ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 11לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת פנחס · מאמר 104

כאיל תערג על אפיקי מים

זוהר ח"ג, פרשת פנחס, דף רמט.
כ-7 דקות קריאה
על מה המאמר

סוד אילת השחר וחבלי הגאלה לפני התגלות שני המשיחים

כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי - זכר ונוקבא אחד באיל הזה, אילת השחר

׳וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְגוֹ'׳ (במדבר כח, טז). רַבִּי אַבָּא פָּתַח, ׳כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךְ אֱלֹהִים׳ (תהלים מב, ב) - פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ, כָּתוּב כָּאן אַיָּל, הוא הת״ת, וְכָתוּב שָׁם אַיֶּלֶת. היא המלכות, וכולא חד, כי ת״ת ומלכות מתייחדים, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ זָכָר וְיֵשׁ שאף שיש בו לשון זכר ולשון נקבה - הכל אחד. שהמלכות עצמה נקראת 'איל' בלשון זכר במצב שהיא עם ז״א בסוד שני המאורות הגדולים, ו'אילה' אחר שנתמעטה ונקראת בלשון זכר מטעם שנקראת לפעמים 'נער' נוּקְבָּא (וְאַף עַל גַּב שֶׁיֵּשׁ זכרונקבה, הכלאחד. האיל הזה, הואנקראזכר, וְהוּא נִקְרָא נוּקְבָּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כְּאַיָּל תַּעֲרֹג׳ (תהלים מב, ב), וְלֹא כָתוּב יערג. הרי שהכתוב מדבר על הנקבה בלשון זכר ולא על הזכר ממש, ושתי בחינות הן בה: 'אילת השחר', ו'איל תערוג על אפיקי מים' וְהַכֹּל אֶחָד.הרמוז בשם אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר).

בלשון הזוהר

׳וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְגוֹ'׳. רִבִּי אַבָּא פָּתַח, ׳כְּאַיָּל תַּעֲרוֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרוֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים׳ (תהילים מב, ב). הַאי קְרָא אוֹקְמוּהָ, כְּתִיב הָכָא אַיָּל וּכְתִיב ׳הָתָם אַיֶּלֶת בְּגִין דְּאִית דְּכַר וְאִית נוּקְבָּא (ואף על גב דאית דכר ונוקבא, כולא חד׳. האי איל, איהו אקרי דכר. ואיהו אקרי נוקבא. הדא הוא דכתיב ׳כאיל תערוג׳ ולא כתיב יערוג. וכלא חד. אילת השחר).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מהי אילת השחר חיה רחמנית שהולכת למרחוק להביא מזון ולא אוכלת עד שמחלקת לחיות

מַהִי אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר? א''כ יש לשאול אחר שיש איל ויש אילת אֶלָּא זוֹהִי חַיָּה אַחַת רַחֲמָנִית ה'מלכות' המרחמת על כל בריותיה הם החיות שלמטה ממנה, שֶׁאֵין בְּכָל חַיּוֹת הָעוֹלָם רַחֲמָנִית כְּמוֹתָהּ. מִשּׁוּם שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁדְּחוּקָה לָהּ הַשָּׁעָה שביום, כשאין הארת החכמה יכולה לשלוט אור החכמה שבשמאל, השעה דוחקתה, שאין לה מזונה וּצְרִיכָה לְמָזוֹן לָהּ וּלְכָל הַחַיּוֹת, הִיא הוֹלֶכֶת לְמֵרָחוֹק לְדֶרֶךְ רְחוֹקָה, א. עולה דרך היסוד למעלה לקבל שפע (אוה"ח). וּמְבִיאָה וּמוֹבִילָה מָזוֹן, וְלֹא רוֹצָה לֶאֱכֹל שבהיותה למעלה אין השפע מתפשט באבריה אלא מקובץ בה הכל יחד, עד רדתה לעולם הנפרדים ואינה אוכלתו אלא כפקדון בידה עַד שֶׁתָּבֹא וְתַחֲזֹר לִמְקוֹמָהּ. מַדּוּעַ? סדרי ההנהגה נעשים באופן הזה כְּדֵי שֶׁיִּתְאַסְּפוּ אֶצְלָהּ שְׁאָר הַחַיּוֹת הם השרים הממונים על ענייני הנבראים, כל צבאות בריאה, יצירה, ועשיה, וּתְחַלֵּק לָהֶן מֵאוֹתוֹ מָזוֹן. כי קודם שבאה למקומה אינה יכולה להשפיע, וְכַאֲשֶׁר מַגִּיעָה, מִתְאַסְּפוֹת אֶצְלָהּ כָּל שְׁאָר הַחַיּוֹת, וְהִיא עוֹמֶדֶת בָּאֶמְצַע עם קו האמצעי, בשפעת אורותיה וּמְחַלֶּקֶת לְכָל אַחַת וְאַחַת. כפי כוחה וענינה וְסִימָן לַדָּבָר - ׳וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְגוֹ'׳ (משלי לא, טו) '. וּמִמַּה שֶּׁמְּחַלֶּקֶת לָהֶן הִיא שְׂבֵעָה, כְּאִלּוּ אָכְלָה יוֹתֵר אֹכֶל מִכֻּלָּן. שאין שפע ניתן לשר אלא דרך בחינה ידועה שבה, ובהינתן השפע לכל השרים כל בחינותיה מאירות (אוה"ח) (מָתַי מַחֲלֹקֶת לָהֶן, ').

