ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 6לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת פנחס · מאמר 20

פנחס בן אלעזר ביוד קטנה

זוהר ח"ג, פרשת פנחס, דף רכ.
כ-4 דקות קריאה
על מה המאמר

מסירת ברית השלום ממשה לפנחס, וספור רבי פנחס בן יאיר

חזר הצל לתוך הבית כדיוקן אדם - זכר רבי יוסי שראה שם את רבי פנחס בן יאיר אומר בפנחס יוד קטנה

חָזַר אוֹתוֹ צֵל שֶׁל קֹדֶםהוא צל נשמת רבי פנחס בן יאיר, הבא לפקוד את מקום תורתו [כמו שנתבאר שם] וְהָלַךְ לְתוֹךְ הַבַּיִת כְּמוֹ דְּיוֹקָן אָדָם. והצל הוא 'חלוקא דרבנן', לבוש הנפש שבו מתראה נשמת הצדיק. נָפַל עַל פָּנָיו רַבִּי אַבָּא. מאימת קדושת המראה, כדרך הנופלים על פניהם מפני הוד גילוי נשמה מן העולם העליון. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נִזְכַּרְתִּי שֶׁבְּמָקוֹם זֶה רָאִיתִי אֶת רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, יוֹם אֶחָד הָיָה עוֹמֵד בְּמָקוֹם זֶה וְהָיָה אוֹמֵר כָּךְ: פִּינְחָס ׳בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן׳, בְּאוֹת י' קְטַנָּה. לרמז על אות הברית שנתוספה בו, ומתוך שרבי פנחס בן יאיר למד כאן תורה, נקבעה במקום קדושתו, ועל כן שבה ונתעוררה לפניהם עתה.

בלשון הזוהר

אַהְדָּר הַהוּא טוּלָא דְּמִלְקַדְּמִין, וְאַזְלָא גּוֹ בֵּיתָא, כְּמוֹ דִּיּוּקְנָא דְּבַּר נָשׁ. נָפַל עַל אַנְפּוֹי רִבִּי אַבָּא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אַדְכַּרְנָא דִּבְהַאי אַתְרָא חֲמֵינָא לֵיהּ לְרִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, יוֹמָא חַד הֲוָה קָאִים בְּהַאי דּוּכְתָּא, וַהֲוָה אָמַר הָכִי, ׳פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, בְּאָת י' זְעֵירָא׳ (במדבר כ", ב).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שני אלפא ביתא אותיות גדולות ואותיות קטנות - יוד קטנה אות ברית הקדש שנתוספה לפנחס על קנאתו

מִשּׁוּם שֶׁשְּׁנֵי א"במערכות של כ''ב אותיות רְשׁוּמִים - אַלְפָא בֵּיתָא שֶׁל אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, כגון א' של 'אדם' בדברי הימים, ב' של 'בראשית' רומזות כולן בבינה] וְאַלְפָא בֵּיתָא שֶׁל אוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת.כא' של 'ויקרא', רומזות כולן במלכות, וכל כ''ב אותיות מורות על כ"ב הבחנות באותה המערכת, אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת הֵן בָּעוֹלָם הַבָּא, מצד הבינה וְאוֹתִיּוֹת קְטַנּוֹת הֵן בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. מצד המלכות, י' קְטַנָּה,רומזת על אוֹת בְּרִית שהיא עטרת היסוד, אות הברית שבמלכות. ואף ששורש היו"ד בחכמה, בהיותה 'זעירא' רומזת ליו"ד שבמלכות. הַקָּדוֹשׁ. כֵּיוָן שֶׁפִּנְחָס קִנֵּא עַל בְּרִית זוֹ, נִתּוֹסְפָה לוֹ י' קְטַנָּה, סוֹד בְּרִית זוֹ.

