לוחות הברית באש לבנה ושחורה
שלמות הלבנה במלכות יהודה
חקיקת האותיות בלוחות - אש לבנה ואש שחורה משני צדדים
אָמַר רַבִּי חִיָּיא, כְּשֶׁנֶּחְקְקוּ הָאוֹתִיּוֹת בְּלוּחוֹת הָאֶבֶן, הָיוּ נִרְאוֹת מִשְּׁנֵי צְדָדִים - מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה, וְהַלּוּחוֹת הָיוּ מֵאֶבֶן סַנְפִּירִינוֹן, וְנֶחְקְקוּ וְנִתְכַּסּוּ בְּאֵשׁ לְבָנָה, וְהָאוֹתִיּוֹת הָיוּ מֵאֵשׁ שְׁחֹרָה, וַחֲקוּקוֹת בִּשְׁנֵי צְדָדִים - מִצַּד זֶה וּמִצַּד זֶה.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי חִיָּיא, כַּד אִתְגְּלִיפוּ אַתְוָון בְּלוּחֵי אֲבָנָא, הֲווֹ מִתְחַזְיָין בִּתְרֵין סִטְרִין, מִסִּטְרָא דָּא, וּמִסִּטְרָא דָּא, וְלוּחִין מֵאֶבֶן סַנְפִּירִינוֹן הֲווֹ, וְאִתְגְּלִיפוּ וְאִתְחַפְיָין בְּאֶשָּׁא חִוָּורָא, וְאַתְוָון הֲווֹ מֵאֶשָּׁא אוּכָמָא, וּמִתְגַּלְּפָן בִּתְרֵין סִטְרִין, מִסִּטְרָא דָּא וּמִסִּטְרָא דָּא.
טיסת האותיות בין אש לבנה לשחורה - מצד הגבורה
אָמַר רַבִּי אַבָּא, הַלּוּחוֹת הָיוּ בְּעֵינָם, וְהָאוֹתִיּוֹת הָיוּ טָסוֹת וְנִרְאוֹת בִּשְׁנֵי סוּגֵי אֵשׁ - אֵשׁ לְבָנָה וְאֵשׁ שְׁחֹרָה, לְהֵרָאוֹת כְּאֶחָד יָמִין וּשְׂמֹאל, שֶׁכָּתוּב ׳אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ וְגוֹ'׳ (משלי ג, טז). וַהֲרֵי כָּתוּב ׳מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳. אֶלָּא מִצַּד הַגְּבוּרָה זֶה הָיָה, וְנִכְלְלָה בַּיָּמִין. וְלָכֵן אֵשׁ לְבָנָה וְאֵשׁ שְׁחֹרָה.
בלשון הזוהר
אָמַר ר' אַבָּא, לוּחִין הֲווֹ בְּעֵינַיְיהוּ, וְאַתְוָון הֲווֹ טָאסִין, וּמִתְחַזְיָין בִּתְרֵין אֶשִׁין, אֶשָּׂא חִוָּורָא, וְאֶשָּׁא אוּכָמָא, לְאִתְחֲזָאָה כַּחֲדָא, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, דִּכְתִּיב, ׳אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאלָהּ וְגוֹ'׳ (משלי ג, טז). וְהָא כְּתִיב ׳מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳. אֶלָּא מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה הֲוָה, וְאִתְכְּלִילַת בִּימִינָא. וּבְגִין כַּךְ אֶשָּׂא חִוָּורָא וְאֶשָּׁא אוּכָמָא.
והלחת מעשה אלהים המה - שני לוחות הנראים כאחד
שָׁנִינוּ, כָּתוּב ׳וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְגוֹ'׳ (שמות לב, טז). (׳מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים׳ וַדַּאי) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, ׳וְהַלֻּחֹת׳ כָּתוּב, אֶחָד. שְׁנַיִם הָיוּ וְנִרְאִים אֶחָד. וְעֶשֶׂר אֲמִירוֹת חֲקוּקוֹת בָּהֶם. חָמֵשׁ כְּלוּלוֹת בְּחָמֵשׁ, לִהְיוֹת הַכֹּל יָמִין. ׳מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה׳ - וַדַּאי.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, כְּתִיב ׳וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלהִים הֵמָּה וְגו'׳ (שמות לב, טז). (׳מַעֲשֵׂה אֱלהִים׳ וַדַּאי) אָמַר רִבִּי יְהוּדָה, ׳וְהַלֻּחֹת׳ כְּתִיב, חַד. תְּרֵי הֲווֹ וּמִתְחַזְיָין חַד. וָעֶשֶׁר אֲמִירָן מִתְגַּלְּפֵי בְּהוּ. חָמֵשׁ כְּלִילָן בְּחָמֵשׁ, לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא יְמִינָא. ׳מַעֲשֵׂה אֱלהִים הֵמָּה׳ - וַדַּאי.
