׳באנו אל אחיך עשו׳
יראת יעקב וכח תפילת הצדיקים והעניים
׳באנו אל אחיך עשו׳ - רשעותו כבתחילתו וארבע מאות איש
ד] וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. כאן יש לשאול ׳וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךְ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךְ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ׳ (בראשית לב, ז). כֵּיוָן שֶׁאָמַר ׳בָּאנוּ אֶל אָחִיךְ׳וכי - לֹא יָדַעְנוּ שֶׁהוּא עֵשָׂו? וְכִי אַחִים אֲחֵרִים הָיוּ לְיַעֲקֹב? אֶלָּא ׳בָּאנוּ אֶל אָחִיךְ׳ - וְאִם תֹּאמַר שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה וְהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תְּקִינָה - לֹא כָּךְ, אֶלָּא עֵשָׂו הָרָשָׁע כְּמוֹ מֵעִקָּרוֹ. ׳וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךְ׳ - וְאִם תֹּאמַר שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְבַדּוֹ - לֹא, אֶלָּא אַרְבַּע ׳מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ׳.
בלשון הזוהר
׳וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הוֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ׳ (בראשית לב, ז). כֵּיוָן דְּאָמַר ׳בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ׳, לָא יְדַעְנָא דְּאִיהוּ עֵשָׂו, וְכִי אַחִין אָחֳרָנִין הֲווּ לְיַעֲקֹב. אֶלָּא ׳בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ׳, וְאִי תֵימָא דְּהֲדַר בִּתְשׁוּבָה וְאָזִיל בְּאֹרַח מְתַקְּנָא, לָאו הָכִי, אֶלָּא עֵשָׂו הָרָשָׁע כִּדְמְעִיקָּרָא. ׳וְגַם הוֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ׳ - וְאִי תֵימָא דְּאִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי אָזִיל. לָאו, אֶלָא אַרְבַּע ׳מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ׳.
תפילת הצדיקים נעשית עטרה לקב"ה - לא זכויותיהם מגינות עליהם
וְכָל כָּךְ לָמָּה? (אֶלָּא הֵם) אָמְרוּ לוֹ, מדוע הפחידוהו אחר שגם כך כבר פחד, וכ"ש בהיותם מלאכים שאין להם לפחד מצ"ע וכ"ש להפחידו, וע"ז משיב שהיה בזה ענין בפנ"ע מִשּׁוּם שהקב"ה תָּמִיד מְרֻצֶּה בִּתְפִלּוֹת הַצַּדִּיקִים וּמִתְעַטֵּר בִּתְפִלּוֹתֵיהֶם. כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, סַנְדַּלְפוֹ"ן שְׁמוֹ, נוֹטֵל כָּל אוֹתָן תְּפִלּוֹת וְעוֹשֶׂה מֵהֶן עֲטָרָה לְחַי הָעוֹלָמִים להעלות המלכות ולקשר עם היסוד ולעורר כח היסוד המשפיע בה - רמ"ק וּבֵאֲרוּהָ.כבר לענין זה בזוה"ק ויקהל רב: וְכָל שֶׁכֵּן תְּפִלּוֹת הַצַּדִּיקִים שהקב"ה מִתְרַצֶּה בָהֶן, וְנַעֲשׂוֹת עֲטָרָה לְהִתְעַטֵּר בְּאוֹתָן תְּפִלּוֹת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאִם תֹּאמַר, מַחֲנוֹת קְדוֹשִׁים הָיוּ בָאִים עִמּוֹ, אָז לָמָּה פָּחַד?וממילא לא אמור להועיל מה שהפחידהו שהרי לא יבא להתפלל מחמת זה אֶלָּא צַדִּיקִים לֹא סוֹמְכִים עַל זְכֻיּוֹתֵיהֶם, אֶלָּא עַל תְּפִלּוֹתֵיהֶם וּבַקָּשׁוֹתֵיהֶם לְרִבּוֹנָם.ושפיר הפחידוהו בשביל שיתפלל
בלשון הזוהר
וְכָל כָּךְ לָמָּה, (אלא אינון) אָמְרוּ לֵיהּ, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי תָּדִיר בִּצְלוֹתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָא וּמִתְעַטֵּר בִּצְלוֹתְהוֹן. כִּדְאַמְרִינָן, דְּהַהוּא מַלְאָכָא דִּמְמַנָּא עַל צְלוֹתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, סַנְדַּ"לְפוֹן שְׁמֵיהּ, נָטִיל כָּל אִינוּן צְלוֹתִין וְעָבִיד מִנַּיְיהוּ עֲטָרָה לְחֲיי הָעוֹלָמִים וְאוּקְמוּהָ. וְכָל שֶׁכֵּן צְלוֹתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּהוּ וְאִתְעַבְדָן עֲטָרָה לְאִתְעַטְּרָא בְּאִינוּן צְלוֹתִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאִי תֵימָא מַשִּׁרְיָין קַדִּישִׁין הֲווּ אַתְיָין עִמֵּיהּ, אַמַּאי דָּחִיל. אֶלָּא צַדִּיקַיָיא לָא סַמְכִין עַל זְכוּתַיְיהוּ, אֶלָּא עַל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן.
תְּפִלַּת רַבִּים כְּלוּלָה מִגְּוָנִים רַבִּים - וְלָכֵן נִתְאַוָּה לָהּ הקב"ה
וּבֹא וּרְאֵה שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תְּפִלַּת רַבִּים עוֹלָה לִפְנֵי הקב"ה וּמִתְעַטֵּר בְּאוֹתָהּ תְּפִלָּה, מִשּׁוּם שֶׁעוֹלָה בִּגְוָנִים רַבִּיםכל אחד מצד צרכיו ובקשותיו וְנִכְלֶלֶת מִכַּמָּה צְדָדִים, בכמה מיני צדדים מצד הטוב, ובכמה מיני צדדים מצד פושעי ישראל אשר תפילותיהם נזקקות כחלבנה, וּמִשּׁוּם שֶׁנִּכְלֶלֶת מִכַּמָּה גְוָנִים, נַעֲשֵׂית עֲטָרָה, וּמֻנַּחַת עַל רֹאשׁ צַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים. כשעולה המלכות אל היסוד. וּתְפִלַּת הַיָּחִיד אֵינָהּ כְּלוּלָה וְאֵינָה אֶלָּא בְּגָוֶן אֶחָד, וְעַל כֵּן תְּפִלַּת יָחִיד אֵינָהּ מְתֻקֶּנֶת לְהִתְקַבֵּל (אֶלָּא בַּתְּפִלָּה) כִּתְפִלַּת רַבִּים. וּבֹא וּרְאֵה, יַעֲקֹב הָיָה כָּלוּל, א. תפילתו היתה כוללת מצד תפילת בניו ב. מצד שהיתה כוללות ענינים הרבה- רא"ג ג. מצד ג' קוין בהיותו מרכבה לקו האמצעי -בעה"ס. ומשום כך חשובה היתה כתפילת רבים וְעַל כָּךְ תְּפִלָּתוֹ הִשְׁתּוֹקֵק לָהּ הקב"ה. מַה כָּתוּב? ׳וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ׳ ומתוך כך התפלל. ונמצא לפ"ז כי נתאווה הקב"ה לתפילת יעקב שמעלתה מב' טעמים שהן ד' בחינות תפלת יחיד. ב. תפלת רבים. ג. תפלת הצדיקים. ד. תפלת יעקב צדיק וכליל - רמ"ק..
