׳אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים׳
שכינה כבת וסוד היובל
מוסר אביך ותורת אמך - חכמה ובינה כמקור התורה
׳אָנֹכִי יהו"ה אֱלֹהֶיךְ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךְ וְגוֹ'׳ (שמות כ, ב). רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח, ׳שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךְ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ׳ (משלי א, ח). ׳שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךְ׳ - זֶה הקב"ה. ׳וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ׳ - זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. מִי זוֹ ׳כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל׳? - זוֹ בִּינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה׳ (משלי א, ב). רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, ׳מוּסַר אָבִיךְ׳ - זוֹ הִיא חָכְמָה. ׳וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ׳ - זוֹ הִיא בִּינָה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, זֶה וָזֶה דָּבָר אֶחָד הִתְפָּרְשׁוּ. שֶׁשָּׁנִינוּ, ׳תּוֹרָה יָצְאָה מֵחָכְמָה שֶׁל מַעְלָה׳. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מִבִּינָה יָצְאָה, שֶׁכָּתוּב ׳לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה׳, וְכָתוּב ׳וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ׳.
בלשון הזוהר
׳אָנֹכִי יהו"ה אֱלהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ וְגוֹ'׳ (שמות כ, ב). ר' אֶלְעָזָר פָּתַח, ׳שְׁמַע בְּנִי מוֹסֵר אָבִיךָ וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ׳ (משלי א, ח). ׳שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ׳ - דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ׳וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ׳ - דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. מַאן ׳כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל׳ - דָּא בִּינָה, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה׳ (משלי א, ב). ר' יְהוּדָה אָמַר, ׳מוּסַר אָבִיךָ׳ - דָּא הִיא חָכְמָה. ׳וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ׳ - דָּא הִיא בִּינָה. ר' יִצְחָק אָמַר, הָא וְהָא, חַד מִלָּה אִתְפְּרָשׁוּ. דְּתָנֵינָן, ׳אוֹרַיְיתָא מֵחָכְמָה דִּלְעֵילָּא נַפְקַת׳. ר' יוֹסֵי אָמַר, מִבִּינָה נַפְקַת, דִּכְתִּיב ׳לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה׳, וּכְתִיב ׳וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ׳.
תורה כלולה מחסד דין ורחמים - הסכמת מלך ומטרוניתא
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, תּוֹרָה נִכְלְלָה מֵחָכְמָה וּבִינָה, שֶׁכָּתוּב ׳שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךְ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ׳ (משלי א, ח). רַבִּי אַבָּא אָמַר, בַּכֹּל הִיא נִכְלֶלֶת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּכְלֶלֶת בִּשְׁנֵי אֵלֶּה, הִיא נִכְלֶלֶת בַּכֹּל - בְּחֶסֶד, בְּדִין וּבְרַחֲמִים. בְּכֻלָּם הַשְּׁלֵמוּת שֶׁהַדָּבָר צָרִיךְ. אִם הַמֶּלֶךְ וְהַמַּטְרוֹנִיתָא מַסְכִּימִים - הַכֹּל מַסְכִימִים. בְּמָקוֹם שֶׁאֵלֶּה נִמְצָאִים - כֻּלָּם נִמְצָאִים.
בלשון הזוהר
אָמַר ר' יְהוּדָה, אוֹרַיְיתָא מֵחָכְמָה וּבִינָה אִתְכְּלִילַת, דִּכְתִּיב, ׳שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ׳ (משלי א, ח). ר' אַבָּא אָמַר, בְּכֹלָּא אִתְכְּלִילַת, דְּכֵיוָן דִּבְאִלֵּין תְּרֵין אִתְכְּלִילַת, אִתְכְּלִילַת בְּכֹלָּא - בְּחֶסֶד, בְּדִינָא בְּרַחֲמֵי. בְּכֻלְּהוּ שְׁלֵימוּתָא דְּאִצְטְרִיךְ מִלָּה. אִי מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא מִסְתַּכְּמִין, כֹּלָּא מִסְתַּכְּמִין. בַּאֲתָר דְּאִלֵּין מִשְׁתַּכְּחִין, כֹּלָּא מִשְׁתַּכְּחִין.
