זכר נא כי כחמר עשיתני
סוד תחית העצמות כגבינה מחלב, והפקדון בידי מלכת המלך
זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני - עתיד הקבה לעשות מהעצם הנשארת כמו גבינה מחלב
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בָּזֶה הִתְקַשּׁוּ הָאַחֲרוֹנִים, אֲבָל עֲצָמוֹת אֵלֶּה שֶׁהֶחֱיָה הקב"ה, נִסִּים וְאוֹתוֹת מְשֻׁנִּים עָשָׂה בָהֶם הקב"ה. בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, ׳זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי וְאֶל עָפָר תְּשִׁיבֵנִי׳ (איוב י, ט) - מַה כָּתוּב אַחֲרָיו? ׳הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִינָה תַּקְפִּיאֵנִי׳ (איוב י, י). ׳עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשּכְכֵנִי׳ (איוב י, יא) - עָתִיד הקב"ה, לְאַחַר שֶׁיִּבְלֶה הָאָדָם בֶּעָפָר וְיַגִּיעַ זְמַן שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, שֶׁאוֹתָהּ עֶצֶם שֶׁתִּשָּׁאֵר, לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ כְּמוֹ עִסָּה זוֹ, וּכְמוֹ גְּבִינָה שֶׁל חָלָב וּנְבִיעַת הֶחָלָב, שֶׁאוֹתָהּ נְבִיעָה נְקִיָּה וּמְצֻחְצַחַת בְּצַחוּת אוֹתָהּ עֶצֶם. תִּתְעָרֵב אוֹתָהּ הָעֶצֶם וְתִמָּחֶה כְּמוֹ חָלָב, וְאַחַר כָּךְ יַקְפִּיא אוֹתָהּ, וְתִצְטַיֵּר בְּצִיּוּר כְּמוֹ גְּבִינָה בְּקִפָּאוֹן, וְאַחַר כָּךְ יִמָּשֵׁךְ עָלֶיהָ ׳עוֹר וּבָשָׂר׳ וַעֲצָמוֹת וְגִידִים.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּדָא אַקְשָׁן קַדְמָאֵי, אֲבָל גַּרְמִין אִלֵּין דְּאַחֲיָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, נִסִּין וְאָתִין מְשַׁנְיָין, עֲבַד בְּהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב, ׳זְכָר נָא כִּי כַחוֹמֶר עֲשִׂיתָנִי וְאֶל עָפָר תְּשִׁיבֵנִי׳ (איוב י, ט). מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ, ׳הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִינָה תַּקְפִּיאֵנִי׳, ׳עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים׳ תְּסוֹכְכֵנִי. זַמִּין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְבָתַר דְּיִתְבְּלֵי בַּר נָשׁ בְּעַפְרָא, וּמָטֵי זִמְנָא דִּתְחִיַית הַמֵּתִים, דְּהַהוּא גַּרְמָא דְּיִשְׁתְּאַר. לְמֶעְבַּד לֵיהּ כְּעִסָה דָּא, וְכַגְּבִינָה דְּחָלָב, וּנְבִיעַ כְּחָלָב, דְּהוּא נְבִיעוּ נָקִי מְצוּחְצַח בְּצָחוּתָא הַהוּא גַּרְמָא. כַּד יִתְעֲרָב הַהוּא גַּרְמָא וְיִתְמְחֵי כְּחָלָבָא, וּלְבָתַר יַקְפִּיא לֵיהּ, וְיִתְצַיֵּיר בְּצִייּוּרָא כַּגְּבִינָה בִּקְפִּיאוּתָא, וּלְבָתַר יִתְמְשַׁךְ עָלֵיהּ ׳עוֹר וּבָשָׂר׳ וַעֲצָמוֹת וְגִידִים.
הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני - כלם בלשון עתיד משמע שלאחר זמן
זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִינָה תַּקְפִּיאֵנִי׳ (איוב י, י) - הִתַּכְתַּנִי לֹא כָתוּב, אֶלָּא תַּתִּיכֵנִי. הִקְפִּיתַנִי לֹא כָתוּב, אֶלָּא תַּקְפִּיאֵנִי. הִלְבַּשְׁתַּנִי לֹא כָתוּב, אֶלָּא תַּלְבִּישֵׁנִי. סוֹכַכְתַּנִי לֹא כָתוּב, אֶלָּא תְּסוֹכְכֵנִי. כֻּלָּם מַשְׁמָע שֶׁלְּאַחַר זְמַן.