בלשון הזוהר
וְתָּא חֲזֵי, דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, צְלוֹתָא דְסַגִּיאִין סָלִיק קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּמִתְעַטֵּר בְּהַהוּא צְלוֹתָא. בְּגִין דְּסַלְקָא בִּגְוָונִין סַגִּיאִין וְאִתְכְּלִילַת מִכַּמָּה סִטְרִין. וּבְגִין דְּאִתְכְּלִילַת מִכַּמָּה גְוָונִין אִתְעֲבִידַת עֲטָרָה וּמַנְחָא עַל רֵישָׁא דְצַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים. וּצְלוֹתָא דְיָחִיד לָאו אִיהִי כְּלִילָא, וְלָאו אִיהִי אֶלָּא בְּגַוָּון חַד. וְעַל דָּא צְלוֹתָא דְיָחִיד לָאו אִיהוּ מִתְתַּקְנָא לְאִתְקַבְּלָא (אלא בצלותא) כִּצְלוֹתָא דְסַגִּיאִין. וְתָּא חֲזֵי, יַעֲקֹב כָּלִיל הֲוָה, וְעַל דָּא צְלוֹתֵיהּ תָּאִיב לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. מַה כְּתִיב ׳וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ׳.
׳אשרי אדם מפחד תמיד׳ - הזוכה בתורה לחיי עולם
כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, ׳אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה׳ הפחד הוא השמירה, וקושי הלב הוא הנפילה, ובמקום אחר נדרש הכתוב על יראה הכלולה באהבה, שאחר שנתעוררה האהבה צריך לעורר יראה שלא יגרום החטא, (משלי כח, יד). אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שהקב"ה הִתְרַצָּה בָהֶם וְנָתַן לָהֶם תּוֹרַת אֱמֶת אמת דוקא, שאין בה שינוי, כְּדֵי לִזְכּוֹת בָּהּ לְחַיֵּי עוֹלָם, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, הקב"ה מוֹשֵׁךְ עָלָיו חַיִּים עֶלְיוֹנִים ממקום שלמעלה מן החיים הטבעיים, וּמַכְנִיסוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי הִיא חַיֶּיךְ וְאֹרֶךְ יָמֶיךְ׳ 'חייך' בעולם הזה ו'אורך ימיך' לעולם הבא, (דברים ל, כ). וְכָתוּב ׳וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים׳ (שם לב). חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְחַיִּים בָּעוֹלָם הַבָּא. שהזכיר הכתוב חיים פעמיים בכתוב אחד.
בלשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר ׳אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה׳ (משלי כח, יד). זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְּהוּ, וְיָהַב לוֹן אוֹרַיְיתָא דִקְשׁוֹט בְּגִין לְמִזְכֵּי בָהּ לְחַיֵּי עַלְמָא, דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ חַיִּין עִלָּאִין, וְאָעִיל לֵיהּ לְחַיֵּי עַלְמָא דְאָתֵי, דִּכְתִיב, ׳כִּי הִיא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ׳ (דברים ל, כ). וּכְתִיב, ׳וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים׳ (שם לב). חַיִּין בְּהַאי עַלְמָא וְחַיִין בְּעַלְמָא דְאָתֵי.
העוסק בתורה מת בנשיקה ואינו נטמא בגופו
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, כָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, אֵין מִיתָתוֹ עַל יְדֵי יֵצֶר שר' יהודה דיבר בתועלת הנשמה בלימוד התורה ור' אלעזר מוסיף שאף הגוף נהנה בה כשהלימוד הוא לשמה, ותחילת הנאתו במיתה שאין יצר הרע ממיתו אלא מלאך חיים (אור החמה), הָרָע, מִשּׁוּם (גליון: שֶׁהוּא נָחָשׁ, וְהוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. אֶלָּא מיתתם בִּנְשִׁיקָה, שֶׁכָּתוּב ׳יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ׳ (שיר השירים א, ב), כְּלוֹמַר עַל פִּי יהו"ה, וְהִיא הַנְּשִׁיקָה שֶׁהִיא דְּבֵקוּת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ בָּעִקָּר, וְאוֹתוֹ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה) שֶׁהִתְחַזֵּק בְּעֵץ הַחַיִּים וְלֹא הִרְפָּה מִמֶּנּוּ, וְלָכֵן צַדִּיקִים שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה לֹא נִטְמָא גוּפָם (גליון: אֶלָּא הוּא טָהוֹר, כְּמוֹ אֵלִיָּהוּ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת שֶׁמָּצְאוּ אוֹתוֹ רַבָּנָן וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ, וְלֹא כֹּהֵן הוּא מר? אָמַר לָהֶם, צַדִּיקִים אֵינָם מְטַמְּאִים בְּמִיתָתָם, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ, בַּיּוֹם שֶׁמֵּת רַבִּי בָּטְלָה כְּהֻנָּה, כְּלוֹמַר שהתעסקו בּוֹ) שֶׁלֹּא שָׁרְתָה עֲלֵיהֶם רוּחַ טֻמְאָה.
בלשון הזוהר
רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כָּל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, לָאו מִיתָתֵיהּ עַל יְדָא דְיֵצֶר הָרָע, בְּגִין (גליון: דהוא נחש והוא מלאכא דמותא. אלא מיתתהון בנשיקה, דכתיב ׳ישקני מנשיקות פיהו׳ (שיר השירים א, ב), כלומר על פי יהו"ה, והיא הנשיקה דהיא דביקותא דנפשא בעיקרא, וההיא דאשתדל באורייתא) דְּאִתְתַּקִּיף בְּאִילָנָא דְחַיֵּי וְלָא אַרְפֵּי מִנֵּיהּ, וּבְגִין כָּךְ צַדִּיקַיָא דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא לָא מִסְתָּאֲבֵי גוּפָא דִלְהוֹן (גליון: אלא הוא דכי, כגון אליהו בבי קברי דאשכחוהו רבנן, ושאילו ליה ולאו כהן הוא מר, אמר לון צדיקיא לא מסאבי במיתתהון, כמה דתנינן ביום שמת רבי בטלה כהונה, כלומר דאתעסקו ביה) דְּלָא שָׁרָא עֲלַיְיהוּ רוּחַ מְסָאֲבָא.
יעקב עץ החיים ומובטח עמו - הקושיא מדוע ירא
ו] וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד. אחר שביאר ר"י כי גדולה מעלת הצדיקים העוסקים בתורה שהיא בסוד עץ החיים ומשום כך אין מלאך המוות שולט בהם, א"כ קשה א. הלא יַעֲקֹב הָיָהעצמו במדרגת עֵץ הַחַיִּים, תפארת א"כ לָמָּה פָּחַד, שֶׁהֲרֵיוודאי עשיו וכוחות הס"א שעמו לֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט עָלָיו?ב. וְעוֹד, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וְגוֹ',הרי שהבטיחו הקב"ה כי ישמרהו ויחייהו ו לָמָּה הָיָה פּוֹחֵד?ג. וְעוֹד, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים׳ - אִם מַחֲנוֹת קְדוֹשִׁים הָיוּ עִמּוֹ, לָמָּה הָיָה פּוֹחֵד?
בלשון הזוהר
יַעֲקֹב אִילָנָא דְחַיֵּי הֲוָה, אַמַּאי דָּחִיל, דְּהָא לָא יָכוֹל לְשַׁלְטָאָה עֲלוֹי. וְעוֹד דְּהָא כְּתִיב וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וְגו', אַמַּאי הֲוָה דָחִיל. וְתוּ דְּהָא כְּתִיב ׳וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלהִים׳. אִי מַשִּׁרְיָין קַדִּישִׁין הֲווּ עִמֵּיהּ אַמַּאי הֲוָה דָחִיל.
