׳עם לבן גרתי ואחר עד עתה׳
הכנעת יעקב לעשו והצלתו מכשפי לבן
יעקב פותח כעבד לעשו - הסתרת הברכות שהעביר לסוף הימים
ב] עִם לָבָן גַּרְתִּי. וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹרשהדברים ייאמרו בלשון הזו בדווקא: כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂוובכאן יש לתמוה מדוע אמר לשון 'אדוני', כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹבולא זו בלבד שאף את עצמו כינה כ'עבד' אליו עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה (בראשית לב, ה). מִיָּד פָּתַח יַעֲקֹב לְהִתְהַפֵּךְ לוֹ לְעֶבֶד והשפיל עצמו להיות נקלה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל עֵשָׂו בְּאוֹתָן בְּרָכוֹת שֶׁבֵּרְכוֹ אָבִיו, ועי"כ יבוא להורגו שֶׁהֲרֵי יַעֲקֹב הֶעֱבִיר אוֹתָן לַסּוֹף, לאחרית הימים כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ. קודם לכן שעיקר הברכות יעקב שימר לעת"ל ששם עיקר הממשלה
בלשון הזוהר
׳וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה׳ (בראשית לב, ה). מִיָּד פָּתַח יַעֲקֹב לְאִתְהַפָּכָא לֵיהּ לְעַבְדָּא, בְּגִין דְּלָא יִסְתַּכַּל עֵשָׂו בְּאִינוּן בִּרְכָאן דְּבָרְכֵיהּ אֲבוֹי, דְּהָא יַעֲקֹב סָלִיק לוֹן לְבָתַר כִּדְקָא אֲמָרָן.
לבן החכם בכשפים מכל הקוסמים - לא יכל ליעקב
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה,אם יעקב בא לפייסו מָה רָאָה יַעֲקֹב שֶׁשָּׁלַחע"י השליחים לְעֵשָׂו וְאָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי (בראשית לב, ה), וְכִי מֶה עָשָׂה בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל עֵשָׂו (שֶׁאָמַר) דָּבָר זֶה? כנותן סיבה מדוע 'ואחר עד עתה' אֶלָּאבכוונה תחילה הזכיר יעקב לענין זה שרצה להפחיד לעשיו בזה, משום ש לָבָן הָאֲרַמִּי, קוֹלוֹ הָלַךְ בָּעוֹלָם, נתפרסם שמעו וענינו בכל העולם שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם שֶׁיִּנָּצֵל מִמֶּנּוּ, וְהוּאלבן הָיָהא. מְכַשֵּׁף בִּכְשָׁפִיםב. וְגָדוֹלש בַּקּוֹסְמִים, וַאֲבִי בְּעוֹר הָיָה, וּבְעוֹר אֲבִי בִּלְעָם, שֶׁכָּתוּב בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם ואף שנודעו ונתפרסמו בעור ובלעם בנו ביותר בעניני הכישוף, עכ"ז (יהושע יג, כב) - וְלָבָן חָכָם בַּמְּכַשְּׁפִים וּבַקּוֹסְמִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וְעִם כָּל זֶה לֹא יָכֹל לְיַעֲקֹב. וְרָצָה לְאַבֵּד אֶת יַעֲקֹב בְּכַמָּה כְּלֵי זַיִן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לדייק מלשון הכתוב אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִיהיינו שניסה לאבדו בכמה דרכים ואופנים, ואף היה נקרא בשם זה 'אובד' ע"ש שהיה בכוחו לאבד ולכלות למי שירצה. כת"פ ורמ"ז ומ"מ. עד שאף הקב"ה הזהירו 'השמר לך מדבר וכו'.- כת"פ (דברים כו, ה).
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מַאי חָמָא יַעֲקֹב דְּשַׁדַּר לֵיהּ לְעֵשָׂו וְאָמַר ׳עִם לָבָן גַּרְתִּי׳ (בראשית לב, ה), וְכִי מַה עָבִיד בִּשְׁלִיחוּתֵיהּ דְּעֵשָׂו (דְּאָמַר) מִלָּה דָא. אֶלָּא לָבָן הָאֲרַמִּי קָלֵיהּ אָזִיל בְּעַלְמָא דְלָא הֲוָה בַר נָשׁ דְּיִשְׁתְּזִיב מִנֵּיהּ, דְּהוּא הֲוָה חָרָשׁ בֶּחֳרָשִׁין וְרַב בְּקוֹסְמִין, וַאֲבוֹי דִבְעוֹר הֲוָה, וּבְעוֹר אֲבוֹי דְבִלְעָם, דִּכְתִיב ׳בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם׳ (יהושע יג, כב), וְלָבָן חָכָם בֶּחֳרָשִׁין וְקוֹסְמִין יַתִּיר מִכֻּלְּהוּ, וְעִם כָּל דָּא לָא יָכִיל בְּיַעֲקֹב. וּבָעָא לְאוֹבָדָא לְיַעֲקֹב בְּכַמָּה זַיְינִין הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי׳ (דברים כו, ה).
