אם ה' לא יבנה בית
סוד המחשבה העליונה הנעלמת ותשעת ההיכלות שאינם נודעים
שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בית - שלמה אמרו כשראה המעשה מתתקן מעצמו בבנין המקדש
עוֹד פָּתַח וְאָמַר, ׳שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת וְגוֹ'׳ (תהלים קכז, א). פָּסוּק זֶה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אָמַר אוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה בּוֹנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהִתְחִיל לִבְנוֹת, וְהָיָה רוֹאֶה שֶׁהַמַּעֲשֶׂה מִתְתַּקֵּן בִּידֵיהֶם וְהָיָה נִבְנֶה מֵעַצְמוֹ, וְאָז הִתְחִיל וְאָמַר, ׳אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת וְגוֹ'׳. הַיְנוּ הַסּוֹד שֶׁכָּתוּב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שֶׁהֲרֵי הקב"ה בָּרָא וְהִתְקִין אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה בְּכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, שֶׁהוּא בַּיִת.
בלשון הזוהר
תּוּ פָּתַח וְאָמַר, (תהילים קכז א) ׳שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם יהו"ה לֹא יִבְנֶה בַיִת וְגוֹ', הַאי קְרָא שְׁלֹמֹה מַלְכָּא אֲמַר לֵיהּ, בְּשַׁעֲתָא דְּהֲוָה בָּנֵי בֵּי מַקְדְּשָׁא וְשָׁארִי לְמִבְנֵי, וַהֲוָה חָמֵי דְּעוֹבָדָא אִתְתַּקְנַת בִּידַיְיהוּ, וַהֲוָה מִתְבְּנֵי מִגַּרְמֵיהּ, כְּדֵין שָׁארֵי וְאָמַר אִם יהו"׳ ה לֹא יִבְנְה בַיִת׳וְגוֹ'- הַיְינוּ רָזָא׳ דִּכְתִּיב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלהִים, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בָּרָא וְאַתְקִין לְהַאי עָלְמָא, בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ, דְּאִיהוּ בַּיִת׳.
שוא עמלו בוניו בו - הנהרות הבאים לתקן הבית לחנם הם אלא רק מה שהקב"ה עושה ומתקין
׳שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ׳ (תהלים קכז, א) - אֵלֶּה סוֹד שֶׁל אוֹתָם נְהָרוֹת (נְחָלִים) שֶׁיּוֹצְאִים וְנִכְנָסִים כֻּלָּם בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַזֶּה לְהַתְקִינוֹ בְּכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ. וְאַף עַל גַּב שֶׁכֻּלָּם בָּאִים לְתַקֵּן וְלַעֲשׂוֹת אֶת תִּקּוּנוֹ, וַדַּאי אִם ה' - שֶׁהוּא סוֹד הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִתְקִין (בֵּיתוֹ וְלֹא עָשָׂה) וְעָשָׂה אֶת הַבַּיִת כָּרָאוּי, אוֹתָם בּוֹנִים לְחִנָּם הֵם, אֶלָּא רַק מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה וּמַתְקִין. ׳אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר׳ - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךְ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה׳ (דברים יא, יב) - ׳וּפֵרְשׁוּהָ׳. וּבַהַשְׁגָּחָה הַזּוֹ הִיא שְׁמוּרָה מִכָּל הַצְּדָדִים.
בלשון הזוהר
(תהלים קכז א) ׳שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ׳ - אִלֵּין רָזָא דְּאִינּוּן נַהֲרִין, (נ"א נחלין) דְּנָפְקִין וְעָאלִין כֻּלְּהוּ בְּגוֹ הַאי בַּיִת, לְאַתְקְנָא לֵיהּ בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ. וְאַף עַל גַּב דְּכֻלְּהוּ קָא אַתְיָין לְאַתְקְנָא לְמֶעְבַּד תִּקּוּנֵיהּ, וַדַּאי אִם יהו"ה, דְּאִיהוּ רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, דְּאַתְקִין (ס"א ביתיה לא אתקין) וְעָבִיד בֵּיתָא כְּדְקָא יֵאוֹת, אִינּוּן בּוֹנִין לְמַגָּנָא אִינּוּן, אֶלָּא מַה דְּאִיהוּ עָבִיד וְאַתְקִין. אִם יהו"׳ה לא יִשְׁמָר עִיר׳- כְּמָה דִּכְתִּיב (דברים יא יב) ׳תָּמִיד עֵינֵי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ בָּה מֵרִשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה וְאוֹקְמוּהָ׳. וּבְאַשְׁגָּחוּתָא דָּא, אִיהִי נְטִירָא בְּכָל סִטְרִין.
הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סביב לה - שומרים מפני פחד הגיהנם העומד כנגדה לדחותה
וְאַף עַל גַּב שֶׁכָּתוּב (שִׁיר ג) ׳הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שיר השירים ג, ז) - וְכֻלָּם שׁוֹמְרִים אוֹתָהּ. מָה הַטַּעַם הֵם שׁוֹמְרִים אוֹתָהּ? מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת׳, זֶהוּ פַּחַד הַגֵּיהִנֹּם שֶׁעוֹמֵד כְּנֶגְדָּהּ כְּדֵי לִדְחוֹתָהּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ כֻּלָּם מַקִּיפִים אוֹתָהּ. וְאַף עַל גַּב שֶׁכֻּלָּם עוֹמְדִים בְּאוֹר הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלֹּא נוֹדָע, וְאָז אוֹר הַמַּחֲשָׁבָה הַזֶּה שֶׁלֹּא נוֹדָע מַכֶּה בָּאוֹר שֶׁל הַמָּסָךְ, וּמְאִירִים כְּאֶחָד וְנַעֲשִׂים תֵּשַׁע הֵיכָלוֹת.
בלשון הזוהר
וְאַף עַל גַּב דִּכְתִּיב, ׳הִנִּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל׳ (שיר השירים ג, ז-ח). וְכֻלְּהוּ נַטְרֵי לָהּ. מַאי טַעְמָא נַטְרֵי לָהּ. בְּגִין דִּכְתִּיב ׳מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת׳, דָּא פַּחְדָּא דְּגֵיהִנָּם, דְּקָאִים לָקֳבְלָה, בְּגִין לְדַחְיָיא לָהּ, וּבְגִין דָּא כֻּלְּהוּ סַחֲרִין לָהּ. (נדפס רס"ח ע"ב) וְאַף עַל גַּב דְּכֻלְּהוּ קַיְימֵי בִּנְהִירוּ דְּמַחֲשָׁבָה דְּלָא אִתְיְידַע. וּכְדֵין, הַאי נְהִירוּ דְּמַחֲשָׁבָה דְּלָא אִתְיְידַע, בָּטַשׁ בִּנְהִירוּ דִּפְרִיסָא וְנַהֲרִין כַּחֲדָא וְאִתְעָבִידוּ תֵּשַׁע הֵיכָלִין.
ההיכלות אינם מאירים ואינם רוחות ואינם נשמות ואין מי שיעמד בהם רצון תשעת המאורות בחשבון
וְהַהֵיכָלוֹת אֵינָם מְאִירִים, וְאֵינָם רוּחוֹת, וְאֵינָם נְשָׁמוֹת, וְאֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד בָּהֶם. רְצוֹן כָּל תִּשְׁעַת הַמְּאוֹרוֹת שֶׁכֻּלָּם עוֹמְדִים בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁהִיא אַחַת מֵהֶן בְּחֶשְׁבּוֹן, שֶׁכֻּלָּם לִרְדּף אַחֲרֵיהֶם בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמְדִים בְּמַחֲשָׁבָה. וְלֹא נִדְבָּקִים וְלֹא נוֹדָעִים, אֵלֶּה לֹא עוֹמְדִים לֹא בְרָצוֹן וְלֹא בְמַחֲשָׁבָה עֶלְיוֹנָה. תּוֹפְסִים בָּהּ וְלֹא תוֹפְסִים. בְּאֵלֶּה עוֹמְדִים כָּל סוֹדוֹת הַמְּהֵימְנוּתָא וְכָל אוֹתָם מְאוֹרוֹת מִסּוֹד הַמַּחֲשָׁבָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁלְּמַטָּה כֻּלָּם נִקְרָאִים אֵין סוֹף. עַד כָּאן מַגִּיעִים הַמְּאוֹרוֹת וְלֹא מַגִּיעִים וְלֹא נוֹדָעִים. אֵין כָּאן מַחֲשָׁבָה וְלֹא רָצוֹן.