יעקב לא סמך על זכותו ולא רצה בנס
אֶלָּא הַכֹּל הָיָהכי יפה היה לו להתיירא נָאֶה, וְיַעֲקֹב לֹא הָיָה רוֹצֶה לִסְמֹךְ עַל נֵס שֶׁל הקב"ה, מִשּׁוּם שֶׁחָשַׁב שֶׁאֵינוֹ כְּדַאי וראוי שהקב"ה יַעֲשֶׂה לוֹ נֵס,וכאן ימנה ג' סיבות כנגד אותם ג' קושיות - מפני מה היה לו להתיירא. מָה הַטַּעַם?א. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא עָבַד אֶת אָבִיו וְאִמּוֹ כָּרָאוּי בכל אותם שנים שברח לבית לבן ב. וְלֹא הִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה כפי שיעור קומתו שהיה טרוד בעניני הבית והשמירה ג. וְנָשָׂא שְׁתֵּי אֲחָיוֹת, וְאַף עַל גַּב שֶׁהַכֹּל נִתְבָּאֵר. אותם ענינים אין בהם חטא מצ"ע, כיבוד הורים משום שעל ידם נצטווה לברוח, ות"ת מצד שהיה מחוייב בעניני הבית והשמירה, ב' אחיות מפני שהיו גיורות ועוד דאעיל רחימו בתרי עלמין כמבואר בזוה"ק. וְעִם כָּל זֶה צָרִיךְ לָאָדָם לִפְחֹד תָּמִיד וּלְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הקב"ה בִּתְפִלָּה. שֶׁכָּתוּב ׳אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד׳ והיינו שעצם הפחד מהקב"ה והדר גאונו הוא עצמו סיבה לישועה - (ולפחד תָּמִיד מִלִּפְנֵי הקב"ה), וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. בהך קרא דויירא יעקב מאד - שמא יגרום החטא.
בלשון הזוהר
אֶלָּא כֹּלָּא יָאוֹת הֲוָה, וְיַעֲקֹב לָא הֲוָה בָּעֵי לְמִסְמַךְ עַל נִיסָּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְּגִין דְּחָשִׁיב דְּלָאו אִיהוּ כְּדַאי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַעֲבִיד לֵיהּ נִיסָּא. מַאי טַעְמָא, בְּגִין דְּלָא פָלַח לְאֲבוֹי וּלְאִמֵּיהּ כְּדְקָא יְאוּת, וְלָא אִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא וְנָטַל תְּרֵי אֲחָיוֹת. וְאַף עַל גַּב דְּכֹלָּא אִתְּמָר. וְעִם כָּל דָא בָּעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמִדְחַל תָּדִיר וּלְצַלָּאָה קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּצְלוֹתָא. דִּכְתִיב ׳אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד׳ (ולמדחל תדיר קמי קודשא בריך הוא) וְהָא אוּקְמוּהָ.
זכות האבות מעמידה עולם - קיום יעקב השלם מכולם
בֹּא רְאֵה, תְּפִלַּת הָאָבוֹת הֶעֱמִידוּ עוֹלָם, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם עֲלֵיהֶם עוֹמְדִים וּסְמוּכִים. וּלְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים לֹא נִשְׁכַּחַת זְכוּת הָאָבוֹת, מִשּׁוּם שֶׁזְּכוּת הָאָבוֹת הִיא קִיּוּם שֶׁל מַעְלָה וּמַטָּה, וְקִיּוּם שֶׁל יַעֲקֹב הוּא קִיּוּם שָׁלֵם יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וְלָכֵן בְּשָׁעָה שֶׁצָּרָה לִבְנֵי יַעֲקֹב, הקב"ה רוֹאֶה לְפָנָיו אֶת דְּיוֹקָן יַעֲקֹב וְחָס עַל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב׳ (ויקרא כו, מב) - יַעֲקוֹ"ב בְּוָא"ו, לָמָּה בְּוָא"ו? מִשּׁוּם שֶׁהוּא דְּיוֹקָן שֶׁל יַעֲקֹב מַמָּשׁ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, צְלוֹתָא דְּאֲבָהָן קָיְימוּ עָלְמָא, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא עֲלַיְיהוּ קָיְימֵי וְסָמְכִין. לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין, לָא אִתְנְשֵׁי זְכוּתָא דְּאֲבָהָן, בְּגִין דִּזְכוּתָא דְּאֲבָהָן אִיהוּ קִיּוּמָא דְעֵילָא וְתַתָּא, וְקִיּוּמָא דְיַעֲקֹב אִיהוּ קִיּוּמָא שְׁלִים יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ. וּבְגִין כָּךְ בְּשַׁעְתָּא דְעָאקוּ לִבְנוֹי דְיַעֲקֹב, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְמֵי קַמֵּיהּ דִּיוּקְנָא דְיַעֲקֹב וְחָיִיס עַל עַלְמָא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב׳ (ויקרא כו, מב) - יַעֲקוֹ"ב בְּוא"ו, אַמַּאי בְּוא"ו, בְּגִין דְּאִיהוּ דִיוּקְנָא דְיַעֲקֹב מַמָּשׁ.
מראה יעקב כאספקלריה המאירה - כיפיו של אדם הראשון
בֹּא רְאֵה, כָּל מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת יַעֲקֹב, כְּמִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה (תִּפְאֶרֶת), וַהֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁיָּפְיוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּיָפְיוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, אֲנִי שָׁמַעְתִּי, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּחֲלוֹמוֹ וְרוֹאֶה אֶת יַעֲקֹב מְעֻטָּף בְּמַלְבּוּשָׁיו, מִתּוֹסְפִים לוֹ חַיִּים.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כָּל מַאן דְּחָמֵי לֵיהּ לְיַעֲקֹב כְּמַאן דְּאִסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָא דְּנַהֲרָא, וְהָא אִתְּמָר דְּשׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב כְּשׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם קַדְמָאָה. אָמַר רִבִּי יֵיסָא, אֲנָא שְׁמַעְנָא דְּכָל מַאן דְּאִסְתַּכַּל בְּחֶלְמֵיהּ וְחָמָא לֵיהּ לְיַעֲקֹב מְקֻסְטָר בְּקוּסְפוֹי, חַיִּין אִתּוֹסְפָן לֵיהּ.
חיי דוד שאולים משנות אדם הראשון - שבעים שנה
רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ, עַד שֶׁלֹּא הָיָה, לֹא הָיוּ לוֹ חַיִּים כְּלָל, פְּרָט לְזֶה שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן נָתַן לוֹ שִׁבְעִים שָׁנָה מִשֶּׁלּוֹ, וְכָךְ הָיָה קִיּוּמוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ שִׁבְעִים שָׁנָה הָיוּ, וְקִיּוּם שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן אֶלֶף שָׁנָה חָסֵר שִׁבְעִים. נִמְצְאוּ בְּאֵלֶּה אֶלֶף שָׁנִים רִאשׁוֹנוֹת אָדָם הָרִאשׁוֹן וְדָוִד הַמֶּלֶךְ.
בלשון הזוהר
רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הָא אִתְּמָר דְּדָוִד מַלְכָּא עַד לָא הֲוָה, לָא הֲווּ לֵיהּ חַיִּים כְּלַל. בַּר דְּאָדָם קַדְמָאָה יָהַב לֵיהּ שִׁבְעִין שְׁנִין מִדִּילֵיהּ, וְכָךְ הֲוָה קִיּוּמֵיהּ דְּדָוִד מַלְכָּא שִׁבְעִין שְׁנִין הֲווּ. וְקִיּוּמָא דְאָדָם קַדְמָאָה אֶלֶף שְׁנִין חֲסַר שִׁבְעִין. אִשְׁתַּכָּחוּ בְּהַנֵּי אֶלֶף שְׁנִין קַדְמָאֵי, אָדָם הָרִאשׁוֹן וְדָוִד מַלְכָּא.
נשמת דוד בגן עדן עמדה בלא חיים משלה
פָּתַח וְאָמַר, ׳חַיִּים שָׁאַל מִמְּךְ נָתַתָּה לּוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד׳ (תהלים כא, ה). ׳חַיִּים שָׁאַל מִמְּךְ׳ - זֶה דָּוִד הַמֶּלֶךְ. שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁבָּרָא הקב"ה גַּן עֵדֶן, הִטִּיל בּוֹ נִשְׁמַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ וְרָאָה שֶׁאֵין לוֹ חַיִּים מִשֶּׁלּוֹ כְּלוּם וְעוֹמֵד לְפָנָיו כָּל הַיּוֹם. כֵּיוָן שֶׁבָּרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר, הֲרֵי וַדַּאי קִיּוּמוֹ. וּמֵאָדָם הָרִאשׁוֹן הָיוּ שִׁבְעִים שָׁנִים שֶׁהִתְקַיֵּם דָּוִד הַמֶּלֶךְ בָּעוֹלָם.
