בהמתך לא תרביע כלאים
סוד החקות והכחות הממנים על כל דבר וקין והבל
לא תלך רכיל לא תשנא לא תקם - את חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים
קָמוּ, עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, ׳לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךְ, לֹא׳ (ויקרא יט, טז) - תִשְׂנָא אֶת אָחִיךְ, ׳לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר׳ (ויקרא יט, יח) - הֲרֵי בֵּאַרְנוּ אוֹתָם, וְכֻלָּם הִתְעורְרוּ עֲלֵיהֶם הַחֲבֵרִים. אֲבָל נֶאֱמַר דָּבָר בַּפָּרָשָׁה הַזּו. כָּתוּב ׳אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ, בְּהֶמְתְּךְ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךְ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם, וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךְ׳ (ויקרא יט, יט).
בלשון הזוהר
קָמוּ, עַד דַּהֲווּ אַזְלֵי, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר ׳לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ לֹא׳ (ויקרא יט, טז) תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ ׳לֹא תִקּוֹם וְלֹא תִטּוֹר׳. הָא אוֹקִימְנָא לוֹן, וְכֻלְּהוּ אַתְעֲרוּ עָלַיְיהוּ חַבְרַיָּיא, אֲבָל נֵימָא מִלָּה בְּפָרְשָׁתָא דָּא, כְּתִיב, ׳אֶת חֻקּוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם שָׂדְךָ לֹא תִּזְרַע כִּלְאָיִם וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעֲטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ׳.
אתם עדי נאם ה ועבדי אשר בחרתי - זה יעקב או דוד העליון שהקבה נקרא בו
פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ וְגוֹ'׳ (ישעיה מג, י). אַתֶּם עֵדַי, אֵלּוּ הֵם יִשְׂרָאֵל. וְשָׁנִינוּ, אֵלּוּ הֵם שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁכָּתוּב ׳הַעִידתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ׳ (דברים ל, יט) - אֲבָל יִשְׂרָאֵל הֵם עֵדִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ, וְשָׁמַיִם וְאֶרֶץ וְהַכֹּל עֵדִים עֲלֵיהֶם. ׳וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי׳ - זֶה יַעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאָר, וְכָתוּב אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב׳ (ישעיה מט, ג) - וְיֵשׁ אוֹמְרִים, זֶה דָּוִד. וְנִקְרָא דָּוִד עַבְדִּי, שֶׁכָּתוּב ׳לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי, זֶה דָּוִד הָעֶלְיוֹן׳ (שם לז).
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳אַתֶּם עֵדַי נְאֻם יהו"ה וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ וְגוֹ'׳ (ישעיהו מג, י) - ׳אַתֶּם עֵדַי׳, אִלֵּין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל. וְתָנֵינָן, אִלֵּין אִינּוּן שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, דִּכְתִיב ׳הֲעִידוֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ׳ (דברים ל, יט) - אֲבָל יִשְׂרָאֵל אִינּוּן סָהֲדִין אִלֵּין עַל אִלֵּין, וּשְׁמַיָא וְאַרְעָא וְכֹלָּא, סָהֲדִין עָלַיְיהוּ. ׳וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי׳ - דָּא יַעֲקֹב, דִּכְתִיב ׳וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר׳ (ישעיהו מט, ג), וּכְתִיב, ׳וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב׳ (ירמיהו ל, י) - וְאִית דְּאַמְרֵי דָּא דָּוִד. ׳וְדָוִד עַבְדִּי׳ אִקְרֵי, דִּכְתִּיב, ׳לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי׳ (ישעיהו לז, לה) אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי, דָּא דָּוִד עִלָּאָה.
למען תדעו ותאמינו כי אני הוא - לפני לא נוצר אל קרא הקבה ליעקב אל
׳לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא׳ (ישעיה מג, י) -. מַה זֶּה ׳כִּי אֲנִי הוּא׳ (ישעיה מג, י)? שֶׁהִתְרַצֵּיתִי בְּאוֹתוֹ דָוִד וּבְאוֹתוֹ יַעֲקֹב, אֲנִי הוּא הֵם מַמָּשׁ. ׳לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל׳ - שֶׁשָּׁנִינוּ, קָרָא הקב"ה לְיַעֲקֹב אֵל, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּקְרָא אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לו) - הקב"ה קָרָא לְיַעֲקֹב אֵל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ אֲנִי הוּא, הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. ׳וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה׳ - שֶׁהֲרֵי דָּוִד נִקְרָא כָּךְ, וְאֵין אַחֲרָיו אַחֵר.