בלשון הזוהר
הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִינָה תַּקְפִּיאֵנִי׳ (איוב י, י). הִתַּכְתָּנִי לָא כְּתִיב, אֶלָּא תַּתִּיכֵנִי. הִקְפִּיתָנִי לָא כְּתִיב, אֶלָּא תַּקְפִּיאֵנִי. הִלְבַּשְׁתָּנִי לָא כְּתִיב, אֶלָּא תַּלְבִּישֵׁנִי. סוֹכַכְתָּנִי לָא כְּתִיב, אֶלָּא תְּסוֹכְכֵנִי. כֻּלְּהוּ לְבָתַר זִמְנָא מַשְׁמַע.
חיים וחסד עשית עמדי - זו רוח החיים שזרק בי הקבה, ופקדתך שמרה רוחי באותו עולם
וְאַחַר כָּךְ מַה כָּתוּב? ׳חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי׳ (איוב י, יב) - זוֹ רוּחַ הַחַיִּים. (וְאִם תֹּאמַר), הֲרֵי כָּתוּב ׳עָשִׂיתָ עִמָּדִי׳ - וְלֹא כָתוּב תַּעֲשֶׂה! אֶלָּא כָּךְ אָמַר, ׳חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי׳ - בְּאוֹתוֹ עוֹלָם זָרַקְתָּ בִּי רוּחַ חַיִּים, אֲבָל וּפְקֻדָּתְךְ - שֶׁמַּלְכַּת הַמֶּלֶךְ - ׳שָׁמְרָה רוּחִי׳ - הִיא שָׁמְרָה אֶת רוּחִי בְּאוֹתוֹ עוֹלָם. מַה זֶּה וּפְקֻדָּתְךְ? שֶׁאַתָּה עָתִיד לִפְקֹד אוֹתָהּ בַּתְּחִלָּה.
בלשון הזוהר
וּלְבָתַר מַה כְּתִיב, ׳חַיִים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי׳ (איוב י, יב), דָּא רוּחָא דְּחַיֵּי. (ס"א ואי תימא) ׳עָשִׂיתָ עִמָּדִי׳ כְּתִיב, וְלָא כְּתִיב תַּעֲשֶׂה. אֶלָּא הָכִי אָמַר, ׳חַיִים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי׳. בְּהַהוּא עָלְמָא שָׁדִית בִּי רוּחָא דְּחַיִּים, אֲבָל וּפְקוּדָּתְךָ, דְּמַטְרוֹנִיתָא דְּמַלְכָּא, ׳שָׁמְרָה רוּחִי׳, אִיהִי נַטְרַת לְרוּחִי, בְּהַהוּא עָלְמָא. מַאי וּפְקוּדָּתְךָ, דְּאַתְּ זַמִּין לְפַקְדָא לָהּ בְּקַדְמִיתָא.
סוד ופקדתך שמרה רוחי - כל נפשות הצדיקים גנוזות תחת כסא המלך והן פקדון בידי המטרוניתא
(׳שָׁמְרָה רוּחִי׳) וְסוֹד דָּבָר זֶה - כָּל נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים גְּנוּזוֹת וּטְמִירוֹת תַּחַת כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ, וְהִיא שׁוֹמֶרֶת אוֹתָם לַהֲשִׁיבָן לִמְקוֹמוֹתֵיהֶן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּפְקֻדָּתְךְ שָׁמְרָה רוּחִי׳. מַה זֶּה וּפְקֻדָּתְךְ? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר׳ (תהלים קט, ח) - פְּקֻדָּתְךְ - זוֹהִי מַלְכַּת הַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּל הָרוּחוֹת הֵם פִּקְדוֹנוֹת בְּיָדֶיהָ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בְּיָדְךְ אַפְקִיד רוּחִי וְגוֹ'׳ (שם לא, ו) - וְהִיא שׁוֹמֶרֶת אוֹתָם, בִּגְלַל זֶה ׳שָׁמְרָה רוּחִי׳, וְהִיא שׁוֹמֶרֶת אוֹתָהּ.
