ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 9לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת וישלח · מאמר 6

׳שלחני כי עלה השחר׳

זוהר ח"א, פרשת וישלח, דף קע.
כ-4 דקות קריאה
על מה המאמר

עליית האור לישראל מעט מעט כנגד עשו

׳מי זאת הנשקפה׳ - פתיחת אור הגאולה לישראל מעט מעט

וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי (בראשית לב, כז). רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת (שיר השירים ו, י). פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ וְנִתְבָּאֵר. אֲבָל מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה - אֵלּוּ הֵם יִשְׂרָאֵל, בִּזְמַן שֶׁהקב"ה יָקִים אוֹתָם וְיוֹצִיאֵם מִן הַגָּלוּת. אָז יִפְתַּח לָהֶם פֶּתַח שֶׁל אוֹר (שֶׁהוּא) דַּקִּיק קָטָן, וְאַחַר כָּךְ פֶּתַח אַחֵר שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁהקב"ה יִפְתַּח לָהֶם שְׁעָרִים עֶלְיוֹנִים פְּתוּחִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם.

בלשון הזוהר

׳וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי׳ (בראשית לב, כז). רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, ׳מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת׳ (שיר השירים ו, י). הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמָר, אֲבָל ׳מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה׳, אִלֵּין אִינוּן יִשְׂרָאֵל בְּזִמְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יוֹקִים לוֹן וְיָפִיק לוֹן מִן גָּלוּתָא. כְּדֵין יִפְתַּח לוֹן פִּתְחָא דִּנְהוֹרָא (דְּהִיא) דַּקִּיק זְעֵיר, וּלְבָתַר פִּתְחָא אַחֲרִינָא דְּאִיהוּ רַב מִינֵיהּ, עַד דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִפְתַּח לוֹן תַּרְעִין עִלָּאִין פְּתִיחִין לְאַרְבַּע רוּחֵי עָלְמָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הארת אדם בחושך - כעין המחט עד האור השלם

וְכֵן כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הקב"ה לְיִשְׂרָאֵל וְלַצַּדִּיקִים שֶׁבָּהֶם, כָּךְ כֻּלָּם וְלֹא בִּזְמַן אֶחָד. לְאָדָם שֶׁנִּתָּן בַּחֹשֶׁךְ וְדִיּוּרוֹ הָיָה תָּמִיד בַּחֹשֶׁךְ, כְּשֶׁיִּרְצוּ לְהָאִיר לוֹ, צְרִיכִים לִפְתֹּחַ לוֹ אוֹר קָטָן כְּעֵין הַמַּחַט, וְאַחַר כָּךְ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וְכָךְ בְּכָל פַּעַם עַד שֶׁיָּאִירוּ לוֹ כָּל הָאוֹר כָּרָאוּי.

בלשון הזוהר

וְכֵן כָּל מַה דְּעָבִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל וּלְצַדִּיקַיָיא דִּי בְּהוּ, הָכִי כֻּלְּהוּ וְלָאו בְּזִמְנָא חָדָא. לְבַר נָשׁ דְּאִתְיְהִיב בַּחֲשׁוֹכָא וְדִיּוּרֵיהּ הֲוָה בַּחֲשׁוֹכָא תָּדִיר, כַּד יִבְעוּן לְאַנְהָרָא לֵיהּ, בַּעְיָין לְאִפְתְּחָא לֵיהּ נְהוֹרָא זְעֵירְתָּא כְּעֵינָא דְּמַחֲטָא, וּלְבָתַר רַב מִנֵּיהּ, וּכְדֵין בְּכָל זִמְנָא עַד דְּיִנְהֲרוּן לֵיהּ כָּל נְהוֹרָא כִּדְקָא יְאוּת.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הארת ישראל כרפואה מעט מעט - ועשו נאבד בבת אחת

כָּךָ הֵם יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וגו' (שמות כג, ל). וְכֵן לְמִי שֶׁבָּאָה לוֹ רְפוּאָה, אֵינוֹ בְּשָׁעָה אַחַת, אֶלָּא מְעַט מְעַט עַד שֶׁיִּתְחַזֵּק. אֲבָל לְעֵשָׂו לֹא כָּךְ, אֶלָּא בְּפַעַם אַחַת מֵאִיר לוֹ, וְנֶאֱבָד מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט. (וְלֶעָתִיד לָבוֹא לְאֻמּוֹת עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת יהו"ה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא (ישעיה מב, יג))עַד שֶׁיִּתְחַזְּקוּ יִשְׂרָאֵל וְיַשְׁמִידוּ (וְיָשְׁבוּ) אוֹתוֹ מֵהַכֹּל, מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וּמֵהָעוֹלָם הַבָּא. וּמִשּׁוּם שֶׁמֵּאִיר בְּשָׁעָה אַחַת, הָיְתָה לוֹ הַשְׁמָדָה מֵהַכֹּל. אֲבָל יִשְׂרָאֵל, אוֹר שֶׁלָּהֶם מְעַט מְעַט, עַד שֶׁיִּתְחַזְּקוּ, וְיָאִיר לָהֶם הקב"ה לְעוֹלָמִים.

