מסע רבי שמעון ורבי אבא לטבריה
סודות זמני התפילה ומנהגיה
בכל מקום שרבי שמעון הולך - מלאכים טסים בכנפיים להשתעשע בו
רַבִּי שִׁמְעוֹן בָּא לִטְבֶרְיָה וְהָיָה עִמּוֹ רַבִּי אַבָּא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי אַבָּא, נֵלֵךְ, שֶׁהֲרֵי אָנוּ רוֹאִים שֶׁאִישׁ אֶחָד יַגִּיעַ כָּעֵת אֵלֵינוּ וּדְבָרִים חֲדָשִׁים בְּפִיו, וְהֵם דִּבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רַבִּי אַבָּא, הִנֵּה יָדַעְתִּי שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּר הוֹלֵךְ, הקב"ה שׁוֹלֵחַ לוֹ מַלְאָכִים טָסִים בִּכְנָפַיִם לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ.
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה אָתֵי לִטְבֶרְיָה וְהֲוָה עִמֵּיהּ רִבִּי אַבָּא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְרִבִּי אַבָּא, נִזִיל, דְּהָא אֲנַן חָמֵינָן דְּבַר נָשׁ חַד יִמְטֵי הַשְׁתָּא לְגַבָּן וּמִלִּין חַדְתִּין בְּפוּמֵיהּ וְאִינוּן מִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר רִבִּי אַבָּא, הָא יְדַעְנָא דְּבְּכָל אֲתַר דְּמַר אָזִיל, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁדֵּר לֵיהּ מַלְאָכִין טָסִין בְּגַדְפִין לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בֵּיהּ.
בוא היהודי מקפוטקיא בשליחות החברים אל בר יוחאי
בְּעוֹדָם הוֹלְכִים, הֵרִים רַבִּי שִׁמְעוֹן אֶת עֵינָיו, וְרָאָה אִישׁ שֶׁהָיָה רָץ וְהוֹלֵךְ. יָשְׁבוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אַבָּא. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֲלֵיהֶם, אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִי אַתָּה? אָמַר לוֹ, אֲנִי יְהוּדִי, וּבָאתִי מִקַּפּוֹטְקִיָּא, וַאֲנִי הוֹלֵךְ לְסִתְרוֹ (לְאֹהֶל) שֶׁל בַּר יוֹחַאי, שֶׁנִּמְנוּ הַחֲבֵרִים בִּדְבָרִים יְדוּעִים וּשְׁלָחוּנִי אֵלָיו. אָמַר לוֹ, אֱמֹר בְּנִי. אָמַר לוֹ, אַתָּה בַּר יוֹחַאי? אָמַר לוֹ, אֲנִי בַּר יוֹחַאי.
בלשון הזוהר
עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, סָלִיק רִבִּי שִׁמְעוֹן עֵינוֹי, וְחָמָא בַּר נָשׁ דְּהֲוָה רָהִיט וְאָזִיל. יָתְבוּ רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי אַבָּא. כַּד מָטָא גַּבַּיְיהוּ, אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן, מַאן אַנְתְּ. אָמַר לֵיהּ, יוּדָאי אֲנָא וּמִקַּפּוֹטְקִיָּא קָאֲתִינָא וְאֲנָא אָזִילְנָא אַטִיטְרֵיהּ דְּבַר יוֹחָאי דְּאִתְמַנּוּן חַבְרַיָא בְּמִלִּין יְדִיעָן וְשַׁדְּרוּנִי גַּבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ, אֵימָא בְּרִי. אָמַר לֵיהּ, אַנְתְּ בַּר יוֹחָאי. אָמַר לֵיהּ, אֲנָא בַּר יוֹחָאי.
הפסק בין המתפלל לכותל - ואיסור מעבר בארבע אמותיו
אָמַר לוֹ, הֲרֵי אָמַרְנוּ שֶׁלֹּא יַפְסִיק אָדָם בִּתְפִלָּתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הַכֹּתֶל, כַּכָּתוּב ׳וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וְגוֹ'׳ (ישעיהו לח, ב). וּמִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל, אָסוּר לַעֲבֹר אַרְבַּע אַמּוֹת סָמוּךְ לוֹ, וּבֵאֲרוּ לְאַרְבַּע הָאַמּוֹת הַלָּלוּ לְכָל צַד, פְּרָט לְפָנָיו. וְאָמְרוּ שֶׁלֹּא יִתְפַּלֵּל אָדָם מֵאֲחוֹרֵי רַבּוֹ וְכוּ', וְנִמְנוּ בְּכָל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, הָא אוֹקִימְנָא דְּלָא יַפְסִיק בַּר נָשׁ בִּצְלוֹתֵיהּ בֵּינֵיהּ לְבֵין כּוֹתְלָא כְּמָה דִכְתִיב, ׳וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וְגו'׳ (ישעיהו לח, ב). וּמַאן דְּצַלֵּי אָסִיר לְמֶעֱבַר אַרְבַּע אַמּוֹת סָמִיךְ לֵיהּ, וְאוּקְמוּהָ לְהַנֵּי אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל סְטַר בַּר לְקַמֵּיהּ. וְאוּקְמוּהָ דְּלָא יִצְלֵי בַּר נָשׁ אֲחוֹרֵי רַבֵּיהּ וְכוּ' וְאִתְמַנּוּן בְּכָל הַנֵּי מִילֵי.
