בראשית ברא אלהים
סוד המשכן שנברא כדגמת העולם העליון בחכמה תבונה ודעת
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ - הקב"ה ברא העולם כדיוקן העולם שלמעלה
וָאֲמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת.בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת. בא להוכיח כי חכם עדיף מנביא ׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה׳ (שמות לח, כא) - רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׳ (בראשית א, א) - הַפָּסוּק הַזֶּה פֵּרְשׁוּהוּ וְנֶאֱמַר בְּכַמָּה צְדָדִים, אֲבָל כְּשֶׁבָּרָאא''ס ב. ז''א הקב"ה אֶת הָעוֹלָם,מלכות ב. בינה הנותנת כח למלכות בָּרָא אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה לִהְיוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה בַּדְּיוֹקָן שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה, וְכָל אוֹתָם גְּוָנִים שֶׁל מַעְלָה הִתְקִינָם לְמַטָּה, לְהַדְבִּיק וְלִקְשֹׁר עוֹלָם בְּעוֹלָם.וכל זאת שלא יחדל פרק מפרקי המרכבה ולא אבר מהאברים הרוחניים שאין צלו וצורתו למטה מטעם שהם ל"ב נתיבות חכמה נחתמין בחומר היפה או בחומר העכור, והכל חותם שלם ויתקשר העליון עם התחתון מפני חשק אשר לזה עם זה מפני קורבת צורתם, ואילו יעדר בעולם התחתון איזה אבר לא היה מיוחס ונקשר לעולם העליון וז"ש לאתקשר' עלמ' בעלמא.
בלשון הזוהר
׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה׳ (שמות לח, כא). רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׳, הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמַר בְּכַמָּה סִטְרִין. אֲבָל כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא, בָּרָא לֵיהּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, לְמֶהֱוֵי עָלְמָא דָּא בְּדִיּוּקְנָא דְּעָלְמָא דִּלְעֵילָּא. וְכָל אִינּוּן גַּוְונִין דִּלְעֵילָּא, אַתְקִין לוֹן לְתַתָּא, לְאִתְדַּבְּקָא וּלְאִתְקַשְּׁרָא עָלְמָא בְּעָלְמָא.
כשרצה הקב"ה לברא העולם השגיח בתורה ובשם הקדוש וקימו בחכמה תבונה ודעת שבהן נבנה המשכן
וּכְשֶׁרָצָה הקב"ה לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, הִשְׁגִּיחַ בַּתּוֹרָה וּבָרָא אוֹתוֹ. לזעיר ע''י הבינה (זוה''ק הקדמה). וְהִסְתַּכֵּל בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, הוי"ה שבבינה הַכְּלָל שֶׁל הַתּוֹרָה, וְקִיֵּם אֶת הָעוֹלָם. זעיר. בִּשְׁלֹשָׁה צְדָדִים הִתְקַיֵּם הָעוֹלָם, וְהֵם חָכְמָה וּתְבוּנָה וָדַעַת. בְּחָכְמָה - שֶׁכָּתוּב ׳ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ׳ (משלי ג, יט) - בִּתְבוּנָה - שֶׁכָּתוּב ׳כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׳ - בְּדַעַת - שֶׁכָּתוּב בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ. הֲרֵי כֻּלָּם בְּקִיּוּם הָעוֹלָם. וּבִשְׁלֹשֶׁת אֵלֶּה נִבְנָה הַמִּשְׁכָּן, בהארת המלכות חב''ד שהם מוחין לז''א הנק' עלמא שֶׁכָּתוּב ׳וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת׳ (שמות לא).
בלשון הזוהר
וְכַד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִבְרֵי עָלְמָא, אַשְׁגַּח בְּאוֹרַיְיתָא וּבָרָא לֵיהּ. וְאִסְתָּכַּל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, (ויקרא י"ט ע"א כ"א ע"א) ׳כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְקִיֵּים עָלְמָא׳. בִּתְלַת סִטְרִין אִתְקָיָּים עָלְמָא, וְאִינּוּן חָכְמָה וּתְבוּנָה וָדַעַת. בְּחָכְמָה, דִּכְתִּיב, ׳יהו"ה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ׳ (משלי ג, יט). בִּתְבוּנָה, דִּכְתִּיב ׳כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה׳. בְּדַעַת, דִּכְתִּיב ׳בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ׳. הָא כֻּלְּהוּ בְּקִיּוּמָא דְּעָלְמָא. וּבְאִלֵּין תְּלָתָא אִתְבְּנֵי מַשְׁכְּנָא, דִּכְתִּיב ׳וָאֲמַלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת׳.
בראשית זה חכמה ברא אלהים זה תבונה את השמים זה דעת וכלם כתובים במעשה המשכן
וְכָל הַשְּׁלֹשָׁה רְמוּזִים בַּפָּסוּק הַזֶּה. בְּרֵאשִׁית, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב בְּחָכְמָה. בָּרָא אֱלֹהִים, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב בִּתְבוּנָה. אֵת הַשָּׁמַיִם, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב בְּדַעַת. וְכֻלָּם כְּתוּבִים בְּמַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן. וּבְסוֹד זֶה כָּתוּב, ׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות לח, כא) - זֶה סוֹד הַחָכְמָה. ׳מִשְׁכַּן הָעֵדֻת׳ - זֶה סוֹד הַתְּבוּנָה. ׳אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה׳ - זֶה סוֹד הַדַּעַת. וְהַכֹּל זֶה כְּנֶגֶד זֶה, מִשּׁוּם שֶׁכָּל מַה שֶּׁבָּרָא הקב"ה בָּעוֹלָם הַזֶּה - בָּרָא אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְהַכֹּל נִרְשַׁם בַּעֲבוֹדַת הַמִּשְׁכָּן.
