כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל
סוד שלש שנות ערלה וקדש הלולים
כי תבאו אל הארץ ונטעתם - האילן עושה פרות רק בארץ כמו שהנוקבא מכח הזכר
פָּתַח רַבִּי חִיָּיא אַחֲרָיו וְאָמַר, כִּי ׳תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וְגוֹ'׳ (ויקרא יט, כג) - ׳וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים׳ (ויקרא יט, כ) לַה ' - כִּי ׳תָבאוּ אֶל הָאָרֶץ׳ - הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ הַחֲבֵרִים. אֲבָל בּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי הָאִילָן אֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵרוֹת, אֶלָּא בָּאָרֶץ, וְהָאָרֶץ מוֹצִיאָה אוֹתָם וּמַרְאָה אֶת אוֹתוֹ הַפְּרִי לָעוֹלָם. וְאֵין הָאָרֶץ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת אֶלָּא מִתּוֹךְ אוֹתוֹ כֹּחַ אַחֵר שֶׁמֵּעָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁהַנּוּקְבָּא אֵינָהּ עוֹשָׂה פֵּרוֹת אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּחַ הַזָּכָר.
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי חִיָּיא אֲבַתְרֵיהּ וְאָמַר, כִי ׳תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וְגוֹ'׳ (ויקרא יט, כג) - ׳וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיהו"ה׳ - כִי ׳תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ׳ - הָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, אֲבָל תָּא חֲזֵי, דְּהָא אִילָנָא לָא עָבִיד פֵּירִין, אֶלָּא בְּאַרְעָא. וְאַרְעָא אַפִּיק לְהוֹן, וְאַחְזֵי הַהוּא אִיבָּא לְעָלְמָא. וְאַרְעָא לָא עַבְדָּא פֵּירִין אֶלָּא מִגּוֹ חֵילָא אָחֳרָא דְּעָלָהּ. כְּמָה דְּנוּקְבָּא לָא עַבְדָּא פֵּירִין, אֶלָּא מִגּוֹ חֵילָא דִּדְכוּרָא.
הפרי לא נשלם בשלמות עד שלש שנים ואין הכח נפקד עליו עד שנשתלם
וְאוֹתוֹ הַפְּרִי לֹא נִשְׁלָם בִּשְׁלֵמוּת עַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וְהַכֹּחַ לֹא נִפְקָד עָלָיו לְמַעְלָה עַד שֶׁנִּשְׁתַּלֵּם. אַחַר שֶׁהִשְׁתַּלֵּם, נִפְקָד עָלָיו הַכֹּחַ, וְהָאָרֶץ מִתְתַּקֶּנֶת בּוֹ. שֶׁהֲרֵי עַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין הָאָרֶץ מִתְתַּקֶּנֶת בּוֹ וְלֹא (נִמְצֵאת) מִשְׁתַּלֶּמֶת (מִתְבַּשֶּׂמֶת) (מסכימה) עִמּוֹ. אַחַר שֶׁהִשְׁתַּלְּמוּ וְהִתְתַּקְּנוּ כְאֶחָד, אֲזַי זוֹ שְׁלֵמוּת.
בלשון הזוהר
וְהַהוּא אִיבָּא, לָא אִשְׁתְּלִים בְּאַשְׁלְמוּתָא, עַד תְּלַת שְׁנִין. וְחֵילָא לָא אִתְפָּקְדָא עָלֵיהּ לְעֵילָּא עַד דְּאִשְׁתְּלִים. בָּתַר דְּאִשְׁתְּלִים אִתְפָּקְדָא עָלֵיהּ חֵילָא וְאַרְעָא אִתְתְּקָנַת בֵּיהּ. דְּהָא עַד תְּלַת שְׁנִין אַרְעָא לָא אִתְתְּקָנַת בֵּיהּ וְלָא (אשתכחת) אִשְׁתְּלִימַת (ס"א אתבסמת) (נ"א אסתכמת) עִמֵּיהּ. בָּתַר דְּאִשְׁתְּלִים וְאִתְתְּקָנוּ כַּחֲדָא כְּדֵין הוּא שְׁלֵימוּתָא.
