קץ כל בשר
סוד הנאת הקרבן לצדדים למעלה ולמטה וסלוק רוח הטמאה מהעולם
שאל רבי אלעזר אם קץ כל בשר נהנה מקרבנות ישראל - אמר לו כלם נהנים כאחד
יוֹם אֶחָד הָיָה יוֹשֵׁב רַבִּי אֶלְעָזָר לִפְנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳ (בראשית ו, יג) הַזֶּה, הַאִם נֶהֱנֶה מֵאוֹתָם קָרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אוֹ לֹא? אָמַר לוֹ, כֻּלָּם הָיוּ נֶהֱנִים כְּאֶחָד, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.
בלשון הזוהר
יוֹמָא חַד הֲוָה יָתִיב רִבִּי אֶלְעָזָר קָמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַאי ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳ (בראשית ו, יג) אִתְהֲנֵי מֵאִינּוּן קָרְבְּנִין דַּהֲווֹ יִשְׂרָאֵל מְקָרְבִין עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא, אוֹ לָא. אָמַר לֵיהּ, כֹּלָּא הֲווֹ מִסְתַּפְּקֵי כַּחֲדָא, לְעֵילָּא וּלְתַתָּא.
כהנים לוים וישראלים נקראים אדם והבהמה צריך לפרש עליה כל החטאים טרם תקרב
וּבֹא רְאֵה, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, הֵם נִקְרָאִים אָדָם עִם חִבּוּר לְאוֹתָם רְצוֹנוֹת קְדוֹשִׁים שֶׁעוֹלִים מִתּוֹכָם, וְאוֹתוֹ שֶׂה אוֹ כֶבֶשׂ אוֹ אוֹתָהּ בְּהֵמָה שֶׁמַּקְרִיבִים, צָרִיךְ שֶׁטֶּרֶם תֻּקְרַב עַל הַמִּזְבֵּחַ, לְפָרֵשׁ עָלֶיהָ אֶת כָּל הַחֲטָאִים וְכָל הָעֲווֹנוֹת וְכָל הַהִרְהוּרִים הָרָעִים שֶׁעָשָׂה, וְאָז הִיא נִקְרֵאת בְּהֵמָה בַּכֹּל, בְּתוֹךְ אוֹתָם חֲטָאִים וְרָעוֹת וְהִ רְהוּרִים.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, כַּהֲנֵי וְלֵיוָאֵי וְיִשְׂרָאֵל, אִינּוּן אִקְרוּן אָדָם, בְּחִבּוּרָא דְּאִינּוּן רְעוּתִין קַדִּישִׁין, דְּסַלְּקָא מִגַּוַויְיהוּ. וְהַהוּא אִמְרָא, אוֹ כִּבְשָׂא, אוֹ הַהוּא בְּהֵמָה, הַאי דְּקָרְבִין, אִצְטְרִיךְ עַד לָא אִתְקְרִיב עַל מַדְבְּחָא, לְפָרְשָׁא עָלָה כָּל חֲטָאִין, וְכָל חוֹבִין, וְכָל הִרְהוּרִין בִּישִׁין דְּעֲבַד. וּכְדֵין הַהִיא, אִתְקְרֵי בְּהֵמָה בְּכֹלָּא, בְּגוֹ אִינּוּן חֲטָאִין וּבִישִׁין וְהִרְהוּרִין.
כקרבן לעזאזל שהתודה עליו כל עונות ישראל וכשעולה למזבח מגיע לו כפלים
כְּמוֹ שֶׁהַקָּרְבָּן לַעֲזָאזֵל, שֶׁכָּתוּב ׳וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲונֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (ויקרא טז, כא) ' - כָּךְ גַּם כָּאן. וּכְשֶׁעוֹלֶה עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, מַגִּיעַ לוֹ עַל כָּל אֶחָד כִּפְלַיִם. וּמִשּׁוּם כָּךְ זֶה עוֹלֶה לִמְקוֹמוֹ, וְזֶה עוֹלֶה לִמְקוֹמוֹ. זֶה בְּסוֹד אָדָם, וְזֶה בְּסוֹד בְּהֵמָה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'׳ (תהלים לו, ז).
