׳יאסף אהרן אל עמיו׳
מיתת הצדיקים כתיקון ושבח, ופטירת אהרן
כל מעשי הקב"ה בדין ואמת - וכרצונו עושה הכל
׳יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו וְגוֹ'׳ (במדבר כ, כד). רַבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ וְגוֹ'׳ (קהלת ד, ב). פָּסוּק זֶה נֶאֱמַר וּפֵרְשׁוּהוּ. בֹּא וּרְאֵה, כָּל מַעֲשֵׂי הקב"ה בְּדִין וֶאֱמֶת, וְאֵין מִי שֶׁיַּקְשֶׁה כְּנֶגְדּוֹ וְיִמְחֶה בְיָדוֹ וְיֹאמַר לוֹ מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, וְכִרְצוֹנוֹ עוֹשֶׂה הַכֹּל.
בלשון הזוהר
׳יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו וְגוֹ'׳ (במדבר כ, כד). רִבִּי חִיָּיא פָּתַח, ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ וְגו'׳ (קהלת ד, ב). הַאי קְרָא אִתְּמַר וְאוּקְמוּהָ. תָּא חֲזֵי, כָּל עוֹבָדוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּדִינָא וּקְשׁוֹט, וְלֵית מַאן דְּאַקְשֵׁי לָקֳבְלֵיהּ, וְיִמְחֵי בִּידֵיהּ, וְיֵימַר לֵיהּ מַה עַבְדַת, וְכִרְעוּתֵיהּ עָבֵד בְּכֹלָּא.
הנקרא חי - ההולך בדרך אמת, והרשע נקרא מת
׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים׳ (קהלת ד, ב). וְכִי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מְשַׁבֵּחַ אֶת הַמֵּתִים יוֹתֵר מֵהַחַיִּים? וַהֲרֵי לֹא נִקְרָא חַי אֶלָּא מִי שֶׁהוּא בְּדֶרֶךְ אֱמֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל בכג) ׳וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ׳ - חַי, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהוּ הַחֲבֵרִים, וְרָשָׁע שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת נִקְרָא מֵת, וְהוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת הַמֵּתִים מֵהַחַיִּים?
בלשון הזוהר
׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים׳ (קהלת ד, ב). וְכִי שְׁלֹמֹה מַלְכָּא מְשַׁבַּח לְמֵתַיָּיא יַתִּיר מִן חַיָּיא, וְהָא לָא אִקְרֵי חַי אֶלָּא מַאן דְּאִיהוּ בְּאֹרַח קְשׁוֹט בְּהַאי עָלְמָא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (שמואל ב כג כ). ׳וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַי, וְהָא׳ (בראשית ו' ע"א, קס"ד ע"א, ר"ז ע"ב) אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, וְרָשָׁע דְּלָא אָזִיל בְּאֹרַח קְשׁוֹט אִקְרֵי מֵת, וְאִיהוּ מְשַׁבֵּחַ לַמֵּתִים ׳מִן הַחַיִּים׳.
שכבר מתו - הנתקן בעפר ומשלם עונשו זוכה בשבח יתר
אֶלָּא וַדַּאי כָּל דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּחָכְמָה נֶאֶמְרוּ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים׳ (קהלת ד, ב) - אִלּוּ לֹא כָתוּב יוֹתֵר, הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב ׳שֶׁכְּבָר מֵתוּ׳ - נִמְצָא דָבָר אַחֵר בְּחָכְמָה. ׳שֶׁכְּבָר מֵתוּ׳ - זְמַן אַחֵר הִסְתַּלְּקוּ מֵהָעוֹלָם, וְהִתְתַּקְּנוּ בֶעָפָר, (שֶׁהִזְדַּמֵּן הַמְמֻנֶּה עָלָיו וּמֵת בְּחַיֵּי עוֹלָם כְּדֵי שֶׁיִּתְתַּקֵּן (שהזדּמן עָלָיו ושָב בָּעולָם הזּה כּדי שיּתתּקּן) (הממנּה עָלָיו וּמת בָּעולָם הזּה ונתקן בּעָפָר כּדי שיּתתּקּן בּמָקום שיּשלם זמנּו מֵת הוּא ודּאי, זהוּ שֶׁבַח משאָר מָתַי הָעולָם. אִם תּאמר לֹא ידּון פּעם אַחֶרֶת בּאותו עולָם, הֲרֵי כָּתוּב ׳לֹא תָקוּם וגו'׳ (נחום א, ט)) לאחר שנשלם זְמַנּוֹ מֵת, וַדַּאי הוּא שֶׁבַח מִשְּׁאָר מָתַי הָעוֹלָם. אִם תֹּאמַר לֹא ידון פַּעַם אַחֶרֶת בְּאוֹתוֹ עוֹלָם, שֶׁכָּתוּב ׳לֹא תָקוּם פעמים צָרָה׳) כָּל שֶׁכֵּן שֶׁזֶּה קִבֵּל עֹנֶשׁ פַּעַם וּפַעֲמַיִם, וְזֶה וַדַּאי מְקוֹמוֹ נִתְקָן בְּשֶׁבַח יוֹתֵר מֵאוֹתָם חַיִּים שֶׁעֲדַיִן לֹא קִבְּלוּ עָנְשָׁם.