בלשון הזוהר
וְכֻלְּהוּ תְּלָתָא רְמִיזִין בִּקְרָא דָּא, בְּרֵאשִׁית, הַיְינוּ דִּכְתִּיב בְּחָכְמָה. בָּרָא אֱלֹהִים, הַיְינוּ דִּכְתִּיב בִּתְבוּנָה. אֵת הַשָּׁמַיִם, הַיְינוּ דִּכְתִּיב בְּדַעַת. וְכֻלְּהוּ כְּתִיבֵי בַּעֲבִידַת מַשְׁכְּנָא. וּבְרָזָא דָּא כְּתִיב, ׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן׳, דָּא רָזָא דְּחָכְמָה. ׳מִשְׁכַּן הָעֵדוּת׳, דָּא רָזָא דִּתְבוּנָה, ׳אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה׳, דָּא רָזָא דְּדַעַת. וְכֹלָּא דָּא לָקֳבֵל דָּא, בְּגִין דְּכָל מַה דְּבָרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעָלְמָא דֵּין, בָּרָא לֵיהּ כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא. וְכֹלָּא אִתְרְשִׁים בַּעֲבִידַת מַשְׁכְּנָא.
כשאמר הקב"ה למשה עשה משכן היה תוהה עד שהראה לו דיוקן כל דבר כמו שלמעלה
בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הקב"ה לְמֹשֶׁה עֲשֵׂה מִשְׁכָּן, הָיָה מֹשֶׁה עוֹמֵד תּוֹהֶה, שֶׁלֹּא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת, עַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הקב"ה בָּעַיִן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר׳ (שמות כה, מ) - מַה זֶּה בְּתַבְנִיתָם? אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁהֶרְאָה הקב"ה לְמֹשֶׁה דְּיוֹקַן כָּל דָּבָר וְדָבָר כְּמוֹ אוֹתוֹ דְּיוֹקָן שֶׁהוּא לְמַעְלָה, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה עוֹשֶׂה דְיוֹקָן שֶׁלּוֹ כַּדְּיוֹקָן (שהוא למעלה, וְכָל אֶחָד עוֹשֶׂה דיוקן שֶׁלּוֹ כדיוקן) שֶׁהוּא נַעֲשָׂה בָּאָרֶץ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה עֲבִיד מַשְׁכְּנָא, הֲוָה קָאִים מֹשֶׁה תּוֹהֵא, דְּלָא יָדַע מַה לְמֶעְבַּד, עַד דְּאַחְזֵי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּעֵינָא, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר׳ (שמות כה, מ). מַאי בְּתַבְנִיתָם. אֶלָּא אוֹלִיפְנָא, דְּאַחְמֵי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, דִּיּוּקְנָא דְּכָל מִלָּה וּמִלָּה, כְּהַהוּא דִּיּוּקְנָא דְּאִיהוּ לְעֵילָּא, וְכָל חַד וְחַד הֲוָה עָבִיד דִּיּוּקְנָא דִּילֵיהּ כְּדִּיוּקְנָא (דאיהו לעילא וכל חד הוי עביד דיוקנא דיליה כדיוקנא) דְּאִיהוּ אִתְעַבִיד בְּאַרְעָא.
אשר אתה מראה בהר - אספקלריה שאינה מאירה הראתה לו בתוכה כל הדיוקנאות שנעשו למטה
׳אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר׳ (שמות כה, מ) - ׳אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה׳ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה הָיָה מַרְאֶה לוֹ בְּתוֹךְ כָּל אוֹתָם הַגְּוָנִים וְהַדְּיוֹקְנָאוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ לְמַטָּה, כַּמַּרְאֶה הַזֶּה שֶׁהֶרְאָה בְתוֹכוֹ כָּל אוֹתָם דְּיוֹקְנָאוֹת.
בלשון הזוהר
׳אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר׳ (שמות כה, מ) - ׳אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה׳ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא אוֹלִיפְנָא, דְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּלָא נַהֲרָא, הֲוָה אַחְמֵי לֵיהּ בְּגַוֵיהּ כָּל אִינּוּן גַּוְונִין וְדִיּוּקְנִין דְּאִתְעָבֵידוּ לְתַתָּא, כְּהַאי חֵיזוּ דְּאַחְזֵי בְּגַוֵיהּ כָּל אִינּוּן דִּיוּקְנִין.
אתה סוד האספקלריה שאינה מאירה וכשהתקשה לפני משה אמר לו הקב"ה אתה בסימנך ואני בסימני
מִמַּשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה׳ (שמות כה, מ), אַתָּה - סוֹד הָאַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה שֶׁהֶרְאָה לוֹ בְּתוֹךְ כָּל אוֹתָם הַדְּיוֹקְנָאוֹת. וְהָיָה מֹשֶׁה רוֹאֶה אוֹתָם כָּל דָּבָר וְדָבָר עַל תִּקּוּנוֹ כְּמוֹ שֶׁרוֹאֶה בְּתוֹךְ עֲשָׁשִׁית וְתוֹךְ מַרְאָה שֶׁמַּרְאָה אֶת כָּל הַדְּיוֹקְנָאוֹת. וּכְשֶׁהִסְתַּכֵּל בָּהֶם מֹשֶׁה, הִתְקַשָּׁה לְפָנָיו. אָמַר לוֹ הקב"ה, אַתָּה בְּסִימָנְךְ וַאֲנִי בְּסִימָנִי. אָז הִתְיַשֵּׁב מֹשֶׁה בְּכָל מַעֲשֶׂה.
בלשון הזוהר
מַשְׁמַע דִּכְתִּיב ׳אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה, אַתָּה, רָזָא דְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּלָא נָהֲרָא, דְּאַחְזֵי לֵיהּ בְּגַוֵיהּ כָּל אִינּוּן דִּיוּקְנִין׳ (שמות כה, מ). וַהֲוָה חָמֵי לוֹן מֹשֶׁה כָּל מִלָּה וּמִלָּה עַל תִּקּוּנֵיהּ, כְּמָה דְּחָמֵי גּוֹ עֲשָׁשִׁיתָא, וְגוֹ חֵיזוּ דְּאַחְזֵי כָּל דִּיוּקְנִין. וְכַד אִסְתָּכַּל בְּהוּ מֹשֶׁה, אִתְקָשֵׁי קַמֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֹשֶׁה, אַתְּ בְּסִימָנִיךְ, וַאֲנִי בְּסִימָנִי כְּדֵין אִתְיָישַׁב מֹשֶׁה בְּכָל עֲבִידְתָּא.