אבני ספירינון סתומות - התפשטותן ללוחות ברוח הקב"ה
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, שֶׁל סַנְפִּירִינוֹן הָיוּ, וּשְׁתֵּי אֲבָנִים הָיוּ. וְהָאֲבָנִים הָיוּ סְתוּמוֹת. נָשַׁב הקב"ה בָּרוּחַ, וְהִתְפַּשְּׁטוּ וְנֶחְקְקוּ ׳שְׁנֵי לוּחוֹת׳. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, כְּעֵין סַנְפִּירִינוֹן הָיוּ. (שֶׁהָיְתָה אֶבֶן טוֹבָה) מַשְׁמָע שֶׁכָּתוּב ׳מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה׳.
בלשון הזוהר
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, שֶׁל סַנְפִּירִינוֹן הָווֹ, וּתְרֵין אַבְנִין הֲווֹ. וְאַבְנִין הֲווֹ סְתִימָאן. נָשִׁיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּרוּחָא, וְאִתְפָּשָׁטוּ וְאִתְגְּלִיפוּ תְּרֵין לוּחִין. ר' יְהוּדָה אָמַר, כְּעֵין סַנְפִּירִינוֹן הֲווֹ. (דַּהֲוָה אַבְנָא טָבָא) מַשְׁמַע דִּכְתִּיב ׳מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה׳.
הלוחות ולא האבנים - קושיית ר' אבא על מעשה אלהים
אָמַר לוֹ, אִם כָּךְ, סַנְפִּירִינוֹן זֶה, שֶׁהִיא אֶבֶן טוֹבָה וִיקָרָה מִשְּׁאָר הָאֲבָנִים, אֵינָם מַעֲשֵׂה שֶׁל הקב"ה? אָמַר לוֹ, בַּמֶּה בֵּאַרְנוּ ׳מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה׳? ׳הֵמָּה׳ דַּוְקָא. אֶלָּא בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב ׳וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים׳. ׳הַלֻּחֹת׳ כָּתוּב, וְלֹא כָתוּב וְהָאֲבָנִים ׳מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה׳.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, אִי הָכִי, סַנְפִּירִינוֹן דָּא דְּהוּא אַבְנָא טָבָא יַקִּירָא מִשְּׁאָר אַבְנִין, לָאו עוֹבָדָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִינּוּן. אֲמַר לֵיהּ, בְּמַאי אוֹקִימְנָא ׳מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה׳. ׳הֵמָּה׳ דַּיְיקָא. אֶלָּא תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלהִים׳. ׳הַלֻּחֹת׳ כְּתִיב, וְלָא כְּתִיב וְהָאֲבָנִים ׳מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה׳.
הלוחות שקדמו לעולם ונתעלו מערב שבת בראשית
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הַכֹּל אֶחָד הוּא. אֲבָל שְׁנֵי הַלּוּחוֹת הַלָּלוּ, עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם הָיוּ, וְנִתְעַלּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְעָשָׂה אוֹתָם הקב"ה, וּמַעֲשָׂיו הָיוּ.
בלשון הזוהר
אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, כֹּלָּא חַד הוּא. אֲבָל אִלֵּין תְּרֵין לוּחִין עַד לָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא הֲווֹ, וְאִסְתָּלָּקוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְעָבַד לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְעוֹבָדוֹי הֲווֹ.
יצירת הלוחות מטל עתיקא קדישא - שתי טיפות כפור
מִמָּה הֵם נַעֲשׂוּ? שָׁנִינוּ, מֵאוֹתוֹ הַטַּל הָעֶלְיוֹן שֶׁשּׁוֹפֵעַ מִן עַתִּיקָא קַדִּישָׁא. וּכְשֶׁשּׁוֹפֵעַ וְנִמְשָׁךְ לַחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין, נָטַל הקב"ה שְׁתֵּי טִפּוֹת כְּפוֹר מֵהֶם וְנִגְלְדוּ, וְנַעֲשׂוּ שְׁתֵּי אֲבָנִים יְקָרוֹת. נָשַׁב בָּהֶן, וְהִתְפַּשְּׁטוּ ׳לִשְׁנֵי לוּחוֹת׳. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא׳. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳כְּתוּבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים׳ (דברים ט, י).
