׳ויקח מאתם את שמעון׳
אחוות יוסף עם אחיו וגמול ההולך בדרך אמת
אסירת שמעון לעיניהם - האכלתו בסתר מיד יוסף
וְעַל כֵּן ׳וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן׳ (בראשית מב, כד) - כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַטְרֵג עִם לֵוִי, מִשּׁוּם שֶׁשִּׁמְעוֹן וְלֵוִי, כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם מִתְחַבְּרִים, יְכוֹלִים לְקַטְרֵג. ׳וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם׳ - הִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ, לְעֵינֵיהֶם אֲסָרוֹ, וְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ הָיָה מַאֲכִיל אוֹתוֹ וּמַשְׁקֶה אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא, ׳וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן׳ (בראשית מב, כד) - בְּגִין דְּלָא יְקַטְרֵג בַּהֲדֵיהּ דְּלֵוִי, בְּגִין דְּשִׁמְעוֹן וְלֵוִי, כַּד מִתְחַבְּרָן תַּרְוַיְיהוּ יָכְלֵי לְקַטְרְגָא. ׳וַיֶּאֱסוֹר אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם׳ - הָא אוּקְמוּהָ, לְעֵינֵיהֶם אֲסָרוֹ, וּלְבָתַר דְנָפְקוּ הֲוָה מַאֲכִיל לֵיהּ, וּמַשְׁקֵי לֵיהּ.
התמיהה על יוסף - גחלים על ראש אחיו
וְאִם תֹּאמַר שֶׁהוּא רְצוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךְ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם׳ (משלי כה, כא). אִם כָּךְ, יוֹסֵף שֶׁהוּא צַדִּיק אֵיךְ עָשָׂה כָּךְ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַיהו"ה יְשַׁלֶּם לָךְ׳ (משלי כה, כב).
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא דִּרְעוּתָא דְיוֹסֵף אִיהוּ, בְּגִין דִּכְתִיב, ׳אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לֶחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מַיִם׳ (משלי כה, כא). אִי הָכִי, יוֹסֵף דְּאִיהוּ זַכָּאָה, הֵיכִי עָבִיד הָכִי, דְּהָא כְּתִיב, ׳כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶּה עַל רֹאשׁוֹ וַיהו"ה יְשַׁלֶּם לָךְ׳ (משלי כה, כב).
יישוב התמיהה - יוסף נהג עם כל אחיו באחוה
אֶלָּא חַס וְחָלִילָה שֶׁיּוֹסֵף לְכָךְ הוּא חָשַׁשׁ, אֶלָּא כְּאָדָם לְאָחִיו כָּךְ גַּם הָיָה עוֹשֶׂה, הִתְנַהֵג עִמּוֹ בְּאַחֲוָה וְלֹא בְצוּרָה אַחֶרֶת, וְלֹא עִמּוֹ בִּלְבַדּוֹ, אֶלָּא עִם כָּל אֶחָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן׳ (בראשית מב, כה) - כְּדֵי לְהִתְנַהֵג עִמָּם בְּאַחֲוָה.
בלשון הזוהר
אֶלָּא, חַס וְשָׁלוֹם דְּיוֹסֵף לְהָכִי הוּא דְּחָיִישׁ, אֶלָּא כְּבַר נָשׁ לְאֲחוֹי, הָכִי נָמֵי הֲוָה עָבִיד, אִתְנְהִיג עִמֵּיהּ בְּאַחְוָה, וְלָא בְּגַוְונָא אָחֳרָא, וְלָא עִמֵּיהּ בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא עִם כָּל אֲחוֹי, כְּמָה דִכְתִיב, ׳וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְּאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל שַׂקּוֹ וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדֶּרֶךְ וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן׳ (בראשית מב, כה) - בְּגִין לְאַנְהָגָא עִמְּהוֹן בְּאַחְוָה.
שָׁלוֹם מְבַטֵּל אֶת הַדִּין אַף מֵעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה
רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, ׳אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבָר וְעִנִּתִךְ לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד׳ (נחום א, יב) - הַפָּסוּק הַזֶּה בֵּאֲרוּהוּ, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָעָם בְּכֻלָּם יֵשׁ שָׁלוֹם וְאֵין בָּהֶם בַּעֲלֵי שִׂנְאָה, הקב"ה חָס עֲלֵיהֶם, וְהַדִּין לֹא שׁוֹלֵט בָּהֶם. וְאַף עַל גַּב שֶׁכֻּלָּם עוֹבְדִים לְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וְהֵם בְּשָׁלוֹם - הַדִּין לֹא שׁוֹלֵט עֲלֵיהֶם, וּבֵאֲרוּהָ שֶׁכָּתוּב ׳חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ׳ (הושע ד, יז).
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאֲמַר, ׳אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגֹזוּ וְעָבָר וְעִנִּיתִיךָ לא אֲעַנֵּךְ עוֹד׳ (נחום א, יב) - הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ, דְּכַד עַמָּא כֻּלְּהוּ אִית בְּהוּ שְׁלָם, וְלָא אִית בְּהוּ מָארֵי דְבָבוּ, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָיִיס עֲלַיְיהוּ, וְדִינָא לָא שָׁלְטָא בְּהוּ. וְאַף עַל גַּב דְּכֻלְּהוּ פָּלְחֵי לְכּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְאִינוּן בִּשְׁלָם - דִּינָא לָא שַׁלִּיט עֲלַיְיהוּ, וְאוּקְמוּהָ, דִּכְתִיב, ׳חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ׳ (הושע ד, יז).
