לדון בסייף בחנק בסקילה ובשרפה
סוד ארבע מיתות בית דין כנגד סמאל ואותיות שם הוי
מצוה אחר זו לדון בסייף בחנק בסקילה ובשרפה - לדון בסייף לסמאל, כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד
ב]. יבאר שב"ד של מעלה פועלים ד' מיתות בית דין בסמא"ל וסייעתו, ויבאר כי כל אחד מד' מיתות בית דין מכוונת כנגד אות אחרת משם יהו"ה, ויתר על כן, אף בכל מיתה ומיתה עצמה יש ד' הבחנות הפועלות מהארת כל אחד מאותיות שם יהו"ה: הזכיר הכתובמִצְוָה אַחַר זוֹ אחר שנזכר שב"ד הוא מקום המשפט ומצווה לדון בו, כעת יפרט ענין ד' ענשי ביתות ב"ד [מן הקלה אל החמורה (כשיטת רשב"י בסנהדרין עט:)] - לָדוּן בְּסַיִף, לָדוּן בְּחֶנֶק, לָדוּן בְּדִין סְקִילָה, לָדוּן בְּדִין שְׂרֵפָה.ד' מיתות ב"ד מכוונות כנגד ד' אותיות משם הוי"ה, וכעת מברר את ענינם א. לָדוּן בְּסַיִף[המכוון כנגד ו'] לְמִי?ומשיב: - לדון לְסָמָאֵ"ל. כיון שעל ידי היצה"ר הגביר החוטא את כח הקליפה - א"כ ע"י הריגתו בסייף נחלש כח סמא"ל - אוה"ח. וכיון שלכל קלקול יש שורש עליון, לכן אין אומה לוקה עד שילקה שר שלה במרום, (מכילתא בשלח) זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּישקדמה החרב להרוג שרים שלמעלה בשמים, ורק אח"כ הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד׳ להיפרע יהל אור (ישעיה לד, ה).
בלשון הזוהר
פִּקּוּדָא בָּתַר דָּא, לָדוּן בְּסַיִיף, לָדוּן בְּחֶנֶק, לָדוּן בְּדִין סְקִילָה, לָדוּן בְּדִין שְׂרֵיפָה. לָדוּן בְּסַיִיף לְמַאן, לְסָמָאֵל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כִּי רִוְּתָה בַשָׁמַיִם חַרְבִּי הִנֵּה עַל אֱדוֹם תֵּרֵד׳ (ישעיהו לד, ה).
חרב של הקבה יוד ראש החרב ו' גוף החרב ה"ה שתי פיפיות - צדק צדק תרדף חותכים שני דינים מבית דין של מעלה ומטה
ומוסיף לבאר שמלבד מה שמיתת סייף בכללותה היא כנגד אות ו' משם הוי"ה, גם בהבחנת החרב עצמה יש ד' הבחנות כגנד כל אות משם הוי"ה. ובמשמעות עומק הענין, בהיות ששם הוי"ה במילואו מכוון כנגד עשר ספירות דז"א, א"כ אף מידת הדין הבאה לידי ביטוי בחרב, פועלת מכח הארת עשר ספירות דז"א: ומפרש כי החֶרֶב שֶׁלכלומר הספירה שבה יעשה הדין הזה נקראת חרב, ויש בה הבחנות כנגד ד' אותיות הוי"ה, -אות הקב"ה - י'משם הוי"ה והיא רֹאשׁ הַחֶרֶב, שכל ההנהג' יתנהג כפי ראש החרב כפי גזרת הנהגת הכתר וההנהגת החכמה לימין או לשמאל, אמנם עיקר הכלים שבהם יתנהג העולם הוא בהנהגת ו' קצוות, לפיכך אות ו' [משם הוי"ה] היא גּוּף הַחֶרֶב, ו"ק הפועלים ההנהגת הדין, אותיות הֵ"ראשונה בינה, וא הֵ" אחרונה מלכות משם הוי"ה הם נרמזות בא שְׁתֵּי פִיפִיּוֹת שֶׁלָּהּ.