בלשון הזוהר

מַאי אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר. אֶלָּא דָּא אִיהִי חַיָּה חֲדָא רַחֲמָנִית, דְּלֵית בְּכָל חֵיוָן דְּעָלְמָא רַחֲמָנִית כְּוָותָהּ. בְּגִין דִּבְשַׁעֲתָא דִּדְחִיקַת לָהּ שַׁעֲתָא, וְאִצְטְרִיכַת לִמְזוֹנָא לָהּ וּלְכָל חֵיוָן. אִיהִי אַזְלַת לְמֵרָחִיק לְאֹרַח רְחִיקָא. וְאָתִיאַת וְאוֹבִילַת מְזוֹנָא. וְלָא בָּעָאת לְמֵיכַל, עַד דְּתֵיתֵי וְתִתְהַדָר לְאַתְרָהָא. אֲמָאי. בְּגִין דְּיִתְכַּנְשׁוּן לְגַבָהּ שְׁאַר חֵיוָן, וּתְחָלֵק לוֹן מֵהַהוּא מְזוֹנָא. וְכַד אָתַת, מִתְכַּנְּשִׁין לְגַבָּהּ כָּל שְׁאַר חֵיוָן, וְהִיא קַיְּימָא בְּאֶמְצָעִיתָא, וּפַלְגַת לְכָל חַד וְחַד. וְסִימָן, ׳וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְגוֹ'׳ (משלי לא, טו). וּמִמַּה דִּפְלִיגַת לוֹן, אִיהִי שַׂבְעָה, כְּאִלּוּ אָכְלָה יַתִּיר מֵיכְלָא מִכֹּלָּא. (אימתי פליגת לון).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

כשמגיע הבקר שנקרא שחר יגיעו לה חבלי גלות כיולדת

וְכַאֲשֶׁר יַגִּיעַ הַבֹּקֶר שֶׁנִּקְרָא שַׁחַר, הוא חצות לילה, שאז מתחילה הארתה יַגִּיעַ לָהּ חֶבְלֵי גָּלוּת. וּמִשּׁוּם זֶה נִקְרֵאת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, עַל שֵׁם שַׁחֲרוּת הַבֹּקֶר. שֶׁיֵּשׁ לָהּ כְּאֵבִים כְּמוֹ הַיּוֹלֶדֶת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כְּמוֹ הָרָה תַקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ וְגוֹ'׳ (ישעיה כו, יז) '. מָתַי מְחַלֶּקֶת לָהֶן? כַּאֲשֶׁר הַבֹּקֶר רוֹצֶה לָבא,מחצות לילה עד הבוקר, שאז הזמן שמשפעת חכמה לצבאותיה בְּעוֹד שֶׁהוּא לַיְלָה וְהַשַּׁחֲרוּת עוֹלָה לְהָאִיר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְגוֹ'׳ (משלי לא, טו) '. כֵּיוָן שֶׁהֵאִיר הַבֹּקֶר, שמאיר אור החסד הנקרא 'אור הבוקר', ואז מתלבשת החכמה בחסדים ונשלמת הארתה כֻּלָּם שְׂבֵעִים בַּמָּזוֹן שֶׁלָּהּ.