וְכֵן נָגֹזּוּ וְעָבָר - צְדָקָה מַעֲבִירָה אֶת דִּין הָרֹגֶז
׳וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבָר׳ (נחום א, יב), מַה זֶּה ׳וְכֵן נָגוֹזּוּ׳? הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת וְנָגוֹזּוּ! אֶלָּא זֶהוּ רֹאשׁ הַפָּסוּק שֶׁהוּא שָׁלוֹם, אַף כָּאן שָׁלוֹם, וּמַה הוּא? זֶהוּ צְדָקָה. מִשּׁוּם שֶׁצְּדָקָה זֶהוּ שָׁלוֹם, וּמִי שֶׁמַּרְבֶּה בִּצְדָקָה, מַרְבֶּה שָׁלוֹם לְמַעְלָה וּמַרְבֶּה שָׁלוֹם לְמַטָּה, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וְכֵן נָגוֹזּוּ וְעָבָר׳, שֶׁגּוֹזְזִים מָמוֹנָם בִּצְדָקָה. וְעָבָר? הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת וְעָבְרוּ. מַה זֶּה ׳וְעָבָר׳? אֶלָּא זֶה הַדִּין שֶׁל הָרֹגֶז, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳עַד יַעֲבָר זָעַם׳ (ישעיה כו, כ) - עָבַר הַדִּין מֵעֲלֵיהֶם.
בלשון הזוהר
׳וְכֵן נָגֹזוּ וְעָבָר׳ (נחום א, יב), מַאי ׳וְכֵן נָגֹזוּ׳. וְנָגֹזוּ מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא, דָּא הוּא רֵישָׁא דִקְרָא דְאִיהוּ שְׁלָם, אוּף הָכָא שְׁלָם, וּמַאי אִיהוּ, דָּא צְדָקָה. בְּגִין דִּצְדָקָה דָא הוּא שָׁלוֹם, וּמַאן דְּאַסְגֵּי בִּצְדָקָה, אַסְגֵּי שְׁלָם לְעֵילָא, וְאַסְגֵּי שְׁלָם לְתַתָּא, וּבְגִין כָּךְ ׳וְכֵן נָגֹזוּ וְעָבָר׳, דְּגָזְזֵי מָמוֹנְהוֹן בִּצְדָקָה. וְעָבָר. וְעָבְרוּ מִבָּעֵי לֵיהּ. מַאי ׳וְעָבָר׳. אֶלָּא דָּא הוּא דִינָא דְרוּגְזָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳עַד יַעֲבָר זָעַם׳ (ישעיה כו, כ) - עָבַר דִּינָא מֵעֲלַיְיהוּ.
שמירת ברית הקודש תמיד - היא המשלימה את האדם
דָּבָר אַחֵר ׳כֹּה אָמַר יהו"ה אִם שְׁלֵמִים׳ - אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל. שהקב"ה נָתַן לָהֶם בְּרִית הַקֹּדֶשׁ לִשְׁמֹר אוֹתוֹ תָּמִיד, וְשֶׁהָאָדָם יִהְיֶה בּוֹ שָׁלֵם בְּכָל הַצְּדָדִים, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. וְאִם אֵין הָאָדָם שׁוֹמֵר אוֹתוֹ תָּמִיד, הֲרֵי הוּא פָּגוּם, פָּגוּם בַּכֹּל. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׳ (בראשית יז, א) - מַה זֶּה ׳תָּמִים׳? שָׁלֵם. שֶׁעַד שֶׁלֹּא הִתְקַיְּמָה בּוֹ בְּרִית, הוּא פָּגוּם.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר, ׳כֹּה אָמַר יהו"ה אִם שְׁלֵמִים׳ - אִלֵּין יִשְׂרָאֵל. דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהַב לוֹן בְּרִית קַיָּימָא לְנַטְרָא לֵיהּ תָּדִיר, וּלְמֶהֱוֵי בֵּיהּ בַּר נָּשׁ שְׁלִים בְּכָל סִטְרִין לְעֵילָא וְתַתָּא. וְאִי לָא נָטִיר לֵיהּ בַּר נָשׁ תָּדִיר, הָא אִיהוּ פָּגִים, פָּגוּם בְּכֹלָּא. מְנָלָן, דִּכְתִיב, ׳הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים׳ (בראשית יז, א) - מַאי ׳תָּמִים׳, שְׁלִים. דְּעַד לָא אִתְקְיַּים בֵּיהּ בְּרִית, אִיהוּ פָּגִים.