בלשון הזוהר

בְּגִין דִּתְרֵין אַלְפִין בֵּיתִין רְשִׁימִין, אַלְפָא בֵּיתָא דְּאַתְוָון רַבְרְבָן, וְאַלְפָא בֵּיתָא דְּאַתְוָון זְעִירָן. אַתְוָון רַבְרְבָן, אִינּוּן בְּעָלְמָא דְּאָתֵי. וְאַתְוָון זְעִירָן, אִינּוּן בְּעָלְמָא תַּתָּאָה. י' זְעֵירָא, בְּרִית קַיָּימָא קַדִּישָׁא. כֵּיוָן דְּקַנֵּי פִּנְחָס עַל בְּרִית דָּא, אִתּוֹסַף בֵּיהּ י' זְעֵירָא, רָזָא דִּבְרִית דָּא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אמר הקבה מה אעשה עם משה שהברית ממנו היתה וכלתו - גנאי לתת אותה לאחר בלי דעתו

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הקב"ה: מָה אֶעֱשֶׂה עִם מֹשֶׁה? בְּרִית זוֹ מִמֹּשֶׁה שמשה מרכבה ליסוד, ספירת הברית הָיְתָה, וְכַלָּתוֹהיא המלכות - השכינה, מרכבה לתפארת בעלה הָיְתָה, גְּנַאי הוּא לָתֵת אוֹתָהּ לְאַחֵר בְּלִי דַעַת וּרְצוֹן מֹשֶׁה. לֹא נָאֶה זֶה. ואין ראוי לנהוג כן הִתְחִיל הקב"ה וְאָמַר לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה, פִּנְחָס ׳בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הזכיר כל ייחוסו לרמז על שתי הנשמות שהשלים.׳ (במדבר כה, יא). אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: רִבּוֹן הָעוֹלָם, מַהוּ? אָמַר לוֹ, אַתָּה הוּא שֶׁמָּסַרְתָּ נַפְשְׁךְ עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ מִן הָעוֹלָם בְּכַמָּה פְעָמִים, וְהוּא ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳.ושניכם מסרתם נפשכם לטובת כלל ישראל ושככתם את כעסי. אָמַר מֹשֶׁה: בענוותנותו מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי? הֲרֵי הַכֹּל שֶׁלְּךְ! שלא תבע כלום לעצמו.

בלשון הזוהר

בְּהַהוּא שַׁעֲתָא, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מָה אַעְבִּיד עִם מֹשֶׁה, בְּרִית דָּא מִמֹּשֶׁה הֲוִי, וְכַלָּה דִּילֵיהּ הֲוִי. גְּנַאי הוּא לְמֵיהַב לֵיהּ לְאַחֲרָא, בְּלָא דַּעְתָּא וּרְעוּתָא דְּמֹשֶׁה, לָאו יָאוּת הוּא. שָׁארֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאָמַר לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, פִּנְחָס ׳בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן׳. אָמַר לֵיהּ מֹשֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם מַהוּ. אָמַר לֵיהּ, אַנְתְּ הוּא דְּמַסְרַת נַפְשָׁךְ עַל יִשְׂרָאֵל דְּלָא יִשְׁתֵּצוּן מִן עָלְמָא בְּכַמָּה זִמְנִין, וְאִיהוּ ׳הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'׳. אָמַר מֹשֶׁה מַה אַתְּ בָּעֵי מִנִּי, הָא כֹּלָּא דִּידָךְ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אמר הקבה למשה לכן אמור בפיך ברצון - הרם קולך שמסרת אותה בלב שלם, כנר שמדליקים ממנו