פחד העולם מכשפי לבן - עשרים שנות התאחרות יעקב עמו
ויהי לי שור וחמור אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּל הָעוֹלָם הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁלָּבָן הָיָה גְּדוֹל הַחֲכָמִים וְהַמְּכַשְּׁפִים וְהַקּוֹסְמִים, וּמִי שֶׁרָצָה לבן לְאַבֵּד אוֹתוֹ בִּכְשָׁפָיו, לֹא נִצַּל מִמֶּנּוּ, וְכָל מַה שֶּׁיָּדַע בִּלְעָםבחכמת הקליפה של הכישוף והקסם - מִמֶּנּוּ הָיָה. וְכָתוּב בְּבִלְעָם כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר הרי שנתייחד בלעם בידיעתו זו, ואעפ"כ כל ידיעה זו היתה רק ממנו (במדבר כב, ו). וְכָל הָעוֹלָם הָיוּ פוֹחֲדִים מִלָּבָן וּמִכְּשָׁפָיו. לזה בדווקא ה וְדָבָר רִאשׁוֹן שֶׁשָּׁלַח יַעֲקֹב לְעֵשָׂו - אָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי לומר לו בזאת כי אינו חושש ממנו (בראשית לב, ה). וְאִם תֹּאמַר שֶׁמְּעַטזמן הָיָה, שנשתהה אצלו חֹדֶשׁ אוֹאפי' שָׁנָה - לֹא כָּךְ, אֶלָּא וָאֵחַר עַד עָתָּה (בראשית לב, ה), עֶשְׂרִים שָׁנָה הִתְאַחַרְתִּי עִמּוֹ.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי אַבָּא כּוּלֵי עַלְמָא הֲוֵי יָדְעֵי דְּלָבָן הֲוָה רַב חַכִּימִין וָחֳרָשִׁין וְקוֹסְמִין, וּמַאן דְּבָעֵי לְאוֹבָדָא בֶּחֳרָשׁוֹי לָא אִשְׁתְּזִיב מִנֵּיהּ, וְכָל מַה דְּיָדַע בִּלְעָם מִנֵּיהּ הֲוָה. וּכְתִיב בֵּיהּ בְּבִלְעָם ׳כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר׳ (במדבר כב, ו). וְכוּלֵי עַלְמָא הֲווּ מִסְתָּפֵי מִלָּבָן וּמֵחֳרָשׁוֹי. וּמִלָּה קַדְמָאָה דְּשַׁדַּר יַעֲקֹב לְעֵשָׂו אָמַר ׳עִם לָבָן גַּרְתִּי׳ (בראשית לב, ה). וְאִי תֵימָא דִּזְעֵיר הֲוָה יֶרַח אוֹ שַׁתָּא. לָאו הָכִי, אֶלָּא ׳וָאֵחַר עַד עָתָּה׳ (בראשית לב, ה), עֶשְׂרִין שְׁנִין אִתְאֲחָרִית עִמֵּיהּ.
׳שור וחמור׳ - שני גזרי דין שחיבורם מזיק לעולם
וְאִםשמא תֹּאמַר שֶׁלֹּא עָלָה בְּיָדִי כְּלוּם. שלא הצלחתי במאומה, ומשום כך לא רצה לבן לאבדני, [ואילו היה רואה בי איזה הצלחה היה פוגע בי] לזה אמר וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹראלו (בראשית לב, ו) - אוֹתָם שְׁנֵי גִּזְרֵי דִין, שורשים מזיקים שֶׁכְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם מִתְחַבְּרִים יַחַד, לֹא מִתְחַבְּרִים אֶלָּא לְהָרַע לָעוֹלָם.א. תיקון והעמדה של שור וחמור דקדושה כנגד שור וחמור דקליפה, שור דקדושה מצד יוסף 'בכור שורו הדר לו', וחמור דקדושה מצד יששכר 'חמור גרם' שהם ברשותו של יעקב העומדים כנגד קליפת שור וחמור של כוחות הטומאה וְלָכֵן כָּתוּב לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו בהיות וב' כוחות אלו שבאים מסטרא דטומאה אם פועלים יחד יוצרים קלקול וחורבן של ממש. (דברים כב, י).
בלשון הזוהר
וְאִי תֵימָא דְּלָא סָלִיק בְּיָדִי כְּלוּם. ׳וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר׳ (בראשית לב, ו), אִינוּן תְּרֵין גִּזְרֵי דִינִין, דְּכַד מִתְחַבְּרָן תַּרְוַויְיהוּ כְּחֲדָא, לָא מִתְחַבְּרָן אֶלָא לְאַבְאָשָׁא עַלְמָא. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב, ׳לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּו׳ (דברים כב, י).
׳צאן ועבד ושפחה׳ - כתרים תחתונים שהוכו במצרים, ופחד עשו
וכעת יפרש ענין ג' מיני קליפות הרמוזים ב צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָהועומדים מצד הטומאה כי (בראשית לב, ו) - אֵלּוּ הֵםמאותם עשרה כְּתָרִים תַּחְתּוֹנִים של קליפה עומדים כנגד עשרה כתרים עליונים [זה כנגד זה]. ג' מיני קליפות אלו של צאן עבד ושפחה הם אלו שֶׁהָרַג הקב"ה בְּמִצְרַיִם, בְּכוֹר בְּהֵמָה צאן (שמות יב, כט), בְּכוֹר הַשְּׁבִי עבד (שמות יב, כט), בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה שפחה. (שמות יא, ה) - זֶהוּ שֶׁכָּתוּב צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָהואכן בשעה שאמרו זאת המלאכים בשליחותו של יעקב . מִיָּד הָיָה עֵשָׂו פּוֹחֵד וְיָצָא כְּנֶגְדּוֹ, וּפַחַד הָיָה לוֹלעשיו מִיַּעֲקֹב כְּמוֹהפחד שֶׁהָיָה לְיַעֲקֹב מֵעֵשָׂו.
