צדיק גמור וצדיק שאינו גמור
משל הבנין העקום, וכיצד זכה פנחס לכהנה בזכות קנאתו
צדיק גמור אינו נדחה וצדיק שאינו גמור נדחה - מיהו כל אחד מהם
שָׁנִינוּ, צַדִּיק גָּמוּר אֵינוֹ נִדְחֶה, וְצַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָמוֹר נִדְחֶה. מִיהוּ צַדִּיק גָּמוּר וּמִיהוּ צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָמוּר? וְכִי מִי שֶׁלֹּא שָׁלֵם בִּדְבָרָיו נִקְרָא צַדִּיק? אֶלָּא צַדִּיק גָּמוּר, יָדוּעַ שֶׁהֲרֵי לֹא לוֹקֵחַ גִּלְגּוּלִים עֲקֻמִּים, וּבִירֻשָּׁתוֹ בּוֹנֶה בִּנְיָן, וּמַתְקִין חוֹמוֹת, וְחוֹצֵב בּוֹרוֹת וְנוֹטֵעַ אִילָנוֹת.
בלשון הזוהר
תָּנֵינָן צַדִּיק גָּמוּר, אֵינוֹ נִדְחֶה. וְצַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר, נִדְחֶה. מַאן הוּא צַדִּיק גָּמוּר, וּמַאן הוּא צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר, וְכִי מַאן דְּלָא שְׁלִים בְּמִלּוֹי, צַדִּיק אִקְרֵי. אֶלָּא, צַדִּיק גָּמוּר, יְדִיעַ, דְּהָא לָא נָטִיל גִּלְגוּלִין עַקִימִּין, וּבְאַחֲסַנְתֵּיה בָּנֵי בִּנְיָין, וְאַתְקִין שׁוּרִין, וְחָצַב בֵּירִין, וְנָטַע אִילָנִין.
צדיק שאינו גמור בונה בנין בירושה אחרת - ולא יודע אם נשאר שלו
צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָמוֹר בּוֹנֶה בִּנְיָן בִּירֻשָּׁה אַחֶרֶת, חוֹפֵר בָּהּ בּוֹרוֹת וְעוֹדֵר, הֲרֵי הִתְקִין אַבְנֵי יְסוֹד כְּמוֹ מִקֹּדֶם וְעָמֵל בָּהּ, וְלא יוֹדֵעַ אִם נִשְׁאָר שֶׁלּוֹ. מִצִּדּוֹ הוּא נִקְרָא טוֹב וְצַדִּיק, וּמִצַּד אוֹתָהּ יְרֻשָּׁה לֹא כָּךְ.
בלשון הזוהר
צַדִיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר, דְּבָנֵי בִּנְיָין בְּאַחֲסַנְתָּא אָחֳרָא, חָפַר בָּהּ בֵּירִין, וְאַעְדָּר, הָא אַתְקִין אַבְנֵי יְסוֹדָא כְּמִלְּקַדְּמִין, וְאַעְמַל בָּהּ, וְלָא יָדַע אִי אִשְׁתְּאַר דִּילֵיהּ. מִסִּטְרָא דִּילֵיהּ, טַב וְצַדִיק אִקְרֵי. וּמִסִּטְרָא דְּהַהוּא אַחֲסַנְתָּא, לָאו הָכִי.
משל לבונה בנין יפה שיסודו עקום - אינו נקרא שלם עד שסותר אותו ומתקנו כמקדם
לְאָדָם שֶׁבּוֹנֶה בִּנְיָן יָפֶה, נָאֶה לְמַרְאֶה, הִסְתַּכֵּל בַּיְסוֹד וְרָאָה אוֹתוֹ שׁוֹקֵעַ עָקֹם מִכָּל הַצְּדָדִים. הֲרֵי הַבִּנְיָן לֹא שָׁלֵם עַד שֶׁסּוֹתֵר אוֹתוֹ וּמַתְקִין אוֹתוֹ כְּמִקֹּדֶם. מִצַּד אוֹתוֹ בִּנְיָן שֶׁלּוֹ נִמְצָא טוֹב וְיָפֶה - מִצַּד הַיְסוֹד רַע וְעָקֹם, וְלָכֵן לֹא נִקְרָא מַעֲשֶׂה שָׁלֵם, לֹא נִקְרָא בִּנְיָן שָׁלֵם. בִּגְלַל כָּךְ נִקְרָא צַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָמוּר, וְנִדְחֶה. וְעַל זֶה ׳כְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ׳ (חבקוק א, יג).
