אנכי ה אלהיך בלשון יחיד וכאן בלשון רבים
סוד רצון אחד בהר סיני
בעשרת הדברות לשון יחיד וכאן לשון רבים - מיום שהיו ישראל לא נמצאו ברצון אחד כבסיני
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, בָּרִאשׁוֹנָה - ׳אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךְ׳ (ויקרא יט, יב) - ׳זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת׳ - לֹא תִשָּׂא. לֹא תִרְצַח. לֹא תִנְאָף. לֹא תִגְנֹב. בִּלְשׁוֹן יָחִיד. וְכָאן - ׳אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם׳ (ויקרא יט, ב). ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ׳ (ויקרא יט, ג) - ׳אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים׳ (ויקרא יט, ד) - בִּלְשׁוֹן רַבִּים. אֶלָּא בֹּא רְאֵה, מִיּוֹם שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצוּיִים בָּעוֹלָם, לֹא נִמְצְאוּ לִפְנֵי הקב"ה בְּלֵב אֶחָד וּבְרָצוֹן אֶחָד כְּמוֹ ׳בְאוֹתוֹ יוֹם׳ שֶׁעָמְדוּ בְּהַר סִינַי, וְעַל כֵּן הַכֹּל נֶאֱמַר בִּלְשׁוֹן יָחִיד. אַחַר בִּלְשׁוֹן רַבִּים, שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְצְאוּ כָּל כָּךְ בְּאוֹתוֹ הָרָצוֹן.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָיא, בְּקַדְמִיתָא - ׳אָנֹכִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ - ׳זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת׳ (שמות כ, ח) - לֹא תִשָּׂא. לֹא תִרְצַח. לֹא תִנְאָף. לֹא תִגְנוֹב. בְּלִישָׁנָא יְחִידָאי. וְהָכָא - ׳אֲנִי יהו"ה אֱלֹהֵיכֶם׳. ׳אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ, וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ׳ - ׳אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים׳ - בְּלִישָׁנָא דְּסַגִּיאִין. אֶלָּא תָּא חֲזֵי, מִיּוֹמָא דַּהֲווֹ יִשְׂרָאֵל שְׁכִיחִין בְּעָלְמָא, לָא אִשְׁתְּכָחוּ קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּלִבָּא חַד, וּבִרְעוּתָא חֲדָא, כְּמָה בְּהַהוּא יוֹמָא דְּקַיְימוּ בְּטוּרָא דְּסִינַי. וְעַל דָּא כֹּלָּא אִתְּמַר בְּלָשׁוֹן יְחִידָאי. לְבָתַר בְּלִישָׁנָא דְּסַגִּיאִין, דְּהָא לָא אִשְׁתְּכָחוּ כָּל כַּךְ בְּהַהוּא רְעוּתָא.
ואנכי ה אלהיך מארץ מצרים - למה לא מקדם והרי יעקב אמר הסירו אלהי הנכר
רַבִּי אֶלְעָזָר הָיָה הוֹלֵךְ לִרְאוֹת אֶת רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוּנְיָא חָמִיו, וְהָיוּ עִמּוֹ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי יוֹסֵי. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְשָׂדֶה אַחַת, יָשְׁבוּ תַחַת אִילָן אֶחָד. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּל אֶחָד יֹאמַר דְּבַר תּוֹרָה. פָּתַח רַבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, ׳וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע׳ (הושע יג, ד) - לֹא כָתוּב אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךְ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֶלָּא אָנֹכִי ׳ה' אֱלֹהֶיךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳ - וְכִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָהֶם לְמֶלֶךְ, וְלֹא מִקֹּדֶם לָכֵן? וַהֲרֵי כָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכֲכֶם, וְכָתוּב וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל, וְאַתָּה אָמַרְתָּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ (בראשית לה, ב)?!
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר הֲוָה אָזִיל לְמֵחֱמֵי לְרִבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקוּנְיָא חָמוּי, וַהֲווּ עִמֵּיהּ רִבִּי חִיָּיא וְרִבִּי יוֹסֵי, כַּד מָטוּ חַד בֵּי חֲקַל, יָתְבוּ תְּחוֹת אִילָנָא חֲדָא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, כָּל חַד לֵימָא מִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא. פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָמַר, (הושע יג ד) ׳וְאָנֹכִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וִאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵּדָע׳ - לָא כְּתִיב אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֶלָּא אָנֹכִי יהו"׳ה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳ - וְכִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם הֲוָה לְהוּ מַלְכָּא, וְלָא מִקַּדְמַת דְּנָא, וְהָא כְּתִיב (בראשית לה ב) ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם׳. וּכְתִיב (בראשית לה ג) ׳וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל, וְאַתְּ אַמְרַת מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳.