בלשון הזוהר
׳צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה׳ (בראשית לב, ו), אִלֵין אִינוּן כִּתְרֵי תַּתָּאֵי דְּקָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמִצְרַיִם ׳בְּכוֹר בְּהֵמָה׳ (שמות יב, כט) ׳בְּכוֹר הַשְּׁבִי׳ (שמות יב, כט) ׳בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה׳ (שמות יא, ה), הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה׳. מִיָּד מִסְתָּפֵי הֲוָה עֵשָׂו וְנָפַק לָקֳדָמוּתֵיהּ, וּדְחִילוּ הֲוָה לֵיהּ מִיַּעֲקֹב כְּמָה דְּהֲוָה לֵיהּ לְיַעֲקֹב מֵעֵשָׂו.
משל לליסטים שאיים בנחש - אזהרה למי שיקרב אליו
ענין זה שאמר יעקב 'ויהי לי שור וחמור' כדי להפחיד את עשיו- משל למה הדבר דומה לְאִישׁ שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, עַד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְבאמצע הדרך שָׁמַע עַל לִסְטִים אֶחָד שֶׁהָיָה אוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ, פָּגַשׁ אוֹתוֹ אִישׁ אַחֵר. לאיש הראשון שהיה הולך בדרך אָמַר לוֹ: המהלך בדרך מִמִּי אַתָּה? אָמַרהשיב לוֹ: אֲנִי מִלִּגְיוֹן פְּלוֹנִי. כלומר של אותו ליסטים ומתוך כבוד קראו בלשון 'לגיון' אָמַר לוֹ: האיש המהלך בדרך סְטֵה לְךָ מִלְּפָנַי, שֶׁכָּל מִי שֶׁקָּרֵב אֵלַי, אֲנִי מֵבִיא נָחָשׁ אֶחָד שֶׁהוֹרֵג אוֹתוֹ.וכששמע זאת האיש השני שהיה חייל של אותו ליסטים [לגיון] הָלַךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ לְאוֹתוֹ הַלִּגְיוֹן. אָמַר לוֹ: אִישׁ אֶחָד בָּא, וְכָל מִי שֶׁקָּרֵב אֵלָיו, נוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ נָחָשׁ אֶחָד שֶׁהוּא מֵבִיא, וּמֵת. וכל זאת עשה האיש המהלך בדרך כדי להרתיעו ולהפחידו.
בלשון הזוהר
לְבַר נָשׁ דְּהֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא, עַד דְּהֲוָה אָזִיל שָׁמַע עַל חַד לִסְטִים דְּהֲוָה כָּמַן בְּאָרְחָא, פָּגַע בֵּיהּ בַר נָשׁ אָחֳרָא. אָמַר לֵיהּ מִמָּאן אַנְתְּ. אָמַר לֵיהּ מִפְּלוֹנִי לִגְיוֹן אֲנָא. אָמַר לֵיהּ סְטֵי לָךְ מִגַּבָּאי דְּכָל מַאן דְּקָרִיב בַּהֲדָאי חַד חִוְיָא אֲנָא מַיְיתֵי וְקָטִיל לֵיהּ. אֲזַל הַהוּא בַר נָשׁ לְהַהוּא לִגְיוֹן. אָמַר לֵיהּ חַד בַר נָשׁ אָתֵי וְכָל מַאן דִּי קָרִיב בַּהֲדֵיהּ נָשְׁכֵיהּ חַד חִוְיָא דְּהוּא מַיְיתֵי וּמַיֵית.
פחד הלגיון מנחש הליסטים - השתחוויתו הפכה לגאוותו
שָׁמַע אוֹתוֹ לִגְיוֹן וּפָחַד. אָמַר: יָפֶההיינו עצה חכמה שלא לילך למלחמה כנגדו אלא שֶׁאֵלֵךְ לִקְרָאתוֹ וְאֶתְפַּיֵּס עִמּוֹ. עַד שֶׁרָאָה אוֹתוֹאת הלגיון אוֹתוֹ הָאִישׁ,המהלך בדרך אָמַר: אותו האיש אוֹי שֶׁעַכְשָׁו יַהֲרֹג אוֹתוֹ אוֹתוֹבעצמו ומיד הַלִּגְיוֹן. הִתְחִיל לְהִשְׁתַּחֲווֹת וְלִכְרֹעַ כְּנֶגְדּוֹ. אָמַר אוֹתוֹ לִגְיוֹן: אִלְמָלֵא הנמשל לעשיו הָיָה לוֹ בְּיָדוֹ נָחָשׁ של אותו האיש המשול ליעקב הוא עשיו בנמשל והיינו שהגם שנתברר כעת ללגיון כי בעצם אין לו ממה לחשוש אך היות וקודם לכן חשש וכעת שסר החשש היה עסוק בגאוותו, ומתוך כך נתפייס. לַהֲרֹג, לֹא הָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה כָּל זֶה כְּנֶגְדִּי. הִתְחִיל הַלִּגְיוֹן לְהִתְגָּאוֹת. אָמַר: הוֹאִיל וְכָל כָּךְ כָּרַע לְנֶגְדִּי, לֹא אֶהֱרֹג אוֹתוֹ.
