ממלכת הזוהר · לטעום מן הזוהרפיסקה 1 מתוך 20לשער המעיינים
גודל
רקע
גופן
התחלת מאמצע המאמר · לקריאה מתחילתו ↑
זוהר, פרשת וישלח · מאמר 1

׳וישלח יעקב מלאכים׳

זוהר ח"א, פרשת וישלח, דף קסה:
כ-10 דקות קריאה
על מה המאמר

ענין מלאכי השמירה, ומחנות השכינה

׳כי מלאכיו יצוה לך׳ - יצר הרע הרובץ לפתח כחטאת

א] וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים וְגוֹ'.׳וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים וְגוֹ'׳ (בראשית לב, ד). רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, ׳כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךְ בְּכָל דְּרָכֶיךְ׳ (תהלים צא, יא) - פָּסוּק זֶה בֵּאֲרוּהוּ הַחֲבֵרִים, לפרש מי הם אותם 'מלאכיו' שֶׁהֲרֵי בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם בָּא לָעוֹלָם, מִיָּד מִזְדַּמֵּן עִמּוֹ יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא מְקַטְרֵג לָאָדָם תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ׳ולשון 'פתח' יורה על המקום וסמיכות הזמן, (בראשית ד, ז). מִי זֶה ׳חַטָּאת רֹבֵץ׳? זֶה יֵצֶר הָרָע. א. שהיצ"ל חטאת רובצת - ורמז בזה ליצה"ר שהוא מלאך שלוח מנוקבא דקליפה הנקראת חטאת. ב. הוכיח כן מלשון 'רובץ' בלשון הווה דמשמע שהוא תמיד תדיר שם -(אוה"ח). וענין לשון פתח: א. רומז לדברי הגמ' (ברכות סא:) רב: יצה"ר דומה לזבוב. שמואל: לחיטה ורובץ בין ב' מפתחי הלב -(נפש דוד). ב. וכן מדוקדק מלשון פתח (נדה ל:) ג. 'לפתח' כמו פתח דלתי הבטן הדומה לפתח היכל לבנת הספיר מידי צאתו נדבק בו, וכן נדבק בנשמה ונכרך עמה בצאתה מן ההיכלות לרדת לג"ע של מטה להזדמן בהיכל ידוע להמשיכה לעולם התחתון להבנות בזרע האדם (-אוה"ח). וענין מקטרג: אף בקטנותו [קודם שמחוייב במצוות] רוצה להפיל עצמו לאש ולמים ולמפולת מחמת יצה"ר שעמו. אוה"ח.

בלשון הזוהר

׳וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים וגו'׳ (בראשית לב, ד). רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח ׳כִּי מַלְאָכָיו יְצַוְּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְרָכֶיךָ׳ (תהילים צא, יא), הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָיא, דְהָא בְּשַׁעְתָּא דְּבַר נָשׁ אָתֵי לְעַלְמָא, מִיָּד אִזְדַּמַּן בַּהֲדֵיהּ יֵצֶר הָרָע דְּאִיהוּ מְקַטְרֵג לֵיהּ לְבַר נָשׁ תָּדִיר כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ׳ (בראשית ד, ז). מַאי ׳חַטָּאת רוֹבֵץ׳, דָּא יֵצֶר הָרָע.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חטאתי נגדי תמיד - יצר הרע מלווה האדם מיום היוולדו

וְכָךָ גַּם דָּוִד קָרָא לוֹליצה"ר חַטָּאת, שֶׁכָּתוּב ׳וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי ששם מדבר על מעשה דבת שבע, ואם היה מדבר על חטאיו היצ"ל 'וחטאותי', וטעם שאמר 'נגדי תמיד' תָמִיד׳ (תהלים נא, ה), מִשּׁוּם שֶׁהוּאגורם עוֹשֶׂה כָּל יוֹם לָאָדָם לַחֲטֹא לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, וְיֵצֶר הָרָע הַזֶּה לֹא זָז מִבֶּן הָאָדָם מִיּוֹם שֶׁנּוֹלָד הָאָדָם עד רגע המיתה ממש לעומת זאת לְעוֹלָמִים, וְיֵצֶר הַטּוֹב בָּארק לָאָדָם מִיּוֹם שֶׁבָּאמי"ג שנה שאז נכנס לחיוב המצוות, והנשמה שהיא מן התשובה באה לו לאדם ומקרבת האדם אל התשובה, ומתעורר בו רוח טהרה אם נטהר. לְהִטָּהֵר.

