מצוה לכהן לברך בזקיפות אצבעות
סוד ששים אותיות טסות ברקיע
מצוה לכהן לברך את העם בזקיפות אצבעות - חמש כנגד חמש כתרים
מִצְוָה (כ"ב) זוֹ לְבָרֵךְ הַכֹּהֵן אֶת הָעָם בְּכָל יוֹם בִּזְקִיפוּת הָאֶצְבָּעוֹת, וּלְבָרֵךְ בְּרָכָה בְּכָל יוֹם, לְהִמָּצֵא בְרָכוֹת מַעְלָה וּמַטָּה. שֶׁהֲרֵי הָאֶצְבָּעוֹת עוֹמְדוֹת בְּסוֹד עֶלְיוֹן, חָמֵשׁ תּוֹךְ חָמֵשׁ. חָמֵשׁ שֶׁל הַיָּמִין וְחָמֵשׁ שֶׁל שְׂמֹאל. חָמֵשׁ שֶׁל הַיָּמִין הֵן שֶׁבַח יוֹתֵר עַל אוֹתָן שֶׁל שְׂמֹאל, מִשּׁוּם שֶׁיָּמִין זוֹ יֵשׁ לָהּ שֶׁבַח יָתֵר עַל שְׂמֹאל. וְעַל זֶה בַּבְּרָכָה שֶׁמְּבָרֵךְ הַכֹּהֵן אֶת הָעָם, צָרִיךְ לִזְקֹף יָמִין עַל שְׂמֹאל וּלְעַיֵּן בְּעַיִן טוֹבָה.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא פִּקּוּדָא (כ"ב) דָּא לְבָרְכָא כַּהֲנָא יַת עַמָּא בְּכָל יוֹמָא, בִּזְקִיפוּ דְּאֶצְּבְּעָן. וּלְבָרְכָא בִּרְכָתָא בְּכָל יוֹמָא, לְאִשְׁתַּכְּחָא בִּרְכָאן עֵילָּא וְתַתָּא. דְּהָא אֶצְּבָּעָאן קַיְימָן בְּרָזָא עִלָּאָה, חָמֵשׁ גּוֹ חָמֵשׁ. חָמֵשׁ דִּימִינָא, וְחָמֵשׁ דִּשְׂמָאלָא. חָמֵשׁ דִּימִינָא, אִינּוּן שְׁבָחָא יְתֵירָא עַל אִינּוּן דִּשְׂמָאלָא, בְּגִין, דְּהָא יְמִינָא אִית לֵיהּ שְׁבָחָא יְתֵירָא עַל שְׂמָאלָא. וְעַל דָּא בְּבִרְכָתָא דְּקָא בָּרִיךְ כַּהֲנָא יַת עַמָּא, אִצְּטְרִיךְ לְזַקְפָא יְמִינָא עַל שְׂמָאלָא. וּלְעַיְּינָא בְּעֵינָא טָבָא.
כשפורש הכהן ידיו שכינה שורה על האצבעות וישראל מתברכים משני צדדים
וּכְשֶׁפּוֹרֵשׂ הַכֹּהֵן אֶת יָדָיו, הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל אוֹתָן הָאֶצְבָּעוֹת, שֶׁהֲרֵי הקב"ה הִסְכִּים עִם הַכֹּהֵן בְּאוֹתָן בְּרָכוֹת. וְיִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִים מִשְּׁנֵי צְדָדִים - מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה. מִלְמַעְלָה - הַשְּׁכִינָה שֶׁשּׁוֹרָה עַל אוֹתָן אֶצְבָּעוֹת, וְהַכֹּהֵן שֶׁמְּבָרֵךְ.
בלשון הזוהר
וְכַד פָּרִישׂ יְדוֹי כַּהֲנָא, שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא עַל אִינּוּן אֶצְּבְּעָן, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִסְתְּכַם עִמֵּיהּ דְּכַהֲנָא בְּאִינּוּן בִּרְכָאן. וְיִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכִין מִתְּרֵין סִטְרִין - מֵעֵילָּא וְתַתָּא. מֵעֵילָּא - שְׁכִינְתָּא דְּשַׁרְיָא עַל אִינּוּן אֶצְּבְּעָן, וְכַהֲנָא דְּקָא מְבָרֵךְ.