בלשון הזוהר
(׳שמרה רוחי׳) וְרָזָא דְּמִלָּה דָּא, כָּל נַפְשִׁין דְּצַדִיקַיָּיא, גְּנִיזִין וּטְמִירִין תְּחוֹת כֻּרְסְיָיא דְּמַלְכָּא, וְאִיהִי נַטְרָא לוֹן, לְאָתָבָא לוֹן לְדוּכְתַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וּפְקוּדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי׳. מַאי וּפְקוּדָּתְךָ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳פְּקוּדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר׳ (תהילים קט, ח). פְּקוּדָּתְךָ, דָּא מַטְרוֹנִיתָא דְּמַלְכָּא, דְּכָל רוּחִין אִינּוּן פִּקְדוֹנִין בִּידָהָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי וְגוֹ'׳ (תהילים לא, ו), וְאִיהִי נַטְרָא לוֹן, בְּגִין דָּא ׳שָׁמְרָה רוּחִי׳, וְאִיהִי נַטְרַת לָהּ.
שמרה נפשי כי חסיד אני - שמרה זו מלכת המלך, ובכל מקום שכתוב סתם זו המטרוניתא
כְּמוֹ זֶה אָמַר דָּוִד, ׳שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי׳ (שם פו, ב) - שָׁמְרָה - זוֹ מַלְכַּת הַמֶּלֶךְ, שֶׁהִיא ׳שָׁמְרָה נַפְשִׁי׳, בִּגְלַל ׳כִּי חָסִיד אָנִי׳ (תהלים פו, ב) - וּבְכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב סְתָם - זוֹ הַמַּטְרוֹנִיתָא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה׳ - ׳וַיֹּאמֶר אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךְ׳ (שמות טו, כו).
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָּא אָמַר דָּוִד, ׳שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי׳ (תהילים פו, ב). שָׁמְרָה: דָּא מַטְרוֹנִיתָא דְּמַלְכָּא. דְּאִיהִי נַטְרָא נַפְשִׁי, בְּגִין ׳כִּי חָסִיד אֲנִי׳. וּבְכָל אֲתָר דִּכְתִיב ׳סְתָם, דָּא מַטְרוֹנִיתָא׳. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה׳ (שמות כד, טז). ׳וַיֹּאמֶר אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (שמות טו, כו).
באותו זמן תמלא עצם זו משאר העצמות שיכללו יחד בעסה אחת - ויצטיירו לגן רוה
בָּכָה רַבִּי פִּנְחָס וְאָמַר, וְלֹא אָמַרְתִּי לְךְ שֶׁהַשְּׁכִינָה נָתְנָה לִי אוֹצָרוֹת וּמַתָּנוֹת?! אַשְׁרֵי חֶלְקִי שֶׁזָּכִיתִי לִרְאוֹתְךְ וְשָׁמַעְתִּי אֶת זֶה. אָמַר לוֹ, בְּאוֹתוֹ זְמַן מֵילָא אוֹתָהּ עֶצֶם, מַה יַּעֲשֶׂה מִשְּׁאָר הָעֲצָמוֹת שֶׁיִּמָּצְאוּ? אָמַר לוֹ, כֻּלָּן יִכָּלְלוּ בְּאוֹתָהּ נְבִיעָה שֶׁל עֶצֶם זוֹ, וְיִכָּלְלוּ יַחַד אִתָּהּ, וְהַכֹּל יֵעָשֶׂה עִסָּה אַחַת, וְשָׁם יִצְטַיֵּר צִיּוּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְעַצְמֹתֶיךְ יַחֲלִיץ׳ (ישעיה נח, יא). מַה זֶּה יַחֲלִיץ? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳חָלַץ מֵהֶם׳ (הושע ה, ו). כֻּלָּם יָעָבְרוּ מִקִּיּוּמָם וְיִכָּלְלוּ בָעֶצֶם הַזֹּאת לִהְיוֹת עִסָּה אַחַת, וְאָז ׳וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם וְגוֹ'׳ (ישעיה שם). (אָמַר הָרוֹעֶה הַנֶּאֱמָן) אָמַר רוֹעֶה הַנֶּאֱמָן, אוֹי לָהֶם לִבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם אֲטוּמֵי לֵב, סְתוּמֵי עֵינַיִם, שֶׁלֹּא יוֹדְעִים שֶׁכְּשֶׁבָּא הַלַּיְלָה שַׁעֲרֵי הַגֵּיהִנֹּם נִפְתָּחִים, שֶׁהִיא מָרָה. וַעֲשָׁנִים שֶׁלָּהּ שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִים עוֹלִים עַד לַמֹּחַ. וְכַמָּה חֵילוֹת יֵצֶר הָרָע מִתְפַּשְּׁטִים בְּכָל אֵיבְרֵי הַגּוּף, וְשַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן, שֶׁהוּא עֵינֵי הַלֵּב, נִסְתָּמִים וְלֹא נִפְתָּחִים. שֶׁכָּל אוֹרוֹת הָעֵינַיִם יוֹצְאִים מֵהַלֵּב.
