ושמו את שמי ואני אברכם
סוד עין טובה בברכה וקללת בלעם שהתהפכה
ושמו את שמי - רבי יהודה: יתקנו כתרי ימין לימין ושמאל לשמאל כראוי
׳וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי׳ (במדבר ו, כז). מַה זֶּה ׳וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי׳? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, יְתַקְּנוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ׳ (במדבר ד, יט) - לְהַתְקִין בְּבִרְכָתָם כְּתָרִים שֶׁל יָמִין לְיָמִין, וּכְתָרִים שֶׁל שְׂמֹאל לִשְׂמֹאל כָּרָאוּי, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁלֹּא יִטְעוּ בָהֶם לְהַתְקִין הַכֹּל כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים.
בלשון הזוהר
׳וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי׳ (במדבר ו, כז). מַהוּ ׳וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי׳. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, יְתָּקְּנוּ, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבוֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ׳ (במדבר ד, יט) - לְאַתְקְּנָא בְּבִרְכָתְהוֹן כִּתְרִין דִּימִינָא לִימִינָא, וְכִתְרִין דִּשְׂמָאלָא לִשְׂמָאלָא, כַּדְּקָא חֲזֵי, דְּבַעְיָא דְּלָא יִטְעוּן בְּהוֹן, לְאַתְקְּנָא כֹּלָּא, בְּגִין דְּיִתְבָּרְכוּן עִלָּאִין וְתַתָּאִין.
ואני אברכם - הקבה מברך את הכהנים המברכים את העם
וְאִם יַעֲשׂוּ כָּךְ, מַה כָּתוּב? ׳וַאֲנִי אֲבָרַכֵם׳ - לְמִי? לְאוֹתָם כֹּהֲנִים, שֶׁכָּתוּב ׳וּמְבָרֲכֶיךְ בָּרוּךְ׳ (בראשית כז, כט) - וְכָתוּב ׳וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךְ׳ (שם יב, ג) - הֵם מְבָרְכִים אֶת הָעָם, וַאֲנִי אֲבָרֵךְ אוֹתָם, וּלְפִיכָךְ כָּתוּב וְשָׂמוּ, וְלֹא כָתוּב יֹאמְרוּ אוֹ יִזְכְּרוּ.
בלשון הזוהר
וְאִי יַעַבְדוּן הָכִי, מַה כְּתִיב. ׳וַאֲנִי אֲבָרַכֵם׳ - לְמַאן. לְאִינּוּן כַּהֲנֵי, דִּכְתִּיב, ׳וּמְבָרַכֶיךָ בָּרוּךְ׳ (בראשית כז, כט) - וּכְתִיב ׳וַאֲבָרְכָה מְבָרַכֶיךָ׳ (בראשית יב, ג) - אִינּוּן מְבָרְכִין לְעַמָּא, וַאֲנָא אֲבָרֵךְ לְהוּ. וּלְפִיכָךְ כְּתִיב וְשָׂמוּ, וְלָא כְּתִיב יֹאמְרוּ, אוֹ יִזְכְּרוּ.
כהן שאין העם אוהבים אותו לא יפרש ידיו - מעשה בכהן שנעשה גל עצמות
לָמַדְנוּ, כָּל כֹּהֵן שֶׁלֹּא אוֹהֲבִים אוֹתוֹ הָעָם, לֹא יִפְרֹשׂ יָדָיו. וּמַעֲשֶׂה הָיָה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁקָּם וּפָרַשׂ יָדָיו, וְעַד שֶׁלֹּא הִשְׁלִים נַעֲשָׂה גַּל עֲצָמוֹת. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁלֹּא בֵרַךְ בַּחֲבִיבוּת. וְקָם אָחֵר וּפָרַשׂ יָדָיו וּבֵרַךְ, וְהִתְתַּקֵּן אוֹתוֹ הַיּוֹם. כָּל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב אֶת הָעָם אוֹ הָעָם לֹא אוֹהֲבִים אוֹתוֹ, לֹא יִפְרֹשׂ יָדָיו לְבָרֵךְ אֶת הָעָם, שֶׁכָּתוּב ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ׳ (משלי כב, ט), אַל תִּקְרֵי יְבֹרָךְ, אֶלָּא יְבָרֵךְ.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, כָּל כֹּהֵן דְּלָא רַחֲמִין לֵיהּ עַמָּא, לָא יִפְרוֹס יְדוֹי. וְעוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד כֹּהֵן דְּקָם וּפָרִיס יְדוֹי, וְעַד דְּלָא אַשְׁלִים, אִתְעָבִיד תִּלָּא דְּגַרְמֵי. מַאי טַעְמָא. מִשּׁוּם דְּלָא בְּרִיךְ בַּחֲבִיבוּתָא. וְקָם אַחֵר וּפָרִיס יְדוֹי וּבָרִיךְ, וְאִתְתָּקַּן הַהוּא יוֹמָא. כָּל כֹּהֵן דְּהוּא לָא רָחִים לְעַמָּא, אוֹ עַמָּא לָא רַחֲמִין לֵיהּ, לָא יִפְרוֹס יְדוֹי לְבָרְכָא לְעַמָּא, דִּכְתִּיב, ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ׳ (משלי כב, ט) אַל תִּקְרֵי יְבוֹרָךְ, אֶלָּא יְבָרֵךְ.