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דְּקָרְבְּנָא דַּעֲזָאזֵל, דִּכְתִּיב, ׳וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳ (ויקרא טז, כא), הָכִי נָמֵי הָכָא. וְכַד סַלְּקָא עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא, מָטוּ לָהּ עַל חַד תְּרֵין. וּבְגִין כָּךְ, דָּא סַלְּקָא לְאַתְרֵיהּ, וְדָא סַלְּקָא לְאַתְרִיהּ, (רמ"ד ע"ב, רל"ט ע"א) דָּא בְּרָזָא דְּאָדָם, וְדָא בְּרָזָא דִּבְהֵמָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר ׳אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ יהו"ה׳ (תהילים לו, ז).
חביתים ומנחות מעוררים רוח הקדש בענן שמן וקמח נהנים בעלי הדין שלא ישלטו
חֲבִיתִים וְכָל שְׁאָר הַמְּנָחוֹת, לְעוֹרֵר רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בִּרְצוֹן הַכֹּהֵן, וְשִׁירַת הַלְוִיִּם, וּתְפִלַּת יִשְׂרָאֵל. וּבְאוֹתוֹ הֶעָנָן וְהַשֶּׁמֶן וְהַקֶּמַח שֶׁעוֹלִים, נִרְוִים וְנֶהֱנִים כָּל שְׁאָר בַּעֲלֵי הַדִּין שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִשְׁלֹט בְּאוֹתוֹ דִּין שֶׁנִּמְסָר לָהֶם, וְהַכֹּל בְּפַעַם אַחַת. בּא וּרְאֵה, הַכֹּל נַעֲשָׂה בְּסוֹד הַמְּהֵימְנוּתָא, לֵהָנוֹת זֶה בָּזֶה, וְלַעֲלוֹת לְמַעְלָה מִי שֶׁצָּרִיךְ עַד אֵין סוֹף.
בלשון הזוהר
חֲבִיתִין וְכָל שְׁאַר מְנָחוֹת, לְאִתְּעָרָא רוּחָא דְּקוּדְשָׁא, בִּרְעוּתָא דְּכַהֲנָא, וְשִׁירָתָא דְּלֵיוָאֵי, וּצְלוֹתָא דְּיִשְׂרָאֵל. וּבְהַהוּא תְּנָנָא, וְשַׁמְנָא וְקִמְחָא דְּסָלִיק, מִתְרַוָון וּמִסְתַּפְּקֵי כָּל שְׁאַר מָארֵי דְּדִינִין, דְּלָא יַכְלֵי לְשַׁלְּטָאָה בְּהַהוּא דִּינָא דְּאִתְּמְסַר לוֹן, וְכֹלָּא בְּזִמְנָא חֲדָא. תָּא חֲזֵי, כֹּלָּא אִתְעָבִיד בְּרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא, לְאִסְתַּפְּקָא דָּא בְּדָא, וּלְאִסְתַּלְּקָא לְעֵילָּא מַאן דְּאִצְטְרִיךְ, עַד אֵין סוֹף.
אמר רשבי הרימותי ידי בתפלות למעלה הרצון העליון עומד ראש נסתר ומאיר בסתר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הֲרִימוֹתִי יָדִי בִּתְפִלּוֹת לְמַעְלָה, שֶׁכְּשֶׁהָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן לְמַעְלָה לְמַעְלָה, עוֹמֵד אוֹתוֹ רָצוֹן שֶׁלֹּא נוֹדָע וְלֹא נִתְפָּס לְעוֹלָמִים, הָרֹאשׁ הַנִּסְתָּר יוֹתֵר לְמַעְלָה, וְאוֹתוֹ רֹאשׁ מוֹצִיא מַה שֶּׁמּוֹצִיא, וְלֹא יָדוּעַ. וּמֵאִיר מַה שֶּׁמֵּאִיר, הַכֹּל בְּסֵתֶר.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אֲרֵימִית יְדַי בִּצְלוֹתִין לְעֵילָּא, דְּכַד רְעוּתָא עִלָּאָה, לְעֵילָּא לְעֵילָּא, קַיְּימָא עַל הַהוּא רְעוּתָא דְּלָא אִתְיְידַיע, וְלָא אִתְפַּס לְעָלְמִין, רֵישָׁא דְּסָתִים יַתִּיר לְעֵילָּא, וְהַהוּא רֵישָׁא אַפִּיק מַה דְּאַפִּיק, וְלָא יְדִיעַ. וְנָהִיר מַה דְּנָהִיר, כֹּלָּא בִּסְתִּימוּ.