בלשון הזוהר
בָּכָה רִבִּי פִּנְחָס, וְאָמַר, וְלָאו אֲמָרִית לָךְ דִּשְׁכִינְתָּא יָהָבַת לִי נְבִזְבְּזָן וּמַתְנָן, זַכָּאָה חוּלָקִי דְּזָכֵינָא לְמֵחמֵי לָךְ, וְשָׁמַעְנָא דָּא. אָמַר לֵיהּ, בְּהַהוּא זִמְנָא, תִּינַח הַהוּא גַּרְמָא, שְׁאַר גַּרְמִין דְּיִשְׁתַּכְחוּן מַה יִתְעֲבִיד מִנְּהוֹן. אָמַר לֵיהּ, כֻּלְּהוּ יִתְכְּלִילוּ בְּהַהוּא נְבִיעוּ דְּהַאי גַּרְמָא, וְיִתְכְּלִילוּ בַּהֲדֵיהּ, וְיִתְעֲבִיד כֹּלָּא עִסָּה חֲדָא, וְתַּמָּן יִתְצַיֵּיר צִיּוּרָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְעַצְמוֹתֶיךָ יַחֲלִיץ׳ (ישעיהו נח, יא). מַאי יַחֲלִיץ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (הושע ה ו). ׳חָלַץ מֵהֶם׳. כֻּלְּהוּ יִתְעַבְּרוּן מִקִּיוּמַיְיהוּ, וְיִתְכְּלִילוּ בְּהַאי גַּרְמָא, לְמֶהֱוִי עִסָּה חֲדָא. וּכְדֵין ׳וְהָיִיתָ כְּגַן רָוְה וּכְמוֹצָא מַיִם וְגוֹ'׳ (ישעיהו נח, יא). (אמר רעיא מהימנא) רעיא מהימנא אָמַר רַעְיָא מְהֵימָנָא, וַוי לוֹן לִבְנֵי נָשָׁא, דְּאִינּוּן אֲטִימִין לִבָּא, סְתִימִין עַיְינִין, דְּלָא יַדְעִין דְּכַד אָתֵי לֵילְיָא, תַּרְעִין דְּגֵיהִנָּם אִתְפְתָּחוּ, דְּאִיהִי מָרָה. ועֲשָׁנִין דִּילָהּ דְּמִתְפַּשְּׁטִין, סַלְּקִין עַד מוֹחָא. וְכַמָּה חַיָּילִין דְּיֵצֶר הָרָע, מִתְפַּשְּׁטִין בְּכָל אֵבָרִין דְּגוּפָא. וְתַרְעִין דְגַּן עֵדֶן, דְּאִיהוּ עַיְינִין דְּלִבָּא, מִסְתַּתְמִין וְלָא מִתְפַּתְּחִין. דְּכָל נְהוֹרִין דְּעַיְינִין, מִלִּבָּא נָפְקִין.
שערי הלב וגן עדן
סוד המזיקים בלילה ושליחות הנשמה למטרוניתא כיונת נח
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.