בלשון הזוהר
פָּתַח וְאָמַר ׳חַיִּים שָׁאַל מִמְךָ נָתַתָּה לוֹ אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד׳ (תהילים כא, ה). ׳חַיִּים שָׁאַל מִמְךָ׳ - דָּא דָּוִד מַלְכָּא. דְהָא כַּד בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גִּנְתָא דְעֵדֶן אַטִּיל בֵּיהּ נִשְׁמָתָא דְדָוִד מַלְכָּא, וְאִסְתַּכַּל בֵּיהּ וְחָמֵי דְּלֵית לֵיהּ חַיִּים מִדִּילֵיהּ כְּלוּם. וְקָיְימָא קַמֵּיהּ כָּל יוֹמָא. כֵּיוָן דְּבָרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן אָמַר הָא וַדַּאי קִיּוּמֵיהּ, וּמֵאָדָם קַדְמָאָה הֲווּ שִׁבְעִין שְׁנִין דְּאִתְקְיַּים דָּוִד מַלְכָּא בְּעַלְמָא.
האבות השאירו לדוד מחייהם - איש איש כפי חלקו
עוֹד הָאָבוֹת הִשְׁאִירוּ לוֹ מֵחַיֵּיהֶם כָּל אֶחָד וְאֶחָד. אַבְרָהָם הִשְׁאִיר לוֹ, וְכָךְ יַעֲקֹב וְיוֹסֵף. יִצְחָק לֹא הִשְׁאִיר לוֹ כְּלוּם, מִשּׁוּם שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ בָּא מִצִּדּוֹ.
בלשון הזוהר
תוּ אֲבָהָן שָׁבְקוּ לֵיהּ מֵחַיֵּיהוֹן כָּל חַד וְחַד, אַבְרָהָם שָׁבַק לֵיהּ, וְכֵן יַעֲקֹב וְיוֹסֵף. יִצְחָק לָא שָׁבַק לֵיהּ כְּלוּם, בְּגִין דְּדָוִד מַלְכָּא מִסִּטְרֵיהּ קָא אֲתָא.
חשבון השנים שהשאירו לדוד אברהם יעקב ויוסף
וַדַּאי אַבְרָהָם הִשְׁאִיר לוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים, שֶׁהָיָה לוֹ לְהִתְקַיֵּם מֵאָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנִים, וְהִתְקַיֵּם מֵאָה וְשִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, חֲסֵרִים חָמֵשׁ. יַעֲקֹב הָיָה לוֹ לְהִתְקַיֵּם בָּעוֹלָם כִּימֵי אַבְרָהָם, וְלֹא הִתְקַיֵּם אֶלָּא מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְשֶׁבַע שָׁנִים, חֲסֵרִים עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה. נִמְצָא שֶׁאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב הִשְׁאִירוּ לוֹ מֵחַיֵּיהֶם שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. יוֹסֵף שֶׁהִתְקַיֵּם מֵאָה וְעֶשֶׂר שָׁנִים, הָיָה לוֹ לְהִתְקַיֵּם מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְשֶׁבַע שָׁנִים כִּימֵי יַעֲקֹב, וְחָסֵר מֵהֶם שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנִים. הֲרֵי שִׁבְעִים שָׁנִים שֶׁהִשְׁאִירוּ לְדָוִד הַמֶּלֶךְ לְהִתְקַיֵּם בָּהֶם, וּבָהֶם הִתְקַיֵּם דָּוִד בְּכָל אוֹתָם הַשָּׁנִים שֶׁהִשְׁאִירוּ לוֹ הָאָבוֹת.
בלשון הזוהר
וַדַּאי אַבְרָהָם שָׁבַק לֵיהּ חָמֵשׁ שְׁנִין, דְּהֲוָה לֵיהּ לְאִתְקַיְּימָא מֵאָה וּתְמָנִין שְׁנִין, וְאִתְקְיַּים מֵאָה וְשִׁבְעִין וְחָמֵשׁ שְׁנִין, חֲסֵרִין חָמֵשׁ. יַעֲקֹב הֲוָה לֵיהּ לְאִתְקָיְימָא בְּעַלְמָא כְּיוֹמֵי דְאַבְרָהָם, וְלָא אִתְקְיַּים אֶלָּא מֵאָה וְאַרְבָּעִין וְשֶׁבַע שְׁנִין, חֲסֵרִים תְּמַנְיָא וְעֶשְׂרִין. אִשְׁתַּכָּחוּ דְּאַבְרָהָם וְיַעֲקֹב שְׁבָקוּ לֵיהּ מֵחַיֵּיהוֹן תְּלָתִין וּתְלַת שְׁנִין. יוֹסֵף דְּאִתְקְיַּים מְאָה וְעֶשֶׂר שְׁנִין, הֲוָה לֵיהּ לְאִתְקַיָּימָא מְאָה וְאַרְבָּעִין וְשֶׁבַע שְׁנִין כְּיוֹמֵי דְיַעֲקֹב, וְחָסֵר מִנְּהוֹן תְּלָתִין וְשֶׁבַע שְׁנִין. הָא שִׁבְעִין שְׁנִין דִּשְׁבָקוּ לֵיהּ לְדָוִד מַלְכָּא לְאִתְקָיְימָא בְּהוֹן, וּבְהוּ אִתְקַיַים דָּוִד בְּכָל אִינוּן שְׁנִין דִּשְׁבָקוּ לֵיהּ אֲבָהָן.
יצחק לא השאיר לדוד - כי בא מצד החושך
וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה יִצְחָק לֹא הִשְׁאִיר לוֹ כְּלוּם כְּאֵלֶּה? מִשּׁוּם שֶׁהוּא חֹשֶׁךְ, וְדָוִד בָּא מִצַּד הַחֹשֶׁךְ, וּמִי שֶׁהוּא בְּחֹשֶׁךְ אֵין לוֹ אוֹר כְּלָל וְאֵין לוֹ חַיִּים, וְלָכֵן לֹא הָיוּ לְדָוִד חַיִּים כְּלָל. אֲבָל אֵלֶּה שֶׁהָיָה לָהֶם אוֹר, הֵאִירוּ לְדָוִד הַמֶּלֶךְ, וּמֵהֶם הִצְטָרֵךְ לְהָאִיר וְלִהְיוֹת לוֹ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי מִצַּד הַחֹשֶׁךְ אֵין לוֹ חַיִּים כְּלָל, וְעַל זֶה לֹא בָּא יִצְחָק בְּחֶשְׁבּוֹן.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא יִצְחָק אַמַּאי לָא שָׁבַק לֵיהּ כְּלוּם כְּהַנֵּי, בְּגִין דְּאִיהוּ חשֶׁךְ וְדָוִד מִסִּטְרָא דְחשֶׁךְ קָא אֲתָא, וּמַאן דְּאִיהוּ בַּחשֶׁךְ לֵית לֵיהּ נְהוֹרָא כְּלַל וְלֵית לֵיהּ חַיִּים. וּבְגִין כָּךְ לָא הֲווּ לְדָוִד חַיִּים כְּלַל. אֲבָל אִלֵּין דְּהֲווּ לְהוֹן נְהוֹרָא, נְהִירוּ לֵיהּ לְדָוִד מַלְכָּא, וּמִנַּיְיהוּ אִצְטְרִיךְ לְאַנְהָרָא וּלְמֶהוֵי לֵיהּ חַיִּים, דְּהָא מִסִּטְרָא דְחשֶׁךְ לֵית לֵיהּ חַיִּים כְּלַל, וְעַל דָּא לָא אֲתָא יִצְחָק בְּחוּשְׁבְּנָא.
יוסף השאיר לדוד יותר מכולם כאור המאיר ללבנה
וְאִם תֹּאמַר, לָמָּה יוֹסֵף יוֹתֵר מִכֻּלָּם? אֶלָּא וַדַּאי יוֹסֵף בִּלְבַדּוֹ כְּמוֹ כֻּלָּם, מִשּׁוּם שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק, וְזֶהוּ שֶׁמֵּאִיר לַלְּבָנָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וְלָכֵן זֶה הִשְׁאִיר לְדָוִד הַמֶּלֶךְ יוֹתֵר מִכֻּלָּם חַיִּים, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ׳ (בראשית א, יז).