וזהו שאמר הכתוב שהיות שמקום בירור 'הצדק' הוא בבית הדין, 'פיפיותיה של החרב' יונקים את כוחם מכח הציוי של ׳צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּף׳וזהו שכפל הכתוב לשון 'צדק', להורות כי בכל 'משפט' , חוֹתְכִים שְׁנֵי דִינִים,מפי שני בתי דינים, א. דִּין מִפִּי בֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה היא הבינה דמינה מתערין דינין, ב. וְדִין מִפִּי בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה. במלכות [שהיא הוצאת הדין בפועל]. והיינו 'פיפיות'-, 'מפי' ב"ד שלמעלה, ו'מפי' ב"ד שלמטה. וּמִכָּאן נוֹדָע,(חולין ז:) כי אע"פ שכל המכאובים והיסורים באים ע"י ס"מ וכוחותיו, ואפ"ה אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּהשלא ניתן הרשות לס"מ לגרום לאדם צער אפי' קל ביותר עַד שֶׁנִּתֶּנֶת לוֹ רְשׁוּת מִלְמַעְלָה. מן הדין העליון המשגיח, והיינו גם ביחס לפסיקת הדין שאין ב"ד של מטה פוסקין עד שנגמר בב"ד שלמעלה, - וזהו שרמוז בפסוק צדק צדק תרדוף היינו באותם שתי בתי דינים -גר"א.
בלשון הזוהר
חֶרֶב דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, י' רֵישָׁא דְּחַרְבָּא, ו' גּוּפָא דְּחַרְבָּא, הֵ"א הֵ"א, תְּרֵין פִּיפִיּוֹת דִּילָהּ. ׳צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּוֹף׳, חַתְכִין תְּרֵין דִּינִין, דִּינָא מִפִּי בֵּית דִּין דִּלְעֵילָּא, וְדִינָא מִפִּי בֵּית דִּין דִּלְתַּתָּא. וּמֵהָכָא אִשְׁתְּמוֹדָע, אֵין אָדָם נוֹקֵף אֶצְבָּעוֹ מִלְּמַטָּה עַד שֶׁנִּתַּן לוֹ רְשׁוּת מִלְּמַעְלָה.
נרתיק של החרב אדני שם נמצא דין ובקריאת שמע הוי - חרב של הקבה בצדיק חי העולמים כולל חי ברכות ומתחברים שני שמות יאהדונהי
נַרְתִּיק שֶׁל הַחֶרֶב - אֲדֹנָ"י, שָׁם נִמְצָא דִין. בִּקְרִיאַת שְׁמַע - יְהֹוָ"ה. וכאן יש להקשות כי שם הוי"ה הוא תמיד רחמים, ובכאן יוצא שהוא מידת הדין והסייף מכוון כנגדה, ועל זה משיב כי הוא ענין שם וכשהוא מתאחד עם שם יהו"ה אז הדין שוקט, שכן החרב בתוך הנרתיק, אך כשאין שם יהו"ה מתאחד עם שם אדנ"י [כשהת''ת אינה מתייחדת עם המלכות] כיון שהחרב מחוץ לנרתיקה, ומתהפך רחמים בסוד שם יאהדונה"י. וזהו ש זו הנהגה של ושם מונח הכח לפעול כן וכפשנ"ת שכנגד שם יהו"ה מכוון חֶרֶב שֶׁלש הקב"ה, עָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָםבשעה שישראל קוראים קריאת שמע - שבכוחם לבטל ולהכניע המזיקים אזי וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם׳ כנגד המזיקים וכח זה נמצא בידי ה הנקרא (תהלים קמט, ו). בְּצַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים, בסוד 'צדיק יסוד עולם', שנקרא כן משום שהוא כּוֹלֵל חַ"י בְּרָכוֹת,שבשמונה עשרה, שע"י ח"י ברכות שֶׁבּוֹשמקדים להם שם שהוא דין - גר"א, ׳אֲדנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח פתיחת השפתים בשם אדנ"י היא היא הכנסת החרב לנרתיקה, שנכלל הדין ברחמים וּפִי׳ יגיד תהילתך, עי"כ 'פי' שהוא 'המלכות' [ב"ד שלמטה] - יגיד תהילתך, [ פ"י שהוא גם הנרתיק] ש, בּוֹ נִכְנֶסֶת הַחֶרֶב בְּנַרְתִּיקָהּ,ואז הצדיק בהזכרת ח"י העולמים שבשמונה עשרה ברכות, פועל רחמים להשקיט הדינים בסוד ׳וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה׳וע"י אמירת ח"י ברכות והזכרת ח"י שמות הוי"ה (אסתר ז, י), וּמִתְחַבְּרִים שְׁנֵי שֵׁמוֹתאדנ"י והוי"ה ונעשים ליחוד אחד של הנהגת טובו המשתלשלת מיחוד הוי"ה ואדנ"י יְאֲהֹדוָנָהי. ועי"כ נעשה 'יחוד זו"ן' ונשפע השפע הטבה לכל העולמות.