רבי יצחק: בלעם הרשע השגיח בעין רעה שלא תתקים הברכה בישראל
לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב בְּאוֹתוֹ בִּלְעָם הָרָשָׁע. בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְסַר לוֹ לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, הָיָה מַשְׁגִּיחַ בְּעַיִן רָעָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְקַיֵּם הַבְּרָכָה, וְהָיָה תּוֹלֶה דְבָרָיו בְּאוֹתָהּ עַיִן רָעָה, שֶׁכָּתוּב ׳נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר׳ (במדבר כד, ג) - מַה זֶּה בְּנוֹ בְעֹר? מֵאוֹתוֹ שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן - שֶׁסְּתוּם הָעַיִן טוֹב מֵהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבָּרְכוּ וְלֹא תִתְקַיֵּם הַבְּרָכָה.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, אָמַר רִבִּי יִצְחָק, בֹּא וּרְאֵה מַה כְּתִיב בְּהַהוּא רָשָׁע דְּבִלְעָם, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְּמְסַר לֵיהּ לְבָרְכָא לְיִשְׂרָאֵל, הֲוָה מַשְׁגַּח בְּעֵינָא בִּישָׁא, בְּגִין דְּלָא יִתְקְיָּים בִּרְכָתָא, וַהֲוָה תָּלֵי מִלּוֹי בְּהַהוּא עֵינָא בִּישָׁא, דִּכְתִּיב, ׳נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְּעוֹר׳ (במדבר כד, ג) - מַאי ׳בְּנוֹ בְּעוֹר׳. מֵהַהוּא דְּהֲוָה סָאנֵי לְהוּ יַתִּיר ׳מִכָּל בְּנֵי׳ עָלְמָא. ׳וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתוּם הָעָיִן׳ - דְּסָתִים עֵינָא טָבָא מִנַּיְיהוּ, בְּגִין דְּלָא יִתְבָּרְכוּן, וְלָא יִתְקַיֵּים בִּרְכָתָא.
