׳וילך אברם כאשר דבר אליו ה׳
מהליכה ליום הדין ופרידת לוט
׳וילך אברם׳ ולא ׳ויצא׳ - היציאה כבר נעשתה באור כשדים
׳וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו׳ (בראשית יב, ד) יהו"ה - אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, בֹּא רְאֵה,
בלשון הזוהר
׳וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו׳ (בראשית יב, ד) - יהו"ה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר תָּא חֲזֵי, דְּהָא לָא כְּתִיב וַיֵּצֵא ׳אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו׳ יהו"ה אֶלָּא ׳וַיֵּלֶךְ׳ - כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר לֶךְ לְךָ, דְּהָא יְצִיאָה בְּקַדְמִיתָא עֲבְדוּ דִּכְתִיב ׳וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנָעַן׳ - וְהַשְׁתָּא כְּתִיב ׳וַיֵּלֶךְ׳ וְלָא כְּתִיב וַיֵּצֵא.
לוט הנספח לאברהם ולא למד - ואשרי הלומדים דרכי הקב"ה
׳כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יהו"ה׳ - שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ אֶת כָּל הַהַבְטָחוֹת. ׳וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט׳ - שֶׁהִתְחַבֵּר עִמּוֹ כְּדֵי לִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו, וְעִם כָּל זֶה לֹא לָמַד כָּל זֶה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁלּוֹמְדִים דַּרְכֵי הקב"ה כְּדֵי לָלֶכֶת בָּהֶם וְלִירָא מִמֶּנּוּ מֵאוֹתוֹ יוֹם הַדִּין שֶׁעָתִיד אָדָם לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לַקָּדוֹשׁ - בָּרוּךְ-הוּא.
בלשון הזוהר
׳כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יהו"ה׳ - דְּאַבְטַח לֵיהּ בְּכֻלְהוּ הַבְטָחוֹת. ׳וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט׳ - דְּאִתְחַבַּר עִמֵּיהּ בְּגִין לְמֵילַף מֵעוֹבָדוֹי, וְעִם כָּל דָּא לָא אוֹלִיף כּוּלֵי הַאי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּיא דְּאוֹלְפֵי אָרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין לְמֵיהַךְ בְּהוּ וּלְדָחֲלָא מִנֵּיהּ מֵהַהוּא יוֹמָא דְדִינָא דְּזַמִּין בַּר נָשׁ לְמֵיהַב דִּינָא וְחוּשְׁבָּנָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
ביום פרידת הגוף מהנפש - רשות לראות מה שהיה אסור
פָּתַח וְאָמַר, ׳בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ׳ (איוב לז, ז) - הַפָּסוּק הַזֶּה בֵּאֲרוּהוּ. אֲבָל בֹּא רְאֵה, בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁנִּשְׁלָמִים יְמֵי הָאִישׁ לָצֵאת מִן הָעוֹלָם, הַיּוֹם הַהוּא שֶׁהַגּוּף נִשְׁבָּר וְהַנֶּפֶשׁ רוֹצָה לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, אָז נִתֶּנֶת רְשׁוּת לָאָדָם לִרְאוֹת מַה שֶּׁלֹּא הָיְתָה לוֹ רְשׁוּת לִרְאוֹת בִּזְמַן שֶׁהַגּוּף שָׁלַט וְעָמַד עַל בֻּרְיוֹ.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ׳ (איוב לז, ז) הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל תָּא חֲזֵי בְּהַהוּא יוֹמָא דְּאַשְׁלִימוּ יוֹמוֹי דְּבַר נָשׁ לְאֲפָקָא מֵעָלְמָא, הַהוּא יוֹמָא דְּגוּפָא אִתְבַּר וְנַפְשָׁא בָּעְיָא לְאִתְפָּרְשָׁא מִנֵּיהּ, כְּדֵין אִתְיְיהִיב רְשׁוּ לְבַר נָשׁ לְמֶחֱמֵי מַה דְּלָא הֲוָה לֵיהּ רְשׁוּ לְמֶחֱמֵי בְּזִמְנָא דְּגוּפָא שָׁלְטָא וְקָאִים עַל בּוּרְיֵיהּ.
