ויצא הראשון אדמוני
סוד טפת עשו ויעקב ודוד וכתר ירושלים לעתיד
ויצא הראשון אדמוני - יצחק בא מצד הדין הקשה ולכן יצא עשו אדמוני מטפה שניה
׳וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי׳.כָּתוּב בְּעֵשָׂו, ׳וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי׳ (שם כה) - וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, אִם תֹּאמַר שֶׁיַּעֲקֹב הָיָה מִטִּפָּה רִאשׁוֹנָהכמו שאמרו חז"ל, ועשו היה ראשון רק ליציאה מן הרחם - לֹא כָּךְ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן׳ (בראשית כה, כה) - וְלֹא כָתוּב וַיֵּצֵא רִאשׁוֹן.בה"א הידיעה משמע שעשו מלבד שהיה פטר רחם, היה ראשון גם ליצירה (מקדש מלך) וּמִשּׁוּם שֶׁיִּצְחָק בָּא מִצַּד הַדִּין הַקָּשֶׁה,מדת הגבורה, קו השמאל, יָצָא עֵשָׂו אַדְמוֹנִי, אָדֹם. שֶׁאִם יַעֲקֹב הָיָה בְּכוֹר, אוֹתָהּ טִפָּה רִאשׁוֹנָה אֵיךְ יָצְאָה כָּךְ אֲדֻמָּה.שכל רתיחת הגבורה שביצחק יוצאת בטפה הראשונה, ויעקב לא היה אדום (מקדש מלך) אֲבָל טִפָּה שְׁנִיָּה הָיָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא יָצָא כָּךְ, שֶׁהֲרֵי אוֹתָהּ טִפָּה הָיְתָה מִצַּד הָרַחֲמִיםכלולה מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה.מימין ומשמאל, כמדתו של יעקב, התפארת, הממוזגת מחסד וגבורה
בלשון הזוהר
כְּתִיב בֵּיהּ בְּעֵשָׂו, ׳וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי׳ (בראשית כה, כה) - וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן, אִי תֵּימָא, דְּיַעֲקֹב טִפָּה קַדְמָאָה הֲוָה - לָאו הָכֵי, דְּהָא כְּתִיב, וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן - וְלָא כְּתִיב, וַיֵּצֵא רִאשׁוֹן. וּבְגִין דְּיִצְחָק אָתֵי מִסִּטְרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, נָפַק עֵשָׂו אַדְמוֹנִי, סוּמָקָא. דְּאִי יַעֲקֹב הֲוָה בּוּכְרָא, הַהִיא טִפָּה קַדְמָאָה נָפְקָא הָכִי סוּמָקָא. אֲבָל טִפָּה תִּנְיָינָא הֲוָה, וּבְגִין כַּךְ לָא נָפְקָא הָכֵי, דְּהָא מִסִּטְרָא דְּרַחֲמֵי הֲוַת הַהִיא טִפָּה, מֵהַאי גִּיסָא וּמֵהַאי גִּיסָא.
טפת עשו לא היתה שלמה כטפת יעקב ויצחק כון בסיום הדין הקשה ולכן זהמת הזהב
וְהַטִפָּה שֶׁל עֵשָׂו לֹא הָיְתָה כְּמוֹ הַטִּפָּה שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁזֶּה שָׁלֵםכלול משני הצדדים וְזֶה לֹא שָׁלֵם.שאין בו אלא צד הדין לבדו וּבְאוֹתָהּ שָׁעָהשל הזריעה הָיָה יִצְחָק מְכַוֵּן בְּסִיּוּם הַדִּין הַקָּשֶׁה,בסוף קו השמאל, ששם מתחילה פסולת הזהב, הן הקליפות (בעה"ס) שֶׁהוֹצִיא בְצִדּוֹמצד השמאל שלו בְּאוֹרוֹת חֲקוּקִים בְּאֵיבָרָיו, וּמִשּׁוּם כָּךְ עֵשָׂו זֻהֲמָה שֶׁהֻתְּכָה מֵהַזָּהָב.כפסולת הנפרדת מן הזהב כשמתיכים אותו בכור, והזהב כנגד הגבורה
בלשון הזוהר
וְטִפָּה דְּעֵשָׂו לָא הֲוַת כְּטִפָּה דְּיַעֲקֹב, דְּדָא שְׁלִים וְדָא לָא שְׁלִים. וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא, יִצְחָק הֲוָה מְכַוִּון בְּסִיוּמָא דְּדִינָא קַשְׁיָא, דְּאַפִּיק בְּסִטְרוֹי, בִּגְלִיפוֹי טְהִירִין בְּשַׁיְיפוֹי, וּבְגִין כַּךְ עֵשָׂו, זוּהֲמָא דְּאִתְהַתִּיךְ מִדַּהֲבָא.