בלשון הזוהר
אֶלָּא, וַדַּאי כָּל מִלּוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, בְּחָכְמְתָא אִתְּמָרוּ, וְהָא אִתְּמַר, ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים׳ (קהלת ד, ב) - אִילּוּ לָא כְּתִיב יַתִּיר, הֲוָה אֲמֵינָא הָכִי, אֲבָל כֵּיוָן דִּכְתִּיב ׳שֶׁכְּבָר מֵתוּ׳ - אִשְׁתְּכַח מִלָּה אַחֲרָא בְּחָכְמְתָא. ׳שֶׁכְּבָר מֵתוּ׳ - זִמְנָא אַחֲרָא אִסְתְּלָקוּ מִן עָלְמָא, וְאִתְתָּקַּן בְּעַפְרָא, (דאזדמנא די ממנא עליה ומית בחיי עלמא דבגין דיתתקן (ס"א דאזדמנא עליה ותב בהאי עלמא בגין דיתתקן) (ס"א דממנא עליה ומית בהאי עלמא ואתתקן בעפרא בגין דיתתקן באתר דישתלים זמניה מת הא ודאי דא הוא שבחא משאר מתי עלמא אי תימא אתדן זמנא אחרא בההוא עלמא ׳הא כתיב לא תקום וגו'׳) בתר דאשתלים זמניה מית ודאי הוא שבחא משאר מתי עלמא. אי תימא לא אתדן זמנא אחרא בההוא עלמא, דכתיב ׳לא תקום פעמים צרה׳) כָּל שֶׁכֵּן דְּהָא קַבִּיל עוֹנְשָׁא זִמְנָא וּתְרֵין, וְדָא וַדַּאי, אַתְרֵיהּ אִתְתָּקַּן בִּשְׁבָחָא יַתִּיר מֵאִינּוּן חַיֵּי, דְּעַד לָא קַבִּילוּ עוֹנְשָׁא.
שכבר מתו - חיים שטעמו טעם מוות וחזרו ממנו
וְעַל זֶה כָּתוּב ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ׳ (קהלת ד, ב) - דַּוְקָא. אֵלֶּה אוֹתָם חַיִּים, וְנִקְרָאִים מֵתִים. מָה הַטַּעַם נִקְרָאִים מֵתִים? מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי טָעֲמוּ טַעַם הַמָּוֶת. וְאַף עַל גַּב שֶׁעוֹמְדִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֵם מֵתִים, וּמִבֵּין הַמֵּתִים חָזְרוּ, וְעוֹד עַל מַעֲשִׂים רִאשׁוֹנִים עוֹמְדִים לְתִקּוּן, וְנִקְרָאִים מֵתִים. ׳מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים׳ - שֶׁעוֹד לֹא טָעֲמוּ טַעַם מָוֶת וְלֹא קִבְּלוּ עָנְשָׁם, וְלֹא יוֹדְעִים אִם זַכָּאִים בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם וְאִם לֹא.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא כְּתִיב ׳וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ׳ (קהלת ד, ב) - דַּיְיקָא, אִלֵּין אִינּוּן חַיִּין, וְאִקְרוּן מֵתִים. מַאי טַעְמָא אִקְרוּן מֵתִים, בְּגִין דְּהָא טָעֲמוּ טַעֲמָא דְּמוֹתָא, וְאַף עַל גַּב דְּקַיְּימֵי בְּהַאי עָלְמָא, מֵתִים אִינּוּן, וּמִבֵּין מֵתַיָּיא אָהַדְרוּ. וְעוֹד עַל עוֹבָדִין קַדְמָאִין קַיְימִין לְאַתְקְנָא, וְאִקְרוּן מֵתִים. ׳מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים׳ - דְּעַד לָא טָעֲמוּ טַעֲמָא דְּמוֹתָא, וְלָא קַבִּילוּ עוֹנְשַׁיְיהוּ, וְלָא יַדְעֵי אִי זַכָּאן בְּהַהוּא עָלְמָא וְאִי לָאו.