בלשון הזוהר
׳לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא׳ (ישעיה מג, י) - מַאי ׳כִּי אֲנִי הוּא׳. דְּאִתְרָעִיתִי בְּהַהוּא דָּוִד, וּבְהַהוּא יַעֲקֹב. אֲנָא, הוּא מַמָּשׁ. ׳לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל׳ - דְּתָנֵינָן, קְרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיַעֲקֹב אֵל, דִּכְתִיב, ׳וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לג, כ) - קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרָא לְיַעֲקֹב אֵל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה׳. וּבְגִין כָּךְ, אֲנִי הוּא. כֹּלָּא כְּמָה דְּאִתְּמַר. ׳וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה׳ - דְּהָא דָּוִד הָכִי אִקְרֵי, וְלָאו אִית בַּתְרֵיהּ אָחֳרָא.
כשברא הקבה עולם תקן כל דבר ומנה עליו כח עליון - אין עשב שאין לו כח למעלה
בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה אֶת הָעוֹלָם, תִּקֵּן כָּל דָּבָר וְדָבָר, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּצִדּוֹ, וּמִנָּה עֲלֵיהֶם כֹּחוֹת עֶלְיוֹנִים. וְאֵין לְךְ אֲפִלּוּ עֵשֶׂב קָטָן בָּאָרֶץ שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ עֶלְיוֹן לְמַעְלָה. וְכָל מַה שֶּׁעוֹשִׂים עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, (שְׁתֵּי נוסחאות) וְכָל מַה שֶּׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד עוֹשֶׂה, הַכֹּל הוּא בְּחֹזֶק שֶׁל אוֹתוֹ הַכֹּחַ הָעֶלְיוֹן שֶׁמְּמֻנֶּה עָלָיו מִלְמַעְלָה. וְכָל הַהַנְהָגוֹת גְּזוּרוֹת מִן הַדִּין, עַל דִּין הֵם נוֹסְעִים, וְעַל הַדִּין הֵם עוֹמְדִים. אֵין מִי שֶׁיּוֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ הַחוּצָה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, אַתְקִין כָּל מִלָּה וּמִלָּה, כָּל חַד וְחַד בְּסִטְרוֹי. וּמָנֵי עָלַיְיהוּ חֵילִין עִלָּאִין. וְלֵית לָךָ אֲפִילּוּ עִשְׂבָּא זְעֵירָא בְּאַרְעָא, דְּלֵית לֵיהּ חֵילָא עִלָּאָה לְעֵילָּא. וְכָל מַה דְּעָבְדִין בְּכָל חַד וְחַד, (תרי נוסחי) וְכָל מַה דְּכָל חַד וְחַד עָבִיד, כֹּלָּא הוּא בִּתְקִיפוּ דְּהַהִיא חֵילָא עִלָּאָה, דִּמְמָנָא עָלֵיהּ לְעֵילָּא. וְכֻלְּהוּ נִמוּסִין גְּזִירִין מִדִּינָא, עַל דִּינָא נַטְלִין, וְעַל דִּינָא קַיְימִין. לֵית מַאן דְּנָפִיק מִן קִיּוּמֵיהּ לְבַר.
כל הממנים נתמנו שליטים מיום הבריאה ומתנהגים בחק שבא משמים ונקרא חקות שמים
וְכָל הַמְמֻנִּים, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, נִתְמַנּוּ שַׁלִּיטִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, וְכֻלָּם מִתְנַהֲגִים עַל הַנְהָגָה אַחֶרֶת עֶלְיוֹנָה שֶׁנּוֹטְלִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ׳ (משלי לא, טו) - כֵּיוָן שֶׁנּוֹטְלִים אוֹתוֹ חֹק, כֻּלָּם נִקְרָאִים חֻקּוֹת, וְאוֹתוֹ הַחֹק שֶׁנִּתָּן לָהֶם בָּא מִשָּׁמַיִם, וְאָז נִקְרָאִים חֻקּוֹת שָׁמַיִם. וּמִנַּיִן שֶׁבָּאִים מִשָּׁמַיִם? שֶׁכָּתוּב ׳כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא׳ (תהלים פא, ה).