רבי יהודה: פקח עיניך לברך - ברכת רב המנונא סבא שהקבה יפקח עינו
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּךְ הוּא בְּוַדַּאי, שֶׁנִּמְצֵאת פְּתִיחַת (שֶׁנִּמְצֵאת פקיחת) עַיִן לְבָרֵךְ, שֶׁכָּתוּב ׳פְּקַח עֵינֶיךְ׳ (דניאל ט, יח), כְּדֵי לְבָרֵךְ. וּבִרְכַּת רַב הַמְנוּנָא סָבָא כָּךְ הָיָה אוֹמֵר: הקב"ה יִפְקַח עֵינוֹ עָלֶיךְ. וּבְאוֹתוֹ רָשָׁע כָּתוּב ׳שְׁתֻם הָעָיִן׳, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבָּרְכוּ עַל יָדוֹ. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, לָכֵן צָרִיךְ הַכֹּהֵן לְבָרֵךְ בְּעַיִן טוֹבָה, בִּרְכָתוֹ תִתְקַיֵּם. וְשֶׁלֹּא מְבָרֵךְ בְּעַיִן טוֹבָה, כָּתוּב ׳אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תִּתְאָו לְמַטְעַמֹּתָיו׳ (משלי כג, ו) - כְּלוֹמַר, אַל תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ בְּרָכָה כְּלָל.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, הָכִי הוּא ודַּאי, דְּאִשְׁתְּכַח פְּקִיעָא (ס"א דאשתכחן פקיחא) דְּעֵינָא לְבָרְכָא, דִּכְתִּיב, ׳פְּקַח עֵינֶיךָ׳ (דניאל ט, יח), בְּגִין לְבָרְכָא. וּבִרְכָתָא דְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא, הָכִי אָמַר: קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִפְקַח עֵינוֹי עֲלָךְ. וּבְהַהוּא רָשָׁע כְּתִיב, ׳שְׁתוּם הָעָיִן׳. בְּגִין דְּלָא יִתְבָּרְכוּן עַל יְדוֹי. וְאָמַר רִבִּי יִצְחָק, בְּגִין כָּךְ כַּהֲנָא דְּבָרִיךְ בְּעֵינָא טָבָא, בִּרְכָתֵיהּ אִתְקְיָּים. וּדְלָא מְבָרֵךְ בְּעֵינָא טָבָא, כְּתִיב, ׳אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן וְאַל תִּתְאָו לְמַטְעַמּוֹתָיו׳ (משלי כג, ו) - כְּלוֹמַר אַל תִּבְעוּ מִנֵּיהּ בִּרְכָתָא כְּלָל.
רבי יוסי: קושיית ולא אבה ה לשמע אל בלעם - למה לא אל בלק
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בּא רְאֵה, כָּתוּב ׳וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךְ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וְגוֹ'׳ (דברים כג, ו). ׳לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם׳?! אֶל בָּלָק הָיָה צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת, שֶׁהֲרֵי בָּלָק עָשָׂה הַכֹּל! מַה זֶּה אֶל בִּלְעָם? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהָיָה סוֹתֵם עֵינָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבָּרְכוּ יִשְׂרָאֵל. לָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אָמַר לוֹ הקב"ה לְבִלְעָם: רָשָׁע, אַתָּה סוֹתֵם עֵינֶיךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבָּרְכוּ בָנַי - אֲנִי אֶפְקַח עֵינַי, וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁתֹּאמַר, אֶהְפֹּךְ אוֹתָם לִבְרָכָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם) ׳וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךְ לְּךְ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךְ וְגוֹ'׳.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳וְלֹא אָבָה יהו"ה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמוֹעַ אֶל בִּלְעָם וְגוֹ'׳ (דברים כג, ו). ׳לִשְׁמוֹעַ אֶל בִּלְעָם׳, אֶל בָּלָק מִבָּעֵי לֵיהּ, דְּהָא עָבִיד בָּלָק כֹּלָּא, מַהוּ אֶל בִּלְעָם. אֶלָּא מִשּׁוּם דְּהֲוָה סָתִים עֵינוֹי, בְּגִין דְּלָא יִתְבָּרְכוּן יִשְׂרָאֵל. תָּאנָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבִלְעָם: רָשָׁע, אַתְּ סָתִים עֵינַךְ בְּגִין דְּלָא יִתְבָּרְכוּן בָּנַי. אֲנָא אַפְקַח עֵינָי, וְכָל מִלִּין דְּתֵימָא, אֶהֱפֹךְ לְהוּ לְבִרְכָאן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיַהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אַהֵבְךָ וְגוֹ'׳.
