ויקרא אל משה אלף קטנה
סוד משה שושבין המלך ואהרן שושבין המטרוניתא
ויקרא אלף קטנה להראות מיהו שקרא - אותו ששרוי במקדש זמן את משה כאורח
רַבִּי יִצְחָק פָּתַח, ׳וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' (ויקרא א, א) - אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר׳ - ׳וַיִּקְרָא׳, אָלֶף קְטַנָּה, לָמָּה? אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְאוֹת מִיהוּ אוֹתוֹ שֶׁקָּרָא - אוֹתוֹ שֶׁשָּׁרוּי בַּמִּקְדָּשׁ, וְאָז זִמֵּן אֶת מֹשֶׁה כְּמוֹ שֶׁמַּזְמִין אוֹרֵחַ. כָּאן א' קְטַנָּה, שָׁם א' גְּדוֹלָה. ׳אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ׳. (אָדָם) זוֹ שְׁלֵמוּת הַכֹּל. ׳אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ׳. (אָדָם) זוֹ שְׁלֵמוּת הַכֹּל.
בלשון הזוהר
רִבִּי יִצְחָק פָּתַח, (ויקרא א א) ׳וַיִקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר יהו"ה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר׳- וַיִקְרָא אָלֶף זְעֵירָא, אֲמַאי. אֶלָּא בְּגִין לְאַחֲזָאָה מַאן הוּא הַהוּא דְּקָרָא - הַהוּא דְּשָׁרֵי בְּמַקְדְּשָׁא, וּכְדֵין זַמִּין לְמֹשֶׁה, כְּמַאן דְּזַמִּין אוּשְׁפִּיזָא. הָכָא א' זְעֵירָא, הָתָם א' רַבְּתָא, אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ. (ס"א אדם) דָּא שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא. (ס"א אדם) דָּא שְׁלִימוּ דְּכֹלָּא.
מה בין משה לאהרן - משה שושבין המלך ואהרן שושבין המטרוניתא לתקן הבית
בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּין מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, מִי מֵהֶם עֶלְיוֹן? אֶלָּא מֹשֶׁה הוּא הָעֶלְיוֹן, מֹשֶׁה הוּא שׁוֹשְׁבִין הַמֶּלֶךְ, וְאַהֲרֹן שׁוֹשְׁבִין הַמַּטְרוֹנִיתָא. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ מַטְרוֹנִיתָא עֶלְיוֹנָה. מֶה עָשָׂה? נָתַן לוֹ שׁוֹשְׁבִין לְתַקֵּן אוֹתָהּ וּלְהִסְתַּכֵּל בְּדִבְרֵי הבַּיִת. וְעַל כֵּן, כְּשֶׁנִּכְנָס הַשּׁוֹשְׁבִין הַזֶּה לַמֶּלֶךְ, לֹא נִכְנָס אֶלָּא רַק עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בְּזֹּאת יָבא אַהֲרֹן וְגוֹ'.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַה בֵּין מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, הֵי מִנַּיְיהוּ עִלָּאָה. אֶלָּא מֹשֶׁה עִלָּאָה, מֹשֶׁה שׁוּשְׁבִינָא דְּמַלְכָּא, אַהֲרֹן שׁוּשְׁבִינָא דְּמַטְרוֹנִיתָא. מְתַל לְמַלְכָּא דְּהֲוָה לֵיהּ מַטְרוֹנִיתָא עִלָּאָה. מָה עֲבַד. יָהַב לָהּ שׁוּשְׁבִינָא לְתַקְּנָא לָהּ וּלְאִסְתַּכְּלָא בְּמִלֵּי דְּבֵיתָא. וְעַל דָּא, כַּד עַיִּיל שׁוּשְׁבִינָא דָּא לְמַלְכָּא, לָא עַיִּיל אֶלָּא עִם מַטְרוֹנִיתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן וְגוֹ'׳.
משה שושבין המלך הזדמן כאורח ואהרן שושבין המטרוניתא לפיס המלך עמה
מֹשֶׁה הוּא שׁוֹשְׁבִין הַמֶּלֶךְ, מִשּׁוּם כָּךְ הִזְדַּמֵּן כְּאוֹרֵחַ, וְאַחַר כָּךְ - ׳וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו׳. אַהֲרֹן הוּא שׁוֹשְׁבִין שֶׁל הַמַּטְרוֹנִיתָא, וְכָל דְּבָרָיו הָיוּ לְפַיֵּס אֶת הַמֶּלֶךְ עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא, וְיִתְפַּיֵּס הַמֶּלֶךְ עִמָּהּ. ׳וְעַל כֵּן׳, מִשּׁוּם שֶׁהוּא שׁוֹשְׁבִין שֶׁלָּהּ, הוּא שָׂם מְדוֹרוֹ עִמָּהּ לְתַקֵּן אֶת הַבַּיִת וּלְעַיֵּן תָּמִיד בְּדִבְרֵי הַבַּיִת. ׳וְעַל כֵּן׳ הִתְתַּקֵּן כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, וְנִקְרָא כֹּהֵן גָּדוֹל. מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב ׳אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק׳ (תהלים קי, ד).