בלשון הזוהר
וְכֻלְּהוּ מְמָנָן, מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא, מִתְפַּקְדָן שִׁלְטוֹנִין עַל כָּל מִלָּה וּמִלָּה. וְכֻלְּהוּ נַטְלִין עַל נִימוּסָא אָחֳרָא עִלָּאָה, דְּנַטְלִין כָּל חַד וְחַד. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרוֹתֶיהָ׳ (משלי לא, טו) - כֵּיוָן דְּנַטְלִין הַהוּא חֹק, כֻּלְּהוּ אִקְרוּן חֻקּוֹת, וְהַהוּא חֹק דְּאִתְיְיהִיב לְהוּ, מִן שְׁמַיָּא קָא אָתֵי, וּכְדֵין אִתְקְרוּן חֻקּוֹת שָׁמַיִם. וּמְנָלָן דְּמִן שָׁמַיִם קָא אַתְיָין. דִּכְתִיב ׳כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא׳ (תהילים פא, ה).
את חקתי תשמרו - אסור להחליף מינים ולערב מין במין כי עוקר כח ממקומו
וְעַל כֵּן כָּתוּב ׳אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ׳ (ויקרא יט, יט) - מִשּׁוּם שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מְמֻנֶּה עַל דָּבָר יָדוּעַ בָּעוֹלָם, בְּאוֹתוֹ הַחֹק. מִשּׁוּם כָּךְ אָסוּר לְהַחֲלִיף מִינִים וּלְהַכְנִיס מִין בְּמִין אַחֵר, מִשּׁוּם שֶׁעוֹקֵר אֶת כָּל כֹּחַ וְכֹחַ מִמְּקוֹמוֹ, (וּמַכְחִישׁ פמליא שֶׁל מַעְלָה) וּמַכְחִישׁ אֶת פִּרְסוּם הַמֶּלֶךְ.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳אֶת חֻקּוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ׳ (ויקרא יט, יט) - בְּגִין דְּכָל חַד וְחַד מְמָנָא עַל מִלָּה יְדִיעָא בְּעָלְמָא, בְּהַהוּא חֹק. בְּגִין כַּךְ אָסִיר לְמִחְלַף זִינִין, וּלְאַעֲלָא זִינָא בְּזִינָא אָחֳרָא. בְּגִין דְּאָעֲקָר לְכָל חֵילָא וְחֵילָא מֵאַתְרַיְיהוּ, (אכחיש פמליא של מעלה) וְאַכְחִישׁ פּוּמְבִּי דְּמַלְכָּא.
כלאים מניעה וערבוביה שמונעת הכחות ממעשיהם ומכחישה פרסום המלך
כִּלְאַיִם, מַהוּ כִּלְאַיִם? כְּמִי שֶׁנּוֹתֵן מִישֶׁהוּ אַחֵר בְּבֵית הָאֲסוּרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֶל בֵּית הַכֶּלֶא, כְּדֵי לֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר׳ (ירמיה לז). כִּלְאַיִם - מְנִיעָה, שֶׁמּוֹנֵעַ אֶת כָּל אוֹתָם הַכֹּחוֹת מִן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶם. כִּלְאַיִם - עִרְבּוּבְיָה, שֶׁעוֹשֶׂה עִרְבּוּבְיָה בַּכֹּחַ שֶׁלְּמַעְלָה וּמַכְחִישׁ אֶת פִּרְסוּם הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךְ׳ (ויקרא יט, יט).
בלשון הזוהר
כִּלְאַיִם, מַהוּ כִּלְאַיִם. כְּמָאן דְּיָהִיב אָחֳרָא בְּבֵי מַטְרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳אֶל בֵּית הַכֶּלֶא, בְּגִין דְּלָא לְמֶעְבַּד מִידִי׳ (ירמיה לז). כִּלְאַיִם: מְנִיעוּתָא, דְּמָנַע לְכָל אִינּוּן חֵילִין מֵעֲבִידָתָא דִּלְהוֹן. כִּלְאַיִם: עִרְבּוּבְיָיא, דְּעָבִיד עִרְבּוּבְיָא בְּחֵילָא דִּלְעֵילָּא, וְאַכְחִישׁ פּוּמְבִּי דְּמַלְכָּא, כְּמָה דְּאִתְּמַר, (ובגין כך) ׳וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ׳.