בלשון הזוהר
שָׁמַע הַהוּא לִגְיוֹן וְדָחִיל. אָמַר יָאוֹת דְּאֵזִיל לְקֳבְלֵיהּ וְאִתְפַּיֵיס בַּהֲדֵיהּ. עַד דְּחָמָא לֵיהּ הַהוּא בַר נָשׁ, אָמַר, וַוי דְּהַשְׁתָּא יִקְטְלֵינֵיהּ הַהוּא לִגְיוֹן. שָׁארֵי סָגִיד וְכָרַע לְקֳבְלֵיהּ. אָמַר הַהוּא לִגְיוֹן, אִלְמָלֵא הֲוָה לֵיהּ בִּידֵיהּ חִוְיָא לְקָטְלָא, לָא סְגִיד כּוּלַי הַאי לְקֳבְלִי. שָׁארֵי לִגְיוֹנָאָה לְאִתְגָּאָה. אָמַר, הוֹאִיל וְכָל כָּךְ כָּרַע לְקִבְלִי לָא אֶקְטְלִינֵיהּ.
יעקב מגלה נמשל הנחש - עשו יוצא להתפייס מפחד
כָּךָ אָמַר יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה (בראשית לב, ה), עֶשְׂרִים שָׁנָה הִתְאַחַרְתִּי עִמּוֹ, וַאֲנִי מֵבִיא נָחָשׁ לַהֲרֹג בְּנֵי אָדָם. הם אותו שור וחמור צאן ועבד ושפחה שָׁמַע עֵשָׂו, אָמַר, אוֹי מִי יָקוּם לְפָנָיו. שֶׁעַכְשָׁו יַהֲרֹג אוֹתוֹ יַעֲקֹב בְּפִיו, הִתְחִיל לָצֵאת כְּנֶגְדּוֹכדי לְהִתְפַּיֵּס עִמּוֹ.
בלשון הזוהר
כָּךָ אָמַר ׳יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה׳ (בראשית לב, ה), עֶשְׂרִין שְׁנִין אִתְאֲחָרִית עִמֵּיהּ וְאֲנָא מַיְיתֵי חִוְיָא לְקָטְלָא בְּנִי נָשָׁא. שְׁמַע עֵשָׂו, אָמַר, וַוי מַאן יָקוּם קַמֵּיהּ. דְּהַשְׁתָּא יִקְטְלִינֵיהּ יַעֲקֹב בְּפוּמֵיהּ, שָׁארֵי נָפִיק לָקֳדָמוּתֵיהּ לְאִתְפַּיְיסָא עִמֵּיהּ.
יעקב משתחווה שבע פעמים לעשו - גאוות עשו מהשתחוואתו
כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ מַה כָּתוּב? וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ (בראשית לב, ח), כֵּיוָן שֶׁקָּרַב אֵלָיו, הִתְחִיל לִכְרֹעַ וְלִסְגֹּד לְפָנָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו (בראשית לג, ג). אָמַר עֵשָׂו, אִלְמָלֵא כָּל כָּךְ הָיָה עִמּוֹ, כח לֹאהיה הָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה עשיו ומחמת גאוותו לא עשו לו מאומה. כְּנֶגְדִּי. הִתְחִיל לְהִתְגָּאוֹת.
בלשון הזוהר
כֵּיוָן דְּחָמָא לֵיהּ מַה כְּתִיב ׳וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ׳ (בראשית לב, ח), כֵּיוָן דְּקָרִיב בַּהֲדֵיהּ שָׁארֵי כָּרַע וְסָגִיד לְקֳבְלֵיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו׳ (בראשית לג, ג). אָמַר עֵשָׂו, אִלְמָלֵא כָּל כָּךְ הֲוָה עִמֵּיהּ, לָא סְגִיד לְקִבְלִי. שָׁארֵי לְאִתְגָּאָה.
השוואת בלעם ולבן - ׳פן תדבר׳ ולא ׳פן תעשה׳ ליעקב
בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב בְּבִלְעָם, וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה (במדבר כב, כ). בְּלָבָן כָּתוּב וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב וגו' (בראשית לא, כד). פֶּן תְּדַבֵּר? פֶּן תַּעֲשֶׂה לְיַעֲקֹב רָעָה צָרִיךְ לִכְתֹּב. אֶלָּא לָבָן לֹא רָדַף אַחֲרֵי יַעֲקֹב בְּכֹחַ גִּבּוֹרִים לַעֲרֹךְ בּוֹ קְרָב. שֶׁהֲרֵי חֵיל יַעֲקֹב וּבָנָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, אֶלָּא לְהָרְגוֹ בְּפִיו וּלְהַשְׁמִיד אֶת הַכֹּל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי (דברים כו, ה). וְלָכֵן כָּתוּב פֶּן תְּדַבֵּר וְלֹא פֶּן תַּעֲשֶׂה. וְכָתוּב יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת (בראשית לא, כט), מִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיְּכֹלֶת הָיְתָה בְּיָדוֹ? אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי וגו'.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב בְּבִלְעָם ׳וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה׳ (במדבר כב, כ). בְּלָבָן כְּתִיב ׳וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב וגו'׳ (בראשית לא, כד). ׳פֶּן תְּדַבֵּר׳, פֶּן תַּעֲשֶׂה לְיַעֲקֹב רָעָה מִבָּעֵי לֵיהּ. אֶלָּא לָבָן לָא רָדַף אֲבַתְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב בְּחֵילָא דְגוּבְרִין לַאֲגָחָא בֵּיהּ קְרָבָא. דְּהָא חֵילָא דְּיַעֲקֹב וּבְנוֹי רַב מִנֵּיהּ, אֶלָּא לְמִקְטְלֵיהּ בְּפוּמֵיהּ וּלְשֵׁיצָאָה כֹּלָּא. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב ׳אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי׳ (דברים כו, ה). וּבְגִין כָּךְ ׳פֶּן תְּדַבֵּר׳, וְלָא כְּתִיב פֶּן תַּעֲשֶׂה. וּכְתִיב ׳יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת׳ (בראשית לא, כט), מִנַּיִן הֲוָה יָדַע דִּיְכֹלְתָּא הֲוָה בִּידֵיהּ. אֶלָּא כְּמָה דְאִתְּמָר ׳אֱלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי וגו'׳.