בלשון הזוהר
מֹשֶׁה שׁוּשְׁבִינָא לְמַלְכָּא, בְּגִין כָּךְ אִזְדָּמַן כְּאוּשְׁפִּיזָא, וּלְבָתַר - וַיְדַבֵּר יהו"ה אֵלָיו. אַהֲרֹן הוּא שׁוּשְׁבִינָא לְמַטְרוֹנִיתָא, וְכָל מִלּוֹי הֲווֹ, לְפַיְּיסָא לְמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא, וְיִתְפְּיָיס מַלְכָּא בַּהֲדָהּ. וְעַל דָּא בְּגִין דְּאִיהוּ, שׁוּשְׁבִינָא לָהּ שַׁוִּי מָדוֹרֵיהּ בַּהֲדָהּ, לְתַקְּנָא בֵּיתָא וּלְעַיְינָא תָּדִיר בְּמִלֵּי דְּבֵיתָא. וְעַל דָּא אִתְתְּקַּן כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא, וְאִקְרֵי כֹּהֵן גָּדוֹל. מְנָא לָן. דִּכְתִּיב, ׳אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק׳ (תהילים קי, ד).
אהרן נוטל מבית המלך ואין מוחה בידו ועומד לטהר הנכנסים לבית המטרוניתא
וּמִשּׁוּם כָּךְ, כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ הוּא נוֹטֵל, וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְיָדוֹ. וְלָכֵן הוּא עוֹמֵד לְטַהֵר אֶת כָּל אוֹתָם שֶׁנִּכְנָסִים לְבֵית הַמַּטְרוֹנִיתָא, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִמָּצֵא טֻמְאָה בְּאוֹתָם בְּנֵי הַהֵיכָל, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב ׳וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים וְגוֹ'׳ (ויקרא יד, ד).
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ כָּל מַה דְּאִצְטְרִיךְ מִבֵּי מַלְכָּא, נָטִיל, וְלֵית מַאן דְּיִמְחֵי בִּידֵיהּ. וְעַל דָּא הוּא קָאִים לְדַכְּאָה לְכָל אִינּוּן דְּעָאלִין לְבֵי מַטְרוֹנִיתָא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּכַּח מִסְאֲבָא בְּאִינּוּן בְּנֵי הֵיכָלָא. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים וְגוֹ'׳.
יושב בשמים ישחק - זה יצחק שמאיר וצוחק בראשונה ואחר כך זועם ומגרש
רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, ׳יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ׳ (תהלים ב, ד). ׳יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק׳ - זֶה יִצְחָק שֶׁבָּא מִצַּד הַיַיִן, מֵאִיר בָּרִאשׁוֹנָה, וְצוֹחֵק, וְאַחַר כָּךְ זוֹעֵם וּמְגָרֵשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב - ׳יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק׳, וְלֹא כָתוּב יוֹשֵׁב שָׁמַיִם. יִשְׂחָק, מֵאִיר וְצוֹחֵק. וְעַל כֵּן הַדִּין מֵאִיר וְצוֹחֵק לָהֶם לָרְשָׁעִים.
בלשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, ׳יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק יהו"ה יִלְעַג לָמוֹ׳ (תהילים ב, ד). יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק - דָּא יִצְחָק דְּאָתֵי מִסִּטְרָא דְּחַמְרָא, נָהִיר בְּקַדְמִיתָא, וְחַיִיךְ, וּלְבָתַר זָעִים וְתָרִיךְ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם וְלָא כְּתִיב, יוֹשֵׁב שָׁמַיִם׳. יִשְׂחָק, נָהִיר וְחַיִיךְ. וְעַל דָּא דִּינָא נָהִיר וְחַיִיךְ, לְהוּ לְרַשִׁיעַיָּיא.
הקבה מאיר לרשעים כיין בראשונה ואחר כך זועם - הבא להטהר מסיעים בידו וקורא שלום
וְאַחַר כָּךְ מַה כָּתוּב? ׳אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ׳ (תהלים ב, ה) - וְכָךְ דַּרְכֵי הָרְשָׁעִים - הקב"ה מֵאִיר לָהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמֵאִיר לָהֶם כְּמוֹ יַיִן שֶׁמֵּאִיר בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ זוֹעֵם וְהוֹרֵג. והקב"ה מוֹשֵׁךְ אֶת הָרְשָׁעִים, אִם יַחְזְרוּ כְנֶגְדּוֹ - יָפֶה. אִם לֹא - הוּא מְכַלֶּה אוֹתָם מֵאוֹתוֹ הָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵין לָהֶם בּוֹ חֵלֶק וְיֻשְׁמְדוּ מֵהַכֹּל. בָּא לְהִטָּהֵר - מְסַיְּעִים לָהֶם, והקב"ה מְטַהֵר אוֹתָם וּמְקָרֵב אוֹתָם אֵלָיו וְקוֹרֵא עֲלֵיהֶם שָׁלוֹם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב וְגוֹ'׳ (ישעיה נז, יט).
בלשון הזוהר
וּלְבָתַר מַה כְּתִיב, ׳אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ׳ (תהלים ב, ה). וְכַךְ אָרְחֵי דְּחַיָּיבַיָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָהִיר לְהוּ בְּהַאי עָלְמָא, וְנָהִיר לוֹן אַנְפִּין כְּחַמְרָא, דְּנָהִיר בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר זָעִים וְקָטִיל. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָשִׁיךְ לוֹן לְחַיָּיבַיָּא, אִי יְהַדְרוּן לָקֳבְלֵיהּ - יָאוּת. וְאִי לָא - שָׁצֵי לוֹן מֵהַהוּא עָלְמָא דְּאָתֵי, וְלֵית לוֹן בֵּיהּ חוּלָקָא, וְיִשְׁתֵּצוּן מִכֹּלָּא. אַתּוּן לְאִתְדַכְּאָה - מְסַיְּיעִין לוֹן. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְדַכֵּי לוֹן וְקָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ, וְקָארִי עָלַיְיהוּ שָׁלוֹם. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב ׳שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב וְגוֹ'׳ (ישעיהו נז, יט).
ואשה כי יזוב זוב דמה
סוד יום הדין הקדום לבריאת העולם וחרב לה מלאה דם
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.