שלמים רבים נגוזו ועבר - כנגד המילה והסרת זוהמתה
וּמִשּׁוּם כָּךְ, ׳אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים׳ (נחום א, יב) - ׳אִם שְׁלֵמִים׳ שֶׁשּׁוֹמְרִים הַמִּצְוָה הַזּוֹ לִהְיוֹת שְׁלֵמִים, שֶׁלֹּא יִהְיוּ פְגוּמִים. ׳וְכֵן רַבִּים׳ - יִרְבּוּ וְיִגְדְּלוּ בוֹ, מִשּׁוּם שֶׁאֵין הַנְּשָׁמוֹת יוֹצְאוֹת לָעוֹלָם אֶלָּא עִם הַבְּרִית הַזּוֹ. ׳וְכֵן נָגוֹזּוּ׳ - זֶה ׳אִם שְׁלֵמִים׳ שֶׁשּׁוֹמְרִים אוֹתוֹ תָּמִיד, נָגוֹזּוּ מִי שֶׁנִּמּוֹל וְקִבֵּל עָלָיו אֶת הַבְּרִית הַזּוֹ. ׳וְעָבָר׳ - מַה זֶּה ׳וְעָבָר׳? אוֹתָהּ זֻהֲמַת הָעָרְלָה שֶׁהָיְתָה בּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ, ׳אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים׳ (נחום א, יב) - ׳אִם שְׁלֵמִים׳ דְּנָטְרֵי פִּקּוּדָא דָא, לְמֶהֱוֵי שְׁלֵימִין, דְּלָא יְהוֹן פְּגִימִין. ׳וְכֵן רַבִּים׳ - יִפְשׁוּן וְיִסְגּוּן בֵּיהּ. בְּגִין דְּנִשְׁמָתִין לָא נָפְקֵי לְעַלְמָא, אֶלָא בְּהַאי בְּרִית. ׳וְכֵן נָגֹזוּ׳ - הַאי ׳אִם שְׁלֵמִים׳ דְּנָטְרֵי לֵיהּ תָּדִיר, נָגֹזוּ מַאן דְּאִתְגְּזַר וְקִבֵּל עֲלֵיהּ קְיָימָא דָא. ׳וְעָבָר׳ - מַאי ׳וְעָבָר׳. הַהוּא זוּהֲמָא דְעָרְלָה, דְּהֲוָה בֵּיהּ בְּקַדְמִיתָא.
בני יעקב שנפרדו מיוסף ושמעון - והדין שורה בהם
דָּבָר אַחֵר ׳כֹּה אָמַר יהו"ה אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים׳ - אֵלּוּ בְּנֵי יַעֲקֹב. שֶׁהֲרֵי כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ אֵצֶל יוֹסֵף, הֵם שְׁלֵמִים, שֶׁעוֹמְדִים עִם הַבְּרִית. ׳וְכֵן נָגוֹזּוּ׳ - שֶׁהָלְכוּ וְהִשְׁאִירוּ אֶת יוֹסֵף וְאֶת שִׁמְעוֹן. ׳וְעָבָר׳ - אָז הַדִּין שׁוֹרֶה בִּגְלָלָם (הַשְּׁכִינָה שָׁרְתָה בֵּינֵיהֶם), כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְעָבַר יהו"ה לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם׳ (שמות יב, כג).
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר, ׳כֹּה אָמַר יהו"ה אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים׳ - אִלֵּין בְּנִי יַעֲקֹב. דְּהָא כָּל זִמְנָא דְּהֲווּ לְגַבֵּיהּ דְּיוֹסֵף, אִינוּן שְׁלֵמִים, דְּקָיְימֵי בַּהֲדֵיהּ דִּבְרִית. ׳וְכֵן נָגֹזוּ׳ - דְּאָזְלוּ וְשָׁבְקוּ לֵיהּ לְיוֹסֵף וּלְשִׁמְעוֹן. ׳וְעָבָר׳ - כְּדֵין דִּינָא שַׁרְיָא בְּגִינַיְיהוּ (נ"א: שכינתא שרייא בינייהו), כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְעָבַר יהו"ה לִנְגוֹף אֶת מִצְרַיִם׳ (שמות יב, כג).
דין קשה ודין רפה - יניקת הרפה מהקשה להתגבר
בֹּא רְאֵה, יֵשׁ דִּין קָשֶׁה וְיֵשׁ דִּין רָפֶה. הַדִּין הַקָּשֶׁה חָזָק, הַדִּין הָרָפֶה חַלָּשׁ. וְכַאֲשֶׁר יוֹנֵק הַדִּין הָרָפֶה הַזֶּה מֵהַדִּין הַקָּשֶׁה, אָז מִתְגַּבֵּר, וְהוּא חָזָק. בְּשָׁעָה שֶׁנַּעֲשֶׂה דִּין עַל יִשְׂרָאֵל, נַעֲשֶׂה בַּדִּין הָרָפֶה הַזֶּה, וְאֵינוֹ מִתְגַּבֵּר בְּאוֹתוֹ הַדִּין הַקָּשֶׁה. וּכְשֶׁהַדִּין נַעֲשֶׂה עַל הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, מִתְגַּבֵּר הַדִּין הָרָפֶה הַזֶּה בַּדִּין הַקָּשֶׁה שֶׁלְּמַעְלָה כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְעָבַר יהו"ה לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם׳ - ׳וְעָבָר׳ - שֶׁהִתְמַלֵּא עֶבְרָה וָזַעַם וְהִתְגַּבֵּר בַּדִּין הַקָּשֶׁה. אַף כָּאן ׳וְעָבָר׳. וּבֹא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְכַּנְּסִים עֲשָׂרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֶחָד מֵהֶם נִשְׁמָט, אָז הקב"ה רוֹגֵז עָלָיו.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, אִית דִּינָא קַשְׁיָא, וְאִית דִּינָא רַפְיָא. דִּינָא קַשְׁיָא תַּקִּיף, דִּינָא רַפְיָא חֲלָשׁ. וְכַד יָנְקָא הַאי דִינָא רַפְיָא, מִדִּינָא קַשְׁיָא, כְּדֵין אִתְתַּקַּף, וְאִיהוּ תַּקִּיף. בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְעֲבִיד דִּינָא עַל יִשְׂרָאֵל, אִתְעֲבִיד בְּהַאי דִינָא רַפְיָא, וְלָא אִתְתַּקַּף בְּהַהוּא דִּינָא קַשְׁיָא. וְכַד דִּינָא אִתְעֲבִיד עֲלַיְיהוּ דְּעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, אִתְתַּקַּף הַאי דִינָא רַפְיָא, בְּדִינָא קַשְׁיָא דִלְעֵילָא, בְּגִין לְאִתְתַּקְפָא. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, ׳וְעָבַר יהו"ה לִנְגוֹף אֶת מִצְרַיִם׳ - ׳וְעָבַר׳ - דְּאִתְמְלֵי עֶבְרָה וְזַעֲמָא, וְאִתְתַּקַּף בְּדִינָא קַשְׁיָא. אוּף הָכָא ׳וְעָבָר׳. וְתָּא חֲזֵי, בְּשַׁעְתָּא דְּמִתְכַּנְּשֵׁי עֲשָׂרָה בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא, וְחַד מִנַּיְיהוּ אִשְׁתְּמִיט, כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַרְגִּיז עֲלֵיהּ.