אנכי ה' אלהיך - השכינה והקב"ה בקול מן השמים
אָנֹכִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ.רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, ׳אָנֹכִי׳ - זוֹ הַשְּׁכִינָה, זו השכינה השוכנת עם ישראל בכל מסעיהם [וכדרשת הגמ' במגילה כט.] בהארת המלכות, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךְ מִצְרַיְמָה׳ומה שאמרה (בראשית מו, ד). ׳יהו"ה אֱלֹהֶיךְ׳ בינה מהארת אימא, והיינו 'אנוכי' אשר הוצאתיך בכח 'ה' אלוהיך' - (נ"א: הַכֹּל עוֹלֶה לְמַעְלָה, לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד) (זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתוּב ׳וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ׳). רַבִּי יִצְחָק אָמַר, ׳אָנֹכִי׳ - זוֹ הַשְּׁכִינָה, וּמַפְסִיק הַטַּעַם, טיפחא שנגינתו מפסיקה מן המילה שאחריה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכוֹרֶךְ׳ שיעקב לא שיקר אלא אמר אנכי - עשיו בכורך, וכענין זה אשר הטעם משנה את המשמעות, גם דורש ר' יצחק, כי אין ה'אנכי' הוא ה' אלהיך', אלא (בראשית כז, יט). ׳יהו"ה אֱלֹהֶיךְ׳ - זֶה הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךְ אֶת קֹלוֹ׳ (דברים ד, לו). וְכָתוּב ׳אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם׳ הרי שיש ב' הופעות מצד שמים א. השמעת הקול ב. הדיבור, שהם כנגד מלכות וז"א. ז"א שעל ידו היה הדיבור (שמות כ, יט). ׳מִן הַשָּׁמַיִם׳ - (מן השמים מַמָּשׁ, זֶה הקב"ה).
בלשון הזוהר
ר' יוֹסֵי אָמַר, ׳אָנֹכִי׳ - דָּא שְׁכִינְתָּא, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה׳ (בראשית מו, ד). ׳יהו"ה אֱלהֶיךָ׳ - (נ"א: כלא סליק לעילא, למהוי כלא חד) (דא כנסת ישראל, דכתיב ׳ואל תטוש תורת אמך׳). ר' יִצְחָק אָמַר, ׳אָנֹכִי׳ - דָּא שְׁכִינְתָּא, וּפָסְקָא טַעֲמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכוֹרֶךָ׳ (בראשית כז, יט). ׳יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ - דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קוֹלוֹ׳ (דברים ד, לו). וּכְתִיב ׳אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם׳. ׳מִן הַשָּׁמַיִם׳ - (מן השמים ממש, דא קודשא בריך הוא).
אשר הוצאתיך מארץ מצרים - סוד היובל בפסוק
׳אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךְ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ (שמות כ, ב). ׳אֲשֶׁר׳היא הבינה ונקראת כן שהיא - מָקוֹם שֶׁהַכֹּל מְאַשְּׁרִים אוֹתוֹ.שמתוך שכל ההארות והספירות צריכות לה, מביטות אליה. ׳הוֹצֵאתִיךְ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ - זֶה יוֹבֵל, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ, מִצַּדהארת הַיּוֹבֵלשבבינה יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. וּמִשּׁוּם כָּךְ חֲמִשִּׁים פְּעָמִים נִזְכְּרָה יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּתּוֹרָה.ומשום כך גם המתינו כלל ישראל מעת יציאתם ממצרים חֲמִשִּׁים יָמִים לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה כנגד חמישים שערי בינה, ומזה הטעם גם סופרים. חֲמִשִּׁים שָׁנִים לְחֵרוּת לְחֵרוּת הָעֲבָדִים. היוצאים ביובל
בלשון הזוהר
׳אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ (דברים ה, ו). ׳אֲשֶׁר׳ - אֲתָר דְּכֹלָּא מְאַשְּׁרִין לֵיהּ. ׳הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ - דָּא יוֹבְלָא, כְּמָה דְּתָנֵינָן, מִסִּטְרָא דְּיוֹבְלָא נָפְקוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם. וּבְגִין כַּךְ, חַמְשִׁין זִמְנִין אִדְכַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּאוֹרַיְיתָא. חַמְשִׁין יוֹמִין לְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא. חַמְשִׁין שְׁנִין לְחֵירוּ דְּעַבְדִין.