׳שמעה תפלתי׳ ולא ׳שמע׳ - הבחנה בין זכר לנוקבא
פָּתַח וְאָמַר, ׳שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יהו"ה וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ׳ (תהלים לט, יג) - מַה הַטַּעַם שִׁמְעָה וְלֹא שְׁמַע? בְּמָקוֹם אֶחָד כָּתוּב ׳שְׁמַע יהו"ה וְחָנֵּנִי וְגוֹ'׳ - וּבְמָקוֹם אַחֵר שִׁמְעָה. אֶלָּא בְּכָל מָקוֹם לִפְעָמִים שְׁמַע לְזָכָר, וְלִפְעָמִים שִׁמְעָה לִנְקֵבָה. ׳שִׁמְעָה׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳שִׁמְעָה יהו"ה צֶדֶק וְגוֹ'׳ (שם יז, א). ׳שְׁמַע׳ - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳שְׁמַע יהו"ה וְחָנֵּנִי׳ (שם ל, יא). ׳שְׁמַע בְּנִי׳ (משלי א, ח). ׳הַסְכֵּת וּשְׁמַע׳ (דברים כז, ט).
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר, ׳שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי יהו"ה וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחרָשׁ׳ (תהילים לט, יג) - מַאי טַעְמָא שִׁמְעָה וְלָא שְׁמַע, בְּאֲתַר חַד כְּתִיב ׳שְׁמַע יהו"ה וְחָנִנִי וְגו'׳ - וּבְאֲתַר אָחֳרָא שִׁמְעָה. אֶלָּא בְּכָל אֲתַר לְזִמְנִין שְׁמַע לִדְכוּרָא וּלְזִמְנִין שִׁמְעָה לְנוּקְבָא. ׳שִׁמְעָה׳ - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳שִׁמְעָה יהו"ה צֶדֶק וְגו'׳ (תהילים יז, א). ׳שְׁמַע׳ - כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳שְׁמַע יהו"ה וְחָנֵנִי׳ (תהילים ל, יא). ׳שְׁמַע בְּנִי׳ (משלי א, ח). ׳הַסְכֵּת וּשְׁמַע׳ (דברים כז, ט).
עטרת תפילות העולם על ראש צדיק חי עולמים
וְכָאן ׳שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יהו"ה׳, מִשּׁוּם שֶׁזּוֹ (שֶׁהִיא) הַדַּרְגָּה שֶׁמְּקַבֶּלֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁל הָעוֹלָם. וַהֲרֵי שָׁנִינוּ שֶׁעוֹשָׂה מֵהֶם עֲטָרָה וְשָׂמָה אוֹתָהּ בְּרֹאשׁ שֶׁל צַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים, שֶׁכָּתוּב ׳בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק׳ (משלי י, ו). וְעַל כֵּן ׳שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יהו"ה׳.
בלשון הזוהר
וְהָכָא ׳שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי יהו"ה׳, בְּגִין דְּהַאי (דאיהו) דַרְגָּא דִּמְקַבְּלָא כָּל צְלוֹתִין דְּעַלְמָא. וְהָא תָּנִינָן דְּעַבְדָא מִנַּיְיהוּ עֲטָרָה וְשַׁוֵּי לָהּ בְּרֵישָׁא דְּצַדִּיק חַי עוֹלָמִים דִּכְתִיב, ׳בְּרָכוֹת לְרֹאשׁ צַדִּיק׳ (משלי י, ו). וְעַל דָּא ׳שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי יהו"ה׳.