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא יוֹסֵף אַמַּאי יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ. אֶלָּא וַדַּאי יוֹסֵף בִּלְחוֹדוֹי, כְּכֻלְּהוּ בְּגִין דְּאִקְרֵי צַדִּיק, וְדָא הוּא דְאַנְהִיר לְסִיהֲרָא יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ. וּבְגִין כָּךְ הַאי שָׁבַק לֵיהּ לְדָוִד מַלְכָּא יַתִיר מִכֻּלְּהוּ חַיִּין, דִּכְתִיב, ׳וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ׳ (בראשית א, יז).
תפילת יעקב הגנה עליו למען זכות בניו אחריו
בֹּא רְאֵה, יַעֲקֹב, תְּפִלָּתוֹ הֵגֵנָּה עָלָיו מֵעֵשָׂו מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְהַעֲבִיר זְכוּתוֹ לְבָנָיו אַחֲרָיו וְלֹא לְהוֹצִיא אוֹתָהּ עַכְשָׁו אֵצֶל עֵשָׂו, וְעַל זֶה הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלֹא סָמַךְ עַל זְכוּתוֹ לְהַצִּילוֹ בִּגְלָלָהּ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי יַעֲקֹב צְלוֹתֵיהּ אָגִין לֵיהּ מֵעֵשָׂו, בְּגִין דְּבָעָא לְסַלְקָא זְכוּתֵיהּ לִבְנוֹי אֲבַתְרֵיהּ וְלָא לְאֲפָקָא לֵיהּ הַשְׁתָּא לְגַבֵּיהּ דְּעֵשָׂו. וְעַל דָּא צַלֵי צְלוֹתֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא אִסְתְּמִיךְ עַל זְכוּתֵיהּ, לְשֵׁיזָבָא לֵיהּ בְּגִינִיהּ.
חלוקת המחנה לשניים - למען הישאר פליטה אם יוכה האחד
ח] וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה.׳וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה׳ (בראשית לב, ט). בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, ׳וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת׳ויש לשאול . לָמָּהחצה אותם דווקא לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת?א. ומה התועלת בכך, וכי לא יכול עשיו להכות את שני המחנות בזא''ז, ב. אחר שאמר ויחץ מדוע הזכיר שוב שהיה זה 'לשני מחנות'. ואף מִשּׁוּם שֶׁאָמַר, ׳אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה׳עדיין יש להקשות כי אין בזה להציל ב' המחנות..
בלשון הזוהר
׳וַיֹּאמֶר אִם יָבֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנְה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנְה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה׳ (בראשית לב, ט). תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב ׳וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת׳. אַמַּאי ׳לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת׳. בְּגִין דְּאָמַר ׳אִם יָבֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנְה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה׳.
השכינה עם לאה ורחל - הקדמת השפחות וילדיהן במחנה
בֹּא רְאֵהעומק הענין הרי שֶׁשְּׁכִינָה לֹא זָזָה מֵאֹהֶל לֵאָה וּמֵאֹהֶל רָחֵל. אָמַר יַעֲקֹב, יָדַעְתִּי שֶׁהֲרֵייש שְׁמִירָהמעולה לְאֵלֶּה מהקב"ה. מֶה עָשָׂה? ׳וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה׳ - אָמַר, אִם יַהֲרֹג עֵשָׂו - יַהֲרֹג אֶת אֵלֶּה, השפחות וילדיהן אֲבָל אֵלֶּההיינו בני רחל ולאה אֵינִי פוֹחֵד מֵהֶם, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁכִינָה עִמָּהֶם, וְעַל זֶהעל אותם בני האמהות - ׳וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה׳ולא רצה לאחדם במקום אחד שמא אין מספיק זכות לכולם ומפני שאין זכות לאלו יכשלו אלו, ומשם כך הוסיף תפילה לאלו ואלו - כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה אֶת זֶה, תִּקֵּן תְּפִלָּתוֹ עֲלֵיהֶם, מַה כָּתוּב? ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יהו"ה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךְ וּלְמוֹלַדְתְּךְ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ׳.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, שְׁכִינְתָּא לָא עֲדִיאַת מֵאֹהֶל לֵאָה וּמֵאֹהֶל רָחֵל. אָמַר יַעֲקֹב יָדַעְנָא דְּהָא נְטִירוּ לוֹן לְאִלֵּין מִן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. מָה עֲבַד ׳וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשׁוֹנָה׳. אָמַר אִם יַקְטִיל עֵשָׂו, לְאִלֵּין יַקְטֵיל. אֲבָל אִלֵּין לָא מִסְתָּפִינָא מִנַּיְיהוּ, בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא עִמְּהוֹן. וְעַל דָּא ׳וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה׳. כֵּיוָן דְּעָבִיד הַאי אַתְקִין צְלוֹתֵיהּ עֲלַיְיהוּ, מָה כְּתִיב, ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלהֵי אָבִי אַבְרָהָם וִאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יהו"ה הָאוֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵטִיבָה עִמָּךְ׳.
׳תפילה לעני כי יעטוף׳ - תפילת דוד הבורח מחמיו
רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר, ׳תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי יהו"ה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׳ (תהלים קב, א). פָּסוּק זֶה בֵּאֲרוּהוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. אֶלָּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ אָמַר אֶת זֶה כְּשֶׁהִסְתַּכֵּל וְרָאָה בְּדִבְרֵי הֶעָנִי, וְהִסְתַּכֵּל בּוֹ כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וּבוֹרֵחַ מִלִּפְנֵי חָמִיו אָמַר זֶה. ׳תְּפִלָּה לְעָנִי׳ - זוֹהִי תְפִלָּה שֶׁמְּבַקֵּשׁ הֶעָנִי לִפְנֵי הקב"ה, וְזוֹ הַתְּפִלָּה שֶׁמַּקְדִּימָה אֶת כָּל תְּפִלּוֹת הָעוֹלָם.
בלשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְאָמַר ׳תְּפִלָּה לֶעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנִי יהו"ה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׳ (תהילים קב, א). הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ בְּכַמָּה אֲתַר. אֶלָּא דָּוִד מַלְכָּא אָמַר דָּא כַּד אִסְתַּכַּל וְחָמָא בְּמִלֵּי דְמִסְכְּנָא, וְאִסְתַּכַּל בֵּיהּ כַּד הֲוָה אָזִיל וְעָרַק מִקַּמֵּי חָמוֹי אָמַר דָּא. ׳תְּפִלָּה לֶעָנִי׳, דָּא הוּא צְלוֹתָא דְּבָעֵי מִסְכְּנָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְדָא צְלוֹתָא דְּאַקְדִימַת לְכָל צְלוֹתְהוֹן דְּעַלְמָא.
תפילת יד ותפילת ראש - תפילה לעני ותפילת משה שקולות
כָּתוּב כָּאן ׳תְּפִלָּה לְעָנִי׳, וְכָתוּב שָׁם ׳תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים׳ (שם צ, א) - מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אֶלָּא זוֹ תְּפִלָּה שֶׁל יָד, וְזוֹ תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ, וְאֵין לְהַפְרִיד בֵּין הַ ׳תְּפִלָּה לְעָנִי׳ הַזּוֹ וּבֵין ׳תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים׳ - וּשְׁתֵּיהֶן שְׁקוּלוֹת כְּאַחַת.
בלשון הזוהר
כְּתִיב הָכָא ׳תְּפִלָּה לֶעָנִי׳ וּכְתִיב הָתָם ׳תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים׳ (תהילים צ, א), מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא דָּא תְּפִלָּה שֶׁל יַד וְדָא תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ, וְלֵית לְאַפְרָשָׁא בֵּין הַאי ׳תְּפִלָּה לְעָנִי׳ וּבֵין ׳תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים׳, וְתַרְוַויְיהוּ שְׁקִילִין כְּחַד.