עדות ׳ארמי אובד אבי׳ - לשון ׳וענית׳ כענישה וכפגיעה
וְזוֹהִי הָעֵדוּת שֶׁצִּוָּה הקב"ה לְהָעִיד, שֶׁכָּתוּב וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וגו' (דברים כו, ה). וְעָנִיתָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ (שמות כ, יג). עָנָה בְאָחִיו (דברים יט, יח).
בלשון הזוהר
וְדָא הוּא סַהֲדוּתָא, דְּפָּקִּיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַסְהָדָא. דִּכְתִיב ׳וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יהו"ה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי וגו'׳ (דברים כו, ה). ׳וְעָנִיתָ׳, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ׳ (שמות כ, יג). ׳עָנָה בְאָחִיו׳ (דברים יט, יח).
בלעם המנחש ולבן ׳נחשתי׳ - כשפיו כלפי יעקב שלא הועילו
כָּתוּב בְּבִלְעָם וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים (במדבר כד, א), שֶׁכָּךְ הוּא דַּרְכּוֹ - שֶׁהוּא הָיָה מְנַחֵשׁ. בְּלָבָן כָּתוּב נִחַשְׁתִּי (בראשית ל, כז), שֶׁהִשְׁגִּיחַ בִּכְשָׁפָיו וּבִקְסָמָיו בָּעֵסֶק שֶׁל יַעֲקֹב, וּכְשֶׁרָצָה לְהַאֲבִיד אֶת יַעֲקֹב בַּנְּחָשִׁים וּבַכִּשּׁוּפִים שֶׁלּוֹ, רָצָה לְאַבְּדוֹ, וְלֹא עֲזָבוֹ הקב"ה.
בלשון הזוהר
כְּתִיב בֵּיהּ בְּבִלְעָם ׳וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים׳ (במדבר כד, א), דְּהָכִי הוּא אָרְחֵיהּ דְּאִיהוּ הֲוָה מְנַחֵשׁ. בְּלָבָן כְּתִיב, ׳נִחַשְׁתִּי׳ (בראשית ל, כז), דְּאַשְׁגַּח בַּחֲרָשׁוֹי וּבִקְסָמוֹי בְּעִסְקָא דְיַעֲקֹב, וְכַד בָּעָא לְאוֹבָדָא לְיַעֲקֹב בִּנְחָשָׁא וּבַחֲרָשָׁא דִּילֵיהּ בָּעָא לְאוֹבָדֵיהּ, וְלָא שַׁבְקֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
עדות נכד בלעם - כשפי הסב שכשלו מול יעקב
וְהַיְנוּ שֶׁאָמַר בִּלְעָם בֶּן בְּנוֹ, כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל (במדבר כג, כג) - מִי יָכוֹל לָהֶם? שֶׁהֲרֵי סָבִי רָצָה לְאַבֵּד אֶת אֲבִיהֶם בַּנְּחָשִׁים וּבַקְּסָמִים שֶׁלּוֹ וְלֹא עָלָה בְיָדוֹ, שֶׁלֹּא הִנִּיחוֹ לְקַלֵּל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל.
בלשון הזוהר
וְהַיְינוּ דְּאָמַר בִּלְעָם בַּר בְּרֵיהּ ׳כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל׳ (במדבר כג, כג), מַאן יָכִיל לְהוֹן, דְּהָא סָבָאי בָּעָא לְאוֹבָדָא לַאֲבוּהוֹן בִּנְחָשִׁים וּבִקְסָמִים דִּילֵיהּ וְלָא סְלִיקָא בִּידוֹי. דְּלָא שַׁבְקֵיהּ לְלַטְיָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל׳.
׳ותחלף את משכורתי עשרת מונים׳ - עשרת מיני הכשפים שלבן עשה ולא הצליחו
וּבְכָל עֲשֶׂרֶת מִינֵי כְשָׁפִים וּקְסָמִים מֵהֶאָרַת הַכְּתָרִים הַתַּחְתּוֹנִים עָשָׂה לָבָן כְּנֶגֶד יַעֲקֹב, וְלֹא יָכֹל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים (בראשית לא, מא). שֶׁכֻּלָּם עָשָׂה לָבָן כְּנֶגְדּוֹ וְלֹא עָלָה בְיָדוֹ לְהָרַע לוֹ, שֶׁכָּתוּב וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי (בראשית לא, ז). מַה זֶּה מֹנִים? כְּתַרְגּוּם זִינִין (מִינִים), וְכָתוּב לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם (ויקרא יז, ז) - מֹנִים - מִינִים כְּמַשְׁמָעוֹ. וַעֲשָׂרָה מִינִים הֵם שֶׁל כְּשָׁפִים וּקְסָמִים בַּכְּתָרִים הַתַּחְתּוֹנִים, וְכֻלָּם עָשָׂה כְּנֶגְדּוֹ. עָשָׂרָה מִינִים הֵם, שֶׁכָּתוּב קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף (דברים יח, י-יא) וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים - הֲרֵי הֵם עֲשָׂרָה.