תפילה בלחש מול שוועה בקול - ודמעות שלא חוזרות ריקם
׳שִׁמְעָה תְפִלָּתִי יהו"ה׳ - זוֹ תְפִלָּה שֶׁבְּלַחַשׁ. ׳וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה׳ - זוֹ תְפִלָּה שֶׁאָדָם מֵרִים קוֹלוֹ בְּצָרָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים׳ (שמות ב, כג) - וּמַה זֶּה ׳שַׁוְעָתָם׳? אֶלָּא שֶׁבִּתְפִלָּתוֹ מֵרִים קוֹלוֹ וְזוֹקֵף עֵינָיו לְמַעְלָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר׳ (ישעיה כב, ה). וְהַתְּפִלָּה הַזּוֹ מְשַׁבֶּרֶת שְׁעָרִים וְדוֹפֶקֶת (ס"א: ודוחקת) אוֹתָם לְהַכְנִיס אֶת תְּפִלָּתוֹ. ׳אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ׳ - זֹאת נִכְנֶסֶת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֵין שַׁעַר שֶׁעוֹמֵד לְפָנֶיהָ, וּלְעוֹלָם לֹא חָזְרוּ דְמָעוֹת רֵיקָם.
בלשון הזוהר
׳שִׁמְעָה תְּפִלָּתִי יהו"ה׳ - דָּא צְלוֹתָא דִי בְלַחַשׁ. ׳וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה׳ דָּא צְלוֹתָא דְּאָרִים בַּר נָשׁ קָלֵיהּ בְּעַקְתֵיהּ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים׳ (שמות ב, כג) - וּמַהוּ ׳שַׁוְעָתָם׳, אֶלָּא דְּבִצְלוֹתֵיהּ אָרִים קָלֵיהּ וְזָקִיף עֵינוֹי לְעֵילָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר׳ (ישעיהו כב, ה). וּצְלוֹתָא דָא מְתַבַּר תַּרְעִין וְדָפִיק (ס"א: ודחיק) לוֹן לְאֲעָלָא צְלוֹתֵיהּ. ׳אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחרָשׁ׳ - דָּא, אָעִיל קַמֵּי מַלְכָּא וְלֵית תַּרְעָא דְּקָאִים קַמֵּיהּ, וּלְעוֹלָם לָא אַהֲדָרוּ דִּמְעִין בְּרֵיקַנְיָא.
שלוש דרגות בתפילה - כנגד ׳גר׳ ׳תושב׳ ו ׳ככל אבותי׳ עיקר העולם
עוֹד, הִנֵּה כָּתוּב כָּאן שָׁלֹשׁ דְּרָגוֹת: תְּפִלָּה, שַׁוְעָה, דִּמְעָה. כְּנֶגֶד אֵלּוּ שָׁלֹשׁ אֲחֵרוֹת: ׳כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ׳ - אַחַר כָּךְ תּוֹשָׁב - אַחַר כָּךְ ׳כְּכָל אֲבוֹתָי׳ - עִקַּר הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
תוּ הָא כְּתִיב הָכָא תְּלַת דַּרְגִּין: תְפִלָּה, שַׁוְעָה, דִּמְעָה. לָקֳבֵיל אִלֵּין תְּלַת אָחֳרָנִין: ׳כִּי גֵּר אָנֹכִי עִמָּךְ׳ - לְבָתַר תּוֹשָׁב - לְבָתַר ׳כְּכָל אֲבוֹתָי׳ עִקְרָא דְעַלְמָא.
תפילה מיושב כתפילין של יד - עיטור הכלה בסוד המרכבה
בֹּא רְאֵה, תְּפִלָּה שֶׁל אָדָם מֵעֹמֶד, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁתֵּי תְפִלּוֹת הֵן - אַחַת מִיֹּשֶׁב וְאַחַת מֵעֹמֶד, וְהֵן אַחַת כְּנֶגֶד שְׁתֵּי דְרָגוֹת - תְּפִלָּה שֶׁל יָד וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ. כְּלַפֵּי יוֹם וָלַיְלָה, וְהַכֹּל אֶחָד. אַף כָּאן תְּפִלָּה מִיֹּשֶׁב כְּלַפֵּי תְפִלָּה שֶׁל יָד, לְתַקֵּן אוֹתָהּ כְּמוֹ (ד"א: כמי) שֶׁמְּתַקֵּן אֶת הַכַּלָּה וּמְקַשֵּׁט אוֹתָהּ לְהַכְנִיסָהּ לַחֻפָּה, כָּךְ גַּם מְקַשְּׁטִים אוֹתָהּ בְּסוֹד הַמֶּרְכָּבָה וּמַחֲנוֹתֶיהָ, יוֹצֵר מְשָׁרְתִים וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְכוּ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, צְלוֹתָא דְבַר נָשׁ מְעוֹמֶד, בְּגִין דִּתְרֵי צְלוֹתָא נִינְהוּ - חַד מִיוֹשֶּׁב וְחַד מְעוֹמֶד, וְאִינוּן חַד לָקֳבֵיל תְּרֵין דַּרְגִּין - תְּפִלָּה שֶׁל יַד וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ. לְגַבֵּי יוֹם וָלַיְלָה, וְכֹלָּא חַד. אוּף הָכָא תְּפִלָּה מִיוֹשֶּׁב לְגַבֵּי תְּפִלָּה שֶׁל יַד, לְאַתְקִין לָהּ כְּמָה (ד"א: כמאן) דְאַתְקִין לְכַלָּה וְקָשִׁיט לָהּ לְאֲעָלָא לְחוּפָּה, הָכִי נָמֵי מְקַשְׁטִין לָהּ בְּרָזָא דִּרְתִיכָאָה וּמַשִּׁירְיָיהָא, יוֹצֵר מְשָׁרְתִים וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ וְכוּ.