מבית עבדים - בית קדוש למעלה מול בית תחתון במצרים
׳מִבֵּית עֲבָדִים׳הן הקליפות שנקראים עבדים - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ ושם מנה ג' מיני בכורים כנגד ג' מיני קליפות - בכור פרעה, בכור השבי, ובכור בהמה. (שמות יב, כט). וְשָׁנִינוּ,שאלו ג' הבכורות אלו ג' הַכְּתָרִים הַתַּחְתּוֹנִים הַלָּלוּשל הקליפה שֶׁהַמִּצְרִים בָּטְחוּ בָהֶם.וזכו ישראל להיגאל מהם בכוח הבינה גאולת הגוף מארץ מצרים, וגאולת הנפש מאותן הקליפות כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּיִת לְמַעְלָהמצד הקדושה - יֵשׁ בַּיִת לְמַטָּה. בצד הטומאה בַּיִת קָדוֹשׁ שֶׁלְּמַעְלָה, היא המלכות שבאצילות המקבלת שפע כלל הספירות העליונות שֶׁעליו שֶׁכָּתוּב ׳בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת׳, היינו בהארת חכמה עילאה יבנה בית עליון להיותו מקבל שפע הספירות העליונות [אבא יסד ברתא], וכנגדו בצד הטומאה (משלי כד, ג). בַּיִת תַּחְתּוֹן לְמַטָּה שֶׁאֵינוֹ קָדוֹשׁ, להיותו מקבל סדרי כוחות הקליפה הנקראים 'עבדים' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳מִבֵּית עֲבָדִים׳ הוא בית אסיפת הקליפות הנקראות עבדים שעליהם נאמר "בית רשעים ישמד".
בלשון הזוהר
׳מִבֵּית עֲבָדִים׳ - כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ (שמות יב, כט). וְתָנֵינָן אִלֵּין כִּתְרִין תַּתָּאִין, דְּאִתְרְחִיצוּ בְּהוּ מִצְרָאֵי. כְּמָה דְּאִית בֵּיתָא לְעֵילָּא, אִית בֵּיתָא לְתַתָּא. בֵּיתָא קַדִּישָׁא לְעֵילָּא, דִּכְתִּיב, ׳בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת׳ (משלי כד, ג). בֵּיתָא תַּתָּאָה לְתַתָּא, דְּלָא קַדִּישָׁא, כְּמָה דִּכְתִּיב ׳מִבֵּית עֲבָדִים׳.
אנכי - כלילת כל מצוות התורה במלך הקדוש העליון
שָׁנִינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר ׳אָנֹכִי׳, כָּל אוֹתָן מִצְווֹת הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֶחֱזוּ בַּמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן בְּצַד (ס"א: זֶה), כֻּלָּן הָיוּ כְּלוּלוֹת בַּדָּבָר הַזֶּה. כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ, כָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה אֲחוּזוֹת בְּגוּף הַמֶּלֶךְ. (דָּבָר אַחֵר: בַּמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן) מֵהֶן בְּרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ, וּמֵהֶן בַּגּוּף, וּמֵהֶן בִּידֵי הַמֶּלֶךְ, וּמֵהֶן בְּרַגְלָיו, וְאֵין מִי שֶׁיּוֹצֵא מִגּוּף הַמֶּלֶךְ הַחוּצָה. וְלָכֵן מִי שֶׁפָּשַׁע בְּמִצְוָה אַחַת שֶׁל הַתּוֹרָה, כְּמִי שֶׁפָּשַׁע בְּגוּף הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי׳ (ישעיהו סו, כד) - ׳בִּי׳ מַמָּשׁ. אוֹי לָרְשָׁעִים שֶׁעוֹבְרִים עַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְלֹא יוֹדְעִים מַה הֵם עוֹשִׂים.