בלשון הזוהר
נַרְתְּקָא דְּחַרְבָּא אֲדֹנָי, תַּמָּן אִשְׁתְּכַח דִּינָא. בְּקְרִיאַת שְׁמַע יהוה. חַרְבָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עָלָהּ אִתְּמַר ׳רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם׳ (תהילים קמט, ו). בְּצַדִּיק חַי עָלְמִין, כָּלִיל חַ"י בִּרְכָאן, דְּבֵיהּ ׳אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי׳, בֵּיהּ עָאל חַרְבָּא בְּנַרְתִּיקָהּ, ׳וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה׳ (אסתר ז, י), וּמִתְחַבְּרִין תְּרֵין שְׁמָהָן יְאֲהדוָֹנָהִי.
לדון בחנק זרקא שם קו יוד כרוכה בו וקו אות ו' מתפשטת - בו תופס לסמאל, מהו מוט של אותו רשע, אדם יוד הא ואו הא מ"ה
לָדוּן בְּחֶנֶק - זַרְקָא. אחר שנתברר שד' מיתות בי"ד מכוונות כנגד ד' אותיות משם יהו"ה, יבאר כי אף טעמי המקרא הם כלי המלחמה בס"מ [כמבואר בתיקו"ז תי' ח', ובסנה' נב:], לפ"ז מבאר כי מצווה זו שעל בי"ד היא עומדת בסוד טעם שצורתו אות הז' של זרקא. [ב. צורת טעם הזרקא] שָׁם קַו,מעוקל, שנזרקת לאחור, [וכן החבל נכרך מאחורי הצואר] ומתפשט בסוד אות י'משם הוי"ה ש כְּרוּכָה בוֹ,כי מ'חכמה' הרמוזה באות י' מתפשט סוד 'הדעת' שהיא ארוך [הכוללת שני ווין חסדים וגבורות שהם שני צידי החבל הנמשכים לכאן ולכאן, וזהו וְקַו, אוֹת ו' שֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת מִמֶּנָּה. מי' שהיא החכמה. ובאותו הקו הארוך בּוֹ תּוֹפֵס לְסָמָאֵ"ל, שכן כדי לפעול חניקה יש לכרוך החבל תחילה סביב הצואר, ואח"כ מושכים ב' אנשים בב' צידי החבל [וע"י י"ו שהם רחמים מבטל כח הקליפות ותפיסתם, לפעול שלא יחריבו את העולם]. וזהו שרומז הכתוב ׳וַיִּשָּׂאֻהוּע''י אותו החבל בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם׳בשני אנשים משני צדדים [הרומזים על ענין עמוק יותר של הנשיאה בשני שמות כדי להכניעו] (במדבר יג, כג). מַהוּ ׳מוֹט׳ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע? ומה הטעם שהרשע מ"ט ונופל בו, [שלא כהצדיק שנאמר בו 'לא יתן לעולם מוט לצדיק'], וע"ז משיב שהכנעת הס"מ נעשית ע"י אָדָם, הוא איש ישראל שקורא קר"ש ועולה למדרגת אד"ם העולה בגימטריא לשם מ"ה, שֶׁהוּא יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א,הם אותיות שם הוי"ה במילואן, העולים בגימטריא לשם מ"ה,ונוסף עליהם וְאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת עצמן יְהֹוָה - הֲרֵיעולים למנין אַרְבָּעִים וָתֵשַׁע,הרומזים