חיבור זכר ונוקבא בעמידה - איסור הפסק בין גאולה לתפילה
וְעַל זֶה תְּפִלָּה מִיֹּשֶׁב. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנֶסֶת לַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן וְהוּא בָּא לְקַבֵּל אוֹתָהּ, אָז אָנוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהֲרֵי אָז (הַדַּרְגָּה) הַזָּכָר מִתְחַבֵּר עִם הַנּוּקְבָּא, וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא יַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (וּגְאֻלָּה וּתְפִלָּה הֵן שְׁתֵּי דְרָגוֹת, הַסּוֹד שֶׁל צַדִּיק וְצֶדֶק, יוֹסֵף וְרָחֵל).
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא צְלוֹתָא מְיוּשָּׁב. כֵּיוָן דְעָאֳלַת לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה וְאִיהוּ אָתֵי לְקַבְּלָא לָהּ, כְּדֵין אֲנַן קָיְימִין קַמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה, דְּהָא כְּדֵין (דרגא) דְּכוּרָא אִתְחַבַּר בְּנוּקְבָא, וּבְגִין כָּךְ לָא יַפְסִיק בֵּין גְּאוּלָּה לִתְפִלָּה (וגאולה, ותפלה תרין דרגין אינון, רזא דצדיק וצדק יוס"ף ורח"ל).
ארבע אמות התפילה - כריעה בברוך וזקיפה בשם לשבח הזכר
וּמִשּׁוּם שֶׁאָדָם עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, נוֹטֵל אַרְבַּע אַמּוֹת לִתְפִלָּתוֹ, וּפֵרְשׁוּהָ שֶׁבְּשִׁעוּר (ד"א: בשעור) הַסֶּרֶט שֶׁל יוֹצֵר כֹּל. וְכָל מַה שֶּׁבָּא בְּצַד הַזָּכָר, צָרִיךְ לְאָדָם לַעֲמֹד בְּקִיּוּמוֹ וּלְהִזְדַּקֵּף (ס"א: ויזדקף). כְּמוֹ כֵן כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ, כּוֹרֵעַ בְּבָרוּךְ, וּכְשֶׁהוּא זוֹקֵף, זוֹקֵף בַּשֵּׁם, כְּדֵי לְהַרְאוֹת אֶת שֶׁבַח הַזָּכָר עַל הַנּוּקְבָּא.
בלשון הזוהר
וּבְגִין דְּבַר נָשׁ קָאִים קַמֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה, נָטַל אַרְבַּע אַמּוֹת לִצְלוֹתֵיהּ וְאוּקְמוּהָ דִּבְשִׁיעוּרָא (ד"א: בשיעורא) דְסוּרְטָא דְּיוֹצֵר כֹּלָּא. וְכָל מַה דְּאָתֵי בְּסִטְרָא דִדְכוּרָא בָּעֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְמֵיקַם בְקִיּוּמֵיהּ וְאִזְדַּקַּף (ס"א: ויזדקף). כְּגַוְונָא דָא כַּד אִיהוּ כֹּרֵעַ, כֹּרֵעַ בְּבָרוּךְ, וְכַד אִיהוּ זָקִיף, זָקִיף בַּשֵּׁם, בְּגִין לְאַחֲזָאָה שְׁבָחָא דִדְכוּרָא עַל נוּקְבָא.