כשנעשה המעשה הצטרך משה למנות הכל שלא יאמרו ישראל שנשאר כסף וזהב ועלה לקחתם
וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיהו"ה וּמִיִּשְׂרָאֵל. כְּשֶׁנַּעָשָׂה כָּל הַמַּעֲשֶׂה,של עבודת המשכן, הִצְטָרֵךְ מֹשֶׁהוהיה הדבר מוכרח לִמְנוֹת הַכֹּל,כל נדבת המשכן וכל כליו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁאָר כֶּסֶף וְזָהָב וְעָלָה לָקַחַת אוֹתָם.ובכך יוציאו שם רע, ובזה יתעורר כח הס"א כנגד עבודת המשכן [אף שמצד האמת אינו כן]. וְלָכֵן הִצְטָרֵךְ לִמְנוֹת אֶת הַחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל,להסיר ממנו כל חשד, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל׳ומבואר בפסוק שאף אם מצד האמת גלוי וידוע לפני המקום שלא לקח מאומה, מ"מ יש הלכה מיוחדת להיות נקי מישראל, כי בכח הרינון לעורר כח הס"א. (במדבר לב).
בלשון הזוהר
כַּד אִתְעָבִיד כָּל עֲבִידְתָּא, אִצְטְרִיךְ מֹשֶׁה לְמִמְנֵי כֹּלָּא, בְּגִין דְּלָא ייִמְרוּן יִשְׂרָאֵל דְּאִשְׁתְּאַר כַּסְפָּא וְדַהֲבָא, וְאִסְתְּלִיק לְנַטְלָא לֵיהּ. וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְמִמְנִי חוּשְׁבָּנָא קַמַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, בְּגִין דִּכְתִּיב, ׳וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵיהו"ה וּמִיִּשְׂרָאֵל׳ (במדבר לכ, כב).
אלה פקודי המשכן - רוח הקדש היתה מראה חשבון הזהב והכסף שנדבו ישראל להוציא נאמנותם
וְלָכֵן כָּתוּב, ׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת׳ (שמות לח, כא) - שֶׁהֲרֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיְתָה מַרְאָה לְכֻלָּם אֶת חֶשְׁבּוֹן כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף שֶׁנָּדְבוּ יִשְׂרָאֵל, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיְתָה אוֹמֶרֶת: ׳וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְגוֹ'׳ (שמות לח, כה) - ׳כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה וְגוֹ'׳. מִשּׁוּם שהקב"ה הִתְרַצָּה בָהֶם בְּאוֹתָם הָאֻמָּנִים, וְרָצָה לְהוֹצִיא אֶת נֶאֱמָנוּתָם לִפְנֵי כֻלָּם.
בלשון הזוהר
וּבְגִין דָּא כְּתִיב, ׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת׳ (שמות לח, כא), דְּהָא רוּחָא דְּקוּדְשָׁא, הֲוָה אַחְזֵי לְכֹלָּא, חוּשְׁבָּנָא דְּכָל דַּהֲבָא וְכַסְפָּא דִּנְדִיבוּ יִשְׂרָאֵל, וְרוּחַ קוּדְשָׁא הֲוָה אָמַר ׳וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וְגוֹ'׳, ׳כָּל הַזָּהָב הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה וְגוֹ'׳. בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְּהוּ, בְּאִינּוּן אוּמָנִין, וּבָעָא לְאַפָּקָא מְהֵימְנוּתָא דִּילְהוֹן קַמֵּי כֹּלָּא.
בעת מעשה המשכן הלך הסטרא אחרא להסטין ולא מצא עלה על נאמנות האמנים עד שכפפו הקב"ה
׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות לח, כא). בּא וּרְאֵה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנַּעֲשָׂה מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן, הָיָה הַסִּטְרָא אַחֲרָא הוֹלֵךְ וּמְשׁוֹטֵט כְּדֵי לְהַסְטִין, וְלֹא מָצָא עִלָּה עַל נֶאֱמָנוּת הָאֻמָּנִים, עַד שהקב"ה כּוֹפֵף אוֹתוֹ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְהוּא עָשָׂה חֶשְׁבּוֹן שֶׁל נֶאֱמָנוּת בְּעַל כָּרְחוֹ, וְעָלְתָה נֶאֱמָנוּתָם לַכֹּל. וְסוֹד זֶה שֶׁכָּתוּב ׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן׳ - וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, אֵלֶּה - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה׳ (ישעיה מט, טו) - וְכָתוּב ׳אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה׳ - שֶׁשָּׁם הִתְמַנָּה וְנִפְקַד עַד שֶׁנַּעֲשָׂה הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁל בֵּית הַמִּשְׁכָּן לִפְנֵי מֹשֶׁה וְכָל יִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות לח, כא). תָּא חֲזֵי, בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דַּעֲבִידְתָּא דְּמַשְׁכְּנָא אִתְעָבִיד, הֲוָה סִטְרָא אַחֲרָא אָזִיל וְשָׁאט לְאַסְטָאָה, וְלָא אַשְׁכָּחַת עִילָה עַל מְהֵימְנוּתָא דְּאוּמָנִין, עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּפִיף לֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּמֹשֶׁה, וְאִיהוּ עָבִיד חוּשְׁבָּנָא דִּמְהֵימְנוּתָא בְּעַל כָּרְחֵיהּ, וְסָלִיק מְהֵימְנוּתָא דִּילְהוֹן לְגַבֵּי כֹּלָּא. וְרָזָא דָּא דִּכְתִּיב ׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן׳. וְהָא אוֹקִימְנָא, אֵלֶּה: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה׳ (ישעיהו מט, טו). וּכְתִיב, ׳אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה׳, דְּתַמָּן אִתְמְנֵי וְאִתְפְּקִיד, עַד דְּאִתְעָבִיד חוּשְׁבָּנָא דְּבֵי מַשְׁכְּנָא, קַמֵּי מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל כֻּלְּהוּ.
אלה פקודי המשכן משכן העדת - שני שמות משכן אחד למעלה ואחד למטה ונקרא משכן העדות
׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת׳ (שמות לח, כא). אֵיזוֹ עֵדוּת? אֶלָּא פְּעָמִים כָּתוּב כָּאן מִשְׁכָּן, אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, וְהַמִּשְׁכָּן נִקְרָא ׳מִשְׁכַּן הָעֵדוּת׳. וְאֵיזוֹ עֵדוּת? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳שִׁבְטֵי יָ"הּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל׳. שֵׁם זֶה הוּא ׳עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל׳.