צריך אדם לכון ברצון רבונו להוציא בנים קדושים - יצחק התכון בקדשה ובסיום המקום
וְעַל כָּךְ שָׁנִינוּ, שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְכַוֵּן בְּאוֹתָהּ שָׁעָהשל הזיווג בָּרָצוֹן שֶׁל רִבּוֹנוֹ, כְּדֵי שֶׁיּוֹצִיא בָנִים קְדוֹשִׁים לָעוֹלָם. וְאִם תֹּאמַר שֶׁיִּצְחָק לֹא הִתְכַּוֵּןכראוי, שהרי יצא ממנו עשו - לֹא כָּךְ, אֶלָּא הִתְכַּוֵּן בִּקְדֻשָּׁה, וְהִתְכַּוֵּן בַּסִּיּוּם שֶׁל אוֹתוֹ מָקוֹם,שבתחילה הרהר באילן הקדוש, וכשסיים הרהר בסיום הקדושה, ששם תחילת הקליפה, ואז יצאה טפת עשו, ואחר כך חזר להרהר בקדושה ויצאה טפת יעקב (מקדש מלך) וְנִמְצָא כְּשֶׁיָּצְאָה אוֹתָהּ טִפָּה רִאשׁוֹנָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם מַמָּשׁ, וְלָכֵן כָּתוּב, ׳כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר׳.שהשערות הן דינים
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא תָּנֵינָן, דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְכַוְּונָא בְּהַהִיא שַׁעֲתָא, בִּרְעוּתָא דְּמָארֵיהּ, בְּגִין דְּיִפּוּק בְּנִין קַדִּישִׁין לְעָלְמָא. וְאִי תֵּימָא, יִצְחָק לָא אִתְכַּוָּון - לָאו הָכֵי, אֶלָּא אִתְכַּוָּון בִּקְדוּשָּׁה, וְאִתְכַּוָּון בְּסִיוּמָא דְּהַהוּא אֲתַר, וְאִשְׁתְּכַח כַּד נָפַק הַהִיא טִפָּה קַדְמָאָה, בְּהַהוּא אֲתַר מַמָּשׁ, וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר׳.
דוד יצא ביפי אדם ונאחז בקדשת רבונו אבל יעקב היה בכור מכח הרצון לעץ העליון
בֹּא רְאֵה, דָּוִד יָצָא בְּיֹפִי שֶׁל אֹדֶם,מן הגבורה העליונה ולא מזוהמתה וְנֶאֱחַז בִּקְדֻשַּׁת רִבּוֹנוֹ, וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי׳שאף שנאמר בו ׳אדמוני׳ כעשו, נתקן במה שהיה ׳עם יפה עינים׳, חסד וגבורה, ׳וטוב רואי׳, תפארת, והוא רגל רביעית למרכבה (או"ה) (שמואל א טז, יב) - אֲבָל יַעֲקֹב הָיָה בְּכוֹר מֵעֵשָׂו, לֹא מִטִּפָּה, אֶלָּא שֶׁכִּוֵּן אֶת הָרָצוֹן לָעֵץ הָעֶלְיוֹן הַגָּדוֹל וְהַתַּקִּיף,א. שיצחק כיוון תחילה באילן הקדוש, שהוא בחינת יעקב, ונמצא יעקב בכור במחשבה (מקדש מלך) ב. הוא התפארת, גדול מצד הגדולה ותקיף מצד הגבורה (או"ה) וְעֵשָׂו בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל סִיּוּם הַכֹּל,מקום גמר הקדושה, ששם מתחילים החיצונים וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב, ׳הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי אַתָּה מְאֹד׳׳נתתיך׳, אני הוא שנתתיך והשפלתיך שם, שהדבר היה מאת ה' ולא ממיעוט כוונת יצחק (או"ה) (עובדיה א, ב).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, דָּוִד בִּשְׁפִירוּ דְּסוּמָקָא נָפַק, וְאִתְאֲחָד בִּקְדוּשָּׁה דְּמָארֵיהּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי׳ (שמואל א טז, יב) - אֲבָל יַעֲקֹב בּוּכְרָא הֲוָה מִנֵּיהּ דְּעֵשָׂו, לָאו מִטִּפָּה, אֶלָּא דְּכַוָּונָה דִּרְעוּתָא, בְּאִילָנָא עִלָּאָה רַבְרְבָא וְתַקִּיף, וְעֵשָׂו בְּהַהוּא אֲתַר דְּסִיוּמָא דְּכֹלָּא, וּבְגִין כַּךְ כְּתִיב, ׳הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי אַתָּה מְאֹד׳ (עובדיה א, ב).