יראת הרב כיראת השכינה - ובתפילה יראת הקב"ה בלבד
וּבֹא וּרְאֵה, שֶׁהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ אַל יִתְפַּלֵּל אָדָם אֲחוֹרֵי רַבּוֹ, וְנִתְבָּאֵר, כַּכָּתוּב ׳אֶת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֶת׳ (דברים י, כ) - לִכְלֹל שֶׁצָּרִיךְ לִירָא מֵרַבּוֹ כְּמוֹרָא הַשְּׁכִינָה, וְיִרְאַת תַּלְמִיד הוּא רַבּוֹ. מִשּׁוּם כָּךְ בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה לֹא יָשִׂים אוֹתוֹ הַמּוֹרָא לְפָנָיו, אֶלָּא אֶת מוֹרָא הקב"ה לְבַדּוֹ וְלֹא מוֹרָא אַחֵר.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי דְּהָא אוּקְמוּהָ לָא יִצְלֵי בַּר נָשׁ אֲחוֹרֵי רַבֵּיהּ וְאִתְּמָר כְּמָה דִכְתִיב, ׳אֶת יהו"ה אֱלקֶיךָ תִּירָא׳ (דברים י, כ) - ׳אֶת׳ לְאַכְלָלָא דְּבָעֵי לְמִדְחַל מֵרַבֵּיהּ כְּמוֹרָא דִשְׁכִינְתָּא, וּדְחִילוּ דְתַלְמִיד, רַבֵּיהּ אִיהוּ. בְּגִין כָּךְ בְּשַׁעְתָּא דִצְלוֹתָא לָא יַשְׁוֵי הַהוּא מוֹרָא לְקַמֵּיהּ, אֶלָּא מוֹרָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי וְלָא מוֹרָא אָחֳרָא.
תפילת מנחה של יצחק - כנגד דרגתו בנטיית השמש למערב
וּבֹא וּרְאֵה, אֶת תְּפִלַּת מִנְחָה תִּקֵּן יִצְחָק, וַדַּאי כְּמוֹ שֶׁתִּקֵּן אַבְרָהָם תְּפִלַּת הַבֹּקֶר כְּנֶגֶד אוֹתָהּ הַדַּרְגָּה שֶׁנִּדְבַּק בָּהּ. וְכֵן (ד"א כָּךְ) יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה כְּנֶגֶד אוֹתָהּ דַּרְגָּה שֶׁנִּדְבַּק בָּהּ. וְעַל כֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה מִכַּאֲשֶׁר נוֹטֶה הַשֶּׁמֶשׁ לָרֶדֶת בְּדַרְגּוֹתָיו לְצַד מַעֲרָב.
בלשון הזוהר
וְתָא חֲזֵי צְלוֹתָא דְמִנְחָה אַתְקִין לֵיהּ יִצְחָק, וַדַּאי כְּמָה דְאַתְקִין אַבְרָהָם צְלוֹתָא דְצַפְרָא לָקֳבֵל הַהוּא דַרְגָא דְּאִתְדָּבַּק בֵּיהּ. וְכֵן (ד"א כך) יִצְחָק אַתְקִין צְלוֹתָא דְמִנְחָה לָקֳבֵל הַהוּא דַרְגָּא דְאִתְדָּבַּק בֵּיהּ. וְעַל דָּא צְלוֹתָא דְמִנְחָה מְכִי נָטֵי שִׁמְשָׁא לְנַחֲתָא בְּדַרְגוֹי לִסְטַר מַעֲרָב.
פנות היום ונטיית הצללים - התעוררות הדין הקשה בזמן מנחה
שֶׁהֲרֵי בְּטֶרֶם נָטָה הַשֶּׁמֶשׁ לְצַד מַעֲרָב, נִקְרָא יוֹם מִן הַבֹּקֶר עַד הַזְּמַן הַהוּא, שֶׁכָּתוּב ׳חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם׳ (תהלים כב) - וְאִם תֹּאמַר עַד חֲשֵׁכָה - בֹּא רְאֵה, שֶׁכָּתוּב ׳אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב׳ (ירמיה ו, ד) - ׳כִּי פָנָה הַיּוֹם׳ - כְּנֶגֶד תְּפִלַּת הַבֹּקֶר, שֶׁכָּתוּב ׳חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם׳ - שֶׁהֲרֵי אָז הַשֶּׁמֶשׁ הוּא לְצַד מִזְרָח. כֵּיוָן שֶׁנָּטָה הַשֶּׁמֶשׁ וְיָרַד לְצַד מַעֲרָב, הֲרֵי אָז הוּא זְמַן תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, וּכְבָר ׳פָּנָה הַיּוֹם׳ וּבָאוּ ׳צִלְלֵי עֶרֶב׳ וְהִתְעוֹרֵר הַדִּין הַקָּשֶׁה בָּעוֹלָם.
בלשון הזוהר
דְּהָא עַד לָא נָטָה שִׁמְשָׁא לְצַד מַעֲרָב אִקְרֵי יוֹם מִצַּפְרָא עַד הַהוּא זִמְנָא דִּכְתִיב, ׳חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם׳ (תהלים כב) - וְאִי תֵימָא עַד חֲשֵׁכָה - תָּא חֲזֵי, דִּכְתִיב אוֹי נָא ׳לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם כִּי יִנָּטוּ צִלְלֵי עָרֶב׳ (ירמיהו ו, ד) - ׳כִּי פָנָה הַיּוֹם׳ - לָקֳבֵל צְלוֹתָא דְצַפְרָא דִּכְתִיב ׳חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם׳ - דְּהָא כְּדֵין שִׁמְשָׁא אִיהוּ לִסְטַר מִזְרָח, כֵּיוָן דְּנָטָה שִׁמְשָׁא וְנָחֲתָא לִסְטַר מַעֲרָב, הָא כְּדֵין אִיהוּ זְמַן צְלוֹתָא דְמִנְחָה וּכְבָר ׳פָּנָה הַיּוֹם׳ וְאָתוּ ׳צִלְלֵי עָרֶב׳ וְאִתְעַר דִּינָא קַשְׁיָא בְּעָלְמָא.