שלושה שלוחים מחשבים ימיו וחטאיו והוא חותם בידו
וְאָז עוֹמְדִים עָלָיו שְׁלֹשָׁה שְׁלִיחִים וּמְחַשְּׁבִים יָמָיו וַחֲטָאָיו וְכָל מַה שֶּׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהוּא מוֹדֶה עַל הַכֹּל בְּפִיו, וְאַחַר כָּךְ הוּא חוֹתֵם עָלָיו בְּיָדוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם׳. וּבְיָדוֹ כֻּלָּם חֲתוּמִים לָדוּן אוֹתוֹ (בְּאוֹתוֹ ד"א בָּזֶה) הָעוֹלָם עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים, עַל חֲדָשִׁים וְעַל יְשָׁנִים, לֹא נִשְׁכָּח אֶחָד מֵהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ׳ - וְכָל אוֹתָם הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּגוּף וְרוּחַ, כָּךְ גַּם נוֹתֵן חֶשְׁבּוֹן בְּגוּף וְרוּחַ בְּטֶרֶם יָצָא מִן הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
וּכְדֵין קָיְימֵי עֲלֵיהּ תְּלַת שְׁלִיחָן וְחָשְׁבֵי יוֹמוֹי וְחוֹבוֹי וְכָל מַה דְּעֲבַד בְּהַאי עָלְמָא, וְהוּא אוֹדֵי עַל כֹּלָּא בְּפוּמֵיהּ, וּלְבָתַר הוּא חָתִים עֲלֵיהּ בִּידֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם׳. וּבִידֵיהּ כֻּלְהוּ חֲתִימִין לְמֵידַן לֵיהּ (בההוא ד"א בהאי) עָלְמָא עַל קַדְמָאֵי וְעַל בַּתְרָאֵי עַל חַדְתֵּי וְעַל עַתִּיקֵי לָא אִתְנְשֵׁי חַד מִנַּיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ׳ - וְכָל אִנּוּן עוֹבָדִין דְּעֲבַד בְּהַאי עָלְמָא בְּגוּפָא וְרוּחָא הָכִי נָמֵי יָהִיב חוּשְׁבְּנָא בְּגוּפָּא וְרוּחָא עַד לָא יִפּוּק מֵעָלְמָא.
הרשעים קשי עורף גם בצאתם מן העולם
בֹּא רְאֵה כַּמָּה הָרְשָׁעִים קְשֵׁי עֹרֶף בָּעוֹלָם הַזֶּה, כָּךְ גַּם אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁרוֹצִים לָצֵאת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה הֵם קְשֵׁי עֹרֶף. מִשּׁוּם כָּךְ אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁלּוֹמֵד בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶת דַּרְכֵי הקב"ה כְּדֵי לָלֶכֶת בָּהֶם. וְהָרָשָׁע, אַף עַל פִּי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּאֵלּוּ (נ"א: שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל עִם) הַצַּדִּיקִים, מַקְשֶׁה עֹרֶף וְלֹא רוֹצֶה לִלְמֹד. וּמִשּׁוּם כָּךְ יֵשׁ לַצַּדִּיק לְהַחֲזִיק בּוֹ, וְאַף עַל גַּב שֶׁהָרָשָׁע מַקְשֶׁה עֹרֶף הוּא, לֹא יַעֲזֹב אוֹתוֹ, וְיֵשׁ לוֹ לְהַחֲזִיק בְּיָדוֹ וְלֹא יַעֲזב אוֹתוֹ. כִּי אִם יַעֲזב אוֹתוֹ, יֵלֶךְ וְיַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כַּמָה דְחַיָּיבַיָא אַקְשֵׁי קְדַל בְּהַאי עָלְמָא הָכִי נָמֵי אֲפִלּוּ בְּשַׁעְתָּא דְּבָעֵי לְנַפְקָא