רצון המחשבה העליונה רודף אחריו מסך נפרס ומאיר מה שמאיר באור נסתר לא ידוע
רְצוֹן הַמַּחֲשָׁבָה הָעֶלְיוֹנָה, לִרְדֹּף אַחֲרָיו וְלִהְיוֹת נָאוֹר מִמֶּנּוּ. מָסָךְ אֶחָד נִפְרָס, וּמִתּוֹךְ אוֹתוֹ מָסָךְ בִּרְדִיפַת אוֹתָהּ הַמַּחֲשָׁבָה הָעֶלְיוֹנָה, מַגִּיעַ וְלֹא מַגִּיעַ, עַד לְאוֹתוֹ מָסָךְ מֵאִיר מַה שֶּׁמֵּאִיר. וְאָז אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה עֶלְיוֹנָה מְאִירָה בְּאוֹר נִסְתָּר שֶׁלֹּא יָדוּעַ, וְהַמַּחֲשָׁבָה הַזּוֹ לֹא יוֹדַעַת.
בלשון הזוהר
רְעוּ דְּמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה, לְמִרְדַּף אֲבַתְרֵיהּ, וּלְאִתְנַהֲרָא מִנֵּיהּ, חַד פְּרִיסוּ אִתְפְּרַס, וּמִגּוֹ הַהוּא פְּרִיסָא בִּרְדִּיפוּ דְּהַהִיא מַחֲשָׁבָה עִלָּאָה, מָטֵי וְלָא מָטֵי, עַד הַהוּא פְּרִיסָא נָהִיר מַה דְּנָהִיר. וּכְדֵין הַהוּא מַחֲשָׁבָה עִלָּאָה, נָהִיר בִּנְהִירוּ סָתִים דְּלָא יְדִיעַ. וְהַאי מַחֲשָׁבָה לָא יָדַע.
אור המחשבה מכה בהארת המסך שמאיר ממה שלא נודע ומתגלה ומאירים כאחד
אָז מַכֶּה אוֹר הַמַּחֲשָׁבָה הַזֶּה שֶׁלֹּא נוֹדָע בְּהֶאָרַת (הַמָּסָךְ) הַפְּרִישָׂה הַפְּרִיסָה שֶׁעוֹמֵד שֶׁמֵּאִיר מִמַּה שֶּׁלֹּא יָדוּעַ וְלֹא נוֹדַע וְלֹא הִתְגַּלָּה. וְאָז הֶאָרַת הַמַּחֲשָׁבָה הַזּוֹ שֶׁלֹּא נוֹדַעַת מַכָּה בְּהֶאָרַת הַמָּסָךְ, וּמְאִירִים כְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
כְּדֵין בָּטַשׁ הַאי נְהִירוּ דְּמַחֲשָׁבָה דְּלָא אִתְיְידַע, בִּנְהִירוּ (נ"א דפרסא) דִּפְרִשָׁא, דְּקַיְּימָא דְּנָהִיר מִמָּה, דְּלָא יְדִיעַ, וְלָא אִתְיְידַע, וְלָא אִתְגַּלְּיָא. וּכְדֵין, (נ"א האי) דָּא נְהִירוּ דְּמַחֲשָׁבָה דְּלָא אִתְיְידַע, בָּטַשׁ בִּנְהִירוּ דִּפְרִיסָא, וְנָהֲרִין כַּחֲדָא.
