ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 8לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת לך לך · מאמר 12

׳וירד אברם מצרימה לגור שם׳

זוהר ח"א, פרשת לך לך, דף פא:
כ-4 דקות קריאה
על מה המאמר

ירידה לימין וזכות השכינה בשרה

מצרים שקולה כגן ה - ונהר פישון היורד לימין

׳וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם׳ (בראשית יב, י) - מָה הַטַּעַם לְמִצְרַיִם? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁשָּׁקוּל לְגַן יהו"ה,הוא גן עדן שֶׁכָּתוּב ׳כְּגַן יהו"ה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ - שֶׁשָּׁם שָׁקַל וְיָרַד נָהָר אֶחָד שֶׁהוּא לְיָמִין,הוא החכמה שבקו ימין, וסובב ומשפיע ל'ארץ החוילה' שהיא בינה, 'אשר שם הזהב', הארת החכמה שבשמאל שֶׁכָּתוּב ׳שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב׳מכסא הכבוד מתפרד הנהר 'לארבעה ראשים', והם ארבע החיות נושאות הכסא, ואחת מהן מיכאל, והנהר משתלשל מדרגה אחר מדרגה עד שיורד לתוך שרו של מצרים (או"ה) (בראשית ב, יא).

בלשון הזוהר

׳וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם׳ (בראשית יב, י) - מַאי טַעְמָא לְמִצְרַיִם. אֶלָּא בְּגִין דְּשָׁקִיל לְגַן יהו"ה, דִּכְתִיב ׳כְּגַן יהו"ה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ - דְּתַמָּן שָׁקִיל וְנָחִית חַד נַהֲרָא דְּאִיהוּ לְיָמִינָא דִּכְתִיב, ׳שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֶת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב׳ (בראשית ב, יא).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ידיעת הדרגות שלמטה - ירידת אברהם למצרים מצד הימין

וְאַבְרָהָם כֵּיוָן שֶׁיָּדַע וְנִכְנַס בָּאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה,הוא הנוקבא כשנשלמה בהארת החכמה מצד הבינה שחזרה לחכמה, והיא הזהב רָצָה לָדַעַת כָּל אוֹתָן הַדְּרָגוֹת שֶׁנֶּאֶחְזוּ לְמַטָּהכי קודם שבא לארץ לא ידע את מקום אחיזתם ויניקתם למעלה, ועתה השיג את סוד השתלשלותם (כתם פז) והן הדרגות המשפיעות מלמעלה למטה, החכמה שבקו ימין וכשראה את ניצוץ הימין הזה ירד שם לכלול אותו בו, בסוד בדיקת נח בנטיעת הכרם (או"י). וּמִצְרַיִם הָיָה נוֹסֵעַשהיא מבחינת נהר פישון, החכמה שבקו ימין ולוקחת פרס ראשונה, כי הוא ימיני, ולכן בחר אברהם בימין אפילו בקליפות (כתם פז) מִיָּמִין (ד"א: לְיָמִין), וּמִשּׁוּם כָּךְ יָרַד לְמִצְרַיִם.כדי להוציא משם את הניצוצות הקדושים של החכמה מצד ימין, ואחר כך חזר לארץ ישראל ונשלם במוחין אלו וּבֹא וּרְאֵה, הָרָעָב לֹא נִמְצָא בָאָרֶץ אֶלָּא כַּאֲשֶׁר מִסְתַּלְּקִים רַחֲמִים מִן הַדִּין.דהיינו כשז"א- הרחמים, מסתלק מן הנוקבא- הדין, ונפסק הזווג ונעשה רעב בנוקבא הנקראת ארץ