הנוקבא עד שמתעברת שלש פעמים פרי מעיה לא נשלם - לוי נרצה שלישי לאמו
בֹּא רְאֵה, הַנּוּקְבָּא, עַד שֶׁמִּתְעַבֶּרֶת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, פְּרֵי מֵעֶיהָ לֹא נִשְׁלָם. אַחַר שְׁלֹשָׁה הֶרְיוֹנוֹת הַנּוּקְבָּא מִתְתַּקֶּנֶת בְּאוֹתוֹ הַפְּרִי, וּמַסְכִּימִים כְּאֶחָד. אֲזַי אוֹתוֹ הַפְּרִי הוּא שְׁלֵמוּת הַכֹּל וְהַיֹּפִי שֶׁל הַכֹּל. אַחַר שֶׁיָּצָא, עַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין לוֹ כֹּחַ לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי אָז הִיא הַבְשָׁלָתוֹ. לֵוִי נִרְצָה מֵהַכֹּל, שְׁלִישִׁי לְאִמּוֹ, שֶׁהִתְתַּקְּנָה בוֹ וְהִסְכִּימָה (והתבשמה) עִמּוֹ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, נוּקְבָּא, עַד תְּלָת זִמְנִין דְּאִתְעַבְּרָא, אִיבָּא דִּמְעָהָא לָא אִשְׁתְּלִים. בָּתַר ג' עִידוּאָן, נוּקְבָּא אִתְתְּקָנַת בְּהַהוּא אִיבָּא, וְאִסְתְּכָּמוּ כַּחֲדָא. כְּדֵין הַהוּא אִיבָּא שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא, וּשְׁפִּירוּ דְּכֹלָּא. בָּתַר דְּנָפַק, עַד ג' שְׁנִין לָא אִית לֵיהּ חֵילָא לְעֵילָּא, דְּהָא כְּדֵין אִשְׁתְּלִים בִּשׁוּלָא דִּילֵיהּ. לֵוִי אִתְרְעֵי מִכֹּלָּא, תְּלִיתָאָה לְאִמֵיהּ, דְּאִתְתָּקָּנַת בֵּיהּ, וְאִסְתַכְּמַת ס"א (ואתבסמת) בַּהֲדֵיהּ.
בשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים - תשבחות סוד זווג כנסת ישראל עם הקבה
אַחַר ׳שָׁלֹשׁ שָׁנִים׳ הִתְמַנָּה עָלָיו (הִתְמַנָּה עָלֶיהָ) כֹּחַ עֶלְיוֹן לְמַעְלָה, ׳וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים׳ (ויקרא יט, כד) - מַהוּ ׳קֹדֶשׁ הִלּוּלִים׳? תִּשְׁבָּחוֹת לְשַׁבֵּחַ אֶת הקב"ה. עַד כָּאן. מִכָּאן וְאֵילָךְ סוֹד הַדָּבָר, ׳שֶׁבַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית׳ מִזְדַּוֶּגֶת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל עִם הקב"ה, וְהִלּוּלָה אַחַת נִמְצֵאת, שֶׁכָּתוּב ׳קֹדֶשׁ הִלּוּלִים׳ - הִלּוּלָה וְשִׂמְחָה בְּפַעַם (בְּזִוּוּג) אַחַת.
בלשון הזוהר
בָּתַר ג' שְׁנִין, אִתְפְּקָּדַת עָלֵיהּ (ס"א אתפקד עלה) חֵילָא עִלָּאָה לְעֵילָּא. ׳וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית, יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים׳ - מַאי ׳קֹדֶשׁ הִלּוּלִים׳. תּוּשְׁבְּחָן, לְשַׁבְּחָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. עַד הָכָא. מִכָּאן וְאֵילָךְ רָזָא דְּמִלָּה, דְּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִית מִזְדְּוָּוגַת כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהִלּוּלָא חַד אִשְׁתְּכַח. דִּכְתִּיב ׳קֹדֶשׁ הִלּוּלִים׳ - הִלוּלָא וְחֶדְוָה בְּזִמְנָא (ס"א בזווגא) חֲדָא.
השנה הרביעית זו כנסת ישראל עמוד רביעי לכסא שאז מזדוג הקבה עמה וכלם מתברכים
מַה זֶּה הַשָּׁנָה (הָרְבִיעִית)? זֶה הקב"ה. וְשָׁנִינוּ, שָׁנָה הָרְבִיעִית זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא עַמּוּד רְבִיעִי לַכִּסֵּא, וְהַכֹּל אֶחָד, שֶׁהֲרֵי אָז מִזְדַּוֵּג הקב"ה עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְאָז הִיא קֹדֶשׁ, וְנִמְצֵאת הִלּוּלָה קְדוֹשָׁה, (והקב"ה מִזְדַּוֵּג עִמָּהּ) וְאָז הַחֲיָלוֹת מִתְמַנִּים עַל הָעוֹלָם, עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר כָּרָאוּי לוֹ. מִכָּאן וָהָלְאָה כֻּלָּם מִתְבָּרְכִים וּמֻתָּרִים לְמַאֲכָל, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם בִּשְׁלֵמוּת הַכֹּל, בַּשְּׁלֵמוּת שֶׁל מַעְלָה וּמַטָּה.