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל - שנה מצות המלך והחליף עץ חיים בדבר אחר
בֹּא רְאֵה, כָּתוּב ׳וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךְ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת׳ (בראשית ב, יז) - וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר, שֶׁשִּׁנָּה מִצְוַת הַמֶּלֶךְ, וְהֶחֱלִיף ׳עֵץ חַיִּים׳, שֶׁבּוֹ הִשְׁתַּלֵּם הַכֹּל וּבוֹ תְּלוּיָה הַמְּהֵימְנוּתָא, וְנִדְבַּק בְּמָקוֹם אַחֵר. וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, בַּכֹּל צָרִיךְ אָדָם לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. וְאִם שִׁנָּה בְּדָבָר אַחֵר, הוּא מַשְׁפִּיעַ לְהַשְׁרוֹת בּוֹ דָּבָר אַחֵר שֶׁלֹּא צָרִיךְ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָמוּת׳ (בראשית ב, יז) - וְהָא אִתְּמַר, דְּשָׁנֵי פִּקּוּדוֹי דְּמַלְכָּא, וְאַחְלַף ׳עֵץ חַיִּים׳, דְּבֵיהּ אִשְׁתְּלִים כֹּלָּא, וּבֵיהּ תַּלְיָא מְהֵימְנוּתָא, וְאִתְדְּבַק בַּאֲתַר אָחֳרָא. וְהָא תָּנֵינָן, בְּכֹלָּא בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וּלְמֶעְבַּד עוֹבָדָא כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ. וְאִי אִשְׁתָּנֵּי בְּמִלָּה אָחֳרָא, הוּא אַנְגִּיד עָלֵיהּ לְשַׁרְיָא בֵּיהּ מִלָּה אָחֳרָא דְּלָא אִצְטְרִיךְ.
כשאדם מראה מעשה ישר שורה עליו רוח קדושה וכשמעשה עקום שורה רוח שאינה צריכה
וּבֹא רְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מַרְאֶה לְמַטָּה בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, שׁוֹפַעַת וְיוֹצֵאת וְשׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ קְדוֹשָׁה עֶלְיוֹנָה. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מַרְאֶה מַעֲשֶׂה לְמַטָּה בְּדֶרֶךְ עֲקֻמָּה, שֶׁאֵינָהּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה, אָז שׁוֹפַעַת וְיוֹצֵאת וְשׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ אַחֶרֶת, שֶׁלֹּא צְרִיכָה, שֶׁמַּסְטָה אֶת הָאָדָם לְצַד רַע. מִי מוֹשֵׁךְ עָלָיו אוֹתָהּ הָרוּחַ? הֱוֵה אוֹמֵר, אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שֶׁהֶרְאָה בְּצַד אַחֵר.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ אַחְזֵי עוֹבָדָא לְתַתָּא בְּאֹרַח מֵישָׁר, כְּמָה דְּאִצְטְרִיךְ, נָגִיד וְנָפִיק וְשַׁרְיָא עֲלוֹי רוּחַ קַדִישָׁא עִלָּאָה. וּבְשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ אַחְזֵי עוֹבָדָא לְתַתָּא בְּאוֹרְחָא עֲקִימָא, דְּלֵית אִיהוּ אוֹרַח מֵישָׁר, כְּדֵין נָגִיד וְנָפִיק וְשָׁרֵי עֲלוֹי רוּחַ אָחֳרָא, דְּלָא אִצְטְרִיךְ, דְּסָטֵי לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לִסְטַר בִּישׁ. מַאן מָשִׁיךְ עָלֵיהּ הַהוּא רוּחָא. הֲוִי אוֹמֵר, הַהוּא עוֹבָדָא דְּאַחְזֵי בִּסְטָר אָחֳרָא.
דרשה צמר ופשתים מבקשת נקמה במחבר אותם - אבל בציצית מתר בהשלמת המעשה
כָּתוּב ׳דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים׳ (משלי לא, יג). דָּרְשָׁה, מַהוּ דָּרְשָׁה? שֶׁמְּבַקֶּשֶׁת וְדוֹרֶשֶׁת עַל ׳צֶמֶר וּפִשְׁתִּים׳, מִי שֶׁמְּחַבֵּר אוֹתָם כְּאֶחָד. וְאִם תֹּאמַר לָמָּה בְּצִיצִית מֻתָּר? הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. אֲבָל שָׁם הוּא אוֹתוֹ לְבוּשׁ בְּתִקּוּנוֹ, בְּהַשְׁלָמַת הַמַּעֲשֶׁה כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
כְּתִיב ׳דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים׳ (משלי לא, יג). דָּרְשָׁה, מַהוּ דָּרְשָׁה. דְּבַעְיָא וְדָרִישׁ עַל ׳צֶמֶר וּפִשְׁתִּים׳, מַאן דִּמְחַבֵּר לוֹן כַּחֲדָא, וְאִי תֵּימָא בְּצִיצִית אֲמַאי שָׁרֵי. הָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל הָתָם הוּא הַהוּא לְבוּשָׁא בְּתִקּוּנוֹי, בְּאַשְׁלְמוּת עוֹבָדָא כַּדְקָא חֲזֵי.