בלשון הזוהר
׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת׳ (שמות לח, כא). מַאן עֵדוּת. אֶלָּא תְּרֵי זִמְנֵי כְּתִיב הָכָא מִשְׁכָּן, חַד לְעֵילָּא, וְחַד לְתַתָּא. וּמִשְׁכָּן אִקְרֵי ׳מִשְׁכַּן הָעֵדוּת׳. וּמַאן עֵדוּת. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל׳ (תהילים קכב, ד). שְׁמָא דָּא, אִיהוּ ׳עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל׳.
עדות ביהוסף שמו - שתי אותיות יה מעידות עדות בכל מקום וכאן משכן של אותה עדות
כְּמוֹ כֵן ׳עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ׳ (תהלים פא, ו) - עֵדוּת שֵׁם יָהּ בִּיהוֹסֵף, הִיא עֵדוּת וַדַּאי. שְׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ מְעִידוֹת עֵדוּת בְּכָל מָקוֹם, וְכָאן הוּא עֵדוּת. וּמִשּׁוּם כָּךְ מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, הַמִּשְׁכָּן שֶׁל הָעֵדוּת הַזּוֹ, וְלָכֵן נִקְרָא מִשְׁכָּן, עַל סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב (שםקלב) וְעֵדתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם. מִשּׁוּם שֶׁמָּקוֹם זֶה הוּא סֵתֶר וּגְנִיזַת הַכֹּל.
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָּא ׳עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ׳ (תהילים פא, ו), עֵדוּת שֵׁם יָהּ בִּיהוֹסֵף, אִיהוּ עֵדוּת וַדַּאי, אִלֵּין תְּרֵין אַתְוָון סָהֲדִין סַהֲדוּתָא בְּכָל אֲתָר, וְהָכָא אִיהוּ עֵדוּת. וּבְגִין כַּךְ, ׳מִשְׁכַּן הָעֵדוּת׳, מַשְׁכְּנָא דְּהַאי עֵדוּת. וְעַל דָּא מַשְׁכְּנָא אִקְרֵי, עַל רָזָא דִּשְׁמָא דָּא קַדִּישָׁא. וְהַיְינוּ דִּכְתִּיב, ׳וְעֵדוֹתִי זוֹ אַלַמְּדֵם׳ (תהילים קלב, יב), בְּגִין דְּהַאי אֲתָר, אִיהוּ סְתִימוּ וּגְנִיזוּ דְּכֹלָּא.
אשר פקד על פי משה - מיום שהסתלקו האבות נשכחה ידיעת השם הקדוש עד שבא משה
׳אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה׳ (שמות לח, כא) - עַד כָּאן לֹא יָדָעְנוּ אִם הַמִּשְׁכָּן פֻּקַּד אוֹ הָעֵדוּת הַזּוֹ. אֶלָּא פֻּקַּד וַדַּאי זוֹ עֵדוּת. מִשּׁוּם שֶׁמִּיּוֹם שֶׁהִסְתַּלְּקוּ הָאָבוֹת מֵהָעוֹלָם וְכָל אוֹתָם שְׁבָטִים בְּנֵי יַעֲקֹב, וְנִשְׁאֲרוּ יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת בְּאוֹתָן צָרוֹת, נִשְׁכְּחָה מֵהֶם יְדִיעַת סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן הַזֶּה, שֶׁהוּא שֵׁם הָעֵדוּת, קִיּוּמָם שֶׁל שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁשְּׁתֵּי הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ בֵּאֲרוּ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים וְכָל צִדְדֵי הָעוֹלָם. כֵּיוָן שֶׁבָּא מֹשֶׁה, נִפְקַד וְנִזְכַּר הַשֵּׁם הַזֶּה בָּעוֹלָם. שֶׁכְּשֶׁהָיָה בַּסְּנֶה, מִיָּד שָׁאַל עַל הַשֵּׁם הַזֶּה, שֶׁכָּתוּב ׳וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם׳ (שמות ג, יג) - וְשָׁם נִפְקַד הַשֵּׁם הַזֶּה עַל פִּי מֹשֶׁה.
בלשון הזוהר
׳אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה׳ (שמות לח, כא) - עַד הָכָא לָא יְדַעְנָא, אִי הַאי מַשְׁכְּנָא פֻּקַּד, אוֹ הַאי עֵדוּת. ׳אֶלָּא פֻּקַּד׳ וַדַּאי הַאי עֵדוּת. בְּגִין דְּמִן יוֹמָא דְּאִסְתְּלִיקוּ אֲבָהָן מֵעָלְמָא, וְכָל אִינּוּן שְׁבָטִין בְּנוֹי דְּיַעֲקֹב, וְאִשְׁתָּאָרוּ יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, בְּאִינּוּן עָאקָן, אִתְנְשֵׁי מִנַּיְיהוּ יְדִיעָא דְּרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה דָּא, דְּאִיהוּ שְׁמָא דְּעֵדוּת, קִיוּמָא דִּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, דְּאִלֵּין תְּרֵין אַתְוָון, אוֹקִימוּ עִילָּאֵי וְתַתָּאֵי, וְכֻלְּהוּ סִטְרִין דְּעָלְמָא. כֵּיוָן דְּאָתָא מֹשֶׁה, אִתְפְּקָד וְאִדְכַּר שְׁמָא דָּא בְּעָלְמָא. דְּכַד הֲוָה בַּסְּנֶה מִיַּד שָׁאִיל עַל שְׁמָא דָּא, דִּכְתִּיב, ׳וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אוֹמַר אֲלֵיהֶם׳ (שמות ג, יג-יד). וְתַמָּן אִתְפְּקַד שְׁמָא דָּא ׳עַל פִּי מֹשֶׁה׳.