ל'מט' שערים דבינה ועל זה אומר הכתוב 'וישאוהו' לס"מ - 'במוט' -בכח מ"ט, ובנוסף לזה, ענין המ"ט הם כְּחֶשְׁבּוֹן תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים אוֹתִיּוֹתכ"ה אותיות שֶׁהֵן בְּשֵׁשׁ תֵּבוֹת שֶׁל הַיִּחוּד הָעֶלְיוֹןשל שמע ישראל וגו', בכ"ד אותיות ש וּבְשֵׁשׁ תֵּבוֹת שֶׁל הַיִּחוּד הַתַּחְתּוֹן, ברוך שם כבוד וגו', שֶׁהֵן אוֹתִיּוֹת ו' ו'. שכל אחד מהם הוא ו' תיבות, וזהו 'בשנים' היינו ב' ווי"ן משני הצדדין, שע"י משיכתן לכל צד פועלים חנק לסמא"ל, [ובזה נתבאר כי יש לפעול ד' מיתות ב"ד בסמא"ל, וע"י ייחוד ק"'ש פועלים חנק לסמא"ל, ומ'ואהבת' ומ'ואהבת' ועד אמת פועלים חרב בסמא"ל]. וְזֶהוּמה שרמוז בעומק הפסוק ׳וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם׳ שיהושע וכלב נשאו את כח הס"מ במוט דייקא, שהוא כענין חבל לדונו בחניקה - בְּנִפְרָד מֵהֶם, היינו להפריד הס"מ מהנוקבא שלו גר"א שהו"ו הוא בְּלִי א' בְּאֶמְצַע וָ"ו, [לא וא"ו ], משום שֶׁאֵיןה יִחוּדיכול להיעשות היכן שנמצא לַסִּטְרָא אַחֲרָא, אֶלָּאיש כאן הבחנה נוספת, כי הפסוק וישאוהו במוט בשנים לא מדבר רק על יהושע וכלב שפעלו את הכנעת הס"מ ע"י שנשאוהו במוט בשנים, אלא גם ביחד לסמא"ל עצמו, וזהו שאומר ׳וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם׳מי הם אותם 'השנים' אלו - סָמָאֵ"ל וּבַת זוּגוֹ,שמקור יניקתם ופעולתם הוא ב עוֹלַם הַנִּפְרָדִים. כנגד הייחוד העליון, ומשום כך נשאום 'בשנים' - בפירוד, להפרידו מן הקדושה.
בלשון הזוהר
לָדוּן בְּחֶנֶק, זַרְקָא. תַּמָּן קַו, י' כְּרִיכָא בֵּיהּ, וְקַו, ו' דְּאִתְפַּשְּׁטָא מִנֵּיהּ. בֵּיהּ תָּפִיס לְסָמָאֵל, ׳וַיִּשָּׂאוּהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם׳ (במדבר יג, כג). מַאי ׳מוֹט׳ דְּהַהוּא רָשָׁע. אָדָם, דְּאִיהוּ יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, מַ"ה, וְד' אַתְוָון יהוה, הֲרֵי תִּשְׁעָה וְאַרְבָּעִים, כְּחוּשְׁבָּן תִּשְׁעָה וְאַרְבָּעִים אַתְוָון, דְּאִינּוּן בְּשִׁית תֵּיבִין דְּיִחוּדָא עִלָּאָה, וּבְשִׁית תֵּיבִין דְּיִחוּדָא תַּתָּאָה, דְּאִינּוּן ו' ו'. וְהַאי הוּא ׳וַיִּשָּׂאוּהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם׳, בְּפִרוּדָא מִנַּיְיהוּ, בְּלָא א' בְּאֶמְצַע וָ"ו, דְּלֵית יִחוּדָא לְסִטְרָא אַחֲרָא, אֶלָּא ׳וַיִּשָּׂאוּהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם׳, סָמָאֵל וּבַת זוּגֵיהּ, עוֹלָם הַנִפְרָדִים.