דרשה צמר ופשתים לנקמה במי שמחברם רק בשעת שלמות ובלי שלמות מעורר רוח שאינה צריכה
(וְזֶה) עוֹד, ׳דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים׳ (משלי לא, יג) - לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בְּמִי שֶׁמְּחַבֵּר אוֹתָם יַחַד. אֲבָל מָתַי שׁוֹרָה? בְּשָׁעָה שֶׁהוּא בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁכָּתוּב ׳וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ׳. וְצִיצִית, הֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁשָּׁם בְּאוֹתוֹ הַכְּלָל שֶׁל הַשְּׁלֵמוּת נִמְצָא, וְלֹא עוֹשֶׂה דָבָר. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁלֹּא נִמְצָא בִשְׁלֵמוּת, מִי שֶׁבָּא לְחַבְּרָם יַחַד, מְעוֹרֵר עָלָיו רוּחַ שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה.
בלשון הזוהר
(נ"א ודא) תּוּ, ׳דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים׳ (משלי לא, יג) - לְמֶעְבַּד נוּקְמָא בְּמַאן דִּמְחַבֵּר לוֹן כַּחֲדָא. אֲבָל אֵימָתַי שַׁרְיָא. בְּשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ בְּאַשְׁלְמוּתָא, דִּכְתִיב, ׳וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶיהָ׳. וְצִיצִית, הָא אוֹקִימְנָא דְּהָתָם בְּהַהוּא כְּלָלָא דִּשְׁלֵימוּתָא אִשְׁתְּכַח, וְלָא עָבִיד מִדִּי. אֲבָל בְּשַׁעֲתָא דְּלָא אִשְׁתְּכַח בִּשְׁלֵימוּתָא, מַאן דְּאָתֵי לְחַבְּרָא לוֹן כַּחֲדָא, אִתְעַר עָלֵיהּ רוּחָא דְּלָא אִצְטְרִיךְ.
קין והבל מוכיחים שזה מצד אחד וזה מצד אחר ולכן קרבן קין התרחק מקרבן הבל
מִי מוֹכִיחַ דָּבָר זֶה? קַיִן וְהֶבֶל מוֹכִיחִים, שֶׁזֶּה בָּא מִצַּד אֶחָד, וְזֶה בָּא מִצַּד אַחֵר, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵינֶנּוּ צְרִיכִים לְחַבְּרָם יַחַד. (מִי מוֹכִיחַ דבר זֶה, ' קַיִן וְהֶבֶל מוֹכִיחִים) וְקָרְבָּנוֹ שֶׁל קַיִן הִתְרַחֵק מִלִּפְנֵי קָרְבָּנוֹ שֶׁל הֶבֶל.
בלשון הזוהר
מִלָּה דָּא מַאן אוֹכַח. קַיִן וְהֶבֶל אוֹכְחָן. דְּדָא אָתֵי מִסִּטְרָא חַד, וְדָא אָתֵי מִסִּטְרָא אָחֳרָא. וּבְגִין כָּךְ לָא לִבְעֵי לָן לְחַבְּרָא לוֹן כַּחֲדָא. (ס"א ל"ג מלה דא מאן אוכח. קין והבל אוכחן) וְקָרְבְּנָא דְּקַיִן, אִתְרְחַק מִקַּמֵּי קָרְבְּנָא דְּהֶבֶל.
לא יעלה עליך רוח אחרת לשלט בך - הבא להתקדש במעשה כשר מקדשים אותו
וְעַל כֵּן, ׳וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךְ׳ (ויקרא יט, יט) - ׳לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךְ׳ - סְתָם, ׳לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךְ׳ - רוּחַ אַחֶרֶת לִשְׁלֹט בְּךְ. וְצָרִיךְ לוֹ לָאָדָם לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה כָּשֵׁר כְּמוֹ שֶׁרָאוּי, וּבְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה שׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ קְדוֹשָׁה, רוּחַ עֶלְיוֹנָה, לְהִתְקַדֵּשׁ בּוֹ. בָּא לְהִתְקַדֵּשׁ - מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי׳ (ויקרא כ, ז) - קָדוֹשׁ אֲנִי ה'.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא ׳וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעֲטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ׳ (ויקרא יט, יט) - ׳לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ׳ - סְתָם, ׳לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ׳ - רוּחָא אָחֳרָא לְשַׁלְּטָאָה בָּךְ. וְאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא דְּכַשְׁרָא כְּמָה דְּיָאוּת, וּבְהַהוּא עוֹבָדָא שַׁרְיָא עָלֵיהּ רוּחַ קַדִישָׁא, רוּחַ עִלָּאָה, לְאִתְקַדְּשָׁא בֵּיהּ, אָתָא לְאִתְקַדְּשָׁא מְקַדְּשִׁין לֵיהּ, דִּכְתִיב ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יהו"ה׳.