עבדת הלוים - סוד השם הקדוש שנקרא הוא ולא אתה או שנוטלים המשכן על כתפיהם
וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא. עָבֹדַת הַלְוִיִּם. מַה זֶּה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם? שמשמע מהלשון שיש התייחסות וקביעת שם מיוחדת לעבודה דייקא אֶלָּא סוֹד זֶה, שֶׁכָּתוּב ׳וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא׳ (במדבר יח, כג). הוּא - זֶה סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא הוּא,בהארת בינה, וְלֹא נִקְרָא אַתָּה.בהארת המלכות שהדבר מורה על כך שהוא ביחס לכח נסתר שהוא אינו נוכח לפי שהוא למעלה מן ההשגה והכתוב מגדיר את עבודת הלווים ביחס לשם 'הוא' היינו שעבודתם נועדה לתקן ענין נשגב בהמתקת הדינים, שהוא בהנהגה המשתלשלת מן השם הקדוש וּמִשּׁוּם כָּךְ עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם וַדַּאי.יש לה התייחדות מצד עצמה שרק הם ששורשם מצד הגבורה יכולים לתקן את ענינה בהמתקת הדינים דָּבָר אַחֵר עֲבֹדַת הַלְוִיִּם - שֶׁהֵם נוֹטְלִים אֶת הַמִּשְׁכָּן עַל כִּתְפֵיהֶם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם,ולא על 'העגלות', והדבר מורה על חיבור מהותי עם ענין השפעת הארון דרך הלויים בדווקא כדי לתקן ענין השמאל שבגבורה ולהכלילה בימין כפשנ"ת לעיל. שֶׁכָּתוּב ׳וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּנתבאר בפסוק שלבני קהת לא נתן משום שמצד עצמותם הם נבדלו לעבודת הקודש, ואין עבודתם כשאר עבודת הלויים אלא היא שייכת 'לעבודת הקודש' שצריכה להיעשות ולהיתקן בדווקא על ידיהם שהם מצד גבורה להמשיך את השפע בהמתקת הדינים ׳ (במדבר ז, ט).
בלשון הזוהר
עֲבֹדַת הַלְוִיִּם, מַאי עֲבֹדַת הַלְוִיִּם. אֶלָּא רָזָא דָּא דִּכְתִּיב, (במדבר יח כג). ׳וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא׳. הוּא: דָּא רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, דְּאִקְרֵי הוּא, וְלָא אִקְרֵי אַתָּה. וּבְגִין דָּא עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם וַדַּאי. דָּבָר אַחֵר עֲבֹדַת הַלְוִיִּם, דְּאִינּוּן נַטְלִין מַשְׁכְּנָא עַל כִּתְפַיְיהוּ מֵאֲתָר לְאֲתָר, דִּכְתִּיב, ׳וְלִבְנַי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ׳ (במדבר ז, ט).
אלה פקודי המשכן - והיה ביום ההוא שרש ישי בזמן שירבה הקב"ה שלום יתקים שרש עץ החיים
(שמות לח כא) ׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת (שמות לח, כא)׳ וְגוֹ'. - רַבִּי אַבָּא פָּתַח, (ישעיה יא) ׳וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי׳ וְגוֹ'. - ׳וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא (ישעיה יא, י)׳ - בִּזְמַן שהקב"ה יַרְבֶּה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, יִתְקַיֵּם הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל עֵץ הַחַיִּים. וְאוֹתוֹ שֹׁרֶשׁ, מִמֶּנּוּ יִתְקַיְּמוּ שְׁאָר הַשָּׁרָשִׁים לְמַטָּה, שֶׁכֻּלָּם נִשְׁרְשׁוּ וְהִתְקַיְּמוּ מִמֶּנּוּ.
בלשון הזוהר
׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת וְגוֹ'׳ (שמות לח, כא). רִבִּי אַבָּא פָּתַח, ׳וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי וְגוֹ'׳ (ישעיהו יא, י). ׳וְהָיָה בַּיוֹם הַהוּא׳, בְּזִמְנָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַסְגֵּי שְׁלָמָא בְּעָלְמָא, יִתְקַיֵּים שָׁרְשָׁא דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי, וְהַהוּא שָׁרְשָׁא, מִנֵּיהּ יִתְקָיָימוּ שְׁאַר שָׁרָשִׁין לְתַתָּא, דְּכֻלְּהוּ אִשְׁתָּרְשָׁן וְאִתְקַיְימָן מִנֵּיהּ.
אשר עמד לנס עמים אליו גוים ידרשו - ומנחתו כבוד זה בית המקדש בזמן שיהיה כאור החמה
׳אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים׳ (ישעיה יא, י) - שֶׁהֲרֵי הוּא ׳עוֹמֵד לְנֵס׳ וּלְאוֹת לְסוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. אֵלָיו גּוֹיִם - יִדְר! שׁוּ, שֶׁשָּׁם סוֹד הַקִּיּוּם שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵלָיו גּוֹיִם יִדְר! שׁוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' וְגוֹ'׳ (שם ב, ג) - וְעַל זֶה - אֵלָיו גּוֹיִם יִדְר! שׁוּ. ׳וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד׳ - מְנֻחָתוֹ - זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד׳ (תהלים קלב, יד) - כָּבוֹד - שֶׁכָּךְ נִקְרָא שֵׁם ה' בְּאוֹתוֹ זְמַן, שֶׁכָּתוּב ׳וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם׳ (ישעיה ל, כו).
בלשון הזוהר
׳אֲשֶׁר עוֹמֵד לְנֵס עַמִּים׳ (ישעיה יא, י) - דְּהַאי אִיהוּ קַיְּימָא לְנִסָא וּלְאָת לְרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. ׳אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ׳ - דְּתַמָּן רָזָא דְּקִיּוּמָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וּבְגִין כַּךְ ׳אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ׳. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יהו"ה וְגוֹ'׳ (ישעיהו ב, ג), וְעַל דָּא, ׳אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ׳. ׳וְהָיְתָה מְנוּחָתוֹ כָּבוֹד׳, מְנוּחָתוֹ, דָּא בֵּי מַקְדְּשָׁא. דִּכְתִּיב, ׳זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד׳ (תהילים קלב, יד). כָּבוֹד, דְּהָכִי אִקְרֵי כְּבוֹד יהו"ה בְּהַהוּא זִמְנָא, דִּכְתִּיב, ׳וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם׳ (ישעיהו ל, כו).