בלשון הזוהר
מִמַּה אִתְעָבִידוּ. תָּאנָא, מֵהַהוּא טַלָּא עִלָּאָה, דְּנָגִיד מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא. וְכַד נָגִיד וְאִתְמְשַׁךְ לַחֲקַל דְּתַפּוּחִין קַדִּישִׁין, נָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תְּרֵין כִּפּוֹרֵי מִנַּיְיהוּ, וְאִתְגְּלִידוּ, וְאִתְעָבִידוּ תְּרֵין אַבְנִין יַקִּירִין. נָשַׁב בְּהוּ, וְאִתְפָּשָׁטוּ לִתְרֵין לוּחִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מַעֲשֵׂה אֱלהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא׳. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳כְּתוּבִים בְּאֶצְבַּע אֱלהִים׳ (דברים ט, י).
אצבע אלהים - מעשר אצבעות ליד הגדולה השלמה
שָׁנִינוּ, ׳אֶצְבַּע אֱלֹהִים׳ - אוֹתָהּ אֶצְבַּע עוֹלָה לַעֲשָׂרָה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא׳. וְכָל אֶצְבַּע וְאֶצְבַּע עוֹלָה לַעֲשָׂרָה, עַד שֶׁנַּעֲשֵׂית יָד שְׁלֵמָה, שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה׳ (שמות יד, לא).
בלשון הזוהר
תָּאנָא, ׳אֶצְבַּע אֱלֹהִים׳ - הַהוּא אֶצְבַּע סָלִיק לַעֲשָׂרָה. כְּמָה דְּאִתְּמַר, ׳אֶצְבַּע אֱלהִים הִיא׳. וְכָל אֶצְבַּע וְאֶצְבַּע סָלִיק לַעֲשָׂרָה, עַד דְּאִתְעָבִיד יְדָא שְׁלֵימָתָא, דִּכְתִּיב, ׳וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדוֹלָה׳ (שמות יד, לא).
חרות על הלחת - נקיבת האבנים והיראות הסטרא אחרא
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, ׳חָרוּת עַל הַלֻּחֹת׳ (שמות לב, טז) - נְקוּבִים הָיוּ הָאֲבָנִים וְנִרְאוּ מִשְּׁנֵי צְדָדִים. ׳חָרוּת׳ חֲקִיקָה שֶׁל חֲקִיקוֹת. אָמַר רַבִּי אַבָּא, מִצַּד זֶה נִרְאֶה הַצַּד הָאַחֵר, וְנִקְרָא מִכָּאן מַה שֶּׁכָּתוּב ׳בַּסִּטְרָא אַחֲרָא׳.
בלשון הזוהר
אָמַר ר' יְהוּדָה, ׳חָרוּת עַל הַלֻּחֹת׳ (שמות לב, טז) - נְקִיבָן הֲווֹ אַבְנִין, וְאִתְחֲזִיאוּ לִתְרֵין סִטְרִין. ׳חָרוּת׳ גִּלּוּפָא דִּגְלִיפִין. אָמַר ר' אַבָּא, מֵהַאי סִטְרָא אִתְחָזֵי סִטְרָא אַחֲרָא, וְאִתְקְרֵי מֵהָכָא, מַה דִּכְתִּיב ׳בְּסִטְרָא אַחֲרָא׳.
כתיבת הלוחות בנס - עדות כל העולם שהם מכתב אלהים
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, בְּנֵס הָיוּ כְתוּבִים, שֶׁכָּל בְּנֵי הָאָדָם הָיוּ אוֹמְרִים וּמְעִידִים שֶׁהֲרֵי ׳מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא׳ (שמות לב, טז) וַדַּאי. שֶׁהֲרֵי כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם לֹא יָכְלוּ לָדַעַת אוֹתָם כְּמוֹ שֶׁהָיוּ.
בלשון הזוהר
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, בְּנִס הֲווֹ כְּתִיבִין, דְּכָל בְּנִי נָשָׁא, הֲווֹ אַמְרִין וְסָהֲדִין, דְּהָא ׳מִכְתַּב אֱלהִים הוּא׳ (שמות לב, טז) וַדַּאי. דְּהָא כָּל בְּנֵי עָלְמָא לָא יַכְלִין לְמִנְדַּע לוֹן כְּמָה דַּהֲווֹ.