בלשון הזוהר

כָּךָ אִינוּן יִשְׂרָאֵל כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְגו'׳ (שמות כג, ל). וְכֵן לְמַאן דְּאָתֵי אַסְוָותָא לָאו אִיהוּ בְּשַׁעְתָּא חָדָא, אֶלָּא זְעֵיר זְעֵיר עַד דְּיִתְתַּקַּף. אֲבָל לְעֵשָׂו לָאו הָכִי, אֶלָּא בְּזִמְנָא חָדָא נָהִיר לֵיהּ וְאִתְאֲבִיד מִנֵּיהּ זְעֵיר זְעֵיר. (וּלְזִמְנָא דְאָתֵי לְאֻמּוֹת עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת ׳יהו"ה כַּגִּבּוֹר יֵצֵא׳ (ישעיה מב, יג))עַד דְּיִתְתַּקְפוּן יִשְׂרָאֵל וִישֵׁיצוּן (וְיִשְׁבּוּן) לֵיהּ מִכֹּלָּא, מֵעַלְמָא דֵין וּמֵעַלְמָא דְאָתֵי. וּבְגִין דְּנָהִיר בְּשַׁעְתָּא חָדָא, הֲוָה לֵיהּ שֵׁצִיאוּ מִכֹּלָּא. אֲבָל יִשְׂרָאֵל נְהוֹרָא דִלְהוֹן זְעֵיר זְעֵיר, עַד דְּיִתְתַּקְפוּן וְיַנְהִיר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעָלְמִין.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

יפה כלבנה ברה כחמה - שלבי האור ההולך ומתחזק

וְכֻלָּם שׁוֹאֲלִים אוֹתָם וְאוֹמְרִים, מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר (שיר השירים ו, י) - זוֹהִי קַדְרוּת הַבֹּקֶר, וְזֶהוּ אוֹר דַּקִּיק. וְאַחַר יָפָה כַלְּבָנָה - מִשּׁוּם שֶׁהַלְּבָנָה, הָאוֹר שֶׁלָּהּ מֵאִיר יוֹתֵר מִשַּׁחַר. וְאַחַר בָּרָה כַּחַמָּה - מִשּׁוּם שֶׁאוֹרָהּ חָזָק וּמֵאִיר יוֹתֵר מֵהַלְּבָנָה. וְאַחַר כָּךְ אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת - חֲזָקָה בְּאוֹר חָזָק כָּרָאוּי.

בלשון הזוהר

וְכֹלָּא שָׁאֲלֵי לוֹן וְאָמְרֵי ׳מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר׳ (שיר השירים ו, י), אִיהוּ קַדְרוּתָא דְצַפְרָא, וְדָא אִיהוּ נְהוֹרָא דָּקִיק. וּלְבָתַר ׳יָפָה כַלְּבָנָה׳, בְּגִין דְּסִיהֲרָא נְהוֹרָא דִילָהּ נָהִיר יַתִּיר מִשַּׁחַר. וּלְבָתַר ׳בָּרָה כַּחַמָּה׳, בְּגִין דִּנְהוֹרֵיהּ תַּקִּיף וְנָהִיר יַתִּיר מִסִּיהֲרָא. וּלְבָתַר ׳אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת׳, תַּקִּיפָא בִּנְהוֹרָא תַּקִּיף כִּדְקָא יְאוּת.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עליית האור בבוקר כסדר - כך יאיר הקב"ה לכנסת ישראל

יח] וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר. בֹּא רְאֵה, ענין זה של עלות השחר כי בְּעוֹד שֶׁנֶּחְשָׁךְ הַיּוֹם וּמִתְכַּסֶּה הָאוֹרהולך ו וּבָא הַבֹּקֶר, יוּאַר בַּתְּחִלָּה מְעַט מְעַט עַד שֶׁיִּתְרַבֶּה הָאוֹר כָּרָאוּי.וטעם הדבר שהענין ההארה הוא באופן הזה שֶׁהֲרֵי כֵּיוָן שֶׁהקב"ה יִתְעוֹרֵר לְהָאִיר לָהּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, יָאִיר בַּתְּחִלָּה כְּמוֹ שָׁחַר, שֶׁהוּא שָׁחֹר, בתחילה [קודם שעולה] וְאַחַר כָּךְ יָפָה כַלְּבָנָה שעדיין אפשר להבחין ביופי אורה של הלבנה [ועל אור הלבנה הזה הכתוב מדבר ולא על האור שקודם השחר- רא"ג] , וְאַחַר כָּךְ בָּרָה כַּחַמָּה שבהירות ההשגה תהיה מוחלטת - ברה כחמה, וְאַחַר כָּךְבמעלה עליונה עוד יותר אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת שאף כלל כוחותיהם של ישראל יהיו מסודרים בבהירות כל אחד כפי ענינו וסגולתו, לייחד ולתקן במידת שורשו, כפי שהיה בזמן יציאתם ממצרים שחנו לדגליהם כ"א כפי כוחו וענינו, , כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר. קודם לכן