מנוחתו של שרש ישי לא ימנה ולא יעמד בחשבון לעולם כי הברכות שורות במה שלא עומד בחשבון
וּמְנוּחָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ שֹׁרֶשׁ יִשַׁי, שֶׁנִּקְרָא כְּבוֹד ה', לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יַעֲמֹד בְּחֶשְׁבּוֹן לְעוֹלָם. מָה הַטַּעַם? (מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי עוֹמֵד בְּחֶשְׁבּוֹן עַתָּה, וּבְאוֹתוֹ זְמַן לֹא יַעֲמֹד בְּחֶשְׁבּוֹן. מָה הַטַּעַם, ') מִשּׁוּם שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹמֵד בְּחֶשְׁבּוֹן, לֹא שׁוֹרוֹת שָׁם בְּרָכוֹת בִּשְׁלֵמוּת. וְהַבְּרָכוֹת שׁוֹרוֹת בְּמַה שֶּׁלֹּא עוֹמֵד בְּחֶשְׁבּוֹן. בַּזְּמַן הָרִאשׁוֹן עָמַד בְּחֶשְׁבּוֹן, שֶׁכָּתוּב ׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן׳ (שמות לח, כא).
בלשון הזוהר
וּמְנוּחָתוֹ דְּהַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי, דְּאִתְקְרֵי כְּבוֹד יהו"ה, לָא יִתְמְנֵי, וְלָא יְקוּם בְּחוּשְׁבָּנָא לְעָלְמָא. מַאי טַעֲמָא. (ד"א בגין דהא קיימא בחושבנא השתא וההוא זמנא לא יתקיים בחושבנא. מאי טעמא) בְּגִין דְּכָל מַה דְּקַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא, לָא שַׁרְיָין תַּמָּן בִּרְכָאן בִּשְׁלִימוּ. וּבִרְכָּאן שַׁרְיָין בְּמַּה דְּלָא קַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא. בְּזִמְנָא קַדְמָאָה קַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא, דִּכְתִּיב ׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן׳.
המשכן עומד בחשבון ולכן הצטרך לתפלת משה שישרו עליו ברכות שקשר אותו במשכן שלמעלה
בֹּא וּרְאֵה, הַמִּשְׁכָּן הַזֶּה עוֹמֵד בְּחֶשְׁבּוֹן, וְלָכֵן הִצְטָרֵךְ לִתְפִלַּת מֹשֶׁה, שֶׁיִּשְׁרוּ עָלָיו בְּרָכוֹת, שֶׁכָּתוּב ׳וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה׳ (שמות לט, מג) - וְאֵיזוֹ בְּרָכָה בֵּרַךְ אוֹתָם? יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה בְּרָכָה עַל מַעֲשֵׂי יְדֵיכֶם. וְהַבְּרָכוֹת לֹא שׁוֹרוֹת עַל הַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה, עַד שֶׁקָּשַׁר אוֹתוֹ מֹשֶׁה בַּמִּשְׁכָּן שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁכָּתוּב ׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה׳ (שמות לח, כא) - דְּאִם לֹא נַעֲשֶׂה הַחֶשְׁבּוֹן עַל יְדֵי מֹשֶׁה, אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן, שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַשְׁכְּנָא דָּא קַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא, וּבְגִין כַּךְ אִצְטְרִיךְ לִצְלוֹתָא דְּמֹשֶׁה, דְּיִשְׁרֵי עָלֵיהּ בִּרְכָאן, דִּכְתִּיב ׳וַיְבָרֶךְ אוֹתָם מֹשֶׁה׳, וּמַה בְּרָכָה בָּרִיךְ לוֹן, יְהֵא רַעֲוָא דְּתִשְׁרֵי בְּרָכָה עַל עוֹבָדֵי יְדֵיכוֹן. וּבִרְכָּאן לָא שָׁרָאן עַל הַאי חוּשְׁבָּנָא עַד דְּאִקְשָׁר לֵיהּ מֹשֶׁה בְּמַשְׁכְּנָא דִּלְעֵילָּא, דִּכְתִּיב ׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה׳. דְּאִי לָאו דְּאִתְעֲבָד חוּשְׁבָּנָא עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה, לָא יַכְלִין אִינּוּן לְמֶעְבַּד חוּשְׁבָּנָא, דִּכְתִּיב ׳אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה׳.
ויהי דבר ה' אל אליהו קום לך צרפתה - טרם שתבא לעולם צוה הקב"ה על העורבים והאשה
פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיְהִי דְבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ (אֵלָיו) לֵאמֹר׳ (מלכים א יז, ח) קוּם לֵךְ צָרְפָתָה ׳וְגוֹ' הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךְ׳ (מלכים א יז, ט) - וְכִי אֵיפֹה צִוָּה אוֹתָהּ הקב"ה? אֶלָּא טֶרֶם שֶׁתָּבא לָעוֹלָם צִוָּה הקב"ה בִּגְזֵרָתוֹ לְמַעְלָה עַל הָעוֹרְבִים לְהָבִיא מָזוֹן לְאֵלִיָּהוּ וּלְאוֹתָהּ אִשָּׁה לָתֵת לוֹ מָזוֹן.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳וַיְהִי דְּבַר יהו"ה אֶל׳ (מלכים א יז, ח-ט) ׳אֵלִיָהוּ לֵאמֹר׳ ׳קוּם לֵךְ צָרְפָתָה וְגוֹ'׳ ׳הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ׳. וְכִי אָן פָּקִיד לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אֶלָּא עַד לָא יֵיתֵי לְעָלְמָא, פָּקִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּגְזֵירָה דִּילֵיהּ לְעֵילָּא עַל הָעוֹרְבִים, לְמֵיתֵי מְזוֹנָא לְאֵלִיָּהוּ, וּלְהַהִיא אִתְּתָא לְמֵיהַב לֵיהּ מְזוֹנָא.