בלשון הזוהר
תָּאנָא, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְּמַר ׳אָנֹכִי׳, כָּל אִינּוּן פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, דְּמִתְאַחֲדָן בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, בְּסִטְרָא (ס"א: דָּא), כֻּלְּהוּ הֲוָה כְּלִילָן בְּהַאי מִלָּה. כְּמָה דְּתָנֵינָן, כָּל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, מִתְאַחֲדָן בְּגוּפָא דְּמַלְכָּא. (דָּבָר אַחֵר: בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא עִלָּאָה) מִנְּהוֹן בְּרֵישָׁא דְּמַלְכָּא, וּמִנְהוֹן בְּגוּפָא, וּמִנְהוֹן בִּידֵי מַלְכָּא, וּמִנְהוֹן בְּרַגְלוֹי, וְלֵית מַאן דְּנָפִיק מִן גּוּפָא דְּמַלְכָּא לְבַר. וּבְגִין כַּךְ, מַאן דְּפָשַׁע בְּחַד פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, כְּמַאן דְּפָשַׁע בְּגוּפָא דְּמַלְכָּא, כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּוֹשְׁעִים בִּי׳ (ישעיהו סו, כד) - ׳בִּי׳ מַמָּשׁ. וַוי לְחַיָּיבַיָּא, דְּעַבְרִין עַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְיתָא, וְלָא יַדְעִין מַאי קָא עַבְדִין.
יגלו שמים עוונו - המקום שחטא בו מגלה את חטאו
שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהוּא חָטָא אֵלָיו, אוֹתוֹ מָקוֹם מַמָּשׁ מְגַלֶּה חֶטְאוֹ. (וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הקב"ה מַמָּשׁ מְגַלֶּה חֶטְאוֹ) חָטָא בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - הקב"ה מְגַלֶּה חֶטְאוֹ, שֶׁכָּתוּב ׳יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲונוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ׳ (איוב כ, כז). ׳יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲונוֹ׳ - זֶה הקב"ה. ׳וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ׳ - זֶה הקב"ה (נ"א: זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל).
בלשון הזוהר
דְּאָמַר ר׳ שִׁמְעוֹן, הַהוּא אֲתָר דְּאִיהוּ חָב לְגַבֵּיהּ, הַהוּא אֲתָר מַמָּשׁ גַּלֵּי חוֹבֵיהּ. (וְאָמַר ר׳ שִׁמְעוֹן, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַמָּשׁ גַּלֵּי חוֹבֵיהּ) חָב בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גַּלֵּי חוֹבֵיהּ, דִּכְתִּיב, (איוב כ כז) ׳יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ׳. ׳יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ׳ - דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. ׳וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ׳ - דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (נ"א: דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל).
גילוי חטא בשמים ודין בארץ - שלמות אם ובנים בסיני
שָׁנִינוּ, שָׁמַיִם מְגַלִּים חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם. וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא מְגַלֶּה חֶטְאוֹ, אֶרֶץ עוֹשָׂה דִּין הָאָדָם, שֶׁכָּתוּב ׳וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ׳, לַעֲשׂוֹת בּוֹ דִּין. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, שָׁנִינוּ מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְּנָה תוֹרָה, הָאֵם וְהַבָּנִים נִמְצְאוּ בִשְׁלֵמוּת, שֶׁכָּתוּב ׳אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה׳ (תהילים קיג, ט).
בלשון הזוהר
תַּנְיָא, שָׁמַיִם גַּלְּיָין חוֹבֵיהּ דְּבַר נָשׁ. וּבְשַׁעֲתָא דְּאִיהוּ גַּלְּיָא חוֹבֵיהּ, אֶרֶץ עָבִיד דִּינָא דְּבַר נָשׁ, דִּכְתִּיב ׳וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ׳, לְמֶעְבַּד דִּינָא בֵּיהּ. אָמַר ר ׳יוֹסֵי, תָּנֵינָן מִשְּׁמֵיהּ דְּר׳ שִׁמְעוֹן, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְיְהִיבַת אוֹרַיְיתָא, אִימָא וּבְנִין בִּשְׁלֵימוּתָא אִשְׁתְּכָחוּ, דִּכְתִּיב, ׳אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה׳ (תהילים קיג, ט).
אנכי כבת השכינה לאברהם - ה' אלהיך כבן בכורי ישראל
׳אָנֹכִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (שמות כ, ב). ׳אָנֹכִי׳, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ, בסוד תפארת בַּת הָיְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ. הִיא שְׁכִינָה, וְזוֹ בַּת. והיא כעין 'מידה' שהיתה לו לאברהם אבינו שלעולם יתקשר עמה בסוד מלכות ונקראה 'בת' מצד מה שמקבלת מצד החסד בהארת אברהם אבינו ׳יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ זו תפארת,, שֶׁכָּתוּב ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב). וְכָתוּב ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳היא התורה הקדושה בהארת תפארת, [ז"א] ועץ זה יונק מחכמה ובינה שמהם באים החיים העליונים (משלי ג, יח) - הִנֵּה בֵּן. שהתפארת נקרא בן לחכמה ובינה, ונמצא שהנהגת תפארת ומלכות היו במתן תורה.