נעשים תשעה היכלות שאינם אורות רוחות או נשמות רצון כלם במחשבה נקראים אין סוף
וְנַעָשִׂים תִּשְׁעָה הֵיכָלוֹת, וְהַהֵיכָלוֹת אֵינָם אוֹרוֹת, וְאֵינָם רוּחוֹת, וְאֵינָם נְשָׁמוֹת, וְאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד בָּהֶם. רְצוֹנָם שֶׁל כָּל תִּשְׁעָה הָאוֹרוֹת, כֻּלָּם עוֹמְדִים בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁהִיא אַחַת מֵהֶן בְּחֶשְׁבּוֹן, כֻּלָּם לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם. בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדִים בַּמַּחֲשָׁבָה, וְלֹא מֻשָּׂגִים וְלֹא נוֹדָעִים, וְאֵלּוּ לֹא עוֹמְדִים, לֹא בְּרָצוֹן וְלֹא בְּמַחֲשָׁבָה עֶלְיוֹנָה, תּוֹפְסִים בָּהּ וְלֹא תוֹפְסִים בָּהּ. בְּאֵלּוּ עוֹמְדִים כָּל סוֹדוֹת הַמְּהֵימְנוּתָא, וְכָל אוֹתָם אוֹרוֹת מִסּוֹד הַמַּחֲשָׁבָה הָעֶלְיוֹנָה וָמַטָּה, כֻּלָּם נִקְרָאִים אֵין סוֹף. עַד כָּא מַגִּיעִים הָאוֹרוֹת וְלֹא מַגִּיעִים, וְלֹא נוֹדָעִים כָּאן לֹא רָצוֹן וְלֹא מַחֲשָׁבָה. כְּשֶׁמְּאִירָה הַמַּחֲשָׁבָה וְלֹא נוֹדָע מִמַּה מְּאִירָה, אָז מִתְלַבֶּשֶׁת וְנִסְתֶּרֶת בְּתוֹךְ הַבִּינָה, וּמֵאִיר מִי שֶׁמֵּאִיר, וְנִכְנָסִים זֶה בָּזֶה, עַד שֶׁכֻּלָּם נִכְלָלִים כְּאֶחָד.
בלשון הזוהר
וְאִתְעָבִידוּ תִּשְׁעָה הֵיכָלִין, וְהֵיכָלִין לָאו אִינּוּן נְהוֹרִין, וְלָאו אִינּוּן רוּחִין, וְלָאו אִינּוּן נִשְׁמָתִין, וְלָא אִית מַאן דְּקַיְּימָא בְּהוּ. רְעוּתָא דְּכָל תֵּשַׁע נְהוֹרִין, קַיְימֵי כֻּלְּהוּ בְּמַחֲשָׁבָה, דְּאִיהִי חַד מִנַּיְיהוּ בְּחוּשְׁבָּנָא, כֻּלְּהוּ לְמִרְדַּף אֲבַתְרַיְיהוּ. בְּשַׁעֲתָא דְּקַיְימֵי בְּמַחֲשָׁבָה, וְלָא מִתְדַּבְּקָן וְלָא אִתְיְידִיעוּ. וְאִלֵּין לָא קַיְימֵי, לָאו בִּרְעוּתָא, וְלָאו בְּמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה, תַּפְסִין בָּהּ וְלָא תַּפְסִין. בְּאִלֵּין קַיְימִין כָּל רָזִין דִּמְהֵימְנוּתָא, וְכָל אִינּוּן נְהוֹרִין, מֵרָזָא דְּמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה וּלְתַתָּא, כֻּלְּהוּ אִקְרוּן אֵין סוֹף. עַד הָכָא מָטוּן נְהוֹרִין, וְלָא מָטוּן, וְלָא אִתְיְידִיעוּ לָאו הָכָא רְעוּתָא, וְלָא מַחֲשָׁבָה. כַּד נָהִיר מַחֲשָׁבָה, וְלָא אִתְיְדַע מִמַּאן דְּנָהִיר, כְּדֵין אִתְלְבַּשׁ וְאַסְתִּים גּוֹ בִּינָה, וְנָהִיר מַאן דְּנָהִיר, וְאָעִיל דָּא בְּדָא, עַד דְּאִתְכְּלִילוּ כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא.