ותאמר חי ה' אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח - מדה עמדה בקמח שלא נראה שישרו בו ברכות
מַה כָּתוּב? ׳וַתֹּאמֶר חַי ה' אֱלֹהֶיךְ אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת וְגוֹ'׳ (מלכים א יז, יב). וַהֲרֵי כָּאן מִדָּה הָיְתָה בְּאוֹתוֹ קֶמַח, שֶׁהֲרֵי הָיָה בּוֹ ׳מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד׳ - כַּף הִיא הַמִּדָּה שֶׁלּוֹ. וְנִרְאֶה שֶׁאֵין שׁוֹרוֹת בּוֹ בְּרָכוֹת הוֹאִיל וְעוֹמֵד בְּמִדָּה. מַה כָּתוּב? ׳כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תֵּת ה' גֶּשֶׁם׳ (מלכים א יז, יד). תֵּת - כָּתוּב תִּתֵּן, מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁבְּכָל דּוֹר לֹא נִמְצָא מִי שֶׁיִּזְכֶּה לִזְכוּת כְּמוֹ הָאִשָּׁה הַזֹּאת, וְעַל זֶה כָּתוּב תִּתֵּן. אַתָּה תִּתֵּן מָטָר עַל הָעוֹלָם מִשּׁוּם שֶׁזְּכוּתְךְ רַבָּה.
בלשון הזוהר
מַה כְּתִיב, ׳וַתֹּאמֶר חַי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ אִם יֵשׁ לִי מָעוֹג כִּי אִם מְלא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת וְגוֹ'׳ (מלכים א יז, יב). וְהָא הָכָא מְדִידוּ הֲוָה בְּהַהוּא קִמְחָא, דְּהָא הֲוָה בֵּיהּ ׳מְלא כַּף קֶמַח בַּכַּד׳, כַּף הוּא מְדִידוּ דִּילֵיהּ, וְאִתְחַזֵּי דְּלָא שַׁרְיָין בֵּיהּ בִּרְכָן, הוֹאִיל וְקָאִים בְּמִּדָּה. מַה כְּתִיב, ׳כִּי כֹה אָמַר יהו"ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּד הַקֶּמַח לא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תֵּת יהו"ה גֶּשֶׁם׳ (מלכים א יז, יד). תֵּת, תִּתֵּן כְּתִיב, מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דִּבְכָל דָּרָא לָא אִשְׁתְּכַח מַאן דְּיִזְכֵּי לִזְכוּ כְּהַאי אִתְּתָא, וְעַל דָּא כְּתִיב תִּתֵּן, אַנְתְּ תִּתֵּן מִטְרָא עַל עָלְמָא, בְּגִין דִּזְכוּתָךְ סַגִּי.
כד הקמח לא כלתה כדבר ה' אשר דבר ביד אליהו - אף משכן העדות עומד בחשבון ושורים בו ברכות
וְכָתוּב ׳כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ׳ (מלכים א יז, טז) - וְכִי אִם אוֹתוֹ קֶמַח שֶׁעוֹמֵד בְּמִדָּה, שֶׁהָיָה מְלֹא כַף קֶמַח, לֹא פָסְקוּ מִמֶּנּוּ בְּרָכוֹת מִשּׁוּם דְּבַר אֵלִיָּהוּ, שֶׁכָּתוּב ׳כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה׳ - וְכָתוּב ׳כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה׳ - מִשְׁכַּן הָעֵדוּת, אַף עַל גַּב שֶׁעוֹמֵד בְּחֶשְׁבּוֹן, הוֹאִיל וְנִפְקַד עַל יְדֵי מֹשֶׁה, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁשּׁוֹרִים בּוֹ בְּרָכוֹת. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה׳.
בלשון הזוהר
וּכְתִיב ׳כַּד הַקֶּמַח לא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לא חָסֵר כִּדְבַר יהו"ה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ׳ (מלכים א יז, טז). וְכִי אִם הַהוּא קִמְחָא דְּקַיְּימָא בִּמְדִּידוּ, דְּהֲוָה ׳מְלֹא כַף קֶמַח׳, לָא פַּסְקוּ מִנֵּיהּ בִּרְכָאן בְּגִין מִלָּה דְּאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִּיב ׳כַּד הַקֶּמַח לא תִכְלָה׳, וּכְתִיב ׳כַּד הַקֶּמַח לא כָלָתָה׳. ׳מִשְׁכַּן הָעֵדוּת׳ אַף עַל גַּב דְּקַיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא, הוֹאִיל וְאִתְפְּקַד עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן דְּשַׁרְיָין בֵּיהּ בִּרְכָאן. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה׳.
אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך - הפריד הקב"ה למשה מאשתו להדבק בשכינה אדמת קדש
(שמות לח כא) ׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן (שמות לח, כא)׳. וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה. רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח ׳וְאָמַר, (שמות ג) ׳אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךְ מֵעַל רַגְלֶיךְ׳ וְגוֹ'׳. פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ, את עומק ענינו שֶׁהִפְרִידוֹ הקב"ה מֵאִשְׁתּוֹ כְּדֵי לְהִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא׳ - אַדְמַת קֹדֶשׁ - זוֹ שְׁכִינָה. ומשום כך היה צריך לפרוש מאשתו, וע''ז אמרו הִדָּבְקוּת קְדוֹשָׁה נִדְבַּק מֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְמַעְלָה.
בלשון הזוהר
(שמות לח כא) ׳אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן׳. רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח ׳וְאָמַר, (שמות ג ה)׳אַל תִּקְרַב הֲלוֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ׳ וְגוֹ'׳. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ, דְּפָרִישׁ לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְאִתְּתֵיהּ, בְּגִין לְאִתְדַּבְּקָא בִּשְׁכִינְתָּא, דִּכְתִּיב, (שמות ג ה) ׳כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא׳. אַדְמַת קֹדֶשׁ, דָּא שְׁכִינְתָּא, אִתְדַּבְּקוּתָא קַדִּישָׁא אִתְדַּבָּק מֹשֶׁה בְּהַהִיא שַׁעֲתָא לְעֵילָּא.