צדיקים בצרור החיים - מדוריהם עליונים מכל המלאכים הקדושים
בֹּא וּרְאֵה, צַדִּיקִים שֶׁזּוֹכִים לְהִתְקַשֵּׁר בִּצְרוֹר הַחַיִּים, הֵם זַכָּאִים לִרְאוֹת בִּכְבוֹד הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן הַקָּדוֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ׳ (תהלים כז, ד) - וְאוֹתָם מְדוֹרֵיהֶם יוֹתֵר וְעֶלְיוֹן מִכָּל אוֹתָם מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים וְכָל דַּרְגוֹתֵיהֶם. שֶׁהֲרֵי אוֹתוֹ מָקוֹם (חֶדְוָה) עֶלְיוֹן לֹא זוֹכִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לִרְאוֹתוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךְ וְגוֹ'׳ (ישעיה סד, ג).
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, זַכָּאִין דְּזַכָּאָן לְאִתְקַשְּׁרָא בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי, אִינּוּן זַכָּאִין לְמֵחמֵי בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, ׳לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יהו"ה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ׳ (תהילים כז, ד) - וְאִינּוּן מָדוֹרֵהוֹן, יַתִּיר וְעִלָּאָה מִכָּל אִינּוּן מַלְאֲכִין קַדִּישִׁין, וְכָל דַּרְגִּין דִּלְהוֹן. דְּהָא הַהוּא אַתְרָא (ס"א חדוה) עִלָּאָה, לָא זַכָּאִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין לְמֵחמֵי לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ וְגוֹ'׳ (ישעיהו סד, ג).
עדן תחתון - חכמה תחתונה למי שלא זכה לעלות למעלה
וְאוֹתָם שֶׁלֹּא זוֹכִים לַעֲלוֹת כָּל כָּךְ כְּאוֹתָם אֵלֶּה, (מָקוֹם יֵשׁ וכו') מְקוֹמוֹת יֵשׁ לָהֶם לְמַטָּה כְּפִי דַרְכֵיהֶם, וְאֵלֶּה לֹא זוֹכִים לְאוֹתוֹ מָקוֹם וְלִרְאוֹת כְּפִי שֶׁרוֹאִים אֵלּוּ שֶׁלְּמַעְלָה, וְאֵלֶּה עוֹמְדִים בְּקִיּוּם שֶׁל עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן וְלֹא יוֹתֵר. וְאִם תֹּאמַר, מַה זֶּה עֵדֶן תַּחְתּוֹן? אֶלָּא זֶה עֵדֶן שֶׁנִּקְרָא חָכְמָה תַחְתּוֹנָה, וְזֶה עוֹמֵד עַל גַּן שֶׁבָּאָרֶץ, וְהַשְׁגָּחַת עֵדֶן זֶה עָלָיו (וְלֹא יוֹתֵר), וְאֵלֶּה עוֹמְדִים בְּגַן זֶה וְנֶהֱנִים מֵעֵדֶן זֶה.
בלשון הזוהר
וְאִינּוּן דְּלָא זַכָּאן לְסַלְּקָא כָּל כַּךְ כְּאִינּוּן, (ס"א דוכתא, אית וכו') דּוּכְתָּיָיא אִית לוֹן לְתַתָּא כְּפוּם אוֹרְחַיְיהוּ, וְאִלֵּין לָא זַכָּאן לְהַהוּא אֲתָר, וּלְמֵחמֵי כְּמָה דְּחָמָאן אִינּוּן דִּלְעֵילָּא, וְאִלֵּין קַיְימֵי בְּקִיּוּמָא דְּעֵדֶן תַּתָּאָה וְלָא יַתִּיר. וְאִי תֵּימָא מַאן עֵדֶן תַּתָּאָה. אֶלָּא דָּא עֵדֶן דְּאִקְרֵי חָכְמָה תַּתָּאָה, וְדָא קַיְּימָא עַל גַּן דִּבְאַרְעָא, וְאַשְׁגָחוּתָא דְּהַאי עֵדֶן עָלֵיהּ (ולא יתיר), וְאִלֵּין קַיְימֵי בְּהַאי גַּן, וְאִתְהֲנוּן מֵעֵדֶן דָּא.