בלשון הזוהר

וְכַד יֵיתֵי צַפְרָא דְּאִקְרֵי שַׁחַר. יֵיתֵי לָהּ חֲבָלִים דְּגָלוּתָא. וּבְגִין דָּא, אִתְקְרִיאַת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר. עַל שֵׁם קַדְרוּתָא דְּצַפְרָא. דַּחֲבָלִים לָהּ כַּיּוֹלֵדָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת תָּחִיל תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ וְגוֹ'׳ (ישעיהו כו, יז). (אמר רעיא מהימנא בההוא זמנא שייך אחרי זה) אֵימָתַי פַּלְגַּת לְהוֹן. כַּד צַפְרָא בָּעֵי לְמֵיתֵי. בְּעוֹד דְּאִיהִי לֵילְיָא, וְקַדְרוּתָא סְלִיקַת לְאַנְהָרָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְגוֹ'׳. כֵּיוָן דְּאַנְהִיר צַפְרָא, כֻּלְּהוּ שַׂבְעִין בִּמְזוֹנָא דִּילָהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אז קול מתעורר ברקיע קרובים הכנסו למקומכם רחוקים צאו - תזרח השמש יאספון

אָז קוֹל אֶחָדמקו אמצעי הוא ז''א מִתְעוֹרֵר בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, שממשלתו מתחלת עתה קוֹרֵא בְּכֹחַ וְאוֹמֵר: קְרוֹבִים הִכָּנְסוּ לִמְקוֹמְכֶם! רְחוֹקִיםהנמשכים מקו שמאל צְאוּ! כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵאָסֵף לִמְקוֹמוֹ הָרָאוּי לוֹ. כֵּיוָן שֶׁהֵאִיר הַשֶּׁמֶשׁ, מצד התעוררות שלטונו כָּל אֶחָד וְאֶחָד נֶאֱסָף לִמְקוֹמוֹ. להידבק בשורשו זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְגוֹ'׳ (תהלים קד, כב) '. וְהִיאהמלכות הוֹלֶכֶת בַּיּוֹם, שאין זה זמן השפעתה וּמִתְגַּלֵּית בַּלַּיְלָה, שאז הוא זמן השפעתה וּמְחַלֶּקֶת בַּבֹּקֶר. מחצות הלילה עד השחר וְלָכֵן נִקִרֵאת אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר.

בלשון הזוהר

כְּדֵין, קָלָא חֲדָא אִתְעַר בְּאֶמְצָעִיתָא דִּרְקִיעַ, קָארֵי בְּחַיִל וְאָמַר, קְרִיבִין עוּלוּ לְדוּכְתַיְיכוּ. רְחִיקִין. פּוּקוּ. כָּל חַד וְחַד לִיכְנֻשׁ לְאַתְרֵיהּ דְּאִתְחֲזֵי לֵיהּ. כֵּיוָן דְּאַנְהִיר שִׁמְשָׁא, כָּל חַד וְחַד אִתְכְּנִישׁ לְאַתְרֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְגוֹ'׳ (תהילים קד, כב). וְאִיהִי אַזְלַת בִּימָמָא, וְאִתְגַּלְיָא בְּלֵילְיָא. וּפַלְגָּא בְּצַפְרָא. וּבְגִין כָּךְ אִקְרֵי, אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

לבסוף מתגברת כגבור והולכת ונקראת איל - הולכת שישים פרסאות להר חשך ונלחם בה נחש ומזמן הקבה נחש אחר