תפילת העני מקדימה לפני הקב"ה מכל תפילות העולם
וְעַל זֶה תְּפִלַּת הֶעָנִי מַקְדִּימָה לִפְנֵי הקב"ה מִכָּל תְּפִלּוֹת הָעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב ׳כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְגוֹ'׳ (שם כב, כה). בֹּא רְאֵה, ׳תְּפִלָּה לְעָנִי׳ זוֹ תְּפִלָּה שֶׁל יָד, שֶׁהֶעָנִי דָּבוּק בְּעָנְיוֹ כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ מֵעַצְמוֹ כְּלוּם.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא צְלוֹתָא דְעָנִי אַקְדִימַת קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִכָּל צְלוֹתִין דְּעַלְמָא, בְּגִין דִּכְתִיב, ׳כִּי לא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְגו'׳ (תהילים כב, כה). תָּא חֲזֵי, ׳תְּפִלָּה לְעָנִי׳, דָּא תְּפִלָּה שֶׁל יַד. דְּעָנִי אִתְדָּבַּק בְּמִסְכְּנוּתֵיהּ, כְּמַאן דְּלֵית לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ כְּלוּם.
תפילה זה משה, לעני זה דוד - יעטוף כהתכסות הלבנה
דָּבָר אַחֵר, ׳תְּפִלָּה׳ - זֶה מֹשֶׁה. ׳לְעָנִי׳ - זֶה דָּוִד. ׳כִּי יַעֲטֹף׳ - כְּשֶׁמִּתְכַּסָּה הַלְּבָנָה וּמִתְכַּסָּה הַשֶּׁמֶשׁ מִמֶּנָּה. ׳וְלִפְנֵי יהו"ה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׳ - כְּדֵי לְהִתְחַבֵּר עִם הַשֶּׁמֶשׁ.
בלשון הזוהר
דָּבָר אַחֵר ׳תְּפִלָּה׳ דָּא משֶׁה. ׳לְעָנִי׳ דָּא דָוִד. ׳כִּי יַעֲטֹף׳, כַּד אִתְכַּסְּיָא סִיהֲרָא וְאִתְכַּסֵּי שִׁמְשָׁא מִינָהּ. ׳וְלִפְנֵי יהו"ה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׳, בְּגִין לְאִתְחַבְּרָא בַּהֲדֵי שִׁמְשָׁא.
תפילת העני שוברת שערים ופתחים ונכנסת להתקבל לפניו
בֹּא רְאֵה, הַתְּפִלָּה שֶׁל כָּל בְּנֵי אָדָם תְּפִלָּה. וּתְפִלַּת הֶעָנִי הִיא תְפִלָּה שֶׁעוֹמֶדֶת לִפְנֵי הקב"ה וְשׁוֹבֶרֶת שְׁעָרִים וּפְתָחִים וְנִכְנֶסֶת לְהִתְקַבֵּל לְפָנָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי׳ (שמות כב, כו), וְכָתוּב שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. ׳וְלִפְנֵי יהו"ה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׳ - כְּמִי שֶׁמִּתְרַעֵם עַל דִּינָיו שֶׁל הקב"ה.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, צְלוֹתָא דְכָל בְּנֵי נָשָׁא צְלוֹתָא. וּצְלוֹתָא דְמִסְכְּנָא אִיהִי צְלוֹתָא דְקָיְימָא קַמֵּיהּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְתָבַר תַּרְעִין וּפִתְחִין וְעָאלַת לְאִתְקַבָּלָא קַמֵּיהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וְהָיָה כִי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי׳ (שמות כב, כו), וּכְתִיב שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. ׳וְלִפְנֵי יהו"ה יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ׳, כְּמַאן דְּמִתְרַעֵם עַל דִּינוֹי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
תפילת הצדיקים חביבה וחדוה לכנסת ישראל בהתעטרה לפני הקב"ה
ט] אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, תְּפִלּוֹת הַצַּדִּיקִים חֶדְוָה לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְהִתְעַטֵּרבהם לִפְנֵי בהארות השגתם אלו הם 'תכשיטיה' שמתקשטת בהם לצורך היחוד [ב. כשהתיקונים נשפעים ונמשכין מן הבינה להכלל תכשיטין להתעטר ביופיה אל הת"ת להתייחד עמה ג. שהם מעלים מ"ן אליה והיא מתקשטת בהם לעלות את הז"א שיתייחד עמה] הקב"ה, מִשּׁוּם זֶה חֲבִיבָה הִיא יוֹתֵר לִפְנֵייותר מאשר תפילת העני הקב"ה. וְלָכֵן הקב"ה תָּאֵב לִתְפִלּוֹת הַצַּדִּיקִים בְּשָׁעָה שֶׁצָּרִיךְ לָהֶם, כשאין זיוג במלכות - רמ"ק מִשּׁוּם שֶׁיּוֹדְעִיםאיך לְרַצּוֹת אֶת רִבּוֹנָם. ע"י שמייחדים הספירות בתפילתם.
בלשון הזוהר
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר צְלוֹתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָיא חֶדְוָותָא לִכְנְסֶת יִשְׂרָאֵל לְאִתְעַטָּרָא קַמֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בְגִין כָּךְ חֲבִיבָא הוּא יַתִּיר קַמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבְגִין כָּךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּאִיב לִצְלוֹתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא בְּשַׁעְתָּא דְּאִצְטְרִיךְ לוֹן, בְּגִין דְּיָדְעֵי לְרַצּוּיי לְמָארֵיהוֹן.
׳האמר אלי שוב׳ - יעקב מתעטר בקשר ימין ושמאל כאחד
מַה כָּתוּב בְּיַעֲקֹב? ׳אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יהו"ה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב וְגוֹ'׳ - הִתְעַטֵּר וְנִקְשַׁר קֶשֶׁר בְּקֶשֶׁר אֶחָד כָּרָאוּי. ׳אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם׳ - לְיָמִין, מצד הארת חכמה וחסד ׳וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק׳ - לִשְׂמֹאל. מצד הארת בינה וגבורה ׳הָאֹמֵר אֵלַי׳ - כָּאן תָּלָה הַדָּבָר לְהִתְעַטֵּר לִמְקוֹמוֹ בֵּינֵיהֶם. במידתו תפארת הכולל לשניהם [וג' המידות האחרות דנה"י כלולים בג' האבות שהם חג"ת] ׳שׁוּב לְאַרְצְךְמלכות וּלְמוֹלַדְתְּךְי"ב שבטים וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ׳ את המלכות, ע"י היסוד שנקרא טוב, עמך- על ידך ובחבורא דילך..
בלשון הזוהר
מַה כְּתִיב בֵּיהּ בְּיַעֲקֹב. ׳אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יהו"ה הָאוֹמֵר אֵלַי שׁוּב וְגוֹ'׳, אִעֲטַר וְאִקְשַׁר קִשּׁוּרָא בְּקִשּׁוּרָא חַד כְּדְקָא חָזֵי. ׳אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם׳ - לִימִינָא, ׳וִאלהֵי אָבִי יִצְחָק׳ - לִשְׂמָאלָא. ׳הָאוֹמֵר אֵלַי׳, הָכָא תָּלֵי מִלָּה לְאִתְעַטְּרָא לְאַתְרֵיהּ בֵּינַיְיהוּ. ׳שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ׳.