בסוד הקרבן כשעולה הכל נקשר ומאיר זה בזה והמחשבה מתעטרת באין סוף
וּבְסוֹד הַקָּרְבָּן כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה, הַכֹּל נִקְשָׁר זֶה בָּזֶה וּמֵאִיר זֶה בָּזֶה. אֲזַי כֻּלָּם עוֹמְדִים בַּעֲלִיָּה, וְהַמַּחֲשָׁבָה מִתְעַטֶּרֶת בָּאֵין סוֹף. אוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁמְּאִירָה מִמֶּנּוּ הַמַּחֲשָׁבָה הָעֶלְיוֹנָה (שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בָּהּ כְּלָל), נִקְרָא אֵין סוֹף, שֶׁמִּמֶּנּוּ (וּמִמֶּנּוּ) נִמְצֵאת וְעוֹמֶדֶת וּמְאִירָה לְמִי שֶׁמְּאִירָה, וְעַל זֶה הַכֹּל עוֹמֵד. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
וּבְרָזָא דְּקָרְבְּנָא כַּד סָלִיק, כֹּלָּא אִתְקָשַּׁר דָּא בְּדָא, וְנָהִיר דָּא בְּדָא, כְּדֵין קַיְימֵי כֻּלְּהוּ בִּסְלִיקוּ, וּמַחֲשָׁבָה אִתְעֲטָּר בְּאֵין סוֹף. הַהוּא נְהִירוּ דְּנָהִיר מִנֵּיהּ מַחֲשָׁבָה עִלָּאָה, (נ"א דלא ידע איהי בה כלל), אִקְרֵי אֵין סוֹף, דְּמִנֵּיהּ (נ"א ומניה) אִשְׁתְּכַח וְקַיְּימָא וְנָהִיר לְמַאן דְּנָהִיר, וְעַל דָּא כֹּלָּא קָאִים. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
הסטרא אחרא קץ כל בשר קשור למעלה בשמחה וגם למטה בשמחה לספק הכל והאם על ישראל
בֹּא וּרְאֵה, הַסִּטְרָא אַחֲרָא הַזֶּה שֶׁנִּקְרָא (בראשיתו) ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳ (בראשית ו, יג), כְּמוֹ שֶׁהַקֶּשֶׁר נִמְצָא לְמַעְלָה בְּשִׂמְחָה, אַף כָּךְ גַּם לְמַטָּה בְּשִׂמְחָה וְרָצוֹן, לְסַפֵּק אֶת הַכֹּל לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְהָאֵם עוֹמֶדֶת עַל יִשְׂרָאֵל כָּרָאוּי.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, הַאי סִטְרָא אַחֲרָא, דְּאִקְרֵי ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳ (בראשית ו, יג), כְּמָה דְּקִשּׁוּרָא אִשְׁתְּכַח לְעֵילָּא בְּחִדוּ, אוּף הָכִי נָמֵי לְתַתָּא, בְּחֶדְוָותָא, וּרְעוּתָא לְאִסְתַּפְּקָא כֹּלָּא לְעֵילָּא וְתַתָּא, וְאִימָא קַיְּימָא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, כְּדְקָא יֵאוֹת.
בכל ראש חדש כשהלבנה מתחדשת נותנים לקץ כל בשר חלק יתר על הקרבנות שיתאחדו עם מלכם
בֹּא וּרְאֵה, בְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ כְּשֶׁהַלְּבָנָה מִתְחַדֶּשֶׁת, נוֹתְנִים ׳לַקֵּץ כָּל בָּשָׂר׳ (בראשית ו, יג) הַזֶּה חֵלֶק אֶחָד יָתֵר עַל הַקָּרְבָּנוֹת לְהִתְעַסֵּק בּוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ, וְיִהְיֶה הַצַּד שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְבַדָּם, כְּדֵי שֶׁיִּתְאַחֲדוּ עִם מַלְכָּם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּכָל רֵישׁ יַרְחָא וְיַרְחָא, כַּד סִיהֲרָא אִתְחַדְּשָּׁא, יָהֲבִין לֵיהּ לְהַאי ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳ (בראשית ו, יג), חוּלָקָא חֲדָא יַתִּיר עַל קָרְבְּנִין, לְאִתְעַסְּקָא בֵּיהּ, וְאִשְׁתָּמַּשׁ בְּחוּלָקֵיהּ, וִיהֵא סִטְרָא דְּיִשְׂרָאֵל בִּלְחוֹדַיְיהוּ, בְּגִין דְּיִתְאַחֲדוּן בְּמַלְכֵיהוֹן.