לְבַסּוֹףֹאחר שמסתיימת ממשלת היום מִתְגַּבֶּרֶת כְּגִבּוֹר לצד 'גבורה' וְהוֹלֶכֶת, וְנִקְרֵאת אַיָּל. לְאֵיזֶה מָקוֹם הוֹלֶכֶת? הוֹלֶכֶת שִׁשִּׁים פַּרְסָאוֹת יורדת מאצילות לעולמות בריאה יצירה ששם מקנן ז״א בן ו״ק- מקד"מ ] מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁיָּצְאָה, וְנִכְנֶסֶת לְתוֹךְ הַר שֶׁל חֹשֶׁךְ. מצד הגבורה, ובה אחיזת החיצונים (אוה"ח). (וּמִשָּׁם מריחה מָזוֹן) הוֹלֶכֶת בְּתוֹךְ אוֹתוֹ הַר שֶׁל חֹשֶׁךְ, וּמֵרִיחַ אֶת רַגְלֶיהָ נָחָשׁ אֶחָד עֲקַלָּתוֹן, הם החיצונים [מצד סמא''ל], כי ביצחק אחוז עשו התובע מזון מאביו ונכרך על עקביה וְהוֹלֵךְ לְמַרְגְּלוֹתֶיהָ. וְהִיא עוֹלָה מִשָּׁם אֵצֶל הַר שֶׁל אוֹר. החסד, הוא מצד אור הנברא ביום ראשון, כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעָה שָׁם, מְזַמֵן לָהּ הקב"ה נָחָשׁ אֶחָד, הוא ישמעאל שיצא מאברהם, ומקטרג קליפה בקליפה, אומה באומה למטה ושר בשר למעלה, ובעוד שמקטרגים זה בזה אינם מעוררים על מזון העולם והיא יונקת מן החסד מזון לכל (אוה"ח). וְיוֹצֵא וְנִלְחָם זֶה בָּזֶה, וְהִיא נִצּוֹלֵית. מכל הדינים - דנוקבא ודשמאל, וּמִשָּׁםמהר החושך ששם הארת החכמה נוֹטֶלֶת מָזוֹן וְשָׁבָה לִמְקוֹמָהּבקו אמצעי בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה.שאז זמן כל התיקונים. וּמֵחֲצוֹת לַיְלָה מַתְחִילָה לְחַלֵּק, עַד שֶׁעוֹלָה שַׁחֲרוּת הַבֹּקֶר. כֵּיוָן שֶׁמֵּאִיר הַיּוֹם, שמתחילה ממשלת ז״א שהיא חסדים, וממשלת המלכות שהיא חכמה הוֹלֶכֶת וְלֹא מִתְרָאָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.

בלשון הזוהר

לְבָתַר אִתַּתְקְפַת כְּגִיבָּר וְאַזְלַת, וְאִקְרֵי אַיָּל. לְאָן אֲתָר אַזְלַת. אַזְלַת שִׁתִין פַּרְסֵי מֵהַהוּא אֲתָר דְּנָפְקָא, וְעָאלַת לְגוֹ טוּרָא דַּחֲשׁוֹכָא. (ומתמן ארחת מזונא) אַזְלַת בְּגוֹ הַהוּא טוּרָא דַּחֲשׁוֹכָא, אָרַח לְרַגְלָהּ חִוְיָא חֲדָא עֲקִימָא, וְאָזִיל לְרַגְלָהּ. וְאִיהִי סַלְּקָא מִתַּמָּן, לְגַבֵּי טוּרָא דִּנְהוֹרָא. כֵּיוָן דְּמָטַת תַּמָּן, זַמִּין לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חִוְיָא אַחֲרָא, וְנָפִיק וּמְקַטְרְגָא דָּא בְּדָא, וְאִיהִי אִשְׁתְּזִיבַת. וּמִתַּמָּן נַטְלַת מְזוֹנָא, וְתָבַת לְאַתְרָהּ, בְּפַלְגוּת לֵילְיָא. וּמִפַּלְגוּ לֵילְיָא, שַׁרְיָא לְפַלְגָא, עַד דִּסְלִיקַת קַדְרוּתָא דְּצַפְרָא. כֵּיוָן דְּאַנְהִיר יְמָמָא, אַזְלַת, וְלָא אִתְחֲזִיאַת, כְּמָה דְּאִתְּמַר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בשעה שהעולם צריך למטר מתאספות החיות והיא עולה לראש הר בוכה והקבה שומע קולה