בחבל שיחנק בה אחוזות ה"ה בחמש אצבעות יד ימין ושמאל - ו' החבל י' החניקה, שם הוי מיתה לסמאל וחיים לישראל
ואחר הכריכה של החבל סביב צואר הס"מ - יש למשוך את החבל משני צידיו, לפיכך מוסיף ואומר כי כח המשיכה הזו בַּחֶבֶל שֶׁיֵּחָנֵק בָּהּבפועל אֲחוּזוֹת הֵ"א הֵ"אמשם יהו"ה העומדים סוד בְּחָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁל יַד יָמִין [ה' ראשונה], וּבְחָמֵשׁאצבעות שֶׁל יַד שְׂמֹאל. [ה' אחרונה]. וא"כ אף החבל עצמו מכוון כנגד יהו"ה, ו'כנגד - הַחֶבֶל.עצמו, י'כנגד - הַחֲנִיקָה שֶׁלָּהֶם. א. חלק החבל המונח על הצוואר, ב. כח המשיכה של האוחזים בחבל. וכאן יש לשאול, איך יתכן ששם הוי"ה הוא עץ החיים ואיך הוא פועל מוות לס"מ, וע"ז משיב כי ע"י הארת שֵׁם יְהֹוָ"ה בכללותו, נעשית - מִיתָה לְסָמָאֵ"ל וְהַנָּחָשׁ, בד' מיתות ב"ד הראויים להם, וממילא מכח מיתתו נעשה וְחַיִּים לְיִשְׂרָאֵל, וּמִשּׁוּם זֶהאמר הכתוב ׳רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִ"י אֲנִי הוּא בשעה שתתגלה הארת שמו יתברך ביחודו, מעצם הארתו ממילא יתבטלו ויכלו כל אלהים אחרים וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳ ובעצם גילוי הייחוד כלים הקלי' (דברים לב, לט) - ׳אֲנִי אָמִית׳ - לֵאלֹהִים אֲחֵרִים בִּשְׁמִיבעצם גילוי שם הוי"ה וּלְכָל שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּובאותה מיתה עצמה, בִּי, ׳וַאֲחַיֶּה׳לישראל - - לְאֵלּוּ שֶׁמַּאֲמִינִים בי וְשׁוֹמְרִים מִצְווֹת שֶׁלִּי.
בלשון הזוהר
בְּחֶבֶל דְּיֵחָנֵק בָּהּ, אֲחִידָן הֵ"א הֵ"א, בְּה' אֶצְבְּעָאן דְּיַד יְמִינָא, וּבְה' דְּיַד שְׂמָאלָא. ו' חֶבֶל. י' חֲנִיקָא דִּלְהוֹן. שְׁמָא דַּיְדוָֹ"ד, מִיתָה לְסָמָאֵ"ל וְנָחָשׁ, וְחַיִּים לְיִשְׂרָאֵל, וּבְגִין דָּא ׳רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִ"י אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי׳ (דברים לב, לט) - ׳אֲנִי אָמִית׳ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים בִּשְׁמִי, וּלְכָל דְּלָא הֵימְנוּ בִּי, ׳וַאֲחֲיֶּה׳ לְאִינּוּן דְּהֵימְנִין וְנַטְרִין פִּקּוּדִין דִּילִי.