בלשון הזוהר
וְהֵיכָלִין לָאו אִינּוּן נְהוֹרִין, וְלָאו אִינּוּן רוּחִין, וְלָאו אִינּוּן נִשְׁמָתִין, וְלָא אִית מַאן דְּקַיְּימָא בְּהוּ. רְעוּתָא דְּכָל תֵּשַׁע נְהוֹרִין דְּקַיְימֵי כֻּלְּהוּ בְּמַחֲשָׁבָה, דְּאִיהִי חַד מִנַּיְיהוּ בְּחוּשְׁבָּנָא, דְּכֻלְּהוּ לְמִרְדַּף אֲבַתְרַיְיהוּ, בְּשַׁעֲתָא דְּקַיְימֵי בְּמַחֲשָׁבָה. וְלָא מִתְדַּבְּקָן, וְלָא אִתְיְידִיעוּ, אִלֵּין לָא קַיְימֵי, לָא בִּרְעוּתָא, וְלָא בְּמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה. תָּפְסִין בָּהּ וְלָא תַּפְסִין. בְּאִלֵּין קַיְימִין כָּל רָזֵי מְהֵימְנוּתָא, וְכָל אִינּוּן נְהוֹרִין מֵרָזָא דְּמַחֲשָׁבָה עִלָּאָה. דִּלְתַתָּא כֻּלְּהוּ אִקְרוּן אֵין סוֹף. עַד הָכָא מָטוּן נְהוֹרִין וְלָא מָטוּן, וְלָא אִתְיְידִיעוּ. לָאו הָכָא מַחֲשָׁבָה וְלָאו רְעוּתָא.
כשמאירה המחשבה ולא נודע ממה מאירה מתלבשת בבינה עד שכלם נכללים כאחד וכן בסוד הקרבן
כְּשֶׁמְּאִירָה הַמַּחֲשָׁבָה וְלֹא נוֹדָע מִמַּה מְּאִירָה, אֲזַי מִתְלַבֶּשֶׁת וְנִסְתֶּרֶת בְּתוֹךְ הַבִּינָה, וּמְאִירָה (מִי) לְמַה שֶּׁמְּאִירָה, וְנִכְנָסִים זֶה בָּזֶה, עַד שֶׁכֻּלָּם נִכְלָלִים כְּאֶחָד, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. וּבְסוֹד הַקָּרְבָּן, כְּשֶׁהַכֹּל עוֹלֶה, נִקְשָׁר זֶה בָּזֶה וּמֵאִיר זֶה בָּזֶה, אָז עוֹמְדִים כֻּלָּם בַּעֲלִיָּה, וְהַמַּחֲשָׁבָה מִתְעַטֶּרֶת בָּאֵין סוֹף, אוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁמְּאִירָה מִמֶּנּוּ הַמַּחֲשָׁבָה הָעֶלְיוֹנָה נִקְרָא אֵין סוֹף. כֵּיוָן שֶׁמֵּאִיר וּמִתְפַּשְּׁטִים מִמֶּנּוּ חֲיָלוֹת, אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה נִגְנֶזֶת וְנִסְתֶּרֶת וְלֹא יְדוּעָה, וּמִשָּׁם מִתְפַּשֶּׁטֶת הִתְפַּשְּׁטוּת לְכָל הַצְּדָדִים, וּמִתְפַּשֶּׁטֶת מִמֶּנּוּ הִתְפַּשְּׁטוּת אַחַת, שֶׁהִיא סוֹד הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
כַּד נָהִיר מַחֲשָׁבָה, וְלָאו אִתְיְידַע מִמַּה נָהִיר כְּדֵין אִתְלָבָּשׁ וְאַסְתִּים גּוֹ בִּינָה, וְנָהִיר (מאן) לְמַּה דְּנָהִיר, וְעָאִיל דָּא בְּדָא, עַד דְּאִתְכְּלִילוּ כֻּלְּהוּ כַּחֲדָא, וְהָא אוּקְמוּהָ. וּבְרָזָא דְּקָרְבְּנָא, כַּד סָלִיק כֹּלָּא, אִתְקָשָּׁר דָּא בְּדָא, וְנָהִיר דָּא בְּדָא, כְּדֵין קַיְימִין כֻּלְּהוּ בִּסְלִיקוּ, וּמַחֲשָׁבָה אִתְעֲטָּר בְּאֵין סוֹף, הַהוּא נְהִירוּ דְּנָהִיר מִנֵּיהּ מַחֲשָׁבָה עִלָּאָה, אִקְרֵי אֵין סוֹף. (ע"כ) כֵּיוָן דְּאַנְהִיר וְאִתְפָּשָּׁטוּ מִנֵּיהּ חֵילִין, הַהִיא מַחֲשָׁבָה אַסְתִּים וְאַגְנִיז וְלָא יְדִיעַ, וּמִתַּמָּן אִתְפָּשַּׁט פְּשִׁיטוּתָא לְכָל סִטְרִין, וְאִתְפָּשַּׁט מִנֵּיהּ חַד פְּשִׁיטוּ, דְּאִיהוּ רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה.