בלשון הזוהר

וְדָוִד הָכִי נָמֵי קָרְיֵיהּ חַטָּאת דִּכְתִיב, ׳וְחַטָּאתִי נֶגְדִי תָמִיד׳ (תהילים נא, ה), בְּגִין דְּאִיהוּ עָבִיד לֵיהּ לְבַר נָשׁ כָּל יוֹמָא לְמֶחטֵי קַמֵּי מָארֵיהּ, וְיֵצֶר הָרָע דָּא לָא אִתְעֲדֵי מִבַּר נָשׁ מִיּוֹמָא דְאִתְיְלִיד בַּר נָשׁ לְעָלְמִין. וְיֵצֶר הַטּוֹב אָתֵי לְבַר נָשׁ מִיּוֹמָא דְאָתֵי לְאִתְדַּכָּאָה.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

בגיל שלוש עשרה מזדווגים באדם שני יצרים כשני מלאכים

וּמָתַי בָּא אָדָם לְהִטָּהֵר? כְּשֶׁהוּא בֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים, אָז מִזְדַּוֵּג הָאָדָם בִּשְׁנֵיהֶם, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל. יֵצֶר טוֹב לְיָמִין, וְיֵצֶר הָרָע לִשְׂמֹאל. וְאֵלֶּה הֵם שְׁנֵי מַלְאָכִים מַמָּשׁ מְמֻנִּים,שכל אחד שואב משורשו, יצה"ט נאצל ממטטרו"ן נאחז ומשתלשל מצד הקדושה. ויצה"ר נאצל מסמא"ל בכח חצוני הטמא, ויש להם מבוא והכנה בו מצד החומר ליצה"ר ומצד הנשמה ליצה"ט, וכל א' מטהו לצדו וְהֵם נִמְצָאִים תָּמִיד עִם הָאָדָם.והם אותם שני מלאכים ממש. ובשעה ש

בלשון הזוהר

וְאֵימָתַי אָתֵי בַּר נָשׁ לְאִתְדַּכָּאָה כַּד אִיהוּ בַּר תְּלֵיסַר שְׁנִין, כְּדֵין אִזְדַּוַּוג בַּר נָשׁ בְּתַרְוַויְיהוּ חַד מִימִינָא וְחַד מִשְּׂמָאלָא, יֵצֶר טוֹב לִימִינָא וְיֵצֶר רַע לִשְׂמָאלָא. וְאִלֵּין אִינוּן תְּרֵין מַלְאָכִין מַמָּשׁ מְמַנָּן, וְאִינוּן מִשְׁתַּכְּחִין תָּדִיר בַּהֲדֵיהּ דְּבַר נָשׁ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שליטת הימין על השמאל בבן המיטהר - שמירת שני היצרים

בָּא בֶּן אָדָם לְהִטַּהֵר - אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע נִכְפֶּה לְפָנָיו, וְשׁוֹלֵט הַיָּמִין עַל הַשְּׂמֹאל. וּשְׁנֵיהֶם מִזְדַּוְּגִים לִשְׁמֹר אֶת הָאָדָם בְּכָל דְּרָכָיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה. לטוב ולמוטב זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךְ בְּכָל דְּרָכֶיךְ׳הינו ב' מלאכים הממונים האלו..

בלשון הזוהר

אָתֵי בַר נָשׁ לְאִתְדַּכָּאָה, הַהוּא יֵצֶר הָרָע אִתְכַּפְיָא קַמֵּיהּ וְשַׁלִּיט יְמִינָא עַל שְׂמָאלָא. וְתַרְוַויְיהוּ מִזְדַּוְּוגִין לְנַטְרָא לֵיהּ לְבַר נָשׁ בְּכָל אָרְחוֹי דְּהוּא עָבִיד. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מחנות המלאכים שליוו יעקב בפרדו מלבן - שליחותם אל עשו

רַבִּי אֶלְעָזָר מְבָאֵר אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה בְּיַעֲקֹב, אחר שנפרד מלבן שהקב"ה הִזְמִין עִמּוֹ מַלְאָכִים מַחֲנוֹת מְמֻנִּים, שהופקדו עליו מיום שנברא מִשּׁוּם שֶׁהֲרֵי הוּא בָּא שָׁלֵםי''ב ה ה בִּשְׁבָטִים עֶלְיוֹנִיםששורשיהם למעלה משפיעים באותם המלאכים כֻּלָּם שְׁלֵמִים כָּרָאוּי, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים׳ (בראשית לב, ב), וְנִתְבָּאֵר לעיל בסוף פרשת ויצא שבאו לשומרו. - וְכָאן, כֵּיוָן שֶׁנִּצּוֹל מִלָּבָן א. מצד ההצלה. ב. מצד שהציל ניצוצות הקדושה מתוך קליפת לבן וַהֲרֵי נִפְרַד מִמֶּנּוּ, אָז הִזְדַּוְּגָה עִמּוֹ שְׁכִינָה, שקודם שנפרד לגמרי מלבן לא יכלה לבא, אף שמגוריו עם לבן למען העמדת התיקון וּבָאוּ מַחֲנוֹת קְדוֹשִׁים לְהַקִּיף אוֹתוֹ, וְאָז ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם וְגוֹ'׳ ויקרא שם המקום ההוא מחניים - וּמֵאוֹתָם מַלְאָכִים שָׁלַח לְעֵשָׂו, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים׳. מַלְאָכִים מַמָּשׁ הָיוּ וַדַּאי. אף שבפשטות היה קשה לומר שנשתמש יעקב לכתחילה במלאכים ממש, אם לא שסמכם הכתוב זה לזה כי מיד אחר שויעקב הלך לדרכו וראה את המלאכים כתוב 'וישלח יעקב מלאכים'.