בלשון הזוהר

וְאַבְרָהָם כֵּיוָן דְּיָדַע וְעָאל בְּהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא, בָּעָא לְמִנְדַע כָּל אִנּוּן דַּרְגִּין דְּאִתְאַחֲדָן לְתַתָּא. וּמִצְרַיִם הֲוָה נָטִיל מִיָּמִינָא (ד"א: לְיָמִינָא) וּבְגִין כָּךְ נָחַת לְמִצְרַיִם. וְתָּא חֲזֵי, כַּפְנָא לָא אִשְׁתְּכַח בְּאַרְעָא אֶלָּא כַּד מִסְתַּלְּקֵי רַחֲמֵי מִן דִּינָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳כאשר הקריב לבוא מצרימה׳ - התבוננות והתרחקות ממעשי מצרים

׳וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבא מִצְרָיְמָה׳ (בראשית יב, יא). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, ׳כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב׳? ׳כַּאֲשֶׁר קָרַב׳ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה ׳כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב׳? אֶלָּא כַּכָּתוּב ׳וּפַרְעֹה הִקְרִיב׳ (שמות יד, י), שֶׁהוּא קֵרַב אֶת יִשְׂרָאֵל לִתְשׁוּבָה.כי פרעה היה סבה להקריב את לב ישראל לאביהם שבשמים (כתם פז) אַף כָּאן ׳הִקְרִיב׳, שֶׁהִקְרִיב אֶת עַצְמוֹ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּרָאוּי.שהנשמה הקריבה את הגוף לעבודת השם (או"ה) ועל ידי זה ידע לבחון ולהבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך (כתם פז) ׳לָבֹא מִצְרָיְמָה׳, לְהִתְבּוֹנֵן בְּאוֹתָן הַדְּרָגוֹתשירד להסתכל בהיכלי הקליפות כמו שעשו אדם ונח, ומפני שהם נכשלו בהם הוסיף תחילה יראת שמים בלבו, שלא ידבק בהם כאדם הראשון ולא ישתכר מיינם כנח וּלְהִתְרַחֵק מֵהֶןברוחני וּלְהִתְרַחֵק מִמַּעֲשֵׂי מִצְרַיִם.בגשמי (או"י)

בלשון הזוהר

׳וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבֹא מִצְרָיְמָה׳ (בראשית יב, יא). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר ׳כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב׳, ׳כַּאֲשֶׁר קָרַב׳ מִבָּעֵי לֵיהּ. מַאי ׳כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב׳, אֶלָּא כְּדִכְתִיב, ׳וּפַרְעֹה הִקְרִיב׳ (שמות יד, י) דְּאִיהוּ אַקְרִיב לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל לְתִיוּבְתָּא. אוּף הָכָא ׳הִקְרִיב׳, דְּאַקְרִיב גַּרְמֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּדְקָא יְאוּת. ׳לָבֹא מִצְרָיְמָה׳ לְאַשְׁגָּחָא בְּאִנּוּן דַּרְגִּין וּלְאִתְרַחֲקָא מִנַּיְיהוּ וּלְאִתְרַחֲקָא מֵעוֹבְדֵי מִצְרַיִם.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ירידה בלי רשות - שעבוד ארבע מאות שנה וצער שרה

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֹּא רְאֵה, כֵּיוָן (ס"א: מִשּׁוּם) שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם לְמִצְרַיִם בְּלִי רְשׁוּת,כי היה לו להימלך בקונו הנראה אליו, ואחר כך לרדת או לחדול (כתם פז) הִשְׁתַּעְבְּדוּ בָנָיו בְּמִצְרַיִם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב וַיֵּרֶד אַבְרָהָם מִצְרָיְמָה, וְלֹא כָתוּב רֵד מִצְרַיִם, וְהִצְטַעֵר כָּל הַלַּיְלָה הַהוּא בִּשְׁבִיל שָׂרָה.היא שרה העליונה, השכינה, שלא נטל ממנה רשות והביאה לגלות מצרים, כי לא תעזבהו ועמו תהיה בצרה, והכל דוגמא וסימן (כתם פז)