וּבְשָׁעָה שֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ לְמָטָר,שהתחתונים בעוונותיהם גורמים פירוד בין ז״א ומלכות, מִתְאַסְּפוֹת אֶצְלָהּ כָּל שְׁאָר הַחַיּוֹת, וְהִיא עוֹלָה לְרֹאשׁ הַר גָּבוֹהַּ,הוא הר החושך, וּמַכְנִיסָה רֹאשָׁהּמצד ג' רישין שלה הנקראים 'ראש' בֵּין בִּרְכֶּיהָ, מצד אחיזת הדינים, וּבוֹכָה בְּכִיָּה אַחַר בְּכִיָּה, והקב"ה שׁוֹמֵעַ קוֹלָהּ וּמִתְמַלֵּא רַחֲמִים וְחָס עַל הָעוֹלָם. וְהִיא יוֹרֶדֶת מֵרֹאשׁ הָהָר, וְרָצָה, וּמַסְתִּירָה עַצְמָהּ, וְכָל שְׁאָר הַחַיּוֹת רוֹדְפוֹת אַחֲרֶיהָ וְלֹא מוֹצְאוֹת אוֹתָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם׳ (תהלים מב, ב). מַהוּ ׳עַל אֲפִיקֵי מָיִם׳? ׳עַל אֲפִיקֵי מַיִם׳ - מֵאֵלּוּ שֶׁהִתְיַבְּשׁוּ, וְהָעוֹלָם צָמֵא לְמַיִם, וְאָז תַּעֲרֹג.

בלשון הזוהר

וּבְשַׁעֲתָא דְּעָלְמָא אִצְטְרִיךְ לְמִטְרָא, מִתְכַּנְּשִׁין לְגַבָּהּ כָּל שְׁאַר חֵיוָן, וְהִיא סְלִיקַת לְרֵישׁ טוּרָא רַמָאָה, וְאִתְעַטְּפַת רֵישָׁהָא בֵּין בִּרְכָהָא, וְגָעַת גּוֹעָה בָּתַר גּוֹעָה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁמַע קֹלָּהּ, וְאִתְמְלֵי רַחֲמִין, וְחָס עַל עָלְמָא. וְהִיא נַחְתַּת מֵרֵישׁ טוּרָא, וְרָהֲטַת, וּטְמִירָת גַּרְמָהָא. וְכָל שְׁאַר חֵיוָתָא אֲבַּתְרָהָא רָהֲטִין, וְלָא מַשְׁכְּחִין לָהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳כְּאַיָּל תַּעֲרוֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם׳ (תהילים מב, ב). מַאי ׳עַל אֲפִיקֵי מָיִם׳. ׳עַל אֲפִיקֵי מָיִם׳ - מֵהַנְהוּ דְּאִתְיְבָּשׁוּ, וְעָלְמָא צָחֵי עַל מַיָּיא, כְּדֵין תַּעֲרוֹג.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בשעה שמתעברת נסתמת ובוכה שבעים קולות עד שהקבה מוציא נחש גדול הנושך לה פעמים

בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְעַבֶּרֶת, נִסְתֶּמֶת.וכביכול אינה יכולה לילד כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנָּהּ לֵילֵד,ואינה יכולה להשפיע בּוֹכָה וּמְרִימָה קוֹלוֹת, קוֹל אַחַר קוֹל, עַד שִׁבְעִים קוֹלוֹתשבעה קולות שהם שבע ספירות, כל קול כלול מעשר, לעורר רחמים על התחתונים כְּחֶשְׁבּוֹן תֵּבוֹת שֶׁל מִזְמוֹר ׳יַעַנְךְ ה' בְּיוֹם צָרָה׳ (תהלים כ, ב) - שֶׁהִיא שִׁירָה שֶׁל הַמְעֻבֶּרֶת הַזֹּאת. והקב"ה שׁוֹמֵעַ לָהּ וּמָצוּי אֶצְלָהּ. וְאָזהקב"ה מוֹצִיא נָחָשׁ אֶחָד גָּדוֹל מִתּוֹךְ הָרֵי הַחֹשֶׁךְ, וּבָא בֵּין הֶהָרִים, פִּיו מְלַחֵךְ בְּעָפָר, מַגִּיעַ עַד אַיָּל זֶה, וּבָא וְנוֹשֵׁךְ לָהּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם פַּעֲמַיִם.