בלשון הזוהר
וּבְכֻלְּהוּ עֲשָׂרָה זִינֵי חֳרָשִׁין וְקוֹסְמִין דְּקוּזְטְפֵי דְּכִתְרִין תַּתָּאִין עֲבַד לָבָן לְקֳבְלֵיהּ דְּיַעֲקֹב וְלָא יָכִיל. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מוֹנִים׳ (בראשית לא, מא). דְּכֻלְּהוּ עֲבַד לָבָן לְקֳבְלֵיהּ וְלָא סְלִיקוּ בִּידוֹי לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ, דִּכְתִיב, ׳וְהֶחֱלִיף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מוֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי׳ (בראשית לא, ז). מַאי ׳מוֹנִים׳, כְּתַרְגּוּם זִינִין, וּכְתִיב. ׳לַשְּׂעִירִים אֲשֶׁר הֵם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם׳ (ויקרא יז, ז). ׳מוֹנִים׳, מִינִים כְּמַשְׁמָעוֹ. וַעֲשָׂרָה זִינִין אִינוּן דְּחֲרָשִׁין וְקוֹסְמִין בְּכִתְרִין תַּתָּאִין וְכֻלְּהוּ עֲבַד לְקֳבְלֵיהּ. עֲשָׂרָה זִינִין אִינוּן, דִּכְתִיב, ׳קוֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף׳ (דברים יח, י-יא) ׳וְחוֹבֵר חָבֶר וְשׁוֹאֵל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי וְדוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים׳, הָא עֲשָׂרָה אִינוּן.
נחש בימי לבן, קסם בימי בלעם - שניהם לא הצליחו
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נַחַשׁ וְקֶסֶם הֵם שְׁנֵי מִינִים, וּבְדַרְגָּה אַחַת עוֹלִים, וּכְשֶׁבָּא בִּלְעָם, בְּקֶסֶם עָשָׂה כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב וּקְסָמִים בְּיָדָם (במדבר כב, ז). וּכְנֶגֶד יַעֲקֹב בָּא לָבָן בְּנַחַשׁ, זֶה וָזֶה לֹא עָלָה בְיָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל (שם כג, כג). כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב - בַּתְּחִלָּה בִּימֵי לָבָן. וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל - אַחַר כָּךְ בִּימֵי בִלְעָם.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי נַחַשׁ וְקֶסֶם, תְּרֵי זִינֵי אִינוּן, וּבְדַרְגָּא חַד סָלְקִין. וְכַד אֲתָא בִּלְעָם בְּקֶסֶם עֲבַד לְקִבְלֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל. וְהַיְינוּ דִכְתִיב, ׳וּקְסָמִים בְּיָדָם׳ (במדבר כב, ז). וּלְקֳבְלֵיהּ דְּיַעֲקֹב אֲתָא לָבָן בְּנַחַשׁ, הַאי וְהַאי לָא סְלִיקוּ בִּידַיְיהוּ הֲדָא הוּא דִּכְתִיב, ׳כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל׳ (שם כג, כג). ׳כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב׳, בְּקַדְמִיתָא בְּיוֹמוֹי דְלָבָן. ׳וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל׳, לְבָתַר בְּיוֹמוֹי דְבִלְעָם.
בלעם לבלק - קסמינו מהארת המלכות, ׳ה' אלהיו עמו׳
אָמַר בִּלְעָם לְבָלָק, בֹּא רְאֵה, מִי יָכוֹל לָהֶם, שֶׁכָּל הַקְּסָמִים וְהַכְּשָׁפִים שֶׁבַּכְּתָרִים שֶׁלָּנוּ מֵהֶאָרַת הַמַּלְכוּת שֶׁלְּמַעְלָה (וּמַטָּה) מִתְעַטְּרִים (שֶׁהֲרֵי), וְהוּא הִתְקַשֵּׁר בָּהֶם, שֶׁכָּתוּב יהו"ה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ (במדבר כג, כא).
בלשון הזוהר
אָמַר בִּלְעָם לְבָלָק, תָּא חֲזֵי, מַאן יָכִיל לְהוֹן. דְּכָל קְסָמִין וַחֲרָשִׁין דִּבְכִתְרִין דִּילָן, מִקִּיזְפָא דְמַלְכוּתָא דִּלְעֵילָא (וְתַתָּא) מִתְעַטְּרָן (דְּהָא), וְהוּא אִתְקַשַּׁר בְּהוּ, דִּכְתִיב ׳יהו"ה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ׳ (במדבר כג, כא).
אין לבלעם חלק בקדושה העליונה - היא נחלת ישראל בלבד
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, חַס וְחָלִילָה שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בִּלְעָם בַּקְּדֻשָּׁה שֶׁלְּמַעְלָה כְּלָל, שֶׁהֲרֵי הקב"ה לֹא הִתְרַצָּה בְּעַם וְלָשׁוֹן אַחֵר שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְבוֹדוֹ אֶלָּא בָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים, וְאָמַר וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים (ויקרא יא, מד). מִי שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים יִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּקְּדֻשָּׁה. יִשְׂרָאֵל הֵם קְדוֹשִׁים, שֶׁכָּתוּב כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה (דברים יד, ב) - אַתָּה קָדוֹשׁ וְלֹא עַם אַחֵר.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה חַס וְשָׁלוֹם דְּהֲוָה יָדַע בִּלְעָם בִּקְדוּשָׁה דִלְעֵילָא כְּלָל. דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִתְרָעֵי בְּעַם וְלִישָׁן אָחֳרָא דְּיִשְׁתַּמֵּשׁ בִּיקָרֵיהּ, אֶלָּא בְּנוֹי קַדִּישִׁין. וְאָמַר ׳וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים׳ (ויקרא יא, מד). מַאן דְּאִינוּן קַדִּישִׁין יִשְׁתַּמְשׁוּן בִּקְדוּשָּׁה. יִשְׂרָאֵל אִינוּן קַדִּישִׁין, דִּכְתִיב ׳כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה׳ (דברים יד, ב). אַתָּה קָדוֹשׁ וְלָא עַם אָחֳרָא.