עדן זכר ועדן נוקבא - יתרון האור מן החושך ביניהם
מַה בֵּין עֵדֶן תַּחְתּוֹן לָעֶלְיוֹן? ׳כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ׳ (קהלת ב, יג) - עֵדֶן תַּחְתּוֹן נִקְרָא עֵדֶן נוּקְבָּא, עֵדֶן עֶלְיוֹן נִקְרָא עֵדֶן זָכָר, עָלָיו כָּתוּב ׳עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךְ׳ (ישעיה סד, ג) - עֵדֶן תַּחְתּוֹן זֶה נִקְרָא גַּן לְעֵדֶן שֶׁלְּמַעְלָה, וְגַן זֶה נִקְרָא עֵדֶן לַגָּן שֶׁלְּמַטָּה. וְאֵלֶּה שֶׁנִּמְצָאִים בַּגָּן הַתַּחְתּוֹן נֶהֱנִים מֵהָעֵדֶן הַזֶּה שֶׁעֲלֵיהֶם בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת וּבְכָל חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ׳ (ישעיה סו, כג).
בלשון הזוהר
מַאי בֵּין עֵדֶן תַּתָּאָה לְעִלָּאָה. ׳כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ׳ (קהלת ב, יג) - עֵדֶן תַּתָּאָה, אִקְרֵי עֶדְנָא נוּקְבָּא. עֵדֶן עִלָּאָה, אִקְרֵי עֵדֶן דְּכַר, עָלֵיהּ כְּתִיב ׳עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ׳ - הַאי עֵדֶן תַּתָּאָה, אִקְרֵי גַּן לְעֵדֶן דִּלְעֵילָּא, וְהַאי גַּן אִקְרֵי עֵדֶן, לְגַן דִּלְתַּתָּא. וְאִלֵּין דְּמִשְׁתַּכְּחֵי בְּגַן תַּתָּאָה, אִתְהֲנוּן מֵהַאי עֵדֶן דְּעָלַיְיהוּ, בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, וּבְכָל יַרְחָא וְיַרְחָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתוֹ׳ (ישעיהו סו, כג).
׳וטוב משניהם׳ - הרוח שהתעכבה למעלה ולא ירדה לעולם
וְעַל אֵלֶּה אָמַר שְׁלֹמֹה, ׳מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה׳ (קהלת ד, ב) - שֶׁהֲרֵי אֵלֶּה בְּדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה יוֹתֵר מֵהֶם. מִי אֵלּוּ? אֵלּוּ ׳שֶׁכְּבָר מֵתוּ׳ וְקִבְּלוּ עֹנֶשׁ פַּעֲמַיִם, וְאֵלֶּה נִקְרָאִים כֶּסֶף מְזֻקָּק, שֶׁנִּכְנָס לָאֵשׁ פַּעֲמַיִם וּשְׁנַיִם, וְיוֹצֵא מִמֶּנּוּ זֻהֲמָא, וְהִתְבָּרֵר וְהִתְנַקָּה. ׳וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֵת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה׳ (קהלת ד, ג) - אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁעוֹמֶדֶת לְמַעְלָה וְהִתְעַכְּבָה לָרֶדֶת לְמַטָּה, שֶׁהֲרֵי עוֹמֵד בְּעָמְדוֹ וְאֵין לוֹ לְקַבֵּל עֹנֶשׁ, וְיֵשׁ לוֹ מָזוֹן מֵאוֹתוֹ מָזוֹן עֶלְיוֹן שֶׁלְּמַעְלָה לְמַעְלָה.