לדון בסקילה לסמאל באבן שהיא י' זורק לה בחמש אצבעות ה' ובקנה הזרוע ו' ובכתף ה', וזורק אותה אל המחשבה שם המפורש
ומצוה נוספת על בית הדין לָדוּן בִּסְקִילָה - לְסָמָאֵ"ל,ובכאן יבאר כי אף צורת הסקילה היא כנגד שם יהו"ה - בְּאֶבֶןשהיא בסוד המלכות שנקראת אב"ן ו שֶׁהִיאמכוונת כנגד אות י'משם יהו"ה [כשהמלכות עולה לחכמה ומשם כוחה לבטל הקליפות ] זוֹרֵק לָהּ [ צַדִּיק ] אֶצְלָהּ בְּחָמֵשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁהֵםכנגד אות ה', משם יהו"ה, וּבַקָּנֶה שֶׁל הַזְּרוֹעַ שֶׁהוּאכצורת וכנגד אות ו',משם יהו"ה, בכח וּבַכָּתֵף שֶׁשָּׁם ה'. האחרונה משם יהו"ה, א"כ נתבאר כי בשעה (שהצדיק) מרים את האבן בידו, האבן -כנגד אות י', למעלה מה' אצבעותיו בסוד י"ה, והזרוע היא ו', והכתף שכעת תחת גובה הזרוע היא ה', הרי יהו"ה, וכעת וְזוֹרֵק אוֹתָהּאת האבן היא המלכות אֶל הַמַּחֲשָׁבָה, היא החכמה שֶׁהוּא שֵׁם הַמְפֹרָשׁ יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. כדי לקבל משם הכח לסקול את הס"מ
בלשון הזוהר
לָדוּן בִּסְקִילָה לְסָמָאֵל, בְּאֶבֶן דְּאִיהִי יוֹ"ד, זָרִיק לָהּ (צדיק) לְגַבֵּיהּ, בַּחֲמֵשׁ אֶצְבְּעָאן דְּאִינּוּן ה', וּבַקָּנֶה דִּדְרוֹעָא דְּאִיהוּ ו', וּבַכָּתֵף דְּתַמָּן ה'. וְזָרִיק לָהּ לְגַבֵּיהּ מַחֲשָׁבָה, דְּאִיהוּ שְׁמָא מְפֹרָשׁ יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א.
לדון בשרפה לסמאל עצים להדליק בהם אש - אשריו הגוף שהוא עץ ואיבריו עץ, להדליק בהם נר מצוה ולהבעיר את סמאל בעץ שהוא תפארת
וכעת יבאר ג' הבחנות במצוות שריפה: א. לָדוּן בִּשְׂרֵפָה - לְסָמָאֵ"ל, וכל הממונים שלו, עֵצִים לְהַדְלִיק בָּהֶםאת אֵשׁ. הדין, לבערם מן העולם, שע"י הגבורה הנמשלת באש - בקיום המצוות, הס"מ וסייעתו שהם כעצים יבשים מתבערים, כבביעור חמץ. ב. אמנם יש דרך עדיפה וראוייה מזו, והיא שהצדיק עצמו מוסר נפשו ואבריו באש המצוות. אַשְׁרָיו הַגּוּףשל הצדיק שֶׁהוּאמשים עצמו כ עֵץ,רמ"ח וְאֵיבָרִים שֶׁלּוֹכ עֵץ, לְהַדְלִיק בָּהֶם אֵשׁ, שֶׁהוּא נֵר מִצְוָה, בְּכָל אֵיבָר,לבטל יצרו ולהקריב עצמו לפני קונו, וכ"ז כדי לְהַבְעִיר אֶת סָמָאֵ"ל בַּשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה שהיא אש של גבוה, בְּעֵץ,האדם עצמו שֶׁהוּאבסוד תִפְאֶרֶת, וּבְכָל עֵצִים שֶׁאֲחוּזִים בּוֹ.