בלשון הזוהר

רִבִּי אֶלְעָזָר מוֹקִים לֵיהּ לְהַאי קְרָא בְּיַעֲקֹב, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְמִין בַּהֲדֵיהּ מַלְאָכִין מַשִּׁרְיָין מְמַנָּן. בְּגִין דְהָא אִיהוּ אָתֵי שְׁלִים בְּשִׁבְטִין עִלָּאִין כֻּלְּהוּ שְׁלֵמִין כְּדְקָא יְאוּת, כְּמָה דְאִתְּמָר (דכתיב) ׳וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים׳ (בראשית לב, ב) וְאִתְּמָר. וְהָכָא כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּזִיב מִנֵּיהּ דְּלָבָן וְהָא אִתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ כְּדֵין אִזְדַּוְּוגַת עִמֵּיהּ שְׁכִינְתָּא וְאֲתוּ מַשִּׁרְיָין קַדִּישִׁין לְסַחֲרָא לֵיהּ, וּכְדֵין ׳וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם וְגו'׳. וּמֵאִינוּן מַלְאָכִין שַׁדַּר לֵיהּ לְעֵשָׂו הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים׳, מַלְאָכִים מַמָּשׁ הֲווּ וַדַּאי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳מלאכיו׳ - שאר מלאכים, ו ׳מלאך ה' סביב׳ - השכינה המקיפה

וירא יעקב מאוד וייצר לולה. יג. וַיַּעַל מֵעָלָיו פָּתַח רַבִּי יִצְחָק וְאָמַר, כָּתוּב ׳חֹנֶה מַלְאַךְ יהו"ה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם׳ (תהלים לה, ה) - הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ. אֲבָליש לשאול על עצם הדבר כי בְּמָקוֹם אֶחָד כָּתוּב ׳כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ׳ - מַלְאָכָיולשון רַבִּים, וְכָאן אֶחָד, שֶׁכָּתוּב ׳חֹנֶה מַלְאַךְ יהו"ה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם׳. אֶלָּאביאור הדבר ׳כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ׳ - אֵלּוּ שְׁאָר מַלְאָכִים.ששרשם משם אלהי"ם [מחיצוניות העולמות] והם אותם אשר שלח יעקב 'מחנה אלהים' ׳מַלְאַךְ יהו"ה סָבִיב׳ - זוֹ שְׁכִינָה,א. ז"א ב. בלא התלבשות במלאך (זוה"ק קיג.) ג. באה בשליחות מלמעלה אל עולם המלאכים להציל צדיק מרעתו-אוה"ח. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַיֵּרָא מַלְאַךְ יהו"ה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה׳ (שמות ג, ב). וְלָכֵן ׳חוֹנֶה מַלְאַךְ יהו"ה סָבִיב לִירֵאָיו׳ - לְהַקִּיפוֹ בְּכָל הַצְּדָדִיםסביב כְּדֵי לְהַצִּיל אוֹתוֹ. א. ובזה מוכיח שאי"ז מלאך רגיל שהרי לכל מלאך הצד המיוחד לו [מזרח צפון וכו'] וכאן שנאמר סביב בהכרח זו השכינה. ב. שהשכינה מתלבשת במלאך מסויים והוא מיכאל שבמילואו עולה שפ"ה גי' שכינ"ה, וזה שאמר חונ''ה כי החניה עצמה מצלת אותו, ובה 'ויחלצם' כי כל החיצונים בורחים ממנו. ג. להקיף אותו- כי הצדיק במדרגת היסוד כנקודה אמצעית ושכינה לכל צדדיו (-אוה"ח) וּכְשֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּתוֹךְ הָאָדָם, זו מדרגה יתירה כשזוכה להיות מדור ומשכן לשכינה כַּמָּה מַחֲנוֹת קְדוֹשִׁים כֻּלָּם מִזְדַּמְּנִים לְשָׁם. וזהו עומק ענין 'כאשר ראם'

בלשון הזוהר

פָּתַח רִבִּי יִצְחָק וְאָמַר כְּתִיב, ׳חוֹנֶה מַלְאַךְ יהו"ה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם, הָא אוּקְמוּהָ׳ (תהילים לה, ה). אֲבָל בְּאֲתַר חַד כְּתִיב ׳כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ׳, מַלְאָכָיו סַגִּיאִין, וְהָכָא חַד דִּכְתִיב ׳חוֹנֶה מַלְאַךְ יהו"ה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם׳. אֶלָּא ׳כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ׳, אִלֵּין שְׁאָר מַלְאָכִין. ׳מַלְאַךְ יהו"ה סָבִיב׳ דָּא שְׁכִינְתָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַיֵּרָא מַלְאַךְ יהו"ה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה׳ (שמות ג, ב). וּבְגִין כָּךְ ׳חוֹנֶה מַלְאַךְ יהו"ה סָבִיב לִירֵאָיו׳, לַאֲקָפָא לֵיהּ בְּכָל סִטְרִין בְּגִין לְשֵׁזָבָא לֵיהּ. וְכַד שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא בְּגַוֵּיהּ דְּבַר נָשׁ, כַּמָּה מַשִּׁרְיָין קַדִּישִׁין כֻּלְּהוּ אִזְדַּמְּנוּ לְתַמָּן.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הצלת דוד מאכיש - שכינה הקיפתו וכתוב ׳ויתהולל בידם׳

בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ נִצַּל ׳מֵאָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת׳, אָז אָמַר אֶת זֶה, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה הִקִּיפָה אוֹתוֹ וְנִצַּל מֵהֶם מֵאָכִישׁ וּמֵעַמּוֹ, כָּל אוֹתָם שֶׁהִתְקִיפוּ (נ"א: שֶׁהִקִּיפוּ) אוֹתוֹ, מַה כָּתוּב? ׳וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם׳ (שמואל א כא, יד), לָמָּה וַיִּתְהֹלֵל? הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב וַיִּשְׁתַּגַּע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) ׳כִּי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי׳.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, כַּד דָּוִד מַלְכָּא אִשְׁתְּזִיב ׳מֵאָכִישׁ מֶלֶךְ גַת׳ כְּדֵין אָמַר הַאי, בְּגִין דִּשְׁכִינְתָּא סַחֲרָא לֵיהּ וְאִשְׁתְּזִיב מִנַּיְיהוּ מֵאָכִישׁ וּמֵעַמֵּיהּ כָּל אִינוּן דְּאַתְקִיפוּ (נ"א: דְּאַקִיפוּ) בֵּיהּ, מַה כְּתִיב, ׳וַיִּתְהוֹלֵל בְּיָדָם׳ (שמואל א כא, יד), אַמַּאי וַיִּתְהוֹלֵל, וַיִּשְׁתַּגֵּעַ מִבָּעֵי לֵיהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (שם) ׳כִּי הֵבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלַי׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

קנאת דוד בהוללים נענתה בביתו של אכיש בשכינה סביבו

אֶלָּא חָזַר עַל אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁאָמַר דָּוִד בַּתְּחִלָּה, שֶׁכָּתוּב ׳כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים וְגוֹ'׳ (תהלים עג, ג). אָמַר לוֹ הקב"ה: חַיֶּיךְ עֲדַיִן אַתָּה צָרִיךְ אֶת זֶה. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לְבֵית אָכִישׁ וְהֶחֱזִיקוּ בוֹ, מַה כָּתוּב? ׳וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם׳, כְּאוֹתָם הוֹלְלִים שֶׁקִּנֵּא בָהֶם בַּהַתְחָלָה. וְאָז בָּאָה שְׁכִינָה וְשָׁרְתָה סְבִיב דָּוִד.

בלשון הזוהר

אֶלָּא אַהֲדַר עַל הַהוּא מִלָּה דְאֲמַר דָּוִד בְּקַדְמִיתָא דִּכְתִיב, ׳כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים וְגו'׳ (תהילים עג, ג). אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַיֶּיךָ עֲדַיִין אַנְתְּ אִצְטְרִיךְ לְהַאי, כֵּיוָן דְּעָאל לְבֵי אָכִישׁ וְאַתְקִיפוּ בֵּיהּ, מַה כְּתִיב ׳וַיִּתְהוֹלֵל בְּיָדָם׳, כְּאִינוּן הוֹלְלִים דְּקַנֵּי בְּקַדְמִיתָא, וּכְדֵין אַתְיָא שְׁכִינְתָּא וְשַׁרְיָא סַחֲרָנֵיהּ דְּדָוִד.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

הגנת השכינה גם מחוץ לארץ - הקפת יעקב ביציאתו מלבן

וְאִם תֹּאמַר שֶׁהַשְּׁכִינָה לֹא שׁוֹרָה כִּי אִם בְּנַחֲלָתָהּ, שֶׁהִיא הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה(השכינה שורה רק בארץ הקודש שהיא תחום וגבול לשכינה בנקודה האמצעית שתוך היכליה, ואף מחניים שהוא עבר הירדן ג"כ אינו כשר לשכינה (מדר"ר נשא), וע"ז משיב כי - וַדַּאי לֹא שׁוֹרָה בַּעֲבוּר (שֶׁיּוֹנְקִים) לִינֹק מִמֶּנָּה, כדי שלא ינקו ממנה הקליפות הנמצאות באויר של טומאת ארץ העמים אֲבָל שׁוֹרָה כְּדֵי לְהָגֵן. ולהציל הנצרכים לכך וְכָאן כְּשֶׁבָּא יַעֲקֹב מִבֵּית לָבָן, כָּל הַמַּחֲנוֹת הַקְּדוֹשִׁים הִקִּיפוּ אוֹתוֹ, וְלֹא נִשְׁאַר לְבַדּוֹ. וזהו שאמר הכתוב 'כאשר רא"מ' היינו לג' מלאכים אלו היינו הממונים על עוד חילות הרבה שהם רפא''ל אוריא''ל ומיכא''ל מלכיהון דמלאכייא (מדר"ר)

בלשון הזוהר

וְאִי תֵימָא שְׁכִינְתָּא לָא שַׁרְיָא אֶלָּא (באחסנתה) בְּאַחְסַנְתֵּיהּ, דְּאִיהִי אַרְעָא קַדִּישָׁא. וַדַּאי לָא שַׁרְיָא בְּגִין (דינקין) לִינָקָא מִנָּהּ, אֲבָל לַאֲגָנָא שַׁרְיָא. וְהָכָא כַּד אֲתָא יַעֲקֹב מִבֵּי לָבָן כֻּלְּהוּ מַשִּׁרְיָין קַדִּישִׁין סַחֲרָן לֵיהּ וְלָא אִשְׁתָּאַר בִּלְחוֹדוֹי.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מחנות פרשו מיעקב בסכנה - ׳קטנתי מכל החסדים והאמת׳

אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה, אִם כָּךְשכל המחנות הקדושים באו יחד עמו והשכינה עמו- כפי שהתבאר בשיטת רבי יצחק לעיל, (ס"א: שֶׁכָּל הַמַּחֲנוֹת הַקְּדוֹשִׁים בָּאוּ יַחַד עִמּוֹ וְהַשְּׁכִינָה עִמּוֹ), לָמָּה כָּתוּב ׳וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וְגוֹ'׳א. איך נשאר לבדו ב. איך הגיע לידי 'ויאבק'- (אריז"ל ) א. (בראשית לב, כה)? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, להשיב מִשּׁוּם שֶׁהִכְנִיס עַצְמוֹ לְסַכָּנָה שהרי אסור לת"ח שילך יחידי בלילה [חולין צא] וְהָיָה רוֹאֶה אוֹתָהּ סַכָּנָה בְּעֵינָיו, אף שידע שהמקום הוא מקום סכנה מצד אחיזת החיצונים משום כך הֵםאותם מלאכים ומחנות קדושים פָּרְשׁוּ מִמֶּנּוּ, ע"ז שהכניס עצמו למקום סכנה וְאָז אָמַר, ׳קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת׳חסדים ואמת - אֵלּוּ הֵם הַמַּחֲנוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁנִּפְרְדוּ מִמֶּנּוּ. ונקראו כן א. מצד שבאו לגמול 'חסד ורחמים' על מידת 'האמת' שבו. ב. מחנה א' מצד חסד, ומחנה ב' מצד אמת- רמ"ק. וכשהלכו אמר קטנתי מכל החסדים, וכשחזרו אמר ועתה הייתי לב' מחנות והיינו מחנה שכינה ומחנה ביתו.

בלשון הזוהר

אָמַר רִבִּי חִזְקִיָה אִי הָכִי (ס"א: דכלהו משריין קדישין אתו בההה ושכינתא בהדיה), אַמַּאי כְּתִיב ׳וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וְגו'׳ (בראשית לב, כה). אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בְּגִין דְּאָעִיל גַּרְמֵיהּ לְסַכָּנָה, וְהֲוָה חָמֵי לְהַהִיא סַכָּנָה בְּעֵינוֹי, אִינוּן אִתְפָּרְשׁוּ מִנֵּיהּ, וּכְדֵין אָמַר ׳קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת׳, אִלֵּין אִינוּן מַשִּׁרְיָין קַדִּישִׁין דְּאִתְפָּרְשׁוּ מִנֵּיהּ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מחנות שרו שירה וחזרו - יעקב נותר עם הממונה של עשו

רַבִּי יִצְחָק אָמַר, ליישב קושיית ר' חזקיה באופן אחר כי באמת באותו שעה לא נסתלקו ממנו, אלא רק אחר שהעביר את בניו ונשותיו וכל זאת נעשה בכוונה תחילה כְּדֵי לְהַשְׁאִירוֹלהילחם עִם אוֹתוֹ מְמֻנֶּה שֶׁל עֵשָׂו שֶׁהָיָה בָּאהממונה בִּרְשׁוּת עֶלְיוֹנָה. להאבק עמו על כך שנשא שתי אחיות 3 וְאֵלֶּה המלאכים שפרשו הָלְכוּ לוֹמַר שִׁירָה, שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם לְשַׁבֵּחַ אֶת הקב"ה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה,אמנם וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ, כי בכוונה תחילה בזמן שאלו הלכו לומר שירה, קיבל ממונה של עשיו ההורמנותא להילחם כנגדו, וראייה לכך שחזרו ד זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךְ וְגוֹ'׳ - ׳וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת׳. מַחֲנֵה שְׁכִינָה, וְכָל בֵּיתוֹ, (ס"א: מַחֲנֶה אֶחָד הָיָה, שֶׁכָּתוּב ׳מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה׳), ׳לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת וענין שני מחנות אינו רק כמספר כפול, אלא בא להורות שֶׁהָיָה שָׁלֵם מִכָּל הַצְּדָדִים מִשְּׁנֵי חֲלָקִים,בהנהגה של לָבָןואף בהנהגה של מצד הגבורה- ושלמותו ע"י קו אמצעי המאחד בין שני מחנות שהם ימין ושמאל. וְאָדוֹם׳.

בלשון הזוהר

רִבִּי יִצְחָק אָמַר בְּגִין לְשַׁבְקָא לֵיהּ עִם הַהוּא מְמַנָּא דְעֵשָׂו דְּבִרְשׁוּתָא עִלָּאָה הֲוָה אָתֵי. וְאִלֵּין אָזְלֵי לְמֵימַר שִׁירָתָא דְּמָטָא זִמְנַיְיהוּ לְשַׁבָּחָא לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהִיא שַׁעְתָּא, וּלְבָתַר אַהֲדָרוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ וְגו', וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת׳. מַחֲנֶה שְׁכִינְתָּא, וְכָל בֵּיתֵיהּ, (ס"א: מַחֲנֶה חַד הֲוָה דִּכְתִיב ׳מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה׳), ׳לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת, דְהֲוָה שְׁלִים מִכָּל סִטְרִין מִתְּרֵין חוּלָקִין חִוַּור וְסוּמָק׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