מעבר הנשמה בנהר דינור - הצדיק עובר בלי פחד
דָּבָר אַחֵר ׳וְכֵן נָגוֹזּוּ׳ - כְּשֶׁמִּתְבַּטְּלִים מֵהֶם אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים, אֲזַי וְעָבָר. מַה זֶּה ׳וְעָבָר׳? רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, בִּזְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, הִיא נִדּוֹנֵית בְּכַמָּה דִינִים בְּטֶרֶם תִּכָּנֵס לִמְקוֹמָהּ. אַחַר כָּךְ כָּל אוֹתָן הַנְּשָׁמוֹת יֵשׁ לָהֶן לַעֲבֹר בְּזֶה הַנְּהַר דִּינוּר שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא וְלִרְחֹץ שָׁם. וּמִי הוּא שֶׁיַּעֲמֹד שָׁם וְיַעֲבֹר בְּלִי פַחַד? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳מִי יַעֲלֶה בְהַר יהו"ה וְגוֹ'׳ (תהלים כד, ג) - וְנִשְׁמַת הַצַּדִּיק עוֹבֶרֶת בְּלִי פַחַד, וְיָקוּם ׳בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ׳.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳וְכֵן נָגֹזוּ׳ - כַּד מִתְעַבְּרֵי מִנַּיְיהוּ אִינוּן עוֹבָדִין בִּישִׁין, כְּדֵין וְעָבָר. מַאי ׳וְעָבָר׳. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, בְּזִמְנָא דְנִשְׁמָתָא נָפְקַת מֵהַאי עַלְמָא, בְּכַמָּה דִינִין אִתְדָּנַת עַד לָא תִיעוּל לְאַתְרָהּ. לְבָתַר, כָּל אִינוּן נִשְׁמָתִין אִית לוֹן לְמֶעֱבַר, בְּהַךְ נְהַר דִּינוּר דְּנָגִיד וְנָפִיק, וּלְאִסְתַּחָאָה תַּמָּן. וּמַאן אִיהוּ דְּיָקוּם תַּמָּן, וְיַעֲבַר בְּלָא דְחִילוּ. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳מִי יַעֲלֶה בְּהַר יהו"ה וְגו'׳ (תהילים כד, ג) - וְנִשְׁמָתָא דְּזַכָּאָה אַעֲבַר בְּלָא דְחִילוּ וְיָקוּם ׳בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ׳.
צדקה מבטלת פחד - הכרוז מבשר שלא תיענה עוד
וּמִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בִּצְדָקָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיִתֵּן מִמָּמוֹנוֹ לִצְדָקָה, אֲזַי וְעָבַר בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם וְלֹא פוֹחֵד, וְהַכָּרוֹז קוֹרֵא לַנְּשָׁמָה הַהִיא, ׳וְעִנִּתִךְ לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד׳ (נחום א, יב) - מִי שֶׁזָּכָה לַעֲבֹר בָּזֶה, אֵין לוֹ יוֹתֵר דִּין כְּלָל.
בלשון הזוהר
וּמַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בִּצְדָקָה בְּהַאי עַלְמָא, וְיִתֵּן מִמָּמוֹנֵיהּ בִּצְדָקָה, כְּדֵין, וְעָבַר בְּהַהוּא אֲתַר, וְלָא דָחִיל, וְכָרוֹזָא קָרֵי לָהּ לְהַהִיא נִשְׁמָתָא, ׳וְעִנִּיתִיךָ לא אֲעַנֵּךְ עוֹד׳ (נחום א, יב) - מַאן דְּזָכָה לְמֶעֱבַר בְּהַאי, לֵית לֵיהּ דִּינָא יַתִּיר כְּלָל.
מעשה יוסף ואחיו - סודות עליונים גנוזים בדרכי התורה
בֹּא רְאֵה, כָּל זֶה שֶׁל יוֹסֵף עִם אֶחָיו וְכָל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ לָמָּה צָרִיךְ? אֶלָּא תּוֹרַת אֱמֶת הִיא הַתּוֹרָה, וְכָל דְּרָכֶיהָ דְּרָכִים קְדוֹשׁוֹת. וְאֵין לְךְ דָּבָר בַּתּוֹרָה שֶׁאֵין בּוֹ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים וּקְדוֹשִׁים וּדְרָכִים לִבְנֵי אָדָם לְהִתְחַזֵּק בָּהֶם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כָּל דָּא דְּיוֹסֵף עִם אֲחוֹי, וְכָל הַנִּי מִילֵי, אַמַּאי אִצְטְרִיךְ. אֶלָּא אוֹרַיְיתָא דִקְשׁוֹט אִיהִי אוֹרַיְיתָא, וְכָל אָרְחָהָא אָרְחִין קַדִּישִׁין. וְלֵית לָךְ מִלָּה בְּאוֹרַיְיתָא דְּלָאו אִית בָּהּ רָזִין עִלָּאִין וְקַדִּישִׁין, וְאָרְחִין לִבְנֵי נָשָׁא לְאִתְתַּקְפָא בְּהוּ.