זהו השעיר חלקו של עשו איש שעיר וישראל משתמשים בחלקם כי יעקב בחר לו יה
וְזְהִוּ הַשָּׂעִיר, מִשּׁוּם שֶׁהוּא חֶלְקוֹ שֶׁל עֵשָׂו שֶׁכָּתוּב בּוֹ שָׂעִיר. ׳הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר׳ (בראשית כז, יא) - וְעַל כֵּן הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ, וְיִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּחֶלְקָם. מִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב, ׳כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ׳ (תהלים קלה, ד).
בלשון הזוהר
וְדָא אִיהוּ שָׂעִיר, בְּגִין דְּאִיהוּ חוּלָקָא דְּעֵשָׂו, דִּכְתִּיב ׳בֵּיהּ שָׂעִיר׳. ׳הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִיר׳ (בראשית כז, יא). וְעַל דָּא אִיהוּ אִשְׁתָּמַּשׁ בְּחוּלָקֵיהּ, וְיִשְׂרָאֵל אִינּוּן מִשְׁתַּמְּשֵׁי בְּחוּלָקֵיהוֹן. בְּגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ׳ (תהילים קלה, ד).
קץ כל בשר רצונו בבשר תמיד ולכן שולט על הגוף ולא על הנשמה העולה למקומה
וּבֹא רְאֵה, ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳ (בראשית ו, יג) הַזֶּה, כָּל רְצוֹנוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּבָשָׂר תָּמִיד. וּמִשּׁוּם כָּךְ תִּקּוּן הַבָּשָׂר תָּמִיד אֵלָיו, וְעַל כָּךְ נִקְרָא ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳. וּכְשֶׁהוּא שׁוֹלֵט, הוּא שׁוֹלֵט עַל הַגּוּף, וְלֹא עַל הַנְּשָׁמָה. הַנְּשָׁמָה עוֹלָה לִמְקוֹמָהּ, וְהַבָּשָׂר נִתָּן לַמָּקוֹם הַזֶּה, כְּמוֹ הַקָּרְבָּן - שֶׁהָרָצוֹן עוֹלֶה לְמָקוֹם אֶחָד, וְהַבָּשָׂר לְמָקוֹם אֶחָד.
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, הַאי ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳ (בראשית ו, יג), כָּל רְעוּתֵיהּ לָאו אִיהוּ אֶלָּא בְּבִשְׂרָא תָּדִיר. וּבְגִין כָּךְ, תִּקּוּנָא דְּבִשְׂרָא תָּדִיר לְגַבֵּיהּ, וְעַל דָּא אִקְרֵי ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳. וְכַד אִיהוּ שַׁלִּיט, שַׁלִּיט עַל גּוּפָא, וְלָאו עַל נִשְׁמְתָא, נִשְׁמְתָא סַלְּקָא לְאַתְרָהּ, וּבִשְׂרָא אִתְיְיהִיב לְאֲתָר דָּא, כְּגַוְונָא דְּקָרְבְּנָא, דִּרְעוּתָא סַלְּקָא לַאֲתָר חַד, וּבִשְׂרָא לְאֲתָר חַד.
אדם צדיק הוא קרבן ממש לכפרה ומי שאינו צדיק לא שיש בו מום לא לרצון
כ. כִּי לא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם וְעַל דָּא צַדִּיקָא כַּפָּרָה אִיהוּ בְּעָלְמָא וְקָרְבְּנָא מַמָּשׁ וְאָדָם שֶׁהוּא צַדִּיק, הוּא קָרְבָּן מַמָּשׁ לְכַפָּרָה, וְאַחר שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק - לֹא, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ ׳בּוֹ מוּם׳, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם׳ (ויקרא כב, כ) - וְעַל כֵּן הַצַּדִּיק הוּא כַּפָּרָה בָּעוֹלָם וְקָרְבָּן מַמָּשׁ. אַשְׁרֵיהֶם הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
וּבַּר נָשׁ דְּאִיהוּ זַכָּאָה, אִיהוּ קָרְבְּנָא מַמָּשׁ לְכַפָּרָא, וְאַחֲרָא דְּלָאו אִיהוּ זַכָּאָה, לָא. בְּגִין דְּבֵיהּ מוּמָא, דִּכְתִּיב ׳כִּי לא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם׳ (ויקרא כב, כ). וְעַל דָּא צַדִּיקָא כַּפָּרָה אִיהוּ בְּעָלְמָא, וְקָרְבְּנָא מַמָּשׁ. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
ויכס הענן את אהל מועד - כשכסה הענן שרתה שכינה והעברה רוח הטמאה לנקב תהום
׳וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד׳ (שמות מ, לד) - שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁכִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן, שָׁרְתָה שְׁכִינָה בָּאָרֶץ, וְהָעָבְרָה רוּחַ הַטֻּמְאָה, שֶׁהוּא ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳ (בראשית ו, יג), מֵהָעוֹלָם, וְהִסְתַּלֵּק וְנִכְנַס לְנֶקֶב ׳תְּהוֹם רַבָּה׳, וְרוּחַ קְדֻשָּׁה שָׁרְתָה עַל הָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב ׳וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד׳.