זהו עומד בשאלה נקראת מי שנאמר מי ברא אלה ואחר כך התפשט ונעשה ים סוף הדרגות למטה
וְזְהִ עוֹמֵד בִּשְׁאֵלָה, וְהוּא מַאֲמָר עֶלְיוֹן, וּפֵרְשׁוּהָ שֶׁנִּקְרֵאת מִי, שֶׁכָּתוּב (ישעיה מ) ׳שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה (ישעיה מ, כו)׳ - שְׁאֵלָה אוֹתוֹ שֶׁבָּרָא אֵלֶּה. אַחַר כָּךְ הִתְפַּשֵּׁט וְנַעֲשָׂה יָם, סוֹף כָּל הַדְּרָגוֹת, שֶׁהִיא לְמַטָּה. וּמִשָּׁם מַתְחִיל לִבְנוֹת לְמַטָּה, וְהַכֹּל עָשָׂה בְּאוֹתָהּ צוּרָה מַמָּשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְזֶה כְּדֻגְמַת זֶה. וּמִשּׁוּם כָּךְ שְׁמִירַת הַכֹּל מִמַּעְלָה וּמַטָּה.
בלשון הזוהר
וְדָא קַיְּימָא בִּשְּׁאֶלְתָּא, וְאִיהוּ מַאֲמָר עִלָּאָה, וְאוּקְמוּהָ דְּאִקְרֵי מִ"י. דִּכְתִּיב, ׳שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה׳ (ישעיהו מ, כו) - שְׁאֶלְתָּא הַהוּא דְּבָרָא אֵלֶּה. לְבָתַר אִתְפָּשַׁט וְאִתְעָבִיד יָם, סוֹפָא דְּכָל דַּרְגִּין, דְּאִיהוּ לְתַתָּא. וּמִתַּמָּן שָׁארֵי לְמִבְנֵי לְתַתָּא. וְכֹלָּא עָבִיד בְּהַהוּא גַּוְונָא מַמָּשׁ דִּלְעֵילָּא דָּא, לָקֳבֵל דָּא. וְדָא כְּגַוְונָא דְּדָא. וּבְגִין כָּךְ, נְטִירוּ דְּכֹלָּא מֵעֵילָּא וְתַתָּא.
אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר - לא עומד שמירה אלא בעולם העליון שהוא שומר ישראל
וְהִתְפַּשְּׁטוּת זוֹ, שֶׁהִיא מַחֲשָׁבָה, שֶׁהִיא עוֹלָם הָעֶלְיוֹן. וְזֶהוּ ׳אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר׳ (תהלים קכז, א) - שֶׁהוּא שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. (שואשקדשומר, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב בּוֹ ׳ושמר אֲדנָיו יכבד׳ (משלי כז, יח)) שֶׁלֹּא עוֹמֵד בּוֹ שְׁמִירָה אֶלָּא בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן.
בלשון הזוהר
וְהַאי פְּשִׁיטוּ, דְּמַחֲשָׁבָה אִיהוּ, דְּאִיהוּ עָלְמָא עִלָּאָה. וְדָא אִיהוּ ׳אִם יהו"ה לא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר׳ - דְּאִיהוּ שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. (נ"א ׳שקד שומר׳ ההוא דכתיב ביה ׳ושומר אדוניו יכובד׳ (משלי כז, יח)) דְּלָאו בֵּיהּ קַיְּימָא נְטִירוּ, אֶלָּא בְּעָלְמָא עִלָּאָה.
תכלת המשכן עומד בסוד עליון תכלת וארגמן אחד להתקשר באחד וכי ה' אלהיך אש אכלה הוא
בֹּא וּרְאֵה, תְּכֵלֶת הַמִּשְׁכָּן, הַכֹּל עוֹמֵד בְּסוֹד עֶלְיוֹן, וּפֵרְשׁוּהָ. תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, אֶחָד לְהִתְקַשֵּׁר בְּאֶחָד. וַהֲרֵי נֶאֱמַר בְּסוֹד הַכָּתוּב, ׳כִּי ה' אֱלֹהֶיךְ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא׳ (דברים ד, כד) - וַהֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁיֵּשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ, וְאוֹכֶלֶת אוֹתָהּ וּמַשְׁמִידָה אוֹתָהּ, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ אֵשׁ חֲזָקָה מֵאֵשׁ, וְנִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, תִּכְלָא דְּמַשְׁכְּנָא, כֹּלָּא קַיְּימָא בְּרָזָא עִלָּאָה, וְאוּקְמוּהָ. תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן חַד, לְאִתְקַשְּׁרָא בְּחַד. וְהָא אִתְּמַר בְּרָזָא דִּכְתִּיב, ׳כִּי יהו"ה אֱלהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא׳ (דברים ד, כד) - וְהָא אִתְּמַר דְּאִית אֶשָּׁא אֹכְלָא אֶשָּׁא, וְאָכִיל לֵיהּ וְשָׁצֵי לֵיהּ. בְּגִין דְּאִית אֶשָּׁא תַּקִּיפָא מֵאֶשָּׁא.
ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים
סוד תורה שנתנה באש וסוד קול גדול
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.