בלשון הזוהר

בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְעַבְּרַת, אַסְתִּימַת, כֵּיוָן דְּמָטָא זִמְנָא לְמֵילַד, גָּעָאת וְרָמַאת קָלִין, קָלָא בָּתַר קָלָא, עַד שִׁבְעִין קָלִין, כְּחוּשְׁבַּן תֵּיבִין דְּיַעַנְךָ ׳יהו"ה בְּיוֹם צָרָה׳ (תהילים כ, ב), דְּאִיהִי שִׁירָתָא דְּעוּבַּרְתָּא דָּא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁמַע לָהּ, וְזַמִּין לְגַבָּהּ. כְּדֵין אַפִּיק חַד חִוְיָא רַבְרְבָא, מִגּוֹ טוּרֵי חָשׁוּךְ וְאָתֵי בֵּין טוּרִין, פּוּמֵיהּ מְלַחֲכָא בְּעַפְרָא, מָטֵי עַד הַאי אַיָּל, וְאָתֵי וְנָשִׁיךְ לָהּ בְּהַהוּא אֲתָר, תְּרֵי זִמְנֵי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

פעם ראשונה יוצא דם ופעם שניה מים ונפתחת ויולדת - כמו ויך את הסלע במטהו פעמים

פַּעַם רִאשׁוֹנָה יוֹצֵא דָּם, וְהִיא לוֹחֶכֶת. פַּעַם שְׁנִיָּה יוֹצֵא מַיִם, וְשָׁתוּ כָּל אוֹתָן הַחַיּוֹת שֶׁבֶּהָרִים, וְנִפְתַּחַת וְיוֹלֶדֶת. וְסִימָנְךְ - ׳וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם׳ (במדבר כ, יא) - וְכָתוּב ׳וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם׳.

בלשון הזוהר

זִמְנָא קַדְמָאָה נָפִיק דָּמָא, וְאִיהִי לָחִיךְ. זִמְנָא תִּנְיָינָא, נָפִיק מַיָּיא וְשָׁתוּ כָּל אִינּוּן בְּעִירָן דִּי בְּטוּרַיָיא, וְאִתְפַּתְחַת וְאוֹלִידַת. וְסִימָנִךְ ׳וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם׳ (במדבר כ, יא). וּכְתִיב ׳וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קול הוי יחולל אילות ויחשף יערות לעורר את הנחש להתגלות ובהיכלו כלו אומר כבוד

בְּאוֹתוֹ זְמַן שהקב"ה חָס עָלֶיהָ עַל (מַעֲשֵׂה) עִבּוּר שֶׁל נָחָשׁ (שֶׁל חַיָּה) זֶה, מַה כָּתוּב? ׳קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשּף יְעָרוֹת וְגוֹ'׳ (תהלים כט, ט). ׳קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת׳ - אֵלּוּ חֲבָלִים וְצִירִים, הם צער הלידה, וכנגדם שבעה 'קול ה'' שבמזמור 'הבו לה'' (תהלים כט)] לְעוֹרֵר אֵלּוּ הַשִּׁבְעִים קוֹלוֹת. מִיָּד - ׳וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת׳ הוא המטה המכה את הסלע - היא האיילה, המטה הנהפך לנחש הנקרא 'יער' (אוה"ח). - לְהַעֲבִיר (לְעוֹרֵר) אוֹתוֹ נָחָשׁ וּלְהִתְגַּלּוֹת אוֹתָהּ חַיָּה בֵּינֵיהֶם לָלֶכֶת. וּבְהֵיכָלוֹ, מַהוּ וּבְהֵיכָלוֹ? בְּהֵיכָלוֹ שֶׁל הוא הבינה הקב"ה, כָּל אֵלּוּ הַהֲמוֹנִיםצבאות בריאה־יצירה־עשיה הקוראים לה מהיכל הבינה פּוֹתְחִים וְאוֹמְרִים כָּבוֹד. מַהוּ כָּבוֹד? ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ 'כבוד ה'' היא המלכות, ו'ממקומו' הוא הבינה (מקד"מ). שהשפיע להם שפע חדש - שבניסן נתגלתה השכינה בכחותיה לפדות את ישראל. ׳ (יחזקאל ג, יב).