בלשון הזוהר
׳וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד׳ (שמות מ, לד) - דְּהָא כַּד חָפָא עֲנָנָא יַת מַשְׁכְּנָא, שָׁרָאת שְׁכִינְתָּא בְּאַרְעָא, וְאִתְעֲבָּר רוּחָא מִסְאֲבָא, דְּאִיהוּ ׳קֵץ כָּל בָּשָׂר׳ מֵעָלְמָא, וְאִסְתַּלָּק וְעָאל בְּנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּא, וְרוּחָא קַדִּישָׁא שָׁרָא עַל עָלְמָא, דִּכְתִּיב ׳וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד׳.
ולא יכל משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן - רוח קדשה שרתה וטמאה הסתלקה
וְכָתוּב ׳וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן׳ (שמות מ, לה) - מִשּׁוּם שֶׁרוּחַ קְדֻשָּׁה שָׁרְתָה עַל הָעוֹלָם, וְרוּחַ הַטֻּמְאָה הִסְתַּלְּקָה, פְּרָט לְשֶׁהִמְשִׁיכוּ אוֹתוֹ אוֹתָם רְשָׁעִים כְּמִקֹּדֶם עַל הָעוֹלָם. שֶׁאִם הֵם לֹא הָיוּ מוֹשְׁכִים אוֹתוֹ עַל הָעוֹלָם, לֹא הָיָה נִמְצָא.
בלשון הזוהר
וּכְתִיב ׳וְלֹא יָכוֹל מֹשֶׁה לָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן׳ (שמות מ, לה), בְּגִין דְּרוּחָא קַדִּישָׁא שָׁרָא עַל עָלְמָא, וְרוּחָא מִסְאֲבָא אִסְתַּלָּק, בַּר דְּאַמְשִׁיכוּ לֵיהּ אִינּוּן חַיָּיבַיָּא כְּמִלְּקַדְּמִין עַל עָלְמָא, דְּאִי אִינּוּן לָא אַמְשִׁיכוּ לֵיהּ עַל עָלְמָא, לָא אִשְׁתְּכַח.
לעתיד לבא יעביר הקב"ה רוח הטמאה מהעולם בלע המות לנצח ואת רוח הטמאה אעביר
וְלֶעָתִיד לָבֹא עָתִיד הקב"ה לְהַעֲבִירוֹ מֵהָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב ׳בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר׳ (ישעיה כה, ח) - וְכָתוּב ׳וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ׳ (זכריה יג, ב).
בלשון הזוהר
וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי, זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַעְבְּרָא לֵיהּ מֵעָלְמָא, דִּכְתִּיב, (ישעיהו כה ח) ׳בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה׳ יהו"ה אֱלהִים ׳דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי יהו"ה דִּבֵּר׳. וּכְתִיב (זכריה יג ב) ׳וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ׳. בָּרוּךָ יהו"׳ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׳. יִמְלוֹךְ יהו"׳ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׳.
׳שאל לך אות מעם ה' אלהיך׳
סוד צירופי האותיות שנמסרו למשה, ומחנות המלאכים המתנוצצים בהן עד קריאת ׳ויקרא אל משה׳
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.