שלטון עשו באותו לילה - חיסרון מאורות והלבנה המתכסה מהשמש

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, הֲרֵי נִתְבָּאֵר, אוֹתוֹ לַיְלָה שִׁלְטוֹן שֶׁל צַד שֶׁל עֵשָׂו הָיָה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב ׳יְהִי מְאֹרֹת׳ (בראשית א, יד) חָסֵר, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ׳, שֶׁנִּשְׁאַר יַעֲקֹב, שֶׁהוּא שֶׁמֶשׁ לְבַדּוֹ, שֶׁהִתְכַּסְּתָה הַלְּבָנָה מִן הַשֶּׁמֶשׁ. וְאַף עַל גַּב שֶׁשְּׁמִירַת (ס"א: וְעִם כָּל זֶה הַשְּׁמִירָה שֶׁל) הקב"ה לֹא זָזָה מִמֶּנּוּ מִכֹּל וָכֹל, וְעַל זֶה ׳לֹא יָכֹל לוֹ׳ - שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ׳.

בלשון הזוהר

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, הָא אִתְּמָר, הַהוּא לֵילְיָא שׁוּלְטָנוּתָא דְסִטְרָא דְעֵשָׂו הֲוָה. בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְּהָא כְּתִיב ׳יְהִי מְאֹרֹת׳ (בראשית א, יד) חָסֵר, וּבְגִין כָּךְ ׳וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ׳, דְּאִשְׁתָּאַר יַעֲקֹב דְאִיהוּ שִׁמְשָׁא בִּלְחוֹדוֹי, דְּאִתְכַּסְיָא סִיהֲרָא מִן שִׁמְשָׁא. וְאַף עַל גַּב דִּנְטִירוּ (ס"א: וְעִם כָּל דָּא נְטִירוּ) דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִתְעֲדֵי מִנֵּיהּ מִכֹּל וָכֹל, וְעַל דָּא ׳לא יָכוֹל לוֹ׳, דִּכְתִיב ׳וַיַּרְא כִּי לא יָכוֹל לוֹ׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

יעקב הכלול מאברהם ומיצחק - הפגיעה בכף ירכו כעמוד חיצון

ויגע בכף ירכו הִסְתַּכֵּל יָמִינָה וְרָאָה אֶת אַבְרָהָם, הִסְתַּכֵּל שְׂמֹאלָה וְרָאָה אֶת יִצְחָק, הִסְתַּכֵּל בַּגּוּף וְרָאָה שֶׁנִּכְלָל מִצַּד זֶה וְנִכְלָל מִצַּד זֶה, וְאָז וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, בְּעַמּוּד אֶחָד הַסָּמוּךְ לַגּוּף, שֶׁהוּא מִחוּץ לַגּוּף.

בלשון הזוהר

אִסְתַּכַּל לִימִינָא וְחָמָא לְאַבְרָהָם. אִסְתַּכַּל לִשְׂמָאלָא וְחָמָא לְיִצְחָק. אִסְתַּכַּל בְּגוּפָא וְחָמָא דְאִתְכְּלִיל מִסִּטְרָא דָא וְאִתְכְּלִיל מִסִּטְרָא דָא, כְּדֵין וַיִּגַע בְּכַף יְרֵכוֹ. בְּחַד עַמּוּדָא דְּסָמִיךְ לְגוּפָא דְּאִיהוּ לְבַר מִן גּוּפָא.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

מחנות השכינה המקיפים המצילים - מהם שלח יעקב לעשו

וְלָכֵן ׳חֹנֶה מַלְאַךְ יהו"ה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם׳ - הִקִּיפוֹ בְּכָל צְדָדָיו כְּדֵי לְהַצִּילוֹ. וּכְשֶׁשָּׁרְתָה שְׁכִינָה בְּתוֹכוֹ (ס"א: אֵלָיו), כַּמָּה חֲיָלוֹת וּמַחֲנוֹת בָּאוּ עִמָּהּ, וּמֵאוֹתָם מַלְאָכִים שָׁלַח לְעֵשָׂו.

בלשון הזוהר

וּבְגִין כָּךְ ׳חוֹנֶה מַלְאַךְ יהו"ה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם׳, אַקִּיף לֵיהּ בְּכָל סִטְרוֹי בְּגִין לְשֵׁזָבָא לֵיהּ. וְכַד שָׁרָא שְׁכִינְתָּא בְּגַוֵּיהּ (ס"א: לְגַבֵּיהּ) כַּמָּה חֵילִין וּמַשִּׁרְיָין אָתוּ בַּהֲדֵיהּ, וּמֵאִינוּן מַלְאָכִין שַׁדַּר לְגַבֵּיהּ דְּעֵשָׂו:

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

יעקב שולח שלום לעשו מתוך כבוד ליצחק אביהם

׳וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים׳ (בראשית לב, ד) - אָמַר רַבִּי אַבָּא, וְכִי מַה הוּא הִתְעוֹרֵר אֶל עֵשָׂו? וְטוֹב הָיָה לוֹ לִשְׁתֹּק מִמֶּנּוּ. אֶלָּא, אָמַר יַעֲקֹב, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁעֵשָׂו חוֹשֵׁשׁ לִכְבוֹד אַבָּא וּלְעוֹלָם לֹא הִרְגִּיז לְפָנָיו, וַהֲרֵינִי יוֹדֵעַ, שֶׁהוֹאִיל וְאַבָּא קַיָּם, אֵינִי פּוֹחֵד מִמֶּנּוּ, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁאַבָּא קַיָּם, אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְפַּיֵּס עִמּוֹ. מִיָּד - ׳וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו׳.