חמישה קולות ימין ושמאל - הפיכת השמאל לימין בלוחות
לְדַעְתָּם שֶׁל הָאוֹמְרִים נְקוּבִים הָיוּ, הַאִם כָּתוּב ׳חָרוּת בַּלֻּחֹת׳? ׳עַל הַלֻּחֹת׳ כָּתוּב. אֶלָּא כָּךְ שָׁנִינוּ, חֲמִשָּׁה קוֹלוֹת הֵם לְיָמִין וַחֲמִשָּׁה לִשְׂמֹאל, וְאוֹתָם שֶׁל הַשְּׂמֹאל כְּלוּלִים בַּיָּמִין. וּמֵהַיָּמִין נִרְאוּ אוֹתָם שֶׁבַּשְּׂמֹאל, וְכָאן הַכֹּל הוּא יָמִין, וְנִכְלְלוּ אֵלֶּה בְּאֵלֶּה, מִי שֶׁהָיָה בְּצַד זֶה רוֹאֶה לַסִּטְרָא אַחֲרָא, וְקוֹרֵא אֶת אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת. שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, הַשְּׂמֹאל הָפַךְ לִהְיוֹת יָמִין, שֶׁכָּתוּב ׳מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא׳ וַדַּאי.
בלשון הזוהר
לְדַעְתַּיְיהוּ דְּאִינּוּן דְּאַמְרִין, נְקִיבִין הֲווֹ, מִי כְּתִיב ׳חָרוּת בַּלֻּחֹת׳, ׳עַל הַלֻּחֹת׳ כְּתִיב. אֶלָּא הָכִי תָּאנָא, חֲמִשָּׁא קָלִין אִינּוּן לִימִינָא, וְחַמְשָׁא לִשְׂמָאלָא. וְאִינּוּן דִּשְׂמָאלָא כְּלִילָן בִּימִינָא. וּמִן יְמִינָא, אִתְחָזוּן אִינּוּן דִּשְׂמָאלָא, וְהָכָא כֹּלָּא אִיהוּ יְמִינָא, וְאִתְכְּלִילָן אִלֵּין בְּאִלֵּין, מַאן דְּהֲוָה בְּסִטְרָא דָּא, חָמֵי לְסִטְרָא אַחֲרָא, וְקָרֵי לוֹן לְאִינוּן אַתְוָון. דְּהָא תָּנֵינָן, שְׂמָאלָא אִתְחֲזָר יְמִינָא, דִּכְתִּיב ׳מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ׳, וּבְגִין כַּךְ ׳מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא׳ וַדַּאי.
קריאת עשרת הדברות משני צדי הלוח בכלילות זה בזה
הָכֵיצַד? מִי שֶׁהָיָה בַּצַּד הַזֶּה הָיָה קוֹרֵא בָּזֶה, ׳אָנֹכִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳. וּמֵהָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ הָיָה רוֹאֶה וְקוֹרֵא ׳לֹא תִרְצַח׳. הָיָה קוֹרֵא ׳לֹא יִהְיֶה לְךָ׳. וְהָיָה רוֹאֶה וְקוֹרֵא ׳לֹא תִנְאָף׳. וְהָיָה קוֹרֵא ׳לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יהו"ה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא׳ (דברים ה, יא). וְהָיָה רוֹאֶה וְקוֹרֵא ׳לֹא תִגְנֹב׳. וְהַכֹּל מִצַּד זֶה. וְכָךְ לְכֻלָּם, וְאָז מִן הַצַּד הָאַחֵר, וְכֻלָּם כְּלוּלִים זֶה בָּזֶה כְּגוֹן זֶה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא׳ (שמות לב, טז). ׳מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא׳ - וַדַּאי.
בלשון הזוהר
הָא כֵּיצַד, מַאן דְּהֲוָה מִסִּטְרָא דָּא, הֲוָה קָרֵי בְּדָא, ׳אָנֹכִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳. וּמֵאִלֵּין אַתְוָון הֲוָה חָמֵי, וְקָרֵי ׳לא תִּרְצַח׳. הֲוָה קָרֵי ׳לא יִהְיֶה לְךָ׳. וַהֲוָה חָמֵי וְקָרֵי ׳לֹא תִּנְאַף׳. וַהֲוָה קָרֵי ׳לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יהו"ה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא׳. וַהֲוָה חָמֵי וְקָרֵי ׳לא תִּגְנֹב׳. וְכֹלָּא מִסִּטְרָא דָּא, וְכָךְ לְכֻלְּהוּ, וּכְדֵין מִסִּטְרָא אַחֲרָא, וְכֻלְּהוּ כְּלִילָן דָּא בְּדָא כְּהַאי גַּוְונָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳מִכְתַּב אֱלהִים הוּא׳ (שמות לב, טז). ׳מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא׳ - וַדַּאי.