בלשון הזוהר
׳אָנֹכִי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳. ׳אָנֹכִי׳, כְּמָה דְּתָנֵינָן, בַּת הָיְתָה לוֹ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, הִיא שְׁכִינְתָּא. וְדָא בַּת. ׳יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳, דִּכְתִּיב ׳בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב). וּכְתִיב ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳ (משלי ג, יח) - הָא בֵּן.
יובל קודש - אם הבנים שמחה ואיסור לקיחת האם על הבנים
׳אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ (דברים ה, ו) - שֶׁכָּתוּב ׳יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם׳ (ויקרא כה, יב). וְכָתוּב ׳אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה׳ (תהלים קיג, ט). ׳וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר׳ (ויקרא כה, י) - הֲרֵי אֵם וּבָנִים. יוֹשֶׁבֶת הָאֵם, יוֹשְׁבִים הַבָּנִים. (וְהָעוֹלָמוֹת) כֻּלָּם בְּשִׂמְחָה בִּשְׁלֵמוּת. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה׳. נֶעֶבְרָה הָאֵם - כֻּלָּם נֶעֱבָרִים מִמְּקוֹמָם. וְכָתוּב ׳לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים׳ (דברים כב, ו). וְשָׁנִינוּ, לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם חֲטָאִים לְמַטָּה, מִשּׁוּם שֶׁנֶּעֱבֶרֶת הָאֵם מֵעַל הַבָּנִים.
בלשון הזוהר
׳אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם׳ (דברים ה, ו) - דִּכְתִּיב, ׳יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם׳ (ויקרא כה, יב). וּכְתִיב ׳אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה׳ (תהילים קיג, ט). ׳וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר׳ - הָא אִימָא וּבְנִין. יָתְבָא אִימָא, יַתְבִין בְּנִין. (ועלמין) כֻּלְּהוּ בְּחֶדְוָה בִּשְׁלִימוּתָא. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה׳. מִתְעַבְּרָא אִימָא, כֻּלְּהוּ מִתְעַבְּרָן בְּדוּכְתַּיְיהוּ. וּכְתִיב, ׳לא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים׳ (דברים כב, ו). וְתָנֵינָן, לָא יַעְבִיד בַּר נָשׁ חוֹבֵי לְתַתָּא, בְּגִין דְּאִתְעֲבָר אִימָּא מֵעַל בְּנִין.
הכל הקב"ה הכל אחד - גילוי הדברים לקוצרי השדה
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, הַכֹּל הקב"ה. הַכֹּל הוּא. הַכֹּל אֶחָד. וְהַדְּבָרִים הַלָּלוּ הִתְגַּלּוּ לְקוֹצְרֵי הַשָּׂדֶה. אַשְׁרֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
בלשון הזוהר
אָמַר ר' יִצְחָק, כֹּלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כֹּלָּא הוּא. כֹּלָּא חַד. וּמִלִּין אִלֵּין, לִמְחַצְּדֵי חַקְלָא אִתְגַּלְּיָין. זַכָּאִין אִינּוּן בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.
שני סדרי בריאה - קו ימין לשמים וקו שמאל לארץ
שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׳ (בראשית א, א). וְכָתוּב ׳בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהו"ה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׳ (בראשית ב, ד). בַּמֶּה בֵּאַרְנוּ פְּסוּקִים אֵלּוּ, הֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁשְּׁנֵיהֶם נִבְרְאוּ כְאֶחָד? מְלַמֵּד שֶׁנָּטָה הקב"ה קַו יְמִינוֹ וּבָרָא הַשָּׁמַיִם, וְנָטָה קַו שְׂמֹאלוֹ וּבָרָא אֶת הָאָרֶץ. בַּתְּחִלָּה ׳אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׳ - וְאַחַר כָּךְ ׳אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׳.