ה' ספירות ח"ג נה"י האחוזים בתפארת - גר"א. וכפי שבמעשה הקרבנות בביהמ"ק שֶׁבִּזְמַן שֶׁאֵשׁ שֶׁל גָּבוֹהַּ הָיָה יוֹרֵד עַל גַּבֵּי הָעֵצִים שֶׁל הַקָּרְבָּן,אז היה מתקיים ׳וְהַזָּר הַקָּרֵבהוא סמא"ל הנקרא 'זר' וקרב אל הקודש יוּמָת׳ (במדבר א, נא), שֶׁנִּשְׂרָף בּוֹ. זֶהוּסוד מה שֶׁכָּתוּב ׳וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׳ כלומר תוקד באותו העץ, הוא הצדיק השם גופו כמזבח לקבל אש העליונה עליו להעלות וליחד שם ה'. ג. ובמעלה שלישית הגבוהה מכולם (ויקרא ו, ה). אַשְׁרָיושל מִי שֶׁאָחוּז בְּאִילַן הַחַיִּים היינו לא רק מצד נשמתו אלא אף בחלק החומרי שבו א. בְּגוּפוֹ,ב. בָּאֵיבָרִים שֶׁלּוֹ,שבזה זוכה לעשות נֵרמ - כָּל עָנָף וְעָנָףמכל אבר ואבר מרמ"ח אבריו שזוכה שדולק בו נֵר מִצְוָה בְּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה מִצְווֹת שֶׁלּוֹ.ולתקן כל רמ"ח מצוות עשה ברמ"ח אבריו [העומדים כנגדם] -בשלמות. [ובמבמדרגה זו אף החומר עצמו נעשה כלי לאור, ואין בו מקום לאחיזת החיצונים
בלשון הזוהר
לָדוּן בִּשְׂרֵפָה לְסָמָאֵל, עֵצִים לְאַדְלְקָא בְּהוֹן נוּרָא. זַכָּאָה אִיהוּ גּוּפָא דְּאִיהוּ עֵץ, וְאֵבָרִים דִּילֵיהּ עֵצִים, לְאוֹקְדָא בְּהוֹן אֶשָּׁא, דְּאִיהוּ נֵר מִצְוָה, בְּכָל אֵבֶר, לְאוֹקְדָא לְסָמָאֵל, בִּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, בְּעֵץ דְּאִיהוּ תִּפְאֶרֶת, וּבְכָל עֵצִים דַּאֲחִידָן בֵּיהּ. דִּבְזִמְנָא דְּאֵשׁ עַל גָּבוֹהַּ נָחִית הֲוָה, עַל גַּבֵּי עֵצִים דְּקָרְבְּנָא, ׳וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת׳ (במדבר א, נא), דְּאִתּוֹקַד בֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ׳ (ויקרא ו, ה). זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּאָחִיד בְּאִילָנָא דְּחַיֵּי, בְּגוּפֵיהּ, בְּאֵבָרִים דִּילֵיהּ, נֵר כָּל עַנְפָא וְעַנְפָא נֵר מִצְוָה ברמ"ח פִּקּוּדִין דִּילֵיהּ.
כאשר אחוזים בו שניהם יתקים וירא והנה הסנה בער באש ואיננו אכל - וסמאל והנחש וכל הממונים שלו שהם קוצים נשרפו
וכַּאֲשֶׁר אֲחוּזִים בּוֹ שְׁנֵיהֶם,התפארת והמלכות שאינן כצדיקים שהוזכרו במעלה הראשונה שגופם כלה ונשמתם עולה לרצון, אלא הם במעלה גבוהה יותר שאין האש שולטת בהם כלל, אז יזכו ו יִתְקַיֵּם ׳וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל׳ הסנה עצמו שהוא הס"מ (שמות ג, ב). וְסָמָאֵ"ל וְהַנָּחָשׁ וְכָל הַמְמֻנִּים שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם קוֹצִים, נִשְׂרְפוּ. וזהו הסנה בוער באש. אבל לעומתם ביחס לאותם הצדיקים העליונים מן המדרגה השלישית יזכו ל'הסנה איננו אוכל' - א. וְהָעֲנָפִים שֶׁל הַסְּנֶה,ב. וְהַפְּרִי שֶׁלּוֹ,ג. וְהֶעָלִים שֶׁלּוֹ, גופן נשמתן ומעשיהן של הצדיקים לֹא נִשְׂרְפוּ. ואת הסוד ה זֶה הֶרְאָה לוֹלמשה בסנה, במה שמחד האש בוערת, ומאידך הסנה איננו אוכל -גר"א. ב. להראות הניסים שיהייו כענין הסנה שיתבערו הקוצים- הקליפות, וישארו האיברים קיימים וחיים -רמ"ק. הקב"ה.