ויאמר אלהם - חיזוק לב העם קודם וידבר אלהים
וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם.׳וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם׳ (שמות יט, כה). רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מַהִי הָאֲמִירָה הַזּוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם׳ - וְלֹא כָתוּב מָה אָמַר? אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בֹּא וּרְאֵה, דֶּרֶךְ הָעוֹלָם הוּא, כְּשֶׁבָּאָה שִׂמְחָה לָאָדָם אוֹ כְּשֶׁבָּא צַעַר - כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא יוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ,היינו שבאה עליו בשורת פתאום מבלי שיודע שעתידה לבוא, לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל, שֶׁהֲרֵי לִבּוֹ פּוֹרֵחַ לְשָׁעָה. וּכְשֶׁיּוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ,שהודיעוהו שעתיד לבוא, עוֹמֵד בְּקִיּוּמוֹ וְיָכוֹל לִסְבֹּל. כי השמועה הפתאומית, בין טובה ובין רעה גורמת פריחת החיים מהלב. כָּל שֶׁכֵּן כָּאן, (נ"א: וְכָאן אֵינוֹ כָּךְ) שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה אָמַר לָהֶם כָּל מַה שֶּׁהָיָה אַחַר כָּךְ וְחִזֵּק לִבָּם בִּדְבָרִים, כמה גדולה מעלתם וייעודם לשמוע דברי אלוהי"ם חיים ולמרות כל זאת וְלֹא יָכְלוּ לִסְבֹּל. כי פרחה נשמתם כָּל שֶׁכֵּן אִם לֹא הָיָה אוֹמֵר לָהֶם דָּבָר. בתחילה להכינם לכך וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם׳ בַּתְּחִלָּה, דברי הכנה מה שעתידים לראות ולהשיג בהר סיני וְנִתְחַזֵּק לִבָּם,וְרק וְאַחַר כָּךְ ׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים׳.
בלשון הזוהר
׳וַיֵּרֶד מֹשֶׁה אֶל הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם׳ (שמות יט, כה). רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מַאי אֲמִירָא דָּא דִּכְתִּיב ׳וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם׳, וְלָא כְּתִיב מַאי קָאָמַר. אָמַר רִבִּי יִצְחָק, תָּא חֲזֵי, אָרְחָא דְּעָלְמָא הוּא, כַּד אָתֵי חֶדְוָותָא לְבַר נָשׁ, אוֹ כַּד אָתֵי צַעֲרָא, עַד לָא יָדַע מִנֵּיהּ לָא יָכִיל לְמִסְבַּל, דְּהָא לִבָּא אִתְפְּרַח לְשַׁעֲתָא. וְכַד יָדַע מִנֵּיהּ, קָאִים בְּקִיוּמֵיהּ, וְיָכִיל לְמִסְבַּל. כָּל שֶׁכֵּן הָכָא, (נ"א: וְהָכָא לָאו הָכִי) דְּהָא מֹשֶׁה אָמַר לוֹן כָּל מַה דְּהֲוָה לְבָתַר, וְאַתְקִיף לִבַּיְיהוּ בְּמִלִּין, וְלָא יָכִילוּ לְמִסְבַּל. כָּל שֶׁכֵּן אִי לָא אָמַר לוֹן מִידִי. וּבְגִין כָּךְ ׳וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם׳ בְּקַדְמִיתָא, וְאִתְתָּקַּף לִבַּיְיהוּ. וּלְבָתַר ׳וַיְדַבֵּר אֱלהִים׳.
פריחת נשמת ישראל בשמיעת הדיבור עד כסא הכבוד
וְעִם כָּל זֶה לֹא יָכְלוּ לִסְבֹּל, שֶׁהֲרֵי שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי חִיָּיא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כְּשֶׁשָּׁמְעוּ דְבָרוֹ שֶׁל הקב"ה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָם, וְעָלְתָה נִשְׁמָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַד כִּסֵּא כְבוֹדוֹ לְהִדָּבֵק שָׁם. מגודל תשוקת הנשמה לשוב את צור מחצבתה לאור החיים הרוחניים הנצחיים שתחת כסא הכבוד
בלשון הזוהר
וְעִם כָּל דָּא, לָא יָכִילוּ לְמִסְבַּל, דְּהָא תָּנֵינָן, אָמַר ר' יְהוּדָה אָמַר ר' חִיָּיא אָמַר ר' יוֹסֵי, כַּד שָׁמְעוּ מִלָּה דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, פַּרְחַת נִשְׁמָתַיְיהוּ, וְסַלְּקָא נִשְׁמָתַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, עַד כּוּרְסֵי יְקָרָא דִּילֵיהּ, לְאִתְדַּבְּקָא תַּמָּן.