׳קטנתי מכל החסדים׳ - הודאת יעקב שאין בו זכות מעצמו
וכעת יפרש המשך תפילתו של יעקב: ׳קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים׳יש להקשות (בראשית לב, יא) - לָמָּה הָיָה צָרִיךְ זֶה עִם זֶה?א. הרי בזה אומר שאין לו הזכות לקבל את ההבטחה. ב. מה השייכות בין זה למה שהזכיר קודם 'שוב לארצך' אֶלָּא, אָמַר יַעֲקֹב, אַתָּה הִבְטַחְתָּ לִי לְהֵיטִיב עִמִּי, וַאֲנִי יָדַעְתִּי שֶׁכָּל מַעֲשֶׂיךְ כֻּלָּם הֵם עַל תְּנַאי. הֲרֵי אֲנִי אֵין בִּי זְכוּת, שֶׁהֲרֵי ׳קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךְ׳ - וְכָל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ לִי עַד הַיּוֹם, לֹא בִּשְׁבִיל זְכוּתִי הָיָה, לא מצד מעשי אֶלָּאמחמת רוב טובך בִּגְלָלְךְ הוּא שֶׁעָשִׂיתָ לִי. וְאוֹתוֹהנהגה של טוֹב וֶאֱמֶת בִּגְלָלְךְ הָיוּ. מפני היותך טוב ומטיב אף שלא לפי מעשי בני האדם שֶׁהֲרֵיראייה לכך שאין זה מצד מעשי כי כְּשֶׁעָבַרְתִּי בַּתְּחִלָּה,בשעה שֶׁהָיִיתִי הוֹלֵךְובורח מִלִּפְנֵי עֵשָׂו, יְחִידִי עָבַרְתִּי אֶת אוֹתוֹ נָהָר, כי במקל"י עברתי את הירדן הזה [כמנין יעק"ב] וְאַתָּה עָשִׂיתָ עִמִּי טוֹב וֶאֱמֶת, שלא היה זה מצד גדולת מעשי וַהֲרֵי אֲנִי עַכְשָׁו עוֹבֵר אוֹתוֹ בִּשְׁנֵי מַחֲנוֹת, הֵם שְׁנֵי הַמַּחֲנוֹת שֶׁחִלֵּק. שלו ושל השכינה. [ולא כפי שפירש קודם בפשוטו של מקרא]
בלשון הזוהר
׳קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים׳ (בראשית לב, יא) - אַמַּאי הֲוָה אִצְטְרִיךְ הַאי עִם הַאי. אֶלָּא אָמַר יַעֲקֹב אַתְּ אַבְטַחְתְּ לִי לְאוֹטָבָא עִמִּי, וְאֲנָא יְדַעְנָא דְּכָל עוֹבָדָךְ כֻּלְּהוּ עַל תְּנַאי. הָא אֲנָא לֵית בִּי זְכוּתָא דְּהָא ׳קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ׳, וְכָל מַה דַּעֲבָדַת לִי עַד יוֹמָא לָאו בְּגִין זְכוּתָאי הֲוָה אֶלָּא בְּגִינָךְ הוּא דַּעֲבָדַת לִי, וְהַהוּא טִיבוּ וּקְשׁוֹט בְּגִינָךְ הֲוָה. דְּהָא כַּד עָבַרְנָא בְּקַדְמִיתָא דְּהֲוֵינָא אָזִיל מִקַּמֵּי דְעֵשָׂו, יְחִידָאי עֲבַרְנָא לֵיהּ לְהַהוּא נַהֲרָא, וְאַנְתְּ עָבְדִית עִמִּי טִיבוּ וּקְשׁוֹט. וְהָא אֲנָא הַשְׁתָּא מַעֲבַר לֵיהּ בִּתְרֵי מַשִּׁירְיָין, אִינוּן תְּרֵין מַשִּׁירְיָין דְּפָלִיג.
סדר התפילה - שבח רבונו תחילה ואחר כך הבקשה
עַד כָּאן סִדּוּר הַשֶּׁבַח שֶׁל רִבּוֹנוֹ. מִכָּאן וּלְהַבָּא בִּקֵּשׁ מַה שֶּׁצָּרִיךְ לוֹ, לְהַרְאוֹת וללמד לְכָל בְּנֵי הָעוֹלָםכמעשה אבות סימן לבנים שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לָאָדָם לְסַדֵּר שֶׁבַח שֶׁל אֲדוֹנוֹ בַּתְּחִלָּה, שהזכיר קודם אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק וגו' וְאַחַר יְבַקֵּשׁ בַּקָּשׁוֹתָיו. שֶׁכָּךְ יש לנו ללמוד ממה ש עָשָׂה יַעֲקֹב - בַּתְּחִלָּה סִדֵּר שְׁבָחָיו שֶׁל קוֹנוֹ,רק וְאַחַר שֶׁסִּדֵּר הַשֶּׁבַח, אָמַר בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁהִצְטָרֵךְ לָהּ.
בלשון הזוהר
עַד הָכָא סִדּוּרָא דְּשִׁבְחָא דְמָארֵיהּ, מִכָּאן וּלְהָלְאָה בָּעָא מַה דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ. לְאַחֲזָאָה לְכָל בְּנִי עַלְמָא, דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְסַדְּרָא שְׁבָחָא דְמָארֵיהּ בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר יִבָּעֵי בָּעוּתֵיהּ. דְּהָכִי עֲבַד יַעֲקֹב, בְּקַדְמִיתָא סִדֵּר שְׁבָחָא דְמָרֵיהּ, וּלְבָתַר דְּסִדֵּר שְׁבָחָא אָמַר בָּעוּתֵיהּ דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ.
׳הצילני נא מיד עשו׳ - חובת פירוש הדברים בתפילה כראוי
זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: ׳הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים׳ (בראשית לב, יב). מִכָּאן, מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְפָרֵשׁ דְּבָרָיו כָּרָאוּי. כפי שיעקב פירש דבריו אף שגלוי וידוע למקום לפני איזה צרה עומד ולזה מדייק הכתוב ׳הַצִּילֵנִי נָא׳, וְאִם תֹּאמַר שֶׁהֲרֵי הִצַּלְתַּנִי מִלָּבָן.לכן ומפרש הצילני נא ׳מִיַּד אָחִי׳. וְאִם תֹּאמַר קְרוֹבִים אֲחֵרִים סְתָם נִקְרָאִים אַחִים.לכן מפרש ׳מִיַּד עֵשָׂו׳. מָה הַטַּעַם? בִּשְׁבִיל לְפָרֵשׁ הַדָּבָר כָּרָאוּי. וְאִם תֹּאמַר, אֲנִי לָמָּה אֶצְטָרֵךְ?לזה - ובסיבת איזה ענין מבקש הצלה לכן מפרש ׳כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי׳דהיינו לא רק שיש לפרש את בקשת ההצלה אלא אף את טעם היראה והפחד . כְּדֵי לְהִוָּדַע דָּבָר לְמַעְלָה וּלְפָרְשׁוֹ כָּרָאוּי, וְלֹא יִסְתֹּם הַדָּבָר. ואף שגלוי וידוע לפני המקום מ"מ מסדרי התפילה הוא לפרש כל דבר ודבר. ׳וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְגוֹ'׳ (בראשית לב, יג). ׳וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב׳ - מַה זֶּה ׳וְאַתָּה׳ מידת תפארת נקראת את"ה [כי העטרת תדבר בדרך נוכח, והכת"ר נקרא הו"א מצד העלמתו] ? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם׳ (נחמיה ט, ו), אַף כָּאן ׳וְאַתָּה אָמַרְתָּ׳.
בלשון הזוהר
הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳הַצִּילֵנִי נָא מִיָּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבֹא וְהִכַּנִּי אֵם עַל בָּנִים׳ (בראשית לב, יב). מִכָּאן, מַאן דְּצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ דְּבָעֵי לְפָרְשָׁא מִלּוֹי כְּדְקָא יְאוּת. ׳הַצִּילֵנִי נָא׳, וְאִי תֵימָא דְהָא שֵׁזַבְתְּ לִי מִלָּבָן. ׳מִיַּד אָחִי׳. וְאִי תֵימָא קְרִיבִין אוֹחֲרָנִין סְתָם, אַחִין אִקְרוּן. ׳מִיַּד עֵשָׂו׳. מַאי טַעֲמָא, בְּגִין לְפָרְשָׁא מִלָּה כְּדְקָא יְאוּת. וְאִי תֵימָא אֲנָא אַמַּאי אִצְטְרִיךְ, ׳כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבֹא וְהִכַּנִי׳. בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא מִלָּה לְעֵילָא וּלְפָרְשָׁא לָהּ כְּדְקָא יְאוּת, וְלָא יַסְתִּים מִלָּה. ׳וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְגו'׳ (בראשית לב, יג). ׳וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב׳ - מַאי ׳וְאַתָּה׳. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר ׳וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם׳ (נחמיה ט, ו), אוּף הָכָא ׳וְאַתָּה אָמַרְתָּ׳.