עץ הדעת גרם מיתה - שור וחמור מוכיחים לא תחרש בשור ובחמור יחדו שלא יתחבר הסטרא אחרא
כָּתוּב ׳וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳ (בראשית ב, יז) - וּמָה עַל זֶה גָּרַם אָדָם מִיתָה בָּעוֹלָם - מִי שֶׁמַּרְאֶה מַעֲשֶׂה אַחֵר שֶׁלֹּא צָרִיךְ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. שׁוֹר וַחֲמוֹר מוֹכִיחִים. מִצַּד זֶה נִקְרָא שׁוֹר, וּמִצַּד זֶה נִקְרָא חֲמוֹר. וְעַל כֵּן כָּתוּב, ׳לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו׳ (דברים כב, י) - אַל תַּעֲשֶׂה עִרְבּוּבְיָה יַחַד, מִשּׁוּם שֶׁמִּתְעוֹרֵר לְהִתְחַבֵּר הַסִּטְרָא אַחֲרָא כְּאֶחָד לְהָרַע לָעוֹלָם. וּמִי שֶׁמַּפְרִידָם, מַרְבֶּה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. אַף כָּאן מִי שֶׁמַּפְרִיד אוֹתָם בְּאוֹתוֹ גָוֶן כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ, שֶׁלֹּא נִמְצָא שׁוֹעַ טָווּי וְנוּז כְּאֶחָד, זֶה אָדָם שֶׁמַּרְבֶּה שָׁלוֹם עָלָיו וְעַל כָּל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
כְּתִיב ׳וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳ (בראשית ב, יז) - וּמַה עַל דָּא גָּרִים אָדָם מִיתָה בְּעָלְמָא - מַאן דְּאַחְזֵי עוֹבָדָא אָחֳרָא דְּלָא אִצְטְרִיךְ, עַל אַחַת כַּמָה וְכַמָּה. שׁוֹר וַחֲמוֹר אוֹכָחָן. מִסִּטְרָא דָּא אִקְרֵי שׁוֹר, וּמִסִּטְרָא דָּא אִקְרֵי חֲמוֹר, וְעַל דָּא כְּתִיב ׳לֹא תַחֲרוֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּו׳ (דברים כב, י-יא) - לָא תַּעֲבִיד עִרְבּוּבְיָיא כַּחֲדָא, בְּגִין דְּאִתְעַר לְאִתְחַבְּרָא סִטְרָא אָחֳרָא כַּחֲדָא, לְאַבְאָשָׁא עָלְמָא. וּמַאן דְּפָרִישׁ לוֹן, אַסְגֵּי שְׁלָמָא בְּעָלְמָא. אוּף הָכָא, מַאן דְּפָרִישׁ לוֹן בְּהַהוּא גַּוְונָא כְּמָה דְּאָמְרוּ, דְּלָא אִשְׁתְּכַח שׁוּעַ טָווּי וְנוּז כַּחֲדָא, הַאי בַּר נָשׁ אַסְגֵּי שְׁלָמָא עָלֵיהּ, וְעַל כָּל עָלְמָא.
קרבן קין פשתים וקרבן הבל צמר לא זה כזה - קין כלאים מהסטרא אחרא והבל מצד אדם וחוה
קָרְבָּנוֹ שֶׁל קַיִן הָיָה פִּשְׁתִּים, וְקָרְבָּנוֹ שֶׁל הֶבֶל הָיוּ צֶמֶר, לֹא זֶה כְּזֶה, וְלֹא זֶה כְּזֶה. סוֹד הַדָּבָר - קַיִן הָיָה כִּלְאַיִם, עִרְבּוּבְיָה שֶׁאֵינָהּ נִצְרֶכֶת, הַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁאֵינוֹ מִינָם שֶׁל אָדָם וְחַוָּה, וְקָרְבָּנוֹ מֵאוֹתוֹ הַצַּד הוּא בָּא. הֶבֶל מִצַּד אֶחָד שֶׁל אָדָם וְחַוָּה. וּבְמֵעֶיהָ שֶׁל חַוָּה הִתְחַבְּרוּ שְׁנֵי הַצְּדָדִים הַלָּלוּ. וּמִשּׁוּם שֶׁהִתְחַבְּרוּ כְאֶחָד, לֹא בָאָה מֵהֶם תּוֹעֶלֶת לָעוֹלָם וְנֶאֶבְדוּ.