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, בְּעוֹד דְּאִתְחֲשַׁךְ יְמָמָא וְאִתְכַּסְיָא נְהוֹרָא וְאָתֵי צַפְרָא, יִתְנְהִיר בְּקַדְמִיתָא זְעֵיר זְעֵיר עַד דְּיִתְרַבֵּי נְהוֹרָא כִּדְקָא יְאוּת. דְּהָא כֵּיוָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְעַר לְאַנְהָרָא לָהּ לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, יִתְנְהִיר בְּקַדְמִיתָא ׳כְּמוֹ שָׁחַר׳ דְאִיהִי אוּכְמָא, וּלְבָתַר ׳יָפָה כַלְּבָנָה׳, וּלְבָתַר ׳בָּרָה כַּחַמָּה׳, וּלְבָתַר ׳אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת׳ כְּמָה דְאִתְּמָר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

עלה השחר ולא בא - הממונה מכה את יעקב

וּבֹא רְאֵה, כֵּיוָן שֶׁעוֹלֶה הַבֹּקֶר, בדווקא הוא לשון 'עולה' שֶׁהֲרֵי לֹא כָתוּב כִּי בָא הַשַּׁחַר, אֶלָּא כִּי עָלָהוטעם הדבר , שֶׁהֲרֵי בִּזְמַן כִּי בָא הַשַּׁחַר, שהוא שלב קודם שהוא עולה, שאז מתעצם החושך שהוא לשון שחרות הרומז על שליטת כח הס"מ אָז הִתְחַזֵּק אוֹתוֹ מְמֻנֶּהדווקא באותו הזמן וְהִכִּישׁ אֶת יַעֲקֹב. כענינו של הנחש העומד מול קומת אדם ע"י שמכישו בעקבו מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ מְמֻנֶּה הִכִּישׁ אֶת יַעֲקֹב לָתֵת כֹּחַ לְהִתְחַזֵּק לְעֵשָׂו.

בלשון הזוהר

וְתָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּאִסְתַּלִיק צַפְרָא, דְּהָא לָא כְּתִיב כִּי בָא הַשָּׁחַר אֶלָּא ׳כִּי עָלָה׳, דְּהָא בְּזִמְנָא כִּי בָא הַשָּׁחַר, כְּדֵין אִתְתַּקַּף הַהוּא מְמַנָּא וְאַכִּישׁ לֵיהּ לְיַעֲקֹב. בְּגִין דְּהַהוּא מְמַנָּא אַכִּישׁ לְיַעֲקֹב לְמֵיהַב תַּקִּיפוּ לְאִתַתַּקָּפָא לְעֵשָׂו.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳ויזרח לו השמש׳ - התחזקות יעקב עם עליית האור

אבל בשלב שאח"כ כז] וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. בא לדקדק מדוע הזכיר הכתוב לזה רק עתה הלא הצליעה נעשתה עוד קודם שעלה השחר. לזה משיב כי כפי שלא היה הדבר ניכר אלא רק אחר עליית השחר וּכְשֶׁעָלָה אוֹתוֹ שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר וְנִרְאָה,אז בָּא הָאוֹר של עליית השחר וְהִתְחַזֵּק יַעֲקֹב, שֶׁהֲרֵי אָז הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִהְיוֹת מוּאָר,וראה שכן הוא מדויק מ מַהש כָּתוּב? וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹטעם שהדגיש הכתוב (בראשית לב, לב) - וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ - שֶׁהֲרֵי אָז הַזְּמַן לִהְיוֹת מוּאָר.

