שני עפרים של האילת
סוד אברהם ויצחק שפגשו את יעקב ופחד יצחק
שני עפרים של האילת עשו לי רצון - קול במערת לוד מגלה שאברהם ויצחק פגשו יעקב
תּוֹסֶפְתָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי חָמִיו הָיוּ הוֹלְכִים מֵאוּשָׁא לְלוֹד. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לְרַבִּי אֶלְעָזָר, אֶפְשָׁר שֶׁשָּׁמַעְתָּ מֵאָבִיךְ מַה שֶּׁכָּתוּב וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וְגוֹ'? אָמַר לוֹ, לֹא יָדַעְתִּי. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, הִגִּיעוּ לַמְּעָרָה שֶׁל לוֹד. שָׁמְעוּ אוֹתוֹ קוֹל שֶׁאוֹמֵר: שְׁנֵי עֳפָרִים שֶׁל הָאַיֶּלֶת עָשׂוּ לְפָנַי רָצוֹן שֶׁל נַחַת לִי, וְהֵם הָיוּ הַמַּחֲנֶה הַקָּדוֹשׁ שֶׁפָּגַשׁ יַעֲקֹב לְפָנָיו. הִתְרַגֵּשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר וְהִסְתַּעֵר בְּנַפְשׁוֹ, וְאָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָם כָּךְ דַּרְכּוֹ, טוֹב לָנוּ שֶׁלֹּא נִשְׁמַע, שָׁמַעְתִּי וְלֹא יָדַעְתִּי.
בלשון הזוהר
תוספתא (נ"ח מ"ה) רִבִּי אֶלְעָזָר, וְרִבִּי יוֹסֵי חָמוּי, הֲווֹ אָזְלֵי מֵאוּשָׁא לְלוּד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי אֶלְעָזָר, אֶפְשָׁר שַׁמַעְת מֵאָבוּךְ מַאי דִּכְתִּיב, ׳וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וְגוֹ'׳. אָמַר לֵיהּ לָא יְדַעְנָא. עַד דַּהֲווֹ אָזְלֵי מָטוּ לִמְעַרְתָּא דְּלוּד. שָׁמְעוּ הַהוּא קָלָא דְּאָמַר: תְּרֵי עוּזְלִין דְּאַיַלְתָּא עָבְדוּ קָמַאי רְעוּתָא דְּנִיחָא לִי. וְאִינּוּן הֲווֹ מַשִׁרְיָּיתָא קַדִּישָׁא דְּעָרַע יַעֲקֹב קַמֵּיהּ. אִתְרְגִישׁ רִבִּי אֶלְעָזָר, וְאִסְתָעַר בְּנַפְשׁוֹי, וְאָמַר: מָרֵיהּ דְּעָלְמָא כַּךְ אוֹרְחוֹי, טַב לָן דְּלָא נִשְׁמַע, שְׁמַעְנָא וְלָא יְדַעְנָא.
רבי אלעזר רואה דיוקן אביו המאשר שאברהם ויצחק פגשו יעקב ונשמות צדיקים מצילות
הִתְרַחֵשׁ לוֹ נֵס, וְשָׁמַע אוֹתוֹ קוֹל שֶׁאוֹמֵר: אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָיוּ. נָפַל עַל פָּנָיו וְרָאָה אֶת דְּיוֹקַן אָבִיו. אָמַר לוֹ, אַבָּא, שָׁאַלְתִּי וֶהֱשִׁיבוּנִי, שֶׁאַבְרָהָם וְיִצְחָק הֵם שֶׁפָּגְשׁוּ אֶת יַעֲקֹב כְּשֶׁנִּצַּל מִלָּבָן. אָמַר לוֹ, בְּנִי, הוֹצֵא אֶת (פסקך) פִּתְקְךְ, וְקַח אֶת דִּבְרֵי אָבִיךְ הַזָּקֵן, פֶּה מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת הָיָה. וְלֹא רַק זֶה בִּלְבַד, אֶלָּא אֶת כָּל הַצַּדִּיקִים פּוֹגְשׁוֹת נְשָׁמוֹת שֶׁל צַדִּיקִים לִפְנֵיהֶם לְהַצָּלָתָם, וְהֵם מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים עֶלְיוֹנִים.
בלשון הזוהר
אִתְרְחִישׁ לֵיהּ נִיסָא, וְשָׁמַע הַהוּא קָלָא דְּאָמַר: אַבְרָהָם וְיִצְּחָק הֲווֹ. נָפַל עַל אַנְפּוֹי וְחָמָא דִּיּוּקְנָא דַּאֲבוֹי. אָמַר לֵיהּ, אַבָּא, שָׁאִילְנָא וַאֲתִיבוּנָא, דְּאַבְרָהָם וְיִצְּחָק הֲווֹ, דְּעָרְעוּ לְיַעֲקֹב כַּד אִשְׁתְּזִיב מִלָּבָן. אָמַר לֵיהּ בְּרִי, פּוּק (ס"א פסקך) פִּתְקָךְ, וְסָב סְבָתֵךְ, פּוּם מְמַלֵּל רַבְרְבָן הֲוָה. וְלָא דָּא הִיא בִּלְחוֹדוֹי, אֶלָּא לְכָל צַּדִּיקַיָּא נִשְׁמָתְהוֹן דְּצַּדִּיקַיָּא מְעַרְעִין קֳדָמוֹהִי לְשֵׁיזָבוּתֵיהּ, וְאִינּוּן מַלְאֲכֵיא קַדִישֵׁי עִלָּאֵי.
יצחק היה קים אך נשמתו נלקחה לכסא הכבוד כשנעקד ונסתמו עיניו - ופחד יצחק
וּבֹא רְאֵה, ׳יִצְחָק הָיָה׳ קַיָּם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֲבָל נִשְׁמָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה נִלְקְחָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁל אֲדוֹנוֹ, כְּשֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְאָז נִסְתְּמוּ עֵינָיו מֵרְאוֹת. הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב לוּלֵא וְגוֹ' ׳וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי׳ - (עַד כָּאן התוספתא).
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, יִצְּחָק קַיָּים הֲוָה בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, אֲבָל נִשְׁמָתֵיהּ קַדִּישָׁא אִתְנְסִיבַת בְּכוּרְסְיָא יְקָרָא דְּמָארֵיהּ, כַּד אִתְעֲקָד עַל גַּבֵּי מַדְבְּחָא. וּמִכְּדֵּין אַסְתְּמוּ עֵינוֹי מֵחֵיזוּ. הַיְינוּ דִּכְתִּיב, לוּלֵא וְגוֹ' ׳וּפַחַד יִצְּחָק הָיָה לִי׳ (בראשית לא, מב) - (ע"כ תוספתא)
׳אחרי מות שני בני אהרן׳
ראשית העבודה ביראה ומיתת צדיקים המכפרת
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.