בלשון הזוהר
מַאי שָׁנָה (הרביעית) דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְתָנֵינָן, שָׁנָה הָרְבִיעִית, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי קַיְּימָא רְבִיעָאָה לְכוּרְסְיָיא, וְכֹלָּא חַד, דְּהָא כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִזְדַּוַּוג בָּהּ בִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּכְדֵין הִיא קֹדֶשׁ, וְהִלּוּלָא קַדִּישָׁא אִשְׁתְּכַח, (וקודשא בריך הוא אזדווג בהדה) וּכְדֵין חַיָּילִין אִתְמָנָן עַל עָלְמָא, עַל כָּל מִלָּה וּמִלָּה כַּדְקָא חֲזֵי לֵיהּ. מִכָּאן וּלְהָלְאָה מִתְבָּרְכָאן כֻּלְּהוּ, וְשָׁארִי לְמֵיכַל, דְּהָא כֻּלְּהוּ בִּשְׁלֵימוּתָא דְּכֹלָּא, בִּשְׁלֵימוּתָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא.
עד שלא נשלם מלמטה ומלמעלה אסור לאכל ממנו והאוכל כאלו אין לו חלק בהקבה
וְעַד שֶׁלֹּא נִשְׁלָם בַּכֹּל מִמַּטָּה וּמִמַּעְלָה, אָסוּר לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ. וּמִי שֶׁאוֹכֵל מִמֶּנּוּ, כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק בהקב"ה וּבִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ הַפְּרִי עוֹמֵד בְּלִי רְשׁוּת עֶלְיוֹנָה קְדוֹשָׁה, שֶׁאֵינָהּ שׁוֹרָה עָלָיו עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם. וּבְלִי רְשׁוּת תַּחְתּוֹנָה, שֶׁהֲרֵי לֹא הִסְכִּימָה (הִתְבַּשְּׂמָה) כֹּחַ הָאָרֶץ בּוֹ. וְאוֹתוֹ שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ, מַרְאֶה אֶת עַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְאִם בֵּרַךְ עָלָיו, זוֹ בְּרָכָה לְבַטָּלָה, שֶׁהֲרֵי הקב"ה עַד עַכְשָׁו לֹא שׁוֹרֶה עָלָיו, וְאֵין בּוֹ חֵלֶק. הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ מֵאוֹתָם שֶׁאֵינָם מַשְׁגִּיחִים לִכְבוֹד רִבּוֹנָם.
בלשון הזוהר
וְעַד לָא אִשְׁתְּלִים בְּכֹלָּא מִתַּתָּא וּמֵעֵילָּא, אָסִיר לְמֵיכַל מִנֵּיהּ. וּמַאן דְּאָכִיל מִנֵּיהּ, כְּמַאן דְּלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבִּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהָא הַהוּא אִיבָּא בְּלָא רְשׁוּתָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא קַיְּימָא, דְּלָא שָׁארֵי עָלֵיהּ עַד דְּיִשְׁתְּלִים. וּבְלָא רְשׁוּתָא. תַּתָּאָה, דְּהָא לָא אִסְתַכְּמַת (ס"א אתבסמת) חֵילָא דְּאַרְעָא בֵּיהּ. וְהַהוּא דְּאָכִיל מִנֵּיהּ, אַחְזֵי גַּרְמֵיהּ דְּלֵית לֵיהּ חוּלָקָא לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְאִי בָּרִיךְ עָלֵיהּ, בְּרָכָה לְבַטָּלָה הוּא. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַד כָּען לָא שַׁרְיָא עֲלוֹי, וְלֵית בֵּיהּ חוּלָקָא. רַחֲמָנָא לִישֵׁזְבִינָן מֵאִינּוּן דְּלָא מַשְׁגִּיחִין לִיקָרָא דְּמָארֵיהוֹן.
אשרי הצדיקים שבזמן הזה יסתלק הנחש ויבא הזכר לשרות במקומו והכל יהיה שלם
אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, עֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ׳ (משלי ד, יח) - מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן יִסְתַּלֵּק הַנָּחָשׁ, שֶׁשָּׁרָה עִם הַנּוּקְבָּא בָּרִאשׁוֹנָה, וְיָבֹא הַזָּכָר לִשְׁרוֹת בִּמְקוֹמוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְהַכֹּל יִהְיֶה שָׁלֵם. לָמַדְנוּ, בִּזְמַן שֶׁצַּדִּיק שׁוֹרֶה בָּעוֹלָם וְכוּ', עַד צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח.
בלשון הזוהר
זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, עָלַיְיהוּ כְּתִיב ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נוֹגַהּ׳ (משלי ד, יח) - בְּגִין דִּבְהַהוּא זִמְנָא, יִסְתָּלַק חִוְיָא דְּשַׁרְיָא בְּנוּקְבָּא בְּקַדְמִיתָא, וְיֵיתֵי דְּכוּרָא לְמִשְׁרֵי בְּאַתְרֵיהּ כַּד בְּקַדְמִיתָא, וְכֹלָּא יְהֵא שְׁלִים. תָּאנָא בְּזִמְנָא דְּזַכָּאָה שָׁארֵי בְּעָלְמָא וְכוּ' עַד צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח. (
מפני שיבה תקום
סוד קימה מפני ספר תורה ותלמיד חכם ושבח האדם בכחו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.