בלשון הזוהר
תָּאנֵי אָמַר ר' אֶלְעָזָר, כְּתִיב, ׳בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׳ (בראשית א, א). וּכְתִיב, ׳בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהו"ה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׳ (בראשית ב, ד). בְּמָאי אוֹקִימְנָא הָנִי קְרָאֵי, הָא תָּנֵינָן, דְּתַרְוַויְיהוּ כַּחֲדָא אִתְבְּרִיאוּ. מְלַמֵּד, שֶׁנָּטָה הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קַו יְמִינוֹ וּבָרָא הַשָּׁמַיִם, וּנְטֵה קַו שְׂמֹאלוֹ, וּבָרָא אֶת הָאָרֶץ. בְּקַדְמִיתָא ׳אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׳, וּלְבָתַר ׳אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׳.
אענה את השמים והם יענו הארץ - צדיק יסוד עולם ביניהם
שָׁנִינוּ, כָּתוּב ׳בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם יהו"ה אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ׳ (הושע ב, כג-כד). ׳אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם׳ - שָׁמַיִם מַמָּשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי׳ (ישעיה סו, א). ׳וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ׳ - הָאָרֶץ מַמָּשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי׳. ׳שָׁמַיִם׳ - שָׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים. ׳וְאֶרֶץ׳ - הָאָרֶץ הָעֶלְיוֹנָה. שֶׁשָּׁנִינוּ, כְּשֶׁהִתְתַּקֵּן שָׁמַיִם זֶה בְּתִקּוּנָיו, (הִתְתַּקֵּן) כְּנֶגֶד אֶרֶץ זוֹ, וּתְשׁוּקָתוֹ לְקַבְּלָהּ בְּדַרְגָּה אַחַת שֶׁנִּקְרֵאת צַדִּיק. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם׳ (משלי י, כה), וְנִדְבָּק בָּאָרֶץ הַזּוֹ.
בלשון הזוהר
תְּנָן, כְּתִיב, ׳בַּיּוֹם הַהוּא אֶעֱנֶה נְאֻם יהו"ה אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ׳ (הושע ב, כג-כד). ׳אֶעֱנֶה אֶת הַשָּׁמָיִם׳ - שָׁמַיִם מַמָּשׁ, דִּכְתִּיב, ׳הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי׳ (ישעיהו סו, א). ׳וְהֵם יַעֲנוּ אֶת הָאָרֶץ׳ - הָאָרֶץ מַמָּשׁ, דִּכְתִּיב ׳וְהָאָרֶץ הֲדוֹם רַגְלָי׳. ׳שָׁמַיִם׳, שָׁמַיִם עִלָּאִין. ׳וְאֶרֶץ׳, אֶרֶץ עִלָּאָה. דְּתַנְיָא, כַּד אִתָּקַן שָׁמַיִם דָּא בְּתִיקוּנוֹי, (אתקן) לָקֳבְלֵיהּ דְּהַאי אֶרֶץ, וְתֵיאוּבְתֵיהּ לְקַבְּלָהּ, בְּחַד דַּרְגָּא דְּאִקְרֵי צַדִּיק. כְּמָה דִּכְתִּיב, ׳וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם׳ (משלי י, כה), וְאִתְדָּבַּק בְּהַאי אֶרֶץ.
נהר שמן המשחה בארץ הקדושה - דוגמת הזיווג בנוקבא
וּמֵרֹאשׁ הַמֶּלֶךְ עַד אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁשּׁוֹרֶה הַצַּדִּיק הַזֶּה, בָּא נָהָר אֶחָד קָדוֹשׁ, שֶׁמֶן מִשְׁחָה, וּמַטִּיל בְּרֹב תְּשׁוּקָה בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ, וְהָאָרֶץ הַזּוֹ נוֹטֶלֶת הַכֹּל. וְאַחַר כָּךְ מֵהָאָרֶץ הַזּוֹ הַכֹּל נִזּוֹנִים, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. כְּמוֹ הַזָּכָר הַזֶּה כְּשֶׁתְּשׁוּקָתוֹ לְהִדָּבֵק בַּנּוּקְבָּא, שֶׁמּוֹצִיא זֶרַע שֶׁל רְבִיָּה מֵרֹאשׁ הַמֹּחַ בְּאוֹתָהּ אַמָּה וּמַטִּיל בַּנּוּקְבָּא וּמִמֶּנּוּ הַנּוּקְבָּא מִתְעַבֶּרֶת. נִמְצָא שֶׁכָּל אֵיבְרֵי הַגּוּף כֻּלָּם נִדְבָּקִים בַּנּוּקְבָּא, וְהַנּוּקְבָּא אוֹחֶזֶת הַכֹּל. כְּדֻגְמָה זוֹ שָׁנִינוּ, כָּל הַמַּשְׁלִים לַעֲשָׂרָה רִאשׁוֹנִים שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, נוֹטֵל שְׂכַר כֻּלָּם. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, כְּנֶגֶד כֻּלָּם.