פרישת אצבעות הכהן מעוררת שכינה למטה כמו טעם הלולב והשופר
בֹּא רְאֵה, דְּבָרִים שֶׁעוֹשִׂים, מְעוֹרְרִים דְּבָרִים לְמַעְלָה. כְּמוֹ זֶה בִּפְרִישַׂת אֶצְבְּעוֹת הַכֹּהֵן לְמַטָּה, מִתְעוֹרֶרֶת הַשְּׁכִינָה לָבֹא וְלִשְׁרוֹת עָלֵינוּ. וְכֵן כַּמָּה דְבָרִים הֵם בָּעוֹלָם שֶׁמְּעוֹרְרִים דְּבָרִים לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי בַּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרֵר כֹּחַ אַחֵר לְמַעְלָה, וְזֶה בֵּאַרְנוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְהַיְנוּ טַעַם הַלּוּלָב וְהַיְנוּ טַעַם הַשּׁוֹפָר. וּכְמוֹ הֵם בְּגָוֶן זֶה עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת מְעוֹרְרוֹת הַשְּׁכִינָה לִשְׁרוֹת עֲלֵיהֶן. מִתְעוֹרְרוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אֲחֵרוֹת לְהָאִיר, וְהַכֹּל בְּשָׁעָה אַחַת.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מִלִּין דְּקָא עַבְדֵי, מִתְעָרִין מִלִּין לְעֵילָּא. כְּגַוְונָא דָּא בִּפְרִישׁוּ דְּאֶצְּבְּעָן דְּכַהֲנָא לְתַתָּא, אִתְּעָרַת שְׁכִינְתָּא לְמֵיתֵי וּלְשַׁרְיָא עֲלָן. וְכֵן כַּמָה מִלִּין אִינּוּן בְּעָלְמָא, דְּמִתְעֲרִין מִלִּין לְעֵילָּא. דְּהָא בְּאִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, אִתְּעַר חֵילָא אַחֲרָא לְעֵילָּא. וְהָא אוֹקִימְנָא בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי. וְהַיְינוּ טַעֲמָא דְּלוּלָב, וְהַיְינוּ טַעֲמָא דְּשׁוֹפָר. וּכְמָּה אִינּוּן בְּהַאי גַּוְונָא עֶשֶׂר אֶצְּבָּעָן, מִתְעָרֵי שְׁכִינְתָּא לְשַׁרְיָיא עָלַיְיהוּ. מִתְעָרֵי עֶשֶׂר דַּרְגִּין אַחֲרָנִין לְעֵילָּא לְאַנְהָרָא, וְכֹלָּא בְּשַׁעֲתָא חֲדָא.
אסור לזקף אצבעות לחנם אלא בתפלה ובברכות ובשם הקבה
וְעַל כָּךְ אָסוּר לְבֶן אָדָם לִזְקֹף אֶצְבָּעוֹת בִּזְקִיפוּת לְחִנָּם, אֶלָּא בַּתְּפִלָּה וּבִבְרָכוֹת וּבַשֵּׁם שֶׁל הקב"ה. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, שֶׁהֵם הַמְּעוֹרְרִים אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְסוֹד הַמְּהֵימְנוּתָא. זְקִיפוּת הָאֶצְבָּעוֹת, מְמֻנִּים בְּאוֹתָהּ זְקִיפוּת שֶׁלָּהֶן עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְהַכֹּהֵן צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּעַיִן טוֹבָה בְּהַסְכָּמַת הַשְּׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, אָסִיר לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְזַקְפָא אֶצְּבְּעָן בִּזְקִיפוּ לְמַגָּנָא, אֶלָּא בִּצְּלוֹתָא, וּבְבִרְכָּאן, וּבִשְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְהָא אוֹקִימְנָא, דְּאִינּוּן אַתְּעֲרוּ דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְרָזָא דִּמְהֵימְנוּתָא. זְקִיפוּ דְּאֶצְּבְּעָאן, מְמָנָן בְּהַהוּא זְקִיפוּ דִּלְהוֹן, עֲשְׂרָה שַׁלִּיטִין, כְּמָה דְּאוּקְמוּהָ. וְכַהֲנָא בָּעֵי לְבָרְכָא בְּעֵינָא טָבָא, בְּאִסְתַּכְּמוּתָא דִּשְׁכִינְתָּא, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
כשברכה זו יוצאת מפי הכהן ששים אותיות טסות ברקיע כנגד ששים רבוא
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁבְּרָכָה זוֹ יוֹצֵאת מִפִּי הַכֹּהֵן, אוֹתָן שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת יוֹצְאוֹת וְטָסוֹת בָּרָקִיעַ, וּמְמֻנִּים שִׁשִּׁים גְּדוֹלִים עַל כָּל אוֹת וְאוֹת, וְכֻלָּם מוֹדִים עַל כָּל הַבְּרָכוֹת הַלָּלוּ. מָה הַטַּעַם שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת בַּבְּרָכוֹת הַלָּלוּ? מִשּׁוּם שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא, וְסוֹד שִׁשִּׁים רִבּוֹא עוֹמְדִים בָּעוֹלָם, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד הוּא (רִבּוֹא) אֶחָד.