בלשון הזוהר
לְבַּר נָשׁ דְּבָנֵי בִּנְיָין שְׁפִּירָן, יָאָן לְמֵחֱזֵי, אִסְתָּכַּל בִּיסוֹדָא, וְחָמֵי לֵיהּ שְׁקִיעַ עֲקִימָא מִכָל סִטְרִין. הָא בִּנְיָינָא לָא שְׁלִים, עַד דְּסָתַר לֵיהּ, וְאַתְקִין לֵיהּ כְּמִלְּקַדְּמִין. מִסִּטְרָא דְּהַהוּא בִּנְיָינָא דִּילֵיהּ, אִשְׁתְּכַח טַב וְשַׁפִּיר. מִסִּטְרָא דִּיְסוֹדָא, בִּישׁ וְעָקִים. וּבְגִין כַּךְ, לָא אִקְרֵי עוֹבָדָא שְׁלִים, לָא אִקְרֵי בִּנְיָינָא שְׁלִים. בְּגִין כָּךְ צַדִיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר אִקְרֵי, וְנִדְחֶה. וְעַל דָּא ׳כְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ׳ (חבקוק א, יג).
המקנא לשם הקדוש מרויח גדלה אף שלא היה ראוי לה - כך זכה פנחס לכהנה עליונה
בֹּא וּרְאֵה, מִי שֶׁמְּקַנֵּא לַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל לקדש שמו ברבים הקב"ה, שֶׁאֲפִלּוּ לֹא יִזְכֶּה לִגְדֻלָּהמצד מעשיו וְלֹא יִהְיֶה רָאוּי לָהּ, בחשבון כלל הסיבות מצד אבותיו [לוי], השעה, או המקום, מכל מקום אם ינהג כן (שֶׁיּוֹרֵשׁ אוֹתָהּ) יַרְוִיחַ אוֹתָהּ וְיִקַּח אוֹתָהּ. - שהקנאה לכבוד שמים מעלה את האדם למדרגה גבוהה שיוכל לזכות לגדולה אף שאינה ראויה לו מצד מעשיו. פִּנְחָס לֹא הָיָה רָאוּי לָהּלכהונה בְּאוֹתוֹ זְמַן, כמ"ש רז"ל שלא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי וּמִשּׁוּם שֶׁקִּנֵּא לְשֵׁם רִבּוֹנוֹ הִרְוִיחַ אֶת הַכֹּל,כהונת עולם וברית שלום שמתחלה היה כמו שאר הלוים וע"י הקנאה זכה וְעָלָה לַכֹּל לשלמות המדרגות הללו וְהִתְתַּקֵּן בּוֹ הַכֹּל, אף נשמות נדב ואביהו, וְזָכָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה עֶלְיוֹנָה. שמתוך שמסר נפשו על קדושת השם נתעלה עד שזכה אף לשמש בכהונה גדולה. מֵאוֹתָהּ שָׁעָה - פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, שֶׁהִשְׁלִים לִשְׁתֵּי דְרָגוֹת א. בן אלעזר מצד שתיקן את עצמו. ב. בן אהרון הכהן מצד שתיקן נשמות נדב ואביהוא שנכללו בו, מִשּׁוּם שֶׁקִּנֵּא לְשֵׁם רִבּוֹנוֹ,שֶׁהשיב ו שֶׁתִּקֵּן מַה שֶּׁהִתְעַקֵּם.ע''י העוון.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַאן דִּמְקַנֵּא לִשְׁמָא קַדִישָׁא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאֲפִילּוּ לָא יִזְכֵי לַגְּדּוּלָה, וְלָא אִתְחֲזֵי לָהּ, (ס"א דירית לה) רָוַוח לָהּ וְנָטִיל לָהּ. וְדָא יָרִית לָהּ וְעָיִיל לָהּ. פִּנְחָס לָא אִתְחֲזֵי לֵיהּ בְּהַהוּא זִמְנָא, וּבְגִין דְּקִנֵּא לִשְׁמָא דְּמָארֵיהּ, רָוַוח לְכֹלָּא, וְסָלִיק לְכֹלָּא, וְאִתְתָּקַּן בֵּיהּ כֹּלָּא וְזָכָה לְאִשְׁתַּמְּשָׁא בִּכְהוּנָה עִלָּאָה. מֵהַהִיא שַׁעֲתָא, פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, דְּאַשְׁלִים לִתְרֵין דַּרְגִּין, בְּגִין דְּקַנֵּא לִשְׁמָא דְּמָארֵיהּ, דְּאִתְתְּקַן מַה דְּאִתְעַקָּם.
שמרה נפשי כי חסיד אני
סוד הנפש הזוכה והנדחית בצאתה מן העולם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.