הליכה בדרך הימין - וריבוי אהבת האחים ביניהם
פָּתַח וְאָמַר, ׳אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע וְגוֹ'׳ (משלי כ, כב). בֹּא רְאֵה, הקב"ה עוֹשֶׂה לָאָדָם שֶׁיִּתְגַּבֵּר בַּתּוֹרָה, וְלָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, וּלְצַד הַיָּמִין, וְלֹא יֵלֵךְ לְצַד הַשְּׂמֹאל. וּמִשּׁוּם שֶׁצָּרִיךְ לָהֶם (לְיִשְׂרָאֵל) לָלֶכֶת לְצַד הַיָּמִין, יֵשׁ לָהֶם לְהַרְבּוֹת אַהֲבָה זֶה עִם זֶה, וְלֹא תִהְיֶה שִׂנְאָה זֶה עִם זֶה, כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַכְחִישׁ אֶת הַיָּמִין, שֶׁהוּא הַמָּקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִדְבָּקִים בּוֹ.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאֲמַר, ׳אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע וְגו'׳ (משלי כ, כב). תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד לֵיהּ לְבַר נָשׁ, לְאִתְתַּקְפָא בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, וּלְמֵיהַךְ בְּאֹרַח קְשׁוֹט, וְלִסְטַר יְמִינָא, וְלָא יְהַךְ לִסְטַר שְׂמָאלָא. וּבְגִין דְּבָעֵי לְהוּ (דישראל) לְמֵיהַךְ לִסְטַר יְמִינָא, אִית לוֹן לְאַסְגָּאָה רְחִימוּ דָּא עִם דָּא, וְלָא יְהֵא דְבָבוּ דָּא עִם דָּא, בְּגִין דְּלָא לְאַכְּחָשָׁא יְמִינָא, דְּאִיהוּ אֲתַר דְּיִשְׂרָאֵל מִתְדַּבְּקָן בֵּיהּ.
מלחמת היצרים - הפגום מושלם דווקא בחטאי בני אדם
וּבֹא וּרְאֵה, מִשּׁוּם כָּךְ הוּא יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע, וְיִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לְחַזֵּק אֶת יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר רָע בְּאוֹתָם הַמַּעֲשִׂים הַכְּשֵׁרִים, וְאִם אָדָם סוֹטֶה לִשְׂמֹאל, אָז מִתְגַּבֵּר יֵצֶר רָע עַל יֵצֶר טוֹב. וּמִי שֶׁהָיָה פָגוּם, מַשְׁלִים לוֹ בַּחֲטָאָיו, שֶׁהֲרֵי אֵין הַמְנֻוָּל הַזֶּה נִשְׁלָם אֶלָּא בַּחֲטָאִים שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, בְגִין כָּךְ אִיהוּ יֵצֶר טוֹב וְיֵצֶר רָע, וְיִשְׂרָאֵל בָּעְיָין לְאִתְתַּקְפָא לְיֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר רָע, בְּאִינוּן עוֹבָדִין דְּכָשְׁרָן, וְאִי סָטֵי בַּר נָשׁ לִשְׂמָאלָא, כְּדֵין אִתְתַּקַּף יֵצֶר רָע עַל יֵצֶר טוֹב. וּמַאן דְּהֲוָה פָּגִים, אַשְׁלִים לֵיהּ בְּחֶטְאוֹי, דְּהָא לָא אִשְׁתַּלִּים דָּא מְנוּוָלָא, אֶלָּא בְּחֶטְאִין דִּבְנֵי נָשָׁא.
זהירות שלא יתקן יצר הרע בחטאו - קוה אל ה'
וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יֻשְׁלַם אוֹתוֹ יֵצֶר רָע בְּחֶטְאוֹ, וְתָמִיד יִשָּׁמֵר, שֶׁהֲרֵי אֶת יֵצֶר טוֹב צָרִיךְ לְהַשְׁלִים תָּמִיד בִּשְׁלֵמוּת, וְלֹא יֵצֶר הָרָע. וּמִשּׁוּם כָּךְ, ׳אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע קַוֵּה׳ - אֶל יהו"ה ׳וְיֹשַׁע לָךְ׳.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאִזְדַּהֲרָא, דְּלָא יִשְׁתַּלִּים הַהוּא יֵצֶר רַע בְּחֶטְאוֹי, וְיִסְתַּמַּר תָּדִיר. דְּהָא יֵצֶר טוֹב בָּעֵי לְאַשְׁלָמָא לֵיהּ בִּשְׁלֵימוּת תָּדִיר, וְלא יֵצֶר הָרָע. וּבְגִין כָּךְ, ׳אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רַע קַּוֵה׳ - אֶל יהו"ה ׳וְיוֹשַׁע לָךְ׳.