בלשון הזוהר
קָרְבְּנָא דְּקַיִן הֲוָה פִּשְׁתִּים, וְקָרְבְּנָא דְּהֶבֶל הֲוָה צֶמֶר, לָאו דָּא כְּדָּא, וְלָאו דָּא כְּדָּא. רָזָא דְּמִלָּה - קַיִן כִּלְאַיִם הֲוָה, עִרְבּוּבְיָא דְּלָא אִצְטְרִיךְ, סִטְרָא אָחֳרָא, דְּלָא זִינָא דְּחַוָּה וְאָדָם. וְקוּרְבָּנֵיהּ מֵהַהוּא סִטְרָא קָא אַתְיָא. הֶבֶל מִזִינָא חֲדָא דְּאָדָם וְחַוָּה. וּבְמֵעָהָא דְּחַוָּה אִתְחַבָּרוּ אִלֵּין תְּרֵין סִטְרִין. וּבְגִין דְּאִתְחַבָּרוּ כַּחֲדָא, לָא אַתְיָא מִנַּיְיהוּ תּוֹעַלְתָּא לְעָלְמָא, ואִתְאֲבִידוּ.
עד היום הצד שלהם קים והמחבר מעשה כזה מעורר שני הצדדים ויכול להנזק
וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה הַצַּד שֶׁלָּהֶם קַיָּם. וּמִי שֶׁמַּרְאֶה אֶת עַצְמוֹ בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַחִבּוּר הַזֶּה, מְעוֹרֵר עָלָיו אֶת אוֹתָם הַצְּדָדִים כְּאֶחָד, וְיָכוֹל לְהִנָּזֵק, וְשׁוֹרָה עָלָיו רוּחַ אַחֶרֶת שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה. וְיִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם רוּחַ קְדֻשָּׁה לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים, לְהִמָּצֵא בְשָׁלוֹם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
וְעַד יוֹמָא דֵּין, סִטְרָא דִּלְהוֹן קַיְּימָא. וּמַאן דְּאַחְזֵי גַּרְמֵיהּ בְּעוֹבָדָא דְּחִבּוּרָא דָּא, אִתְּעַר עָלֵיהּ אִינּוּן סִטְרִין כַּחֲדָא, וְיָכִיל לְאִתְזְקָא, וְשָׁארִי עֲלוֹי רוּחָא אָחֳרָא, דְּלָא אִצְטְרִיךְ. וְיִשְׂרָאֵל בָּעָאן לְאִתְּעָרָא עָלַיְיהוּ רוּחָא קַדִּישָׁא לְמֶהֱוִי קַדִּישִׁין, לְאִשְׁתַּכְּחָא בִּשְׁלָמָא, בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
ולבש הכהן מדו בד יחידי - לא צריך לחבר הפשתים עם אחר ולכן לא כתוב מדו פשתים
כָּתוּב (ויקרא ו) ׳וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ,׳ (שם טז) ׳וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר (ויקרא טז, ד)׳. לָמָּה נִקְרָא בַּד, יְחִידִי? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְחַבֵּר אֶת הַפִּשְׁתִּים הַזֶּה עִם אַחֵר, וְעַל כֵּן לֹא כָתוּב מִדּוֹ פִּשְׁתִּים, אֶלָּא בַּד, יְחִידִי.
בלשון הזוהר
כְּתִיב ׳וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַּד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ (ובאבנט בד יחגור) אֲמַאי אִקְרֵי בַּד, יְחִידָאי׳ (ויקרא ו, ג). בְּגִין דְּלָא בָּעֵי לְחַבְּרָא לְהַאי פִּשְׁתִּים בְּאָחֳרָא, וְעַל דָּא לָא כְּתִיב מִדוֹ פִשְׁתִּים, אֶלָּא בַד, יְחִידָאָה.