בלשון הזוהר
בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּבִרְכְתָא דָּא נָפְקָא מִפּוּמֵיהּ דְּכַהֲנָא, אִינּוּן שִׁתִּין אַתְוָון, נָפְקִין וְטָסִין בִּרְקִיעָא, וּמְמָנָן שִׁתִּין רַבְרְבִין, עַל כָּל אָת וְאָת, וְכֻלְּהוּ אוֹדָן עַל כָּל אִלֵּין בִּרְכָאן. מַאי טַעֲמָא שִׁתִּין אַתְוָון בְּבִרְכָן אִלֵּין. בְּגִין דְּיִשְׂרָאֵל שִׁתִּין רִבּוֹא אִינּוּן, וְרָזָא דְּשִׁתִּין רִבּוֹא קַיְימִין בְעָלְמָא, וְכָל חַד וְחַד אִיהוּ חַד רִבּוֹא.
השם הקדוש עולה עד הכסא ושכינה עליונה ותחתונה מודות לכהן
הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁיּוֹצֵא מִזֶּה עוֹלֶה לְמַעְלָה עַד אוֹתוֹ הַכִּסֵּא שֶׁלְּמַעְלָה. וְהַכֹּל, שְׁכִינָה עֶלְיוֹנָה וּשְׁכִינָה תַּחְתּוֹנָה, מוֹדִים לַכֹּהֵן בְּאוֹתָן הַבְּרָכוֹת וְעַל אוֹתָם שִׁשִּׁים מְמֻנִּים. וְעַל זֶה כָּתוּב, ׳וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם׳ (במדבר ו, כז) - וְאָז הקב"ה מְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. (ע"כ רעיא מהימנא).
בלשון הזוהר
שְׁמָא קַדִּישָׁא דְּנָפְקָא מֵהַאי, סַלְּקָא לְעֵילָּא, עַד הַהוּא כֻּרְסְיָיא דִּלְעֵילָּא. וְכֹלָּא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, וּשְׁכִינְתָּא דִּלְתַּתָּא, אוֹדָן בְּכַהֲנָא בְּאִינּוּן בִּרְכָאָן, וְכָל אִינּוּן שִׁתִּין מְמָנָן. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרַכֵם׳ - וּכְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְבָרֵךְ לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. (ע"כ) (פקודא כ"ג לכבד אב וכו' פ"ג ע"א)
יברכך יאר ישא - מקור משלשה שמות יוד הא ואו הא ורמז אדני
מִצְוָה אַחַר זוֹ - בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. יְבָרֶכְךְ ה', יָאֵר ה' (במדבר ו, כה) - יִשָּׂא ה'. מָקוֹר מִשְּׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת אֵלּוּ: יוֹד הֵ"א וָא"ו הֵ"א (יו"ד ה"י וא"ו ה"י). קְדֻשָּׁה, אֶהְיֶ"ה אֶהְיֶ"ה אֶהְיֶ"ה, שֶׁמְּקוֹרוֹ יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. הַקִּשּׁוּר שֶׁל שְׁנֵיהֶם, הַיִּחוּד שֶׁל שְׁנֵיהֶם - אֲדנָ"י, שֶׁבּוֹ א"י, שֶׁרְמוּזִים איהדונה"י (יאהדונה"י, וְזֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְהַשְּׁכִינָה הִיא יאהדונה"י) (מקור מג' שמות אֵלּוּ יו"ד ה"י וי"ו ה"י שֶׁרְמוּזִים יאהדונה"י, וְזֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, הַשְּׁכִינָה איהה דונה"י) (אידהונה"י), וּרְמוּזִים א"י רְבִיעִי מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת מְפֹרָשִׁים שֶׁרְשׁוּמִים בָּהֶם.
בלשון הזוהר
רעיא מהימנא פִּקּוּדָא בָּתַר דָּא - בִּרְכַּת כֹּהֲנִים יְבָרֶכְךָ יהו"ה. יָאֵר יהו"ה. יִשָֹּׁא יהו"ה. מְקוֹרָא מִתְּלַת שְׁמָהָן אִלֵּין: יו"ד ה"א וא"ו ה"א (ס"א יו"ד ה"י וא"ו ה"י). קְדוּשָּׁה, אֶהְיְ"ה אֶהְיֶ"ה אֶהְיֶ"ה, דִּמְקוֹרָא דִּילֵיהּ, יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. קִשּׁוּרָא דְּתַרְוַיְהוּ, יִחוּד דְּתַרְוַויְיהוּ - אֲדֹנָ"י, דְּבֵיהּ א"י, דִּרְמִיזִין איהדונה"י (ס"א יאהדונהי ודא עמודא דאמצעיתא ושכינתא איהי יאהדונהי) (ס"א מקורא מג' שמהן אלין יו"ד ה"י וי"ו ה"י דרמיזין יאהדונהי ודא עמודא דאמצעיתא שכינתא איההדונה"י נ"א אידהונה"י) וּרְמִיזִין א"י רְבִיעָאָה, מִתְּרֵי שְׁמָהָן מְפָרְשָׁן, דִּרְשִׁימִין בְּהוֹן (ע"כ רעיא מהימנא) (תצא רע"ז ע"א כי ימצא איש נערה)
ושמו את שמי ואני אברכם
סוד עין טובה בברכה וקללת בלעם שהתהפכה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.