בלשון הזוהר
וּמֵרֵישָׁא דְּמַלְכָּא, עַד הַהוּא אֲתָר דְּשָׁאֲרִי הַאי צַדִּיק, אָתֵי חַד נַהֲרָא קַדִּישָׁא, מִשְׁחָא דִּרְבוּת, וְאַטִּיל בִּסְגִיאוּת תִּיאוּבְתָּא, בְּהַאי אֶרֶץ קַדִּישָׁא, וְנָטַל כֹּלָּא הַאי אֶרֶץ. וּלְבָתַר, מֵהַאי אֶרֶץ אִתְּזַן כֹּלָּא, עִילָּאֵי וְתַתָּאֵי. כִּדְכוּרָא דָּא, כַּד תִּיאוּבְתֵּיהּ לְאִתְדַּבְּקָא בְּנוּקְבָא, דְּאַפִּיק זַרְעָא דִּרְבוּת, מֵרֵישָׁא דְּמוֹחָא, בְּהַהוּא אָמָה, וְאַטִּיל בְּנוּקְבָא, וּמִנֵּיהּ מִתְעַבְּרָא נוּקְבָּא. אִשְׁתְּכַח, דְּכֻלְּהוּ שַׁיְיפִין דְּגוּפָא, כֻּלְּהוּ מִתְדַבְּקָן בְּנוּקְבָא, וְנוּקְבָּא אֲחִידָא כֹּלָּא. כְּדוּגְמָא דָּא תָּנִינָן, כָּל דְּאַשְׁלִים לַעֲשָׂרָה קַדְמָאֵי דְּבֵי כְּנִישְׁתָּא, נוֹטֵל אֲגַר כֻּלְּהוּ. ר' יוֹסֵי אוֹמֵר, לָקֳבְלֵי דְּכֻלְּהוּ.
ויט שמים וירד - קושיא על הר סיני ולא בהר סיני
מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יהו"ה בָּאֵשׁ. רַבִּי יִצְחָק אָמַר,הקשה כי מחד כָּתוּב ׳וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד׳ומאידך במעמד הר סיני (שמואל ב כב, י). וְכָתוּב וַיֵּרֶד ׳יהו"ה לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי׳ ודרשו שהרכין הקב"ה את השמים ושמי השמים והציען על ההר, ויש להתבונן בבפסוק . ׳וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד׳ - לְאָן יָרַד? אִם תֹּאמַר שֶׁיָּרַד לְסִינַי, ממש הֲרֵי כָּתוּב ׳עַל הַר סִינָי׳ משמע מעל גבי ההר וְלֹא כָתוּב ׳בְּהַר סִינַי׳ שהיה נשמע בהר עצמו ?
בלשון הזוהר
ר' יִצְחָק אָמַר, כְּתִיב ׳וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד׳ (שמואל ב כב, י). וּכְתִיב וַיֵּרַד ׳יהו"ה לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינַי׳. ׳וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד׳ - לְאָן נָחַת. אִי תֵּימָא דְּנָחַת לְסִינַי, ׳עַל הַר סִינַי׳ כְּתִיב וְלָא כְּתִיב ׳בְּהַר סִינַי׳.