חורבן המקדש בזמן פנות היום - זהירות בתפילת המנחה
וּפָנָה הַיּוֹם שֶׁהוּא הַדַּרְגָּה שֶׁל חֶסֶד, וְנָטוּ צִלְלֵי עֶרֶב שֶׁהֵם הַדַּרְגָּה שֶׁל הַדִּין הַקָּשֶׁה, וְאָז נֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנִשְׂרַף הַהֵיכָל. וְעַל כֵּן שָׁנִינוּ שֶׁיִּהְיֶה אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁהוּא הַזְּמַן שֶׁשָּׁרוּי הַדִּין הַקָּשֶׁה בָּעוֹלָם. יַעֲקֹב תִּקֵּן תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁהֲרֵי הוּא תִּקֵּן אוֹתָהּ וְזָן אוֹתָהּ בְּכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וַדַּאי שֶׁוָּא"ו תִּקֵּן אֶת הֵ"א, וְהֵ"א נִזּוֹנֶת מִוָּא"ו, שֶׁאֵין לָהּ אוֹר מִשֶּׁל עַצְמָהּ כְּלָל.
בלשון הזוהר
וּפָנָה הַיּוֹם דְּאִיהוּ דַרְגָּא דְּחֶסֶד, וְנָטוּ צִלְלֵי עָרֶב דְּאִינוּן דַּרְגָּא דְּדִינָא קַשְׁיָא, וּכְדֵין אִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא וְאִתּוֹקַד הֵיכָלָא. וְעַל דָּא תָּנִינָן דִּיהֵא בַר נָשׁ זָהִיר בִּצְלוֹתָא דְמִנְחָה דְּאִיהוּ זִמְנָא דְדִינָא קַשְׁיָא שַׁרְיָיא בְּעָלְמָא. יַעֲקֹב אַתְקִין צְלוֹתָא דְעַרְבִית דְּהָא אִיהוּ אַתְקִין לָהּ וְזָן לָהּ בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ, וַדַּאי וא"ו אַתְקִין לְה"א, וְה"א אִתְּזָנַת מִן וא"ו דְּלֵית לָהּ נְהוֹרָא מִגַּרְמָהּ כְּלָל.
תפילת ערבית רשות - חצות הלילה ושעשועי הקב"ה בגן עדן
וּמִשּׁוּם כָּךְ תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת, שֶׁהֲרֵי נִכְלֶלֶת בִּתְפִלַּת הַיּוֹם כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מוּאֶרֶת, וְכָעֵת לֹא זֶה הַזְּמַן. וּבֵאַרְנוּ אוֹתָהּ, שֶׁהֲרֵי לֹא הִתְגַּלָּה אוֹר הַיּוֹם שֶׁיָּאִיר לָהּ, וְהִיא שׁוֹלֶטֶת בַּחֲשֵׁכָה עַד זְמַן חֲצוֹת הַלַּיְלָה, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִם הַצַּדִּיקִים בְּגַן הָעֵדֶן, וְאָז הַזְּמַן שֶׁהָאָדָם יִשְׁתַּעֲשֵׁעַ (ס"א: וְלִלְמֹד) בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ תְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת דְּהָא אִתְכְּלִילַת בִּצְלוֹתָא דְיוֹמָא בְּגִין לְאִתְנַהֲרָא, וְהַשְׁתָּא לָאו זִמְנָא אִיהוּ. וְאוֹקִימְנָא לָהּ דְּהָא לָא אִתְגַּלְיָא נְהוֹרָא דִּימָמָא דְּיַנְהִיר לָהּ, וְאִיהִי שָׁלְטָא בַּחֲשׁוֹכָא עַד זִמְנָא דְּפַלְגוּת לֵילְיָא דְּאִשְׁתַּעְשַׁע קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עִם צַדִּיקַיָא בְּגִנְתָא דְעֵדֶן, וּכְדֵין אִיהוּ זִמְנָא לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בַּר נָשׁ (ס"א: ולמלעי) בְּאוֹרַיְיתָא כְּמָה דְאִתְּמָר.