אז קשר הקב"ה את משה בחביבות ונפקד ממנה גדול על הבית שהוא גוזר והקב"ה עושה
שֶׁאָז הקב"ה קָשַׁר אוֹתוֹ בַּחֲבִיבוּת שֶׁלְּמַעְלָה, וְנִפְקַדנתמנה לִהְיוֹת מְמֻנֶּה גָּדוֹל עַל הַבַּיִת, להיות מרכבה לז"א -בעה"ס וְהוּאמ"ר גּוֹזֵר והקב"ה עוֹשֶׂה, שֶׁכָּתוּב ׳וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וְגוֹ ' וְכָתוּב׳ (במדבר טז, ל) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר ׳וְגוֹ', וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָההרי שנתקימה גזרתו, וכתוב׳ (במדבר טז, לא) - וְכָתוּב ׳קוּמָה ה׳ (שם י) '. שׁוּבָה ה'.כמו שנתבאר שמ"ר 'ממונה' על הבית. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה׳ (שמות לח, כא) - ׳עַל פִּי מֹשֶׁה׳ נִתְקַן וְנִפְקַד בַּכֹּל. הַפְּקִידָה שֶׁל הַמִּשְׁכָּן הָיְתָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה, גוזר עליה והיא עושה, שֶׁכָּתוּב ׳פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם׳ (שמות ג, טז) - שֶׁהוּא הָיָה קוֹלהיינו בדרגת ז"א שֶׁהוֹצִיא אֶת אוֹתוֹ דִּבּוּר וְעָשָׂה לוֹ פְּקִידָה לָצֵאת מִן הַגָּלוּת, וְעַכְשָׁובהקמת המשכן נִפְקָד לְהַמְשִׁיךְ קְדֻשָּׁה מִמַּעְלָה לְמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם׳ (שם כה).
בלשון הזוהר
דִּכְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָשִׁיר לֵיהּ בַּחֲבִיבוּתָא דִּלְעֵילָּא, וְאִתְפְּקַד רַב מְמָנָא עַל בֵּיתָא, וְאִיהוּ גָּזִיר, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד, דִּכְתִּיב, ׳וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וְגוֹ'׳ (במדבר טז, ל), וּכְתִיב ׳וַיְהִי כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר וְגוֹ'׳ (במדבר טז, לא), ׳וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה׳. וּכְתִיב, ׳קוּמָה יהו"ה׳ (במדבר י, לה). שׁוּבָה יהו"ה. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב ׳אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה׳. ׳עַל פִּי מֹשֶׁה׳ - אִתְתָּקַּן, וְאִתְפְּקַד בְּכֹלָּא. פְּקִידָה דְּמִשְׁכָּן הֲוָה עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה, דִּכְתִּיב ׳פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם׳ (שמות ג, טז), דְּאִיהוּ הֲוָה קוֹל, דְּאַפִּיק לְהַהוּא דִּבּוּר, וְעָבִיד לֵיהּ פְּקִידָה לְנָפְקָא מִן גָּלוּתָא. וְהַשְׁתָּא אִתְפָּקְדָא לְאַמְשָׁכָא קְדוּשָּׁה מֵעֵילָּא לְתַתָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם׳ (שמות כה, ח).
ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה - יהודה מלך על השבטים ומצד ימין ולכן הוא התקין המשכן
׳וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה וְגוֹ'׳ (שמות לח, כב). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, הֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁהֲרֵי בְּצַלְאֵל הָיָה מִצַּד הַיָּמִין, וְהוּא הִתְקִין תִּקּוּן הַכֹּל. וְעוֹד, שֶׁהֲרֵי יְהוּדָה הוּא שַׁלִּיט וּמֶלֶךְ עַל כָּל שְׁאָר הַשְּׁבָטִים וּמִמֶּנּוּ יָצָא מִי שֶׁהִתְקִין אֶת כָּל הַמִּשְׁכָּן. בְּצַלְאֵל, הֱרֵי פֵּרְשׁוּהָ בְּצֵל אֵל. וּמִיהוּ בְּצֵל אֵל? זֶה יָמִין. וְעוֹד, מִצַּד זֶה הִתְקִין הַכֹּל, וְיָרַשׁ חָכְמָה לַעֲשׂוֹת כָּל מַעֲשֶׂה.
בלשון הזוהר
׳וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה וְגוֹ'׳ (שמות לח, כב). אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, הָא אִתְּמַר, דְּהָא בְּצַלְאֵל מִסִּטְרָא דִּימִינָא הֲוָה, וְאִיהוּ אַתְקִין תִּקּוּנָא דְּכֹלָּא. וְתוּ, דְּהָא יְהוּדָה אִיהוּ שַׁלִּיטָא וּמַלְכָּא עַל כָּל שְׁאַר שְׁבָטִין, וּמִנֵּיהּ נָפַק מַאן דְּאַתְקִין כָּל מַשְׁכְּנָא. בְּצַלְאֵל, הָא אוּקְמוּהָ, בְּצֵל אֵל, וּמַאן אִיהוּ בְּצֵל אֵל. דָּא יְמִינָא. וְתוּ, מִסִּטְרָא דָּא אַתְקִין כֹּלָּא, וְיָרִית חָכְמְתָא לְמֶעְבַּד כָּל עֲבִידָא.
ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן - מצד הדין הקשה ומשני צדדים אלו נעשה המשכן
וְאִתּוֹ אָהֳלִיהָב ׳בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן׳ (שמות לח, כג) - זֶהוּ מִצַּד הַשְּׂמֹאל, זֶהוּ מִצַּד הַדִּין הַקָּשֶׁה (הַקָּדוֹשׁ), וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ שֶׁהֲרֵי מִשְּׁנֵי צְדָדִים אֵלּוּ נַעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן וְהִתְתַּקֵּן בָּהֶם לְהִתְקַשֵּׁר בָּהֶם לִהְיוֹת בֵּין יָמִין וּשְׂמֹאל, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר וּפֵרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
׳וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָּן׳ - דָּא אִיהוּ מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, דָּא אִיהוּ מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, (נ"א קדישא) וְהָא אוּקְמוּהָ, דְּהָא מִתְּרֵין סִטְרִין אִלֵּין, אִתְעָבִיד מַשְׁכְּנָא, וְאִתְתָּקַּן בְּהוּ, לְאִתְקַשְּׁרָא בְּהוּ, לְמֶהֱוֵי בֵּין יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, וְהָא אִתְּמַר וְאוּקְמוּהָ.
יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון
סוד אבן השתיה ונקדת מרכז העולם שבבית המקדש
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.