אָמַר לוֹ:הקב"ה למ"ר הֲרֵי הַכֹּל שֶׁלְּךְ הִיא,ומסורה לך, וכיון ששלך היא מידך תימסר, ולכן אֱמֹר לוֹ שֶׁתִּשְׁרֶה בְתוֹכוֹ. אָמַר מֹשֶׁה: הֲרֵי בְּלֵב שָׁלֵם תִּהְיֶה אֵלָיו. נתרצה משה ברצונו הפנימי ובלב שלם, אך עדיין לא הוציא זאת בקולו ממש, ומשום כך אָמַר לוֹ: הקב''ה אֱמֹר אַתָּה בְּפִיךְ וְהָרֵם קוֹלְךְ, שֶׁאַתָּה מָסַרְתָּ אוֹתָהּ בְּרָצוֹן וּבְלֵב שָׁלֵם. לפי שמשה הוא בעלה של השכינה - מרכבה לתפארת - ואין המטרוניתא עוברת לאחר אלא ברשות בעלה, ומידו נאצלת אותה הבחינה על פנחס. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לָכֵן אֱמֹר׳פי' הקב"ה אמר למשה רבינו - (במדבר כה, יב). אַתָּה אֱמֹר בְּרָצוֹן: ׳הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם׳ - שֶׁאִלּוּ היה הנותן הקב"ה, הָיָה לוֹ לוֹמַר: ׳לָכֵן אֱמֹר׳ לוֹ ׳הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם׳ - אֲבָל לֹא כָתוּב אֶלָּא ׳לָכֵן אֱמֹר׳. דהיינו ציווי למשה לומר, ללמדנו כי משה הוא המוסר ברצונו. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהָעָבְרָה מִמֹּשֶׁהוניטלה ממנו ונתנה לפנחס - לֹא. כן אֶלָּאניטלה ממנו כְּנֵר זֶה שֶׁמַּדְלִיקִים מִמֶּנּוּ - זֶה נוֹתֵן וּמְהַנֶּה, וְזֶההנר הראשון לֹא נִגְרָע מִמֶּנּוּ. שאף שהאור השני הוא אור חדש מכח הנר הראשון, אין הראשון נחסר. וכ''ש בעולם הרוחני ששורש הנאצל נשאר מושרש במאציל, ובקדושה לעולם נשאר הרשימו במקומו מקד''מ.

בלשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ, הָא כֹּלָּא דִּידָךְ הִיא, אֵימָא לֵיהּ דְּתִשְׁרֵי בְּגַוִיהּ. אָמַר מֹשֶׁה, הָא בְּלִבָּא שְׁלִים תְּהֵא לְגַבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ אֵימָא אַנְתְּ בְּפוּמָךְ, וְאָרִים קַלָךְ, דְּאַנְתְּ מָסַר לֵיהּ בִּרְעוּתָא, בְּלִבָּא שְׁלִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳לָכֵן אֱמוֹר׳, אַתְּ אֵימָא בִּרְעוּתָא, ׳הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם׳. מֹשֶׁה הֲוָה ׳אָמַר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ וְגוֹ'׳, דְּאִילּוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ׳לָכֵן אֱמוֹר׳ לוֹ ׳הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם׳, אֲבָל לָא כְּתִיב אֶלָּא ׳לָכֵן אֱמוֹר׳. וְאִי תֵּימָא, דְּאִתְעַבְּרַת מִן מֹשֶׁה. לָא. אֶלָּא כְּבוּצִינָא דָּא דְּאַדְלִיקוּ מִינָהּ, דָּא יָהִיב וְאַהֲנֵי, וְדָא לָא אִתְגָּרַע מִנָּהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בא הצל וישב ונשקו - שמעו קול פנו מקום לרבי פנחס בן יאיר שפוקד מקום חדושיו

בָּא אוֹתוֹ הַצֵּל, לבוש נשמת רבי פנחס בן יאיר וְיָשַׁב, וּנְשָׁקוֹ. לרבי יוסי שמסר את תורתו. [נשיקת חיבה על שעוררהּ (מקד"מ).] שָׁמְעוּ קוֹל אֶחָד בת קול מן השמים שֶׁהָיָה אוֹמֵר: פַּנּוּ מָקוֹם, פַּנּוּ מָקוֹם לְרַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, שֶׁהוּא אִתְּכֶם. שנשמתו נוכחת עמכם במקום תורתו שֶׁשָּׁנִינוּ, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁצַּדִּיק חִדֵּשׁ בּוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה, כי כל מקום שעוסקי' בו בד"ת המקום ההוא מקבל קדושה ומתקדש ובתי מדרשות יוכיחו., כְּשֶׁהוּא בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם פּוֹקֵד אֶת אוֹתוֹ מָקוֹם וּבָא אֵלָיו, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁשְּׁרוּיִים בּוֹ צַדִּיקִים אֲחֵרִים לְחַדֵּשׁ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאוֹמְרִים דִּבְרֵי תוֹרָה, שאז חוזרת ומאירה תורתו כְּמוֹ זֶה שֶׁהָיָה בָּא רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר לִפְקֹד אֶת מְקוֹמוֹ וּמָצָא צַדִּיקִים אֵלּוּ מְחַדְּשִׁים דִּבְרֵי תוֹרָה, וְהִתְחַדֵּשׁ כְּמִקֹּדֶם אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר לְפָנָיו.