תורת ה' תמימה משיבת נפש - החזרת נשמות ישראל
וְאֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר. וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת. באותה שעה אָמְרָה תוֹרָה לִפְנֵי הקב"ה, וְכִי לְחִנָּם הָיִיתִי מֵאַלְפַּיִם שָׁנִים טֶרֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם?!ואם תאמר שאני עתידה להיות רק למשה אבי כל הנביאים וכי לְחִנָּם כָּתוּב בָּהּ ׳וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם׳ אותם נשמות גרים שהיו ביניהם הם ערב רב שקיבל משהוכן (ויקרא יז, יג), ׳וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר׳ (ויקרא כד, טו), ׳כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים׳ (ויקרא כה, נה)?! אֵיפֹה הֵם ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל׳? כדי שיקבלו את התורה שבשביל חיבור ישראל עם התורה נברא כל העולם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֶחֱזִירָה הַתּוֹרָה אֶת נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִמְקוֹמוֹ. ונעשתה התורה מצד מטה קשר האוחז בנשמתן של ישראל וקושר אותם בגוף, וגדל וגבר קשר זה מקשרם בכסא הכבוד והוריד הנשמות ללמטה שעי"כ הַתּוֹרָה חִזְּקָה וְאָחֲזָה בְּנִשְׁמוֹתֵיהֶם לְהַחֲזִיר אוֹתָן לְיִשְׂרָאֵל. ונעשתה התורה כעין קשר האוחז בנשמתן של ישראל לקושרן בגוף- וגברה בקשר זה בשאר מקשרים שבכסא הכבוד כדי להוריד הנשמות להשיבן אל הגופים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳תּוֹרַת יהו"ה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ׳ (תהלים יט, ח) - ׳מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ׳ מַמָּשׁ. שהתורה הקדושה היא שהשיבה נפשותיהן של ישראל לגופם. טז. וַיֹּֽאמְרוּ אֶל־מֹשֶׁה דַּבֵּר־אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה שלא נמצא בתורה דבר מפי משה לבדו
בלשון הזוהר
אָמְרָה אוֹרַיְיתָא קָמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכִי לְמַגָּנָא הֲוֵינָא מִתְּרֵי אַלְפֵי שְׁנִין, עַד לָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, לְמַגָּנָא כְּתִיב בָּהּ, ׳וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵר הַגָר בְּתוֹכָם׳ (ויקרא יז, יג), ׳וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר׳ (ויקרא כד, טו). ׳כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים׳ (ויקרא כה, נה). אָן אִינּוּן ׳בְּנִי יִשְׂרָאֵל׳. בָּהּ שַׁעֲתָא, אָהַדְרַת אוֹרַיְיתָא נִשְׁמָתַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, כָּל חַד וְחַד לְאַתְרֵיהּ. אוֹרַיְיתָא אַתְקִיפַת, וַאֲחִידַת בְּהוּ בְּנִשְׁמָתַיְיהוּ, לְאָהַדְּרָא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳תּוֹרַת יהו"ה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ׳ (תהילים יט, ח) - ׳מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ׳ מַמָּשׁ.
וישב שלמה על כסא ה' שלמות הלבנה בימיו
שָׁנִינוּ, כָּתוּב ׳וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יהו"ה לְמֶלֶךְ׳ (דברי הימים א כט, כג) - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא׳ (מלכים א י, יט). רַבִּי אַבָּא אָמַר, שֶׁהַלְּבָנָה עָמְדָה בִּשְׁלֵמוּת. שֶׁשָּׁנִינוּ שֶׁבִּימֵי שְׁלֹמֹה עָמְדָה הַלְּבָנָה בִּשְׁלֵמוּת.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, כְּתִיב ׳וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יהו"ה לְמֶלֶךְ׳ (דברי הימים א כט, כג), כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא׳ (מלכים א י, יט). ר' אַבָּא אָמַר, דְּקַיְּימָא סִיהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא. דְּתָנֵינָן, בְּיוֹמוֹי דְּשְׁלֹמֹה, קַיְּימָא סִיהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא.