בלשון הזוהר

׳וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים׳ (בראשית לב, ד) - אָמַר רִבִּי אַבָּא, וְכִי אַמַּאי אִתְעַר אִיהוּ לְגַבֵּיהּ דְּעֵשָׂו, וְטַב הֲוָה לֵיהּ לְאִשְׁתּוּקֵי מִנֵּיהּ. אֶלָּא אָמַר יַעֲקֹב, יְדַעְנָא דְּעֵשָׂו חַיִּישׁ לֵיהּ לִיקָרָא דְאַבָּא וּלְעָלַם לָא אַרְגִּיז קַמֵּיהּ, וְהָא יְדַעְנָא הוֹאִיל וְאַבָּא קַיָּים לָא מִסְתָּפִינָא מִנֵּיהּ, אֲבָל הַשְׁתָּא הוֹאִיל דְּאַבָּא קַיָּים בָּעֵינָא לְאִתְפַּיְּסָא עִמֵּיהּ, מִיָּד ׳וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

׳טוב נקלה ועבד לו׳ - יצר הרע הגאה מושך לגיהנום

׳וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים׳ (בראשית לב, ד). רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר לָחֶם׳ (משלי יב, ט) - פָּסוּק זֶה נֶאֱמַר עַל יֵצֶר הָרָע, מִשּׁוּם שֶׁהוּא תָמִיד מְקַטְרֵג לִבְנֵי אָדָם, וְיֵצֶר הָרָע מֵרִים לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הָאָדָם בְּגַאֲוָה, וְהוֹלֵךְ אַחֲרָיו, מְסַלְסֵל בִּשְׂעָרוֹ וּבְרֹאשׁוֹ, עַד שֶׁמִּתְגָּאֶה עָלָיו וּמוֹשֵׁךְ אוֹתוֹ לַגֵּיהִנֹּם.

בלשון הזוהר

׳וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים׳ (בראשית לב, ד). רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳טוֹב נִקְלָה וְעֶבֶד לוֹ מִמִּתְכַּבֵּד וַחֲסַר לֶחֶם׳ (משלי יב, ט), הַאי קְרָא עַל יֵצֶר הָרָע אִתְּמָר, בְּגִין דְּאִיהוּ מְקַטְרְגָא תָּדִיר לְגַבֵּי בְּנֵי נָשָׁא, וְיֵצֶר הָרָע אִיהוּ אָרִים לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ דְּבַר נָשׁ בְּגַאֲוָתָא וְאָזִיל אֲבַתְרֵיהּ מְסַלְסֵל שַׂעֲרֵיהּ וּבְרֵישֵׁיהּ עַד דְּאִיהוּ אִתְגָּאֵי עֲלֵיהּ וּמָשִׁיךְ לֵיהּ לַגֵּיהִנֹּם.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

המנמיך רוחו להקב"ה הופך יצרו הרע לעבד הנשלט בו

אֲבָל טוֹב נִקְלֶה - אוֹתוֹ שֶׁלֹּא הוֹלֵךְ אַחַר יֵצֶר הָרָע וְלֹא מִתְגָּאֶה כְּלָל וּמַנְמִיךְ רוּחוֹ וְלִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ אֶל הקב"ה, וְאָז אוֹתוֹ יֵצֶר הָרָע מִתְהַפֵּךְ לוֹ לְעֶבֶד, שֶׁלֹּא יָכוֹל לִשְׁלֹט עָלָיו, וְאוֹתוֹ אִישׁ שׁוֹלֵט עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ׳ (בראשית ד, ז).

בלשון הזוהר

אֲבָל טוֹב נִקְלָה, הַהוּא דְּלָא אָזִיל אֲבַתְרֵיהּ דְּיֵצֶר הָרָע וְלָא אִתְגָּאֵי כְּלָל וּמָאִיךְ רוּחֵיהּ וְלִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּכְדֵין הַהוּא יֵצֶר הָרָע מִתְהַפֵּךְ לְעֶבֶד לוֹ, דְּלָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה עֲלוֹי, וְהַהוּא בַּר נָשׁ שַׁלִּיט עֲלוֹי כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ׳ (בראשית ד, ז).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

ממתכבד - המתגאה בשערו, חסר לחם - חסר מהימנותא

מִמִּתְכַּבֵּד - כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁהוּא מְכַבֵּד עַצְמוֹ, מְסַלְסֵל בִּשְׂעָרוֹ, מִתְגָּאֶה בְרוּחוֹ, וְהוּא חֲסַר לָחֶם - חֲסַר אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳לֶחֶם אֱלֹהָיו וְגוֹ'׳ (ויקרא כא, יז). ׳לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִם וְגוֹ'׳ (ויקרא כא, ו).