בלשון הזוהר

אָתָא הַהוּא טוּלָא, וְיָתִיב, וְנָשִׁיק לֵיהּ. שָׁמְעוּ חַד קָלָא דְּהֲוָה אָמַר, פְּנוּן אֲתָר, פְּנוּן אֲתָר לְרִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, דְּאִיהוּ גַּבַּיְיכוּ. דְּתָנֵינָן, דְּכָל אֲתָר דְּצַדִּיקָא אִתְחַדָּשׁ בֵּיהּ מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא, כַּד אִיהוּ בְּהַהוּא עָלְמָא, פָּקִיד לְהַהוּא אֲתָר, וְאָתֵי לֵיהּ לְגַבֵּיהּ. וְכָּל שֶׁכֵּן כַּד שָׁרָאן בְּגַוִּויהּ צַדִּיקַיָּיא אָחֲרָנִין. לְחָדְתָּא בְּהַהוּא אֲתָר, דְּאַמְרִין מִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא. כְּגַוְונָא דָּא דְּהֲוָה אָתֵי רִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר לְמִפְקַּד לְאַתְרֵיהּ, וְאַשְׁכַּח אִלֵּין צַדִּיקַיָּיא מְחַדְתִּין מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, וְאִתְחַדָּשׁ כְּמִלְּקַדְּמִין, הַהוּא מִלָּה דְרִבִּי פִּנְחָס בֵּן יָאִיר קַמֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

נאה דברו של רבי פנחס בן יאיר - שלא כתוב לכן הנני נותן אלא לכן אמור הנני נתן לו

אָמַר רַבִּי אַבָּא, נָאֶה הַדָּבָר שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, שֶׁהֲרֵי לֹא כָתוּב לָכֵן ׳הִנְנִי נוֹתֵן׳ (במדבר כה, יב), אֶלָּא ׳לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ ומתיבת 'אמור' למדנו שהציווי היה שמשה עצמו יאמרנו, וכמצַווה את העליונים להחזיק את פנחס באותה המדה. וכאן בא להוכיח לרבי יוסי ׳ (במדבר כה, יב) - וְכִי דָבָר זֶהתורה הָיָה גָנוּז מֵחָסִיד זֶה תַּחַת יָדְךְ וְלֹא הָיִיתָ אוֹמֵר?! אַשְׁרֵי חֶלְקֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לִהְיוֹת בַּסִּיּוּעַ שֶׁל הַצֵּל הַקָּדוֹשׁ כָּאן. שזכינו שתתגלה תורתו על ידי בוא נשמתו לסייענו.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי אַבָּא, יָאוּת מִלָּה דְּרִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, דְּהָא לָא כְּתִיב לָכֵן ׳הִנְנִי נוֹתֵן׳ (במדבר כה, יב), אֶלָּא ׳לָכֵן אֱמוֹר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ׳. וְכִי מִלָּה דָּא הֲוָה גְּנִיזָא מֵחַסִידָא דָּא תְּחוֹת יְדָךְ, וְלָא הֲוִית אָמַר. זַכָּאָה חוּלָקָנָא, דְּזָכֵינָא לְמֶהֱוִי בְּסִיַּעְתָּא דְּטוּלָא קַדִּישָׁא הָכָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

כל אשר תמצא ידך בכחך עשה

סוד הכח הקדוש שבנר הנשמה מול דרך השאול

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.