בלשון הזוהר

וְכַד סָלִיק הַהוּא אוּכְמָא דְּשָׁחַר וְאִתְחֲזֵי אֲתָא נְהוֹרָא וְאִתְתַּקַּף יַעֲקֹב, דְּהָא כְּדֵין מָטָא זִמְנֵיהּ לְאִתְנְהָרָא, מַה כְּתִיב ׳וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ׳ (בראשית לב, לב). ׳וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ׳, דְּהָא כְּדֵין זִמְנָא לְאִתְנָהָרָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

צולע על יריכו - כאב ישראל בבוא המנוחה אחר הגלות

וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ (בראשית לב, לב). אָז הוּא רֶמֶז, שֶׁהֲרֵי בְּעוֹד שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת וְסוֹבְלִים כְּאֵבִים וְצַעַר וְכַמָּה רָעוֹת, אבל אינם רואים עדיין גודל וקושי המכה אבל כְּשֶׁמֵּאִיר לָהֶם הַיּוֹםלעת"ל וְתָבוֹא לָהֶם מְנוּחָה,או אָז יִסְתַּכְּלוּ וְיִכְאֲבוּ בְּעַצְמָם מִכַּמָּה רָעוֹת וְצַעַר שֶׁסָּבְלוּ וְיִתְמְהוּ עֲלֵיהֶם. איך היה בהם כח לסבול כל כך מִשּׁוּם כָּךְדוקא לאחר ש וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ - שֶׁאוֹתוֹ זְמַן הַמְּנוּחָה,רק כתוב וְאָז וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹמצד ש - כּוֹאֵב וּמְצַעֵר עַצְמוֹ עַל מַה שֶּׁעָבַר. ובעומק העניין יתבאר כשלעת"ל תזרח השמש והארת החכמה תופיע במלוא הדרה, או אז יצטערו ישראל קדושים בצער נורא ואיום על כל מה שהפסידו מחמת כל רעות וצרות שסבלו בגלותם, לא מפני הצרות והמכות שסבלו, כי אם מפני הפסד החכמה וחושך הארת הדעת, שנגרם להם בעטיים בכל שנות גלותם.

בלשון הזוהר

׳וְהוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ׳ (בראשית לב, לב). כְּדֵין אִיהוּ רֶמֶז דְּהָא בְּעוֹד דְּיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא וְסָבְלִין כְּאֵבִין וְצַעֲרִין וְכַמָּה בִּישִׁין, כַּד אִתְנְהִיר לוֹן יְמָמָא וְיֵיתֵי לוֹן נַיְיחָא, כְּדֵין יִסְתַּכְּלוּן וְיִכְאֲבוּן בְּגַרְמַיְיהוּ מִכַּמָּה בִּישִׁין וְצַעֲרִין דְּסָבְלוּ וְיִתְמְהוּ עֲלַיְיהוּ. בְּגִין כָּךְ ׳וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ׳. דְּהַהוּא זִמְנָא דְּנַיְיחָא, וּכְדֵין ׳וְהוּא צוֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ׳ אִתְכָּאַב וְצָעֵיר גַּרְמֵיהּ עַל מַה דְּעֲבַר.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳שלחני כי עלה השחר׳ - שלטון הלילה כלה ויעקב שולט ביום

וְהוּא, יעקב אבינו כְּשֶׁעוֹלֶה ומסתלק קַדְרוּתושחרות הַשַּׁחַר, אָז מִתְחַזֵּק כח הרוחני של יעקב וְנֶאֱחָז בּוֹ, כנגד הס"מ שֶׁכַּאֲשֶׁר נֶחֱלַשׁ כֹּחוֹ, של הס"מ וכפי שנתבאר שֶׁאֵין לוֹלס"מ שִׁלְטוֹן אֶלָּא בַּלַּיְלָה, ומשום כך עיקר כוחו בסוף הלילה שאז השחר שחור ביותר לעומתו וְיַעֲקֹב שִׁלְטוֹנוֹ בַּיּוֹם. וְעַל זֶה אָמַרמלאך הממונה של עשיו וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר (בראשית לב, כז) - שֶׁהֲרֵי אֲנִי בִּרְשׁוּתְךָ עוֹמֵד, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר וּפֵרְשׁוּהוּ:

בלשון הזוהר

וְאִיהוּ כַּד אִסְתַּלַּק קַדְרוּתָא דְּשַׁחֲרָא כְּדֵין אִתְתַּקַּף וְאִתְאֲחִיד בֵּיהּ דְּכַד אִתְחַלַּשׁ חֵילֵיהּ, דְּלֵית לֵיהּ שׁוּלְטָנוּתָא אֶלָּא בְּלֵילְיָא, וְיַעֲקֹב שָׁלְטָנוּתֵיהּ בִּימָמָא. וְעַל דָּא אָמַר ׳וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר׳ (בראשית לב, כז), דְּהָא אֲנָא בִּרְשׁוּתְךָ קָאִימְנָא, וְהָא אִתְּמָר וְאוּקְמוּהָ:

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה׳

מגע היצר וחולשת כח התורה

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.