טוב עין הוא יברך כי נתן מלחמו לדל - ישראל חביבים לפני הקבה
וְעַל כֵּן כָּתוּב, ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל׳ (משלי כב, ט) - מַה זֶּה מִלַּחְמוֹ? כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, שֶׁכָּתוּב ׳לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקְּדָשִׁים וְגוֹ׳ (ויקרא כא, כב) '. מַשְׁמָע ׳שֶׁקָּדְשֵׁי הַקְּדָשִׁים׳, ׳לֶחֶם אֱלֹהָיו׳ יָצָא מִמֶּנּוּ, וְלָכֵן ׳כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל׳ - לָמַדְנוּ כַּמָּה חֲבִיבִים יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הקב"ה, שֶׁעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים מִתְבָּרְכִים רַק בִּגְלַל יִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל׳ (משלי כב, ט) - מַהוּ מִלַּחְמוֹ. כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא, דִּכְתִּיב, ׳לֶחֶם אֱלֹהָיו מְקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְגוֹ'׳ (ויקרא כא, כב). מַשְׁמַע דְּקָדְשֵׁי הַקֳדָשִׁים, ׳לֶחֶם אֱלֹהָיו׳ נָפַק מִנֵּיהּ, וּבְגִין כָּךְ ׳כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל׳ - תַּנְיָא, כַּמָה חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּעִלָאֵי לָא מִתְבָּרְכֵי אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל.
נשבע הקבה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שיכנסו ישראל של מטה
שֶׁלְּמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי חִיָּיא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נִשְׁבַּע הקב"ה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּקִרְבְּךְ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר׳ (הושע יא, ט) - כְּלוֹמַר, כָּל זְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה כָּאן בַּגָּלוּת, הַשֵּׁם שֶׁלְּמַעְלָה לֹא נִשְׁתַּלֵּם, וְכָל הַתִּקּוּנִים לֹא נִתְקְנוּ, כִּבְיָכוֹל נִשְׁאָר הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ חָסֵר.
בלשון הזוהר
דְּתָנֵינָן, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, אָמַר רִבִּי חִיָּיא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בִּיְרוּשָׁלַם שֶׁל מַעֲלָה, עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ יִשְׂרָאֵל בִּיְרוּשָׁלַ ם שֶׁל מַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ׳בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבֹא בְּעִיר׳ (הושע יא, ט) - כְּלוֹמַר, כָּל זִמְנָא דִּשְׁכִינְתָּא הָכָא בְּגָלוּתָא, שְׁמָא דִּלְעֵילָּא לָא אִשְׁתְּלִים. וְכָל תִּקּוּנִין לָא אִתְּקָנוּ, כִּבְיָכוֹל אִשְׁתְּאַר שְׁמָא קַדִּישָׁא חַסְרָא.
רבי אבא לרבי זירא בר רב - הרואה פני שכינה צריך לרוץ אחריה
רַבִּי אַבָּא הָיָה הוֹלֵךְ לְלוֹד, פָּגַע בּוֹ רַבִּי זֵירָא בַּר רַב. אָמַר לוֹ, הֲרֵי רָאִיתִי פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, וּמִי שֶׁרוֹאֶה פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, צָרִיךְ לָלֶכֶת וְלָרוּץ אַחֲרֶיהָ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (הושעו) ׳וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה'׳ - וְכָתוּב ׳וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' וְגוֹ'׳ (ישעיה ב, ג). ׳כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וְגוֹ'׳. וַאֲנִי רוֹצֶה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךְ וְלִלְמֹד מֵאוֹתָם דְּבָרִים מְעֻלִּים שֶׁאַתֶּם טוֹעֲמִים כָּל יוֹם מֵהַחֶדֶר הַקָּדוֹשׁ.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא הֲוָה אָזִיל לְלוּד, פָּגַע בֵּיהּ רִבִּי זֵירָא בַּר רַב. אָמַר לֵיהּ הָא חֲמֵינָא אַפֵּי שְׁכִינְתָּא, וּמַאן דְּחָמֵי אַפֵּי שְׁכִינְתָּא, בָּעֵי לְמֵיזָל וּלְרַהֲטָא בַּתְרָאָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת ה'׳ (הושע ו, ג) - וּכְתִיב ׳וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יהו"ה וְגוֹ'׳ (ישעיהו ב, ג). ׳כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה וְגוֹ'׳. - וַאֲנָא בָּעֵינָא לְמֵהַךְ בָּתְרָךְ, וּלְמֵילַף מֵאִינּוּן מִלֵּי מְעַלְּיָיתָא, דְּאַתּוּן טַעֲמִין כָּל יוֹמָא, מֵאִדָּרָא קַדִּישָׁא.
והאמן בה ויחשבה לו צדקה
סוד כה כתר עשירי המתעורר בו הדין
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.