היושבת בגנים
כנסת ישראל בגלות, וכיצד הקדים פנחס לשכך את הרגז מישראל
היושבת בגנים - כנסת ישראל שבגלות עם ישראל, וחברים מקשיבים לקול תשבחתה
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, פָּסוּק זֶה יֵשׁ בּוֹ סוֹד חָכְמָה. הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בַּגָּלוּת עִם יִשְׂרָאֵל וְהוֹלֶכֶת עִמָּם בְּצָרָתָם. חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ - מַחֲנוֹת עֶלְיוֹנִים כֻּלָּם מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ, לְקוֹל תִּשְׁבַּחְתֵּךְ בַּגָּלוּת. הַשְׁמִיעִנִי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ׳ (שיר השירים ב, יד) - הַשְׁמִיעִינִי קוֹל אוֹתָם הַחֲבֵרִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי אֵין תִּשְׁבַּחַת לְפָנַי כְּאוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה.
בלשון הזוהר
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר הַאי קְרָא רָזָא דְּחָכְמְתָא אִית בֵּיהּ. הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַנִּים, דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא עִם יִשְׂרָאֵל, וְאַזְלָא עִמְּהוֹן בְּעַקְתַּיְיהוּ. חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ, מַשִׁרְיָין עִלָּאִין. כֻּלְּהוּ צַיְיתִין לְקוֹלֵךְ, לְקוֹל תּוּשְׁבַּחְתֵּךְ בְּגָלוּתָא. הַשְׁמִיעִינִי, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִעִינִי אֶת קוֹלֵךְ׳ (שיר השירים ב, יד). הַשְׁמִעִינִי, קָלָא דְּאִינּוּן חַבְרַיָּיא דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא דְּהָא לֵית תּוּשְׁבַּחְתָּא קַמָּאי, כְּאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא.
הזוכים להשתדל בתורה נחצה הלילה ובאים עם המטרוניתא - מתחזק ויורש בשכינה
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כִּבְיָכוֹל כָּל אוֹתָם שֶׁזַּכָּאִים לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, וּמִכְּשֶׁנֶּחֱצָה הַלַּיְלָה וּבָאִים עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא כְּשֶׁמֵּאִיר הַיּוֹם לְקַבֵּל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, מִתְחַזֵּק וְיוֹרֵשׁ בַּשְּׁכִינָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁשּׁוֹרֶה בּוֹ חוּט שֶׁל חֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כִּבְיָכוֹל, כָּל אִינּוּן דְּזַכָּאן לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא, וּמִכַּד פָּלִיג לֵילְיָא, וְאַתְיָין בְּמַטְרוֹנִיתָא כַּד נָהִיר יְמָמָא, לְקַבְּלָא אַנְפֵּי מַלְכָּא, אַתְקִיף וְאַחֲסִין בִּשְׁכִינְתָּא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא דְּשַׁרְיָא בֵּיהּ חוּט שֶׁל חֶסֶד, כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא.
כל הזוכה להתחזק בשכינה ישמר עצמו מבת אל נכר - כנסת ישראל שומרת אותו ומקדימה לו שלום
בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְחַזֵּק בַּשְּׁכִינָה, יִשְׁמֹר עַצְמוֹ מֵאוֹתָם דְּבָרִים שֶׁאֲחוּזִים מוּלָהּ, כְּמוֹ מִי? אוֹתָם שֶׁלֹּא מְשַׁקְּרִים בָּאוֹת הַקָּדוֹשׁ, כְּגוֹן בַּת אֵל נֵכָר. וְכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר עַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲחוּזָה בּוֹ וְשׁוֹמֶרֶת אוֹתוֹ וְהִיא מַקְדִּימָה לוֹ שָׁלוֹם, וְכָל שֶׁכֵּן אִם זוֹכֶה וְקוֹנֶה אֶת זֶה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּזָכֵי לְאִתְתָּקַף בִּשְׁכִינְתָּא, יִסְתְּמַר גַּרְמוֹהִי מֵאִנּוּן מִלִּין דַּאֲחִידָן לָקֳבְלָהּ. כְּגוֹן מַאן. אִינּוּן דְּלָא מְשַׁקְּרֵי בְּאָת קַדִישָׁא, כְּגוֹן בַּת אֵל נֵכָר. וְכָל מַאן דְּנָטִיר גַּרְמֵיהּ, כִּבְיָכוֹל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲחִידָא בֵּיהּ, וְנַטְרָא לֵיהּ, וְהִיא אַקְדִּימַת לֵיהּ שְׁלָם. וְכָּל שֶׁכֵּן אִי זָכֵי וְקָּנֵי לְהַאי.