לבושי הבד להראות במזבח העולה שבאה מצד עבודה זרה כדי שיתכפרו חטאי אותו צד
וְלָמָּה הַכֹּהֵן צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת בָּזֶה? אֶלָּא לְבוּשֵׁי הַבַּד הַלָּלוּ צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת בָּהֶם עַל מִזְבַּח הָעוֹלָה, כְּשֶׁהָיָה מְפַנֶּה אֶת הַדֶּשֶׁן (האפר) שֶׁל דֶּשֶׁן הָעוֹלָה, שֶׁהֲרֵי הָעוֹלָה בָּאָה מֵהַצַּד שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה וְהִרְהוּר רַע. וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת בָּהֶם בִּלְבַדָּם, וְלֹא בְּעִרְבּוּבְיָה כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ, כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּפְּרוּ לָאָדָם כָּל אוֹתָם חֲטָאִים שֶׁבָּאִים מֵאוֹתוֹ הַצַּד.
בלשון הזוהר
וְכַהֲנָא אֲמַאי אִיהוּ בָּעֵי לְאִתְחֲזָאָה בְּהַאי. אֶלָּא אִלֵּין מָאנֵי בַּד, בָּעֵי לְאִתְחֲזָאָה בְּהוּ עַל מִזְבַּח הָעוֹלָה, כַּד הֲוָה מַפְנֵי קִטְרָא (ס"א קטמא) דְּדִשְׁנָא דְּעוֹלָה, דְּהָא עוֹלָה מִסִּטְרָא דְּעֲבוֹדָה זָרָה וְהִרְהוּרָא בִּישָׁא קָא אַתְיָא. וּבְגִין כָּךְ, בָּעֵי לְאִתְחֲזָאָה בְּהוּ בִּלְחוֹדַיְיהוּ, וְלָא בְּעִרְבּוּבְיָא כְּמָה דְּאַמָרָן, בְּגִין דְּיִתְכַּפָּר לֵיהּ לְבַּר נָשׁ כָּל אִינּוּן חוֹבִין דְּאַתְיָין מֵהַהוּא סִטְרָא.
כשנכנס למקדש מקום השלמות אין ענין בהתחברות המינים כי שם נכללו כל המינים כלמעלה
וּכְשֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ, הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם נִמְצֵאת הַשְּׁלֵמוּת וְכָל אוֹתָן עֲבוֹדוֹת הַשְּׁלֵמוּת, אַף עַל גַּב שֶׁהִתְחַבְּרוּ, אֵין לָנוּ בָּזֶה עִנְיָן, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בְצִיצִית, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם נִמְצְאוּ וְהִתְחַבְּרוּ כָּל אוֹתָם הַמִּינִים שֶׁלְּמַעְלָה, וְכָל אוֹתָם כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ, נִמְצָאִים בּוֹ כַּמָּה מִינִים שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה, וְכֻלָּם נִכְלְלוּ שָׁם כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שהקב"ה נָתַן לָהֶם תּוֹרַת אֱמֶת, תּוֹרָה שֶׁל מְהֵימְנוּתָא, וְאָהַב אוֹתָם מִכָּל שְׁאָר הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁכָּתוּב ׳אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה'׳ (מלאכי א, ב).
בלשון הזוהר
וְכַד עָיֵיל לְמַקְדְּשָׁא, אֲתַר דִּשְׁלִימוּ אִשְׁתְּכַח, וְכָל אִינּוּן פּוּלְחָנֵי דִּשְׁלֵימוּתָא, אַף עַל גַּב דְּאִתְחַבָּרוּ, לֵית לָן בָּהּ, כְּמָה דְּאַמָרָן בְּצִיצִית, בְּגִין דְּתַמָּן אִשְׁתְּכָחוּ וְאִתְחֲבְּרוּ כָּל אִינּוּן זַיְּינִין דִּלְעֵילָּא, וְכָל אִינּוּן מָאנֵי מַקְדְּשָׁא, מִשְׁתַּכְּחִין בֵּיהּ כַּמָה זַיְּינִין מְשַׁנְּיָין דָּא מִן דָּא, וְכֻלְּהוּ אִתְכְּלִילוּ תַּמָּן כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לְהוּ אוֹרַיְיתָא דִּקְשׁוֹט, אוֹרַיְיתָא דִּמְהֵימְנוּתָא, וְרִיחַם לְהוּ מִכָּל שְׁאָר עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִּיב, ׳אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר יהו"ה׳ (מלאכי א, ב).
כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל
סוד שלש שנות ערלה וקדש הלולים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.