משיב רעה תחת טובה - האיסור להשיב רע במידה
דָּבָר אַחֵר ׳אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע׳ (משלי כ, כב) - כַּכָּתוּב ׳וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה׳ (תהלים לח, כא) - לְמִי שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ טוֹבָה - שֶׁלֹּא יְשַׁלֵּם לוֹ רָע, מִשּׁוּם (יִרְאַת הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ׳, וְגַם הוּא תָּמִיד עוֹשֶׂה). שֶׁכָּתוּב ׳מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ׳ (משלי יז, יג) - אֲפִלּוּ לְמִי שֶׁשִּׁלְּמוּ לוֹ רָעוֹת, אֵין לוֹ לְשַׁלֵּם רָע תְּמוּרַת אוֹתוֹ הָרָע שֶׁשִּׁלְּמוּ לוֹ, אֶלָּא קַוֵּה אֶל יהו"ה ׳וְיֹשַׁע לָךְ׳.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רַע׳ (משלי כ, כב) - כְּדִכְתִיב, ׳וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה׳ (תהילים לח, כא) - לְמַאן דְּשַׁלִּים לֵיהּ טוֹבָה - דְּלא יַשְׁלֵים לֵיהּ רָע, בְּגִין (דחילו דקודשא בריך הוא. כמה דאת אמר, ׳זאת עשו וחיו׳, ואוף איהו הוי תדיר עביד). דִּכְתִיב, ׳מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ׳ (משלי יז, יג) - אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאַשְׁלִימוּ לֵיהּ בִּישִׁין, לָא אִית לֵיהּ לְאַשְׁלָמָא בִּישָׁא, חֲלַף הַהוּא בִישָׁא דְּשַׁלִּימוּ לֵיהּ, אֶלָּא, ׳קַוֵּה לַיהו"ה וְיוֹשַׁע לָךְ׳.
יוסף הצדיק - יראתו מנעתו מלשלם רע לאחיו
וְהַפָּסוּק הַזֶּה בֵּאֲרוּהוּ בְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁלֹּא רָצָה לְשַׁלֵּם רָע לְאֶחָיו בְּשָׁעָה שֶׁנָּפְלוּ בְיָדוֹ. ׳קַוֵּה אֶל יהו"ה וְיֹשַׁע לָךְ׳, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הָיָה יָרֵא מִן הקב"ה, שֶׁכָּתוּב ׳זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ וְגוֹ'׳. (וְגַם) וְהוּא הָיָה תָמִיד מְצַפֶּה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. (ס"א: כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, ׳קוה ליהו"ה וְיֹשַׁע לָךְ׳).
בלשון הזוהר
וְהַאי קְרָא אוּקְמוּהָ, בְּיוֹסֵף זַכָּאָה, דְּלָא בָּעָא לְאַשְׁלָמָא בִּישָׁא לַאֲחוֹי, בְּשַׁעְתָּא דְּנָפְלוּ בִּידוֹי. ׳קַוֵּה לַיהו"ה וְיוֹשַׁע לָךְ׳, בְּגִין דְּהוּא הֲוָה דָּחִיל לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דִּכְתִיב, ׳זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ וְגו'׳. (ואוף) וְאִיהוּ תָּדִיר הֲוָה מְחַכֶּה לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ס"א: כמה דאת אמר, ׳קוה ליהו"ה ויושע לך׳).
מים עמוקים עצה בלב איש - תבונת יוסף בגילוי הגזרה
רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, ׳מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה׳ (משלי כ, ה). ׳מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ׳ - זֶה הקב"ה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה עֵצוֹת, שֶׁמֵּבִיא טְעָמִים לְגַלְגֵּל גִּלְגּוּלִים עַל הָעוֹלָם עַל יְדֵי יוֹסֵף לְקַיֵּם אֶת אוֹתָהּ הַגְּזֵרָה שֶׁגָּזַר רָעָב עַל הָאָרֶץ (נ"א: הָעוֹלָם). ׳וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה׳ - זֶה יוֹסֵף שֶׁגִּלָּה אוֹתָם עֳמָקִים שֶׁגָּזַר הקב"ה עַל הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא פָּתַח וְאֲמַר, ׳מַיִם עֲמוּקִים עֵצָה בְּלֵב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה׳ (משלי כ, ה). ׳מַיִם עֲמוּקִים עֵצָה בְּלֵב אִישׁ׳ - דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּאִיהוּ עָבִיד עֵצוֹת, דְּאַיְיתֵי טַעֲמִין לְגַלְגְּלָא גִּלְגּוּלִין עַל עַלְמָא עַל יְדָא דְיוֹסֵף, לְקַיְימָא הַהוּא גְזֵרָה, דְּגָזַר כַּפְנָא עַל אַרְעָא (נ"א: עַלְמָא). ׳וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה׳ - דָּא יוֹסֵף. דְּגָלֵי אִינוּן עֲמִיקִין, דְּגָזַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל עַלְמָא.
דרכי הצדיקים - יוסף גומל חסד ואמת לאחיו
בֹּא רְאֵה, לֹא דַי לְיוֹסֵף שֶׁהוּא לֹא שִׁלֵּם רָע לְאֶחָיו, אֶלָּא שֶׁעָשָׂה עִמָּהֶם חֶסֶד וֶאֱמֶת, וְכָךְ דַּרְכֵי הַצַּדִּיקִים תָּמִיד. מִשּׁוּם זֶה הקב"ה חָס עֲלֵיהֶם תָּמִיד, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. ׳מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ׳ (משלי כ, ה) - זֶה יְהוּדָה, וְהִנֵּה פֵּרְשׁוּהָ, בְּשָׁעָה שֶׁהִתְקָרֵב לְיוֹסֵף עַל הָעֵסֶק שֶׁל בִּנְיָמִין. ׳וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה׳ - זֶה יוֹסֵף.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, יוֹסֵף לא דַי לֵיהּ דְּאִיהוּ לָא שַׁלִּים בִּישָׁא לַאֲחוֹי, אֶלָא דְּעֲבַד עִמְּהוֹן טִיבוּ וּקְשׁוֹט, וְכָךְ אָרְחֵיהוֹן דְּזַכָּאֵי תָּדִיר. בְּגִין דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָיִיס עֲלַיְיהוּ תָּדִיר, בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי. ׳מַיִם עֲמוּקִים עֵצָה בְּלֶב אִישׁ׳ (משלי כ, ה) - דָּא יְהוּדָה, וְהָא אוּקְמוּהָ, בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְקָרִיב לְגַבֵּיהּ דְּיוֹסֵף, עַל עִסְקָא דְבִנְיָמִין. ׳וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה׳ - דָּא יוֹסֵף.