ראויים היו ישראל להשמד באותה שעה - אלא שהקדים פנחס למעשה ושכך את הרגז
פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן,א. רְאוּיִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת מֻשְׁמָדִים וכלים מן העולם, מחמת תוקף הדין שנתעורר בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, א. על שלא מחו בזמרי שעשה מעשהו בפרהסיא, ב. מפני גל''ע וע''ז שחטאו בבנות מואב ובבעל פעור פְּרָט לָזֶה שֶׁהִקְדִּים פִּנְחָס לַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה שקינא והרג את 'זמרי' ו'כזבי', ועי''כ וְשִׁכֵּךְ אֶת הָרֹגֶז. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב פִּינְחָס ׳בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיבאת חמתי וְגוֹ'׳ ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי. ב. (במדבר כה, יא). דָּבָר אַחֵר פִּינְחָס ׳בֶּן אֶלְעָזָר וְגוֹ'׳ - אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן,הזכיר הכתוב לשון בֶּן בֶּן פַּעֲמַיִם,להורות כי בָּא לְהַשְׁלִים הָאֲבֵדָה- נשמות נדב ואביהו שהיו אבודות מתיקונם, ובמעשה קנאתו נתעלה בדרגתו להיות תיקון עבורם - ומשום כך נקרא בן אהרן הכהן מצד שהשלים תיקונם של נשמות שני בניו. (הַמַּעֲשֶׂה).
בלשון הזוהר
וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִתְחַזְיָין יִשְׂרָאֵל לְאִשְׁתֵּצָאָה בְּהַהוּא שַׁעֲתָא, בַּר דְּאַקְדִים פִּנְחָס לְהַאי עוֹבָדָא, וְשָׁכִיךְ רוּגְזָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, פִּנְחָס ׳בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב וְגוֹ'׳. דָּבָר אַחֵר, פִּנְחָס ׳בֶּן אֶלְעָזָר וְגוֹ'׳. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בֶּן בֶּן תְּרֵי זִמְנֵי, לְאַשְׁלְמָא אוֹבָדָא (נ"א עובדא) קָא אָתֵי.
הנוטל גלגול הנשמה ולא זוכה להתתקן בו - כאלו משקר באמת המלך
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָדָם זֶה שֶׁנּוֹטֵל גִּלְגּוּל הַנְּשָׁמָה וְלֹא זָכָה לְהִתְתַּקֵּן בּוֹ, - שירד בגלגול לתקן נשמה שנמסרה לו ולא תיקנה, כְּאִלּוּ מְשַׁקֵּר בֶּאֱמֶת הַמֶּלֶךְ, שחותמו של הקב''ה 'אמת', וַאֲנִי קוֹרֵא עָלָיו פָּסוּק זֶה, ׳אוֹ מָצָא אֲבֵדָה היא הנשמה שנמסרה לו להשיבה [בשלמות תיקונה] לבעליה, וְכִחֶשׁ בָּהּבמה שהוסיף חטא על פשעיו מגלגול ראשון - ומכחש במעשיו סיבת קיומו וצורך תיקונו וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר כמו שדרשו (נדה ל:) שמשביעים את הנשמה תהי צדיק ואל תהי רשע וכך יש לפרש הפסוק ׳ (ויקרא ה, כב) - ׳וְכִחֶשׁ בָּהּ׳,באותה נשמה שלא תיקן, טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא. יותר משנברא - שהרי לכך בא, ומשלא תיקן מוטב היה שלא יתגלגל ויבוא לעולם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הַאי בַּר נָשׁ דְּנָטִיל גִּלְגוּלָא דְּנִשְׁמְתָא, וְלָא זָכֵי דְּיִתְתָּקַּן בֵּיהּ, כְּאִילּוּ מְשַׁקֵּר בְּקוּשְׁטָא דְּמַלְכָּא. וַאֲנָא קָרֵינָּא עָלֵיהּ הַאי קְרָא ׳אוֹ מָצָא אֲבֵידָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר׳ (ויקרא ה, כב). ׳וְכִחֶשׁ בָּהּ׳, טַב לֵיהּ דְּלָא אִבְרֵי.
צדיק גמור וצדיק שאינו גמור
משל הבנין העקום, וכיצד זכה פנחס לכהנה בזכות קנאתו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.