עשו נקרא ראשון והקבה נקרא ראשון ועתיד להפרע ראשון מראשון ולבנות ראשון
׳וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן׳.רַבִּי יְהוּדָה הָיָה שׁוֹנֶה כָּךְ.ודבריו מסכימים במקצת לדברי רבי אלעזר לפניו וחולקים במקצת (או"י) עֵשָׂו נִקְרָא רִאשׁוֹן, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹכלומר, ראש לכל הטמאים, שהם אחרונים לקדושה (או"י)׳ - והקב"ה נִקְרָא רִאשׁוֹן,ראש לכל הקדושים שֶׁכָּתוּב ׳אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן׳ (ישעיה מד, ו) - ׳וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּאשאין הראש של האחרונים נופל אלא בידו של הראשון לקדושה, שגם את זה לעומת זה עשה האלהים (או"י)׳ (שם מא, ד) - וְעָתִיד לְהִפָּרַעבעצמו ולא על ידי שליח (או"ה) רִאשׁוֹן מֵרִאשׁוֹן,הקב"ה מעשו וְלִבְנוֹת רִאשׁוֹן,את בית המקדש, ראש הקדושה בעולם התחתון שֶׁכָּתוּב ׳כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן׳מקום מקדשנו, שכמו שכסא הכבוד ראש לכל מה שתחתיו, כן ירושלים ראש לקדושה למטה, וראוי לשכון בה הראשון (או"י) (ירמיה יז, יב) - וְלֶעָתִיד לָבא כָּתוּב, ׳רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם׳ (ישעיה מא, כז) וְלִירוּשָׁלם ׳מְבַשֵּׂר אֶתֵּן׳שאז יתגלה שהוא ראשון באמת, ואין ראשית לראשיתו (או"ה) (ישעיה מא, כז).
בלשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה הֲוָה מַתְנֵי הָכֵי. עֵשָׂו נִקְרָא רִאשׁוֹן, דִּכְתִּיב, ׳וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ׳ (בראשית כה, כה) - וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְרֵי רִאשׁוֹן, דִּכְתִּיב, ׳אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן׳ ׳וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא׳ - וְזַמִּין לְאִתְפָּרְעָא רִאשׁוֹן מֵרִאשׁוֹן, וּלְמִבְנֵי רִאשׁוֹן, דִּכְתִּיב, ׳כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן׳ (ירמיהו יז, יב) - וּלְזִמְנָא דְּאָתֵי כְּתִיב, ׳רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּהּ הִנָּם וְלִיְרוּשָׁלַ ם מְבַשֵּׂר אֶתֵּן׳ (ישעיהו מא, כז).
עתידה ירושלים שחומתה תגיע לכסא הכבוד ואור הלבנה כאור החמה ביום ההוא ה אחד
שָׁנִינוּ, עֲתִידָה יְרוּשָׁלַיִם לִהְיוֹת חוֹמָתָהּ לְמַעְלָהחומות רוחניות, כמו שנאמר ׳ואני אהיה לה חומת אש׳ וּלְהִתְקָרֵב עַד כִּסֵּא ׳כְּבוֹד הַמֶּלֶךְ׳.שהיא הבינה, כסא לחכמה (או"י) זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ׳ (ירמיה כ, יז) לִירוּשָׁלם ׳כִּסֵּא השירושלים, שהיא המלכות, תהיה כסא לתפארת, ויגיעו ענפיה עד הבינה (או"י)'׳. אָז כָּתוּב, ׳וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם׳אור המלכות, הנקראת לבנה, יהיה גדול כאור התפארת הנקרא חמה, ואור החמה יגדל פי שבעה, בסוד חמשים שערי בינה (או"י) (ישעיה ל, כו) - אָז, ׳בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳שגם המלכות, הנקראת ׳שמו׳, תקרא אחד, שעתה אין אומרים בה אחד מפני שהיא חסרה והחיצונים אחוזים בה, ולעתיד יבולע המות ויתבטלו הקליפות (או"ה) (זכריה יד, ט) - ׳בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׳ (תהלים פט, נג) - יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.ובברכה זו נחתמת פרשת מצורע בזוהר.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, זְמִינָא יְרוּשָׁלַם, לְמֶהֱוִי שׁוּרָהָא לְעֵילָּא וּלְאִתְקָרְבָא עַד כּוּרְסֵי יְקָרָא דְּמַלְכָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִיְרוּשָׁלַ ם כִּסֵּא יהו"ה׳ (ירמיהו ג, יז). כְּדֵּין כְּתִיב, ׳וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם׳ (ישעיהו ל, כו) - כְּדֵין ׳בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ (זכריה יד, ט) - ׳בָּרוּךְ יהו"ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן׳ - יִמְלוֹךְ יהו"ה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן..
שני עפרים של האילת
סוד אברהם ויצחק שפגשו את יעקב ופחד יצחק
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.