הטמאים נקראים זה לזה - הכל הולך אחר מינו
מִי שֶׁהֵם טְמֵאִים, טֻמְאָה מִזְדַּמֶּנֶת לָהֶם לְהִטָּמֵא עָלָיו. כָּתוּב טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ (ויקרא יג, מו). וְטָמֵא לְטָמֵא קוֹרֵא, שֶׁכָּתוּב וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא (ויקרא יג, מה). מִי שֶׁהוּא טָמֵא, לְטָמֵא יִקְרָא, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר מִינוֹ.
בלשון הזוהר
מַאן דְּאִינוּן מְסָאֲבִין, מְסָאֲבוּ אִזְדַּמַּן לוֹן לְאִסְתָּאֲבָא עֲלֵיהּ. כְּתִיב ׳טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ׳ (ויקרא יג, מו). וּמְסָאֲבָא לִמְסָאֲבָא קָרֵי, דִּכְתִיב ׳וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא׳ (ויקרא יג, מה). מַאן דְּאִיהוּ טָמֵא, לְטָמֵא יִקְרָא, כֹּלָּא אָזִיל בָּתַר זִינֵיהּ.
התלבטות - שבח או גנאי ליעקב לומר שנטמא בלבן
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, נָאֶה הוּא לְיַעֲקֹב, שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ, לוֹמַר שֶׁנִּטְמָא בְּלָבָן וּבִכְשָׁפָיו, אוֹ שֶׁבַח הוּא שֶׁלּוֹ? אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, אַף עַל גַּב שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֲנִי מְסַיֵּעַ לָךְ, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ (בראשית כז, יט). וְכִי יָפֶה הוּא לְצַדִּיק כְּיַעֲקֹב לְהַחֲלִיף שְׁמוֹ בְּשֵׁם טֻמְאָה? אֶלָּא אָנֹכִי, פּוֹסֵק טַעַם, וְאוֹמֵר אָנֹכִי מִי שֶׁאֲנִי, אֲבָל עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ.
בלשון הזוהר
אָמַר רַבִּי יִצְחָק, יָאוֹת הוּא לְיַעֲקֹב דְּהֲוָה קַדִּישָׁא לוֹמַר דְּאִסְתָּאַב בְּלָבָן וּבַחֲרָשׁוֹי, אוֹ שְׁבָחָא הוּא דִילֵיהּ. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי, אַף עַל גַּב דְּקָאֲמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֲנָא מְסַיֵּיעַ לָךְ, דְּהָא כְּתִיב ׳אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכוֹרֶךָ׳ (בראשית כז, יט). וְכִי יָאוֹת הוּא לְצַדִּיקָא כְּיַעֲקֹב לְמִחְלַף שְׁמֵיהּ בִּשְׁמָא דִּמְסָאֲבָא. אֶלָּא ׳אָנֹכִי׳, פָּסְקָא טַעְמָא, וְאָמַר ׳אָנֹכִי׳ מַאן דְּאֲנָא, אֲבָל ׳עֵשָׂו בְּכוֹרֶךָ׳ וְהָא אוּקְמוּהָ.
ברכות אביו שלא התקיימו ביעקב - כדי לפייס את עשו
אַף כָּאן. וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר (בראשית לב, ו). לוֹמַר, אַל תָּשִׂים לִבְּךְ וּרְצוֹנְךְ לְאוֹתָהּ בְּרָכָה שֶׁבֵּרְכַנִי אַבָּא שֶׁהִתְקַיְּמָה בִּי. הוּא בֵּרַךְ אוֹתִי הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ (בראשית כז, כט) - מִשּׁוּם כָּךְ עַבְדְּךָ יַעֲקֹב (בראשית לב, ה). לַאדֹנִי לְעֵשָׂו (בראשית לב, ה). הוּא בֵּרַךְ אוֹתִי בְּרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ (בראשית כז, כח) - הֲרֵי לֹא הִתְקַיֵּם בִּי, שֶׁלֹּא אָצַרְתִּי אוֹתָם. אֶלָּא, וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד (בראשית לב, ו) - רוֹעֵה צֹאן בַּשָּׂדֶה. הוּא בֵּרַךְ אוֹתִי מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ (בראשית כז, כח) - הֲרֵי לֹא הִתְקַיֵּם בִּי, מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי עִם לָבָן גַּרְתִּי (בראשית לב, ה), כְּגֵר, שֶׁלֹּא הָיָה לִי בַּיִת אֶחָד, כָּל שֶׁכֵּן מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ. וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בְּיַעֲקֹב עַל אוֹתָן בְּרָכוֹת וִיקַטְרֵג עִמּוֹ.