׳אמרי פי והגיון לבי׳ - דברים מפורשים ודברים נסתרים בלב
בֹּא רְאֵה, שיש לחלק בין תפילה הנאמרת כנגד המלכות לתפילה הנאמרת כנגד תפארת שהרי דָּוִד הַמֶּלֶךְבתפילתו הזכיר ב' הבחנות אלו שמחד אָמַר, ׳יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי׳ (תהלים יט, טו) - אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁהִתְפָּרְשׁוּ. בפה שעליהם מבקש שיהיו לרצון [וזה כנגד המלכות אשר ענינה מפורש] אבל הוסיף הבחנה שניה ׳וְהֶגְיוֹן לִבִּי׳ - אֵלּוּ דְּבָרִים נִסְתָּרִים שֶׁלֹּא יָכוֹל בֶּן אָדָם לְפָרְשָׁם בְּפִיו,אבל הם נדברים בלב ונקראים הגייה, זֶהוּ הֶגְיוֹן, שֶׁהוּא בַּלֵּב, שֶׁלֹּא יָכוֹל לְהִתְפָּרֵשׁ. כנגד הארת תפארת.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, דָּוִד מַלְכָּא אָמַר ׳יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי׳ (תהילים יט, טו), אִלֵּין מִלִּין דְּאִתְפָּרְשָׁן. ׳וְהֶגְיוֹן לִבִּי׳, אִלֵּין מִלִּין דִּסְתִימָן דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ לְפָרְשָׁא לוֹן בְּפוּמֵיהּ, דָּא הוּא הֶגְיוֹן דְּאִיהוּ בְּלִבָּא דְּלָא יָכִיל לְאִתְפָּרְשָׁא.
שני סוגי דיבור - מה שמתפרש בפה ומה התלוי בלב
וְעַל זֶהומשום כך צָרִיךְ דָּבָרמה שיכול לְהִתְפָּרֵשׁ בַּפֶּה, וְדָבָר שֶׁתָּלוּי בַּלֵּב, וְהַכֹּל סוֹד הוּא. אֶחָד כְּנֶגֶד דַּרְגָּה תַּחְתּוֹנָה, המלכות וְאֶחָד כְּנֶגֶד דַּרְגָּה עֶלְיוֹנָה. בינה דָּבָר שֶׁהִתְפָּרֵשׁ, בפה, הוא כְּנֶגֶד דַּרְגָּה תַּחְתּוֹנָההיא המלכות שֶׁצְּרִיכָה לְהִתְפָּרֵשׁ. בסוד עלמא דאיתגלייא [כמידת המלכות שנקראת פה ומשום כך התפילה צריכה להיות מפורשת], אבל אוֹתוֹ שֶׁתָּלוּי בַּלֵּב הוּא כְּנֶגֶד דַּרְגָּה פְּנִימִית יוֹתֵר, בהארת בינה שהיא עלמא דאיתכסאה וְהַכֹּל הוּא כְּאֶחָד. וְעַל זֶה אָמַר ׳יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךְ וְגוֹ'׳.לבקש על ב' בחינות אלו של התפילה, המפורשת והסתומה, כנגד הארת המלכות והארת תפארת.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ מִלָּה לְאִתְפָּרְשָׁא בְּפוּמָא, וּמִלָּה דְתַלְיָא בְּלִבָּא, וְכֹלָּא רָזָא אִיהוּ. חַד לָקֳבֵל דַּרְגָּא תַּתָּאָה, וְחַד לָקֳבֵל דַּרְגָּא עִלָּאָה. מִלָּה דְאִתְפָּרְשָׁא לָקֳבֵל דַּרְגָּא תַּתָּאָה דְּאִצְטְרִיךְ לְאִתְפָּרְשָׁא. הַהוּא דְתַלְיָא בְּלִבָּא אִיהוּ לָקֳבֵל דַּרְגָּא פְּנִימָאָה יַתִּיר, וְכֹלָּא כְּחֲדָא אִיהוּ. וְעַל דָּא אָמַר ׳יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ וְגו'׳.
יעקב פירש בפה, והסתיר בלב - ׳כחול הים׳
כְּמוֹ זֶה אָמַר יַעֲקֹב,בתפילתו בַּתְּחִלָּה פֵּרַשׁ הַדָּבָר כָּרָאוּי,כנזכר לעיל 'הצילני נא וכו' וְאַחַר כָּךְ הִסְתִּיר הַדָּבָר שֶׁתָּלוּי בְּהֶגְיוֹן הַלֵּב שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְפָרֵשׁ, ולדרגת המלכות שנקראת אתה- 'אמרת' שתיטיב לה עמי [היא התגלות החסדים ליסוד] שֶׁכָּתוּב ׳וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךְ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב׳ שלא יספר בפה אלא בלב, ומטעם שלא תהא בהם עין הרע, (בראשית לב, יג) - כָּאן הוּא דָבָר הַתָּלוּי בַּלֵּב שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְפָרֵשׁ, וְכֵן צָרִיךְשיתפלל בב' בחינות אלו, כל אחד כפי ענינו כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, כְּדֵי לְיַחֵד יִחוּד שָׁלֵם כָּרָאוּי. אַשְׁרֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁיּוֹדְעִים לְסַדֵּר שֶׁבַח רִבּוֹנָם כָּרָאוּיורק אח"כ וּלְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁתָם, וְלָכֵן כָּתוּב ׳וַיֹּאמֶרהשכינה הקדושה לִייעקב עַבְדִּי אָתָּה מצד המלכות יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאָר׳ שבשעה שהתפילה נעשית מצד 'ישראל' בדרגה היותר שלמה, אז עולה ומתפארת בהארת תפארת (ישעיה מט, ג). (ס"א: כָּתוּב ׳גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי וגו'׳ - שָׁלֹשׁ פְּעָמִים גַּם, רמז (ג"ם רָאשֵׁי תֵּבוֹת גואל מֹשֶׁה, גואל מרדכי, גואל מָשִׁיחַ) לשלש גְּאֻלּוֹת עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה צַדִּיקִים, מֹשֶׁה מרדכי מָשִׁיחַ, שֶׁעָתִיד לגאלנו בקרוב).
בלשון הזוהר
כְּגַוְונָא דָא אָמַר יַעֲקֹב, בְּקַדְמִיתָא פָּרִישׁ מִלָּה כְּדְקָא יְאוּת, וּלְבָתַר סָתִים מִלָּה דְּאִיהִי תַּלְיָא בְּהֶגְיוֹנָא דְלִבָּא דְּלָא אִצְטְרִיךְ לְפָרְשָׁא. דִּכְתִיב, ׳וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב׳ (בראשית לב, יג). הָכָא אִיהוּ מִלָּה דְּתַלְיָא בְּלִבָּא דְּלָא אִצְטְרִיךְ לְפָרְשָׁא. וְכֵן אִצְטְרִיךְ כִּדְקָאֲמָרָן, בְּגִין לְיַחֲדָא יִחוּדָא שְׁלִים כְּדְקָא יְאוּת. זַכָּאִין אִינוּן צַדִּיקַיָא דְּיָדְעֵי לְסַדְּרָא שְׁבָחָא דְמָארֵיהוֹן כְּדְקָא יְאוּת וּלְמִבְעֵי בָּעוּתְהוֹן, וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב ׳וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר׳ (ישעיהו מט, ג). (ס"א: כְּתִיב ׳גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי וגו'׳, השלש פעמים גם, רמז (גליון, ג"ם ראשי תיבות גואל משרז גואל מרדכי גואל משיח) לשלש גאולות על ידי שלשה צדיקים משה מרדכי משיח שעתיד לגאלנו בקרוב).
׳ויותר יעקב לבדו׳
סכנת רוח הטומאה בהליכת יחיד בלילה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.