין ורעדת הכסא
בְּמָקוֹם שֶׁזּוֹרְקִים שְׁבִיבֵי אֵשׁ לְכָל עֵבֶר, וְכָל שְׁבִיב וּשְׁבִיב עוֹלֶה לִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים מֶרְכָּבוֹת, וְכָל מֶרְכָּבָה נִפְרֶדֶת לְאֶלֶף אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְעַתִּיק יוֹמִין שֶׁיּוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא, וְהַכִּסֵּא מִזְדַּעֲזֵעַ מִמֶּנּוּ לְמָאתַיִם וְשִׁשִּׁים עוֹלָמוֹת.
בלשון הזוהר
בְּאֲתָר דִּשְׁבִיבִין זַרְקִין לְכָל עִיבָר, וְכָל שְׁבִיבָא וּשְׁבִיבָא, סָלִיק לִתְלַת מְאָה וְשִׁבְעִין רְתִיכִין. וְכָל רְתִיכָא, אִתְפְּרַשׁ לְאֶלֶף אַלְפִין, וְרִבּוֹא רִבְוָון, עַד דְּמָטוּ לְעַתִּיק יוֹמִין, דְּיָתִיב עַל כֻּרְסְיָיא, וְכֻרְסְיָיא מִזְדַּעְזְעָא מִנֵּיהּ, לְמָאתָן וְשִׁתִּין עָלְמִין.
רעש כל הרקיעים - כשפותח רשב"י פיו בתורה
עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם עִדּוּן הַצַּדִּיקִים, עַד שֶׁנִּשְׁמָע בְּכָל הָרְקִיעִים, וְכָל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים, וְכֻלָּם בִּזְמַן אֶחָד, תְּמֵהִים וְאוֹמְרִים: זֶהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁהָיָה מַרְעִישׁ הַכֹּל, מִי יָכוֹל לַעֲמֹד לְפָנָיו. זֶהוּ הוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו לְהַתְחִיל לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ כָּל הַכִּסְאוֹת וְכָל הָרְקִיעִים וְכָל הַמֶּרְכָּבוֹת, וְכָל אוֹתָם שֶׁמְּשַׁבְּחִים אֶת רִבּוֹנָם.
בלשון הזוהר
עַד דְּמָטָא לַאֲתָר עִדּוּנָא דְּצַדִּיקַיָּיא, עַד דְּאִשְׁתְּמַע בְּכָל רְקִיעִין, וְכָל עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְכֻלְּהוּ בְּזִמְנָא חֲדָא, תָּוְוהִין וְאַמְרִין, הָדֵין הוּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, דְּהֲוָה מַרְעִישׁ כֹּלָּא, מַאן יָכִיל לְמֵיקָם קָמֵיהּ. דֵּין הוּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, דִּבְשַׁעֲתָא דְּפָתַח פּוּמֵיהּ לְמִשְׁרֵי לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, צַיְיתִין לְקַלֵּיהּ, כָּל כֻּרְסְוָון וְכָל רְקִיעִין וְכָל רְתִיכִין, וְכָל אִינּוּן דִּמְשַׁבְּחֵי לְמָרֵיהוֹן.
שירת הרקיעים בסיום דברי רשב"י - הכל בזכותו
אֵין פּוֹתְחִים וְאֵין מְסַיְּמִים, כֻּלָּם נִמְצָאִים, עַד שֶׁלֹּא נִשְׁמָע (נ"א: שישתמע) בְּכָל הָרְקִיעִים שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה פִּתְחוֹן פֶּה. כְּשֶׁמְּסַיֵּם רַבִּי שִׁמְעוֹן לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, מִי רוֹאֶה אֵיזֶה שִׁירִים? מִי רוֹאֶה אֵיזוֹ חֶדְוָה שֶׁמְּשַׁבְּחִים לְרִבּוֹנָם? מִי רוֹאֶה אֶת הַקּוֹלוֹת שֶׁהוֹלְכִים בְּכָל הָרְקִיעִים? כֻּלָּם בָּאִים בִּשְׁבִיל רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי רִבּוֹנָם, מַעֲלִים רֵיחוֹת שֶׁל בְּשָׂמִים שֶׁל עֵדֶן עַד עַתִּיק יוֹמִין, וְכָל זֶה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן.