בלשון הזוהר
וְעַל אִלֵּין אָמַר שְׁלֹמֹה, ׳מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָּה׳ (קהלת ד, ב) - דְּהָא אִלֵּין בְּדַרְגָּא עִלָּאָה יַתִּיר מִנַּיְיהוּ. מַאן אִינּוּן. אִינּוּן ׳שֶׁכְּבָר מֵתוּ׳, וְקַבִּילוּ עוֹנְשָׁא תְּרֵי זִמְנֵי, וְאִלֵּין אִקְרוּן כֶּסֶף מְזוּקָּק, דְּעָאל לְנוּרָא זִמְנִין וּתְרֵין, וְנָפִיק מִנֵּיהּ זוּהֲמָא, וְאִתְבָּרַר וְאִתְנָקֵי. ׳וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֶת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה׳ (קהלת ד, ג) - הַהוּא רוּחָא דְּקָאִים לְעֵילָּא, וְאִתְעַכָּב לְנַחְתָּא לְתַתָּא, דְּהַאי קָאִים בְּקִיּוּמֵיהּ, וְלֵית לֵיהּ לְקַבְּלָא עוֹנְשָׁא, וְאִית לֵיהּ מְזוֹנָא מֵהַהוּא מְזוֹנָא עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא לְעֵילָּא.
טוב מכולם - הנסתר בדבריו נאחז בדרגה עליונה על הכל
טוֹב מִכֻּלָּם מִי שֶׁלֹּא הִתְפָּרֵשׁ וְלֹא הִתְגַּלָּה וְכָל דְּבָרָיו בְּנִסְתָּר הֵם, זֶהוּ זַכַּאי חָסִיד שֶׁשָּׁמַר מִצְווֹת הַתּוֹרָה וְקִיְּמָן, וְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה. זֶה נֶאֱחָז וְנֶהֱנֶה בְּדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה עַל כָּל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, וְכֻלָּם נֶאֱחָזִים (נכוים) מֵחֻפָּתוֹ.
בלשון הזוהר
טַב מְכֻּלְּהוּ, מַאן דְּלָא אִתְפְּרַשׁ, וְלָא אִתְגַּלְיָיא, וְכָל מִלּוֹי בִּסְתִּימָא אִינּוּן. דָּא הוּא זַכָּאָה חֲסִידָא, דְּנָטַר פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, וְקִיֵּים לוֹן, וְאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי. דָּא אִתְאֲחִיד וְאִתְהֲנֵי בְּדַרְגָּא עִלָּאָה עַל כָּל שְׁאַר בְּנֵי נָשָׁא, וְכֻלְּהוּ אִתְאַחֲדָן (ס"א אתוקדן) מֵחוּפָּה דְּהַאי.
יאסף אהרן - זרוע משה נחלשת וזרוע אחרת מולווית לו
בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הקב"ה לְמֹשֶׁה ׳יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו׳ (במדבר כ, כד) - נֶחֱלַשׁ כֹּחוֹ, וְיָדַע שֶׁנִּשְׁבְּרָה זְרוֹעוֹ הַיְמָנִית, וְהִזְדַּעֲזַע כָּל גּוּפוֹ. כֵּיוָן שֶׁאָמַר ׳קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ׳ (במדבר כ, כה) - אָמַר לוֹ הקב"ה: מֹשֶׁה, הֲרֵי זְרוֹעַ אַחֶרֶת הִלְוֵיתִי לְךְ (זמנתי לך), וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן וְגוֹ', וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף, הֲרֵי אֶלְעָזָר יִהְיֶה אֶצְלְךְ בִּזְמַן (יָמִין) זֶה תַּחַת אָבִיו. וְעִם כָּל זֶה לֹא הִשְׁלִים מָקוֹם בְּאוֹתוֹ זְמַן כְּאָבִיו, שֶׁהֲרֵי עַנְנֵי הַכָּבוֹד הִסְתַּלְּקוּ, וְלֹא חָזְרוּ אֶלָּא בִּזְכוּת מֹשֶׁה, וְלֹא בִּזְכוּת אֶלְעָזָר.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה ׳יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו׳ (במדבר כ, כד) - אִתְחֲלָשׁ חֵילָא דִּילֵיהּ, וְיָדַע דְּהָא אַתְּבַּר דְּרוֹעָא יְמִינָא דִּילֵיהּ, וְאִזְדַּעְזְעָא כָּל גּוּפֵיהּ, כֵּיוָן דְּאָמַר ׳קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ׳ - אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֹשֶׁה, הָא דְּרוֹעָא אַחֲרָא אוֹזִיפְנָא לָךְ (זמינית לך), ׳וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן וְגוֹ'׳, ׳וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף׳, הֵא אֶלְעָזָר יְהֵא לְגַבָּךְ, זִמְנָא (נ"א ימינא) דָא תֵּחוֹת אֲבוֹי. וְעִם כָּל דָּא לָא אַשְׁלִים אֲתָר בְּהַהוּא זִמְנָא כַּאֲבוֹי, דְּהָא עֲנָנֵי יְקָר אִסְתְּלָקוּ, וְלָא אָהַדְרוּ אֶלָּא בִּזְכוּתָא דְּמֹשֶׁה, וְלָא בִּזְכוּתָא דְּאֶלְעָזָר.