דוד ושלושת זמני התפילה - אשיחה לבקר ואהמה למנחה
בֹּא רְאֵה, דָּוִד בָּא וְאָמַר שְׁלֹשֶׁת זְמַנֵּי הַתְּפִלּוֹת הַלָּלוּ, שֶׁכָּתוּב ׳עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם׳ (תהלים נה, יח) - הִנֵּה שְׁלֹשָׁה. וְהוּא לֹא הִתְפַּלֵּל אֶלָּא שְׁנַיִם מֵהֶם, שֶׁכָּתוּב ׳אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה׳ - וְלֹא יוֹתֵר. זֶה לִתְפִלַּת הַבֹּקֶר - וְזֶה לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה. מִשּׁוּם כָּךְ דִּיֵּק ׳אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה׳. בַּבֹּקֶר, שֶׁהוּא שְׁעַת הַחֶסֶד, מַסְפִּיק לוֹ בְּחֶסֶד בְּאָשִׂיחָה. וּבְמִנְחָה, שֶׁהִיא שְׁעַת הַדִּין הַקָּשֶׁה, צָרִיךְ הֶמְיָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וְאֶהֱמֶה׳. אַחַר כָּךְ כְּשֶׁנֶּחְלָק הַלַּיְלָה, הָיָה קָם לְשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת כָּרָאוּי, שֶׁכָּתוּב ׳וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי׳ (תהלים מב, ט), וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, דָּוִד אֲתָא וְאָמַר אִלֵּין תְּלַת זִמְנִין דִּצְלוֹתֵי דִּכְתִיב, ׳עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם׳ (תהילים נה, יח) הָא תְּלָתָא - וְאִיהוּ לָא צַלֵּי אֶלָּא תְּרֵי מִנַּיְיהוּ, דִּכְתִיב ׳אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה׳ - וְלָא יַתִּיר. דָּא לִצְלוֹתָא דְצַפְרָא וְדָא לִצְלוֹתָא דְמִנְחָה, בְּגִין כָּךְ ׳אָשִׂיחָה וְאֶהמֶה׳ דַיְיקָא. בְּצַפְרָא דְּאִיהוּ שַׁעְתָּא דְּחֶסֶד סַגֵּי לֵיהּ בְּחֶסֶד בְּאָשִׂיחָה, וּבְמִנְחָה דְּהוּא שַׁעְתָּא דְדִינָא קַשְׁיָא בָּעֵי הֲמָיָיה וּבְגִין כָּךְ ׳וְאֶהמֶה׳. וּלְבָתַר כַּד אִתְפְּלִיג לֵילְיָא הֲוָה קָם בְּשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן כְּדְקָא יָאוֹת דִּכְתִיב, ׳וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי׳ (תהלים מב, ט), וְהָא אִתְּמָר.
תקנת אנשי כנסת הגדולה - תפילות כנגד תמידי הבקר והערביים
קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהָלְכוּ. הָלַךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ עִמּוֹ עַד טְבֶרְיָה. בְּעוֹדָם הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בֹּא רְאֵה, תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּם הַחֲכָמִים שֶׁל אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, מִשּׁוּם שֶׁנִּמְצָאִים שְׁנַיִם, שֶׁכָּתוּב ׳אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם׳ (במדבר כח, ד) - וְהֵם נִקְרָבִים בִּשְׁנֵי הַזְּמַנִּים הַלָּלוּ שֶׁל הַיּוֹם, שֶׁהֵם זְמַנֵּי הַתְּפִלָּה. אָמַר אוֹתוֹ הָאִישׁ, הֲרֵי בַּתְּחִלָּה הָאָבוֹת תִּקְּנוּ אֶת הַתְּפִלּוֹת הַלָּלוּ, וּמַה שֶּׁתִּקְּנוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק הוּא הָעִקָּר. וּמַה שֶּׁתִּקֵּן יַעֲקֹב שֶׁהוּא הַמְשֻׁבָּח שֶׁל הָאָבוֹת, לָמָּה הִיא רְשׁוּת וְלֹא עִקָּר כְּמוֹ אֵלּוּ?
בלשון הזוהר
קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאֲזְלוּ. אֲזַל הַהוּא בַר נָשׁ בַּהֲדֵיהּ עַד טְבֶרְיָה. עַד דְּהֲווּ אָזְלוּ, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, תָּא חֲזֵי, תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְנוּם רַבָּנָן דְּאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, בְּגִין דְּאַשְׁכְּחָן תְּרֵי דִּכְתִיב, ׳אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַּבֹּקֶר וְאֶת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם׳ (במדבר כח, ד) - וְאִינוּן מִתְקָרְבִין בְּהַנֵּי תְּרֵי זִמְנֵי דְיוֹמָא דְּאִינוּן זִמְנִין לִצְלוֹתָא. אָמַר הַהוּא גַבְרָא הָא בְּקַדְמִיתָא אָבוֹת תִּקְנוּם לְהַנִּי צְלוֹתֵי, וּמַה דְּאַתְקִינוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק הוּא עִקְרָא, וּמַה דְּאַתְקִין יַעֲקֹב דְּאִיהוּ שְׁבָחָא דְּאֲבָהָן אַמַּאי אִיהוּ רְשׁוּת וְלָא עִקְּרָא כְּהַנֵּי.