חמישה עשר דורות מאברהם לשלמה - שלמות הלבנה
אֵימָתַי בִּשְׁלֵמוּת? (נ"א: שָׁנִינוּ, כָּתוּב וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה וגו'. מַהוּ ׳וַתֵּרֶב׳? אָמַר רַבִּי אַבָּא, שֶׁעָמְדָה הַלְּבָנָה בִּשְׁלֵמוּתָהּ. מַהוּ ׳בִּשְׁלֵמוּתָהּ׳?) שֶׁעָמְדָה בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ, אַבְרָהָם. יִצְחָק. יַעֲקֹב. יְהוּדָה. פֶּרֶץ. חֶצְרוֹן. רָם. עַמִּינָדָב. נַחְשׁוֹן. שַׂלְמוֹן. בּוֹעַז. עוֹבֵד. יִשַׁי. דָּוִד. שְׁלֹמֹה. כְּשֶׁבָּא שְׁלֹמֹה עָמְדָה הַלְּבָנָה בִּשְׁלֵמוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יהו"ה לְמֶלֶךְ׳ (דברי הימים א כט, כג). וְכָתוּב ׳שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא׳. הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה.
בלשון הזוהר
אֵימָתַי בְּאַשְׁלָמוּתָא. (נ"א: תאנא כתיב ותרב חכמת שלמה וגו' מאי ׳ותרב׳, אמר ר' אבא דקיימא סיהרא באשלמותא מאי ׳באשלמותא׳) דְּקַיְּימָא בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר, כְּמָה דְּתָנֵינָן, אַבְרָהָם. יִצְחָק. יַעֲקֹב. יְהוּדָה. פֶּרֶץ. חֶצְרוֹן. רָם. עֲמִּינָדָב. נַחְשׁוֹן. שַׂלְמוֹן. בּוֹעַז. עוֹבֵד. יִשַׁי. דָּוִד. שְׁלֹמֹה. כַּד אָתָא שְׁלֹמֹה, קַיְּימָא סִיהֲרָא בְּאַשְׁלָמוּתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא יהו"ה לְמֶלֶךְ׳. וּכְתִיב ׳שֵׁשׁ מַעֲלוֹת לַכִּסֵּא׳. כֹּלָּא כְּגַוְונָא דִּלְעֵילָּא.
פגם הלבנה בימי צדקיה - חשכת פני ישראל
בִּימֵי צִדְקִיָּה עָמְדָה הַלְּבָנָה בִּפְגָם וְנִפְגְּמָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ׳ (ישעיהו יג, י). שֶׁשָּׁנִינוּ, ׳בִּימֵי צִדְקִיָּה נִפְגְּמָה הַלְּבָנָה וְחָשְׁכוּ פְנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל׳.
בלשון הזוהר
בְּיוֹמוֹי דְּצִדְקִיָּה, קַיְּימָא סִיהֲרָא בִּפְגִימוּתָא, וְאִתְפְּגִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ׳ (ישעיהו יג, י). דְּתָנֵינָן, ׳בְּיוֹמוֹי דְּצִדְקִיָּה, אִתְפְּגִים סִיהֲרָא, וְאִתְחַשּׁכוּ אַנְפַּיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל׳.
רשימת מלכי צדקיהו - פגם הלבנה והשלכת הארץ משמים
צֵא וַחֲשֹׁב, רְחַבְעָם. אֲבִיָּה. אָסָא. יְהוֹשָׁפָט. יְהוֹרָם. אֲחַזְיָהוּ. יוֹאָשׁ. אֲמַצְיָהוּ. ׳עֻזִּיָּהוּ. יוֹתָם. אָחָז. יְחִזְקִיָּהוּ׳ (ישעיהו א, א). מְנַשֶּׁה. אָמוֹן. יֹאשִׁיָּהוּ. צִדְקִיָּהוּ. וּכְשֶׁבָּא צִדְקִיָּהוּ, נִפְגְּמָה הַלְּבָנָה וְעָמְדָה עַל פְּגָם, שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּה עִוֵּר׳ (ירמיהו נב, יא). בְּאוֹתוֹ זְמַן ׳הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ׳ (איכה ב, א). אֶרֶץ זוֹ הָעָבְרָה מִלִּפְנֵי שָׁמַיִם וְהִתְרַחֲקָה מִמֶּנּוּ, וְנֶחְשְׁכָה הָאָרֶץ הַזּוֹ. (כְּלוֹמַר, שֶׁעָמְדָה הַלְּבָנָה בפגימותה).