מעשה באיש בלוד - הצלתו הכפולה מנחש ומנפילת הסלע
רַבִּי אַבָּא הָיָה יוֹשֵׁב עַל שַׁעַר הַכְּנִיסָה שֶׁל לוֹד. רָאָה אִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא, וְיָשַׁב עַל בְּלִיטָה בְּצַד הָהָר, וְהָיָה עָיֵף מִן הַדֶּרֶךְ, וְיָשַׁב וְיָשַׁן שָׁם. בֵּינְתַיִם רָאָה נָחָשׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא אֵלָיו. יָצָא קוֹסְטְפָא דְגוֹרְדְּנָא (מִין שֶׁרֶץ) וְהָרַג אֶת הַנָּחָשׁ. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר אוֹתוֹ הָאִישׁ, רָאָה אֶת אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ כְּנֶגְדּוֹ שֶׁהָיָה מֵת. הִזְדַּקֵּף אוֹתוֹ הָאִישׁ, וְנָפְלָה אוֹתָהּ הַבְּלִיטָה לָעֹמֶק שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְנִצּוֹל.
בלשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא הֲוָה יָתִיב אֲתַרְעָא דְּאַבָּבָא דְלוֹד. חָמָא חַד בַּר נָשׁ דְּהֲוָה אָתֵי, וְיָתִיב בְּחַד קוּלְטָא דְּתָלָא דְאַרְעָא, וְהֲוָה לָאֵי מֵאָרְחָא, וְיָתִיב וְנָאִים תַּמָּן. אַדְּהָכִי חָמֵי חַד חִוְיָא, דְּהֲוָה אָתֵי לְגַבֵּיהּ. נָפַק קוֹסְטְפָא דְגוּרְדְּנָא, וְקָטִיל לֵיהּ לְחִוְיָא. כַּד אִתְעַר הַהוּא בַּר נָשׁ, חָמָא הַהוּא חִוְיָא לְקֳבְלֵיהּ, דְּהֲוָה מִית. אִזְדַּקַּף הַהוּא בַּר נָשׁ, וְנָפַל הַהוּא קוּלְטָא לְעוּמְקָא דִּתְחוֹתוֹי וְאִשְׁתֵּזִיב.
שְׁאֵלַת רַבִּי אַבָּא - שְׁנֵי הַנִּסִּים אֵינָם לְחִנָּם
בָּא אֵלָיו רַבִּי אַבָּא, אָמַר לוֹ, אֱמֹר לִי מַה מַּעֲשֶׂיךְ, שֶׁהֲרֵי הקב"ה הִרְחִישׁ לְךְ שְׁנֵי הַנִּסִּים הַלָּלוּ שֶׁאֵינָם לְחִנָּם? אָמַר לוֹ אוֹתוֹ הָאִישׁ, כָּל יָמַי לֹא שִׁלֵּם לִי אִישׁ רָעָה בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא הִתְפַּיַּסְתִּי עִמּוֹ וּמָחַלְתִּי לוֹ. וְעוֹד, אִם לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְפַּיֵּס עִמּוֹ, לֹא עָלִיתִי עַל מִטָּתִי עַד שֶׁמָּחַלְתִּי לוֹ וּלְכָל אוֹתָם שֶׁצִּעֲרוּ אוֹתִי, וְלֹא חָשַׁשְׁתִּי כָּל הַיּוֹם לְאוֹתוֹ הָרָע שֶׁשִּׁלֵּם לִי, וְלֹא דַי לִי זֶה, אֶלָּא שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַיּוֹם וָהָלְאָה הִשְׁתַּדַּלְתִּי לַעֲשׂוֹת עִמָּהֶם טוֹב.
בלשון הזוהר
אֲתָא רִבִּי אַבָּא לְגַבֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ, אֵימָא לִי מָאן עוֹבָדָךְ, דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִישׁ לָךְ אִלֵּין תְּרֵין נִסִּין, לָאו אִינוּן לְמַגָּנָא. אָמַר לֵיהּ הַהוּא בַּר נָשׁ, כָּל יוֹמָאי לָא אַשְׁלִים לִי בַּר נָשׁ בִּישָׁא בְּעַלְמָא, דְּלָא אִתְפַּיַּיסְנָא בַּהֲדֵיהּ, וּמָחִילְנָא לֵיהּ. וְתוּ, אִי לָא יָכִילְנָא לְאִתְפַּיְיסָא בַּהֲדֵיהּ, לָא סָלִיקְנָא לְעַרְסִי, עַד דְּמָחִילְנָא לֵיהּ, וּלְכָל אִינוּן דִּמְצַעֲרוּ לִי, וְלָא חַיְישָׁנָא כָּל יוֹמָא לְהַהוּא בִּישָׁא דְּאַשְׁלִים לִי, וְלָאו דִּי לִי דָא, אֶלָּא דִּמְהַהוּא יוֹמָא וּלְהָלְאָה, אִשְׁתַּדַּלְנָא לְמֶעְבַּד עִמְּהוֹן טָבָא.