מֵהַאי עָלְמָא אַקְשֵׁי קְדַל. בְגִין כָּךְ זַכָּאָה הוּא בַּר נָשׁ דְּיָלִיף בְּהַאי עָלְמָא אָרְחוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּגִין לְמֵיהַךְ בְּהוּ. וְחַיָּיבָא אַף עַל גַּב דְּאִסְתַּכַּל בְּהַנֵּי (נ"א: דאשתדל בהדי) צַדִּיקַיָיא אַקְשֵׁי קְדַל וְלָא בָּעֵי לְמֵילַף. וּבְגִין כָּךְ אִית לֵיהּ לְצַדִּיקָא לְמִתְקַף בֵּיהּ וְאַף עַל גַּב דְּחַיָּיבָא אַקְשֵׁי קְדַל הוּא לָא יִשְׁבּוֹק לֵיהּ וְאִית לֵיהּ לְאַתְקָפָא בִּידֵיהּ וְלָא יִשְׁבּוֹק לֵיהּ. דְּאִי יִשְׁבּוֹק לֵיהּ יְהַךְ וְיַחֲרִיב עָלְמָא.
אלישע דחה את גיחזי - ולוט נמשך לסדום לאחר הפרידה
בֹּא רְאֵה מֵאֱלִישָׁע שֶׁדָּחָה אֶת גֵיחֲזִי. וְכֵן בְּאַבְרָהָם - כָּל פַּעַם שֶׁלּוֹט הָיָה עִמּוֹ, לֹא הִתְחַבֵּר עִם הָרְשָׁעִים. כֵּיוָן שֶׁנִּפְרַד מִמֶּנּוּ, מַה כָּתוּב? ׳וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן׳ - וְכָתוּב ׳וַיֶּאֱהַל עַד סְדוֹם׳ - מַה כָּתוּב אַחַר כָּךְ? ׳וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים׳ - לַיהו"ה מְאֹד.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מִן אֱלִישָׁע דְּדָחָה לְגֵחֲזִי. וְכֵן בְּאַבְרָהָם כָּל זִמְנָא דְּהֲוָה לוֹט בַּהֲדֵיהּ לָא אִתְחַבַּר בַּהֲדֵי רַשִּׁיעַיָּא. כֵּיוָן דְּאִתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ מַה כְּתִיב ׳וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן׳ - וּכְתִיב ׳וַיֶאֱהַל עַד סְדוֹם׳ - מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ ׳וְאַנְשֵׁי סְדוֹם רָעִים וְחַטָּאִים׳ - לַיהו"ה מְאֹד.
׳בצאתו מחרן׳ - היציאה מארץ מולדתו הייתה כבר
אָמַר רַבִּי אַבָּא, זֶה שֶׁאָמַרְתָּ ׳וַיֵּלֶךְ אַבְרָם׳ וְלֹא כָתוּב וַיֵּצֵא אַבְרָם - זֶה יָפֶה. אֲבָל בְּסוֹף הַפָּסוּק מַה כָּתוּב? ׳בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן׳ - אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב ׳מֵחָרָן׳, וְהַיְצִיאָה הַהִיא מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ הָיְתָה בָּרִאשׁוֹנָה.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי אַבָּא הַאי דְּאֲמַרְתְּ ׳וַיֵּלֶךְ אַבְרָם׳ וְלָא כְּתִיב וַיֵּצֵא אַבְרָם - שַׁפִּיר הוּא. אֲבָל סוֹפָא דִקְרָא מַה כְּתִיב ׳בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן׳ - אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר ׳מֵחָרָן׳ כְּתִיב וְהַהִיא יְצִיאָה מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ הֲוַת בְּקַדְמִיתָא.
׳ויקח אברם את שרי אשתו׳
מדרגות לך לך עד רמז השם הקדוש
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.