הפשטת בגדי אהרן לעיני העדה - שלא יחשדו במשה
׳וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה וְגוֹ'׳ (ויקרא ח, ד). לָמָּה לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁאַהֲרֹן הָיָה אֲהוּב הָעָם יוֹתֵר מֵהַכֹּל, וְלֹא יֹאמְרוּ שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי מֹשֶׁה. וּמֹשֶׁה מָשַׁךְ לְאַהֲרֹן בִּדְבָרִים עַד שֶׁעָלוּ לָהָר, וְכָל יִשְׂרָאֵל הָיוּ רוֹאִים בְּשָׁעָה שֶׁהִפְשִׁיט מֹשֶׁה לְבוּשֵׁי אַהֲרֹן וְהִלְבִּישָׁם לְאֶלְעָזָר.
בלשון הזוהר
׳וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה וְגוֹ'׳ (במדבר כ, כז). אֲמַאי לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה. אֶלָּא, בְּגִין דְּאַהֲרֹן הֲוָה רְחִימָא דְּעַמָּא, יַתִּיר מִכֹּלָּא, וְלָא יֵימְרוּן דְּהָא אִתְנְגִיד עַל יְדָא דְּמֹשֶׁה. וּמֹשֶׁה מָשִׁיךְ לְאַהֲרֹן בְּמִלִּין, עַד דְּסָלִיקוּ לְטוּרָא, וְכָל יִשְׂרָאֵל הֲווֹ חָמָאן, בְּשַׁעֲתָא דְּאַפְשִׁיט מֹשֶׁה לְבוּשֵׁי דְּאַהֲרֹן, וְאַלְבִּישׁ לוֹן לְאֶלְעָזָר.
הפשטת אהרן - משה מבחוץ והקב"ה מבפנים, אשרי חלק משה
מָה הַטַּעַם מֹשֶׁה (ולאהרן)? אֶלָּא מֹשֶׁה הִלְבִּישָׁם אֶת אַהֲרֹן כְּשֶׁעָלָה לַכְּהֻנָּה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיַּלְבֵּשׁ ׳מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו׳ - וְכָתוּב ׳וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל׳ (ויקרא ח, ז) - כָּעֵת מֹשֶׁה הוֹרִיד מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ, והקב"ה הוֹרִיד מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ, וּשְׁנֵיהֶם הִפְשִׁיטוּ אֶת אַהֲרֹן מֵהַכֹּל, וּמֹשֶׁה הוֹרִיד מִבַּחוּץ, והקב"ה מִבִּפְנִים. וְעַד שֶׁמֹּשֶׁה הוֹרִיד, הקב"ה לֹא הוֹרִיד. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.
בלשון הזוהר
מַאי טַעֲמָא מֹשֶׁה (נ"א ולאהרן). אֶלָּא מֹשֶׁה אַלְבִּשִׁינוּן לְאַהֲרֹן כַּד סָלִיק לְכַהֲנָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְיַלְבֵּשׁ מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו,׳ וּכְתִיב (ויקרא ח, ז) ׳וְיַלְבֵּשׁ אוֹתוֹ אֶת הַמְּעִיל׳ - הַשְׁתָּא. מֹשֶׁה אַעְדֵּי מִנֵּיהּ, מַה דְּיָהַב לֵיהּ. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַעְדֵּי מִנֵּיהּ, מַה דְּיָהַב לֵיהּ. וְתַרְוַויְיהוּ אַפְשִׁיטוּ לֵיהּ לְאַהֲרֹן מִכֹּלָּא, וּמֹשֶׁה אַעְדֵּי לְבַר, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגוֹ. וְעַד דְּאַעְדֵּי מֹשֶׁה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אַעְדֵּי, זַכָּאָה חוּלָקָא דְּמֹשֶׁה.