שתי התפילות לחבר את יעקב בגורלו - ומשנתחברו אין אנו צריכים יותר
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הֲרֵי נִתְבָּאֵר. אֲבָל בֹּא רְאֵה, שְׁנֵי הַזְּמַנִּים הַלָּלוּ שֶׁל שְׁתֵּי הַתְּפִלּוֹת אֵינָם אֶלָּא לְחַבֵּר אֶת יַעֲקֹב לְגוֹרָלוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִתְחַבְּרוּ זֶה עִם זֶה, אֵין אָנוּ צְרִיכִים יוֹתֵר. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה הָאִשָּׁה בֵּין שְׁתֵּי הַזְּרוֹעוֹת וְהִתְחַבְּרָה בַּגּוּף, לֹא צָרִיךְ יוֹתֵר, וְעַל כֵּן אָנוּ צְרִיכִים לְעוֹרֵר שְׁתֵּי הַזְּרוֹעוֹת כְּדֵי שֶׁתִּנָּתֵן בֵּינֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִיא בֵּינֵיהֶם, הַגּוּף וְהָאִשָּׁה, אָז דִּבְרֵיהֶם בְּלַחַשׁ שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, הָא אִתְּמָר. אֲבָל תָּא חֲזֵי, הַנִּי תְּרֵי זִמְנֵי דִּתְרֵי צְלוֹתֵי לָאו אִינוּן אֶלָּא לְחַבְּרָא לְיַעֲקֹב בְּעַדְבֵיהּ, כֵּיוָן דְּאִתְחַבָּרוּ דָּא בְּדָא, אֲנַן לָא צְרִיכִין יַתִּיר, דְּכֵיוָן דְּאִתְיְהִיבַת אִתְּתָא בֵּין תְּרֵין דְּרוֹעִין וְאִתְחַבָּרַת בְּגוּפָא לָא אִצְטְרִיךְ יַתִּיר, וְעַל דָּא אֲנַן בָּעִינָן לְאִתְעָרָא תְּרֵין דְּרוֹעִין בְּגִין דְּאִתְיְהִיבַת בֵּינַיְיהוּ, כֵּיוָן דְּאִיהִי בֵּינַיְיהוּ, גּוּפָא וְאִתְּתָא מִלַּיְיהוּ בִּלְחִישׁוּ דְּלָא לְאַדְכָּרָא.
יעקב משמש במרום - ואשרי חלקו של רבי אבא ששמע
וּמִשּׁוּם כָּךְ, יַעֲקֹב מְשַׁמֵּשׁ בַּמָּרוֹם שָׁנִינוּ. מַה זֶּה ׳בַּמָּרוֹם׳? - כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם יהו"ה׳ (תהלים צב, ט). וְהַכֹּל הוּא סוֹד לְיוֹדְעֵי הַדִּין. בָּאוּ רַבִּי אַבָּא וְהַיְּהוּדִי הַהוּא וְנָשְׁקוּ אֶת יָדָיו. אָמַר רַבִּי אַבָּא, עַד הַיּוֹם הַזֶּה לֹא עָמַדְתִּי עַל הַדָּבָר הַזֶּה, רַק עַכְשָׁו. אַשְׁרֵי חֶלְקִי שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
וּבְגִין כָּךְ יַעֲקֹב מְשַׁמֵּשׁ בַּמָּרוֹם תָּנִינָן. מַאי ׳בַּמָּרוֹם׳ - כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְאַתָּה מָרוֹם לְעוֹלָם יהו"ה׳ (תהילים צב, ט). וְכֹלָּא אִיהוּ רָזָא לְיָדְעֵי מִדִּין. אָתוּ רִבִּי אַבָּא וְהַהוּא יוּדָאי וּנְשָׁקוּ יְדוֹי. אָמַר רִבִּי אַבָּא, עַד יוֹמָא דֵין לָא קָאִימְנָא בְּמִלָּה דָא בַּר הַשְׁתָּא. זַכָּאָה חוּלָקִי דְּזָכִינָא לְמִשְׁמַע לֵיהּ:
׳ויביאה יצחק האהלה שרה אמו׳
שיבת דיוקן שרה וסוד ארבע הנשים באבות
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.