בלשון הזוהר

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה תָּא חֲזֵי, כֵיוָן (ס"א: בְּגִין) דְּנָחַת אַבְרָהָם לְמִצְרַיִם בְּלָא רְשׁוּ, אִשְׁתַּעְבִּידוּ בְּנוֹי בְּמִצְרַיִם אַרְבַּע מְאָה שְׁנִין, דְּהָא כְּתִיב ׳וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרָיְמָה׳ (בראשית יב, י), וְלָא כְּתִיב רֵד מִצְרָיִם, וְאִצְטָעַר כָּל הַהוּא לֵילְיָא בְּגִינָהּ דְּשָׂרָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳הנה נא ידעתי׳ - הצניעות שמנעה מאברהם מהביט בשרה

׳וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ׳מלת 'נא' היא לשון עכשיו ולשון בקשה גם יחד, וכוונתו לבקש משרה שתאמר 'אחותי את', כי בשעה ההיא הרגיש ביופיה וירא פן יהרגוהו בסבתה (כתם פז) (בראשית יב, יא) - וְכִי עַד הַשָּׁעָה הַהִיא לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אַבְרָהָם שֶׁהָיְתָה ׳אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה׳? אֶלָּא זֶה פֵּרְשׁוּהָ, שֶׁעַד הַשָּׁעָה הַהִיא לֹא הִסְתַּכֵּל בַּדְּיוֹקָן שָׂרָה מֵרֹב הַצְּנִיעוּת שֶׁהָיְתָה בֵינֵיהֶם.שאפילו בשלו לא התבונן, ולא כאיוב שאמר 'ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה', שבאחרות לא הסתכל אבל בשלו כן (כתם פז) וּכְשֶׁקָּרַב לְמִצְרַיִם, הִיא הִתְגַּלְּתָה וְרָאָה אוֹתָהּ.כי טלטול הדרך, והתנועה לרדת מן הבהמה או לרכוב עליה, גרמו לגלות את פניה, ואז נסתכל ביופיה פתאום (כתם פז)

בלשון הזוהר

וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרָה ׳אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ׳ (בראשית יב, יא) - וְכִי עַד הַהִיא שַׁעֲתָא לָא הֲוָה יָדַע אַבְרָהָם דְּאִשָּׁה ׳יְפַת מַרְאֶה׳ הֲוַת. אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ דְּעַד הַהִיא שַׁעֲתָא לָא אִסְתַּכַּל בְּדִיוּקְנָא דְשָׂרָה בִּסְגִיאוּת צְנִיעוּתָא דְּהֲוַת בֵּינֵיהוֹן. וְכַד קָרִיב לְמִצְרַיִם אִתְגַלְיָיא אִיהִי וְחָמָא בָּהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

יפיה שלא נס בדרך - ראיית השכינה עם שרה

דָּבָר אַחֵר, בַּמֶּה יָדַע? אֶלָּא עַל יְדֵי טֹרַח הַדֶּרֶךְ אָדָם מִתְבַּזֶּה, וְהִיא עָמְדָה בְּיָפְיָהּ וְלֹא הִשְׁתַּנְּתָה.בהעדר התמרוקים ובטורח הדרך ניכר אם פניה יפים בעצם (כתם פז) דָּבָר אַחֵר ׳הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי׳, שֶׁרָאָה עִמָּהּ אֶת הַשְּׁכִינָה,עתה ידעתי שהדיוקן שלך לא נפגם, מפני שעמך שכינה (רא"ג) ובמלת 'הנה' נרמזת השכינה, שהיא מזומנת לפעול בעולם ונגלית לנביאים (כתם פז) וּמִשּׁוּם כָּךְ בָּטַח אַבְרָהָם וְאָמַר אֲחֹתִי אָתְּ.