מיטת אהרן ומנורת הזהב - כבודו בשעת פטירתו במערה
אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים שהקב"ה רוֹצֶה בִּכְבוֹדָם. הִתְקִין הקב"ה לְאַהֲרֹן מִטָּה וּמְנוֹרַת זָהָב שֶׁמְּאִירָה. וּמִשֶּׁלּוֹ לָקַח, מֵאוֹתָהּ מְנוֹרָה שֶׁהִדְלִיק בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם, וְנִסְתַּם פִּי הַמְּעָרָה וְיָרְדוּ.
בלשון הזוהר
זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא, דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי בִּיקָרֵיהוֹן. אַתְקִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַהֲרֹן, עַרְסָא וּמְנַרְתָּא דְּדַהֲבָא דְּנַהֲרָא. וּמִדִּידֵיהּ נָטִיל, מֵהַהוּא מְנַרְתָּא דְּהֲוָה דָּלִיק בְּכָל יוֹמָא תְּרֵי זִמְנֵי וְאַסְתִּים פּוּם מְעַרְתָּא וְנַחְתּוּ.
פי המערה הפתוח - כל ישראל רואים ובוכים לאהרן
רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, פִּי הַמְּעָרָה הָיָה פָּתוּחַ, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל רָאוּ אֶת אַהֲרֹן שׁוֹכֵב וְנֵר הַמְּנוֹרָה דּוֹלֵק לְפָנָיו, וּמִטָּתוֹ יוֹצֵאת וְנִכְנֶסֶת, וְעָנָן אֶחָד עוֹמֵד עָלָיו. וְאָז יָדְעוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁהֲרֵי ׳מֵת אַהֲרֹן׳, וְרָאוּ שֶׁהֲרֵי הִסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי הַכָּבוֹד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וְגוֹ'׳ (במדבר כ, כט), וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. וְעַל זֶה בָּכוּ לְאַהֲרֹן ׳כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל׳ - גְּבָרִים וְנָשִׁים וָטַף, שֶׁהֲרֵי אָהוּב מִכֻּלָּם הָיָה.
בלשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, פּוּם מְעַרְתָּא הֲוָה פְּתִיחָא, דְּכָל יִשְׂרָאֵל הֲווֹ חָמָאן לְאַהֲרֹן שָׁכִיב, וּבוּצִינָא דִּמְנַרְתָּא דָּלִיק קַמֵּיהּ, וְעַרְסֵיהּ נָפִיק וְעָיִיל, וַעֲנָנָא חַד קָאִים עָלֵיהּ. וּכְדֵין יָדְעוּ יִשְׂרָאֵל דְּהָא אַהֲרֹן מִית. וְחָמוּ דְּהָא אִסְתְּלָקוּ עֲנָנֵי כָּבוֹד, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וְגוֹ'׳, וְהָא אוּקְמוּהָ. וְעַל דָּא בָּכוּ לְאַהֲרֹן ׳כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל׳, גּוּבְרִין וְנָשִׁין וְטָף, דְּהָא רְחִימָא מְכֻּלְּהוּ הֲוָה.
קבורת שלושת האחים במקומות שונים - להגן על ישראל בסכנתם
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, שְׁלֹשֶׁת אַחִים עֶלְיוֹנִים קְדוֹשִׁים אֵלּוּ לָמָּה לֹא נִקְבְּרוּ בְמָקוֹם אֶחָד, וְהָאֵיבָרִים הִתְפַּזְּרוּ, אֶחָד כָּאן וְאֶחָד כָּאן וְאֶחָד בְּמָקוֹם אַחֵר? אֶלָּא יֵשׁ אוֹמְרִים, בְּמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִים יִשְׂרָאֵל לְהִסְתַּכֵּן בּוֹ, מֵת כָּל אֶחָד וְאֶחָד, בִּשְׁבִיל לְהָגֵן עֲלֵיהֶם, וְנִצְּלוּ. אֲבָל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵת כָּרָאוּי עֲלֵיהֶם. מִרְיָם בְּקָדֵשׁ, בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. אַהֲרֹן לְצַד יָמִין. מֹשֶׁה כָּרָאוּי לוֹ. אָחַז אוֹתוֹ הַר לְהַר אַהֲרֹן, וְכָנַס לִקְבוּרַת מִרְיָם לְגַבֵּי אוֹתוֹ הָהָר, אָחַז לִשְׁנֵי צְדָדִים. וְעַל זֶה נִקְרָא ׳הַר הָעֲבָרִים, שֶׁשְּׁנֵי צִדֵּי הָהָר שֶׁעוֹבְרִים, וְאָחַז לְצַד זֶה וּלְצַד זֶה׳ (דברים לב).