בכיית רבי אבא - מעשי האיש עולים על מעשי יוסף
בָּכָה רַבִּי אַבָּא וְאָמַר, מַעֲשָׂיו שֶׁל זֶה הֵם יוֹתֵר מִיּוֹסֵף, שֶׁיּוֹסֵף הָיוּ אֶחָיו וַדַּאי, וְהָיָה לוֹ לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, אֲבָל מַה שֶּׁזֶּה עָשָׂה - יוֹתֵר מִיּוֹסֵף, נָאֶה הוּא שהקב"ה יַרְחִישׁ לוֹ נֵס עַל נֵס.
בלשון הזוהר
בָּכָה רִבִּי אַבָּא וְאֲמַר, יַתִּיר עוֹבָדוֹי דְּדֵין מִיּוֹסֵף, דְּיוֹסֵף הֲווּ אֲחוֹי וַדַּאי, וְהֲוָה לֵיהּ לְרַחֲמָא עֲלוֹי, אֲבָל מַה דְּעֲבִיד דָּא - יַתִּיר הוּא מִיּוֹסֵף, יָאוֹת הוּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָּא עַל נִיסָּא.
הולך בתום ילך בטח - מעקש דרכיו נודע לבעלי הדין
פָּתַח וְאָמַר, ׳הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ׳ (שם י, ט) ׳הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח׳ - זֶה הָאָדָם הַהוּא שֶׁהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה. ׳יֵלֶךְ בֶּטַח׳ - שֶׁלֹּא יְכוֹלִים נִזְקֵי הָעוֹלָם לְהָרַע לוֹ. ׳וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ׳ - מִי יִוָּדֵעַ? זֶה הוּא מִי שֶׁסּוֹטֶה מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְרוֹצֶה לִגְבּוֹת מֵחֲבֵרוֹ, יִוָּדֵעַ. מַה זֶּה ׳יִוָּדֵעַ׳? - הוּא יִכָּר בְּעֵינֵי כָּל בַּעֲלֵי הַדִּין שֶׁלֹּא יֹאבַד מֵהֶם הַדְּיוֹקָן שֶׁל אוֹתוֹ הָאָדָם, כְּדֵי לְהָבִיא אוֹתוֹ לְמָקוֹם שֶׁיִּנְקְמוּ מִמֶּנּוּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ יִוָּדֵעַ.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאֲמַר, ׳הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ׳ (משלי י, ט) ׳הוֹלֵךְ בַּתּוֹם יֵלֶךְ בֶּטַח׳ - דָּא הַהוּא בַּר נָשׁ, דְּאָזִיל בְּאָרְחִין דְּאוֹרַיְיתָא. ׳יֵלֶךְ בֶּטַח׳ - דְּלָא יָכִילוּ נִזְקֵי דְעַלְמָא לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ. ׳וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ׳ - מַאן יִוָּדֵעַ. דָּא הוּא מַאן דְּאַסְטֵי מֵאָרְחָא דִקְשׁוֹט, וּבָעֵי גַבֵּי דְחַבְרֵיהּ. יִוָּדֵעַ. מַהוּ ׳יִוָּדֵעַ׳, יִשְׁתְּמוֹדַע אִיהוּ בְּעֵינֵיהוֹן דְּכָל מָארֵי דְּדִינָא, דְּלָא יִתְאֲבִיד מִנַּיְיהוּ דִּיוּקְנָא דְהַהוּא בַּר נָשׁ, בְּגִין לְאַיְיתָאָה לֵיהּ לְאַתְרָא דְּיִנְקְמוּן מִנֵּיהּ, וּבְגִין כָּךְ יִוָּדֵעַ.
כיסוי הקב"ה על ההולך באמת - אשרי הבלתי פוחדים כלל
וּבֹא וּרְאֵה, אוֹתוֹ שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, הקב"ה מְכַסֶּה עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִוָּדַע וְלֹא יִכָּר לְבַעֲלֵי הַדִּין, אֲבָל מְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ וְיֵכַּר לָהֶם. אַשְׁרֵי אוֹתָם בְּנֵי הָאָדָם שֶׁהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ אֱמֶת וְהוֹלְכִים לָבֶטַח עַל הָעוֹלָם, שֶׁהֵם אֵינָם פּוֹחֲדִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי, הַהוּא דְּאָזִיל בְּאֹרַח קְשׁוֹט, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָפֵי עֲלֵיהּ, בְּגִין דְּלָא אִתְיְדַע, וְלָא אִשְׁתְּמוֹדַע, לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן דְּדִינָא. אֲבָל מְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ, וְיִשְׁתְּמוֹדַע לְגַבַּיְיהוּ. זַכָּאִין אִינוּן בְּנֵי נָשָׁא דְּאָזְלֵי בְּאֹרַח קְשׁוֹט, וְאָזְלֵי לְרוֹחֲצָן עַל עַלְמָא, דְּלָא דָּחֲלֵי אִינוּן בְּעַלְמָא דֵין, וְלָא בְּעַלְמָא דְאָתֵי.
׳ויראו האנשים כי הובאו בית יוסף׳
פחד החטא ופרעונו לדורות עד חזקיהו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.