בלשון הזוהר

דָּבָר אַחֵר בְּמָּה יָדַע, אֶלָּא עַל יְדָא דְּטוֹרַח אוֹרְחָא בַּר נָשׁ מִתְבַּזֶּה וְהִיא קָיְימָא בְּשַׁפִּירוּ דִילָהּ וְלָא אִשְׁתַּנִּי. דָּבָר אַחֵר ׳הִנִּה נָא יָדַעְתִּי׳ דְּחָמָא עִמָּהּ שְׁכִינְתָּא, וּבְגִין כָּךְ אִתְרְחַץ אַבְרָהָם וְאָמַר אֲחוֹתִי הִיא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳אחותי את׳ - כלפי שכינה, זכות עליה לדרך החיים

וְזֶה הַדָּבָר עוֹלֶה לִשְׁנֵי גְוָנִים - אֶחָד כְּמַשְׁמָעוֹ, וְאֶחָד כַּכָּתוּב ׳אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ׳דרשו בעלי רשומות שני כתובים אלו, ללמד שאברהם וגם שרה היו גדולים בחכמה (כתם פז) (משלי ז, ד). וְכָתוּב ׳אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ׳. וְכָתוּב ׳וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ׳מלת 'את' רומזת לשכינה בלשון נקבה, והסוד שבמדתה של שרה הוא מבקש שלא תתפרד ממנו גם בירידתו למצרים, אלא תרד עמו בצרתו ותהיה באחוה עמו (כתם פז) (דברים ה, כד) - ׳לְמַעַן יִיטַב לִי בַּעֲבוּרֵךְ׳ - כְּלַפֵּי שְׁכִינָה אָמַר, ׳בַּעֲבוּרֵךְ׳ ׳יֵיטִיב לִי׳הוא התפארת (רא"ג) הקב"ה. ׳וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ׳ - מִשּׁוּם שֶׁבָּזֶהבמדה זו, היא המלכות יִתְעַלֶּה אָדָם וְיִזְכֶּה לְהִתְעַלּוֹת לְדֶרֶךְ הַחַיִּיםהיא התפארת, שממנה נמשכים החיים (רא"ג).

בלשון הזוהר

וּמִלָּה דָא אִסְתָּלַּק לִתְרֵי גְּוָונִין - חַד כְּמַשְׁמָעוֹ, וְחַד כְּדִכְתִיב, ׳אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ׳ (משלי ז, ד). וּכְתִיב ׳אִמְרִי נָא אֲחוֹתִי אָתְּ׳. וּכְתִיב, ׳וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ׳ (דברים ה, כד) - ׳לְמַעַן יִיטַב לִי בַּעֲבוּרֵךְ׳ - כְּלַפֵּי שְׁכִינָה אָמַר ׳בַּעֲבוּרֵךְ׳ ׳יִיטַב לִי׳ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ׳וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ׳ - בְּגִין דִּבְדָא יִסְתַּלַּק בַּר נָשׁ וְיִזְכֶּה לְאִסְתַּלְּקָא לְאָרְחָא דְחַיֵּי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

אמרי נא אחותי - בטחון אברהם מכח השכינה שעמה

׳אִמְרִי נָא אֲחֹתִי וְגוֹ'׳ (בראשית יב, יג). רַבִּי יֵיסָא אָמַר, יוֹדֵעַ הָיָה אַבְרָהָם שֶׁכָּל הַמִּצְרִים שְׁטוּפִים הֵם בְּזִמָּה, וְכֵיוָן שֶׁכָּל זֶה יָדַע, לָמָּה לֹא פָחַד עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא חָזַר מִן הַדֶּרֶךְ וְלֹא יִכָּנֵס לְשָׁם? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁרָאָה עִמָּהּ שְׁכִינָה.

בלשון הזוהר

׳אִמְרִי נָא אֲחוֹתִי וְגו'׳ (בראשית יב, יג). רַבִּי יֵיסָא אָמַר יָדַע הֲוָה אַבְרָהָם דְּכֻלְהוּ מִצְרָאֵי שְׁטִיפִין אִנּוּן בְּזִמָּה, וְכֵיוָן דְּכָל הַאי יָדַע אַמַּאי לָא דָחִיל עַל אִתְּתֵיהּ דְּלָא אַהֲדַר מֵאָרְחָא וְלָא יֵיעוּל לְתַמָּן. אֶלָּא בְּגִין דְּחָמָא שְׁכִינְתָּא עִמָּהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳כי יפה הוא מאד׳

הצלת שרה ושמירת הקב"ה לצדיק יסוד עולם

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.