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הָנֵי תְּלָתָא אָחִין עִלָּאִין קַדִּישִׁין, אֲמַאי לָא אִתְקָבָרוּ בְּאֲתָר חַד, וְשַׁיְיפִין אִתְבַּדְרוּ, חַד הָכָא, וְחַד הָכָא, וְחַד בְּאֲתָר אַחֲרָא. אֶלָּא אִית דְּאַמְרֵי, בַּאֲתָר דְּבָעָאן יִשְׂרָאֵל לְאִסְתַּכְּנָא בֵּיהּ, מִית כָּל חַד וְחַד, בְּגִין לְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ, וְאִשְׁתֵּזְבוּן, אֲבָל כָּל חַד וְחַד מִית כַּדְּקָא חֲזֵי עָלַיְיהוּ. מִרְיָם בְּקָדֵשׁ, בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. אַהֲרֹן לִסְטַר יְמִינָא. מֹשֶׁה כַּדְּקָא חֲזֵי לֵיהּ. אָחִיד הַהוּא טוּרָא לְטוּרָא דְּאַהֲרֹן, וְכָנִישׁ לִקְבוּרָתָא דְּמִרְיָם לְגַבֵּי הַהוּא טוּרָא, אָחִיד לִתְרֵי סִטְרֵי. וְעַל דָּא אִתְקְרֵי הַר הָעֲבָרִים, דִּתְרֵי סִטְרֵי טוּרָא דִּמְעַבְרֵי, וְאָחִיד לְסִטְרָא דָּא וּלְסִטְרָא דָּא.
זכות הצדיקים לדורי דורות - ביטול גזרות בתשובת ישראל
אַשְׁרֵי חֵלֶק הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְאַף עַל גַּב שֶׁהֵם בְּמָקוֹם אַחֵר, בְּעוֹלָם אַחֵר עֶלְיוֹן, זְכוּתָם עוֹמֶדֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה לְדוֹרֵי דוֹרוֹת. וּבְשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה לִפְנֵי הקב"ה וּגְזֵרָה נִגְזֶרֶת עֲלֵיהֶם, אָז קוֹרֵא הקב"ה לַצַּדִּיקִים שֶׁעוֹמְדִים לְפָנָיו לְמַעְלָה וּמוֹדִיעַ לָהֶם, וְהֵם מְבַטְּלִים אוֹתָהּ גְּזֵרָה, וְחָס הקב"ה עַל יִשְׂרָאֵל. אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁעֲלֵיהֶם כָּתוּב ׳וְנָחֲךְ ה' תָּמִיד וְגוֹ'׳ (ישעיה נח, יא).
בלשון הזוהר
זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְאַף עַל גַּב דְּאִינּוּן בַּאֲתָר אַחֲרָא, בְּעָלְמָא אַחֲרָא עִלָּאָה, זְכוּתְהוֹן קַיְּימָא בְּעָלְמָא דָּא, לְדָרֵי דָּרִין. וּבְשַׁעֲתָא דְּיִשְׂרָאֵל תַּיְיבִין בְּתִיּוּבְתָּא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּגְזֵירָה אִתְגְּזַר עָלַיְיהוּ, כְּדֵין קָארֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּיא דְּקַיְימֵי קַמֵּיהּ לְעֵילָּא, וְאוֹדַע לוֹן, וְאִינּוּן מְבַטְּלֵי הַהִיא גְּזֵרָה, וְחָיֵיס קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל. זַכָּאִין אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, דְּעָלַיְיהוּ כְּתִיב ׳וְנָחֲךָ יהו"ה תָּמִיד וְגוֹ'׳ (ישעיהו נח, יא).
וידבר העם באלהים ובמשה
סוד הנחשים השורפים ומעלת אסתר ששמרה פיה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.