בלשון הזוהר
פּוּק וְחָשִׁיב, רְחַבְעָם. אָבִיהָ. אָסָא. יְהוֹשָׁפָט. יְהוֹרָם. אֲחַזְיָהוּ. יוֹאָשׁ. אֲמַצְיָהוּ. ׳עוּזִיָּהוּ. יוֹתָם. אָחָז. יְחִזְקִיָּהוּ׳. מְנַשֶּׁה. אָמוֹן. יֹאשִׁיָּהוּ. צִדְקִיָּהוּ. וְכַד אָתָא צִדְקִיָּהוּ אִתְפְּגִים סִיהֲרָא וְקַיְּימָא עַל פְּגִימוּתָא, דִּכְתִּיב, ׳וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּה עִוֵּר׳ (ירמיהו נב, יא). בֵּיהּ זִמְנָא ׳הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ׳ (איכה ב, א). הַאי אֶרֶץ אִתְעַבְּרָא מִקָּמֵי שָׁמַיִם, וְאִתְרָחָקַת מִנֵּיהּ, וְאִתְחַשְּׁכָא הַאי אֶרֶץ. (כלומר דקיימא סיהרא בפגימותא).
ויט שמים וירד - תחילת הארת הלבנה בסיני
שָׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַר סִינַי, הִתְחִילָה הַלְּבָנָה לְהָאִיר, שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד׳ (שמואל ב כב, י). מַה זֶּה ׳וַיֵּרַד׳? - שֶׁקָּרַב הַשֶּׁמֶשׁ לַלְּבָנָה, וְהִתְחִילָה לְהָאִיר הַלְּבָנָה. שֶׁכָּתוּב ׳דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה׳ (במדבר ב, ג) מִזְרָחָה.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּקַיְימוּ יִשְׂרָאֵל עַל טוּרָא דְּסִינַי שָׁארֵי סִיהֲרָא לְאַנְהָרָא, דִּכְתִּיב, ׳וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד׳ (שמואל ב כב, י). מַהוּ ׳וַיֵּרַד׳ - דְּקָרִיב שִׁמְשָׁא לְגַבֵּי סִיהֲרָא, וְשָׁרֵי לְאַנְהָרָא סִיהֲרָא. דִּכְתִּיב, ׳דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה׳ (במדבר ב, ג) מִזְרָחָה.
מלכות יהודה בסיני - ועם קדושים נאמן והארת הלבנה
בְּהַר סִינַי הִתְמַנָּה יְהוּדָה כְּשַׁלִּיט בַּמַּלְכוּת, שֶׁכָּתוּב ׳וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן׳ (הושע יב, א). (נ"א: רַבִּי יִצְחָק אָמַר מִכָּאן, ׳וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל׳ - הַשִּׁלְטוֹן הָיָה בְּשָׁעָה שֶׁהָאֵל הַזֶּה שׁוֹלֶטֶת מַלְכוּתוֹ עַל הַר סִינַי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שׁוֹלֶטֶת מַלְכוּתוֹ שֶׁל יְהוּדָה) מַה זֶּה ׳וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן׳? כְּשֶׁאָמַר הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל ׳וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ׳ (שמות יט, ו) - נֶאֱמָן הָיָה יְהוּדָה לְקַבֵּל מַלְכוּת, וְהִתְחִילָה הַלְּבָנָה לְהָאִיר.
בלשון הזוהר
בְּטוּרָא דְּסִינַי, אִתְמָנָא יְהוּדָה, רוֹפִינֻס בְּמַלְכוּתָא, דִּכְתִּיב, ׳וִיהוּדָה עוֹד רֵד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן׳ (הושע יב, א). (נ"א: רבי יצחק אמר מהכא ׳ויהודה עוד רד עם אל׳ הוי שולטנא בשעתא דהאי אל שליט מלכותיה על טורא דסיני בהאי שעתא שליט מלכותא דיהודה) מַהוּ ׳וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן׳. כַּד אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, ׳וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ׳, נֶאֱמָן הֲוָה יְהוּדָה לְקַבְּלָא מַלְכוּתָא, וְשָׁאֲרִי סִיהֲרָא לְאַנְהָרָא.
׳אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים׳
שכינה כבת וסוד היובל
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.