בלשון הזוהר

בְּהַהוּא זִמְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָס עָלָהּ עַל (ס"א עובדא) עוּבַּרְתָּא דְּנָחָשׁ (ס"א דחיה) דָּא. מַה כְּתִיב, ׳קוֹל יהו"ה יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשׂוֹף יְעָרוֹת וְגוֹ'׳ (תהילים כט, ט), ׳קוֹל יהו"ה יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת׳, אִינּוּן חַבָלִין וְצִירִין, לְאַתְּעָרָא אִינּוּן שִׁבְעִין קַלִין. מִיַּד ׳וַיֶּחֱשׂוֹף יְעָרוֹת׳, לְאַעְבָּרָא (נ"א לאתערא) הַהוּא נָחָשׁ, וּלְאִתְגַּלְיָיא הַהִיא חַיָּה בֵּינַיְיהוּ לְמֵיהַךְ. וּבְהֵיכָלוֹ, מַאי וּבְהֵיכָלוֹ. בְּהֵיכָלוֹ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל אִינּוּן אָכְלוּסִין, פַּתְחִין וְאַמְרִין כָּבוֹד. מַאי כָּבוֹד. (יחזקאל ג יב). ׳בָּרוּךְ כְּבוֹד יהו"ה מִמְּקוֹמוֹ׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שבעים ושתים שנה חבלי היולדת - יתגלו שני משיחים בעולם

וְאִם תֹּאמַר שֶׁלְּשִׁבְעִים שָׁנָה תָּחִיל וְלִשְׁתֵּי שָׁנִים יוֹלֶדֶת, אַחַר אֶלֶף וּמָאתַיִם, כְּחֶשְׁבּוֹן רע"ב אחר אלף החמישי שכולו חורבן, ועוד מאתים לאלף הששי, ועוד שבעים שנה לחבלי לידה ושתַּים ללידה - הם רע״ב לאלף הששי - הֲרֵי כָּתוּב (ישעיה סו) ׳בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה (ישעיה סו, ז)׳. וְסוֹד הַדָּבָר - (שם סה) ׳וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד וְגוֹ'׳. וּמַהוּ (הַיּוֹם) בְּטֶרֶם? אֶלָּא קֹדֶם שֶׁיִּשָּׁלְמוּ שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים אַחַר אֶלֶף וּמָאתַיִם אֵלּוּ חֶבְלֵי הַיּוֹלֶדֶת, יִתְגַּלּוּ שְׁנֵי מְשִׁיחִים בָּעוֹלָם. משיח בן יוסף ומשיח בן דוד וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן נֶאֱמַר, (תהלים כט) ׳וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד - וּכְבָר פֵּרְשׁוּהוּ,׳ (משלי ג) ׳כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ׳. שכבוד החכמים - בעלי התורה שסבלו חבלי הגלות - יהיה בהיכלו כולו.

בלשון הזוהר

רעיא מהימנא וְאִי תֵּימָא דִּלְע' תָּחִיל וּלְב' שְׁנִין אוֹלִידַת, בָּתַר אֶלֶף וּמָאתָן, כְּחוּשְׁבַּן רע"ב. הָא כְּתִיב ׳בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה׳ (ישעיהו סו, ז). וְרָזָא דְּמִלָּה, ׳וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עוֹד וְגוֹ'׳ (ישעיהו סה, כד). וּמַאי (ס"א יומא) בְּטֶרֶם. אֶלָּא קֹדֶם דְּיִשְׁתְּלִימוּ, שִׁבְעִין וּתְרֵין שְׁנִין, בָּתַר אֶלֶף וּמָאתָן, אִינּוּן חֲבָלִים דְּיוֹלֵדָה, יִתְגָלְיָין ב' מְשִׁיחִין בְּעָלְמָא. וּבְהַהוּא זִמְנָא ׳וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד׳ (תהילים כט, ט), וְהָא אוֹקְמוּהָ ׳כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ׳ (משלי ג, לה).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אז בעלי התורה יהיו נכבדים שסבלו חבלים כיולדת - ונקם הוי מכל בזויי ישראל