מיום שהיו ישראל בעולם לא הכירו כבוד הקבה רק במצרים שם נבחנו האבות כזהב
אֶלָּא, מִיּוֹם שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם, לֹא הִכִּירוּ אֶת כְּבוֹד הקב"ה, רַק בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ בְּאוֹתָהּ עֲבוֹדָה קָשָׁה וְצָוְחוּ כְנֶגְדּוֹ, וְלֹא שִׁנּוּ מִנִּימוּסֵיהֶם לְעוֹלָמִים. וְשָׁם נִבְחֲנוּ הָאָבוֹת, כְּזָהָב מִתּוֹךְ הַפְּסֹלֶת (כהתוך הַזָּהָב מִתּוֹךְ הַשַּׁלְהֶבֶת). וְעוֹד, שֶׁהָיוּ רוֹאִים בְּכָל יוֹם כַּמָּה כְשָׁפִים, כַּמָּה מִינִים רָעִים, לְהַטְעוֹת אֶת בְּנֵי הָאָדָם, וְלֹא סָטוּ מִן הַדֶּרֶךְ לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל. וְאַף עַל גַּב שֶׁלֹּא הָיוּ מַכִּירִים כָּל כָּךְ בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל הקב"ה, אֶלָּא הָיוּ הוֹלְכִים אַחַר מִנְהֲגֵי אֲבוֹתֵיהֶם.
בלשון הזוהר
אֶלָּא, מִן יוֹמָא דַּהֲווֹ יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא, לָא אִשְׁתְּמוֹדָעוּ יְקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בַּר בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם, דַּהֲווּ בְּהַהוּא פּוּלְחָנָא קַשְׁיָא, וְצָוְוחוּ לָקֳבְלֵיהּ, וְלָא אִשְׁתָּנּוּ מִנִּימוּסָא דִּלְהוֹן לְעָלְמִין. וְתַמָּן אִתְבְּחִינוּ אֲבְהֲתָנָא, כִּדַהֲבָא מִגּוֹ שָׁפְכָה. (ס"א כפתורא דדהבא מגו טפסא) וְעוֹד, דַּהֲווֹ חָמָאן בְּכָל יוֹמָא, כַּמָה חַרְשִׁין, כַּמָה זִינִין בִּישִׁין, לְאַטְעָאָה לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא, וְלָא סָטוּ מֵאָרְחָא לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא. וְאַף עַל גַּב דְּלָא הֲווֹ יַדְעֵי כָּל כַּךְ בִּיקָרָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֶלָּא הֲווֹ אַזְלִין בָּתַר נִימוּסֵי אֲבָהַתְהוֹן.
אחר כך ראו נסים וגבורות ולקחם הקבה לעבודתו - אנכי הוא שראיתם ולא אחר
וְאַחַר כָּךְ רָאוּ כַּמָּה נִסִּים וְכַמָּה גְבוּרוֹת, וְלָקַח אוֹתָם הקב"ה לַעֲבוֹדָתוֹ. וּמִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּם רָאוּ כַּמָּה נִסִּים וְאוֹתוֹת בְּעֵינֵיהֶם, וְכָל אוֹתָם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, אָמַר ׳וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳ (הושע יג, ד) - שֶׁשָּׁם הָיָה כְבוֹדוֹ בְּהִתְגַּלּוּת. וְהִתְגַּלָּה עֲלֵיהֶם עַל הַיָּם, וְרָאוּ אֶת זִיו הַכָּבוֹד הָעֶלְיוֹן פָּנִים בְּפָנִים. שֶׁלֹּא תֹאמְרוּ שֶׁאֱלוֹהַּ אַחֵר הוּא שֶׁדִּבֵּר עִמָּנוּ, אֶלָּא אֲנִי הוּא שֶׁרְאִיתֶם ׳בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם׳, אֲנִי הוּא שֶׁהָרַגְתִּי אֶת שׂוֹנְאֵיכֶם ׳בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם׳, אֲנִי הוּא שֶׁעָשִׂיתִי כָּל אוֹתָן עֶשֶׂר מַכּוֹת ׳בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם׳. וּמִשּׁוּם כָּךְ, ׳וֵאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע׳ - שֶׁלֹּא תֹאמַר שֶׁאַחֵר הָיָה, אֶלָּא אֲנִי הוּא הַכֹּל.
בלשון הזוהר
וּלְבָתַר, חָמוּ כַּמָה נִסִּין, וְכַמָּה גְּבוּרָאן, וְנָטַל לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְפוּלְחָנֵיהּ. וּבְגִין דְּכֻלְּהוּ חָמוּ כַּמָה נִסִּין וְאָתִין בְּעֵינֵיהוֹן, וְכָל אִינּוּן אָתִין וּגְבוּרָן. אָמַר וְאָנֹכִי יהו"׳ה אֱלֹהֶיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳ - דְּתַמָּן הֲוָה בְּאִתְגַּלְיָיא יְקָרָא דִּילֵיהּ. וְאִתְגְּלֵי עָלַיְיהוּ עַל יַמָּא, וְחָמוּ זִיו יְקָרָא עִלָּאָה דִּילֵיהּ אַפִּין בְּאַפִּין. דְּלָא תֵּימְרוּן אֱלָהָא אָחֳרָא הוּא דְּמַלִּיל עִמָּנָא, אֶלָּא אֲנָא הוּא דַּחֲמִיתוּן בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם, אֲנָא הוּא דְּקָטַלְנָא סָנְאֵיכוֹן בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם. אֲנָא הוּא דְּעָבֵדְנָא כָּל אִינּוּן עֶשֶׂר מְחָאָן בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם. וּבְגִּינֵי כַּךְ, ׳וִאלֹהִים זוּלָתִי לֹא תֵדָע׳ - דְּלָא תֵּימָא דְּאָחֳרָא הֲוָא, אֶלָּא אֲנָא הוּא כֹּלָּא.
לא תלין פעלת שכיר עד בקר
סוד נפש העני העולה עם הבלי פיו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.