בלשון הזוהר

מִמִּתְכַּבֵּד, כְּמָה דְאֲמָרָן דְּאִיהוּ אוֹקִיר גַּרְמֵיהּ מְסַלְסֵל בְּשַׂעֲרֵיהּ אִתְגָּאֵי בְּרוּחֵיהּ, וְאִיהוּ חֲסַר לֶחֶם, חֲסַר מְהֵימְנוּתָא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, ׳לֶחֶם אֱלֹהָיו וְגו'׳ (ויקרא כא, יז). ׳לֶחֶם אֱלֹהֵיהֶם הֵם מַקְרִיבִים וְגו'׳ (ויקרא כא, ו).

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

יעקב שהשפיל עצמו לעשו כדי שישתעבד לו באחרית הימים

דָּבָר אַחֵר ׳טוֹב נִקְלֶה וְעֶבֶד לוֹ׳ (משלי יב, ט) - זֶה יַעֲקֹב שֶׁהִנְמִיךְ רוּחוֹ לְעֵשָׂו. כְּדֵי שֶׁאַחַר כָּךְ יִהְיֶה לוֹ עֶבֶד וְיִשְׁלֹט עָלָיו וְיִתְקַיֵּם בּוֹ ׳יַעַבְדוּךְ עַמִּים וישתחו לְךְ לְאֻמִּים וְגוֹ'׳ (בראשית כז, כט). וַעֲדַיִן לֹא הָיָה זְמַנּוֹ כְּלָל. אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁהֶעֱבִירוֹ יַעֲקֹב לְסוֹף הַיָּמִים, וְעַל זֶה הָיָה מִיָּד נִקְלֶה. וְאַחַר כָּךְ אוֹתוֹ שֶׁמִּתְכַּבֵּד יִהְיֶה עֶבֶד לוֹ, אוֹתוֹ שֶׁהוּא חֲסַר לָחֶם יִהְיֶה עֶבֶד לְאוֹתוֹ שֶׁנָּתְנוּ לוֹ רֹב דָּגָן וְתִירוֹשׁ.

בלשון הזוהר

דָּבָר אַחֵר ׳טוֹב נִקְלָה וְעֶבֶד לוֹ׳ (משלי יב, ט), דָּא יַעֲקֹב דְּמָאִיךְ רוּחֵיהּ לְגַבֵּיהּ דְּעֵשָׂו. בְּגִין דִּלְבָתַר לֶיהֱוֵי עֶבֶד לוֹ וְיִשְׁלוֹט עֲלוֹי וְיִתְקַיַּים בֵּיהּ ׳יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאוּמִים וְגו'׳ (בראשית כז, כט). וַעֲדַיִן לָא הֲוָה זִמְנֵיהּ כְּלַל. אֶלָּא בְּגִין דְּסָלִיק לֵיהּ יַעֲקֹב לְבָתַר יוֹמַיָא, וְעַל דָּא הֲוָה מִיָּד נִקְלָה. וּלְבָתַר הַהוּא דְּאִיהוּ מִתְכַּבֵּד יְהֵא עֶבֶד לוֹ, הַהוּא דְּאִיהוּ חֲסַר לֶחֶם יְהֵא עַבְדָּא לְהַהוּא דְּיַהֲבוּ לֵיהּ רוֹב דָּגָן וְתִירוֹשׁ.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו

חכמת יעקב בהנהגתו לעשו

בֹּא רְאֵה, עַל זֶה, מִשּׁוּם שֶׁיָּדַע יַעֲקֹב שֶׁהִצְטָרֵךְ לוֹ, עַכְשָׁו הִתְהַפֵּךְ לוֹ לְנִקְלֶה. וְיוֹתֵר חָכְמָה וְעַקְמוּמִיּוּת עָשָׂה בָּזֶה מִכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה לְעֵשָׂו. שֶׁאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ עֵשָׂו חָכְמָה זוֹ, יַהֲרֹג אֶת עַצְמוֹ וְלֹא יָבֹא לִידֵי זֶה, אֲבָל הַכֹּל עָשָׂה בְּחָכְמָה, וְעָלָיו אָמְרָה חַנָּה ׳יהו"ה יֵחַתּוּ מְרִיבָו וְגוֹ'׳ (שמואל א ב, י) ׳וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְגוֹ'׳.

בלשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, עַל דָּא בְּגִין דְּיָדַע יַעֲקֹב דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ, הַשְׁתָּא אִתְהַפַּךְ לֵיהּ נִקְלָה. וְיוֹתֵר חָכְמָה וַעֲקִימוּ עֲבַד בְּדָא, מִכָּל מַה דְּעֲבַד לְגַבֵּי דְעֵשָׂו. דְּאִילוּ הֲוָה יָדַע עֵשָׂו חָכְמָה דָא יִקְטִיל לֵיהּ לְגַרְמֵיהּ וְלָא יֵיתֵי לְדָא, אֲבָל כֹּלָּא עֲבַד בְּחָכְמְתָא, וְעֲלֵיהּ אָמְרָה חַנָּה ׳יהו"ה יֵחַתּוּ מְרִיבָיו וְגו'׳ (שמואל א ב, י) ׳וְיִתֵּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְגו'׳.

שיתוף הפיסקהלהעמיק בפיסקה זו
המאמר הבא

׳עם לבן גרתי ואחר עד עתה׳

הכנעת יעקב לעשו והצלתו מכשפי לבן

להמשיך לקרוא

הודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.

להצטרף לקבוצת הזוהר היומי

המייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.