ירידת השמים דרגה אחר דרגה - הארת הלבנה בשלמות
אֶלָּא, ׳וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד׳ (שמואל ב כב, י) - לְאָן יָרַד?א. אָמַר רַבִּי יוֹסֵיכביכול (אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי חִיָּיא), יָרַדז"א הנקרא שמים והטה עצמו וירד בְּדַרְגּוֹתָיו מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה וּמִכֶּתֶר לְכֶתֶרמספירה לספירה עַד שֶׁנִּדְבַּק בָּאָרֶץ הַזּוֹ, היא המלכות, וְאָז הֵאִירָה הַלְּבָנָה וְעָמְדָה בִּשְׁלֵמוּת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד׳ - לָאָרֶץ הַזּוֹ. היא המלכות. וְאָז כָּתוּב ׳עַל הַר סִינָי׳ (שמות יט, יא). מֶה עָמַד ׳עַל הַר סִינָי׳? הֱוֵה אוֹמֵר זוֹ שְׁכִינָה. היינו תפארת [ז"א] להתחבר עם המלכות שעומדת על הר סיני.ב.
בלשון הזוהר
אֶלָּא, ׳וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד׳ (שמואל ב כב, י) - לְאָן נָחַת. אָמַר ר' יוֹסֵי, (אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי חִיָּיא) נָחִית בְּדַרְגּוֹי, מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, וּמִכִּתְרָא לְכִתְרָא, עַד דְּאִתְדַּבָּק בְּהַאי אֶרֶץ, וּכְדֵין אִתְנְהַר סִיהֲרָא, וְקַיְּימָא בְּאַשְׁלָמוּתָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד׳ - לְהַאי אֶרֶץ. וּכְדֵין כְּתִיב, ׳עַל הַר סִינַי׳. מַה קַּיְימָא ׳עַל הַר סִינַי׳. הֲוֵי אֵימָא דָּא שְׁכִינְתָּא.
וה' המטיר מן השמים - הארץ הנוטלת מן השמים באש
רַבִּי אַבָּא אָמַר מִכָּאן,למדנו שירדה תפארת אל מלכות בקבלת התורה, שכתוב ׳מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יהו"ה בָּאֵשׁ׳ואש היא המלכות, (שמות יט, יח). וְכָתוּב ׳כִּי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא׳ ומקשה הרי (דברים ד, כד). וְכָתוּב ׳וַיהו"ה הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם׳הרי שז"א עצמו הוא ממטיר האש, וע"ז משיב (בראשית יט, כד). ׳וַיהו"ה הִמְטִיר׳ - זוֹהִי אֶרֶץ שהיא השכינה הקדושה בהארת המלכות, [כל מקום שנאמר ויהו"ה היינו ה' ובית דינו] אשר ממנה נמשך האש על סדום. ושואל. מֵאֵיזֶה מָקוֹם נָטַל אֶת זֶה? סוֹף הַפָּסוּק מוֹכִיחַ, שֶׁכָּתוּב ׳מֵאֵת יהו"ה מִן הַשָּׁמָיִם׳ - מִן הַשָּׁמַיִם מַמָּשׁ. היינו שהמלכות היא השכינה המטירה האש מכוח ז"א ג. רַבִּי חִיָּיא אָמַר מִכָּאן, יש להוכיח שירד התפארת אל המלכות שכתוב ׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל׳תיבת . ׳כָּל׳רומזת - הַכְּלָל שֶׁל הַכֹּל, והיינו ז"א שֶׁהֲרֵי בָּזֶה תָּלוּי הַכֹּל. וזהו "וידבר אלוקים את כל", התחברות המלכות בתפארת.
בלשון הזוהר
ר' אַבָּא אָמַר מֵהָכָא, ׳מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יהו"ה בָּאֵשׁ׳ (שמות יט, יח). וּכְתִיב ׳כִּי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא׳ (דברים ד, כד). וּכְתִיב, ׳וַיהו"ה הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם׳ (בראשית יט, כד). ׳וַיהו"ה הִמְטִיר׳ - דָּא הוּא אֶרֶץ. מֵאָן אֲתָר נָטִיל הַאי. סוֹפְיֵהּ דִּקְרָא מוֹכַח, דִּכְתִּיב ׳מֵאֵת יהו"ה מִן הַשָּׁמָיִם׳ - מִן הַשָּׁמָיִם מַמָּשׁ. רַבִּי חִיָּיא אָמַר מֵהָכָא, ׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל׳. ׳כָּל׳ - כְּלָלָא דְּכֹלָּא, דְּהָא בְּהַאי תַּלְיָא כֹּלָּא.
׳לא יהיה לך אלהים אחרים על פני׳
סוד פני המלך ומעלת ישמעאל
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.