בלשון הזוהר
כַּד אֲחִידָן בֵּיהּ תַּרְוַויְהוּ, יִתְקְיָּים ׳וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אוּכָּל׳ (שמות ג, ב). וְסָמָאֵל וְנָחָשׁ וְכָל מְמָנָן דִּילֵיהּ, דְּאִינּוּן קוֹצִין, אִתּוֹקָדוּ. וַעֲנְפִין דִּסְנֶה, וְאִיבָּא דִּילֵיהּ, וְעָלִין דִּילֵיהּ, לָא אִתּוֹקָדוּ. דָּא אַחְזֵי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
ט) אמר בוצינא קדישא ודאי ישראל הם עצים יבשים בתורה - מיד שאתה יורד עליהם בתורה ירד עליהם עץ החיים והנכרים נשרפים באותו נר
אָמַר רשב"י לרעיא מהימנא,לבאר מדוע היה צריך משה לראות את המראה הזה באותה שעה בדווקא. ומשיב בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וַדַּאי יִשְׂרָאֵל הֵםבבחינת עֵצִים יְבֵשִׁים שאין בהם לחות התורה המחיה את האברים, ולפיכך אינם ראויים לנס בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁאֲחוּזִים בְּאֵשׁ שֶׁל הֶדְיוֹט, אש של מטה, ומצד קומתם הרוחנית אֵינָם כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס.אבל מִיָּד שֶׁאַתָּהמשה רבנו יוֹרֵד עֲלֵיהֶם בַּתּוֹרָה, מצד מסירת התורה, בִּגְלָלְךְ יָרַד עֲלֵיהֶםדרגת עֵץ הַחַיִּים,(ז"א) ומחמת ירידתו ומסירת התורה כבר אינם כעצים יבשים, שעל ידי קיום התורה שהיא במידת תפארת, וה מצד המלכות וּמִצְוָה שֶׁהִיא נֵר יהו"ה, וְאוֹחֶזֶת בָּהֶםהשלהבת וְיִהְיוּ חַיִּים.אבל לעומתם וְאֻמּוֹת עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁל הָעוֹלָם נִשְׂרָפִים בְּאוֹתוֹ נֵר. מצווה האחוז בישראל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַנָּבִיא,ירמיהו ׳וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹבמאותה האש של נר המצווה וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי׳ (ירמיה מו, כז) אִתְּךְ אָנִי וְגוֹ'. כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה, וזהו סוף הכתוב 'כי תלך במו אש לא תכוה'. שזהו ענין 'והסנה איננו אוכל' - גר"א.
בלשון הזוהר
אָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, וַדַּאי יִשְׂרָאֵל אִינּוּן עֵצִים יְבֵשִׁים בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דַאֲחִידוּ בְּאֵשׁ דְּהֶדְיוֹט, לָאו אִינּוּן כַּדְּקָא חֲזִי, לְמֶעְבַּד בְּהוֹן נִיסָא. מִיַּד דְּאַנְתְּ נְחִיתַת עָלַיְיהוּ בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִינָךְ נָחַת עָלַיְיהוּ אִילָנָא דְּחַיֵּי, וּמִצְוָה דְּאִיהוּ נֵר יהו"ה וַאֲחִידַת בְּהוֹן וְיֵהוֹן חַיִּין. וְאוּמִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת דְּעָלְמָא, אִתּוֹקְדָן בְּהַהוּא נֵר. וְהַאי אִיהוּ דְּאָמַר נָבִיא, ׳וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי׳ (ירמיהו מו, כז) אִתְּךָ אָנִי וְגוֹ'.
לא יקום עד אחד באיש
סוד קירות הלב והעצמות המעידות על האדם ושמש וירח המעידים בראש השנה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.