בלשון הזוהר
לֵית דְּפַתְחִין וְלֵית דִּמְסַיְּימִין, כֻּלְּהוּ מִשְׁתַּכְּחִין, עַד לָא אִשְׁתְּמַע (נ"א: דלשתמע) בְּכָל רְקִיעַיָּא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, פִּטְרָא. כַּד מְסַיֵּים רִבִּי שִׁמְעוֹן לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, מַאן חָמֵי שִׁירִין, מַאן חָמֵי חֶדְוָתָא, דִּמְשַׁבְּחִין לְמָרֵיהוֹן, מַאן חָמֵי קָלִין דְּאַזְלִין בְּכֻלְּהוּ רְקִיעִין. אַתְיָין כֻּלְּהוּ בְּגִינֵיהּ דְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכַרְעִין וְסַגְדִּין קַמֵי דְמָרֵיהוֹן, סַלְּקִין רֵיחִין דְּבוּסְמִין דְּעֵדֶן, עַד עַתִּיק יוֹמִין, וְכָל הַאי בְּגִינֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
שש דרגות שירדו עם יעקב - כנגד הכסא העליון והתחתון
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן פִּיו וְאָמַר, שֵׁשׁ דְּרָגוֹת יָרְדוּ עִם יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, וְכָל אַחַת וְאַחַת עֲשָׂרָה אֶלֶף רִבּוֹא. וּכְנֶגְדָּן שֵׁשׁ דְּרָגוֹת לְיִשְׂרָאֵל. וּכְנֶגְדָּן שֵׁשׁ דְּרָגוֹת לַכִּסֵּא הָעֶלְיוֹן. וּכְנֶגְדָּן שֵׁשׁ דְּרָגוֹת לַכִּסֵּא שֶׁלְּמַטָּה. שֶׁכָּתוּב ׳שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא׳ (מלכים א י, יט). זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וְגוֹ'׳ (יחזקאל טז, ז). הֲרֵי שֵׁשׁ. וּכְנֶגְדָּן כָּתוּב ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוּמֵיהּ וְאָמַר, שִׁית דַּרְגִּין נַחְתּוּ עִמֵּיהּ דְּיַעֲקֹב לְמִצְרַיִם וְכָל חַד וְחַד עֲשָׂרָה אֶלֶף רִבּוֹא. וְלָקֳבְלֵיהוֹן שִׁית דַּרְגִּין לְיִשְׂרָאֵל. וְלָקֳבְלֵיהוֹן שִׁית דַּרְגִּין לְכֻרְסְיָיא דִּלְעֵילָּא. וְלָקֳבְלֵיהוֹן שִׁית דַּרְגִּין לְכֻרְסְיָיא דִּלְתַתָּא. דִּכְתִּיב, ׳שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא׳ (מלכים א י, יט). הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וְגוֹ'׳ (יחזקאל טז, ז), הֲרֵי שִׁית. וְלָקֳבְלֵיהוֹן כְּתִיב, ׳וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ וְגוֹ'׳.
שישים הגיבורים סביב השכינה - מיעקב ועד יציאת מצרים
בֹּא רְאֵה, כָּל אֶחָד וְאֶחָד עוֹלֶה לַעֲשָׂרָה, וְהָיוּ שִׁשִּׁים, וְאוֹתָם שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים שֶׁסְּבִיב הַשְּׁכִינָה, וְהֵם שִׁשִּׁים רְבָבוֹת שֶׁיָּצְאוּ עִם יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת וְשֶׁנִּכְנְסוּ עִם יַעֲקֹב לַגָּלוּת. אָמַר לוֹ רַבִּי חִיָּיא, וַהֲרֵי הָיוּ (ס"א: רוֹאִים) שִׁבְעָה וְעָלוּ לְשִׁבְעִים. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, שִׁבְעִים לֹא מִכָּאן. וְאִם תַּעֲלֶה בְדַעְתְּךְ שִׁבְעָה, הֲרֵי כָּתוּב ׳וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה וְגוֹ'׳ (שמות כה, לב). ׳וְקָנֶה אֶחָד׳ הָאֶמְצָעִי לֹא בַּחֶשְׁבּוֹן, שֶׁכָּתוּב ׳אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ וְגוֹ'׳ (במדבר ח, ב).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כָּל חַד וְחַד סָלִיק לַעֲשָׂרָה, וַהֲווּ שִׁתִּין, וְאִינּוּן שִׁתִּין גַּבְרִין דִּבְסַחֲרָנֵי שְׁכִינְתָּא, וְאִינּוּן שִׁתִּין רִבְּבָן, דְּנַפְקוּ עִם יִשְׂרָאֵל מִגָּלוּתָא, וּדְעָאלוּ עִם יַעֲקֹב בְּגָלוּתָא. אֲמַר לֵיהּ ר' חִיָּיא, וְהָא הֲווֹ (ס"א: חמינן) שִׁבְעָה, וְסַלְּקִין לְשִׁבְעִין. אֲמַר לֵיהּ ר' שִׁמְעוֹן, שִׁבְעִין לָאו מֵהָכָא, וְאִי סַלְּקָא דַּעְתָּךְ שִׁבְעָה, הָא כְּתִיב ׳וְשִׁשָּׁה קָנִים יוֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנוֹרָה וְגוֹ'׳ (שמות כה, לב). וְקָנֶה הָאֶחָד הָאֶמְצָעִי לָאו בְּחֻשְׁבָּנָא, דִּכְּתִּיב, ׳אֶל מוּל פְּנִי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ וְגוֹ'׳ (במדבר ח, ב).
׳ששים המה מלכות׳
טעם הגלות למצרים דוקא
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.