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַתּוֹרָה יִהְיוּ נִכְבָּדִים. אֵלּוּ שֶׁסָּבְלוּ כַּמָּה חֲבָלִים וְצִירִים כְּמוֹ הַיּוֹלֶדֶת, שסבלו את חבלי הלידה - דיני הגלות - וְהָיוּ מְבֻזִּים בֵּין עַמֵּי הָאָרֶץ - יִהְיוּ נִכְבָּדִים. וּמִיָּד - ׳ה' לַמַּבּוּל יָשָׁב׳ שישובו עליהם דינים כדינֵי המבול - (תהלים כט, י) - לָרְשָׁעִים. אֵין מַבּוּל,כפשוטו שהרי נשבע הקב"ה שלא יבא מבול אֶלָּאהכוונה דִּינִים שֶׁל מַבּוּל. כְּמוֹ שֶׁנִּפְתְּחוּ ׳מַעְיְנוֹת תְּהוֹם׳ ׳וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ׳ בִּימֵי הַמַּבּוּל, אַף כָּאן יִתְעוֹרְרוּ דִּינִים עֲלֵיהֶם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, עַד שֶׁאֵין סוֹף וְתַכְלִית. וְכָל הַבִּזּוּיִים וְהַבּוּשָׁה שֶׁעָשׂוּ אֻמּוֹת עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת שֶׁל הָעוֹלָם לְשֵׁם ה' וּלְעַמּוֹ, וְכַמָּה חֲרָפוֹת שֶׁסָּבְלוּ יִשְׂרָאֵל מֵהֶם עַל שֵׁם ה' - מִכֻּלָּם יִקַּח הקב"ה נְקָמָה, וְעַל זֶה נִקְרָא אֶצְלָם, ׳נֹקֵם ה'׳ (נחום א, ב) וְנוֹטֵר ׳וּבַעַל חֵמָה׳.

בלשון הזוהר

בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, אִלֵּין מָארֵי תּוֹרָה יִהוֹן נִכְבָּדִים. אִלֵּין דִּסְבִילוּ כַּמָה חֲבָלִים וְצִּירִין כַּיּוֹלֵדָה, וַהֲווּ מְבוּזִּין בֵּין עַמֵּי הָאָרֶץ, יְהוֹן נִכְבָּדִים. וּמִיַּד ׳יהו"ה לַמַּבּוּל יָשָׁב׳ (תהילים כט, י), לְרַשִׁיעֲיָא. אֵין מַבּוּל, אֶלָּא דִּינִין דְּמַבּוּל. כְּגַוְונָא דְּנִפְתָחוּ ׳מַעְיְינוֹת תְּהוֹם׳ (בראשית ז, יא) ׳וַאֲרוּבּוֹת הַשָּׁמַיִם נִפְתְּחוּ׳ בְּיוֹמֵי טוּפְנָא, אוּף הָכָא יִתְעָרוּן דִּינִין לְגַבַּיְיהוּ עֵילָּא וְתַתָּא, עַד דְּלֵית סוֹף וְתַכְלִית, וְכָל בִּזּוּיִין וּקְלָנָא, דְּעָבְדוּ אוּמִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת דְּעָלְמָא, לְשֵׁם יְהוָֹה וּלְעַמֵּיהּ, וְכַמָּה חֵרוּפִין דִּסְבִילוּ יִשְׂרָאֵל מִנַּיְיהוּ עַל שֵׁם יהו"ה, מִכֻּלְּהוּ נָטִיל נוּקְמָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעַל דָּא אִתְקְרֵי, ׳נוֹקֵם יהו"ה׳ (נחום א, ב) וְנוֹטֵר ׳וּבַעַל חֵמָה׳ לְגַבַּיְיהוּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

ובחדש הראשון זה ניסן

סוד קדוש הלבנה ומדוע נצטוו ישראל לתפוס ולשרף את יראת מצרים בפסח

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.