בלשון הזוהר
אוּף הָכָא, ׳וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר׳ (בראשית לב, ו), לוֹמַר לָא תְשַׁוֵּי לִבָּךְ וּרְעוּתָךְ לְהַהִיא בִּרְכָתָא דְּבָרִיךְ לִי אַבָּא דְּאִתְקַיַּים בִּי. הוּא בָּרִיךְ לִי ׳הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ׳ (בראשית כז, כט), בְּגִין כָּךְ ׳עַבְדְּךָ יַעֲקֹב׳ (בראשית לב, ה). ׳לַאדֹנִי לְעֵשָׂו׳ (בראשית לב, ה). הוּא בָּרִיךְ לִי ׳בְּרוֹב דָּגָן וְתִירוֹשׁ׳ (בראשית כז, כח). הָא לָא אִתְקַיַּים בִּי, דְלָא אוֹצַרְנָא לוֹן. אֶלָּא, ׳וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד׳ (בראשית לב, ו), רָעֵי עָנָא בְּחַקְלָא. הוּא בָּרִיךְ לִי ׳מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ׳ (בראשית כז, כח). הָא לָא אִתְקַיַּים בִּי, בְּגִין דְּהָא ׳עִם לָבָן גַּרְתִּי׳ (בראשית לב, ה), כְּגִיּוֹרָא. דְּלָא הֲוָה לִי בֵּיתָא חָדָא כָּל שֶׁכֵּן ׳מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ׳. וְכָל דָּא בְּגִין דְּלָא יִסְתַּכַּל בֵּיהּ בְּיַעֲקֹב עַל אִינוּן בִּרְכָאן וִיקַטְרֵג עִמֵּיהּ.
׳איש תם יושב אהלים׳ - שלמות יעקב בשני משכנים עליונים
רַבִּי אַבָּא אָמַר, כָּתוּב בְּיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים (בראשית כה, כז) - גֶּבֶר שָׁלֵם, מִשּׁוּם שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בִּשְׁנֵי מִשְׁכָּנִים עֶלְיוֹנִים, וְהִשְׁלִים לְצַד זֶה וּלְצַד זֶה. וְהוּא לֹא אָמַר שֶׁנִּטְמָא בִּכְשָׁפָיו. אֲבָל עַל מַה שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִשּׁוּם שֶׁלִּבּוֹ שָׁלֵם עַל טוֹב וֶאֱמֶת שֶׁעָשָׂה לוֹ הקב"ה, שֶׁכָּל הָעוֹלָם יוֹדְעִים מַעֲשֵׂי לָבָן מַה הֵם וּמִי יָכוֹל לְהִנָּצֵל (ס"א: מִמֶּנּוּ, כָּל עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁהָיִיתִי עִמּוֹ) מִקִּטְרוּגוֹ, שֶׁרָצָה לְאַבֵּד אוֹתִי (ס"א: וַאֲנִי יָשַׁבְתִּי וְעָשִׂיתִי עִמּוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה) והקב"ה הִצִּילַנִי מִמֶּנּוּ. וְהַכֹּל הָיָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל בּוֹ עֵשָׂו שֶׁהִתְקַיְּמוּ בוֹ אוֹתָן בְּרָכוֹת וְלֹא יִשְׁמֹר לוֹ טִינָה. וְעַל זֶה כָּתוּב כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יהו"ה וגו' (הושע יד, י), וְכָתוּב תָּמִים תִּהְיֶה עִם יהו"ה אֱלֹהֶיךָ (דברים יח, יג).
בלשון הזוהר
רַבִּי אַבָּא אָמַר, כְּתִיב בֵּיהּ בְּיַעֲקֹב ׳אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים׳ (בראשית כה, כז), גְּבַר שְׁלִים. בְּגִין דְּאִיהוּ יְתִיב בִּתְרֵין מִשְׁכָּנִין עִלָּאִין, וְאַשְׁלִים לְהַאי גִיסָא וּלְהַאי גִיסָא. וְאִיהוּ לָא אָמַר דְּאִסְתָּאַב בַּחֲרָשׁוֹי. אֲבָל עַל מַה דְּקָאֲמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּגִין דְּלִבּוֹי שְׁלִים עַל טִיבוּ וּקְשׁוֹט דְּעֲבִיד לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכָל עַלְמָא יָדְעֵי עוֹבָדוֹי דְלָבָן מַאן אִינוּן, וּמַאן יָכִיל לְאִשְׁתְּזָבָא (ס"א: מִנֵּיהּ, כָּל עֶשְׂרִין שְׁנִין דַּהֲוֵיתִי עִמֵּיהּ) מִקִּטְרוּגָא דִילֵיהּ דְּבָעֵי לְאוֹבָדָא לִי, (ס"א: וְאַנָא יְתִיבְנָא וַעֲבַדְנָא עִמֵּיהּ עֶשְׂרִין שְׁנִין) וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שֵׁזְבַנִי מִנֵּיהּ. וְכֹלָּא הֲוָה בְּגִין דְּלָא יִסְתַּכַּל בֵּיהּ עֵשָׂו דְּאִתְקַיְּימוּ בֵּיהּ אִינוּן בִּרְכָאן, וְלָא יִנְטַר לֵיהּ דְּבָבוּ. וְעַל דָּא כְּתִיב, ׳כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי יהו"ה וגו'׳ (הושע יד, י), וּכְתִיב, ׳תָּמִים תִּהְיֶה עִם יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (דברים יח, יג).
׳באנו אל אחיך עשו׳
יראת יעקב וכח תפילת הצדיקים והעניים
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.